פרוייקט "שחקנים שאסור לשכוח" – וויני 'מייקרוייב' ג'ונסון / דובי עופר

ויני "מייקרווייב" ג'ונסון, השחקן השישי האולטימטיבי

וינסנט, ויני, ג'ונסון נולד ב1 בספטמבר 1956 בברוקלין, ניו יורק, וצמח להיות השחקן השישי האולטימטיבי, ובעל אחד הכינויים המושלמים ביותר בהיסטוריה של הNBA, שזכה, בנוסף לכל הישגיו, גם בדבר אליו שואף כל שחקן מהיום שהוא מתחיל לכדרר – לקלוע סל ניצחון של אליפות. עד שמלאו לו 28 וחצי היה ויני "רק" שחקן מצוין בעל תפקיד חשוב במכונת הכדורסל המתהווה של הפיסטונס מדטרויט. עוד לפני כן היה "השחקן האנדרייטד ביותר בברוקלין", לדברי מאמנו בתיכון רוזוולט, וכוכב מכללת ביילור. 25.2 בממוצע למשחק הפכו אותו לקלע מוביל במכללה ובקונפרנס. יכולות אתלטיות ופוטנציאל, יחד עם משחק 50 נקודות אחד, סימנו אותו לפחות כשחקן NBA.  סיאטל בחרו אותו שביעי בדראפט 79', היישר למקום שמאחורי הכוכב הג'ינג'י דניס חכו תראו אותי שנה הבאה בבוסטון ג'ונסון, וג'ק אני 7 פוטר שזורק רק שלשות סיקמה.

להיות רוקי שמגבה כוכב זו עמדה מחורבנת. 3.2 נקודות של ויני בשנת הרוקי יעידו על כך. מצד שני, כשאבן הנגף שלך עוברת להיות חלק מקבוצה היסטורית, אתה יכול לעבור להוביל את הקבוצה בדקות ואסיסטים ואת הגארדים של הליגה באופנסיב ריבאונד, למרות שאתה 1.88. ועדיין, רק ויני.

בתחילת שנתו השלישית, 81, עבר ויני לדטרויט. באותה שנה מביא הGM ג'ק מקלוסקי שניים, קטן איזיאה וגדול ליימביר. ויני שוב רכז שני אחרי כוכב בקבוצה עם סנטר לבן קולע מבחוץ. אבל הפעם יש לו תפקיד. ויני ג'ונסון הוא עכשיו "שחקן שישי".

פאוזה. מה זה "שחקן שישי". מחליף ראשון? תחליף כוכב? סקורר? לא בעיניי. אי שם במהלך הרבע השני במשחק מתעייפת החמישייה. הדיוק יורד, האינטנסיביות פוחתת והכוכבים מאטים. זה זמנה של הישות הידועה בשמה הגנרי "מחליפים", או "החמישייה השנייה". בחמישייה השנייה, כמו בכל קבוצה או משפחה, וזאת יודע כל מטפל, יש תפקידים. אתם יודעים שכשאתם חלק מקבוצה או משפחה יש לכם "תפקיד", נכון? התפקיד הזה קיים ומישהו ימלא אותו, בין אם ירצה ובין אם לא. אשמח לגבות את הסכום הרגיל לשעת טיפול כדי להסביר. את הטור הזה אני כותב בהתנדבות, אז אין תכנים טיפוליים.

בכל מקרה, לחמישייה השנייה יש מנהיג, וזה השחקן השישי. הוא עולה לפני השאר, מתערה במשחק וכששאר חבריו לספסל עולים הוא כבר שם, מחומם ומוכן. ג'יימס הארדן בגלגולו הקודם הוא דוגמא מצוינת. ג'יי אר סמית בכל גלגוליו הוא דוגמא מחורבנת. זה מנהיג, זה סקורר. ארבע רגליים טוב, שתי רגליים רע.

ארבע שנים היה ויני ג'ונסון שחקן שישי מצוין, סקורר בחסד, אקספלוסיבי, חודר מנתר וקולע. יכולות אישיות נפלאות שכל מאמן היה שמח להעלות מהספסל. אבל למה מצוין ולא היסטורי, כפי שהיה אחר כך? חסרו לו שני דברים – חמישייה שניה מיתולוגית להנהיג היא הראשון, וכינוי זה השני.

כינוי הוא משאת נפשו של כל שחקן NBA. הוא האקסטרה ששם אותך בזיכרון בתור משהו, נגיד אלוהים, או קסם, או סרט היילייט אנושי, או סתם "אגדה". כדאי שהכינוי ייתן אינדיקציה על יכולותיך, אבל לא חובה, יכול להיות שיישמע טוב. נגיד זיק או דרים. כדאי מאוד שהכינוי ידבק לשמך עד היותו חלק ממך. מג'יק זה סבבה, גם דוקטור הולך. (מכירים את הסיפור על הילד האירופאי ששלח מכתב לDR J, USA, מכתב שאכן הגיע, לפי האגדה?). כשאתה ממציא לעצמך זה פאתט, בעיקר אם זה כינוי גנון כמו קקטוס או ממבה שחורה. אם שחקן אחר מדביק לך משהו טוב, זה מצוין. ב5 במאי 85' בחצי גמר הפלייאוף מול בוסטון, שרף ויני את הסלטיקס עם 16 מ21 ל34 נקודות, מהן 22 ברבע הרביעי. דטרויט ניצחו 102:99 ודני איינג' אמר עליו אחרי המשחק –

“If that guy in Chicago is the ‘Refrigerator’ then Vinnie Johnson is the ‘Microwave.’ He sure heated up in a hurry.”

"המקרר" משיקגו הוא כמובן וויליאם פרי מהברס, ש150 הקילו שלו עשו את הכינוי ליחיד שאפשר היה לתת לו. אולי גם ממותה או הר ראשמור.

"המייקרווייב" מאותו ערב ועד היום היה והינו ויני ג'ונסון. קלאסי. מתחמם מהר, קולע הרבה, כינוי קליט, דביק ומתאים, עכשיו רק חסרה חמישייה שניה להנהיג.

בדראפט 86' בחר מקלוסקי את דניס "התולעת" רודמן, המגן והריבאונדר האולטימטיבי, ואת ג'ון "העכביש" סאלי, קומיקאי בחסד, ריבאונדר, שומר ולוחם. שנתיים מאוחר יותר הצטרף ג'ון "בודהא" אדוארדס, סנטר ותיק שנראה בדיוק כמו… ובכן בודהא. ואם למיקרוגל, תולעת, עכביש ובודהא אפשר לצרף גלגל חמישי שנקרא (פניס) דמבו, ושם כולל מהאגדות – Vinnie and the jets, לא צריך יותר מקורטוב מלח כדי ליצור את החמישייה השנייה המגניבה ביותר בהיסטוריה.

רוצים עוד משהו, נגיד איכות? כשויני החליף את איזיאה, רודמן את אגווייר, סאלי את מהורן, בודהא את ליימביר ונגיד שדמבו, או ג'ון לונג, את דומארס, צ'אק דיילי (המאמן האגדי המנוח, הרועה של דרים טים 92' לא הוזכר כאן עדיין כי אני שומר אותו בתור אס לאחד הטורים הבאים. חורה לי, משורש חרא, שפיל ג'קסון, קיי סי ג'ונס ופט ריילי מוזכרים לא פעם לפני האיש המופלא הזה. גם לא הזכרנו את השם המפורש – "בד בויז". את זה אני שומר לטור על ליימביר. בכל מקרה, הקו המנחה הפעם הוא כינויים ומחליפים. חמישיות היסטוריות נשכחות היה בפעם שעברה), בכל מקרה, כשהחמישייה השנייה עלתה דיילי בסך הכל היה צריך להחליף דיסקט, לשחד שופט ולכסות את מצלמות המהירות, כי מה שהתחולל על המגרש היה הכאוס המאורגן, החונק, היפה והמפחיד ביותר שחוללה אי פעם חמישייה שניה.

והמנהיג, המנצח, הדמיורגיוס של ההתרחשות, שליח הדיילי על הפרקט, הלב והליבה, היה המיקרוגל.

כווטרן שידע מאות משחקים, ידע ויני את מקומו. הוא לא קיטר ולא התלונן. לא חיפש, הארדן, טרייד שיהפוך אותו לאלפא דוג של קבוצה, אלא מילא באופן מושלם תפקיד. את הפרס הגדול יקבל ויני בסוף הטור, חכו בסבלנות שתי פסקאות.

שנה אחת כל זה הספיק לגמר אזורי מול בוסטון, עם התנגשות ראשים מטורפת של ויני ודנטלי, ואחריה להפסד בגמר מול הלייקרס, עם תצוגה שלא מהעולם הזה של איזיאה על קרסול בגודל אבטיח. ב89' כבר הגיע האליפות, עם סוויפ מתוק על הלייקרס.

ועכשיו, תלמידים יקרים, בואו נבחן את הצלחת שני הטורים הראשונים בפרויקט.

בקישור הבא לוקחים הפיסטונס את האליפות השנייה ברצף. השנה, 1990. היריבה, פורטלנד. נכון, דאקוורת. וגם דרקסלר, פורטר ובאק וויליאמס. את סל הניצחון קולע, 47 שניות לסיום… כמה אתם חכמים היום, ויני מיקרווייב שעליו שומר ג'רום קרסי. כל השמות מהטורים האחרונים מופיעים בשבע הדקות ו41 השניות האלה. צפו בו. אולי תרגישו משהו חדש ושונה, עסיסי וטעים, כתב מאיר שלו בספר המיתולוגי על הקבב הרומני. אם כן, אנחנו בכיוון הנכון.

http://www.youtube.com/watch?v=lW8xsdvOZL4

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. גדלתי על הפיסטונס האלה והם אהבתי הראשונה!

    זוכר את בודהא בתור ילד, שחקן מוזר עם שפם בערוץ לבנון.
    ועוד לבנבן מוזר גבוה קולע שלשות עם מסיכה שקופה מפחידה…

  2. חזק אתה דובי. כתיבה מעולה. גם הסרטון מעלה נשכחות מהתקופה הכי טובה של המזרח.
    יש לי שחקן ששווה כתיבה- אוטיס ת'ורפ, היחיד שהשתיק את קארל מלון. אולי אם יום אחד אני אסיים לתרגם את הכתבה שהתחלתי אני אוסיף עליו משהו

  3. הבאד בוייז זאת הקבוצה היחידה שניצחה בפלייאוף את הסלטיקס של בירד, הלייקרס העצומה של מג'יק ואפילו את שיקגו הגדולה של ג'ורדן שבשנת 90 שיחקה כבר עם החמישיה שלקחה את שלושת האליפויות של 91 עד 93.

  4. צודק מנחם בנוגע לצורך בהשלמה אודות המייקרווייב אחרי הכדורסל וכיום, בייחוד עכשיו, שבוע אחרי הודעתה של העיר דטרויט על פשיטת רגל.
    ויני ג'ונסון השלים עשר עונות בדטרויט ועבר לעונה זניחה כמעט בסן אנטוניו. זו שהתחילה את הסיפור עבור דאקוורת סוגרת אותו כאן.
    ב1994 הועלתה גופיה מספר 15 למרומי הפאלאס, לזיכרון.
    ויני נשאר לגור בדטרויט, עיר לא פשוטה כבר אז, ופתח חברת שיווק מצליחה בתוככי העיר. נכון ללפני כמה חודשים, מכרה החברה ב 85 מיליון דולר, והיא מעסיקה 200 עובדים, תושבי העיר.
    להשוואה, תארו את הרצל קביליו נשאר לגור ביפו ופותח חברה מצליחה המספקת תעסוקה לתושבי המקום.
    בנוסף, עוסק הפורמר מייקרווייב בפעילויות צדקה שונות ופיתוח מנהיגות, ואף נבחר לאחד ממאה אנשי עסקים שחורים הנחשבים למנהיגים.
    וגם כאן, קביליו נשאר ביפו.
    אתם מבקשים תדירות הקבלות לכוכבים של היום.
    כריס פול היה אחד מגדולי התורמים והמגייסים לטובת תושבי העיר, כששיחק שם בזמן הוריקן קתרינה. שנתיים אחר כך קראו לו הכסף וההזדמנות להתפתחות אישית והוא עבר לסיר הבשר וכד השמנת בל.א.
    לברון ג'יימס היה והינו אחד מגדולי התורמים למען הקהילה בעיר הולדתו אקרון. בעיניי תיבחן גדולתו בשאלה האם יתגבר על המשקעים שליוו את עזיבתו, מול האוהדים ומול דן גילברט, ויחזור להשלים את חובו לקליבלנד.
    מנוט בול המנוח ודיקמבה מוטומבו יבדל"א באפריקה וגיאורגי מורסן הענק הרומני הם דוגמאות לספורטאים שניצלו את חוזי העתק והפרסום לו זכו כדי לקדם תכניות חינוכיות, בריאותיות ואת התשתית במקומות הולדתם.
    על כך עלינו לציינם ולקחת מהם דוגמא. ציטט יפה אקסל מונטה במגילת סן מיקלה שלו, היפה והמרגש בספרים שנכתבו אי פעם:
    "מה שאתה נותן, נשאר שלך לנצח. מה שאתה שומר לעצמך, אתה מאבד".

  5. ללא ספק שחקן עצום
    השלים קו אחורי מצויין בדמות תומאס ודומארס

    החיסרון של הקבוצה העצומה מדטריוט היא שהיא לקחה אליפיות בין הלייקרס הגדולים של מג׳יק לבולס האדירים של מייקל.
    תכלס זה שאייזה שהיה חרא בן אדם היה המנהיג של הקבוצה עשה לה רק רע .
    רודמן בשנים שלו בדטריוט היה גם קולע לא רע בכלל.

    הפיסטונס של אותן שנים היא ללא ספק אחת הקבוצות הגדולות בהיסטורית המשחק , אבל את מג׳יק ומייקל זוכרים הרבה יותר.

    רעיונות לשחקנים ששוים פוסט אי סי גרין , שהצליח לשחק אלף ומשהו משחקים רצופים, ג׳ף הורנאסק , קווין ג׳ונסון , אקסוויר מקדניאל , לאטרל ספריוול , שרונס מרצוליניוס צארלס אוקלי אלונזו מורניניג אלו רק חלק מהשמות

  6. כולם ראויים ויותר, ויפה ששמת כאן את האקס מן. כדאי שנכתוב גם את שמו של טרי קאמינגס היעיל הנהדר.
    ועדיין, אצלי בפנקס כתובים שני ג'ונים לפני כולם – סטארקס וקונקק. סטארקס הוא ניקסי וההוכחה שגם עוזר קצב יכול להיות כוכב.
    וקונקק, נקודת בונוס למי שיידע למה מגיע לו טור.

  7. קונקאק היה שערורייה
    קיבל חוזה מפלצתי של 13 מיליון דולאר מההוקס , מה שהפך אותו לג׳ון קונטראק(חוזה)
    לא שווה פוסט, חבל על המאמץ 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט