ועדת החקירה הממלכתית לחקר פרשת קוואי לאונרד – פרק 4/8 – טורונטו

ועדת החקירה הממלכתית לחקר פרשת קוואי לאונרד – פרק 4/8 – טורונטו

פרקים קודמים: 1 – הקרע עם הספרס, 2 – הלייקרס, 3 – הקליפרס.

אגרנט – לאחר שחקרנו לעומק את שיקוליהם של המנהלים בלוס אנג'לס, שלא הצליחו להנחית את קוואי בטרייד למרות שהאחרון הצהיר שהוא מבקש לשחק בעיר, אנחנו עוברים מזרחה. אני מבקש להזכיר שההערכה המובילה הייתה שלברון יעזוב את הקונפרנס ובכך תיפתח הזדמנות עבור אריות המזרח להגיע סופסוף לפיינלז. לית מאן דפליג ששחקן ברמתו של קוואי יכול לעשות את ההבדל עבור חלק מהקבוצות הללו, ויש להן גם נכסים נאים להטריד עבורו. מצד שני, כולן היו מודעות לכך שהעדיף לשחק בלוס אנג'לס ולכן היה להן בסיס להעריך שסיכוייהן להשאירו במועדון מעבר לשנה הינם נמוכים יותר. זוהי סיטואציה פחות נוחה בהשוואה לקבוצות מל.א, אך היא מעניינת לא פחות והיא זו שאף התממשה בסופו של דבר. לעדות מזרחית ראשונה אני מבקש להזמין לדוכן את האיש שהלך על כל הקופה, ה-GM של טורונטו ראפטורס, מסאי יוג'ירי.

(יוג'ירי עולה לדוכן)

לסקוב – שלום לך מר יוג'ירי וברכות על הזכייה באליפות ההיסטורית.

יוג'ירי – תודה רבה, זו אכן הייתה עונה נפלאה, והממ… האמת שאני קצת מופתע שזימנתם אותי – הלכתי על כל הקופה וזכיתי, מה בעצם יש כאן לתחקר?

לסקוב – אכן, בדרך כלל אנו מניחים שטבעי לתחקר כישלונות, אבל למעשה יש ערך רב גם בתחקור הצלחות. לעתים זו מלאכה קשה יותר, מאחר וכשמשהו מתפשל קל יחסית לזהות זאת ולנתח את הגורמים והסיבות, בעוד שהצלחה נובעת בדרך כלל ממספר גורמים ש"עבדו כמו שצריך" ולא תמיד קל לזהות איזה משקל היה לכל גורם במשוואה, ועדיין, כדאי לתחקר, הן כדי לנסות ולהעריך מה עשינו נכון, על מנת שנוכל להמשיך ולעשות זאת ואף ביתר שאת, והן מכיוון שנדיר, גם במקרה של הצלחה, שהכול באמת הסתדר במאה אחוז, ובדרך כלל אם נחפור נמצא נקודה או שתיים לשיפור.

יוג'ירי – אני מבין.

לסקוב – בכל מקרה, בסוגיה הספציפית שלך יש בהחלט קוץ באליה, והוא כמובן שקוואי עזב בתום השנה היחידה שבה היה חייב לשחק בקבוצה. נכון שזה היה סיכון שהיית מודע לו בעת ביצוע הטרייד, אבל אין להתעלם מכך שהוא התממש, ובסופו של דבר הגביל את ההחזר שלך על ההשקעה הזו.

יוג'ירי – מסכים.

לסקוב – אבל נשים רגע בצד את מה שקרה בסוף ונתחיל בהתחלה – ספר לנו קצת על השיקולים שלך מאז שמעת לראשונה על דרישת הטרייד של קוואי ב-15 ביוני 2018.

יוג'ירי – תראה, לא אלאה אתכם בכל קורותינו בין 2016 ל-2018, רק אציין שהפסדנו שלוש פעמים ללברון, בפעמיים האחרונות בחצי הגמר ובסוויפ. פעם אחת זה מקרה, פעם שנייה זה צירוף מקרים, אבל בפעם השלישית הבנתי סופית שיש כאן בעיה יסודית ואין דרך לפתור אותה באמצעות שינוי אינקרמנטלי כלשהו אלא נדרש שידוד מערכות כללי.

לסקוב – אבל לברון חתם בלייקרס ב-9 ביולי, ואתה הטרדת עבור קוואי ב-18 ביולי, כלומר כשידעת בוודאות שלברון כבר לא יעמוד בדרכך לפיינלז. ממה חששת?

יוג'ירי – זה לא קשור רק ללברון. קודם כל, אתם יכולים להסתלבט על המזרח עד מחרתיים, אבל במזרח יש בכל עונה לפחות 4 קבוצות מצוינות, כך שגם בלי לברון היינו צריכים להתמודד ברמות הגבוהות ביותר. לעבור את בוסטון, שב-2018 הפסידה ללברון רק במשחק השביעי כששני שחקני מפתח שלה פצועים, נשמע לך פיקניק? מילווקי ופילי הצעירות צפויות היו להמשיך ולהשתפר, וגם אולדיפו וחבורתו הם לא קבוצה שכדאי לזלזל בה. זה ממש לא קשור רק ללברון.

לסקוב – לא אמרתי לזלזל, אבל גם לא צריך להגזים – הן לא הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה. לא יכולתם לעבור את הרביעייה המזרחית הזו גם עם דרוזן?

יוג'ירי – החלק הפחות חשוב של התשובה שלי הוא שחשבתי שגם אם היינו מנצחים "איכשהו" במזרח, היינו נתקלים בקבוצה מערבית אימתנית בפיינלז וזה היה נגמר, להערכתי, בהשפלה איומה.

לסקוב – הערכה סבירה. מה החלק היותר חשוב של התשובה שלך?

יוג'ירי – שאתה לא יכול לבסס את התקוות שלך לאליפות על כך שתהיה לך את הקבוצה "הכי פחות גרועה" בליגה. קודם כל בהיבט הפרקטי – קבוצה בינונית לא תצליח לעולם לקחת אליפות "במקרה" בשיטה של פלייאוף של 4 סדרות של עד שבעה משחקים. בשביל אליפות צריך לנצח 16 משחקים בפלייאוף, ביי הוק או ביי קרוק, ואי אפשר לסמוך על זה ש"איכשהו" תצליח לעשות את זה עם הקבוצה הבינונית שלך. בנוסף, הדימוי משפיע על הביצועים על המגרש, ואני לא יכול להוביל קדימה קבוצה שהשחקנים שלה לא באמת מאמינים אלא חיים בהרגשה של "כולם יודעים שאנחנו לא מספיק טובים אבל בוא ננסה בכל זאת לעשות את זה שוב פעם", ולכן היינו חייבים שינוי יסודי.

לסקוב – בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה.

יוג'ירי – בדיוק! הצעד הראשון היה להיפרד מקייסי. אמנם מאמן עונה סדירה מצוין אבל אי אפשר לנקות אותו מהכישלונות בפלייאוף. חיפשנו מועמד עם הרבה ניסיון אבל בודנהולצר העדיף את מילווקי.

לסקוב – מדוע?

יוג'ירי – להערכתי מכיוון שהוא רצה לאמן קבוצה שחשב שיש לה פוטנציאל לאליפות בשנים הקרובות. למילווקי היה את יאניס וברוגדון הצעירים ולי היה את דרוזן ולאורי המבוגרים, איך אפשר בכלל להשוות?? הבנתי אותו, והאמת שאם הייתי במקומו גם אני הייתי מעדיף את מילווקי. וכשהבנתי את זה, הבנתי שחייבים לעשות שינוי עמוק ברוסטר, ולמשוך שחקנים שיוכלו לשנות את הדימוי הקיים של המועדון בעיני כולם – שחקנים אחרים, יריבים, מאמנים פוטנציאליים ואפילו אוהדים.

לסקוב – מעניין מאד מה שאתה אומר, לא חשבתי על זה ככה. אבל איך ההחתמה של נרס מתיישבת עם התפיסה הזו? לא בדיוק דמות עם עבר מפואר בליגה.

יוג'ירי – נכון, אחרי ה"לא" מבודנהולצר, חיפשתי חודש שלם מאמן מתאים יותר ולא מצאתי – כולם היו עוזרי מאמנים. החבר'ה מהספרס, למשל, היו מצוינים מבחינה מקצועית, אבל מסינה היה אירופאי מדי, אודוקה צעיר מדי, ובקי האמון הייתה, אל תצטט אותי, אישה מדי. לא מצאתי גיים צ'יינג'ר לדימוי שלנו, אז בסוף הלכתי על מישהו שאולי לא יכול לשנות את הדימוי שלנו אבל לפחות אני מכיר אותו, הוא מכיר את המועדון ומבין כדורסל.

לסקוב – You can't always get what you want.

יוג'ירי – נכון מאד. כל אסטרטגיה מתממשת בסופו של דבר בהקשר ספציפי, וגם הרצון שלי לעשות שינוי עמוק היה תלוי בהזדמנויות שהמציאות מזמנת. בסוגיית המאמן המציאות לא זימנה לי את המועמד המושלם אז התפשרתי. אבל בקשת הטרייד של קוואי נראתה לי בדיוק ההזדמנות הנכונה – שחקן אדיר, עם ניסיון ברמות הגבוהות ביותר ויכולת מוכחת לדלבר במאניטיים, שיכול לתרום המון לקבוצה גם בהתקפה וגם בהגנה. אין הרבה הזדמנויות להשיג שחקנים כאלה בכלל ובטורונטו בפרט. קשה לומר שאנחנו שוק שמושך כוכבים. אז כן, התכוונתי לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להביא את קוואי לטורונטו.

לסקוב – ואיך ראית את ה-pain and gain של העסקה הזו?

יוג'ירי – ה-gain היה ברור למדי. חשבתי שעם קוואי אנחנו יכולים ללכת עד הסוף, גם במזרח, אבל גם בפיינלז. כמובן, שהיה לי חשש בנוגע ליכולתו לחזור לכושר ולשמור על הבריאות לאורך זמן, היה כאן סיכון, אבל הערכתי שאם קוואי כשיר, השמיים הם הגבול. שהתקרה שבה תקענו את הראש שלנו כבר שלוש שנים כבר לא תהיה שם עם קוואי.

לסקוב – קשה למדוד הערכות מהסוג הזה, אבל אם נסתכל על יחסי ההימורים עליכם לזכייה באליפות לפני העונה, אז לפני הטרייד על קוואי הם היו 6600+. ואחרי הטרייד על קוואי הם השתפרו ל-2600+. מצד אחד, זה אכן שיפור משמעותי, מצד שני הלוחמים היו עדיין הקנדידאטים המוחלטים עם 165-, והלייקרס אחריהם עם 925+.

יוג'ירי – ואיזה יחסי הימורים האתרים האלה היו נותנים לפריצת מלחמת יום הכיפורים ב-73'? ויותר מזה, אחריה – לביקור סאדאת בירושלים ב-76'?? יחסי הימורים משקפים בדרך כלל תחזיות קונסנזוס מבוססות מידע מהעבר ואינם בהכרח כלי מתאים לזיהוי תפניות מפתיעות במציאות.

לסקוב – נכון, ויחד עם זאת, לא יכולת להיות בטוח שתיקח אליפות או שאפילו תגיע לפיינלז.

יוג'ירי – כמובן, אבל גם אם לא היינו לוקחים אליפות, האמנתי שנוכל לעשות משהו מספיק מרשים כדי לשנות את הדימוי ואת הד.נ.א של המועדון. המטרה הזו, מבחינתי, הושגה אחרי שחזרנו מפיגור 0-2 נגד מילווקי. טורונטו של שנים עברו הייתה מפסידה את הסדרה, אולי אפילו בסוויפ. העובדה שלא נשברנו, שהשווינו, שניצחנו ארבע פעמים רצופות נגד קבוצה מצוינת, ושהעפלנו לגמר, נתפסה אצלי כהוכחה לכך שאנחנו כבר במקום אחר, ואני חושב שהתחושה הזו הייתה נשארת גם אם לא היינו זוכים באליפות. זה היה שחר של יום חדש.

לסקוב – אני מסכים שהסדרה מול מילווקי הראתה שיש לכם הרבה אופי, אבל דווקא אם נייחס את השינוי הזה לקוואי, אפשר לראות בעובדה שעזב תקלה משמעותית בתוכנית שלך. במובן זה, יתכן והשארתו בקבוצה לאורך זמן הייתה למעשה מטרה חשובה יותר מאשר אליפות. השאלה הנשאלת היא האם תצליחו לשמר את הרוח הזו, עכשיו כשקוואי עזב.

יוג'ירי – תראה, ברור שלקוואי חלק ניכר בשינוי הזה, ובוודאי שהשארתו במועדון הייתה מחזקת את השינוי ומקבעת אותו. וכמובן שרציתי שיישאר, גם מסיבה זו, וגם מאחר ואיתו יכולנו להגיע להישגים נוספים בשנים הקרובות. סביר להניח שלא ניקח אליפות בעונה הקרובה, אבל השחקנים הצעירים שלנו – סיאקאם, ון וליט, ואחרים – כבר טעמו טעימה של הצלחה, והוכיחו את עצמם ברמות הגבוהות ביותר. לכן אני מאמין שהאימפקט הזה יישאר גם אחרי לכתו של קוואי.

לסקוב – הבנתי, אז זה הצד של ה-gain – סיכוי לאליפות, שינוי נרטיב וסיכוי להשאיר את קוואי גם אחר כך. מה הצד של ה-pain בהחלטה הזו?

יוג'ירי – בראש ובראשונה, לאבד את דרוזן – מקצועית, חברתית ועבור האוהדים. מהבחינה המקצועית דווקא לא דאגתי יותר מדי. ידעתי שקוואי בריא הוא שחקן טוב מדרוזן, ולא חשבתי שחסרונו של דימאר יורגש. חברתית זה קצת יותר מורכב, בגלל הקשר בין דרוזן לשאר השחקנים, ובעיקר הוותיקים דוגמת לאורי ו-JV, אבל האמנתי שהזמן יעשה את שלו ועד תחילת העונה הם כבר יתגברו על הכעס. בסוף מדובר במקצוענים. וחוץ מזה ניסיתי להטריד גם אותם – את JV הצלחתי, את לאורי לא. מבחינת האוהדים קצת יותר חששתי, כי הבחור באמת היה השחקן המוביל שלנו שנים ארוכות, אבל ראיתי שגם ההמולה על לכתו של קייסי שככה עם הזמן. אנשים עוברים הלאה. והאמנתי שכאשר יראו את קוואי משחק, ואת ההישגים שנגיע אליהם, גם הם יבינו שזה היה המהלך הנכון.

לסקוב – ופולטל? והבחירה?

יוג'ירי – ההימור על קוואי לשנה המחייבת האחרונה בחוזה שלו, בהכרח אמר שאנחנו הולכים אול-אין על "לנצח עכשיו". מה נתתי? שחקן צעיר וסימפטי שייקח לו זמן להבשיל, ועוד בחירה שהייתה צפויה להיות נמוכה מאד, ואכן התבררה כ-29. בקיצור, בהווה לא נפגעתי בכלל, להיפך, הרווחתי את דני גרין – מגן מצוין, מנוסה, קשוח, לעתים גם צלף – ושילמתי רק במטבע עתידי. גם הטרייד עבור גאסול נבע מהתפיסה הזו – שלחתי את JV, שלא עשה את ההבדל בשנים הקודמות ונתפס אצלי כחלק מהדור הקודם, עבור מארק גאסול הקשוח, המנוסה והמוכשר יותר. זו עסקה טובה לכל הדעות, ושילמתי רק בצ'ק דחוי – בחירה ב-2024 – ובוטנים – סי,ג'יי מיילס הזקן שלא ראה פרקט, ודילון רייט הפוינט גארד הצעיר שהפך קצת מיותר אחרי הפריצה של ואן-וליט. כל עוד המחיר הוא במטבע עתידי, מבחינתי העסקה היא מוצלחת. זו המשמעות של "לנצח עכשיו".

לסקוב – אכן, מימוש נחוש וממוקד של האסטרטגיה שלך. אבל מה היה קורה אם זה לא היה עובד? אם קוואי היה נפצע או סתם לא משחק טוב, והיית מוצא את עצמך שוב מודח בשלבים הראשונים של הפלייאוף?

יוג'ירי – בראייתי, לעסקה הזו היה רק Upside ולא Downside מכיוון שבכל מקרה לא האמנתי שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף עם הדור הקודם. במקרה שההימור על קוואי היה נכשל, היינו מסיימים את העונה בדיוק כמו שהיינו מסיימים אותה עם קייסי, דרוזן ו-JV אם הם היו נשארים, ואחר כך בכל מקרה הולכים לריבילד. לא היה לי מה להפסיד וכן היה לי מה להרוויח. When you have got nothing, you have got nothing to lose.

לסקוב – מצד שני, כן וויתרת על נכסים שהיו יכולים לעזור לך בריבילד.

יוג'ירי – נכון, דילון, פולטל והבחירה של 2019 היו יכולים לעזור, אבל בינינו, אם אנחנו הולכים לריבילד, על כל הטנקינג המשתמע מכך, נוכל לצבור מספיק נכסים בשנים הקרובות כך שהאימפקט של הוויתור על הנכסים האלו עבור קוואי לא יהיה קריטי, ובוודאי בטל בשישים לעומת ההזדמנות הנדירה לנסות ולשנות את ההיסטוריה של הפרנצ'ייז.

לסקוב – אכן, ואני חייב להחמיא לך על התעוזה, על נחישות הביצוע, ועל התוצאה הסופית, אבל בכל זאת בעניין השארתו של קוואי – אלו פעולות נקטת על מנת להגביר את הסיכויים לכך?

יוג'ירי – כל מה שאפשר לעשות עשינו – נתנו לו להחליט מתי לא ישחק, ובאיזו תדירות, לא הלחצנו אותו באימונים או בשום מובן אחר. התנהלנו סביבו בכבוד וברגישות כי ידענו שהוא טיפוס קצת שונה מהרגיל. גם אחרי הזכייה לא הלחצנו אותו, אלא פשוט אמרנו לו שנשמח מאד אם יישאר ושנוכל להמשיך את הפרויקט הזה ולהגיע להישגים נוספים, וגם רמזנו שאנחנו פתוחים לשינויים נוספים ברוסטר. עד חצי המלכות ואף יותר. אין מה לעשות, הבחור פשוט רצה לשחק בלוס אנג'לס, וזה מה שהוא החליט. לדעתי לא היה שום דבר נוסף שיכולנו לעשות כדי לשנות את דעתו.

לסקוב – אז ככה זה נגמר, עם אליפות היסטורית ובלי קוואי בהמשך הדרך. בדיעבד, יש משהו שאתה מצטער עליו? יש משהו שהיית עושה אחרת?

יוג'ירי – לא הייתי משנה שום דבר, ההיפך – הייתי עושה הכול בדיוק אותו דבר. היינו בדד-אנד מוחלט, ובמחי שני טריידים זכינו בעונה קסומה ובאליפות היסטורית. גם אם עכשיו נהפוך למדבר ספורטיבי לחמש שנים, ואין לי כל כוונה שכך יהיה, אבל גם אם כן – האליפות הזו הייתה שווה את זה. אנחנו כבר 25 שנה בליגה ולא זכינו באליפות. פיניקס, סקרמנטו, אוקלהומה – כולם מועדונים קטנים שראו את הארץ המובטחת אבל לא זכו להגיע אליה. תשאל אותם מה היו נותנים בשביל אליפות. אליפות אחת בלבד. זה הישג מדהים.

לסקוב – תודה רבה לך מר יוג'ירי, על ששיתפת אותנו בקורותיך בשנה המרתקת והמסעירה הזו, ובהצלחה בהמשך הדרך.

גיא רוזן מתרומם ממושבו, עיניו אדומות, ידו נשענת על כתפו של גילרי הממרר בבכי – לעדות הבאה אני מבקש להזמין את רוברט סרבר. קלגס כדורסל הנאשם בפשעים חמורים נגד המועדון, מהמנהלים הכושלים בתולדות היוניברס, איש ש… ש… ש…

אגרנט, מביט נדהם – סליחה אדוני?? אדוני כנראה מתבלבל – רק חברי הוועדה מוסמכים לזמן מנהלים לעדות, אני מבקש לחדול תכף ומיד מההפרעה הזו.

גיא רוזן, קולו נשבר – אבל כבודו, הרי אירועי פרשת קוואי כשלג ילבינו לעומת העוולות הנוראיות המתרחשות בפיניקס חדשות לבקרים! אנחנו מונהגים על ידי גנרל ללא שכל וללא מזל, על אליפות כבר ויתרנו, לפלייאוף לא הגענו, רק מעט צדק אנחנו מבקשים, לגימת מים אחרונה להלך במדבר.

אגרנט, ליבו יוצא אל האזרח התמים שמולו, אך מחויבותו המקצועית גוברת – צר לי אדוני אבל הטיפול במתרחש בפיניקס, והתמונות אכן קשות מנשוא, חורג מהמנדט של הוועדה ולכן לא נוכל לעשות זאת הפעם. אני חושש שתצטרך לפנות לבית המשפט הבינלאומי בהאג, ואשמח לסייע לך בסיוע משפטי בלתי פורמלי, אבל לצערי לא אוכל לעשות יותר מכך.

(גיא מתיישב, ממאן להשלים עם מר גורלו, גילרי מוסיף למרר בבכי)

הפרק הבא: פרק 5 – פילדלפיה.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. בהחלט סדרה לפנתאון! אפילו בהאג לא ידעו איך לשפוט את סארבר לדעתי. למרות העזיבה של קאווי מה שיזכרו ליוג'ירי זה את האליפות ההיסטורית שהביא לקנדה בזכות הטרייד ותו לא.

  2. אין. אדיר.
    לא מבין איך השגת את הפרוטוקולים אבל מבחינתי אתה אדוארד סנואודן של עולם הכדורסל.
    הופסיליקס !!!
    🙂

  3. יא ווראדי כמה חוסר מזל יכול להיות לבן אדם אחד – קאזינס מסיים את העונה עם acl קרוע.
    תתחקר את זה מר אגרנט…

  4. כרגיל, מעולה.
    דוויין קייסי ודמאר דרוזן מתהפכים בבטנם.
    אבל צריך גם להגיד מילה על עבודות הפוטושופ. היא נהדרת. ממש נראה כאילו כמעט הצלחת להדביק שם חיוך על קוואי לאונרד.

  5. מעולה

    צריך היה להזכיר ליוגירי שלא ממש היתה לו ברירה. אם הוא לא היה מייצר שינוי הוא היה מפוטר בסוף העונה.
    אתה נהיה מאוד אמיץ כשהמשרה שלך על הקו. בכל מקרה, הרבה שכל ונחישות לייצר את הרוסטר הזה. ללא ספק מנג׳ר השנה

  6. שוב נפלא ונהדר .
    בעיני היו gm שהתהלו יותר נכון מבחינת סיכויי הסתברות והצליחו הרבה פחות .
    כמו שנאפוליון אמר אני לא צריך גנרל עם שכל אני צריך כזה עם מזל ….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט