הדרך לשאנז אליזה 2018 (2) – הסיפורים שמאחורי הטור / דוד "פאקו" סעדה

הטור ה-105 של פראנס ננעל אתמול בשאנז אליזה. חתיכת טור נפלא היה לנו. ציפינו למנצח שייפול עלינו כרגיל מהשמיים, אבל לא ציפינו שזה יהיה מהצד הזה של השמיים. הנה, כבכל שנה, כמה מהסיפורים שעשו לנו את הטור.

גראן טור: גראן תומאס אפילו לא נזכר כאן כאחד המועמדים לזכייה בפריוויו לטור. שנים של דומסטיקיות מצד אחד, והגעה למירוץ יחד עם אגדה חיה בקבוצה מצד שני, כנראה עושות את שלהן. עדיין, אם נסתכל לאחור על הטור, נמצא את אחד המנצחים היותר משכנעים שראינו. אחד שהראה עליונות עקבית על כל מתחריו לאורך הטור, ללא רגעים רעים. זה ממש לא היה מובן מאליו. כשפרום הכריז כי הוא הולך על דאבל ג'ירו-טור, התפקיד של תומאס בטור הפך לכזה של מוביל משותף בו קיבל תפקיד חופשי. הובלה משותפת יכולה להיות צרה צרורה, בעיקר אם צמד המובילים לא מצוייד בתכונות המתאימות כדי לקבל זאת. ראינו זאת בעבר עם צמדים כברנאר הינו וגרג למונד או אלברטו קונטאדור ולאנס ארמסטרונג. במקרה שלנו אפילו לא צריך ללכת רחוק מדי, ואפשר ללכת לטור של 2012 בו כריס פרום הוביל את ברדלי וויגינס לזכייה, כשדי ברור שפרומי היה מטפס הרבה יותר טוב מוויגינס. המשטמה בין פרום לוויגינס הייתה עזה במיוחד, כשמי שמצא עצמו לבסוף מחוץ לקבוצה בסוף השנה היה וויגינס, וכל השאר היסטוריה. מי שאמר שנראה בטור הנוכחי מהדורה חוזרת של העוינות הזאת, לא באמת ידע מה הוא סח. יש אולי מעט דמיון חיצוני בין וויגינס לתומאס (עם קסדה ומשקפיים), אבל כאן בערך נגמר הדמיון בין השניים. אם את וויגינס היה אפשר לאפיין כעארס בריטי נרגן, אזי תומאס הוא מהטיפוסים היותר נינוחים שיש. בכלל תומאס הוא שחקן קבוצתי, ויעידו על כך המדליות הרבות שקיבל באולימפיאדה ובאליפויות העולם בוולודרום – רובן במקצוע המרדף הקבוצתי. היה גם אפשר לחוש בפרגון ההדדי בינו לבין פרום בראיונות שהשניים נתנו לאורך הטור, לא משהו שנראה כמו הצגה.

פרום ותומאס. לא צהובים זה לזה.

למרות שזכה במירוצי קטעים כפאריס-ניס ובקלאסיקות כהרלבקה, תומאס היה אחד הדומסטיקים היותר נאמנים של פרום בשנים האחרונות, משהו שקבוצה עשירה כמו סקיי הייתה יכולה להרשות לעצמה. בשנה שעברה הוא הגיע בפעם הראשונה כמוביל לגראנד טור בג'ירו הקודם. זה נגמר בהיתקלות עם אופנוע משטרתי שעמד בצד הדרך. לטור הוא חזר חזק ואף זכה בקטע הנג"ש הראשון, רק כדי להיפצע ולגמור את הטור בהמשך. השנה הוא חזר בכושר טוב מתמיד, ואף זכה במירוץ הדופינה. עדיין, הוא קיבל את הבשורה שפרום הולך על דאבל ג'ירו-טור, מה שעשוי היה להיחשב למי שפחות מכיר ככפיות טובה מצד הקבוצה השמיימית. אלא שבדיעבד, אפשר לומר שפרום פרע במירוץ הזה חוב גדול שהיה לו לתומאס, רק מעצם התייצבותו למירוץ הזה. והרי גם לאחר שבוע של תומאס בחולצה הצהובה, ואחרי שני נצחונות בקטעים, כולם ציפו לעוד פינסטרה של פרומי מהג'ירו האחרון. הרבה יותר קל להוביל במירוץ, כשלא מתמקדים בך. במירוצים הבאים, היריבים כבר לא יעשו את הטעות הזאת. לא בטוח שזה יעזור להם.

תצוגת התכלית של BMC וגרג ואן אוורמאט: קבוצת BMC הייתה אחת הקבוצות המצליחות של השנים האחרונות, במדיה זרחו רוכבים כקאדל אוונס, פיליפ ז'ילבר, ריצ'י פורט וגרג ואן אוורמאט. אלא שלמירוץ הזה היא הגיעה כשחרב של סגירה מתהפכת מעל ראשה. זאת לאחר שאיבדה את הספונסר הראשי של הקבוצה (הנה פוסט שמסביר למה זה קורה). זה לא ממש השפיע על הביצועים של הקבוצה. בקטע הנג"ש הקבוצתי היא זכתה כשהקדימה את הגלקטיקוס של סקיי, כשגרג ואן אוורמאט מתכבד בחולצה הצהובה. החולצה נותרה דבוקה לבלגי בכל שבעת הקטעים הבאים, כולל בקטע האלפים הראשון, שכלל ארבע פסגות מהדרגה הקשה ביותר. ואן אוורמאט כקלאסיקן היה אמור לאבד את החולצה למטפסים, אך במקום זאת הצטרף לקבוצת הבריחה, ובסוף היום אף הגדיל את הפער בהובלה. זאת לא הפעם הראשונה שבה ואן אוורמאט מפגין ביצועים טובים בהרים. המסלול ההררי באולימפיאדת ריו היה דוגמא טובה לכך. אביו של ואן אוורמאט, רוכב עבר בעצמו (שקרא לבנו גרג על שם גרג למונד), שאל את בנו לפני האולימפיאדה מדוע הוא טורח להתייצב למירוץ כשברור שאין לו סיכוי לזכות בו. גרג לא שעה לאזהרה, וחזר עם הזהב האולימפי. האב כנראה כבר היה פחות מופתע מהעובדה שגרג נותר עם החולצה הצהובה אחרי קטע 10 באלפים.

במקביל לביצועים של ואן אוורמאט, בישר המנהל של הקבוצה, ג'ים אושוביץ, כי הקבוצה תינצל בעונות הבאות. זאת לאחר שתתאחד עם קבוצת CCC הפולנית. ההודעה הגיעה לאחר מסע מפרך שקיים אושוביץ לאורך העונה בניסיון למצוא חבל הצלה לקבוצה המצליחה. BMC תיראה שונה בעונות הבאות – רוב כוכבי הקבוצה יעזבו. זה כולל רוכבים כריצ'י פורט, טי ג'יי ואן גרדרן ורוהאן דניס. אלא שהקבוצה תיבנה כעת כקבוצת קלאסיקות סביב ואן אוורמאט. אפשר לחשוב על נקודת פתיחה גרועה יותר מזו.

ואן אוורמאט ואושוביץ. מי מהם עבד קשה יותר בטור הזה?

 

אנשי ברזל: הטור הזה תבע את קציר הדמים הקבוע מתוך שורת הרוכבים. מבין רוכבי ה-GC הפציעות הכריעו את ריצ'י פורט, ריגוברטו אורן ו-וינצ'נזו ניבאלי, ועוד ראינו התרסקויות של רוכבים כפיליפ ז'ילבר, טיש בנוט, לואיס ליאון סאנצ'ז וטוני מרטין. לא ברור מה היה יותר עוכר שלווה – ההתרסקויות עצמן או המראות של הרוכבים לאחריהן.

פיל ז'יל עף מהשביל

אבל מה שבאמת מדהים פעם אחר פעם הוא היכולת של הרוכבים לנער את הפציעות החמורות האלה ולהמשיך לרכב, כאילו כלום לא קרה, לפחות כל עוד הקטע מתגלגל. ז'ילבר סדק את פיקת הברך אחרי הסלטה הזאת, אך המשיך לרכב מעל 60 ק"מ עד לסיום הקטע. ניבאלי סיים את קטע 12 כשהוא מפסיד 13 שניות בלבד, כשאחר כך התברר כי סדק חוליה בעמוד השדרה בהתרסקות על האלפ דואז. ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג של האופניים. במקביל לאלו ראינו כמה חבר'ה מתרוצצים על הדשא הירוק. ההשוואות בין ההתנהגות של אלו לזו של אלו היו מתבקשות, ואולי היה שווה להראות לחבר'ה בלי הגלגלים איך זה נראה כשבאמת מתגלגלים על הקרקע.

טיש בנוט. זה בטח לא ניימאר.

 

פנס אדום לטובת הוולודרום: מבין כל סיפורי הפציעות של רוכבים, המטורף ביותר בטור הזה הוא ללא ספק זה של לאוסון קראדוק. קראדוק הוא רוכב אמריקני בן 26, שנחשב בעבר לסוג של תקווה עבור הענף בארה"ב. כפי שקורה לא מעט, הציפיות פחתו, וכל שאיפתו במירוץ הנוכחי היתה לסייע לחבר קבוצתו, ריגוברטו אורן, להצליח במירוץ. אלא שכבר בקטע הראשון התכניות של קראדוק השתבשו לחלוטין, כאשר האופניים שלו עלו על בקבוק מים בשטח ההאכלה. בקבוקי מים על הכביש הם לא מחזה נדיר, ולכן הם מתוכננים להימעך במקרה שרוכב יעלה עליהם עם אופניו. אלא שקראדוק עלה על הבקבוק בדיוק בזווית שבה הבקבוק נותר שלם, וקראדוק עצמו מעט פחות. התקרית גרמה לקראדוק להתרסק ולשבור את הסקפולה (עצם השכם). לאחר חבישה תוך כדי תנועה, קראדוק הצליח איכשהו לסיים את הקטע בתור הלאנטרן רוז' (פנס אדום) – הכינוי לרוכב הממוקם אחרון במירוץ. במקום לפרוש מהמירוץ, קראדוק החליט על אתגר חדש: על כל יום בו הוא יסיים את המירוץ, הוא יתרום 100$ לטובת הוולודרום ביוסטון, שניזוק מההצפות של הוריקן הארווי. הוולודרום הנ"ל היה המקום בו קראדוק החל לרכב, כאשר עוד היה בן 10. כהשלמה לכך, אביו הקים קמפיין תרומות לטובת הוולודרום, שיימשך כל עוד קראדוק שורד בטור, עם יעד תרומות של 1000$. והוא המשיך לשרוד. זה כלל את קטע 9, שגבה קורבנות רבים, כולל מוביל קבוצתו, ריגוברטו אורן. זה כלל גם את כל הקטעים הברוטליים באלפים ובפירנאים, אותם רוכבים רבים לא הצליחו לשרוד, כי לא עמדו במגבלות הזמנים. כשהקטעים החלו להיערם, קראדוק החליט להעלות את סך התרומה היומית ל-200$. וזה המשיך להתגלגל עד אתמול בשאנז אליזה. 21 קטעים של טור דה פראנס עם סקפולה שבורה. שני הישגים קבע כאן קראדוק. הראשון הוא תקדים שבו בפעם הראשונה רוכב מתפקד כלאנטרן רוז' מהיום הראשון ועד ליום האחרון של הטור. והשני הוא העובדה שהוא הצליח לגייס סך של 150,000$ לטובת שיקום הוולודרום החבוט. סיפור שאי אפשר היה להמציא גם אם היינו מתאמצים.

קראדוק. וזה גם לא דה בריינה.

 

ההצלחות של אלאפיליפ: בפוסט של לפני שנתיים סיפרנו כאן על ז'וליאן אלאפיליפ. רוכב צעיר ובעל פוטנציאל, שהראה הרבה מאד ניצוצות, אך בעיקר נחל מפח נפש אחר מפח נפש. הכותרת הייתה אז "האכזבות של אלאפיליפ". שנתיים עברו, והעניינים התהפכו. אלאפיליפ זכה בשני קטעים ובחולצה המנוקדת של מלך ההרים. את אלו הוא השיג עם הרבה "פאנאש", כמו שהצרפתים אוהבים לומר. במסגרת המסע להבטחת החולצה המנוקדת למשל, הוא כבש ארבע פסגות בדרגת HC, כולל הטורמאלה האימתני, שיא חדש עבור מחזיק החולצה. "לולו" הוא אחד הרוכבים המלהיבים ביותר היום בענף. פאנצ'ר אקספלוסיבי שלא בוחל בבריחות, ונהנה משיפועים תלולים בירידות כפי שהוא נהנה מהם בעליות. בצרפת הוא כבר הפך מזמן ליקיר האומה, לצד אלו שהביאו את הגביע, ותעיד הכתבה בת שבעת העמודים לה זכה ביומון ל'אקיפ. ולכו תדעו, אולי בספטמבר הוא יחגוג גם באליפות העולם.

קולולולו לולו

 

פרידה מאגדה: ואם כבר דמויות פופולריות בצרפת, אזי סילבן שבאנל הוא ודאי אחת מהן. הטור הזה היה האחרון בהחלט בקריירה של הצרפתי המופלא. הטור חותם 19 שנות קריירה של שבאנל, בהן היה מוכר בעיקר בזכות דבר אחד – הבריחות שלו. הן הביאו לו 45 נצחונות במהלך הקריירה, כולל שלושה קטעים בטור ופעמיים בהן אחז בחולצה הצהובה. 16 הפעמים בהן סיים את הטור מהוות שיא בענף, מה שהביא לו את התואר המחייב – המכונה. אחד הקטעים בהם זכה בטור 2010 (כמובן מקבוצת בריחה) הגיע חודשיים לאחר שסדק את גולגלתו במירוץ ליאז'-באסטון-ליאז', חודשיים שבהם הושבת לפני שחזר היישר אל אותו הטור. את הקריירה הוא מסיים במדי הקבוצה הצרפתית דיירקט אנרג'י, הידועה בטקטיקת הבריחות שלה. אלא שהסיבה להחלטה של שבאנל לסיים את הקריירה בקבוצה נבעה מרצונו לסגור מעגל עם הדירקטור ספורטיף, ז'אן רנה ברנודו, איתו התחיל את הקריירה. בקטע 2 של הטור, יום הולדתו של ברנודו, החליט שבאנל לעשות לו כבוד בדרך שהוא מכיר הכי טוב – בריחת סולו. הבריחה בקטע השטוח נתפסה כצפוי (וסאגאן זכה בקטע), אבל שבאנל זכה למחרת לרכב עם המספר האדום של הרוכב הקרבי של היום. אתמול, בקטע הסיום בשאנז אליזה, עשו כולם לשבאנל כבוד, כשנתנו לו לחצות ראשון את קו הסיום של ההקפה הראשונה, כבוד השמור בד"כ לחולצה הצהובה. פרידה ראוייה מאגדה.

ברח לנו. שבאנל.

 

פחד ותיעוב במעלה ההר: כשאירחנו פה את פתיחת הג'ירו, חששנו מפני התנהגות לא נאותה של הקהל הישראלי על המסלולים, חששות שהתבדו לחלוטין. אלא שבהיבט זה, אוכלי הצפרדעים והחלזונות יכולים ללמד את כולם שיעור או שניים, ולא לטובה. זה מתחיל ברשלנות פשוטה של האוהדים בצידי הדרך. כך הרוכב הצרפתי אלכסי וויירמוז מצא עצמו מחוץ למירוץ, לאחר שהתנגש באוהד שצילם בצורה נלהבת מדי. ההתרסקות שהשביתה את וינצ'נזו ניבאלי נבעה אף היא מרצועת מצלמה של אחד האוהדים. בקטע 16 זה הפך כבר לעניין הזוי, כשחקלאים חסמו את הכבישים עם חציר במחאה כלשהי, מה שעצר את המירוץ, כמו גם העובדה שהגז המדמיע בו השתמשו השוטרים נכנס לעיניהם של הרוכבים. אך הגרוע מכל התגלם בעוינות המקומית לקבוצת סקיי, ובעיקר לכריס פרום. העוינות לפרומי בקרב הצרפתים היא לא דבר חדש, ומזכירה את זו לה זכה לאנס ארמסטרונג בתקופת שליטתו בטור. הצרפתים כנראה לא נהנים מדומיננטיות של זרים על המסלול הביתי, בפרט אם אלו מגיעים מעבר לים. לאחר שנתיים בהן נראה שזה נרגע, העוינות לפרומי התפרצה מחדש. זה התבטא בקריאות בוז להן זכה בכל מקום (כולל בהצגת הקבוצות), ואף בתקיפה פיזית ע"י אוהד בדרך לאלפ דואז. האוהד נעצר, אך הפחד נשאר. גם גראן תומאס זכה לנחת ידו של אוהד מקומי, שניסה ממש להפילו בדרך לאחת הפסגות. מנהלי קבוצות אף התבטאו שהם פוחדים לרכב ליד קבוצת סקיי, מהפחד שרוכביהן יספגו נזק משני מכל אותה עוינות. כמה מגוחך. המגע הבלתי אמצעי עם האוהדים הוא ללא ספק אחד מהדברים הקסומים בענף, אבל נראה שבטור זה נחצו מספר גבולות, מה שידרוש חשיבה חדשה מצד קברניטי הענף.

אכן חציר העם.

 

יש רוכבים עם ראש של אבן: דיברנו בעבר לא מעט על החוקים הבלתי כתובים של הענף. קוד אתי החשוב לרוכבים יותר מאשר כל חוק רשמי. אחד הכללים האלו הוא האיסור לתקוף באיזור ההאכלה, אותו איזור בו הרוכבים מקבלים את השקיות עם האוכל (מוזטים). אלא שרוכב אחד החליט לשבור את הכלל הזה, ועוד בקטע של האלפ דואז – פייר רולאן. התקפה שכמובן קוממה עליו את שאר הרוכבים, ולא השיאה לו שום רווח. זוהי לא ההסתבכות הראשונה של רולאן עם הכללים הלא כתובים. בקטע הטיפוס האחרון בטור האלמותי של 2011, רולאן ברח אל קו הסיום יחד עם סמואל סאנצ'ז, אלא שבמקום לחלוק בהובלה כפי שנהוג במקרים אלו, רולאן סירב לעשות זאת, וישב על סאנצ'ז עד הסיום, שם פרץ קדימה וזכה בקטע. סאנצ'ז לחץ לו את היד, אבל לא היה קשה לדמיין את ה"איחו דה לה פוטה" אותו סינן. בטור של השנה שאחר כך, איזשהו מנוול פיזר מסמרים לאורך הדרך, מה שגרם לסכנת נפשות לרוכבים. הפלוטון בראשות המוביל דאז, ברדלי וויגינס, החליט לנטרל את הקטע, וכל הרוכבים נענו מלבד אחד – רולאן כמובן. ואולי שמו הפרטי של רולאן מעיד על האיש, כי פייר בצרפתית זה גם אבן.

ג'אני בי גוד: אם במקרי ראש עסקינן, ג'אני מוסקון האיטלקי הוא ודאי אחד כזה. מוסקון היה אחד הדומסטיקים בחבורה האיכותית של סקיי, והיה לו חלק חשוב במישורים וגם בנג"ש הקבוצתי. אלא שבמהלך קטע 15, הוא חבט ברוכב הצרפתי אלי גסברט, מה שהביא להרחקתו מהמירוץ. ההרחקה הגיעה בדיוק לפני קטעי הפירנאים הקשים, מה שיצר בעייה לקבוצת סקיי. זוהי לא ההסתבכות הראשונה של מוסקון עם החוק במירוצים. לפני שנתיים הוא ספג השעייה של שישה שבועות מקבוצתו, לאחר שהטיח ברוכב הצרפתי קווין רזה שורה של קללות ועלבונות, חלקן על רקע גזעני. בהמשך טען השוויצרי סבסטיאן רייכנבאך כי מוסקון הפיל אותו בכוונה במהלך מירוץ, טענה לה לא נמצאו ראיות מספיקות. באליפות העולם האחרונה, הורחק מוסקון מהמירוץ לאחר שתפס טרמפ על רכב של נבחרתו. נראה שלקבוצת סקיי, קבוצה קשוחה ומוכוונת מטרה, תפקע הסבלנות ממעלליו של האיטלקי, והיא תיפרד ממנו לאחר הטור. אגב, ההרחקה של מוסקון הושגה בזכות תקדים במירוץ הזה, בדמות שופט וידאו. כמו ה-VAR במונדיאל, גם כאן נעשה שימוש רשמי בוידאו בפעם הראשונה, דבר שדומה שהיה צריך לקרות הרבה לפני כן, כמו למשל בהרחקה מעוררת המחלוקת של פטר סאגאן מהטור הקודם.

ואם כבר סאגאן: נגמרו כבר המילים על אלוף העולם. הוא השווה את שיא שש הזכיות בחולצה הירוקה, שהוחזק ע"י אריק זאבל הגרמני, תחרות שהפכה לגארבג' טיים כבר מתחילת המירוץ. מאותו השלב הוא גם שבר את השיא של מספר הימים הכללי בו אחז בחולצה הירוקה, שעמד על 50. והוא גם זכה בשלושה קטעים. ככה בקטנה. אבל במירוץ הזה הוא נגע באוהדים ממקום לא מוכר אצלו. זה קרה אחרי ההתרסקות באחת הירידות של קטע 17 הקצר והברוטלי. מדובר בתרחיש מאד לא אופייני לסאגאן, הנחשב לאחד הטכניקנים הטובים בענף. מה שקרה אחר כך היה אף פחות צפוי, כשבעקבות המראה של סאגאן הסובל על הטורמאלה, חלחלה ההכרה שהוא עשוי לא לסיים את המירוץ, אם לא יעמוד במגבלות הזמן. הקטע נגמר בניצחון היפה של רוגליץ', אבל ההתעניינות בקטע נמשכה עד כמעט 40 דקות לאחר הזכייה בו, כדי לוודא שסאגאן שרד אותו, מה שבסוף קרה. בסיום הקטע אמר סאגאן שהוא גאה בעצמו, וכי הקטע הזה היה הרבה יותר חשוב לו משלושת הקטעים בהם זכה. גם לנו, פטר, גם לנו.

קרועים עליו

 

הדמעות שוטפות את אבק הדרך: קטע 9 היה אחד הברוטליים במירוץ הנוכחי. הקטע חיקה את הקלאסיקה של פאריס-רובה, כולל קטעי הפאבה, שהפילו רוכבים רבים אל הקרקע. הקטע גמר את חלומות ה-GC של ריצ'י פורט וריגוברטו אורן, ובכלל היה כאוטי כפי שהקלאסיקה הזאת של האביב מחייבת. אל קו הסיום פרצו מתוך קבוצת המובילים איב לאמפר, גרג ואן אוורמאט וג'ון דגנקולב. נגלגל עכשיו אחורה ל-2015. דגנקולב הוא אחד המאיצים\קלאסיקנים הטובים ביותר בענף. הגרמני זוכה במונומנטים כמילאנו סאן רמו ופאריס-רובה, וזה אחרי שבשנה הקודמת הוא זוכה בארבעה קטעים בוואלטה. בסוף השנה הוא יוצא עם קבוצתו למחנה אימונים בספרד, שם נהגת בריטית קשישה נוסעת נגד כיוון התנועה, ומעיפה את דגנקולב וחבריו לכל עבר. דגנקולב נפצע, ואחת מאצבעותיו כמעט נתלשת ממקומה. הפציעה הפכה את דגנקולב לצל של הרוכב אותו הכרנו לפני כן. הוא אמנם חזר לרכב, אך לא הצליח לשחזר בשמץ את היכולת המופלאה מהשנים הטובות. הוא עבר קבוצה, אך הפך ללא רלוונטי מול הסוסים הצעירים, החזקים – והבריאים. אם נחזור לקטע 9, אז דגנקולב כאמור מצא עצמו דוהר אל הקו עם לאמפר ו-ואן אוורמאט. את הסיומות העוצמתיות של לאמפר ראינו כבר בלא מעט קלאסיקות, ו-ואן אוורמאט, ובכן, הוא ואן אוורמאט. דגנקולב מצא עצמו מוליך את שני הבלגים אל הקו, כשהפריצה של אחד מהם הייתה אמורה להיות עניין של זמן. אלא שהקצב שבו רכב דגנקולב לא איפשר לאף אחד מהם לעקוף אותו, והוא חצה ראשון את הקו, אל עבר הזכייה הראשונה שלו בקטע בטור. בראיון שלאחר הקטע, הוא התקשה להוציא משפטים שלמים מרוב הדמעות. דמעות של רוכב שהיה בפסגה, אבל כולם הפסיקו לספור בגלל דבר שהיה מחוץ לשליטתו. בקרב המעריצים של הענף שורר ויכוח תדיר, אם לקטעי פאבה מהסוג שראינו בקטע 9 יש מקום בגראנד טורים. האושר שראינו בדמותו של דגנקולב צריך לתת תשובה ניצחת לויכוח זה.

דגנקולב. אושר צרוף.

 

לפוסט הזה יש 91 תגובות

  1. נפלא פאקו, פשוט נפלא. אני כולי דגנקולב כאן.

    1. תודה עידו. התמונה הזאת של דגנקולב הופכת אותי לשלולית בכל פעם שאני מסתכל עליה.

    2. נהדר ומרגש

    3. מצטרף לעידו ולגיא. אני לא מבין גדול אם כי הפעם הכתבות של פאקו הקריבו את הטור ללבי הרבה יותר מאי-פעם. הטור הזה הוא הגדול מכולם. כתוב נפלא, ולעניות דעתי – לא שאני מומחה כלל וכלל – כל אתר אופניים היה מתגאה עם טור כזה מתורגם כהלכה!

  2. אחד הפוסטים המענגים ביותר. תודה על הקרמת עור וגידים בשמות וברוכבים.

  3. כל הכבוד על ההשקעה והסיפורים
    לא יודע איך יש לך זמן לעבודה הכרוכה במעקב כל יום וכו
    תודה

    1. תודה יהודה. מוצאים תמיד זמן למה שאוהבים.

  4. פאקו פשוט נפלא ומעורר השראה.
    בעניין תומאס נכון לאתמול בערב לא היה לו ערך וקיפדיה בעברית (בפעם האחרונה שבדקתי ) זה כמובן לא מדד מדעי אבל להרבה רוכבים יש .

    שאלה בעניין סאגאן .
    אם הוא לא היה עומד במגבלות הזמנים הוא היה מאבד את החולצה הירוקה ?
    (משום מה זכור לי לפחות מאיץ אחד שלא טרח לסיים את הטור לא פעם קאבניש אם אני מאיית שמו נכון ).

    1. תודה אהרון.
      הוא היה נזרק מהטור ומאבד את החולצה. מגבלות הזמנים האלה הן בדיוק כדי שמאיצים לא ינוחו בקטעים הפחות נוחים להם.

      1. תודה רבה על ההבהרה

    2. נכון – תנאי לזכייה בחולצה הוא סיום המירוץ. קאבנדיש באמת לא היה מסיים את רוב הטורים .

      1. עידו אז אם כך מה ההסבר לפרישות קאבנדיש ?
        האם למרות הזכיות במירוצים לא היה לו סיכוי לחולצה הירוקה ?

        1. כל מיני. הרים, תאונות, הכנה לתחרויות אחרות. בכל מקרה אין לו את היכולת להתמודד עם מישהו כמו סאגאן שיכול לעבור גם הרים ולצבור הרבה נקודות בקטעים בהם הוא לא.
          הוא כן זכה בחולצה פעם אחת למיטב זכרוני וגם ניצח בשאנז אליזה פעמיים או שלוש כשסיים את הטור.

          1. תודה .. …וגם לפאקו

        2. הוא זכה בירוקה ב-2011. הסיבה בשאר הטורים היא שהוא לא היה מסוגל לחצות את קטעי ההרים בזמן סביר. המטרה העיקרית שלו הייתה זכייה בקטעי הספרינט, ואת זה הוא עשה טוב מכולם (כמעט שבר את שיא הזכייה בקטעים בטור). היות ורוב קטעי הספרינט מרוכזים בחלק הראשון של המירוץ, הוא בדרך כלל בחר להתרכז בהם.

    3. יש לו ערך
      כנראה חדש

  5. יש למישהו ספק שהם לא על אסטרואידים וחומרים כימים?

    ענף מושחת שלא נותן כבוד לאגדות כמו ארמסטרונג.

    1. דבר אחד אני יכול להגיד בודאות – הם לא על אסטרואיד.
      מה אתה מחפש כאן? אין פה לברון . שו, שו.

      1. זה לא אנושי לרכב כלכך הרבה ק"מ רק עם קרם הגנה וג'לי פרוטאין.

        אני בטוח במאה אחוז שכל קבוצת הסקיי משתמשת בחומרים אסורים.

        1. סבבה, שמענו אותך עכשיו תחזור לאסטרואיד ממנו הגעת.

          1. למה אתה מפריע לו לטעון שלברון משתמש בחומרים אסורים ולגרור את ווישפול לויכוח בנושא?

          2. לך תאכל קצת ג'לי פרוטאין

  6. בעניין הבוז של הקהל כלפי סקיי. ככה זה כשסביב הקבוצה שלך לאורך יותר מחצי עשור יש עננת סימום. לא טוב להם? שלא יבואו להתחרות. הרכבת שלהם היא העתק מדויק (ובלתי נסבל באותה המידה) של הימים של פוסטל, וזה שעכשיו אין EPO ויש משהו אחר לא רלוונטי. כל אחד שמעודד אותם (קראתי פה במהלך הטור דברים כמו "אשרינו שזכינו לראות אותו/אותם) בעוד X שנים יהיה משול מבחינתי לאלי אילדיס שישב כמו עיוור אחרי הזכיה ה7 של לאנס עם חולצה של פוסטל בחדשות הספורט כשאין אחד בעולם שלא היה לו ברור שהוא הרמאי הגדול בהיסטוריה.

    נקודה לגבי מוביסטאר. יש בקבוצה הזו תסמונת של אי הסקת מסקנות ברמה הגבוהה ביותר. כבר עדיף להטיל מטבעות / לשלוף פתקים עם שמות ולפצל את השלישיה שלהם על לפני ג'ירו/טור/וואלטה במקום השטות שהם עושים כל שנה מחדש וממשיכה לא לעבוד להם. ים כשרון ו0 מחשבה. כל יום מחדש שולחים את אמאדור (רוכב אדיר) ומקווים שמשהו יקרה (אסטנה גם הלכו על זה ולפחות אצלם זה הוליד 2 ניצחונות מבריחה. והם קבוצה פחות מוכשרת כך שאצלם זה מתקבל על הדעת).

    אלאפיליפ. אחלה רוכב. עם זאת, בנימה אישית, אני לא אוהב שרוכב מתקמד בחולצה המנוקדת ונמצא בשום מקום בGC. אם אתה לא רוכב טופ 10/15 מבחינתי החולצה הזאת היא לא שלך. (השנה זה היה קצת פחות רע כי הוא גם הצליח לנצח 2 קטעים, אבל העקרון בעיני זהה).

    המרענן של הטור הזה היה רוגליץ'. בין ערימת הטקטיקות והfollowers (דומולן בתור דוגמה ראשית – מסתמן כיורשו של קאדל אוונס בתור מובל ראשי) הוא בא ונתן הכל. המקום ה4 שלו שווה בעיני הרבה יותר מה3 של המסומם הראשי. טור אדיר שלו ושל כל הקבוצה שלו.

    1. מסכים ולא מסכים בכמה נקודות:
      – לגבי סקיי. הבוז שהם ספגו התחיל הרבה לפני מה שקראת לו "עננת הסימום". ארמסטרונג הרוויח בדיעבד כל צעקת בוז שחטף, אבל זה היה בדיעבד. הסיבה הראשית לבוז נגדו היא בעיניי זה שהצרפתים לא אוהבים שמגיע מישהו מבחוץ וחוגג להם במגרש הביתי. הבוז שסקיי קיבלו הוא לדעתי בדיוק מאותה הסיבה. דייב בריילספורד אגב תלה את זה ב"מנטליות הצרפתית" (אמירה שאחר כך הוא חזר בו ממנה).
      – כל מילה לגבי מוביסטאר.
      – אלאפיליפ התרכז בעיקר בזכייה בקטעים. המנוקדת הייתה בונוס. אפשר בהחלט לבקר את הקונספט של המנוקדת, ועד כמה היא לא באמת משקפת את מלך ההרים (אני גם חושב כך), אבל אלאפיליפ הוא ממש לא הכתובת לביקורת כאן.
      – רוגליץ' הוא בפירוש רוכב אדיר וחומר לזכייה בגראנד טור. כל האינדיקציות מעידות על זה.

    2. אם לא טוב להם שמפעילים נגדם אלימות שלא יתחרו… רוח הספורט במיטבה.

      1. סליחה, עכשיו ראיתי שכתבת לבוז. עם זה לא נראה לי שיש להם יותר מדי בעיה. פרום אפילו התייחס לזה בעבר.
        אבל את האלימות הפיזית אסור לקבל.

    3. איזה ערימה של שטויות. ואני מדבר על ההתגוללות שלך על סקיי, פרומי נמצא תחת כל כך הרבה זכוכיות מגדלת שאני יאמין שכל אחד אחר מסומם חוץ ממנו.
      סקיי פשוט קבוצה ברמה הגבוהה ביותר, ולא רק אופניים, אלא ברמות של פרנצייז בין לאומי, כולל גם ענפים אחרים.
      לידיעתך נבחרת אנגליה בכדורגל הביאה למחנה האימון שלהם,מספר אנשי צוות של סקיי כדי לייעץ להם על אלמנטים שונים של אימון. דסקל כותב על זה הרבה. וזה כדורגל הענף העשיר ביותר, וזה אנגליה = בריטניה מאומות הספורט הבולטות ובעיקר המדעיות.

      1. זו עצימת עיניים גיא. יש הרבה מאד עשן שעולה מהמדורה של סקיי.
        זה באמת נכון אבל שהרבה מההישגים שלהם נובעים מכך שהם מעמידים סגל שאף קבוצה אחרת לא מסוגלת להעמיד. הכסף מדבר כאן.

        1. זה לא רק הסגל. אני לא בטוח שהיה להם יותר כישרון בסגל ממוביסטאר. זו גם המעטפת וגם משהו בהתנהלות שיודע ליישר את (רוב) הרוכבים.

          1. מסכים. אבל גם מזכיר שגם לאנס ידע ל"ישר" רוכבים.

        2. זה רק הכסף? כל מה שקראתי על הרעיונות היצירתיים והמדעיים באימונים זה שטויות?

          1. לא. ממש לא שטויות. אבל המחשבה שזה מה שמייצר כזה הבדל היא נאיבית.

          2. לא יודע עידו. לא חושב שלך או לי יש דרך לדעת אם זה מספיק או לא.

          3. אתה לא חושב שהסגל הנוכחי שלהם היה מצליח גם בשיטות רגילות?
            הם הכניסו 6 רוכבים לטופ 25 של הנג"ש ביום שבת אם אני לא טועה.
            זה קודם כל הכסף שמאפשר להם להשיג רוכבים ברמה אחת מעל כולם. אחר כך שיטות האימון.

          4. אם התגובה שלך הייתה מכוונת אליי, אז התכוונתי לזה שאתה לא יודע אם כסף לסגל פסיכי + שיטות אימון מספיק גם ללא חומרים אסורים.

          5. אהה לא דיברתי על החומרים האסורים. דיברתי על החלק השני של התגובה שלי שהחוזק של סקיי הוא קודם כל בגלל הכסף ולא בגלל השיטות.

          6. כתבת גם ”זו עצימת עיניים גיא יש הרבה עשן סביב המדורה של סקיי“ נשמע שאתה חושב שיש שם משהו.
            אני לא חשבתי לרגע שזה רק השיטות הייחודיות ברור לי ואני מסכים איתך שזה הרבה כסף.

          7. טוב אז בוא נפריד בין שני הדברים. מה שעושה את סקיי לסופר חזקים זה קודם כל הכסף – זה הסימום הכי חזק שיש.
            עכשיו לגבי עצימת העיניים זה כבר סיפור נפרד. בודאי שקשה הרבה יותר לסמם בימינו – וזה טוב. אבל סקיי רחוקים שנות אור מההצהרות ההתחלתיות שלהם בכל הנוגע לנושא. זו היא בעיני עצימת העיניים.

    4. כתבת הכל ויפה .
      מוביסטאר נפלו עם נפילת חוזה חואקים רוחאס, והסירוב שלהם להעמיד את נאירו במקום להכריחו שיעבוד בשביל או ישאר בבית.
      לא הרבה השתנה במוביסטאר מאז אותו קטע בטור 2005 בו ולוורדה ניצח את טאמסטרונג בסיום בעליה,
      אך באותו קטע ולוורדה ומנצבו לט החליטו מי המוביל….הניהול נשאר זהה גם היום.

  7. מעולה.
    1. נכון מאד. הנוכחות של פרום סייעה לתומאס רבות הן בפן המקצועי (לא הגיבו לכל התקפה שלו, לא תקפו אותו עד שלבים מאוחרים) והן בפן המנטלי (אין לדעת איך היה מתפקד כשכל הלחץ והציפיות עליו ועוד עם המשקולות שפורם השאיר). הפרגון ביניהם בהחלט נהדר. גם בראיונות/נאומים וגם על הכביש. הפרגון על הקו הסיום כשהם מתחרים מי מפרגן יותר לחברו זו התמונה של הטור מבחינתי.

    2. אלאפיליפ נהדר. אני חושב ש-GT גדול עליו. הוא גם לא מטפס מספיק עקבי וגם לא שען מספיק טוב. באליפות העולם, לדעתי, יהיה לו סיכוי רק בבחירה. לא רואה אותו מחזיק עם המטפסים את ההקפה האחרונה שתהיה רצופת התקפות ככל הנראה.

    3. שבאנל אגדה. בהחלט.

    4. המצב עם האוהדים באמת עבר את גבול הטעם הטוב. בספר על ברטלי מסופר על עוינות גדולה לא פחות גם לפני עשורים רבים לרוכבים זרים.

    5. פייר רולאן היה נחשב בזמנו לוואחד הבטחה. חבל שסופו של דבר זה מה שיזכרו ממנו – את ההתנהגות.

    6. הדמעות שבאמת נותנות את התשובה לנחיצות הפאבה ב-GT הן הדמעות של פורט.

    1. תודה מתן. רק לגבי 6 שלך – אם אתה רוצה לכוון למישהו שהפאבה הפיל אותו ב-GC, זה ריגוברטו אורן. פורט נפל לפני הפאבה. אני מאד אוהב אותו, אבל מה שקורה איתו זה כנראה שילוב של חוסר מזל וחוסר בטכניקת דיווש (יחסית כמובן).

    2. נו, כבר סיכמנו ש-6 זה פשוט לא נכון.

      1. זה לא משנה את העיקרון. GT אכן עשוי להיות מוכרע על נפילות/תקלות, אבל להכניס קטע שמגביר משמעותית את הסיכוי לכך זה נזק שעולה על התועלת.

        1. מקבל את הנקודה שלך אבל אחרי הראיון של דגנקולב שום דבר כבר לא ישכנע אותי…

        2. זה בכלל נכון שהקטעים עם האבנים המרוצפות מגבירים משמעותית את הסיכוי לנפילות? לפי מה שאני מבין יש דברים אחרים סטנדרטים לגמרי וקבועים בטור שתורמים לתאונות/התרסקות/נפילות הרבה יותר.

          1. בטח ובטח. קודם כל הם גורמים לאופניים להיות הרבה פחות יציבים. דבר שני, הרעידות האלה גורמות לחוסר יציבות בכל הגוף, ובעיקר בידיים האוחזות את הכידון, גם אחרי שיוצאים מהפאבה. לא סתם יום המנוחה היה אחרי היום הזה. רוכבים אומרים שאחרי מירוצים כמו פלנדריה ופאריס-רובה, הם לא מצליחים לאחוז באופניים כמה ימים.

          2. יש את ההשפעה של הרכיבה וההרגשה של הרוכבים ויש את התוצאות בפועל. אני בכלל לא בטוח שהן מראות שיש יותר רוכבים שנופלים בקטעים אלו לעומת קטעים אחרים.

          3. לא בדקתי סטטיסטית, אבל לתחושתי יש יותר תקלות/תקרים וגם הנפילות על האבנים גורמות לנזק קשה יותר מאשר בקטע מישורי "סטנדרטי".

          4. עזוב רגע את התחושות, תסתכל על הדינמיקה של המירוצים האלו. ברוב המירוצים יש לך פלוטון גדול, שבין השאר מאפשר לספק הגנה וביטחון לרוכבים בקבוצות. רכבי הסיוע נמצאים מאחורי הפלוטון ומוכנים לכל תקלה. במקסימום יש רוכב או שניים בבריחות, שהרכב הנוסף או הרכבים הניטרליים מכסים. פה המירוצים נקרעים לאלפי חתיכות, כשבהרבה מקרים אין רוכב או רכב הנמצא לידך ומסוגל לסייע לך בעת הצורך. לדברים האלו יש אפקט שאולי נראה לך שולי, אבל בעיניי הוא מאד חשוב, בנוסף לשאר הדברים שמתן ואני ציינו כאן.

          5. התייחסתי להשפעה על כמות וחומרת נפילות/תאונות/התרסקויות, לא על ההשפעה על אופי המרוץ.

  8. אחלה!! ( תודה גם על כל ההשקעה בזמן הטור )

  9. אחלה טור על הטור 🙂

  10. איזה טור פצצה פאקו תענוג לקרוא. שמח בשביל תומאס. כתבתי כאן קצת למעלה בתגובה, על העליונות באימון של סקיי, עליונות טכנולוגית ואנושית.
    ואני נזכר שקראתי באיזה מקום שבתחילת הדרך סקיי הביאו איזה מנתח כדי שילמד את הרוכבים איך רצוי לחטא את הידיים כדי להימנע מחיידקים ווירוסים.
    זה דוגמה לחשיבה יצירתית, חשיבה מחוץ לקופסה.
    מעניין באמת מה יהיה עם האיטלקי חמום המוח. מישהו יכול להראות לי לינק של החבטה? לא ראיתי את זה בזמנו.

      1. וואי זה ממש חבטה חבטה, לא כמו הדחיפה המסכנה של סאגאן בשנה שעברה.
        יש שם קטע שהוא מתנצל מ”עומק הלב“ הודעה מטים סקיי בטוויטר. אבל רואים מהעיניים שלו שיורדות למטה מידי פעם שהוא מקריא מהכתוב..

  11. תודה רבה פאקו על הסיכום הנהדר
    וגם על כל הקדימונים וסיכומי הקטעים לאורך הטור

    טור נהדר
    מנצח מפתיע,בריחות נפילות שבירות נופים אדירים
    החידוש אצלי השנה הוא סגאן
    מכיר אותו כבר מ2013 אבל השנה הבנתי איזה רוכב מגניב הוא ואיזה גדול בתחומו

    נראה שדאבל טור גירו באמת גדול על כולם

    1. פרום טוען שאפשר לעשות את זה, ושזה שהוא לא הצליח לא אומר שזה משהו בלתי אפשרי.

      1. הלוואי שיקרא יום אחד

        1. קרה כבר. האחרון לעשות את זה היה מארקו פנטאני המנוח, אבל מדובר על תקופות אחרות לגמרי.

      2. ברור שזה, אפשרי, דומולן עשה את זה השנה, פשוט מקום אחד מאחורה. אני חושב שאם היו שמים לקראדוק חולצה של סקיי דומולן היה מסיים אחרון.

        1. אם היו שמים לקראדוק חולצה של סקיי, הוא לא היה צריך מסע גיוס תרומות כדי לממן את הוולודרום.

  12. פאקו יופי של כתיבה כיף לקרוא ומעניין.
    אף בן ספורטאי לא אוהב קריאות בוז נגדו.
    לא רונאלדו לא לברון ולא פרום. רן מרגליות דיבר על זה בתור רוכב שזה בהחלט משפיע פסיכולוגית. אנשים לא עשויים מאבן לא משנה כמה כסף והישגים יש להם.
    הצפרדעים הצרפתים פטריוטים ולא מסברי פנים לאורחים שבאים מבחוץ בייחוד לדוברי אנגלית. חייבים לשנות חשיבה לגבי האוהדים בצידי הדרך אחרת ידרדר בשנים הבאות. ספק אם יקרה בגלל הצפרדעים.

    1. תודה לחם. יש מספיק ספורטאים שזה דווקא טוען אותם באנרגיות. פרום, למרות הג'נטלמניות המופגנת שלו, נראה לי בדיוק כמו אחד כזה.

    2. פרום נראה לי אדיש לכל ההיסטריה הצרפתית. הוא מתעסק בלסובב פדל ועוד פדל2 בתנוחה הכי רווחית.
      רונאלדו ולברון זה מטעין בבירור.

  13. תמיחקו את הבן

  14. נהדר פאקו! תודה רבה.

  15. מעולה פאקו. אין לי באמת מושג מי נגד מי, ואני בכל זאת מוצא את עצמי נהנה מהטורים האלה.

  16. פאקו תודה על הליווי הנהדר בטור, על שליחת הקישורים ועל הפרשנות הנפלאה. נשמח לעוד כתבות בקיץ!

  17. אחד הפוסטים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה.
    תודה פאקו על הבאת הטור הרבה יותר קרוב לליבנו והבנתנו

  18. טור פנטסטי פאקו, תודה רבה !

  19. תודה דוד, עבודה מופלאה, חיברת אותי ואת ילדי לטור מתחילתו ועד סופו. גם כשהתעצלו קצת בפלוטון היה מעניין ומרהיב. מסכים עם מנחם ואף מוסיף שאפשר להוסיף חישורי אופניים ללוגו הופס אחרי מעקב צמוד שכזה. שוב תודה.

  20. פשוט נפלא, איזו השקעה אדירה. גם הטור נפלא וגם התגובות מחכימות.
    שוב תודה לך על כל העונה ובאותה הזדמנות לשני חברי צוות טים סקיי שלנו – מתן ועידו
    (כולכם בהובלה משותפת, אף אחד לא דומסטיק)

    1. אוי ואבוי, אנחנו מוביסטאר 🙂

      1. מצידי שיהיה גם bmc, רק לא אסטנה.
        יותר מדי מזכיר את בוראט

        1. האמת שתלבושת קבוצתית בצורת מנקיני לאסטנה זה אחלה רעיון.

  21. עידו, האם עושה סיכום קבוצות כמו בשנה שעברה?

    1. השנה לקחתי חופש. נחזור בטור הבא.

  22. גאד דאמיט איזה טור לפנים!

    סחתיין. ממש כיף לקרוא.

    (ואולי גם אזכה בפנס האדום בתגובות?)

    1. מכיר את הרוכבים האלו?

      בכל אופן המטרה המוצהרת של אקדמי היא הזמנה לטור של עוד שנתיים.

      1. זה רק ביטוי…
        איתמר איינהורן בהחלט מגלה פוטנציאל בספרינט.

        1. הביטוי ידוע, התייחסתי למה שרשום בפוסט 🙂

  23. הטור הזה נפלא. כל הכבוד פאקו.

  24. פאקו. תודה רבה

  25. טור מבריק, מעולם לא התעניינתי והסיקור פה באתר ממש חיבר אותי.
    תודה לפאקו עידו ומתן על עבודה מעולה.

  26. פאקו, מרתק ומחכים. תודה רבה!
    גם הדיון בעקבות הדברים מאוד מעניין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט