רוחות של שינוי: לקראת העונה, NFC מערב / יאן מלניקוב

רוחות של שינוי: לקראת העונה, NFC מערב / יאן מלניקוב

בתחילת העשור הנוכחי, חמש שנים רצופות, שלח בית ה-NFC מערב נציגה מטעמו למשחק אליפות החטיבה. למשך חצי עשור, הליגה כולה למדה על בשרה מי היה הבית הקשוח, אם לא הדומיננטי ביותר. למשך תקופה לא קטנה, ההגנות החזקות והמכאיבות של הליגה שכנו כולן במערב – לא רק הפורטי-ניינרס או הסיהוקס, אלא גם, לימים מסויימים, הראמס והקרדינלס, תסכלו כל יריבה שהעזה לנסות אותן.

הימים האלה, למרות שהיו לא ממש מזמן, מרגישים בדיוק כך. תחלופה שכזו היא טבעה של ה-NFL – ועדיין נדיר לראות אותה מתרחשת יחסית במקביל אצל כל ארבעת הקבוצות מאותו הבית. אך כיום התברר ששלוש השנים הבאות, בהן הבית לא הצליח להתקרב לריקוד הגדול, היוו לא יותר מתקופת מעבר. מבית של הגנות מרביצות, לבית של התקפות מעייפות.

ה-NFC מערב של שנת 2019 צפוי לתת מענה לכל צרכי הפוטבול ההתקפי שלכם. אולי נמאסו עליכם הקווטרבקים של קייל שנהאן, שלא תמיד מצליחים להביא אל הקנבס את פרי דמיונו – לא רק שזה עשוי להשתנות השנה, גם כיום ניתן לראות את ג'ארד גוף עושה זאת באופן מוצלח יותר, כחלק מרכזי בפרויקט של שון מקוויי בלוס אנג'לס. אם אתם במצב רוח לכאוס וקסמים, לעל טבעי ולבלתי אפשרי, ראסל ווילסון מחכה לכם בסיאטל. ואם ברצונכם לחזות בענקית פוטנציאלית, שעשויה להכניס לליגה משהו שלא ראתה מעולם על מגרשיה, קליף קינגסברי מזמין אתכם אישית לצפות בפשיטה האווירית של הציפורים האדומות מאריזונה – אותה ינסה קיילר מארי להוציא לפועל.

גם בלייק בורטלס כאן!

פוסט-בליצ'ק / לוס אנג'לס ראמס (בעונה שעברה: מאזן 13-3, אליפות בית, הפסד בסופרבול)

כל קבוצה שמגיעה לסופרבול (למעט אחת) ניצבת לאחריו בפני תרחישי אימה, הנזרקים באופן כמעט פבלובי מכיוון גורמי התקשורת וחובבי המשחק השונים. המנצחת, כך תמיד נאמר, צריכה להיזהר מ"סופרבול הנגאובר". המפסידה צפויה להיאבק ב"טראומה". שני מונחים אלה, כמובן, אינם אלא פישוט מעט בוטה של כל מה שצריך להסתדר כדי להגיע פעם אחת, בטח פעמיים, לגבהים כאלה, וכל מה שיכול להשתבש בדרך. עבור הלוס אנג'לס ראמס, לא מעט כבר השתבש בתקופה האחרונה – ולמרות שאין עדיין סיבה להניח שלא מדובר במתחרה ראשית על התואר גם השנה, אין גם סיבה להיות מופתעים אם נראה נפילה, קטנה כגדולה.

למעשה, "טראומה" תהיה מילה מצויינת לתאר את מה שעברו הראמס בסופרבול האחרון. ביל בליצ'ק ניהל את המשחק בצורה מופתית, השאיר את שון מקויי ללא תשובות, ואת הראמס עם שלוש נקודות בלבד – כתשעה אחוז ממאזנם בעונה הרגילה (32.9 נק' בממוצע למשחק), האחוז הנמוך בהיסטוריית הסופרבול.

עצם המרחק אליו הגיעו הראמס בעונה שעברה, כמעט ומבטיח נסיגה מסויימת. בביצועים על המגרש, אבל בעיקר בהישגים. נוסף על כך, נציגת ה-NFC של לוס אנג'לס ניצחה שישה מתוך שבעה משחקים שהסתיימו בהפרש של ט"ד ומטה – ואם זה לא מספיק, ישנן שאלות אמיתיות על המגרש.

האם שון מקויי יצליח ללמוד את הלקחים מהצליעה של סיום העונה עד להתרסקות בסופרבול? האם ג'ארד גוף יצליח לעשות את הצעד הבא במשחק שלו, ולנער כמה הרגלים מגונים בדרך? כיצד יתמודדו הראמס עם הכסף שנשפך על טוד גרלי, שהפציעה הטורדנית שלו צפויה להשפיע על החלק שיקח בעתיד הקבוצה? ואיך יראה קו ההתקפה, שהשחקן הטוב ביותר שלו יחגוג 38 בדצמבר, ומחליף גארד ימני וסנטר מנוסים למדי בשני שחקנים שלא השלימו משחק NFL אחד בקריירה שלהם?

עם כל השאלות האלה, חשוב לזכור שהתשובה אליהן בהחלט יכולה גם להיות חיובית. ואם כך יהיה, הלוס אנג'לס ראמס ישארו בקדמת הבמה. אקיב טאליב, מרכוס פיטרס וכמובן, השחקן הטוב בתבל, ארון דונלד, עדיין שם. אליהם הצטרפו שחקנים מנוסים כמו קליי מת'יוז ואריק וודל. יחידת ההגנה הזו צפויה לעשות מספיק כדי להוריד לחץ מההתקפה – בדיוק כפי שעשתה גם בסופרבול. ההצלחה של הראמס השנה, אולי אפילו יותר מתמיד, נשענת על הקווטרבק, המאמן שלה, והצד של הכדור בו הם פועלים.

כיצד יתגברו על חוויית בליצ'ק?

איש התשובות / סיאטל סיהוקס (בעונה שעברה: מאזן 10-6, הפסד בשלב הויילד קארד)

כל מי שעקב מעט אחרי המתרחש בפינה הצפון-מערבית כבר מכיר את הסיפור. ההגנה ששלטה בליגה למשך חמש שנים תמימות התפזרה לה, בין אם ליריבות לקונפרנס, לשולחן הניתוחים, או לתעסוקה אחרת לגמרי. גם אחרי פתיחת עונה חלשה, פיט קארול התעקש שהקבוצה לא נכנסת לבנייה מחדש, שהיא עדיין תחרותית. נראה שקארול, במקרה הטוב, מנסה ליצור אשליה. במקרה הרע אך המאוד אפשרי, הוא חי באחת כזו בעצמו. למזלו, האנשים על המגרש דאגו להפוך את אותה אשליה לאמת המוחלטת. או ליתר דיוק, איש אחד על המגרש.

קו ההתקפה כבר לא מורכב מלפחות שישים אחוז קונוסים. טיילר לוקט פרץ משום מקום והפך לרסיבר היעיל בליגה לשנת 2018, וכריס קארסון הנהדר היה לרץ האחורי המוביל של ההתקפה שהשאירה לכדור נקודות חיבור לאדמה יותר פעמים מכל אחת אחרת. כל זה נכון, אבל מי שעקב באמת אחרי המתרחש בפינה הצפון-מערבית מכיר את הסיפור במלואו, ויודע בדיוק מי היה אחראי לסוף הטוב, ומי לטעם המריר שבו.

הסיהוקס מגיעים לעונת 2019 עם עוד יותר סימני שאלה ועוד יותר חורים בסגל מאשר בעונה שעברה. ארל תומאס כבר עזב את הקבוצה, והפעם באופן סופי; הטרייד על פרנק קלארק אמנם חסך כסף והעניק לסיאטל בחירות נוספות, אך בצירוף להשעייה של ג'ארן ריד לשישה משחקים, הפשיט את הפאס ראש של הקבוצה לכדי עצמות; לאחר הפרישה של דאג בולדווין, חיל הרסיברים מורכב מטיילר לוקט שלא צפוי לשחזר את העונה שעברה, מדייוויד מור שנעלם לחלוטין במחצית השנייה של 2018 ומדי. קיי מטקאף הרוקי; וגם הסקנדרי רחוק שמיים וארץ לא רק מלגיון הבום, אלא גם מהצל שלו.

למרות הסגל הלא מרשים, והפילוסופיה ההתקפית הפחות מרשימה, לסיהוקס יש סיכוי ללכת הכי רחוק. הסיבה לכך פשוטה: יש להם התשובה לכל השאלות, ולכל הדאגות. התשובה הזו לובשת את המספר 3.

ראסל ווילסון הוא הלמה, האיך, המי והמה של הסיאטל סיהוקס. הוא הסיבה שסיאטל הצליחה להיות התקפה מסוכנת ונפיצה למרות שבחרה להתחייב לשיטה הפחות מומלצת להנעת הכדור קדימה. הוא הסיבה שדרייבים נמשכו למרות הדאונים השלישיים הארוכים החוזרים והנשנים. פציעות, דלת מסתובבת בקו ההתקפה, הגנה מפורקת, ארסנל בינוני במקרה הטוב וקריאת מהלכים איומה – עם כל אלה הצליח ווילסון להתמודד בגבורה בשנים האחרונות, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את היריבות.

התנאים בהם פעל ווילסון בשנים האחרונות לא עזרו לו להוביל את הקבוצה שלו לעוד טבעות או ריצות עמוקות לתוך ינואר, אבל הם כן עזרו לו לבסס את מעמדו שלו – בתור אחד מהשחקנים היחידים בליגה שהופכים כל חלום לאפשרי וכל סגל טלאים לקבוצת פלייאוף. עונת 2019 עשויה להיות אפילו קשה יותר עבורו ועבור הסיהוקס, אבל אצל ווילסון יש רמת קושי אחת: אפשרי.

כמה עוד הוא יכול לסחוב? אולי עדיף שלא נגלה

נסו עכשיו / סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס (בעונה שעברה: מאזן 4-12)

125. זה המספר שתקבלו את תחסרו את ניסיונות המסירה בקריירה של ג'ימי גארופולו, מאלה של בייקר מייפילד. אנחנו כבר חמש שנים בתוך הקריירה של ג'ימי ג'י, ואם נחשוב על זה מעט, אנחנו לא באמת יודעים מי הוא ומה הוא כשחקן פוטבול.

כפועל יוצא מכך, אנחנו גם לא יודעים מי ומה הם הניינרס של קייל שנהאן וג'ון לינץ'. הפרוייקט שלהם, שיצא לרדכו לפני כשנתיים, מרגיש רחוק מאוד מהשלב הסופי שלו, ולמעשה מרגיש כאילו לא יצא מהשלב הראשוני שלו. התחושות מגובות גם על לוח התוצאות – מתוך שלושים ושניים משחקים, רשמו הניינרס רק עשרה ניצחונות. מחציתם הגיעו כחלק מרצף של חמישה ניצחונות בסיום עונת 2017, אז הודחה סן פרנסיסקו רשמית מהפלייאוף כבר בשבוע 12.

אולי התהליך באמת לא מתקדם, ואפשר להתחיל לאבד בו אמון? בכל זאת, הסגל עדיין לא עושה רושם של כזה שחסר לו רק קווטרבק. הסקנדרי עדיין חלש במיוחד (למרות ההבטחות הריקות מתוכן של ריצ'רד שרמן), ושתי הבחירות הראשונות של דראפט 2017 התבררו, נכון לכרגע, ככשלונות שהשאירו חורים גם בשביעייה הקדמית של הקבוצה. החלטות ניהול נכסים מעניינות גם כן נכנסות כאן – ג'ון לינץ' משלם לרצים שלו יותר מכל קבוצה אחרת בליגה למעט הבילס, היקר מביניהם לא מצליח להישאר בריא לאורך הקריירה שלו; ובחירת הסיבוב הרביעי של הדראפט האחרון הפכה לפאנטר החדש של הקבוצה (אפילו מייקל דיקסון, הפאנטר שנבחר לקבוצת האול-פרו האחרונה, נבחר בסיבוב החמישי).

ואולי זה בדיוק ההבדל בין קבוצה שיש לה קווטרבק, לקבוצה שמחפשת או מחכה לו. בכל זאת, קשה לצפות להרבה ניצחונות כשסי. ג'יי בת'ארד וניק מאלנס מקבלים את הסנאפים של הקבוצה שלך. לטובת שנהאן ייאמר שהוא הוציא מהם את המיטב – לטובה באופן מיוחד יצויין ג'ורג' קיטל, שהפך במהירות לאחד הטייט אנדים הטובים בליגה ולמפלצת של יארדים לאחר התפיסה. דאנטה פטיס, ריצ'י ג'יימס, דיבו סמואל וג'יילן הרד משלימים נכון לכרגע יחידת תופסים צעירה ומבטיחה, או לפחות כזו שנשארת מבטיחה עד שיגיע הקווטרבק.

סביר להניח שלינץ' ושנהאן יודעים יותר מאיתנו מי הוא ג'ימי גארופולו, ולכן התחייבו לשלם לו 74 מיליון דולר (מתוך 137 מיליון כוללים בחוזה). הכישרון שם ללא ספק – לא צריך יותר ממה שכבר ראינו כדי להבין זאת. אפילו אם יתגלה השנה כעוד חתול בשק תוצרת בליצ'ק, הנזק הכספי יהיה מינימלי והקבוצה תוכל לחתוך אותו תוך חיסכון רובה המכריע של הפגיעה בתקרה השכר. כמובן, אם תרחיש כזה אכן יתממש, זו תהיה נחמה בלבד – שכן עונת 2019 תהפוך לעוד עונה מבוזבזת, וסן פרנסיסקו תחזור למקום הנמוך ביותר בו פרנצ'ייז יכול להימצא.

החלק החסר, או הטעות הגדולה?

הקבוצה ה-32 / אריזונה קרדינלס (בעונה שעברה: מאזן 3-13)

פחות או יותר מתחילת הפגרה הקודמת, אריזונה עושה רושם של קבוצה שהרגע הוקמה. הכישרון בסגל היה דל מאי פעם. השחקנים המצטיינים בו היו הפאס ראשר צ'נדלר ג'ונס, לארי פיצג'רד ופטריק פיטרסון שלא נהיים צעירים יותר, בודה בייקר הרוקי – ומלבדם, אם יורשה לי, מדבר שומם.

על המגרש, עונת 2018 נראתה בהתאם. קו ההתקפה, החלש גם כך, הפך קורבן של מגפת פציעות, ולא נתן לקווטרבק הרוקי (שנזרק למים כבר בשבוע השלישי) שום סיכוי. אף חלק בקבוצה לא נתן לג'וש רוזן סיכוי להצליח – האמת, גם לא רוזן עצמו – והתוצר הסופי היה קבוצה שאמנם ניצחה שלושה משחקים, אך מדדי יעילות שונים (דוגמת DVOA) הציבו את הקארדס מודל 2018 בין הקבוצות הגרועות בהיסטוריה של הליגה.

אז באריזונה הגיעו להחלטה להתחיל שוב מחדש. האם מדובר בחיפזון, בחוסר יכולת להתחייב לתהליך? או שאולי גם במשרדי המועדון ראו כמה רע זה נראה, והגיעו למסקנה מושכלת שכדאי לבזבז כמה שפחות זמן במסלול הנוכחי. מנקודת מבטנו, נוכל לדעת את התשובה רק בדיעבד, אם בכלל. מה שבטוח – בניגוד מוחלט לסטיב ווילקס, ההתחלה של קליף קינגסברי באריזונה תהיה מעניינת ללא קשר לתוצאות.

הימים האלה כבר נראים רחוקים היום. כשעוד היה מאמן טקסס טק, בה שיחקו תחתיו פטריק מהומס ומוקדם יותר בייקר מייפילד, אמר קינגסברי בראיון שאם היה יכול, היה בוחר את קיילר מארי במקום הראשון בדראפט. מאז הוא הספיק להיזרק מטקסס טק, לסכם ב-USC כמתאם התקפה, ובאופן כמעט מיידי לנטוש אותה עבור החלום הגדול – עבודה ב-NFL, וגם ההזדמנות לבחור את קיילר מארי באמצעות הבחירה הראשונה בדראפט.

אריזונה של עונת 2019 תביא לליגה קבוצה חדשה לגמרי, כמותה לא נראתה מעולם בשלב המקצועני של הענף. התקפת ה-"Air Raid", השיטה המוצלחת ביותר בתולדות פוטבול המכללות, עשויה להגיע במלואה ל-NFL דרך אריזונה – לפחות עד כמה שתנאי המשחק המקצועניים יאפשרו לה. מדובר בהתקפה שמתמקדת כמעט לחלוטין במשחק המסירה, מתוך אמונה שהתקפה מאוזנת אינה כזו שמריצה את הכדור חצי מהזמן, אלא כזו שתוקפת כל חלק של המגרש העומד לרשותה. רבים יגידו ששיטה שמגיעה מהמכללות לא יכולה להצליח ב-NFL, אבל מבחן המציאות אומר שהליגה כבר מריצה פיסות רבות של ה-"Air Raid" כחלק בלתי נפרד מההתקפות שלה.

קיילר מארי עצמו והכישרון הייחודי שלו אמורים להספיק כדי להצדיק פזילה אל אריזונה העונה. אם לא זה, ניתן להתמקד בשיטת ההתקפה החדשה לגמרי, לפחות לליגה המקצוענית. אפשר גם להסתכל על כך מהזווית הרעיונית: מאמן צעיר וחסר ניסיון מנסה להצליח ב-NFL, עם קווטרבק צעיר ש"לא מתאים ל-NFL", שמנסה להוציא לפועל שיטה "שלא מתאימה ל-NFL". סביר להניח שהתוצאות, לפחות השנה, לא ירשימו – בכל זאת, מדובר בקבוצת הרחבה מעט מחוזקת, שאחד משחקני המפתח שלה מושעה כמעט לחצי עונה – אבל זו ממש לא סיבה לא לסובב את הראש לכיוון המדבר.

יעשה זאת עוד הרבה

בכל זאת חייבים\תחזית לטבלת הבית הסופית

1. לוס אנג'לס ראמס: ישנן מספיק סיבות לדאגה להצביע עליהן, אך רובן כולן נמצאות בתוך הקבוצה עצמה ולא ביריבותיה. כמו כן, לרובן יש גם פתרונות שנמצאים בהישג יד. הראמס הם עדיין אחת מהקבוצות הטובות בליגה, והטובה ביותר בבית בפער משמעותי.

2. סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס: זו עונת הכל או כלום עבור ג'ימי גארופולו. במעט שהוא שיחק, וזה אכן מעט ביחס לשש שנות קריירה, הוא הראה מספיק כישרון כדי להציב תקרה אופטימית לגביו. עם הכלים שעומדים לרשותו ועם המוח ההתקפי המתקדם שיניע אותו, ניתן לצפות לעונה מוצלחת שאף עשויה להסתיים בדאבל-פיגרס בטור הניצחונות.

3. סיאטל סיהוקס: ווילסון הוא עדיין ווילסון, אבל גם ממנו אי אפשר לצפות לשחזור של רמת היעילות אליה הגיע בשנה שעברה. שאר הסגל נחלש באופן חד משמעי ויותר מכל קבוצה אחרת בבית. נראה שהסיהוקס עדיין בעיצומו של תהליך בנייה מחדש איטי למדי, שלא יכול להתקיים כל כולו בפלייאוף.

4. אריזונה קרדינלס: הקבוצה נכנסה לבור עמוק מאוד בעונה שעברה, ויקח זמן להוציא אותה משם. במיוחד כאשר גם המאמן וגם הקווטרבק מתחילים את העונה הראשונה שלהם בעסק. ה"פשיטה האווירית" אולי יכולה לתפוס את הליגה לא מוכנה, אך תרשים העומק של הקבוצה עדיין מכיל חורים רבים מכדי שאריזונה הנוכחית תהיה תחרותית בשנה הראשונה שלה.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. פוסט בכורה נהדר יאן, תודה רבה וברוך הבא!

    הראמס בהחלט יוכלו לשחזר את ההצלחה להערכתי ולהגיע לפלייאוף אפילו עם שבוע חופש, כשהם משחקים בבית מבשלים ביותר בליגה. אם גרלי יישאר כשיר ודונלד ישמור על דופק עד פברואר – סופרבול שני רצוף זו לא מילה גסה עבורם. סיאטל תתפרק לרסיסים כנראה אחרי קיץ חלש ביותר. יהיה מעניין לעקוב אחר די קיי – מהרסיברים המדוברים לפני הדראפט שהתגלגל עד לתחתית הסיבוב השני.

  2. יאן – ברוך הבא לצוות. יופי של פוסט!! תודה רבה
    אני חושב שיש כאן הערכת יתר של הניינרס והערכת חסר של הסיהוקס – לדעתי סיאטל יסיימו במקום השני בבית (למרות שיקשה עליהם להגיע לפלייאוף השנה ב- NFL הצפוף).

    1. תודה לך!
      אני חושב שסיאטל נהנתה בשנה שעברה מהרבה נסיבות מקלות, אחת מהן היא חולשה לא צפויה של הרבה קבוצות NFC – מינסוטה, אטלנטה, גרין ביי, קרוליינה. השנה היא אפילו חלשה יותר, לפחות על הנייר, ככה שקשה לי להיות יותר אופטימי מזה לגביהם. הניינרס יכולים להפוך למעין קנזס סיטי לעניים אם גארופולו באמת יתגלה כמספיק טוב, ואני לגמרי מאמין שזה אפשרי.

  3. על פניו נראה שהראמס צריכים לטייל לפלייאוף אבל הבית הזה יכול להיות לא צפוי.
    לא יודע מה לצפות מהקארדס העונה. מה שכן לא מסכים איתך שאין שם כישרון. הפאס ראש ימשיך להיות שם והחיזוק של ג'ורדן היקס חשוב בעיני כך שההגנה צפוי שתהי סבירה. ההתקפה היא סימן שאלה גדול בעיקר בגלל המאמן והק"ב אבל כרגיל במדבר קו ההתקפה הוא סימן השאלה הגדול ביותר. בסה"כ גם קפטן קירק הראה ניצוצות בעונה שעברה ולדיוויד ג'ונסון לא חסר כישרון.
    מה שכן לפחות העונה לארי לג'נד לא יהיה השחקן הכי ותיק בקבוצה ואם האייר רייד יעבוד אז הוא בקלות ידלג לעמדת הסגן של אלוהים ברוב הקטגוריות.

    1. יש כמה נקודות בסגל עם כישרון אבל הם בעיקר, כפי שאמרת, ניצוצות. ג'ורדן היקס אכן חיזוק ליחידת הליינבאקרים אבל זה אומר יותר על היחידה עצמה. אני דווקא אוהב יותר את הצירוף של אולפורד מאטלנטה. הסקיל פוזישנס בנויות לחלוטין בהתאם לעקרונות האייר רייד, ואני בטוח שג'ונסון ישמח לפלייקולר שלא שולח אותו לרוץ דרך האמצע כל הזמן. ככלל, אני חושב שגם החיזוקים הם יותר סימני שאלה ממניות בטוחות, אם לא סתם בינוניים. העונה הזו לא צריכה להיות המטרה שם ככה או ככה.

      1. אני מקווה למשבר בגודל צ'ידי בין ההערצה הפלורידיאנית העיוורת לקבוצה לבין ההערצה של ילד קטן לגיבור שלו.
        והיי, מהאדם שהביא את שרמפף והיברט למחלקת גנים ונוף, אולי גם בורטלס יפציע לו.

  4. על פניו, המקום הראשון בבית צריך להיות של הראמס.
    לטעמי, סימן השאלה הגדול הוא פחות בהתקפה, ויותר בסקנדרי. טאליב הוא כבר ממזמן לא האס שהיה בעבר –
    יש הרבה פחות מהלכים גדולים, ונשארו כל הבעיות ההתנהגותיות שבגללן עזב את הברונקוס.
    פיטרס עדיין כישרון גדול, אבל גם הוא לא הצליח בשנה שעברה לשחזר את היכולת שהציג במדי קבוצתו לשעבר (הצ'יפס).
    ארון דונלד, שחקן נהדר ככל שיהיה, לבדו לא יכול לסחוב את ההגנה של הראמס. רק להזכיר –
    במהלך רוב העונה שעברה, ההגנה הייתה בינונית. זו ההתקפה (בדגש על היכולת המופלאה של גארלי) שאחראית למאזן הנהדר בסיומה של העונה.
    .
    תודה, יאן. ברוך הבא!

  5. איזה תענוג לקרוא פוסט מקצועני כזה שיש לו מקום בכל אתר פוטבול אמריקאי מהמכובדים ביותר. נהניתי לא רק מרמת הידע אלא גם מרמת הכתיבה והעברית הציחה.
    אני אלך מהסוף להתחלה. אני מאמין שסיאטל תהיה שנייה לרמס, ולמעשה הרמס תהיה זאת שתעצור אותה בדרך לסופרבול.
    4. אריזונה
    בשנה שעברה המאמן סטיב וילקס אימן את שנתו היחידה וקבוצתו היתה האחרונה בליגה. עכשיו יש מאמן חדש קליף קינגסבורי, המאמן המפוטר של טכסס טק, MOVE שב-NFL לא מצליח במיוחד (הבאת מאמן מכללה לאמן את הקבוצה). אני לא יודע אם היתה זו הבחירת של המנ"כל או המאמן, אבל הם בחרו בקוורטרבק נמוך (1.79 מ'), קיילר מוריי מאוקלהומה להוציא אותם מהבוץ. יש לו הייזמן טרופי אבל ב-NFL לא מתרגשים מזה יותר מדי. אז הם סומכים על קוורטרבק מהמכללה לעשות את הג'וב שרוזן (מין יהודי; ניתן להחשיבו כיהודי) ניכשל בו. כל מה שיש לי לומר על כך הוא שמנצח הייזמן אחר, הקוורטרבק של קליבלנד בראונס – בייקר מייפילד, אף הוא מאוקלהומה – עשה בבראונס שינוי מדהים.

    3. הניינרס מחכים שהקוורטרבק הפצוע שלהם ג'ימי גרפולו (פציעת ACL) יחזור לשחק. התוספת של הווייד רסיבר ג'ורדן מת'יוס (ועוד שני תופסים טובים בדראפט) תעזור. בניינרס מתחילים לאבד סבלנות. הם רגילים יותר מדי להיות ווינרים. אבל אולי התוספת החשובה הוא די פורד, הדפנסיב אנד בהגנה.

    2. סיאטל סיהאוקס היתה בפלייאוף ב-7 מ-8 העונות האחרונות והמאמן פיט קרול הוא האוהד מס' 1 של הקוורטרבק שלו ראסל וילסון (שניצח עבורם סופרבול לפני כמה שנים) והחליטו לתגמל אותו בהארכת חוזה של -140 מיליון, שעושה ממנו השחקן היקר בליגה. ב-NBA זה כסף קטן אבל בפוטבול, עם פחות מ-20% משחקים מאשר בכדורסל, זה כסף גדול. אבל וילסון סבל 51 סאק'ים בעונה שעברה אז הביאו שני דפנסיב אנדס לעזור לשמור עליו (אחד מהם הוא מארש המצויין). סיאטל נראית מוכנה לסופרבול. יש להם רק בעייה אחת – הקבוצה שלפניהם, הרמס.

    1. לוס אנג'לס רמס הפסידו את הסופרבול בעונה שעברה כי ביליצ'ק חנק את הקוורטרבק גוף. הקבוצה החליטה להביא לו עזרה – האס של ג'קסונוויל לשעבר בלייק בורטלס. גם החתמת הליינבקר בלייק בורטלס היא מצויינת.
    אני לא רואה קבוצה אחרת שתיקח את ה-NFC מערב מהרמס.

    כעורך האתר כל מה שנותר לי לעשות זה לברך אותך עם כניסתך אלינו, ואני כבר יודע שזהו שדרוג רציני ביותר!
    רק הערה: בתמונות היזהר לא לקחת אף תמונה מאתר ישראלי, ולהימנע מתמונות מ-GETTY IMAGE

    WELCOME בזרועות פתוחות (אני שפוט פוטבול מ-1961, כשלמדתי באוהיו וגיליתי את ג'ימי בראון בקליבלנד בראונס)

  6. אחלה פוסט.
    לדעתי הראמס ירדו ברמה השנה משמעותית ,הם one trick pony משחקים על פליי אקשן עם שלושה רסיברים ורץ אחד. גוף הוא דיי בינוני ובלי קו התקפה מצוין ומקווי שלוחש לו באוזן הוא לא משהו בעיניי. אריזונה תשתפר קצת ותנצח כמה משחקים רק בגלל שלא יודעים עוד איך ההתקפה תיראה. בסוף יהיו ארבע קבוצות עם מאזן דומה כשהראמס טיפה יותר טובים מהשאר ואריזונה טיפה יותר גרועים (סיאטל וסן פרנסיסקו גם ככה בינוניות..).
    בתור אוהד אריזונה אני מקווה שלפחות יצאנו מהתחתית ויהיה מה לראות השנה אחרי הזוועות של שנה שעברה, אבל כמו שכתבו מעליי, קו ההתקפה והגנת הריצה יהיו הנקודות החלשות ביותר ועוד לא נראה שיפור משמעותי שם.
    ורק הצעה קטנה, לדעתי מעניין לשים ליד התחזיות את חוזק לוח המשחקים של כל קבוצה (strength of schedule ) זה חלק ממש משמעותי שלא מתייחסים אליו ובעיני איכשהו הקבוצות החלשות נדפקות ממנו חזק. אם אני לא טועה לריידרס יש השנה את הלוח משחקים הכי קשה, וזה כשהם סיימו אחרונים בבית שלהם. לעומת זאת הפטריוטס כבר שנים חוגגים בגזרה הזאת…

    1. הוא הכי קשה כי יש לה בבית שתי קבוצות של 12-4. לדעתי זה נתון די חסר משמעות כאשר מתבסס על העונה שעברה ומשתנה לגמרי כל שנה.

      1. בדיוק. מה הסיכוי של הריידרס להשתפר השנה? אפסי. מה הסיכוי שהפטריוטס ינצחו פחות מעשרה משחקים, אפסי. זו לא ליגה שוויונית כמו שמציגים אותה אם קבוצה שמסיימת במקום האחרון משחקת נגד קבוצות חזקות יותר מקבוצה שסיימה מקום ראשון. ובעונה קצרה זה מאוד משמעותי. השנה nfc מערב משחקים נגד nfc דרום ו afc צפון, בתים מאוד קשים. הסיכוי של הקבוצות החלשות (ניינרס ואריזונה) להשתפר קטן וזה רלוונטי לתחזית של הבתים השונים ונותן הקשר כשמשווים בין קבוצות מבתים שונים.

        1. אז כל מודל הדיוויז'נס בכל ענפי הספורט האמריקאי שגוי? אני לא יודע איך להגיד לך את זה אבל למעט הפאטריוטס אלופות הבתים ב-NFL מתחלפות כל שנה / שנתיים / שלוש גג.

          1. אני לא עוקב אחרי ענפי ספורט אחרים כדי להגיד לך בכללי, וגם בבייסבול ובכדורסל יש הרבה יותר משחקים בעונה אז זה פחות משנה. המודל לא שגוי בפוטבול, יש לו בעיה, כמו לכל מודל אחר שתמציא. וכדאי להתייחס אליה כשחוזים מי ינצח כמה משחקים. כבר כמה שנים שהמשחק המרכזי בafc הוא פטריוטס נגד סטילרס, והוא הכריע את הביתיות עד שבאה קנזס שנה שעברה. תסתכל על הקבוצות הגרועות לאורך זמן (בראונס, בילס, טמפה וכו׳) ותראה שאין להם לוז קל יותר מלקבוצות הטובות ואפילו קשה יותר לרוב, בליגה של שש עשרה משחקים זה משמעותי. וגם בגלל זה הם תקועות (ועוד הרבה דברים אחרים..).

    2. תודה רבה. לגבי עוצמת לוח זמנים כבר ענו לך. הלו"ז של הפטריוטס קליל כבר שנים כי הבית שלהם חלש, אבל זה לא קשור למאזנים של שאר הקבוצות.
      רק אגיד על הראמס, הקסם שלהם היה שכל ההתקפה שלהם נראית אותו דבר אבל עושה דברים שונים לחלוטין בכל מהלך. זה מה שסובב הגנות סביב עצמן. העניין הוא שכמו כל התקפה, אם יש הזמן והטייפ, אפשר למצוא דרך להוציא אותה מהקצב. נשאר לראות אם מקויי יפתח אותה עוד קצת.

  7. הרבה דברים רעים קרו לניינרס בשנים האחרונות, ולמרות שנראה שהם עושים הרבה דברים נכון המזל לא בצד שלהם.
    בשנה שעברה סיאטל ניצלה את זה ולמרות עונה נוראית בכל מדד התקפי (איך בראין שונהיימר עדיין מתאם התקפה רק אלוהים יודע), הצליחה לסיים עם כרטיס לפלייאוף. השנה הם יצטרכו הרבה יותר כדי לסיים עם כרטיס לווילדקארד.
    .
    זה עדיין הבית של הראמס להפסיד, אבל כפי שציינת ההאנגאובר אחרי הסופרבול יכול להיות קטלני, שאלות בנושא אפשר להפנות לפאנת'רס.
    .
    אריזונה – אני מאוד אוהד את מה שעשו שם. כשהבינו שכלום לא הולך חתכו הכל והלכו למשהו אחר לגמרי. אין ספק שזה יכול להתפוצץ להם בפנים, אבל בהחלט יהיה מעניין.

    1. עקרונית כן, רוזן נתן שנה חלשה. לא בצורה חריגה בשביל רוקי, אבל מספיק בשביל שקינגסברי יעביר אותו בשביל קווטרבק שהוא מאוד אוהב.
      בשביל מארי השמיים הם הגבול. הוא מוכשר ברמה אינסופית. צריך עוד לראות כיצד ינחת בליגה והאם יתאושש במידת הצורך.

  8. טור מעולה, מפורט ומנומק
    אני חושב שהראמס ייקחו את הבית די בקלות, למרות הסופרבול האנגאובר היריבות פשוט לא מספיק חזקות.
    סיאטל הולכים ליפול מחוץ לפלייאוף ולפתוח רשמית את עונת הבצורת שלהם. הרבה מאוד תלוי ביכולת של בובי ווגנר להצדיק את הארכת החוזה שלו.
    הניינרס הם בהחלט תעלומה, אין שום דרך לדעת מה ייצא מהם ונראה כאילו לראשונה מזה שנים אפשר להסתכל לפוסט סיזן בלבן של העיניים, אבל כאוהד מתוסכל אני מקפיד להנמיך ציפיות.
    הקרדינלס יישארו קרדינלס

  9. ברוך הבא יאן!
    תמיד כיף לקרוא פוטבול בשפתינו בטח על הניינרס…

    קצת מפתיע שלא התייחסת לקו ההגנה של הניינרס שמעמידים השנה את אחד הקווים הטובים בליגה.

    הראמס לדעתי אובר רייטד לגמרי, ק"ב חלש מאוד שרק בזכות הסובבים אותו מצליח להוציא משהו לפועל, קב בינוני היה מביא להם את הסופרבול.

    הקארדס מכונת שיווק בלבד…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט