עובדות וסיפורי נ.ב.א (61) / רון טחן

הרבה בזכות עידו גילרי, וכן הפרישה של מאנו ג'ינובילי (שהובילה לטור הבא), פינת הסיפורים והעובדות שלנו חזרה סוף סוף מהפגרה.
מוכנים?

1. תתארו לכם שאתם קבוצה משוק קטן שלא מצליחה להתרומם, בדיוק איבדה את השחקן הכי טוב שלה ועומדת לקראת הדראפט.

מה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לקוות לו? בחירה גבוהה כמובן.

זה פחות או יותר היה המצב של האטלנטה הוקס לפני דראפט 1975.

הקבוצה שהתקשתה לא רק על המגרש אלא גם כלכלית נאלצה להיפרד מכוכבה – פיט מארביץ' הקוסם, שנה קודם.
התוצאות היו בהתאם וההוקס סיימו במקום לפני האחרון במזרח.

למזלם, הקבוצה אליהם העבירו את מארביץ' הייתה קבוצת האקספנשן ניו אורלינס ג'אז שסיימה אחרונה.
ההוקס קיבלו בתמורה גם ערימת בחירות דראפט כולל אלה של הסיבוב הראשון והשני של הג'אז בדראפט 1975.

כך ניצבו ההוקס בסיטואציה חלומית לקראת ה-29 למאי בו עתיד היה להתקיים הדראפט כשברשותם הבחירה הראשונה והשלישית.

הפרס הגדול של אותו הדראפט היה אחד מכוכבי המכללות הגדולים בהיסטוריה, מי שהיה ידוע כ"סקייווקר" והיה המודל לחיקוי של מייקל ג'ורדן – דיוויד תומפסון מנורת' קרוליינה סטייט.


ההוקס בחרו בתומפסון ללא היסוס ובמקום השלישי בחרו בסנטר מרווין וובסטר, מי שזכה לכינוי "המוחק האנושי" הודות ליכולות החסימה המצויינת שלו.

שלל כזה היה אמור לסמן את תחילתה של תקופת הזוהר של הקבוצה, אבל לשווא.

תומפסון ו-וובסטר לא שיחקו דקה אחת עבור ההוקס.
איך קורה דבר הזוי שכזה? לרוע המזל של אטלנטה, במקביל הייתה זו העונה האחרונה של ליגת ה-ABA.

תומפסון נבחר גם במקום הראשון שם על ידי הווירג'יניה סקויירס. בעוד שוובסטר נבחר על ידי הנאגטס.

למרות שרוב הקבוצות ב-ABA עמדו גם הן בפני קריסה כלכלית, אטלנטה התקשתה להתחרות איתן.

למעשה תומפסון אמר שאנשי ההוקס נראו כל כך חסרי עניין, שהם אפילו לא קנו לו ארוחה במקדונלדס.
בנוסף, הוא גם רצה שהקבוצה תחתים את מונטה טאו חברו מהקולג' (אותו ההוקס גם בחרה בדראפט), מה שלא קרה.

בסופו של דבר וירג'יניה העבירה את הזכויות על תומפסון לנאגטס שהחתימו אותה, את חברו ואת וובסטר, בעוד ההוקס נשארו עם כלום ביד.

ואם זה לא מספיק לכם, אז קבלו את זה – מכל השחקנים שנבחרו בשני הסיבובים הראשונים בדראפט – תומפסון ו-וובסטר היו היחידים שבחרו ללכת ל-ABA (תודה לעידו גילרי).

2. עם ממוצעי קריירה של 9.3 נק' ו-4.5 אס', לוק רידנאור אינו ייזכר כשחקן יוצא דופן בנוף של הליגה.

עם זאת, עד להודעה חדשה רידנאור ייזכר כשיאן הליגה בקטגוריה מיוחדת: השחקן שעבר בין הכי הרבה קבוצות בשבוע אחד.

בין ה-24 ל-30 ביוני בשנת 2015, הועבר רידנאור לא פחות מ-4 פעמים!

תחילה מאורלנדו לממפיס, שהעבירה אותו לשארלוט, שהעבירה אותו לאוקלהומה, שהעבירה אותו לטורונטו.

כפי שבטח הבנתם, אף אחת מהקבוצות הנ"ל לא הייתה מעוניינת במיוחד בשירותיו, כאשר טורונטו שחררה אותו מהסגל כעבור שבוע וחצי.

לימים סיפר רידנאור כי הוא ומשפחתו התייחסו לסיטואציה המוזרה בהומור, וכי במשך השבוע המוזר הזה נשארו בביתם בסיאטל.
כשנה לאחר שחרורו, הודיע רידנאור על פרישתו מכדורסל (תודה ליאיר זעפרני).

3. אחת הסיבות שקובי בראיינט הגיע כל כך רחוק בקריירה שלו היא מוסר עבודה מטורף.

אחד העדים הרבים לכך הוא ג'יי וויליאמס, שחקנה לשעבר של שיקגו.

במהלך ריאיון סיפר וויליאמס כיצד הגיע בעונת 2002/3 לסטייפלס סנטר כדי לפגוש את האלופה המכהנת, והחליט ללכת ולהתאמן 4 שעות לפני המשחק.

כשהגיע לאולם מי ש"חיכה" לו היה כבר קובי בראיינט נוטף הזיעה, שהמשיך לכדרר ולהתאמן גם אחרי שוויליאמס סיים להתאמן.

אחרי המשחק, בו קובי הוביל את הלייקרס לניצחון עם 40, וויליאמס סיפר כי הרגיש מחויב לשאול את קובי – "למה אתה מתאמן כל כך הרבה זמן?"

על פי וויליאמס, קובי ענה לו: "בגלל שראיתי אותך נכנס, ורציתי שתדע שלא משנה כמה קשה תעבוד, אני מוכן לעבוד יותר קשה ממך"

4. מדי פעם אנו נחשפים לתמונות של אוהדים שקעקעו על גופם קעקוע לכבוד זכייה בגביע/אליפות – עוד לפני שהקבוצה זכתה.

ובכן, מתברר שגם שחקנים עושים את זה.

בתחילת עונת 2010/11 הזמין דשון סטיבנסון את המקעקע הפרטי שלו, כדי שידאג לקעקע מספר מחבריו לקבוצה.

אחד החבר'ה שהחליט לנצל את ההזדמנות היה ג'ייסון טרי, שביקש לקעקע על ידי את גביע לארי אובראיין – הגביע שניתן לאלופת הנ.ב.א

הבקשה של ג'ייסון טרי הפתיעה את חבריו, אך טרי צחק וחגג אחרון בתום אותה עונה, כאשר סייע לדאלאס לזכות באליפות היסטורית.

5. שאלה: האם שמעתם אי פעם על סוון נייטר?

ובכן, אם מסתכלים על העובדות היבשות, מדובר למעשה באחד הכדורסלנים האירופאים הראשונים שהצליחו בליגה.

נייטר ההולנדי (2.11 מ') שיחק בליגה בשנות ה-70 וה-80 הרבה לפני שחשבו שם על סאבוניס, דיבאץ' או ריק סמיתס.

כדאי לדעת שהדרך הפתלתלה שהביאה אותו לליגה הטובה בעולם רחוקה מאד מהכדורסל האירופאי, או מכדורסל בכלל.

נייטר נולד ב-1950 למשפחה הולנדית קשת יום בעיר דן הלדר.
הוריו התגרשו בגיל שלוש וכשאימו נישאה מחדש היא החליטה להגר עם בן זוגה לקליפורניה.

השניים לקחו את אחיו הצעיר של סוון איתם, אך השאירו את סוון בן השש ואת אחותו בבית יתומים הולנדי.

השניים היו יכולים להמשיך לחיים אומללים אלמלא הסיפור היה מקבל תפנית הוליוודית.

חבריהם החדשים של הנייטרים בארה"ב הכירו את סיפורם על הילדים שנשארו מאחור ופנו לתוכנית טלויזיה בשם "זה יכול להיות אתה", שאחד מתחביביה היה סיפורי ריאליטי מרגשים (אז בטח קראו לזה בשם אחר, מצורף פרק לדוגמא).


המפיקים הזמינו את הזוג להיות חלק מהקהל בזמן שתכננו מראש את הפתעת האיחוד עם שני הילדים לאחר שלוש שנים בודדות נטולות משפחה.

כך הגיע נייטר לארה"ב מבלי שידע אפילו מילה באנגלית או על קיומו של משחק הכדורסל.

כשגבה בתיכון ועבר את רף 2 המטרים החליט לנסות את מזלו גם במשחק עם הכדור הכתום, אך הוא היה כל כך מגושם ואיטי שהמאמן חתך אותו.

לאחר סיום התיכון נייטר המשיך ללמוד מתמטיקה בג'וניור קולג' קטן שבסייפרס קליפורניה.
עוזר מאמן בנבחרת הכדורסל זיהה את הענק שעתה כבר התנשא לגובה של 2.10 ושכנע אותו להצטרף לקבוצה.

עם הרבה עבודה והשקעה נייטר הפך לשחקן ויום אחד הקבוצה נפגשה למשחק אימון נגד נבחרת שחקני השנה הראשונה של יו.סי.אל.איי, האלופה הנצחית באותן שנים.

נייטר שהצטייין במשחק דיבר אל ליבו של ג'ון וודן, כדי שיקבלו על מלגת לימוד למכללה.
וודן האגדי התרצה לבסוף אך הסביר לנייטר שלא יראה דקות משחק מאחורי ביל וולטון הכוכב של הקבוצה (מה שבסופו של דבר היה די נכון).

בהמשך נייטר עשה היסטוריה כשנבחר בסיבוב הראשון גם בדראפט ה-ABA של 1972 וגם ב-1973 בדראפט ה-NBA, למרות שלא פתח באף משחק של קבוצתו במכללות.
הוא המשיך לקריירה יפה בה שיחק במשך 11 עונות ב-6 קבוצות בשתי הליגות, וסיים עם ממוצעי קריירה של 12.4 נקודות ו11.6 ריבאונדים למשחק, כשהוא השחקן היחיד בהיסטוריה שהוביל את שתי הליגות בריבאונדים.

לאחר סיומה של קריירת הכדורסל שלו נייטר הקים קולג' קטן ואף אימן אותו במשך 10 שנים.

מאוחר יותר הוא עבר לעולם העסקים כמנהל ברשת קוסקו, וכיום הוא נחשב למוטיבטור מוצלח שמוזמן להרבה הרצאות.

בנוסף, הוא חיבר שישה ספרים – רובם על כדורסל – עם המאמנים ג'ון וודן ופיט ניואל.
לא רע בכלל עבור ילד הולנדי נטוש (תודה לעידו גילרי).

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. נייטר לא היה אמנם מגדולי שחקני הציר אך עדיין שחקן נהדר וריבאונדר מצוין עם יכולת התקפית מכובדת בהחלט. ביחס ל-36 דק' נתוניו בנב"א שווים 15.4 נק', 13.8 כ"ח ו-2.5 אס'. שיחק בנב"א 28.4 דק' למשחק ב-489 מש' (מתוך 722 כולל אב"א) וקלע ב-53.7% מהשדה (האחוזים האפקטיביים זהים) ו-76% מהקו.
    עונות השיא היו ב-80'/79' עם 13.4 נק'ב-55.6% מהשדה ו-71.8% מהקו, חמישה-עשר כ"ח ו-2.9 אס' (3.2 אי') ב-35.3 דק' למשחק;
    ב-77/8' עם 15.5 נק' ב-50.4% מהשדה ו-76.5% מהקו, 13.2 כ"ח ו-2.8 אס' (2.9 אי') ב-35.6 דק' למשחק;
    ב-80/1' עם 15.6 נק' ב-55.3% מהשדה ו-79.5% מהקו, 12.4 כ"ח, 2.4 אס' (2.6 אי') ב-34.3 דק' למשחק.
    השיא בנק' וכ"ח ביחס ל-36 דק' הוא ב-76/7' שבה שיחק 27.2 דק' למשחק וקלע ב-52.8% מהשדה ו-75.4% מהקו ונתוניו שווים ביחס ל-36 דק 17.2 ו-15.9.
    https://www.basketball-reference.com/players/n/natersw01.html

  2. מת על הטור הזה.

    אגב, דייויד תומפסון – במוסקבה, באחד המשחקים החשובים שאני כבר לא זוכר – עשה תרגיל שהוא, אולי, היחיד במינו: בפאסט ברייק לעבר הסל עמד בדרכו שחקן סובייטי. במקום לעבור מסביבו, דייויד (שהיה אחד המנתרים הטובים בתולדות) ניתר מ-ע-ל-י-ו לדאנק וסל

  3. אוי התגעגעתי לפינה הזו
    שנה טובה לגולשי הופס
    בריאות ואושר
    אנחנו בסיני, מחר נחגוג את יציאת מצרים במסוף טאבה אבל בכל זאת….. חג זה חג 😍

  4. אחרי יממה עמוסת משפחה, אירועי ספורט וארון פאקינג רוג'רס אחד יש זמן להתייחס לדברים אחרים:
    רון, אין שמח ממני שהפינה החזרה. טוב לדעת שאתה מגיב ללחץ פיזי מתון (נשתמש בזה בעתיד). כל מי שיש לו סיפור פיקנטרי או סתם עובדה שאף אחד לא מכיר תשלחו לרון ותחלקו עם השאר.

  5. עוד פרט קטן לגבי סוון נייטר (תזכרו את זה בטח יאיר יכניס את זה לאיזה חידון) – הוא חבר במועדון ה-30 (נקודות) 30 (ריבאונדים).

  6. המקרה של רידנאור בהחלט יכול לחזור על עצמו עם שחקנים שנמצאים על חוזה מסתיים שאינו מובטח. זה קלף מאד שימושי בטריידים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט