בית המאוכזבות – סקירת בית ה- NFC SOUTH/ יניב שושני

בית המאוכזבות – סקירת בית ה- NFC SOUTH/ יניב שושני

המשך סקירת קבוצות ה- NFL לפני פתיחת עונת 2019, והפעם NFC דרום.

בשנים האחרונות מיצב בית הדרום של ה- NFC את עצמו כאחד הבתים החזקים בחטיבה, אם לא החזק שבהם. זהו הבית היחידי ששלח שלוש קבוצות שונות לסופרבול בעשר השנים האחרונות, עם נציגה במשחק אליפות ה-NFC בשלוש מארבע העונות האחרונות, ושמשחקים בו שלושה ק"ב מובילים בליגה כולה.

בשנת 2017 רשם הבית הדרומי הישג מרשים בעונה הסדירה, כאשר לראשונה מאז היווסדו בשנת 2002, הסיינטס, הפנת'רס והפלקונס העפילו כולן לפלייאוף, והעתיד נראה וורוד ומלא בהישגים. אבל הפלייאוף הסתיים באכזבה רבתי, uלאחר שנתיים רצופות, אף קבוצה מהבית לא הגיעה לגמר ה-NFC, והעונה הסתיימה לה בקול ענות חלושה.

עונת 2018 נפתחה עם ציפיות גבוהות מחד גיסא, אבל עם לא מעט סימני שאלה מאידך גיסא. בסוף העונה התברר שסימני השאלה "ניצחו", ומלבד הסיינט כל הקבוצות בבית סיימו עם מאזן שלילי ולא העפילו לפלייאוף. האם זהו סימן לבאות, והקבוצות בבית ימשיכו את מגמת הירידה? או שמא היתה זאת תקלה רגעית, וצפויה לנו עונה טובה ותחרותית, עם יותר מקבוצה אחת במאזן חיובי, העפלה נוספת לגמר ה-NFC, ואולי אף לסופרבול? אז בואו נראה מה עבר על הקבוצות השונות בבית, ומה צפוי להן בעונה הקרובה.

ניו אורלינס סיינטס

בעונה שעברה: מאזן 3-13, מקום ראשון ב-NFC, הפסד בגמר החטיבה

התאריך הוא 14.01.18, דרו בריס מסיים עוד דרייב מוצלח שמעלה את הקדושים ליתרון נקודה בגמר האיזורי מול מינסוטה פחות מחצי דקה לסיום, רק בשביל לראות איך סטפון דיגס משיג ט"ד לאחר שהשעון מראה 00:00, ומסיים את העונה במפח נפש עבור ניו אורלינס. שנה עוברת חולפת לה, ושוב ניו אורלינס מסיימת את העונה בתחושת החמצה גדולה, לאחר טעות שיפוט והפסד בהארכה בגמר ה-NFC מול הראמס. עם הזכרונות הללו מגיעה ניו אורלינס לעונת 2019 עם מטרה אחת ויחידה, להשאיר את אכזבות העונות הקודמות מאחור, ולהגיע לסופרבול לראשונה מאז הזכיה ההיסטורית ב-2009.

בכדי לעשות זאת, שמרה הקבוצה על מרבית נכסיה העיקריים, וכמעט שלא עברה שינויים בפגרה. דרו בריס המופלא נכנס לעונתו ה-19 בליגה, אינו מראה שום סימני דעיכה ( 115.7 רייטינג ו-74.4 אחוזי השלמה בעונה הקודמת, שיאי קריירה), ויוביל את אחת ההתקפות המוכשרות ביותר בליגה, יחד עם התופס מייקל תומאס (יקבל את המשכורת הגבוהה ביותר לתופס אי פעם, 100 מיליון דולר לחמש שנים), והרץ האחורי אלווין קאמרה. גם מעט השחקנים שעזבו, קיבלו תחליפים ראויים, כמו לטאביוס מוראי שהגיע ממינוסטה ויחליף את הרץ האחורי מארק אינגרם, הרוקי אריק מקקוי שיכסה על פרישתו ממשחק של הסנטר הוותיק מקס אונגר, או הטייט אנד הוותיק ג'ארד קוק שהגיע במקום בן ווטסון.

אם בגזרת ההתקפה הסיינטס מסודרים לעונה הקרובה, הרי שבהגנה יש טיפה יותר סימני שאלה. זאת עדיין יחידה יעילה וטובה, במיוחד נגד משחק הריצה, אבל לצוות המקצועי יש לא מעט שיפורים והתאמות לבצע, בעיקר בהגנת המסירה. גם בהגנה רוב הסגל נשאר כפי שהוא, ללא שינויים רציניים, כאשר ניתן לציין את הגעתו של ה-DE מריו אדוארדס מהג'יאנטס, במקום אלכס אוקפור שעזב לצ'יפס.

אז מה יהיה השנה? כמו שנכתב בפתיח, כל הישג פחות מהופעה בסופרבול, תהיה אכזבה גדולה לקבוצה. ניו אורלינס הינה אחת מקבוצות העילית של הליגה כולה, נשאר לה להתקדם שלב אחד "קטן" מנקודת העצירה של שנה שעברה, ויש לה את כל הכלים בשביל לעמוד במשימה. את הבית הדרומי הקדושים ייקחו שוב, בפעם השלישית ברציפות.

מעניין כמה שיאים נוספים הוא ישבור השנה. צילום 247sports.com

אטלנטה פלקונס

בעונה שעברה: מאזן 9-7

בסופרבול של עונת 2016, הובילו הפלקונס בבטחה 3-28 באמצע הרבע השלישי, תוך שהם מציגים יכולת מצוינת, וממשיכים את העונה החלומית שעברה עליהם עד כה. אבל החלום נהפך עד מהרה לסיוט, כאשר אחד בשם טום בריידי ממטיר עליהם 31 נקודות ללא מענה, ומכניס מועדון שלם למצב של פוסט טראומה……

מאז אותו הפסד כואב, לא מצליחה אטלנטה לשחזר את היכולת של עונת 2016, ובעונה החולפת אף צנחו למאזן שלילי ולא העפילו כאמור לפלייאוף. אז מה הסיבות לירידה ביכולת של הקבוצה? בהתקפה, ממשיך הק"ב מאט ריאן לשחק ברמות הגבוהות ביותר, וכל עוד חוליו ג'ונס נמצא שם עבורו כמטרה גדולת גוף, ההתקפה של אטלנטה מהווה סכנה לכל הגנה ב- NFL. מצד שני, התקפת הריצה בחזקת נפקד, וקו ההתקפה אינו מגן כראוי על ריאן, שהופל בעונה הקודמת לא פחות מ-42 פעמים. בהתאם לכך הפלקונס נכנסו לפגרה בידיעה שעליהם לחזק את קו ההתקפה, ובחרו בשתי הבחירות הראשונות בדראפט את שחקני קו ההתקפה כריס לינדסטרום וקיילב מקרי, במטרה ברורה לחזק את ההגנה סביב הק"ב. מבחינת משחק הריצה הקבוצה אומנם איבדה את טווין קולמן, שהיה הרץ המוביל בעונה החולפת, אבל קיבלה בחזרה את דוונטה פרימן, שהיה פצוע ברוב עונת 2018. הפלקונס חייבים לנסות יותר מהלכי ריצה בעונה הקרובה בכדי לא להפוך להתקפה חד מימדית, ולקוות שפרימן ישאר בריא וללא פציעות רציניות.

בהגנה המצב עגום יותר, ואטלנטה היתה אחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה בעונה הקודמת, וזאת למרות מספר שחקנים כשרונים כמו הליינבקר דיון ג'ונס או הדיפנסיב אנד טק מקינלי. למרות זאת בפגרה לא בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, מלבד חזרתו של אדריאן קלייבורן לאחר עונה אחת בלבד בפטריוטס, ועזיבתו של הסייפטי ג'ורדן ריצ'ארדס.

אז מה יהיה? לפלקונס יש לא מעט כשרון, בעיקר בהתקפה אבל גם בהגנה, ועדיין זאת הולכת להיות עוד עונת מבחן עבורם. הקבוצה יכולה להתחבר ולתת עונה טובה עם העפלה לפלייאוף, אבל סביר יותר להניח שמה שהיה הוא מה שיהיה, ומאזן חצוי תהיה הערכה סבירה לעונה הקרובה. את הבית יסיימו הבזים במקום השני.

צמד משובח, השאלה אם זה יספיק. תמונה:elsetge.cat

קרוליינה פאנת'רס

בעונה שעברה: מאזן 9-7

מאז עונת 2012, מתנדנדים הפנתרים בין שנה במאזן חיובי, לבין שנה במאזן שלילי, כולל עונת שיא אחת עם מאזן הסטורי של 1-15, שהובילה רק להפסד נוסף בסופרבול.

את העונה האחרונה פתחה הקבוצה בדהרה, ולאחר מאזן 2-6 רבים הימרו עליהם (כולל כותב שורות אלו) כסוס השחור של ה-NFC. מאז הגיעו 7(!) הפסדים רצופים, ועוד עונה התפספסה לאוהדים המאוכזבים של הפאנת'רס.

אחת מנקודות האור הבודדות בעונה הבינונית שעברה קרוליינה, היה הרץ האחורי כריסטיאן מקאפרי, שחווה עונת פריצה מוצלחת במיוחד, וסיים כמוביל הקבוצה ביארדים בריצה ותפיסה, לא מעט בגלל משחק תפיסה לא מזהיר של התופסים די. ג'יי. מור וקורטיס סמואל.

האירוע המשמעותי שעברה הקבוצה בפגרה, היה ניתוח בכתף הימנית שעבר הק"ב קאם ניוטון, עקב פציעה שהגבילה אותו בחצי השני של העונה. יכולתו של ניוטון תהיה קריטית עבור קרוליינה בעונה הקרובה, וכרגע הוא בספק למחזורים הראשונים על מנת לא להסתכן בחזרה מהירה מידי למגרש. על מנת לשפר את ההתקפה בתחום הכואב של המסירה, הגיע כריס הוגן מהפטריוטס במקום דווין פאנצ'ס, אבל ספק אם הוא השחקן שיגרום לשיפור המיוחל כל כך. גם הטייט אנד הוותיק גרג אולסן אמור לחזור מפציעת כף הרגל שהשביתה אותו לזמן רב, ויוסיף עוד אפשרות מסירה לניוטון.

בהגנה המצב אפילו טוב פחות, וחוץ מהליינבקר לוק קיקלי לא ניתן לציין שום שחקן הגנה משמעותי בפאנת'רס של העונה הקודמת. ואכן, בדראפט האחרון התרכזו בקבוצה בשחקני קו הגנה, ובחרו את בריאן בארנס (DE), גרג ליטל (OL) וכריסטיאן מילר (LB), בתקווה שישתלבו מהר, ויחד עם הרכש הטרי ברוס אירווין (DE) יגרמו לשינוי חיובי בהגנה הדועכת של קרוליינה.

אז מה יהיה? למרות שעל פי מאזן הנדנדה זאת אמורה להיות עונה מוצלחת, עושה רושם שתהליך הנסיגה של קרוליינה יימשך, וגם השנה הם יסיימו במאזן שלילי וללא כרטיס לפלייאוף. ישנם יותר מידי סימני שאלה סביב הקבוצה, לא בוצעו שינויים שיכולים לשפר משמעותית את היכולת הבינונית של שנה שעברה, וכנראה שזאת תהיה עונת מעבר לתהליך בניה מחדש.

במאבק הבית יסיימו הפנת'רס כנראה במקום השלישי, גם "בזכות" הקבוצה הבאה בסיקור.

כוכב, אבל לא יצליח לסחוב את הקבוצה על גבו. תמונה: panthers.com

טמפה ביי באקנירס

בעונה שעברה: מאזן 11-5

במחזור הפתיחה של העונה שעברה, התארחו שודדי הים בדום של ניו אורלינס, ולאחר מפגן אווירי של שתי הקבוצות, הראה לוח התוצאות על 40-48 לטובת טמפה ביי, כאשר הק"ב המחליף שלהם, ריאן פיצפטריק, מסיים עם שורה סטטיסטית מדהימה של 5 ט"ד, 417 יארדים ורייטינג של 156.2.

זאת היתה פחות או יותר נקודת השיא של הבאקנירס בעונת 2018, והאוהדים המתוסכלים כבר סופרים 11 עונות ללא פלייאוף, מתוכן 9 עונות עם מאזן שלילי. למעשה, ניתן לומר שזאת הקבוצה היחידה בבית שלא מרגישה מאוכזבת, ככה זה כשמתחילים עונה בלי יותר מידי ציפיות.

מכל רשימת הבעיות שיש לקבוצה, התעלומה הכי גדולה הוא ג'יימיס וינסטון, הק"ב הפותח של הקבוצה. הפוטנציאל תמיד היה שם, אבל מאזן ט"ד/איבודים עלוב של 14/19 (28/35 בשנתיים האחרונות), יחד עם פציעות שגרמו לו לפספס את תחילת העונה, ועושה רושם שזמנו קצוב בקבוצה. לא רק שהלחץ על וינסטון גדול, הוא גם מאבד שני תופסים מובילים בקבוצה, דשון ג'קסון ואדם המפריז, מזלו שאחד התופסים המובילים בליגה כולה נשאר, הלא הוא מייק אוונס, שרשם עוד עונה עם מעל 1000 יארדים, החמישית ברצף שלו.

למרות זאת ההתקפה עדיין דורגה שלישית בליגה, והבעיה העיקרית בקבוצה היתה ההגנה. רק הריידרס ספגו יותר נקודות למשחק מהבאקנירס, עם חוליית קו אחורי חלשה למדי. מה עשתה טמפה ביי בנידון? בחרה 5 שחקני הגנה בדראפט האחרון, כולל הליינבקר דווין וויט כבחירת סיבוב ראשונה, וצירפה את שאקיל בארט מהברונקוס.

אבל השינויים המשמעותיים בפגרה היו על הקווים, וכל צוות האימון הראשי הוחלף. ברוס אריאנס חזר מפרישה, וחתם לארבע שנים כמאמן ראשי. ביירון לפטוויטש יהיה מתאם ההתקפה החדש, וטוד בואלס יתאחד עם אריאנס כמתאם ההגנה החדש.

אז מה יהיה? אם הכל יתחבר לקבוצה כבר השנה, יכול להיות שנראה את טמפה נחלצת מהמקום האחרון בבית, אבל מקום רביעי תהיה הערכה ריאלית יותר. יחד עם זאת, עם החלפת צוות האימון, מתחילה בניה מחדש של הקבוצה, ויהיה מעניין לעקוב אחרי הבאקנירס בעונות הקרובות.

תתעודד ילד, המצב ישתפר. תמונה: bucsnation.com

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מה-4 לנובמבר אטלנטה פלקונס משחקת 2 ק"מ (אולי פחות!) מדירתי החדשה שתהיה בפרבר סנדי ספרינג, שם משחקת הפלקונס באיצטדיון BMW החדש. עלי ללמוד להיות אוהד שלהם!

  2. תודה יניב. מסכים שהסיינטס אמורים לקחת את הבית בהליכה (ואם לא יעשו זאת בעצמם, הכתף של ניוטון וההגנה של אטלנה יעשו זאת בשבילם…). השאלה איך יגיעו לפלייאוף ומה יעשו שם. לדעתי (באופן פרדוקסלי למי שזוכר את העבר של הקבוצה) דווקא ההגנה של הסיינטס היא החלק היציב והבטוח יותר. בהתקפה, סימן שאלה עצום לגבי בריס שנחלש מאד לקראת סיום העונה הקודמת והשאלה היא כמה דלק עוד יש לו במיכל. אם יישחק כמו בספטמבר-נובמבר 2018 הסיינטטס יזכו בסופרבול. אם ישחק כמו בדצמבר וינואר – זה יהיה הרבה יותר קשה.

  3. אני נוטה מבחינה שכלית להסכים לדירוג
    1-סיינטס
    2-פלקונס
    3-פנתרס
    4-באקנירס

    אבל מבחינת תחושה יש לי דווקא תחושה על הפלקונס כמספר 1

  4. אחד הבתים המעניינים בליגה, אך גם כזה שיכול להפוך בקלות לבית במעמד צד אחד (ניו אורלינס). קרוליינה ואטלנטה יצטרכו לגלות מהר מאוד אם נשאר להם עוד דלק במיכל או שהם יצטרכו לעשות חושבים ולהתחיל לפרק את הכל, כאשר עוד יש הזדמנות לקבל משהו מהקווטרבקים שלהם (ולשחקנים האחרים יש עוד ערך בשוק).
    .
    לגבי טמפה ביי – יהיה מעניין לראות מה ברוס אריאנס ראה בג'יימיס ווינסטון. בכל זאת, אם יש למישהו עין לק"ב זה לו.

  5. תודה על הסקירה, טור מעולה.
    .
    הבית אכן מרתק, נראה שאליפות הבית היא של הסיינטס לקחת אבל בכל אחת מהקבוצות האלה יש פוטנציאל להתפוצץ ולהגיע רחוק אם הכוכבים מסתדרים להם נכון
    וגם, תמיד הצחיק אותי קצת שקרוליינה בבית הדרומי בעוד דאלאס נמצאת במזרח

    1. כמו אינדיאנפוליס ומיאמי ב-AFC.
      .
      לאחר הצטרפות יוסטון הליגה חילקה מחדש את הבתים עם רצון לשמור את היריבויות ההיסטוריות ככל האפשר. סיאטל עברה ל-NFC, את דאלאס השאירו בבית המזרחי בגלל היריבות עם האיגלס והרדסקינס. את אינדיאנפוליס וניו אינגלנד פיצלו בגלל בריידי ומאנינג. העיקר שחשבו שם לטווח הארוך…

  6. יניב – כרגיל מרתק,רק טעות קלה: הוייקינגס לא ניצחו את הסיינטס בגמר האיזוטר אלא בחצי הגמר.

    אני חושב שהסיינטס פשוט טובים מדי לבית הזה שהפך לדי בינוני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט