עובדות וסיפורי נ.ב.א (60 – מהדורה מיוחדת) / רון טחן

על רקע פרישתו ממשחק הכדורסל, מצורפים 20 סיפורים ועובדות על מס' ה-20 האגדי של סאן אנטוניו ספרס – עמנואל "מאנו" ג'ינובולי.

  1.  אר. סי. ביופורד גילה לראשונה את מאנו בשנת 1997, כאשר הגיע לצפות בשחקנים אחרים בטורניר אליפות העולם עד גיל 22 באוסטרליה.
    "הוא עשה שם דברים משוגעים. חלק מהם היו הגיוניים, וחלק מהם לא…", סיפר מאוחר יותר.
  2. לג'ינובילי אזרחות כפולה – ארגנטינאית ואיטלקית.
    עובדה זו סייעה לו להשיג חוזה מקצועני באיטליה בקבוצה רג'יו קליבריה מהליגה השנייה.
  3. בשנת 1999 נבחר ג'ינובילי האנונימי יחסית במקום הלפני אחרון בדראפט (57), כאשר במהלך אותו דראפט הספרס הספיקה לוותר על בחירת הסיבוב הראשון שלה (לאון סמית') תמורת הזכויות על גורדון גיריצ'ק (בחירה מס' 40).

  4. לאחר שנבחר בדראפט המשיך ג'ינובלי לשחק באירופה, ובשנת 2001 זכה בתואר השחקן המצטיין של גמר היורוליג, כשהוביל את קינדר (כיום "וירטוס") בולוניה לזכייה.

  5. למה מס' 20?
    כאשר הצטרף לקבוצה בשנת 2002 מאנו הוצג עם גופייה עם המספר 6, שהיה מזוהה עמו מתקופתו מבולוניה.
    מכיוון שאוהדי הקבוצה זיהו את המספר עם רכז הקבוצה לשעבר, אייברי ג'ונסון, השחקן השמאלי ויתר על המספר כדי לא להתחיל איתם ברגל שמאל.
    במקום מס' 6 הוא רצה לשחק עם מס' 10, אך לאחר שמס' זה ניתן לספידי קלקסטון, הוא בחר במס' 20, שפשוט "נראה טוב".
  6. השחקן הנערץ על מאנו הוא מייקל ג'ורדן.
    מכיוון שבעונת הרוקי שלו בספרס ג'ורדן עוד שיחק (במדי וושינגטון), מאנו פינטז על הרגע בו יזכה לשמור על אלילו.הרגע הזה לא אמנם לא התממש, אבל בבלוג פרטי אותו הוא מתפעל כתב מאנו כי מבדיקה שערך, גילה שחלק 5.2 שניות על אותו פרקט עם ג'ורדן, בהן הספיק לזרוק שלשה שלא נכנסה."אני יודע שזה סיפור נוראי", כתב, "אבל הייתה לי רק הזדמנות אחת לשחק מול הבחור שהסתכל עליי בכל לילה מהפוסטר בגודל טבעי לפני שהלכתי לישון".ועשיתי זאת! אולי לא להרבה זמן… אבל עשיתי זאת!
  7. כבר בעונתו הראשונה בליגה, ג'ינובולי בן ה-25 חגג זכייה באליפות, כאשר תפקד כשחקנה השישי של הספרס בפלייאוף.
  8. את המשחק הזכור ביותר מהקריירה הבינלאומית שלו שיחק באולימפיאדת אתונה 2004, כאשר הוביל את ארגנטינה לניצחון היסטורי בחצי הגמר מול ארה"ב עם 29 נק'

    באותו טורניר ג'ינובילי אף קלע סל ניצחון מטורף עם הבאזר, במשחקה הראשון של הנבחרת מול סרביה.

  9. מלבד ביל בראדלי, ג'ינובילי הוא השחקן היחיד שזכה באליפות נ.ב.א, גביע היורוליג ומדליית זהב אולימפית.בראדלי האמריקאי זכה במדליית הזהב האולימפית בשנת 1964, וכעבור שנתיים חגג זכייה ביורוליג עם אולימפיה מילאנו. באליפות הליגה הוא זכה פעמיים במדי הניקס במהלך שנות ה-70.ג'ינובילי זכה ביורוליג בשנת 2001 במדי קינדר בולוניה החזקה, וחגג עם כל ארגנטינה זכייה במדליית הזהב בשנת 2004. במדי הספרס, מאנו חגג זכייה באליפות 4 פעמים
  10. בניגוד לרוב המוחלט של בני ארצו, ג'ינובילי לא מתעניין בכדורגל.
    הוא מגיע ממה שנקרא "משפחת כדורסל", כאשר אביו היה מאמן כדורסל, ואילו שני אחיו שיחקו באופן מקצועני.
    כמו כן, הוא השחקן הדרום אמריקאי עם מספר המשחקים הגבוה בהיסטוריה של הנ.ב.א – 1057 בעונה הרגיל ועוד 218 בפלייאוף.
  11. בשנת 2008 זכה בתואר השחקן השישי המצטיין של הליגה.
  12. חרף אינספור מהלכים וירטואוזים, אחד המהלכים הכי מזוהים עם ג'ינובילי בכלל אינו מהלך כדורסל.
    בשנת 2009, במהלך משחק עונה רגילה מול סקרמנטו, ג'ינובילי תפס עטלף שהתעופף לידו.

    לאחר המשחק הוא נדרש לקבל זריקה נגד כלבת…

  13. ב-2008 וב-2011 נבחר לחמישיית העונה השלישית של הליגה.
  14. למשחק הכוכבים של הליגה נבחר פעמיים, ב-2005 וב-2011.
    בעונה האחרונה (2017/18) נערך קמפיין אוהדים לבחירתו למשחק בפעם האחרונה, כאשר למעלה מ-250 אלף הצבעות להן זכה הציבו אותו במקום חמישי ברשימת הגארדים במערב.מאנו העריך את התמיכה שקיבל, אך ציין כי מלכתחילה האמין שלשחקנים אחרים "מגיע יותר".
  15. לאחר ההפסד הדרמטי והכל כך כואב בגמר 2013 למיאמי, הוא שקל ברצינות פרישה מכדורסל. לשמחתה של סן אנטוניו, הוא נשאר וסייע לה לזכות באליפות ב-2014 עם פלייאוף מצוין.
  16. ג'ינובילי הוא השחקן היחיד בתולדות הליגה שקלע פעמיים ברציפות לפחות 20 נק', כשהוא לפחות בן 40 ועולה מספסל. הוא גם אחד משלושה שחקנים בלבד שקלעו לפחות 8,000 נק' מהספסל עבור קבוצה אחת.
    עשו זאת לפניו רק דל קרי (אבא של) ו-וויני "המיקרוגל" ג'ונסון (לא מכירים? תיכנסו מהר לקישור הבא באדיבות דובי עופר).
  17. ב-1,000 משחקיו הראשונים בליגה בעונה הסדירה, ג'ינובילי ניצח 728 מהם – יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.
    למעשה, בין כל השחקנים ששיחקו לפחות 1,000 משחקים בקריירה, למאנו יש את מאזן הניצחונות הגבוה מכולם (72.1%).
  1. ביחד עם טוני פארקר, ג'ינובילי מחזיק בשיא הניצחונות פלייאוף לצמד שחקנים בפלייאוף (132).
    ביחד עם פארקר וטים דאנקן, ג'ינובילי מחזיק בשיא הניצחונות פלייאוף לשלישיית שחקנים (126).
  1. את הקריירה שלו ב-NBA הוא סיים עם ממוצעים של 13.3 נק', 3.8 אס', 3.5 ריב' ו-1.3 חט' למשחק בעונה הסדירה.
    בפלייאוף הוא תרם 14 נק', 4 ריב', 3.8 אס' ו-1.3 חט' למשחק.
  1. במהלך קריירה בת 23 שנים זכה ג'ינובילי, בין היתר, בתארים הקבוצתיים הבאים: 4 אליפויות NBA, מדליית זהב אולימפית (2004), זכייה ביורוליג, אליפות איטליה ו-2 זכיות עם הנבחרת בגביע אמריקה.

 

לפוסט הזה יש 61 תגובות

    1. כל שחקם אחד גם פחות טוב ברמה היה מגיע להישג הזה עם הסגל והמאמן של הדורבנות באותן שנים, וזה נכון גם לגבי פארקר (כלומר אם לצד דאנקן ופארקר היה שחקן איכותי אך פחות ממאנו, אם לצד דאנקן ומאנו היה רכז איכותי אך פחות מפארקר.

      1. אה?? כי למאנו אין חלק בהישגים? הוא היה סטטיסט בהצגה? הוא לא תרם בכל כך הרבה דרכים לנצחונות האלו?

        אפילו בהשוואה לשטויות שאתה פולט בדכ זה מוזר…

        תיכף תספר לנו על מישהו ששיחק עונה אחת אבל בוודאות היה טופ 10 אם לא היה נפצע.

        1. אתה חסר הבנת הנקרא ברמה הבסיסית ביותר. הבאתי כדוגמא מצב של דאנקן ומאנו ורכז טוב פחות מפארקר. זה לא יחס אל מאנו כסטטיסט וכן לא לומר דאנקן ופארנט ושחקן פחות טוב ממאנו בעמדה 2, כי המשמעות של הדברים שמאנו היה שחקן נהדר…

          יצאת פארש בתגובתך, תודה!

        2. ישנם דוגמאות כאלו לאורך השנים על שחקנים שהיו פוטנציאל לכוכבים אם לא כוכבי על אך נפצעו מהר ולא ממישו את יכולתם.

  1. תעוזה, חוסר פחד, חינניות, הלהט להתחרות ולב של אלוף שלא נופלים מאלה של ג'ורדן.
    שחקן מיוחד באמת ובתמים ששינה את המשחק. לא הרבה יכולים להגיד את זה. אנדררייטד נצחי שאולי עכשיו יזכה לקצת יותר מההערכה המגיעה לו.
    מאחל לו שיהנה מהפרק הבא בחיים שלו לפחות כמו שנהנה מהמשחק.
    תודה שנפלו בחלקי הכבוד והזכות ללוות את הקריירה שלו עוד מימיו ברג'יו קלבריה (ותודה ללוויין על השנים של טרום ה-NBA. השחקן המצטיין של סדרת הגמר ביורוליג בעונה שהתקשורת פה סיקרה רק את הסופרוליג המגוכחת [אם כי ערוץ הספורט שידר לבסוף את סדרת הגמר של היורוליג]).

    1. לא רק את הגמר אני זוכר את החצי גמר בו בולוניה קינדר שלו מחקה פיגור 22 ברבע האחרון המטורף עם ריצת 1-25 ו 0-3 בסדרה.

    2. אך מכבי ת"א שזכתה בסופרוליג הייתה יכולה לנצח את קינדר ביכולת שלה בסופרוליג (ולא ביכולת בטורניר המשותף למובילי היורוליג והסופרוליג שהיה בהמשך).

  2. אגדת כדורסל שמנקודת מבטי ייצג את רוח ותכלית הכדורסל ובמובן מסוים גם של הספורט בכלל. אהבה טהורה למשחק ולתחרות שחפה משיקולים כלכליים של מורשת ומינוף המותג מחוץ למגרש, ומחויבות מלאה למשחק ולקבוצה שהובילה אפילו את פופוביץ' להבין שזאת תהיה טעות לנסות "לאלף" את ג'ינובילי. שהניצוץ המעט פראי הזה הוא לא גץ מסוכן שצריך לכבות כי אם כוח מניע שסוחף אחריו קבוצה שלמה גם בלי להוציא מילה. אחד השחקנים הטהורים הבודדים בעידן שבו שחקנים התחילו להפוך בראש ובראשונה לסלבריטאים כשלעתים נדמה שהכדורסל משמש רק כפלטפורמה ושיותר מאמץ מושקע בתחזוק הסטטוס הזה מאשר במחויבות למשחק ולתחרות.
    וכן, היה גם קורטוב ערמומיות (פלופים) והיו גם לא מעט טעויות, חלק מתוך אינסטינקט (העבירה על נוביצקי בגמר המערב ב-2006), חלק בגלל שפתאום שום דבר לא הלך באופן לא ברור (הסדרה מול הת'אנדר ב-2012) וחלק סתם כי לקח סיכון שלא הצליח (והרבה פעמים דווקא כן הצליח) – אבל שום דבר מזה לא נעשה מאנוכיות או רשלנות אלא כי ככה ראה ג'ינובילי את המשחק וזאת הייתה דרכו לנסות לעשות את הדבר הנכון.

    זכיתי לראות כמה וכמה שחקנים שחיבבתי פורשים במרוצת השנים. תמיד מתלווה לכך גם צביטה קטנה בלב. סיומו של עידן וכל זה, עם ההכרה שנוחתת עליך ככה פתאום שהזמן לא עוצר בשביל אף אחד ושאנחנו לא הופכים לצעירים יותר. מעטים המקרים שבהם לפרישה של השחקן התלוותה מועקה אמיתית ומתפשטת תחושה של ריקנות. אני אפילו לא אוהד של הספרס (ולא רוחש להם חיבה מיוחדת בדרך אחרת מלבד הערכה לפועלם בשני העשורים האחרונים), אבל לפרישה של ג'ינובילי מתלווה שברון לב קטן. אגדת כדורסל בכל רמ"ח אבריו שהייתה באמת.

  3. מעולם לא הייתי בעד סאן אנטוניו, אבל גינובילי אחד השחקנים האהובים עליי ever.

    הייתי מוסיף נקודה 21 שהגיע לו אם וי פי גמר שהלך לטימי בגלל קבעון מחשבתי.

  4. שחקן נפלא ואחד האוהבים ביותר, אני לא חושב שיש שחקן היום שאין לו שונאים כמוהו ואהוב ואהוד על ידי כל קבוצה בליגה, אפילו אוהדי יוסטון מעריכים ומכבדים אותו, עם זאת פרש כבר לפני שלוש שנים על הפרקט.

    1. ממש לא נכון .
      בלעדיו אין ספק שס.א של העונה האחרונה לא הייתה עושה פליאוף .
      הוא התעלה על עצמו מאד בכמה משחקים גדולים.
      נכון שחקן בגיל 41 הוא לא שחקן בן 30 .
      אפילו לא קארטר …ונוביצקי .
      אבל הוא היה שם ותרם ערך מוסף עד יומו האחרון כשחקן.

      1. נכון. הוא חווה רנסנס בעונות אחרונות. בגלל זה הייתי בטוח שימשיך עוד עונה.
        פיזית הוא היה בכושר מצוין והיה לו עוד הרבה מה לתת מקצועית. כנראה שנגמר לו הסוס מבחינת הדרייב.

  5. כאשר יגורתי…
    יום חמוץ מתוק היום. מצד אחד רוצה לראות עוד כדורסל מהשחק הזה, מצד שני באמת השיג הכל

  6. Thx

    הראשון שהייתי רוצה בתור חבר לקבוצה. אדם אהוב.
    מקווה לראותו על הקווים בספרס בשנים הבאות.

  7. מה שאני הכי זוכר מג׳ינובלי, ודווקא לא ראיתי שזה ממש הוזכר פה, זה את סדרת הגמר מול דטרויט ב-2005.
    אני לא זוכר בדיוק את הסטטיסטיקות שלו וגם לא אבדוק אותן כרגע, אבל מה שכן זכור לי זה שבעיקר בזכותו קמתי לכל משחק בסדרה הזאת! (וגם כי התערבתי עם חבר שהספרס ייקחו..).
    בסדרה בין 2 קבוצות דיי אפורות, מאנו הוא זה שהביא את הניצוץ עם מהלכים התקפיים מרהיבים, ולדעתי 2 הניצחונות הראשונים של הספרס בסדרה היו הרבה בזכותו.

    כמו כן, אני מאמין שאם בשלב מסויים בקריירה מאנו היה מועבר מהספרס לקבוצה חלשה, הוא בכיף היה יכול להביא מספרים מטורפים ולהוביל אותה להישגים (אם כי כנראה לא היה מגיע לאותה כמות אליפויות כמו עם הספרס).

      1. נכון מאוד. לדעתי היה בכיף ראוי לקבל fmvp.
        היום זה בהחלט היה יכול לקרות (כמו איגי ב-2015), אבל ב-2005 ההסתכלות הייתה רק על המספרים, ואני מניח שדאנקן עדיין היה המוביל בקטגוריה הזאת..
        אבל המומנטום בסדרה? הוכתב בעיקר מג׳ינובלי, עם נגיעות של רוברט הורי במשחק 5 המפורסם.

    1. ברור שבקבוצה חלשה יותר לא היה מגיכ להישגים כמו בספרס ואף לא לאליפות אחת כי שחקן מעולה אחד, גם אם הוא ברמה של מייקל ג'ורדן, לא מספיק להפוך קבוצה חלשה לאלופה.

  8. מאנו היה שני לפטרו בעמדה 2 בין השחקנים הזרים.
    נבחרת הזרים שלי –
    חמישייה: נאש, פטרוביץ', קירילנקו, נוביצקי והחלום.
    ספסל: פארקר, מאנו, קוקוץ', יאניס, שראמפף, סאבוניס, דיבאץ', סמיתס.
    לגבי קירילנקו, מי שלא יודע, הוא החוסם הטוב ביותר בכל הזמנים בעמדה 3, כן טוב יותר מד"ר ג'יי, והיחיד בעמדה ששווה לפחות שתי חסימות למשחק, אלא שהפציעות פגעו בנתוניו. וכן הוא המגוון ביותר ושחקן ההגנה הטוב ביותר מבין האירופים.

  9. איזו קריירה מגוונת, כיף שיש אנשים כאלה שהוכיחו עצמם על כל במה שרק ניתן להעלות על הדעת….
    אם הוא לא היה היינו חייבים להמציא אותו!

  10. התגובות פה מראות הכל, איזה שחקן נערץ ואהוב היה. זאת דרישת סף בעיניי כדי שאוהב שחקן, שייתן את הכל בשביל הנצחון. ומאנו נתן הכל בכל רגע. מצחיק לחשוב שהשחקן הככ מיוחד, הככ וינר הזה, הוא עדיין אנדרייטד די גדול. מספיק לראות מה חושבים עליו גדולי השחקנים של דורינו כדי להבין את גדולתו. והכל בשקט, בלי פוזה, אלמוני שבא משומקום וב-2005 אכן הגיע לו אמויפי גמר. שלוש שנים אחרי שהגיע לליגה מהמקום הכי נמוך כמעט בדראפט. איך לכל הרוחות זה פחות ממה שפטרוביץ עשה, קרמר? מאנו לא קלע 20 למשחק בקבוצת סף פלייאוף, הוא קרקס את הפאקן באד בויז בגמר!!! הם פשוט לא מצאו לו פתרון. ישבתי מטר מהטלויזיה ולא האמנתי למה שראיתי. כי זה היה טוב מכדי להיות אמיתי. קרמר, תיגש בבקשה ליוטיוב הקרוב לביתך ותצפה בלקט אסיסטים של מאנו. אחכ תענה. לגבי הפרישה אני בהכחשה, הולך לקרוא מה השלבים הבאים בגמילה. עצוב (עצוב עוד יותר לאור כושרו הנוכחי כפי שנאמר) אבל אם יהפוך למאמן זה יהיה חלום. בעיניי הוא השחקן הכי שווה לצפייה בכל הליגה. (וגם בעיני הממבה, קרמר).

  11. וואו איזו אבידה. השחקן האהוב עלי. פשוט קוסם כשגם בפלייאוף האחרון עוד ראו ממנו ניצוצות גאונות. ההטעיות המדהימות, הזוויות הבלתי אפשריות, הווירטואוזיות עם הסיומת המדהימה ביד שמאל. תום תקופה מבחינתי. עצם העובדה שמאנו של גיל 40 היה רלוונטי גם בכדורסל של היום רק מראה כמה הוא גדול!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט