פרסי נובמבר / רועי ויינברג

עברנו עד עכשיו באזור 20% מהעונה. אבל זה זמן טוב לראות מי ראויים לפרסים השונים (שחקן מצטיין, רוקי השנה וכו') עד עכשיו. אז בואו נתחיל:

MVP-ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי ת'אנדר). המאזן לא מרשים יותר מדי, 8-12 (קצב של 49 ניצחונות), ונדיר לראות MVP שמגיע מקבוצה עם בערך 50 ניצחונות. אבל מצד שני, מאוד נדיר לראות שחקן כמו ראסל ווסטברוק. ממוצעים אוסקר רוברטסוניים של 31.2 נקודות, 11.3 אסיסטים ו-10.5 ריבאונדים למשחק, 8 טריפל דאבלים וניצחונות ב-6 מתוכם (כשההפסד ב-2 הנותרים הוא ב-6 נקודות משותפות). מבחינתי זה מספיק ל-MVP.

חמישיית הליגה הראשונה:

גארד-ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי ת'אנדר). MVP שווה מקום בחמישיית הליגה הראשונה. אין ספק כמובן.

גארד-ג'יימס הארדן (יוסטון רוקטס). בחירה לא קלה בינו ובין סטפן קרי, אבל העונה האדירה של המזוקן שווה מקום בחמישייה. 28.7 נקודות ו-11.9 אסיסטים למשחק מובילים את אחת ההתקפות הטובות בליגה כשכל ההתקפה של הרוקטס מתבססת עליו. רמה של All-NBA Team.

פורוורד-לברון ג'יימס (קליבלנד קאבלירס). הוא יחסית על הילוך שני בהתחשב למה שהתרגלנו עליו ורק עם 23.5 נקודות למשחק, אבל מתקרב לטריפל-דאבל עם 9.3 אסיסטים ו-8.1 ריבאונדים. הוא משאיר את הנקודות לאירווינג ולאב ועדיין מוביל את קליבלנד בקלות לראשות המזרח, למרות כמות הזריקות הנמוכה בקריירה למשחק בפער (17.1).

פורוורד-קווין דוראנט (גולדן סטייט ווריורס). בחירה קשה בינו ובין לנארד, אבל ההגבלה על שני פורוורדים בחמישייה הכניסה את KD פנימה. הוא עם המאזן הטוב בליגה והשתלב בצורה נפלאה בהתקפה הטובה ביותר באנ.בי.איי של השנה שעברה, עם אחוזים מדהימים של 57% מהשדה, 44.2% מהשלוש ו-84.9% מהעונשין (27 נקודות בערב).

סנטר-אנטוני דיוויס (ניו אורלינס פליקנס). בחירה גבולית, אבל לפי בסקטבול-רפרנס הוא שיחק את רוב הדקות שלו העונה כסנטר. מלך הסלים והחסימות של הליגה מציג עונה מרשימה מאוד מבחינה אישית (32 נקודות, 11 ריבאונדים, 2.1 חסימות, 1.8 חטיפות ו-3 אסיסטים במשחק) אבל כנראה יהיה מחוץ לפלייאוף. בכל אופן, זה שווה מקום בחמישיית הליגה הראשונה.

חמישיית הליגה השנייה:

גארד-סטפן קרי (גולדן סטייט ווריורס). ה-MVP לשעבר נותן עונה טובה עד כה עם 26 וחצי נקודות ו-6 אסיסטים למשחק ובדרך לעונה שנייה ברצף של 50-40-90. הוא לא מוביל קבוצה לבד כמו הארדן ו-ווסטברוק, מה שמשאיר אותו בחמישיית הליגה השנייה.

גארד-דמאר דרוזן (טורונטו ראפטורס). פתיחת העונה הקובי בראיינט-ית מאחוריו, אבל דרוזן עדיין עם ממוצע אדיר של כמעט 29 נקודות למשחק ועבודה טובה ב-2 צדדי המגרש שמוליכה את הראפטורס למקום השני במזרח. זה מראה שהוא אחד מארבעת הגארדים הטובים באנ.בי.איי.

פורוורד-קוואי לנארד (סן אנטוניו ספרס). בחירה קשה בינו ובין דוראנט, אבל שחקן ההגנה של 2015/16 מצליח פחות קבוצתית ותורם פחות בהתקפה, לכן הוא בחמישייה השנייה. הוא קולע 24.4 נקודות למשחק באחוזים מצויינים ומוסיף 2.1 חטיפות בערב, מה שמראה שוב שהוא אחד משחקני האול-אוראונד הטובים ביותר באנ.בי.איי.

פורוורד-יאניס אנדטקומפו (מילווקי באקס). הגריק פריק קפץ מדרגה השנה ועם 22.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ויותר מ-2 חטיפות ו-2 חסימות במשחק. הוא עוד יכול למצוא את עצמו בפלייאוף למרות חולשת הצוות המסייע שלו. הרכז היחיד בעולם בגובה 7 פיט יכול להיות מאוד מרוצה. יאניס משחק לא מעט דקות כגארד וכפורוורד ולכן הבחירה בו בכל עמדה יחסית גבולית, והחשבתי אותו גם כגארד (בחמישיות ההגנה) וגם כפורוורד.

סנטר-רודי גובר (יוטה ג'אז). ה"גובזילה" ממשיך לעשות עבודה טובה מאוד בהגנה ומחזיק אולי את ההגנה הטובה ביותר ב-NBA על כתפיו החסונות. לצד השיפור במשחק ההתקפי (11 נקודות ו-3.1 ריבאונדי התקפה למשחק לצד הרבה תנועה בלי כדור) והגעה למקום השביעי במערב הוא שווה מקום כאן.

חמישיית הליגה השלישית:

גארד-קיירי אירווינג (קליבלנד קאבלירס). אירווינג הפך השנה למוציא לפועל העיקרי של קליבלנד. עם אחוז ניצחונות ששווה לזה של עונה עם 66, הוא שווה מקום בחמישיית ליגה כלשהי. לכן הוא פה.

גארד-קמבה ווקר (שרלוט הורנטס). שרלוט במקום החמישי במזרח הרבה בזכות ווקר שנותן שנת שיא עם 24.9 נקודות, 4.9 אסיסטים ו-4.1 ריבאונדים בערב. הוא המוציא לפועל של הקבוצה ומוביל גם בהגנה עם כמעט 2 חטיפות במשחק.

פורוורד-ג'ימי באטלר (שיקגו בולס). באטלר עשה קפיצת מדרגה וקולע כמעט 5 נקודות יותר למשחק ממה שקלע בשנה הקודמת. השילוב בין הקליעה שלו לניהול המשחק של רונדו הפך אותו לנשק התקפי מפחיד. לצד הגנה חזקה הוא אחד הסמול פורוורדים הטובים בליגה.

פורוורד-דריימונד גרין (גולדן סטייט ווריורס). גם השנה גרין משמש כמנהיג השקט של גולדן סטייט כשהוא עושה הכל חוץ מלקלוע. גרין מניע את ההתקפה, תורם מתחת לסל ולא בטוח שבלעדיו הם היו מגיעים למאזן הטוב באנ.בי.איי.

סנטר-דיאנדרה ג'ורדן (לוס אנג'לס קליפרס). אל הורפורד לא שיחק מספיק, אנדרה דרומונד ודמרקוס קאזינס לא מצליחים קבוצתית ברמה ששווה מקום בחמישיית הליגה הראשונה וזה משאיר אותנו עם ג'ורדן, הריבאונדר החזק שמוביל את ההגנה של הקליפרס להצלחה יחסית.


רוקי העונה-ג'ואל אמביד. אין כל כך קשר בין זכייה בפרס הזה להצלחה קבוצתית, ואי אפשר להתעלם מאמביד. עדיין תחת הגבלת דקות קשוחה (פחות מ-23 דקות בערב) הוא עם 18.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-2.4 חסימות בממוצע ונקודת האור הגדולה ביותר בפילדלפיה עד עכשיו. הוא נותן תקווה לעיר שלמה.

חמישיית הרוקיז הראשונה:

בניגוד לחמישיות ה-NBA, בחמישיות הרוקיז אין הגבלה כלשהי על עמדות.

גארד-מלקולם דילייני (אטלנטה הוקס). דילייני מתפקד כרכז מחליף באטלנטה ועושה עבודה לא רעה בקבוצת פלייאוף. בכית רוקיז לא מרשימה במיוחד לעת עתה זה שווה מקום בחמישייה.

גארד-אנדרו האריסון (ממפיס גריזליס). עם 6.7 נקודות ו-3.4 אסיסטים במשחק האריסון כבר עכשיו הפך לשחקן רוטציה חשוב בממפיס. בעתיד הקרוב הוא יפתח במקום מייק קונלי ויראה שהוא אחד הרוקיז הטובים ביותר השנה.

גארד-ג'מאל מוריי (דנבר נאגטס). מוריי כבר עכשיו שחקן התקפה מאוד אפקטיבי שסובל מחוסר ההיררכייה בקבוצתו. עדיין מדובר בשוטר איכותי שיכול לסיים את העונה עם 15 נקודות למשחק, וקלע 17.2 נקודות בממוצע בכל אחד מששת המשחקים האחרונים.

פורוורד-דומאנטס סאבוניס (אוקלהומה סיטי ת'אנדר). עוד שחקן חמישייה בקבוצת פלייאוף שעושה עבודה טובה בהגנה ובהתקפה ומראה הרבה ניצוצות. לא נדע בודאות מה היה קורה אם ארבידאס היה מגיע לליגה בגיל צעיר (למרות שיש כתבה מעולה של MBK וזעפרני על הנושא), אבל אנחנו יכולים לראות את הבן שלו מתפתח.

סנטר-ג'ואל אמביד (פילדלפיה 76'). רוקי העונה שווה מקום בחמישיית הרוקיז.

חמישיית הרוקיז השנייה:

גארד-מלקולם ברוגדון (מילווקי באקס). ברוגדון קולע כמות מכובדת של נקודות למשחק וכבר עכשיו שחקן רוטציה חשוב במילווקי. 2.4 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים במשחק מראים על הגיוון של האיש, אחד הגארדים הטובים ביותר מבין הרוקיז.

גארד-רודני מקגרוגר (מיאמי היט). אחת נקודות האור היחידות במיאמי העונה. מקגרוגר קלע אפקטיבי שקלע בדאבל פיגרס בארבעת המשחקים האחרונים ותפס מקום בחמישייה של ההיט. ידית חמה במיוחד.

פורוורד-ברנדון אינגרם (לוס אנג'לס לייקרס). אינגרם הוא השחקן השישי של הלייקרס ומשתפר ממשחק למשחק. עם ההצלחה היחסית של קבוצתו הוא שווה מקום בחמישיית רוקיז כלשהי.

פורוורד-דריו שאריץ' (פילדלפיה 76'). שאריץ' עדיין מסתגל למשחק ה-NBA ועושה עבודה לא רעה עם 9 נקודות, 6 ריבאונדים ו-2 אסיסטים במשחק. ההגנה שלו לוקה בחסר, אבל אין כל כך ספק בקשר לזה שהוא אחד הרוקיז הטובים ביותר בליגה.

פורוורד-פסקאל סיקאם (טורונטו ראפטורס). אחד הרוקיז הפחות מוכרים למרות שהוא שחקן חמישייה בקונטנדרית. סיקאם עושה עבודה טובה ב-2 צדדי המגרש כשחקן המשלים של הראפטורס.


השחקן המשתפר של העונה-ג'ורג' היל (יוטה ג'אז). לא תחרות קשה במיוחד להיל, שקולע 8 נקודות למשחק יותר מבשנה שעברה והפך למנהיג של יוטה בהתקפה עם 20 נקודות ו-4.2 אסיסטים במשחק. לצד הגנה טובה הוא אחת הסיבות שהם עשו את הקפיצה לאזור הפלייאוף, ויכול להיות שיזכה בפרס.

השחקן השישי של העונה-לו וויליאמס (לוס אנג'לס לייקרס). חוד החנית של אחד הספסלים הטובים בליגה מבחינת נקודות למשחק. וויליאמס עם כמעט 17 נקודות בערב מוביל את הלייקרס בנקודות למשחק ושינה לא מעט משחקים מהספסל. זה מספיק בשביל זכייה שנייה שלו בתואר היוקרתי.

מאמן העונה-מייק ד'אנטוני (יוסטון רוקטס). אולי הבחירה הקשה ביותר. לדעתי מאמן העונה הוא מי שמוציא הכי הרבה מהקבוצה שלו, ונכון לעכשיו זה ד'אנטוני שבקצב של 50 ניצחונות בעונה למרות שרבים, כולל אותי, לא חשבו שהוא כלל יגיע ל-40. לכן, נכון לעכשיו, הוא מועמד לתואר יחד עם לוק וולטון, דיוויד פיזדייל ואחרים. קשה להחליט איזה אחד מהם יזכה, כרגע אני הולך עם ד'אנטוני.


שחקן ההגנה של העונה-קוואי לנארד (סן אנטוניו ספרס). כמו בכל שנה יש לספרס את אחת ההגנות הטובות בליגה וגם השנה זה בזכות לנארד שעושה עבודה מעולה בהגנה האישית והקבוצתית כאחד. הוא מסייע לספרס להשיג המון ניצחונות וזה שווה זכייה שלישית ברצף בתואר המגן הטוב באנ.בי.איי.

חמישיית ההגנה הראשונה:

גארד-כריס פול (לוס אנג'לס קליפרס). CP3 אחד הרכזים השומרים הטובים בליגה והפך לבאנקר בחמישיית ההגנה בשנים האחרונות. עם 2 חטיפות למשחק ותפקיד חשוב באחת ההגנות החזקות בכל ה-NBA הוא ראוי לבחירה גם השנה.

גארד-אייברי בראדלי (בוסטון סלטיקס). ההגנה של הסלטיקס לא רעה בכלל ומשתפרת במשחקים האחרונים, הרבה בזכות בראדלי שעושה עבודה טובה בהגנה האישית ובריבאונד. התפקיד שלו חשוב במיוחד בהגנה חזקה.

פורוורד-קוואי לנארד (סן אנטוניו ספרס).

פורוורד-דריימונד גרין (גולדן סטייט ווריורס). ההגנה של הווריורס לא מצטיינת, אבל גרין מונע ממנה לקרוס עם כמעט 2 חסימות ו-2 חטיפות במשחק. נוסף על כך, הוא שומר על כמות הזריקות הגבוהה בליגה (16.9 זריקות) שנקלעות עליו ב-39.2% נמוך במיוחד. מגן מעולה.

סנטר-רודי גובר (יוטה ג'אז). 2.5 חסימות למשחק והגנה אדירה על הטבעת מובילות את ההגנה שסופקת הכי מעט נקודות למשחק בכל ה-NBA. זה שווה מקום בחמישיית ההגנה הראשונה מן הסתם.

חמישיית ההגנה השנייה:

גארד-קנטביוס קלדוול-פופ (דטרויט פיסטונס). ההגנה של דטרויט טובה מאוד עד עכשיו, הרבה בזכות קק"פ שחוטף פעם במשחק ושומר אישי לא רע בכלל. מגיע לו קרדיט על זה.

גארד-יאניס אנטדקומפו (מילווקי באקס). עם יותר מ-2 חטיפות ו-2 חסימות במשחק הגריק פריק עושה עבודה טובה מאוד בהגנה. ההגנה של מילווקי טובה בזכותו, ולכן הוא נכנס לחמישיית ההגנה השנייה שלי.

פורוורד-ג'מייקל גרין (ממפיס גריזליס). גרין הוא שחקן הגנה מגוון מאוד שעושה עבודה טובה הן בשמירה אישית והן כשחקן שבא אחרי חילוף להגן על היריב שלו. הוא אחת הסיבות לפתיחת העונה הטובה של ממפיס ולהגנה החזקה של הקבוצה.

פורוורד-פול מילסאפ (אטלנטה הוקס). מילסאפ מוביל את ההגנה הטובה של אטלנטה ועושה עבודה טובה עם 1.6 חטיפות ו-0.8 חסימות למשחק. העבודה שלו לצד הווארד סייעה לאטלנטה לפתוח את העונה כל כך טוב (2-9) והוא צריך לחזור לרמתו ההגנתית הגבוהה כדי לעצור את הנפילה.

סנטר-טריסטן תומפסון (קליבלנד קאבלירס). TT שומר על 16.6 זריקות במשחק, כמות הזריקות השניה הגבוהה בליגה, והן נקלעות עליו באחוז נמוך יחסית של 43.8%, כשהוא שומר טוב על זריקות בטבעת, זריקות ל-2 ושלשות. מגן מאוד מגוון שמקבל מקום בזכות בחמישיית ההגנה השניה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. תודה רועי.
    מקווה שלא יהיו תגובות של "זה יותר מדי מוקדם" 🙂
    תמיד יש מקום לדיון.
    אני חושב שבראדלי עד כה שחקן ההגנה.
    סאבוניס באמת מצוין (יחסית לרוקי כמובן) ומהדראפט הנוכחי הוא המרשים ביותר.

  2. תודה רועי, הבחירה לאולסטאר השנה הולכת להיות ממש מסובכת.
    מאמן החודש לדעתי הוא וולטון.
    להתמודד עם פציעות משמעותיות, שחקנים צעירים וחוסר כישרון בחמישייה ועדיין להיות אחת הקבוצות המסוכנות בליגה יחד זה חתיכת הישג

  3. זה לא מוקדם מדי?…

    אני מוסיף את הפרסים שלא חולקו:

    * פרס ה-"לינקולן קונטיננטל" למספר הניצחונות הגבוה ביותר שהושג תוך כדי שיוט מוענק ללברון ג'יימס ולקאבלירס.

    * פרס ה-"ג'פרי גוינס" למשחק יוצא דופן אחרי שריקת הסיום, מוענק לג'יי אר סמית'.

    * פרס ה-"ליאון טרוצ'קי" על תרומה בלתי מוערכת בהתקפה מוענק ל-JV מהראפטורס.

    * פרס ה-"ריפלי'ס" על הישג יוצא דופן, שחורג מגבולות הדמיון, מוענק לדרומונד על 4 מ-7 מהעונשין מול הסלטיקס.

    1. זה יחסית מוקדם, כן, אבל התכוונתי לפרסים במידה והעונה נגמרת היום. אני לא מהמר על זה שהם יקחו את הפרסים בסיום העונה, כל כך הרבה יכול להשתנות עד אז.

      דרך אגב, אני מקווה ש-JV לא יסיים כמו טרוצקי 😉

      1. שוב ההומור הקלוקל שלי לא עובר מסך.
        ההתייחסות הייתה לתגובה של אפלטון, אני כבר כותב תגובות על ה-MVP עוד לפני שהעונה התחילה…

    2. לא מאוחר מדי?

      נמשיך גם:

      פרס ה-"אני לא מסוגל לנצח את זה לבד, זה יהרוג אותי" לאנטוני דייוויס.
      פרס ה-"אני אנצח את זה לבד, גם אם זה יהרוג את שאר הקבוצה שלי" לראסל ווסטברוק.
      פרס ה-"אי אפשר לנצח עם ילדים" לתיבודו והריסוק המוחלט של קריס דאן.
      פרס ה-"הייתה לכם עבודה אחת, עבודה אחת בלבד" לרכזי פיניקס. הקבוצה מחזיקה ב-732.8 רכזים (מקנטאקי) בכל רגע נתון כחלק מהחוזה שלה עם הליגה, אבל עדיין ממוקמת בתחתית מספר האסיסטים הקבוצתיים?
      פרס ה-"בנים יהיו בנים" הולך לניק יאנג. את רגע השיא שלו העונה, שלשת הניצחון מול אוקלהומה, הוא הצליח להשיג על ידי שגנב את הכדור מלו וויליאמס הפנוי לחלוטין והשווה את שיא הצעדים שלא נשרקו לזריקה אחרונה.
      פרס ה-"די כבר. פשוט תפרקו ותתחילו מהתחלה. זה לא עובד ובחיים לא יעבוד, ע"ש פינקי והמוח" חולק את המקום הראשון בין סקרמנטו ו-וושינגטון. קאזינס וכל דבר בסקרמנטו, וול וביל. משהו חייב להשתנות.

      1. פנינים לעטינים.
        אחד אחד.

        גם של גיא.

        זה לא מוקדם מידי. מי שזה מפריע לו שיסביר (בלי סטטיסטיקה) למה לברון יותר טוב מקובי אבל פחות טוב מג'ורדן.

  4. תודה רועי.
    הייתי שם את בלייק במקום דריימונד ואם לדיוויס יש מקום למרות מאזן גרוע גם לוויטסייד שנותן עונה מצוינת מגיע, שניהם פרשים די בודדים בקבוצות שלהם.
    מה עם בנדר? לא מגיע לו איזה פרס? נגיד, הרוקי המאכזב?

  5. תודה רועי. מסכים עם הרוב, בעיניי סאריץ׳ ראוי להיכנס לחמישייה הראשונה, חבל שהוא לא מקבל יותר דקות במקום איליאסובה שגם ככה לא יהיה ה-4 הפותח שם בעתיד הרחוק .

  6. בחירות יפות סך הכל.
    גם אני כמו אפלטון חושב שנכון לחודש זה, המאמן המרשים ביותר הוא וולטון. עם חומר השחקנים ביוסטון זה הגיוני שהם ירשמו את המאזן שרשמו, דאנטוני בהחלט עושה עבודה טובה אבל לא בהרבה מעבר למצופה. וולטון והלייקרס לעומת זאת מצליחים לתת פרשנות למונח ״העתיד כבר כאן״.
    אולי עד סוף העונה הם לא יישארו בתמונת הפלייאוף, אבל עד כה יש שם חבורה מגובשת שמשחקת יפה מאוד ביחד, בלי ענייני אגו. הבעיה אולי שנכון לעכשיו גם בלי ממש הגנה..

    לגביי דאנטוני – אולי עד סוף דצמבר, כשכמות משחקי הבית של יוסטון תתחיל להתאזן עם משחקי החוץ (2/3 מהמשחקים ששיחקו עד כה היו בחוץ), דאנטוני ויוסטון יצליחו להרשים עוד יותר. כרגע הוא באמת עושה עבודה טובה, ההתקפה נראית יותר תכליתית וממוקדת לעומת השנים הקטדמות תחת מקהייל. רק שירחיב את הרוטציה..

    1. לא רציתי לתת לוולטון כי אני לא חושב שמגיעים שני פרסים אישיים לקבוצה שבקושי בפלייאוף. מילא אם הם היו בטופ 4 בקונפרנס או עושים עונה מטורפת (למשל שנה שעברה הגיע לאנשים מהווריורס את ה-MVP, מאמן השנה, השחקן השישי ואולי גם שחקן ההגנה).

      הרוטציה דווקא יחסית ארוכה ביחס לד'אנטוני – הארדן היחיד שמשחק מעל 34 דקות, 11 שחקנים משחקים כמות דו ספרתית בערב. יכל להיות גרוע יותר.

      1. לגבי הדקות זה לא ממש נכון.
        מקדניאלס שיחק כמה משחקים בתחילת העונה ומאז יצא לחלוטין מהרוטציה. הראל משחק רק כשננה נח.
        דאנתוני משחק ברוטציה של 9 שחקנים גג. לא בהכרח כזה דבר רע כי זה מאפשר לשחקנים הספסל להיכנס לקצב ולגבש חמישייה שנייה לא רעה בכלל.
        עדיין יוסטון נמצאת פחות או יותר איפה שמצפים ממנה. הלייקרס הרבה מעל, גם מבחינת התוצאות וגם מבחינת איך שהם נראים ואילוצי הפציעות שהן משמעותיות.
        אם הלייקרס מגיעה לפלייאוף השנה ויוטה לא מסיימת עם 55+ ניצחונות ומקום רביעי, הפרס לדעתי צריך ללכת לוולטון

      2. לגבי יוסטון – צריך לזכור שרחאן אנדרסון וארון גורדון, שני שחקנים מאוד חשובים אצל הרוקטס, הגיעו עם סימני שאלה ענקיים מבחינה בריאותית והיה ברור שאם הם יצליחו להשלעם עונה מלאה יוסטון תדבר חזק.
        סימן השאלה סביבם ימשיך לרחף, במיוחד מעל גורדון שפציעה אצלו זה משהו שרק מחכה לקרות בדרך כלל. עד עכשיו הוא נותן עונה מצויינת.

    1. הסבר קצר על המודל:
      ציר ה-x יעילות הגנתית
      ציר ה-y יעילות התקפית.
      צד ימין למעלה זו הנקודה לשאוף אליה.
      נראה שגולדן סטייט שוב הולכת לשבור את הפורמט

    1. וידוי: הייתי באמצע חמישיית הרוקיז השנייה והרגשתי ששכחתי משהו אז חזרתי לפוסט וגיליתי שלא הכנסתי את דיוויס לאף חמישייה. אחרי facepalm מתבקש הוא נכנס לראשונה וג'ורדן הועבר (על חשבון קאזינס) לשלישית.

  7. יוסטון לדעתי במצב הרבה יותר טוב ממה שציפו ממנה. רוב התחזיות של המומחים בnba ניבאו לה עונה של 41-41, ואם ימשיכו לשחק ככה אין לי ספק שיגיעו ל50 נצחונות ואפילו יותר. אולי בגלל שאני אוהד יוסטון אני קצת משוחד, אבל אני חושב שבסוף העונה גם אם לא יזכה, להארדן יגיע תואר הmvp

    1. קודם כל ברוך הבא. תמיד צריך עוד אוהדי רוקטס שיצטרפו לליגה להגנת הארדן (להה).
      דבר שני הפריוויו של הופס הוא הקובע ושם ניבאו להם עונה של 47 נצחונות (ומקום שישי)

    2. ברוך הבא!
      חשוב לזכור שרוב התחזיות מתבססות על המציאות שקרתה. יוסטון נתנו עונה בינונית? ינבאו לה עונה בינונית.
      לעומת זאת, לפני העונה הקודמת, אליה יוסטון הגיעו כפיינליסטים של פלייאוף מערב + עם טיי לוסון שהיה כביכול חתיכה חסרה בפאזל, ניבאו לנו עונה טובה ובסוף יצאו פארש.

      אז העונה, לאור העונה הקודמת שהייתה חלשה + המוניטין המעורער של דאנטוני + פוטנציאל פציעות גבוה של חצי סגל כמעט, ניבאו לנו עונה חלשה.
      דאנטוני עד כה בהחלט מוכיח את עצמו, רק צריך לקוות שלא יהיו פציעות משמעותיות ומרובות לאורך העונה.

  8. תודה.
    לא מבין איך אתה (וכנראה מרבית שאר העולם) נותנים את ה-mvp לראס. הרי ברור שצריך להתחשב במידת ההצלחה של הקבוצה, וביכולת הקליעה של השחקן (שאחוזיו מחפירים).
    זו הסיבה, למשל, שג'ורדן הגדול לא זכה בפרס עם 37+ נק' ב-1987 (יחד עם 3 חטיפות, לדעתי לא פחות מרשים מממוצע TD).
    גם ב-mvp tracker של בסקטבול רפרנס חושבים כך, והם נותנים לראס סיכוי של 10% בלבד.
    אתחיל לחשוב אחרת עם אוקייסי יתנו חודש טוב בדצמבר. אולם חוששני שלמרות לוח המשחקים הקל (יריבות עם אחוז נצחונות של 45%), ווסטברוק ימצא את הדרך להגיע למאזן שלילי ב-13 המשחקים הנותרים.

    1. נכון לעכשיו הוא ה-MVP. הממוצעים שלו באמת מפחידים ויש הצלחה קבוצתית יחסית (קצב של 49 ניצחונות לעונה). סביר שנראה את זה משתנה, ובגלל זה לא מכתירים פרסים של עונה שלמה בנובמבר, אבל כרגע הוא הכי ראוי לדעתי. גם כי אוקלהומה בלעדיו עם 2-3 ניצחונות גג.

    2. אתם לא שמים לב או מתעלמים שבנובמבר היו להם שני סטרצ'ים של 5 משחקים ב7 ימים שהאחרון הסתיים הלילה עם ניצחון בהארכה והיה משחק חמישי ב5 אזורי זמן שונים. היריבות הקלות וריבוי המשחקים הביתיים מטעים.

      לא ברור איך עדיין מתעלמים מאנדרה רוברסון שנעדר משתי חמישיות ההגנה של כותב הטור, אפרט בעתיד על המספרים אבל מספיק מבט במספרים של השחקנים שהוא שומר עליהם ערב ערב. בתחילת העונה בשני משחקים ברציפות הוא חטף או חסם במהלך האחרון ששמר על הנצחון, זה לא שחקן שעושה מעט הגנה זה שחקן שגם מנצח משחקים בצורה שהיה קשה לתאר שתיהיה לאחר עזיבת איבקה.

  9. אהבתי את הטור.
    אני חושב שOKC עוד בגרף התקדמות. הם עוד ישתפרו. ראס ימשיך למסור ולקחת ריבאונדים, יקלע קצת פחות, וישמור על רמת הTD והם עוד ישפרו את אחוז הנצחונות. כיוון שזה רק 20 משחקים החלטתי לבדוק את גרף ההתקדמות ע"י השוואת 10 הראשונים ל10 האחרונים. אז בשתי העשריות המאזן חיובי 4-6. אבל במשחקים הראשונים היו 7 בבית ורק 3 בחוץ, ואילו באחרונים זה 5-5 בית חוץ, אז נראה שיש כאן התקדמות.
    ראס באופן אישי, ב10 הראשונים 31.9 נקודות, 10.1 אסיסטים, 9.2 ריבאונדים, 1.2 גניבות, 5.1 איבודים. ב34.4 דקות
    ב10 המשחקים האחרונים: 30.4 נקודות, 12.4 אסיסטים, 11.8 ריבאונדים, 1.5 גניבות, 5.8 איבודים. ב37 דקות.
    שחקנים לא מעטים הולכים וצוברים בטחון בקבוצה ומקבלים דקות ומתחילים לתת תפוקה וזה ייתן לקבוצה עוד כלים לנצחונות בעתיד.
    נעשה חישוב נוסף עוד 10 משחקים (יש 5-5 בית חוץ) ונראה לאן נגיע.

  10. למי שיש לו יותר מדי זמן פנוי, המשחקים השווים של העונה, *** בלי תוצאה לטובת בעלי ליג-פאס, לסמן מראש no spoilers ***
    (משוכנע שפספסתי, הרגישו חופשי להוסיף)

    25 אוקטובר, סן אנטוניו – גולדן סטייט
    26 אוקטובר, ניו אורלינס – דנבר
    29 אוקטובר, דנבר – פורטלנד
    1 נובמבר, קליבלנד – יוסטון
    3 נובמבר, גולדן סטייט – אוקלהומה
    4 נובמבר, שיקגו – ניקס
    4 נובמבר, לייקרס – גולדן סטייט
    8 נובמבר, קליבלנד – אטלנטה
    8 נובמבר, ממפיס – דנבר
    9 נובמבר, סן אנטוניו – יוסטון
    11 נובמבר, פורטלנד – סקרמנטו
    11 נובמבר, שרלוט – טורונטו
    13 נובמבר, אוקלהומה – אורלנדו
    14 נובמבר, ניו אורלינס – בוסטון
    16 נובמבר, ניקס – דטרויט
    16 נובמבר, אוקלהומה – יוסטון
    16 נובמבר, קליפרס – ממפיס
    18 נובמבר, שרלוט – אטלנטה
    19 נובמבר, ניו אורלינס – שרלוט
    19 נובמבר, קליפרס – שיקגו
    22 נובמבר, ניקס – פורטלנד
    22 נובמבר, לייקרס – אוקלהומה
    23 נובמבר, פילדלפיה – ממפיס
    25 נובמבר, ניקס – שרלוט
    25 נובמבר, דנבר – אוקלהומה
    29 נובמבר, ברוקלין – קליפרס
    29 נובמבר, מילווקי – קליבלנד
    30 נובמבר, מינסוטה – ניקס

    המשך יבוא בשנת 2017.

    1. טוב – ברור שכשאנחנו מנצחים זה לא מעניין . אפילו משעמם . הצלחת להכניס לרשימת המשחקים השווים את השניים היחידים בהם הפסדנו . מזל שהכנסת גם ניצחון אחד. טוב – הרבה לא היו…

      1. אל תספיילר. חוץ מזה, המעניינים אמרתי. בלואו-אאוטס בד"כ לא מעניינים.
        ותראה – מהקבוצה שלי הכנסתי רק אחד. באמת ניסיתי להיות אובייקטיבי.
        האמת – דטרויט-קליפרס שווה גם, 25 נובמבר.
        ושוב: תרגישו נוח להוסיף.

  11. חסן ווייטסייד…? לא אפילו באחת מחמישיות ההגנה? הבחור הרבה יותר מאיים מתומפסון. או שהסטטיסטיקות המתקדמות יותר טוענות אחרת?

  12. אחלה של פוסט!

    רק היה לי חסר מאוד נציג של הקליפרס באחת מהחמישיות, הראשונה או השנייה (מתכוון בעיקר לבלייק או לפול שנותנים עונות מעולות). מובילים את הקליפרס למקומות גבוהים וביכולות מטורפות

  13. קשה לי עם הבחירה בראסל, ממוצע טריפל דאבל זה מדהים, אבל באיזה אחוזי שדה ומה עם האיבודים?
    יעילות נוראית מבחינתי, ובלתי אפשרי לתת לו את האם.וי.פי עם (חוסר) יעילות כזו.

  14. ראס מקום 202 בליגה ב-%TS, מה שלא מפריע לו לזרוק הכי הרבה…
    וגם אני לא בטוח שהנרטיב שלידו יש חבורה של נגרים הוא הנכון. הרי הטענה נגד המעבר של דוראנט הייתה שהוא עזב קונטדורית לגיטימית שהצליחה לאסוף סוף סוף כשרונות ראויים סביב הסופרסטארים (טענה נכונה ולא רלוונטית, כי פשוט נמאס לו לשחק את הכדורסל הפרימיטיבי שראס משחק ומכריח את אוקלהומה לשחק).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט