תיזה על ה-GM המודרני בחיק ה-NBA (חלק שני) / הגולש יונתן S

(חלק שני)

 

-"אתה חושב שנכון לשפוט מנג'ר ואת הישגיו, גם כאשר הוא יורש שחקנים ומורשת שלא הוא בנה, במקום לחכות שהוא ישתית את השקפותיו?", נשאל מורי.

דריל מורי: "אני אף פעם לא חושב על זה. זה הבעלים שצריך לחשוב אם אני מבצע עבודה טובה או לא. התפקיד שלי זה להפוך את הקבוצה לטובה יותר. אני אסתכל לטווח הארוך, אך בסוף, יש לי גם דברים שמוכתבים לי ושחקנים שהיו פה לפניי ואני צריך לדעת למצות את הכל יחד. בסופו של יום, אתה צריך לשאול: האם המנג'ר מוביל את הקבוצה להצלחה בפלייאוף? האם הוא נותן להם סיכוי לזכות בטבעת?"

(ראיון עם דריל מורי, כשנתיים בתוך התפקיד, במאי 2009. בוצע ממש בתחילת הפלייאוף של אותה עונה).

חיים של אדם בנויים מהחלטות ואי-החלטות שהוא מבצע. כל מצב של החלטה הוא צומת והביצוע שנקט בו הוא הדרך שבחר ללכת בה. ייתכן שרבים המסתכלים מרחוק יגידו שהדרך הזאת אינה הנכונה, אך הם אינם חשופים מספיק למשתנים שנפרשים אל מול הצועד בה פיזית.
הניסיון להבין מה עומד מאחורי קבלת החלטות של מנג'ר בליגה לא תמיד קל. לפעמים גם אין לדעת אם אותה החלטה שביצע תורמת כעת. האם תתרום בעתיד? האם תתגלה ככשלון? רבים מהמנג'רים מנסים לתכנן הרבה שלבים קדימה. חלק מהאתגר שלהם הוא שהם יורשים מורשת שהשאיר המנג'ר הקודם והם נדרשים לבנות משם מסלול חדש. האירוניה שמתפתחת לפעמים ב-NBA, היא שלפעמים המנג'ר לא נוכח במימוש היעדים שהציב, עקב החלפתו בתפקיד.
עד כה דובר על מיהם המנג'רים בליגה ומהו בעצם התפקיד שלהם. הורחב גם על החלק הראשון בקבלת ההחלטות של מנג'ר בליגה, כאשר הרצון בביצוע מהלך נדרש משני הצדדים כדי להוציאו לפעול. מכאן, ממשיכים אל עבר 3 ה-"דיברות" הנוספות של קבלת ההחלטות של מנג'ר ב-NBA ומשם תגיע הסקת המסקנה לשמע נכתבות השורות הללו – האם יש חשיבה סיבתית מאחורי אותן החלטות?

הדיבר השלישי הוא דוגמא מצויינת למשמעות של תפקיד המנג'ר. בהרבה תחומים אחרים אנו חשופים למינויים בהם נדרש מאותו ממונה להיות זה ש-"מפזר את לחמו על המים" ולא פונה ישר לאכול אותו. GM נדרש תמיד להסתכל רחוק. ייתכן ולפעמים יידרש מאותו מנג'ר לבצע מהלך שמטרתו אינה שיפור הקבוצה ולכן לא תהיה מבוססת על תחלופת שחקנים/ פוטנציאל. ומכאן, הרבה מאותם מנהלים מסתכלים על השחקנים תחתם כנכסים פוטנציאלים וחוזים כלכליים. על מנת לשמור על היעדים שמציבים להם הנשיא, הבעלים, או הם עצמם, הם יידרשו לפעמים לבצע מהלכים שמטרתם לא נובעת רק משיקולים מקצועיים. לרוב, זה יהיה עקב שיקולים כלכליים או הסתכלות לטווח הארוך.
לגביי השיקולים הכלכליים – ישנם בעלים שאינם מעוניינים לעבור את תקרת השכר בשום מחיר, מכיוון שהם לא מעוניינים לשלם מיסים נוספים וקנסות על כך.

*

דוגמא טובה לכך ניתן לראות בפניקס סאנס המוחזקת ע"י הבעלים, רוברט סארבר. רבים מהמקורבים לקבוצה טוענים שהדרישה שלו היא להימנע ככל הניתן מתשלום מיותר ובין היתר מלעבור את תקרת השכר. עקב כך, רבים אף טוענים שעסקאות שהמועדון ביצע בעבר תחת בעלותו לא תמיד נבעו משיקולים מקצועיים, אלא כלכליים בלבד. דוגמאות בולטות הן למשל, חוסר היכולת להחתים את אמארה סטודמאייר על חוזה, מה שהוביל לעזיבתו אל הניקס בקיץ 2010. הסאנס, שבדיוק סיימו פלייאוף בגמר המערב עם הפסד 4-2 ללייקרס במותחן גדול ולחימה גדולה, היו בעלי אפשרות להאריך את הצלחתם בהארכת חוזהו של הכוכב שלהם, סטודמאייר. ברם, העיסוק של המנג'ר דאז, סטיב קר, היה בעיקר סביב הבעלים, שחיפש מאיפה לקצץ את ההוצאות שלו, והסאגה הסתיימה בהתפטרות של קר ועזיבתו של סטודמאייר לניו יורק, במה שהיה תחילתה של השקיעה של השמשות.

 

ריאן מקדונה – המנכ"ל של הסאנס, ולדעתי – מנחם לס – אחד הצעירים המוכשרים מכולם ב-NBA. בעייתו? סרוב מחלט של הבעלים לעבור את הסף

 

יתר על כן, חשוב לציין שהנפילה התחילה עוד הרבה לפני – הרבה אוהדים של המועדון בטח מכירים את הסאגה על החוזה של המנג'ר קולנג'לו. סארבר דרש מקולנג'לו להסכים לקיצוץ בשכרו והמנג'ר סירב לכך. אותו משא ומתן כושל הביא בסוף לעזיבתו לטורונטו ועד היום העזיבה שלו מסמלת בעיניי רבים את תחילתה האמיתית של גסיסת המועדון למעמקי הליגה. הקבוצה, שבאותו עת ניחנו בפוטנציאל עצום עם הכוכבים העולים שון מריון, סטודמאייר, מרבורי, וג'ו ג'ונסון, לא הצליחו לשמר את הנכסים שעזבו עם הזמן. בכך פוטנציאל אדיר ועתיד מבטיח ב-2003 הפך לקבוצה חסרת מעוף עם הבלחות מקריות בלבד.

הרבה מההשפעות הכלכליות בסוף מוכתבות מלמעלה. המנג'רים לא מנהלים את המועדון עם כספם ולמרות שהם מועסקים ע"י אותם בעלים, עקב אמונה שידעו לנהל את המועדון כנדרש, עדיין חלקם חווים התערבות מיותרת מצד אותם מעסיקים טורדניים. דוגמאות נוספות לבעלים שטוענים שהם קומצים את ידם בפניי המנג'רים שלהם הם טום בנסון (ניו אורלינס) ובעבר גם משפחת מאלוף (סקרמנטו קינגס).

לגביי הסתכלות לטווח ארוך – נושא שקל יותר להבחין בו ולהבין אותו. לפעמים מועדון נתון במצב שבו הוא כנראה הגיע לתקרה מסויימת. מצב בו לא ניתן לעבור אותה וזיהוי לא נכון של המצב עלול להוביל לנסיגה ביכולת או איבוד נכס חשוב (בד"כ שחקן). בהתאם לכך, המנג'ר יהיה חייב לבצע עסקה, כדי שהמחיר של אותם נכסים לא ימשיך לרדת.

*

דוגמא לזיהוי מצב שעלול להוביל הפסדים חמורים הוא הטרייד של איבקה החודש. העסקה היא דוגמא מצויינת לחוסר רצון להפסיד נכס בקיץ תמורת כלום. הריי רבים זוכרים איך השחקן הגיע בתרועה רמה למועדון בטרייד ששלח חלק מרכזי מעתידו, ויקטור אולאדיפו, ל-OKC. החזון של האניגן ( GMהמג'יק) היה שהמהלך יביא לקפיצת מדרגה והצלחה נוספת העונה, אך המציאות הכתה בו חזק ובמהלך אמיץ, יש לציין, הוא הכה על חטא כאשר העביר את איבקה לראפטורס, תמורת טרנס רוס ובחירת הסיבוב הראשון של טורונטו בדראפט הקרוב. רבים טוענים שהמהלך מגוחך, בכך שהם משווים את הנכסים שהועברו על איבקה כדי להביאו, אל מול הנכסים שהושגו עליו כחצי דרך בתוך העונה. אולם, המהלך, בנקודת הזמן שבוצע, הינו תורם לטווח הרחוק של המועדון. האניגן השיג שחקן צעיר לתלכיד המתגבש בקבוצה (וזאת גם בעמדה החלשה בה) ואף הוסיף בחירה נוספת לדראפט עמוס כישרון. כל זאת לעומת האפשרות שהוא עלול לסיים בידיים ריקות בקיץ.

*

אלה שמשווים את רוס והבחירה לאולאדיפו וסאבוניס מבצעים דבר הנקרא "פרזנטיזם". הם בעצם שופטים את מקרי העבר על סמך המידע שנצבר מאותו מקרה עד ההווה. זה מתבטא בכך שרבים שראו במהלך כטוב לאורלנדו בזמן שבוצע, היום מגחכים עליו. נשאלת השאלה – מדוע הם אינם מודים בטעותם על דעתם השגוייה לגביי המהלך? והאמת היא שזה לא משנה כל כך, כי העיקר כאן הוא שלא ניתן תמיד לחזות מה צפוי לקרות לאחר ההחלטה שהמנג'ר קיבל על עצמו בשם הקבוצה. קל לשפוט את ההחלטות בדיעבד, אך קשה יותר להמצא בנקודת הזמן שהן הוחלטו ולטעון את גם אותה הטענה. אגב, דוגמא הפוכה למקרה של איבקה – הטרייד של בוסטון עם פניקס ב-2014 על אייזאה תומאס. לא הרבה חזו שהמהלך יניב הצלחה כזאת. והיום הם זוקפים את הצלחתו ביכולת של איינג' בתור מנג'ר, אך אפילו הוא בעצמו הודע שלא ידע שזה מה שיקרה בסוף.

*
אגב, דוגמא טובה לביצוע מהלך, עקב הגעה לתקרה מסויימת, הוא עוד מצב שמוכר לרובנו – הטרייד על קאזינס. בין אם יסכימו עם אותן טענות או לא, דיבאץ הפציר שהמהלך נעשה מכיוון שלא ראה את המועדון עובר את התקרה שהגיע אליה והוא נדרש להתחיל מהתחלה. ייתכן וזה מהלך שהיה נדרש כמה שנים אחורה, אך אותנו מעניינת התוצאה והסיבה אליה – דיבאץ זיהה, לטענתו, את הבעייה וביצע מהלך, שגם אם פוגע בקבוצה בטווח הקצר, צפוי לתרום בטווח הארוך. אין לדעת היכן המועדון יהיה בעוד 3 שנים, אבל די ברור שעדיף לו לדשדש בנסיונות לבנות בסיס חדש, מאשר לנסות להצליח עם תלכיד בעל תקרה ברורה ומוגבלת.

שורה תחתונה – התנהלות והחלטות של מנג'ר עשויות לכלול עוד משתנים ולכן לא ניתן תמיד לשפוט את החלטותיו בביצוע עסקה מסויימת בצורה גורסת של "שחור / לבן", מפאת העובדות שציינו כבר. נוסף על כך, ייתכן שגם ייקח זמן עד שניתן יהיה להסיק מסקנות נכונות. מהלך שייראה בצורה מסויימת כעת, עשוי להתגלות אחרת לחלוטין בטווח הרחוק.

גם הדיבר הרביעי הינו פשוט ולא דורש הרחבה גדולה, אך הוא עדיין זה שיוצר את הוויכוח הכי גדול – מי קובע ערך של נכס? התשובה לא כזאת מלבבת, כיוון והיא "כולם" וגם "אף אחד". מנג'רים, אוהדים, שחקנים ופרשנים, כולם חוטאים בזה. מגדירים ערך לנכס ומחליטים שזה המחיר. אין בעייה כשמדובר באדם המחזיק בזכויות על הנכס. אך מה בנוגע לאדם שדורש את נכס מאדם אחר? ניתן לראות זאת כמעט בכל מקרה אפשרי, כי כנראה שאפילו אם לברון יעמוד לטרייד, לא תהיה עליו הצעה קבועה ע"י כלל המנהלים והאוהדים של הליגה.

*
על אף זאת, החשיבות של תמחור הערך הוא עדיין גדול. אם מנהל לא יידע להעריך נכונה את  הנכס שיש בידיו, הוא עלול למצוא את עצמו מתחרט על אותה עסקה שנים קדימה וייתכן שאולי גם יאבד את מקומו על כך.

דוגמא טובה לכך היא העיסוק הבלתי פוסק בקביעת איכות של בחירה בדראפט. ניקח לצורך ההשוואה את העברת קווין לאב לקאבס באוגוסט 2014. לאב הועבר לקליבלנד תמורת הבחירה הראשונה הטרייה של דראפט 2014, אנדרו וויגינס, בצוותא עם אנתוני בנט, למינסוטה. רבים האמינו שהקאבס לא מנתחים נכון את המשוואה ושהם יתחרטו על העסקה, כיוון ולוויגינס פוטנציאל להפוך לשחקן פרנצ'ייז (שאגב, לאב היה כזה גם בזמן ביצוע העסקה), אך יתרה מכך, רבים גם התרעמו שוויגינס צעיר מלאב ובכך יאפשר חלון הזדמנויות רחב יותר לזכות באליפות בקליבלנד. עכשיו…אותו מקרה נחשב לתקדים מבחינתי, כי הוא מאפשר לנתח נכון יותר סיטואציה שרבים בליגה מתעסקים בה ללא היכר והיא הבחירה של ברוקלין הקיץ, שלבוסטון יש את הזכויות עליה. מנג'רים רבים יכולים לראות בשחקנים שבדראפט לא יותר משחקני חמישייה מצויינים לעתיד ובכך גם יעריכו את ערך הבחירה ע"פ הקביעה הזאת. רבים אחרים יראו בשחקנים פוטנציאל לשחקני פרנצ'ייז ובכך ערך הבחירה יהיה שונה מבחינתם. כמו כן, אוהדים של הסלטיקס רואים את ערך הבחירה באופן שונה לחלוטין מאוהדים של אוהדי הבולס למשל. וכך גם אנליטים שמנסים לאמוד את ערכה של הבחירה. והאמת היא שערך הבחירה אינו קבוע. וכל עוד לא צמוד לה מספר שקובע היכן היא ממוקמת, זה אפילו נכון יותר. לאף אחד אין את היכולת לקבוע מהו ערך הבחירה. היחיד שיכול לשים עליה תו מחיר מסויים הוא המחזיק בה כרגע, הלוא הוא דני איינג'. אך גם הוא יודע שאותו ערך הוא לא מחירו האמיתי של הנכס, אלא דרישתו עליו בלבד.

*

ואם ננסה גם לקחת דוגמא על שחקן, ניתן לציין את הניסיון של שון מרקס להעביר את ברוק לופז העונה, כאשר הוא קבע מראש שהמחיר עליו מתחיל משתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון (כפיצוי על אובדן הבחירות המקוריות לסלטיקס). הבעייה נפלה על מרקס כאשר הבין שטעה בכך שלא ביצע בדיקה לפני קביעתו, כדי להבין מה הערך של לופז בעיניי שאר המנג'רים בליגה. הוא ראה בלופז כנכס ששווה לפחות שתי בחירות. ומאידך גיסא, רבים אחרים לא ראו בו אחד שיתנו עליו אף ולו בחירה אחת. התוצאה הייתה שבדד-ליין מרקס הוריד את דרישותיו לבחירה אחת, מה שעדיין לא הותאם לפי השקפת הרוב, והתוצאה הייתה שלופז עדיין שחקן פעיל בברוקלין נטס ולא במקום אחר.

*

שורה תחתונה – אין ערך קבוע לשום דבר והדבר היחיד שקבוע הוא המספר שכתוב שצריך לשלם והמספר שקובע מה אורך החוזה.

*
לפני שנסכם, חשוב לציין עוד נושא אחד שדובר פה קצת בערפול, אך קריטי שנרחיב עליו במקום המתאים ובצורה הנכונה. אנחנו ניגע כאן קצת באופי. של מועדון. של מנג'ר. של אוהדים ובעלים. הריי, בתור בני אדם, גם התחום המנטאלי משפיע עלינו ולא רק היכולת הפיזית. בנוסף לכך, כמו בכל ארגון שקיים בעולם הזה, גם ב-NBA התנהלות המועדונים הינה שונה. אותו שוני אף מתעצם וזאת עקב ההבדלים המהותיים שיש בין אלו המנהלים אותו ובין הקולגות שלהם. השוני הגדול הזה מתבטא בעיקר בגלל אותו אופי והמנטאליות השונה שלהם. בין אם מועדון ובין אם המנהלים אותו. אפשר להגיד שלכל מועדון יש מן מגדלור מסויים שתמיד מכוון אותם מה לחפש. מה יהיה נכון למועדון, ע"פ הרוח שמושתתת בו, או אפילו מה חשוב להנהלה שיהיה במועדון, כי זה מה שהאוהדים רוצים.

*

המחשה לאותה טענה תהיה למשל הלייקרס. מועדון שלא משנה מה, זה או הכל או כלום והמטרה תמיד צריכה להיות אליפות. החלטות המועדון מתבצעות נטו על מנת להגשים את אותה מטרה ותמיד חשוב לאוהדים וכלל המעורבים בו שההנהלה תתמיד בכך. חוסר ההתפשרות הזאת הוא לא הדבר היחיד שהביא את ההצלחה המרובה למועדון, אך הוא בהחלט מהווה חלק עיקרי במנוע שדוחף להחלטות הגדולות שביצע עד כה, וכאשר משהו במנוע לא עובד, מישהו ידאג לכך שיבוא טכנאי לתקן את המנוע (ראו לדוגמא את שידוד המערכות שנעשה שם רק השבוע). אותה התנהלות היא חלק מהותי ממה שהפך את הלייקרס לאחד הפרנצ'ייזים הגדולים ב-NBA והספורט האמריקאי בכלל. שלא במפתיע, ריבוי ההחלטות הטובות שנעשו בפרנצ'ייז עד לנקודה שאנו נמצאים בה היום היא מאותה סיבה שציינו והיא העובדה שלמקבלי ההחלטות יש משהו שמנחה אותם תמיד. אם לא יהיה למקבלי ההחלטות מטרה שתנחה אותם, הם עלולים למצוא את עצמם מדשדשים עד למצב של קוצר יד והאוהדים יראו כמביטים בשוקת שבורה. ואם ציינו את האוהדים – התפקיד שלהם בסיפור הזה הוא לדעת מה האופי שעומד מאחורי מבצעי המהלכים. ייתכן אף שיש משהו שמנחה את המועדון, אך הוא אינו קבוע או לא בהכרח יראה הכי רציונלי. זה לא בהכרח אומר שלהחלטה אין סיבה מוצדקת מאחוריה.

*

ובכך, לאחר שנעשתה נבירה עמוקה בנושא, הגיע הסיכום והחלק החשוב ביותר בתזה והוא הסקת המסקנה – ובעיניי חשוב להבין שמאחורי כל מהלך שמבצעים בליגה יש הרבה דברים שנכנסים לשקלול. זה הבעלים, המנג'ר, רצון המאמן, רצון השחקן, רצון האוהדים וכמובן – גם המגדלור. לפעמים נשגב מבינתו של האוהד הממוצע להבין את אותן החלטות וגם הטובים ביותר לא יבינו אותן. ייתכן שאין תיאום בין כל הגורמים שצויינו מעלה, אך חשוב תמיד לנסות לנתח את הסיבה מאחורי ההחלטות. הריי לכל דבר יש סיבה ובין אם יסכימו איתה או לא, היא עדיין תהיה סיבה לכל דבר.

אסכם בנימה אישית שלי – יש תמיד 3 דברים שמובילים אותי כשאני עוקב אחר הליגה ולא רק שם: 1. צניעות 2. הבאת דעה ולא קביעת עובדה 3. נימה אופטימית ולא על חשבון המחשבה הרציונלית.

הצניעות משמע שלא משנה מה, תמיד נפעל בגישה שאיננו סבורים שאנו חכמים/טובים/מבינים גדולים יותר מהצד השני.
הבאת הדעה במקום קביעת העובדה מכוונת לכך שברוב המקרים בחיים, אין לנו את היכולת לקבוע עובדות, מכיוון שעובדות נשנעות על רצף מבוסס של מסקנות שבוצעו לאורך זמן ואינן ניתנות לשינוי (נניח, בינינו –  המאמר שכתבתי הוא בלשון שגיא נאור ולא באמת קבעתי מסקנה). ובמילים פשוטות יותר – ברוב המקרים, אין לנו את היכולת לקבוע עובדות מכיוון שאין לנו את הכלים לכך. קביעת עובדה היא מלאכת מחשבת ודורשת לפעמים אף ביצוע מחקרים ויצירת תזות. דוגמא לכך היא שאנו לא יכולים לקבוע בעצמינו שכדו"א מסתובב סביב השמש. אנו יכולים לדעת זאת ממקור אחר שביסס את המסקנות וקבע אותן כעובדה, אך כנראה שאנו לא יכולים להחליט זאת ברמתנו בלבד. יתרה מכך, אם לא הייתה הוכחה לכך, כל אמירה כזאת הייתה מוגדרת כדעה בלבד ולא כעובדה. לכן, כל עוד אין ביכולתינו להוכיח באופן וודאי משהו מסויים, חשוב להבין שהכלי העיקרי שלנו הוא הבעת דעה, והבעת דעה היא לא קביעת עובדה. ורק כדי שנסגור את זה הרמטית – אז בעצם כשאנו מביעים דעה על יכולת של מישהו, גם אם נביא את כל הטיעונים האפשריים עליו, לפעמים עדיין לא תהיה לנו יכולת חד משמעית שתעזור לנו לבסס עובדה קיימת. תחום הסטטיסטיקה עוזר לנו מאוד כאן, אין ספק. אך חשוב לזכור שלפעמים היא גם תוכל לשמש כדי להוכיח את האנטיתזה ובכך היא גם עלולה לפגוע באיכות הטענה שלנו.
והאחרון חביב – תמיד לחשוב אופטימי. לא רק בתור אוהדים של קבוצה. גם בחיים. מחשבה אופטימית עוזרת לאנשים למצוא פתרונות ותשובות גם במקומות האפלים ביותר שאנו עלולים להיקלע אליהם. ואם זאת, חשוב תמיד גם להחזיק בגישה רציונלית ולשים לב שהגיגינו לא גובלים בחלומות באספמיא.

אני מאוד מעריך את הפורום המכובד שיש באתר. אני רוצה להגיד במעמד זה שלא משנה איזה קבוצה אנו אוהדים, מה אנו חושבים על שחקן C או מה הדעה שלנו בכל תחום כלשהו בחיים, תמיד נדרש מאיתנו להפעיל שיקול דעת על מה שאנו רושמים ותמיד חשוב שננסה להבין מה עומד מאחורי כל דבר. אם איננו יודעים? כנראה שעדיף קודם לברר ורק אז להביע דעה.

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. הרסת לי את הבוקר עם הפוסט הזה!
    עכשיו יום שלם אני אסתובב עצבני ואמלמל "ססססרבר. מקדונווווו. לעזאזל…"

    (סתם. אחלה פוסט!)

    נקודה מהותית –
    לאורך זמן, הצלחה/אי הצלחה של מועדון מתחילה בטופ – אצל הבעלים.

  2. טור מצוין, מנחם ראיין מקונדו הוא פושע ממש לא GM מצוין, כמות הטעויות שהוא עשה מצחיקה ורק בשנתיים האחרונות, נוסיף על כך שהאמון בהנהלת הסאנס אבד אחרי העסקה המוזרה שבה העבירו את מוריס (בניגוד להבטחה ורגי בולוק תמורת בחירה 2 כדי לפנות שכר לאולדריג שהסיכוי שיגיע לסאנס אפסי, ההחתמה של נייט על 70 מליון דולר אחרי פציעה, העברת איזייה תומאס תמורת נזיד עדשים, כל ההתנהלות עם גף הורנאסק ועוזרי המאמן שלו, וכמובן המחסן לרכזים סוג ב שיש לו שם.

    1. ריאן מקדונה (ככה מבטאים את שמו באנגלית/אמריקאית ולא מקדונו) הוא אחד המנכ"לים הפחים והממזרים ביותר בכל הליגה. הלייקרס היו צריכים אחד כמוהו

  3. אני מבין שיש לך נרטיב ואני האחרון שיבוא להגן על סארבר אבל אתה מעוות את המציאות לא מעט.
    לסארבר יצא שם של קמצן ובצדק אבל העונה היחידה שבה הקבוצה הייתה מתחת לתקרת השכר היא הראשונה שלו בקבוצה. בתקופתו הסאנס שילמו מס מותרות יותר ממחצית קבוצות הליגה כולל הווריורס והספרס.
    הקמצנות שלו היא זו שגרמה לג'ו ג'ונסון לבקש לא להשוות את ההצעה של אטלנטה, אבל לכתוב: "בכך פוטנציאל אדיר ועתיד מבטיח ב-2003 הפך לקבוצה חסרת מעוף עם הבלחות מקריות בלבד" זה להתעלם מאחד הדברים החשובים שקרה בליגה בעשור האחרון. הקבוצה של נאש ודאנתוני לא נשברה מהר מדי בגלל התקמצנות על שכר של השחקנים אלא יותר כמו שציינת בגלל הדחיקה של קולנג'לו החוצה וקידום דאנתוני ל-GM (מה שהוביל לכמה החלטות הזויות ביותר).
    גם את העזיבה של קר מפילים על סארבר אבל בין השניים יש ידידות (למעשה קר הביא את סארבר לקנות את הסאנס) וקר מתעקש בכל הזדמנות שההחלטה הייתה משפחתית ולא כספית (למרות שהיו מגעים על חוזה חדש). מעבר לכך ההחלטה על אי ההחתמה של סטודומאייר הייתה מוצדקת ואין לי ספק שגם קר היה עושה אותה כי הוא כבר ניסה להעביר את אמארה שנה קודם כדי לקחת את סטף קרי בדראפט.
    אז נכון שסארבר הוא בעלים דפוק אבל זה לא כל כך בגלל שהוא מגביל את הGMים שלו בחוזים אלא יותר בזה שהוא מנסה להתקמצן על השכר שלהם ובכלל מתערב יותר מדי בענייני ניהול הקבוצה.

    1. ססססרבר. מקדונווווו. לעזאזל…

      1. מקדונה, לא מקדונו. שאלתי את גייל לבטא את שמו, והיא מושלמת במבטא.

    2. טענתי שסארבר לפעמים קומץ ידו בפניי ההנהלה, לא שהוא קמצן. הנקודה מתייחסת לכך שהוא תמיד ניסה לשלם פחות, גם אם זה על חשבון הצלחת המועדון. יש לכך שפע של דוגמאות. דובר על בעלים שמבקשים על המנג'רים שלהם לנהל וסארבר הטבע כאחד שמקשנ מסיבות כלכליות בעיקר. ולאחר בדיקה יסודית בנושא זה נכון. אמנם הם היו מעל תקרת השכר, אך בסופו של יום, הוא לא היה מרוצה מכך. לתת לסטודמאייר ללכת זה בסדר, זה לא מהלך חכם בעיניי. שחקן סטאר בליגה. אם הם אינם מעוניינים בו, למה לא להחתים אותו ולעביר אותו בתמורה למשהו? הוא היה נכס בעל ערך גבוה מאוד באותה תקופה. ולתת לו ללכת נבע גם ממקום של חסכנות מצד הבעלים. אגב, זה שקר וסארבר ביחסים טובים דווקא עלול למנוע מאיתנו לשמוע את האמת הכנה מצידו של קר. באותה תקופה הייתי יחסית קטן, אך אני עדיין זוכר שדובר רבות על הנסיונות לקצץ בחוזהו של קר. וגם כיום, כשפניתי לכתוב את הכתבה וחיפשתי מקורות לכתוב על כך, רבים טוענים זאת. האם אפשר לציין זאת כעובדה? ייתכן שלא. אך היא עשוייה לעזור בבניית התיאוריה על התנהלות חסכנית מצידו של סארבר. קשה למצוא מקורות שמצדדים באנטיתזה לכך שאין גם הצהרות מרובות מצידו של הבעלים לכך.

      בשורה התחתונה, דובר על העלים מעורב יתר על המידה והתערבותו גם מונעת משיקולים כלכליים. מעבר התקרה לא אומר שלא ניסה להשאר תחתיה או לא ניסה לקצץ בהרבה מקורות אחרים.

      1. אף בעלים לא רוצה לשלם יותר מדי (זה עסק אחרי הכל). גם אי אפשר להפריד שיקולים מקצועיים מכלכליים (זה למעשה תפקידו של ה-GM לתמרן בין השניים). בלב מה שטענת הוא שהסאנס נפגעו מכך שסארבר לא היה מוכן לשלם משכורות לשחקנים שיעברו את תקרת השכר. בפועל זה ממש לא נכון כי הסאנס היו קבוע מעל התקרה ואף שילמו מס מותרות כפי שציינתי. הסיבה לתדמית הזו היא באמת שסארבר עשה טעות גדולה כשהתחיל וגרם לדחיקתו של ג'ו ג'ונסון מהמועדון כשניסה להציע לו הצעות נמוכות מערך השוק שלו. זה הגיע בסוף לזה שג'ונסון ביקש מהסאנס לא להשוות את ההצעה שקיבל מאטלנטה למרות שהסאנס רצו לשמור עליו (מה שהוביל לסיין-אנד-טרייד). סארבר למד מהמקרה הזה לפחות בקטע של לפתוח את הארנק עבור הכוכבים שלו.
        לגבי המקרה של קר אז נכון היו אז המון כתבות שאמרו שקר עוזב בגלל אי הסכמה על חוזה חדש. זה נבע לא מעט מההיסטוריה עם קולנג'לו. אבל להציג את זה כהתפטרות במיוחד כשקר באופן קבוע הכחיש זאת ואף ציין שהסיבות הן משפחתיות זו הטעיה. למרות הכל אני מדגיש אין ספק שסארבר הוא בעלים שדי מפריע ל-GM שלו. פשוט תדייק בהצגה של הדברים.
        מעל לכל זה מה שהכי הפריע לי שאתה מציג את הקבוצה של 2003 כזו שנועדה לגדולה כשמארברי היה רק הפרעה והשחרור שלו עם ההבאה של נאש (הרשומות לזכות סארבר) יצרו קבוצה שהיא לגמרי לא "הבלחה מקרית" או "חסרת מעוף".

        1. עידו, אני מאוד מעריך את הידע שלך וההתייחסות שלך. חשוב לי לציין זאת לפני הכל, כי זה הכי חשוב.

          ובנוסף לכך, אני גם אגיד שאני לא חש אי דיוק בדבריי. עסק הוא עניין של הוצאה וחסכון ללא ספק. אך התנהלות כמו שלו לא נראית זהה במועדונים אחרים. גם אם למד במשך השנים את הלקח, זה עדיין לא מעלים את הטענות שהערים על עצמו במשך השנים. החסכון, גם אם לא מתבטא בתקרת השכר, יבוא לידי ביטוי במקומות אחרים. וישנן דוגמאות לכך. אני בוחר להתייחס לנושא סביב קר ע"פ מאורעות העבר. מכיוון שאין לי הוכחה וודאית, מלבד דעתו של קר על הנושא, אני לא רואה בנושא זה מקרה שניתן להוכיח אותו בוודאות. לכן, זה תמיד יישאר ברמות הקונספירציה בעיניי.

          ייתכן ורמת הדיוק לא הייתה מקסימלית. אבל ציינתי בסוף באופן ברור – אינני בא להצטייר כמומחה התורה והמבין הגדול. טענותיי בכתבה אינן הוכחה קיימת. זוהי דעתי האישית וגם אם אני חולק אותה עם רבים אחרים, היא עדיין טענה בלבד. אגב, ההתעסקות אמורה להיות בעיקר ברעיון שעומד מאחורי הקביעות שניסחתי. אבל אני מעריך מאוד את דעתך והתייחסות שלך.

          1. אין אף GM בליגה שלא צריך להתחשב ברצון של הבעלים לחתוך בהוצאות. אחרת היינו רואים את כל הקבוצות מששלמות מס מותרות. עכשיו מה לעשות שהבאת את סארבר בתור אחד שמגביל את המנג'ר שלו בחוזים שהוא מאפשר לו לחתום. כאן המציאות לא עומדת בקנה אחד עם הדברים שלך. היה מקרה אחד בשנה הראשונה שלו.
            אתה מביא את הארכת החוזה של סטודאמייר כדוגמא כשהסאנס ניסו לעשות את זה אבל היו מוכנים להציע לו פחות מהשש שנים שהוא קיבל מהניקס. מה לעשות שזו הייתה החלטה נכונה מקצועית נטו עבור שחקן למוד פציעות כמוהו.
            אתה רוצה לבטא רעיון בסדר אבל תביא דוגמא רלבנטית.
            אם אתה רוצה להשתמש בסארבר כדוגמא לבעלים שלא יודע להעריך מספיק טוב את המנג'רים והמאמנים שעובדים עבורו או כאחד כזה שמתערב יותר מדי בהחלטות המקצועיות שלהם אז הוא דוגמא מצויינת אבל לא כדוגמא ל:"ישנם בעלים שאינם מעוניינים לעבור את תקרת השכר בשום מחיר, מכיוון שהם לא מעוניינים לשלם מיסים נוספים וקנסות על כך".

          2. אם כל הרצון בהתעקשות שלך זה שהודה שיש דוגמאות טובות מסארבר לטענה שלי, אז אין לי בעייה להגיד זאת.

            ואם זאת, אגיד שוב שאני אעמוד מאחורי הדוגמא שלי ואני לא רואה בה מנותקת מהמציאות. יש טובות ממנה, אך היא לא חסרת בסיס..

            עניין סטודמאייר יכול להתפרש לכמה פנים. הם ידעו מה ההצעות שיש לשחקן בשוק. אם הם לא רצו להחתימו בסוף בסכומים כאלה, זה לחלוטין החלטה מקצועית ומובנת מהבחינה הזאת. אך אם זאת, שחקן נטול יציבות פיזית עדיין עדיף ממה שהונח להם בשוק החופשי באותו הזמן. הם ידעו שלא ישתפרו מהבחינה הזאת ולכן, לטעמי לפחות, הסיכון בכך היה צריך להלקח בחשבון. ואינני סבור שההחלטה לתת לו ללכת הייתה מקצועית בלבד. היה להם משהו טוב ביד והם השליכו אותו, בטענה ש"זה יותר מדי", אבל מה עוד היה לפניהם שנחשב לטוב יותר? מבחינתי, להחתימו ולנסות להעבירו לאחר מכן הוא גם אופצייה. וכמובן שגם על טענה כזאת ניתן ליצור דיון.

            אגב, מסכים איתך שמנג'ר אמור להתחשב ברצון הבעלים, אך הבעלים גם צריך להבין שברוב המקרים, המנג'ר שלו יותר בקיא בהלך הרוח בליגה ולכן יש לתת לו את המקום לבצע את ההחלטות, גם אם לעתים הם לא יראו באותה עין. לגיטימי שהוא יטיל וטו בסוף, עם כל העובדה שזה לא הוגן. החלטותיו מבחינתי לא מתפרשות רק לעניין המקצועי והן הופיעו לא רק במקרה של החתמת שחקנים. בסופו של יום, גם אם למד את הלקח, אינני חש שיש שם שינוי מהותי מצידו.

            שורה תחתונה – אין שחור ולבן לגביו. החלטותיו לאורך השנים יכולות להתפרש לשני פנים. אמרתי גם בסוף המאמר שאין לקחת את דבריי כדבר הנכון. זוהי דעתי ואין לי בעייה בכלל שאינך מסכים איתה. ואם זאת, כן אדגיש שגם אם תביא המון טענות (כולל הצהרות של קר לגביי חוזהו בסאנס), זה עדיין לא הוכחה בלעדית לכך שמעשיו של סארבר מתפרשים רק למסקנה אחת. התקרה היא לא הכלי היחיד להראות שהבעלים אינו מוכן להשקיע סכומים רחבים. ושוב, זוהי דעתי בלבד ואינך חייב להסכים איתה.

            אם זה יעזור, פעם הבאה אתן את דונלד סטרלינג תחת הכותרת הזאת.

          3. אני לא טענתי לרגע שסארבר לא בעייתי ולא טענתי שהוא מוכן להשקיע כל מה שנדרש (במקרה של קר וקולנג'לו זו עובדה ידועה ולא מוכחשת שהוא ביקש לחתוך בשכר של קולנג'לו ולקר הציע חוזה שלא תאם את ההישגים שהביא).
            הטענה שלי היא שהוא דוגמא לא טובה לבעלים ש: "אינם מעוניינים לעבור את תקרת השכר בשום מחיר, מכיוון שהם לא מעוניינים לשלם מיסים נוספים וקנסות על כך." זה דברים שאתה כתבת.
            אחרי מקרה ג'ונסון סארבר תמיד יצא בהצהרות שהוא מוכן לשלם אם הוא מקבל את התמורה לכסף. עכשיו תביא דוגמא למקרה כזה בו שחקנים לא בוחתמו משיקולים של חוסר רצון שלו לשלם ואז נוכל לדבר. אם אתה רוצה לטעון את זה לגבי סטודומאייר אז תביא עדות לזה שקר היה מעוניין להחתים אותו על חוזה מקסימום. אחרת זו החלטה ניהולית של GM ולא של בעלים.

          4. עידו, אמרתי ואגיד שוב – אם מפריע לך המשפט שציינתי על תקרת השכר, אקח אותו בחזרה ואגיד שלא דייקתי שם. קורה ואין לי בעייה להודות בזה…אבל – זה שסארבר מוציא את הכסף, לא אומר שהוא להוט לבצע זאת וגם לא אומר שהוא מבצע זאת במטרה להפוך את הסאנס למצויינים.

            מה עם העובדה שהקבוצה במשך שנים לא מחתימה שם רציני מהשוק החופשי ובמקביל גם לא מבצעת החתמות גדולות בקבוצה שלה? ואריק בלדסו לא ממש נחשב….גם לפני ההסכם, 14 מיליון לא היה חוזה מקס.

            מה אם אגיד לך שלטעמי המועדון מבצע באופן שיטתי החתמות בינוניות בסכומים סבירים + רק כדי לא להגיע למצב שהם יצטרכו לבצע החתמה גדולה מאוד, כי זוהי האמונה של סארבר? שהוא מאמין שאפשר לנצח ככה ולנהל ככה קבוצה מצליחה? סארבר פנה במכתב לאוהדים שהם לא מתפשרים על המצויינות וגם לא מתפשרים על בניית הצלחת המועדון לטווח הארוך, אך בפועל הם כבר שנים מבצעים החתמות בינוניות וכאשר נאש גם היה בקבוצה, בהבלחה היחידה שהיה להם בפלייאוף, זה היה בשנת החוזה של סטודמאייר והם בחרו לקחת צעד אחורה איתו, כי הוא לא שווה את הסכומים האלה לטענתם. אבל היה להם אופציות טובות יותר? זאת הייתה האופצייה הטובה ביותר כדי להמשיך להיות טובים והם לא ביצעו אותה. לא מדובר במועדון גדול משוק גדול שיכול למשוך שחקנים אליו נטו מהאטרקטיביות שאופפת אותו. למשל, טייסון צ'נדלר הוחתם על חוזה יחסית גדול לגילו והקיץ הם יצטרכו להחתים את אלכס לן על הארכת חוזה. האם הוא יהיה מוכן להשקיע את המקסימום שניתן בהשארתו על פי ההסכם החדש? כי סנטרים עולים הרבה והוא בעל פוטנציאל לא רע וכנראה הטוב ביותר שיהיה להם כרגע בעמדה. ונניח ולא יחתימו אותו, נכון שזה לא בהכרח יגיד שההחלטה נבעה משיקול כלכלי בלבד, אבל יהיה אפשר לתהות מדוע כבר קיימים כמה וכמה מקרים כאלו בקבוצה במשך שנים. הטרייד על דראגיץ' למשל היה החלטה מאוד תמוהה בעיניי. השחקנים שהם קיבלו עליו (נוריס קול, ג'סטין המילטון, דני גריינג'ר ושון וויליאמס) מעלים עוד יותר סימני שאלה, כי אם כבר מהלך כזה, אז שיתרום להצלחה לטווח הארוך, לא? אבל אף לא אחד מהשחקנים הללו בזמנו מהווה התקדמות בשיפור הקבוצה. כנ"ל הטרייד שביצעו על תומאס. אני לא בהכרח מכוון אצבע מאשימה רק על סארבר, אבל אני שואל את עצמי איך זה קורא כל כך הרבה פעמים? עכשיו עוד מעט הצעירים שקיימים במועדון יתחילו לסיים את החוזים הראשוניים שלהם. אתה באמת מאמין שהבעלים ישקיע את מה שיידרש כדי לנצח? גם אם זה אומר שהוא יחרוג טיפה ממה שהשחקן שווה? אני אישית לא בטוח….

            הריי זו שיטה מאוד חכמה – להשקיע על שחקנים בינוניים ובכך להיות תמיד בין התחתית למרכז. אתה אומר את התקרת שכר, אבל כמעט מעולם לא חורג למס המותרות שדורש השקעת סכומים הרבה יותר גדולים, וכך אתה כביכול כן משקיע, אבל לא באמת הולך על כל הקופה, מבצע רכישות גדולות ומביא את הקבוצה לכדי מצב שיהיה להם באמת הזדמנות להתחרות אפילו על הפלייאוף.

            שום עידו, זו דעתי. כנראה שהפרזתי על עניין התקרת שכר (שאגב, הסכומים בעשור האחרון שהוא שילם הם ממש לא יוצאי דופן, לאחר שבדקתי. היו להם עונות שהם דורגו בטופ 6, אך אך זה היה עקב כמה חוזים בינוניים ולא השקעה גדולה על גרעין ספציפי של שחקנים מצויינים). ומאידך, אני עדיין מאמין שגם אם הוא לא הדוגמא המושלמת, עדיין ניתן לטעון שמדובר בבעלים שמרן בהתנהלותו. זה לא שאין קייס כאן ואלו הערות חסרות בסיס.

            אני מאמין שנסכים שאנחנו לא מסכימים. אבל אני שמח על ההתייחסות שלך.

          5. אתה עושה סלט בין טעויות של גנרל מנג'ר לבין קונספציה של הבעלים ואני חייב לשאול ממתי אתה רואה כדורבל כי אם עוד פעם תכתוב על הקבוצה של נאש הבלחה חד פעמית אני הולך להביא פטיש חמש קילו.
            אין כל עוררין על זה שההחלטות שהסאנס עשו בשנים האחרונות הן מזעזעות אבל זה על מקדונו ובלאנקס. הסאנס לא מצליחים להחתים שם גדול אבל הם לא ניסו עם אולדריג' והחריבו להורנסק את הקריירה?
            המהלך הראשון שסארבר עשה היה להחתים את נאש על חוזה שרבים חשבו שהוא מוגזם. הוא לא נתן לסטודומאייר חוזה מקסימום כשהוא ידע שהוא צריך לעבור ניתוח שבזמנו נחשב גזר דין מוות לשחקן? בקיצור סארבר הוכיח כבר שכשיש הצדקה הוא ישלם גם כשיש סיכון.

          6. חבל שאתה גורר את השיח לקווים אלימים. זה מעלה לי תהיות אם אתה בורר מספיק לדבר אם אדם שלא מסכים איתך.

            אני מאמין שהטעויות לא חונות רק בהחלטות המנג'ר. אין הוכחה חותכת שזה וודאי על אחד הצדדים. ואני חושב שהקבוצה של האש כן הייתה לא מנוצלת מספיק. לא נעשו מספיק מאמצים באותה תקופה כדי להביא למיצוי הפוטנציאל.

            כשכבר אין ניצול הזדמנויות עם כמה מנג'רים רצוף, אני טועה אם הבעייה חונה רק שם.

            אני מקווה שאם תגיב לא תיצור איומים עם פטישים. כי זה גם לא יוצר בי שום הרתעה וגם גורם לי לאבד מהערך שהרגשתי כלפיי הטענות המעניינות שהעלית עד כה

          7. יונתן לא כל דבר שאני אומר צריך לקחת באופן מילולי, זה נאמר בהומור. אין שום כוונה אלימה אלה רק אמא שמגוננת על על הגור שלה. בכל מקרה מתנצל שנפגעת לא מתכוון לאיים או להרתיע.
            עדיין לא ענית לי ממתי אתה רואה כדורסל?
            לגבי הקבוצה של נאש היו יותר מדי מאמצים. יותר מדי העברות שפגעו בהמשכיות לדעתי. ושוב עוד לא הבאת לי דוגמא אחת שבה לא הוחתם שחקן בקבוצה בגלל שסארבר לא היה מוכן לשלם לו.

          8. עידו, אני יודע שמדובר בהומור, אני פשוט מצפה לשמירה על קור רוח. אין סיבה להתעצבן כשאדם לא מסכים איתך. בגלל זה גם הצעתי כבר פעמיים שנסכים שאנחנו לא רואים באותה עין ומשום מה אנחנו עדיין ממשיכים. אם זה כזה קריטי לך, אני צופה בכדורסל מ-2002. זה באמת אומר לך משהו? בעיניי, יש אנשים שרואים שנתיים והם בעלי הבנה מצויינת ויש כאלה שכבר 20 שנה רואים וכמות ההבנה שנוצרה להם עד היום מעוררת עצב. חבל לשפוט את ההבנה שלי ככה. אבל זאת דעתי.
            לגבי דוגמא, הסברתי כבר את העניין גם כאן – גם אם אתן דוגמא, אם אין הוכחה לכך, היא לא תחשב דוגמא מספקת בעינייך. אתה מחפש עובדות. לא רוצה לדעת איך החיים היו נראים אם לכל דבר היה נדרש עובדות בחיים ולא היינו מבססים את חלק מהמסקנות על טענות שמוצגות היטב. לפעמים אנחנו בונים תיאוריה על סמך טענות והן יכולות להתפרש גם לכמה צדדים. ופה נמצא היופי שבדבר. כי זוהי הבעת דעה. וכל עוד אין גם הוכחה נגדית לטענה, ייתכן שהיא גם נכונה. וייתכן שהיא גם לא נכונה, אך אין לכך הוכחה וודאית. אינני חושב שיש הוכחה חותכת שהמעשיות בקבוצה עד כה הן נעשו מהתעסקות מקצועית או כלכלית. לכן, אני לא רואה סיבה שאיני יכול לטעון טענה שהסיבה לכך היא אחת מהאופציות. הריח אין הוכחות חותכות שתומכות בצד אחד ובו בזמן גם מפריכות את השנייה. החתמת סטודמאייר, כמו שהזכרתי, ניתן לפרש לשתי פנים. כך גם העברת דראגיץ'. אתה דורש ממני דוגמא שלא ניתן להביא באמת…אני יכול להביא רק השערות, כמו כיתה מלאת כישרון בשנת 2010 (בה גם סטודמאייר היה חופשי והם היו קבוצה טובה) שבה לא ביצעו שום החתמה גדולה (צ'אנינג פריי? האקים וואריק…? אז זה עדיף על חוזה אחיד לאמארה? לדעתי לא). אין גם לצידך בסוף הוכחות חותכות שסארבר מוכן להשקיע סכומים גדולים למען ההצלחה, כיוון ומעולם הם לא עברו את התקרה בצורה חריגה ומעולם לא עמדה שם קבוצה מפוארת וגם יקרה תחתיו. כלל החוזים שהם העניקו לשחקנים לא היו גדולים בכלל. לצדד את גובה התקרה לא נותן מספיק כאן, כי החסכון יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה מקומות אחרים ונגעתי גם הרבה לגביי זה כבר בשתי התגובות האחרונות שלי.

            שוב, כנראה שלא נסכים על העניין. טענתי שיש דוגמאות טובות מסארבר. לא הספיק. למרות שניתן לטעון זאת, אמרתי שזה לא הוכחה חותכת שסארבר פועל משיקולים כלכליים גרידא. גם לא הספיק. מה הציפייה שלך? אני לא רואה את המצב כמוך ואין גם הוכחות ששמות את כל הצדק בדעתך. לכן, אני אציע שוב שנסכם שאנחנו לא מסכימים וזהו. חבל להמשיך ככה את השיח. אני גם מעריך את דעתך בסך הכל. אתה לא חייב להעריך את דעתי, אבל לפחות אני אקווה שתבין שאין כאן שחור ולבן

          9. אם אתה מבין שזה בהומור אז למה אתה חושב שזה איום? אני לא מתעצבן רק מנסה לשכנע אותך בנקודה שלי.
            לגבי השאלה שלי היא לא קשורה בכלל למושג האמורפי הזה שנקרא "הבנה" ואם הוא קיים בכלל. אני מנסה להבין איך מישהו שראה כדורסל באותם ימים מסוגל להתייחס לקבוצה של נאש כהבלחה חולפת שהגיעה למשהו רק בשנת חוזה של סטודומאייר. כל כך הרבה ממה שקורה היום בליגה הוא כתוצאה מההצלחה של הקבוצה ההיא.
            אין לי בעיה לסיים את הדיון או להמשיך אותו . רק תבחר. אני לא טוען לצדק מוחלט אלא רק מעלה טענות נגד לטענות שלך שאני חושב שהן לא מבוססות (ואני מדגיש שוב שזה לא כל הטענות שלך אלא רק חלק).

          10. לטעמי הבנייה של הקבוצה הרלוונטית האחרונה בסאנס היא הבלחה מהבחינה שבשאר השנים הקבוצות שם לא היו מצויינות או נראו שהן נבנו במלאכת מחשבת. ואגב, ההתמוטטות של הקבוצה בסוף יכולה לפתוח טיעון שגם לא הבינו מספיק מה יש שם בידיים שלהם.

            ואמרתי ואגיד שוב ושוב ושוב – אין לי בעייה שלא תסכים איתי. אבל זה חסר טעם להמשיך בשיח שכנראה שאין לנו דרך להוכיח את צדקת הצדיק השני באופן מלא. כי בסופו של יום, אפשר להוכיח את שני הצדדים. אז אין לי למה לנסות לשכנע אותך, אם אתה תמשיך לנסות לשכנע אותי. אנחנו מחזיקים באינטרסים שונים ולכן השיח לא יוביל לשום מקום. אין אף טענה שטענתי שהיא חסרת בסיס לחלוטין והסהרתי את זה בטענה האחרונה שלי. על עניין התקרה, הכל. אתה נצמד למשפטים שרשמתי ולא הייתה לי בעייה להגיד שהם ספציפית לא היו מספיק מדוייקים ולכן אמרתי שעקב כך אפשר לטעון שיש צדק בדברייך. אבל הנקודה שהעליתי לא חסרת בסיס. ומאידך, גם לא שלך. שתיהן אפשריות. ועם זאת, שתיהן לא בעלות הוכחות חותכות. וגם כאן אגיד שהסברתי זאת בתגובה האחרונה שהעליתי.

            ולמה הערתי על האיום? כי לדעתי זה סתם מיותר להעלות את זה. אני הייתי צוחק אם הייתי מכיר אותך כנראה, אבל אני לא, אז פחות צחקתי. אנשים היום לא מבינים מספיק את משמעות המילים שהם חץרושמים לאנשים שהם לא מכירים. זה כמו שמגיעים לריב עם מישהו ברחוב ואתה לא באמת מכיר אותו ואיך לך מושג איך הוא יגיב, אז למה להכניס את עצמך לבור מלכתחילה? ושוב, מדובר כאן על דעתי בלבד.

            שורה תחתונה – הדיון כבר איבד את הטעם לדעתי. אנחנו לא מסכימים ואחן הוכחות לאף צד. מה שטענת שכתוב לא מספיק מדוייק כבר טענתי שאני לוקח אחריות. אבל הנקודות שלי לא מופרכות.

          11. טוב אז סגרנו (אני פשוט מפחד להגיד עכשיו שנחתוך כאן).

          12. אין לך מה. אקווה שיום יבוא ותבין. אני מאחל לך שזה לא יקרה בדרך הקשה

    3. בואנה קר גאון.זה יפה לראות שהוא קלט את הפוטנציאל ומה הוא יכול לעשות איתו כבר אז.ואחרי כמה שנים הם באמת ביחד וקר באמת מנצל את היכולות של קרי.

  4. אחלה, יונתן. רק תיקון קטנצ'יק- לשון סגי נהור. שגיא נאור זה המגיב שלנו כאן בהופס 😉
    לדעתי אתה מפרגן יותר מדי לילדים של באס.
    קיבלו מוצר נוצץ בעטיפה וגמרו לו על הצורה בניסיונות להילחם עליו.
    דווקא עכשיו פעם ראשונה נראה שסוף סוף נגמרו המלחמות ויש התקדמות חיובית. זה לא נובע מאיזו גישה מתקדמת וחשיבה לרחוק, אלא מיריבות קטנונית בין אחים, שלשמחת האוהדים, החכמה מביניהם ניצחה.
    דוגמא נוספת לילד שקיבל מוצר נוצץ בעטיפה וממשיך לחרבן על האוהדים הוא ג'יימס דולאן.
    לצער הליגה אלו גם שני המועדונים החזקים ביותר מבחינה כלכלית של הליגה (בזכות האבות שהשכילו להבין ערך נדלני ואת הערך שבשליטה על המדיה).
    לבעלים יש יותר השפעה על כיוון הקבוצה בטווח הרחוק מאשר הג'י אם, ואנחנו רואים זאת שוב ושוב בהחלטות בצמתים קריטיים.
    כמו ההחלטה עכשיו על קאזינס, הטרייד על הארדן, הזיגזוגים של פיניקס, הטרייד של בילי קינג (שגמר לו את הקריירה אבל נבע מדרישת הבעלים להביא אליפות תוך 5 שנים) ואפילו בהחלטה על נתינת המושכות לד'אנתוני בקיץ של לס בניגוד לרצונו של מורי שהעדיף את ואן גנדי.
    הג'י אמים לא קובעים מדיניות. הבעלים לרוב קובעים את חזון הקבוצה. הם לא נעשו כאלו עשירים בגלל שאין להם דיעות.
    המאמנים אחראים להצלחה בטווח הקצר, ותפקיד הג'י אם הוא לנסות ללכת על הקו הדק שבין הגשמת החזון בטווח הרחוק לבין שמירה על הווה שמצדיק את השכר שהוא מקבל.
    לכן חלון ההזדמנויות של הג'י אם הוא לא ארוך במיוחד והסיפורים של בילי קינג, הינקי, ואפילו קופצ'ק מרתיעים כל ג'י אם מלקיחת סיכונים גדולים מדי, ואני חושב שכאן נופל הבסיס לכל קבלת ההחלטות של הג'י אמים- 'האם העסקה הזו תשמור עלי במעגל העבודה בעוד שנתיים, שלוש?'. בעסקים שמתבססים על תוצאות מיידיות, כך נעשות קבלות ההחלטות.
    כך גם לדעתי אנחנו צריכים לבחון כל עסקה שנעשית בליגה, מנקודת הכיסא של הג'י אם והרצון שלו לשמור על עבודתו לאורך זמן.
    דווקא העסקאות הקטנות וניהול הגמישות הכלכלית הן הבאמת יפות לדעתי והן מה שקובעות את רמתו של הג'י אם.

    1. ססססרבר. מקדונווווו. לעזאזל…

    2. אני אישית לא חושב שהמנג'רים בליגה פועלים באותו קו שציינת, על מחשבה על מקום עבודתם. רבים מביניהם לא זקוקים לעבודה זו. הם מבצעים אותה, כי העשייה בה חשובה להם. איינג', ביופורד ומורי לא אנשים שחסר להם כסף. הם לא מפחדים לבצע שום מהלך.

      לגבי הלייקרס, אין כאן פרגון לבעלים ספציפית. יש פרגון לחזון הקבוע שם. מה שהביא לנפילה שאנו עדיין חוזים בה כיום היא התנהלות קלוקלת של ילדיו של באס. ועדיין, זה לא אומר שהחזון במועדון השתנה. זה שהם לא היו מסוגלים לנווט לשם הוא כבר שיח אחר. אני מסכים עם הטענה עליהם, אך זו לא הייתה כוונתי.

      ולגביי סגיא נאור, צודק. לאחר כתיבה לילית, חזיתי שזוהי אינה הטעות היחידה שלי לצערי.

      תודה על ההתייחסות

      1. פחד זה לאוו דווקא קשור לפיטורין.להרגשתי הפחד של איינג' למשל זה לא שיפטרו אותו אלא יותר מזה שלמשל הוא ייחשב כמי שויתר על הכוכב העתידי שהולך לשלוט שנים ארוכות בליגה תמורת לא משנה מי.
        זאת אומרת יש כאלה שבאמת פוחדים לאבד את המשרה שלהם ויש כאלה שמפחדים להיכנס לצד הלא נכון של ההיסטוריה

      2. אם אתה חושב שכל הג'י אמים לא מסתכלים על הינקי וחושבים שהוא הקריב כאן את השם והמוניטין שלו בשביל הקבוצה, אתה טועה.
        הג'י אם לא מסתכל רק על טובת הקבוצה, אלא גם על העתיד שלו כשכיר. זה קיים בכל מסגרת ארגונית, וזה תלוי בתרבות הארגונית ובנטייה האישית של המנהלים.
        כל קבלת החלטות מונעת משיקולים אגואיסטים דבר ראשון. אין ג'י אם שלא חושב על 'איך זה יראה' לפני עסקה, אפילו אם הוא יודע שזו העסקה הנכונה לקבוצה, והרבה אי החלטות מונעות מהשיקול הזה.
        יש ספר מצויין שאני מניח שקראת של מייקל לואיס, ספר חובה אם אתה הולך ללימוד מדעי החברה ואוהב ספורט. הספר נקרא The undoing project, ומדבר הרבה על התהליכים החברתיים בצומת קבלת ההחלטות.
        יש שם פרק שלם על דריל מורי בו הוא מתאר בעיקר איך הוא ניגש לפתח את הגישה לבחירות הדראפט.
        באחד הסיפורים מורי מדבר על מארק גאסול שהאנליזה שפיתח להערכת כישרונות שם אותו כפרוספקט מבטיח. אבל מה? למארק גאסול היה גוף שמנמן ורכרוכי, כל פעם שדיברו עליו בצוות המאמנים התייחסו אליו כ-man boobs. מורי, שהיה עדיין יחסית חדש, פחד לקחת את ההחלטה לבחור במי שהיה סוג של בדיחה אצל הסקאוטים והמאמנים, למרות שהמספרים הראו דברים אחרים. כי הוא רצה ללכת על בטוח. בדיעבד גאסול נבחר במקום ה-48 בדראפט, בעיקר בגלל סיבות כאלו, שמקבלי ההחלטות פחדו מ'איך זה יראה'.
        כשאתה מתעלם מהגורם האנושי בניתוח קבלת החלטות אתה חוטא לאמת וכשאתה שם את הרציונל בניתוח לפני הכל, אתה מפספס נקודות קריטיות בתזה שלך.

        1. אתה צודק לגמרי, אבל אני לא בוחר להתעלם מזה.

          אני בחרתי לנתח ולהראות את הצד הרציונלי בקבלת ההחלטות שלהם. שיש סיבה לצורת העבודה שלהם ושהם לא הגיעו לאותו מינוי בטעות מוחלטת ולא מובנת. גם אם חלקם בסוף נראים ככה.

          ואגב, כוונתי בתגובה הייתה רק לציין שלא כל המנג'רים פועלים אותו דבר, כמו שאני הבנתי מהתגובה הראשית שעניתי לה.

          בכל מקרה, תודה על ההתייחסות ואהבתי מאוד את הדוגמא עם מורי.

  5. אם הצלחת להגן על מקדונו- קדימה לשוק הפלילי יש הרבה ביקוש לעו"ד טובים בתחום. לגופו של עניין כמו שציינו מעליי- הסאנס משלמים מס מותרות מספר שנים כבר

    1. הם שילמו מס מותרות רק בשנים 2008-2010 אבל מעל תקרת השכר בכל שנה מאז 2005.

    2. אין כאן הגנה על מקדונו. יש כאן שיח על הבעלים

      1. הוא מתייחס לכיתוב שמנחם הכניס מתחת לתמונה.

        1. צודק. לוקח את דבריי בחזרה

      2. רק ישראלים מבטאים Ryan McDonough "מקדונו". בסקוטלנד, באירלנד, באנגליה, ובארה"ב מבטאים זאת מקדונה"

  6. פוסט מצויין.
    אני לא קובע אם הוא מצויין באמת או לא… רק קובע דעה 🙂

    הכי אהבתי את הסוף

  7. 1+ מצוין כרגיל
    לכל המתעניינים בעניין של התמונות של הבעלים של הסאנס – יש ערוץ יוטיוב נהדר Mike Korzemba שמנחם פרסם סרטונים שלו לא פעם
    שהוציא סרטון בדיוק בנושא המדובר ממליץ בחום בכללי ערוץ must לכל חברי האתר.. בטוח שתאהבו

    1. עוד סרטון מלא בטענות לא לא מבוססות שחלקן בכלל היו תחת בעלות קודמת ורובן ככולן היו בכלל החלטות ניהול משיקולים מקצועיים של ה-GM. בכלל אני לא מבין איך אפשר לקחת ברצינות טיעונים של מישהו שמבוססים על משחק מחשב ובאופן ברור לא ראה בזמן אמת את הקבוצה הזו משחקת.
      רק נוסיף שהטיעון המהותי היחידי שהוא מעלה שם הוא זה שהזכרתי לגבי ג'ו ג'ונסון. חובה להזכיר גם שהטרייד על ג'ונסון הביא לסאנס את בוריס דיאו שהיה חלק חשוב ביותר בקבוצה הנפלאה ההיא.

      1. שמע עידו אתה צודק לגמריי וכל הביסוס על ה2K נורא לא RELAYABLE אבל אני חושב שבסופו של דבר יש המון במה שהוא טוען
        הקבוצה הזו עשתה טעויות ניהוליות שקשורות בכסף לא פעם
        אין ספק שזה לא מבטיח DAYNSTY אבל כן מבטיח מצב טוב מהקיים בהרבה

        1. תן דוגמא אחת.

          1. אתה צודק באופן חלקי בדקתי לעומק מסתבר שזה לא קמצנות זה יותר טעויות ניהוליות וטריידים לא טובים
            פרט למקרה של ג'ו ג'ו וסטודמאייר לא מצאתי מקרים נוספים
            ראוי לציין שבמקרה של דראגיצ' הוא דרש את הטרייד ולכן אני לא מציין את המקרה כקמצנות של הבעלים נטו
            אבל במקרה של הטרייד על נאש בפעם הראשונה לא ברור לי מה הרציונאל מאחורי הטרייד…

          2. כמו שכבר כתבתי עם סטודומאייר זו לא היתה קמצנות אלא החלטה ניהולית נכונה שלא שווה לתת לשחקן פציע בגילו חוזה מקסימום לשש שנים.
            דראגיץ' זה לגמרי על מקדונו והשטויות שלו.
            נאש אתה מתכוון ב 1998? כי זה עוד לא תחת סארבר אבל בגדול היה להם את קיד והם הרגישו שהם יכולים לקבל הרבה על נאש ( וגם קיבלו).

  8. הקמצנות של הבעלים של הסאנס *

  9. המשך טוב לחלק הראשון. מסכים איתך בקשר למה שכתבת על ההחלטות, אבל בחלק מהמקרים זה נראה כאילו הם יעילים בערך כמו התזמורת על הטיטאניק, למשל בטרייד של איבאקה.

    1. +1

      מה נעשה….? העיקר שיבינו שיש חשיבה מאחורי אותם מהלכים. זה לא ניחושים. אנשים שם עובדים קשה, גם אם חלקם מצליחים פחות וחלקם יותר

  10. היכן שלא תקראו כולם מהללים את ריאן מקדונה כאחד המנכ"לים 'הבהירים' (BRIGHTEST) מהשאר.

    1. כן? דוגמאות בבקשה.

      1. מה דוגמאות תסתכל על התמונה תראה איזה לבנבן, וזה עוד אחרי שנים במדבר.
        יותר בהיר מזה יהיה קשה למצוא בפיניקס

        1. אתה ראית את סארבר? כל כך בהיר שהוא כבר נשרף בשמש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט