מגדלים זקן – על ההתקפה של יוסטון / רועי ויינברג

מהרגע שמייק ד'אנטוני הגיע ליוסטון היה ברור לכולם שההתקפה של הרוקטס תיקח צעד קדימה. השילוב של ד'אנטוני וג'יימס הארדן, אחד שחקני ההתקפה הטובים בליגה, לא אכזב והרוקטס הפכו לקבוצה של 110 נקודות למשחק עם קצב מטורף של 1,066 שלשות בעונה.

*

הסיבה המרכזית לגדילה בהתקפה של יוסטון היא השינוי של הארדן. הארדן הפך משוטינג גארד לפוינט גארד ולקח על עצמו תפקיד גדול יותר (כן, מסתבר שזה אפשרי) בהתקפה. הוא עם 31.8 נקודות למשחק, באחוזים הטובים בקריירה, ועם אחוז שימוש (ההתקפות שנגמרו בזריקה/איבוד שלו מסך כל ההתקפות בזמן שהוא על המגרש) הגבוה בקריירה, 33.9%.

ניתוחים טקטיים נוספים.

אבל השינוי המרכזי בתפקיד של הארדן והמספר החשוב הוא לא הנקודות שלו, אלא כמות הנקודות שהוא יוצר כאסיסטים (מספר הנקודות שנוצרו כתוצאה מהאסיסטים של הארדן, כולל כאלו של זריקות עונשין). 29.8 נקודות, המספר הגבוה בליגה בהפרש של 4.5 נקודות מג'ון וול במקום השני. זה מראה שהוא בעצם מנהל המשחק האפקטיבי בליגה, לפחות מהבחינה הזאת.

הגידול המטורף הזה (ב-2015/16 הארדן עם 18 נקודות שיצר מאסיסטים) מתבטא בעוד דרך, באמצעות מד בשם Assist Percentage, האחוז מסך זריקות השדה של הקבוצה שבאות מהמסירות של השחקן. הגרף מדבר בעד עצמו:

עכשיו השאלה המתבקשת, מן הסתם, היא מה גרם לשינוי הזה? מה שחרר את הארדן והפך אותו לשחקן התקפה כל כך טוב?

פשוט מאוד. נבנתה קבוצה סביבו. יוסטון הלכה בכוונה תחילה על קאץ'-אנד-שוטרים והציבה בחמישייה ליד הארדן את אריק גורדון, טרבור אריזה וראיין אנדרסון, כולם עם למעלה משלשה וחצי ב-35% לפחות בקאץ'-אנד-שוט למשחק שנה שעברה, מה שאומר שאי אפשר להשאיר אותם פנויים ושהם יודעים לרווח את המשחק כמו שצריך, ושהם זקוקים לרכז שיפטם אותם בכדורים, משהו שלא יהיה ביוסטון או בניו אורלינס של שנה שעברה.

למשבצת הזאת בדיוק נכנס הארדן. האחוזים של כל השחקנים האלו זינקו והם עלו ל-2 שלשות לפחות בקאץ'-אנד-שוט למשחק, ב-44% לפחות. הם לא מסוגלים ליצור מצבי זריקה לעצמם, אבל מה שהם עושים זה לרווח את הצבע ולהיות פנויים. זה שונה לחלוטין מפקק התנועה שהיה שנה שעברה ביוסטון, כשרוב הזמן הקבוצה על המגרש עם פטריק בברלי, הווארד וקפלה או מוטיונאס, 4 שחקנים בלי קליעה מרחוק, לצד הארדן. השילוב של גורדון, אריזה ואנדרסון טיפה דומה לזה של שון מריון, קוונטין ריצ'רדסון וג'ו ג'ונסון ליד סטיב נאש בסאנס של 2004/05.

נוסף על כך, חבר חמישיית הליגה השנייה חודר הרבה יותר לצבע. ב-2015/16 הוא חדר 8.8 פעמים פר 36 דקות ואילו העונה הוא עושה זאת 12.1 פעמים בכמות זמן זהה (כששנה שעברה שיחק יותר). הוא מוציא יותר אסיסטים מהחדירות האלו וגורם להגנה להתכווץ סביבו פעם אחר פעם, כשהם יודעים שהפקרת השמירה עליו תיצור מצב שיאפשר לו לסיים את המהלך עם 2 נקודות משלו.

יחד עם השילוב הזה יש את ננה וקלינט קפלה שעושים תנועה נפלאה בלי כדור. הארדן מנצל את זה בעיקר בשביל פיק-נ'-רולים יעילים שהוא שם בסל בתדירות גבוהה, אבל יש לו חשיבות גם מבחינה קבוצתית מבחינת ריווח המשחק. בעתיד נראה יותר ויותר מהלכים של השתחררויות מהירות לזריקה אחרי חסימות של קפלה או ננה ומסירות של הארדן. כרגע זה מתרחש בתדירות די נמוכה אבל ככל הנראה יתגבר לאורך העונה.

הבעיה המרכזית של הרוקטס היא מה שקורה כשהוא על הספסל. אין ליוסטון מחליף ברמה של הארדן או משהו קרוב לכך. יחד עם זה שאין לקבוצה שחקנים שמצליחים ליצור מצבי זריקה בעצמם או לחבריהם זה משאיר אותם עם חור גדול כל פעם שהוא יורד לספסל. רכז מחליף כלשהו, אפילו אחד שלא מצטיין בקליעה אבל כן מסוגל למצוא את חבריו לקבוצה, יתרום משמעותית.

התלות הזאת בהארדן תורגש גם במקרים בהן היריבות יצליחו לשמור עליו מחוץ למשחק, וזה יקרה כמה פעמים העונה. מה יוסטון תעשה באותם רגעים? זאת אולי השאלה הגדולה ביותר של השיטה החדשה של הרוקטס, ובמהלך העונה ד'אנטוני יצטרך למצוא פיתרון.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

    1. למעט המשחק הראשון העונה, הארדן לא רע בכלל, השנה בהגנה.
      הוא לא, והוא לא יהיה שחקן הגנה טוב. אבל כשהוא רוצה (כמו השנה, או לפני שנתיים), אז הוא לחלוטין סביר.
      וכשמדברים על שחקן התקפה כמוהו – זה המון.

      1. מסכים שיש בעיות (והרבה) בהגנה. אבל יוסטון היא קבוצת קצב גבוה והתקפה, אף אחד לא מנסה להסתיר את זה. מהבחינה הזאת הם מצויינים, השאלה היא כמה זה יחזיק בפוסט סיזון.

  1. אם הוא היה נשאר באוקלהומה עם ווסטברוק ודוראנט זה היה או מפחיד או קטסטרופאלי.
    בכל מקרה היה מעניין לראות 🙂

    1. ככל שהקריירה שלו מתקדמת רואים כמה שהוא אלפא דוג ולא מתאים לתפקיד כינור שלישי. מניח ששלושתם לא היו נשארים הרבה זמן – מישהו היה צריך ללכת ולאפשר לעצמו לצמוח. לפעמים 1+1+1 שווה פחות משלוש

      1. אני מבין למה אתה מתכוון. אתה אומר שהארדן שחקן שצריך להוביל ולשלוט. אני יכול להסכים עם הטענה הזו. אבל אני לא מסכים עם הטרמינולוגיה שבחרת, טרמינולוגיה שרווחת מאוד באתר הזה.
        מה שאני מנסה להגיד זה שאני מצטער שזה יוצא לכיוונך, פשוט נפלתי על המילה הזו כרגע בזמן יחסית פנוי עבורי.
        אלפא ובטא (מישהו רוצה לדבר על אנשי גאמא? לברוס באנר יש מה להגיד). זו תיאוריה שמבוססת על מחקר בזאבים שגורסת שיש שני סוגים של זכרים: השולט והנשלט. מאז מנסים לפמפם שאנחנו כזכרים צריכים ללמוד להיות אלפא.
        אלא מה? המחקר ההוא? לא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו (הוא שווה קצת יותר מאנשי מאפ"י שחוגגים על התיאוריה הזו, אבל זה כי אנשי מאפ"י הם הזבל שבאנושות). המחקר בוצע על זאבים בשבי, ומציג תוצאות הפוכות מכל מחקר שבוצע על זאבים בטבע שמראים שלהקות זאבים חיות בתבנית משפחתית מורחבת ומורכבת הרבה יותר.
        בקיצור, המחקר שווה ערך ללתפוס שני אסירים, לזרוק אותם עירומים למקלחת, להניח סבון באמצע ולראות מה קורה.
        אין לו שום ערך ואין שום ערך לרעיון של זכרי אלפא ובטא.

      2. אני מבין למה אתה מתכוון. אתה אומר שהארדן שחקן שצריך להוביל ולשלוט. אני יכול להסכים עם הטענה הזו. אבל אני לא מסכים עם הטרמינולוגיה שבחרת, טרמינולוגיה שרווחת מאוד באתר הזה.
        מה שאני מנסה להגיד זה שאני מצטער שזה יוצא לכיוונך, פשוט נפלתי על המילה הזו כרגע בזמן יחסית פנוי עבורי.
        כינור ראשון ערבי וכנר שלישי יהודי(מישהו רוצה לדבר על כנר על הגג לחיים טופול). זו תיאוריה שמבוססת על מחקר בכינורות שגורסת שיש שני סוגים של כינורות: כינורו של רוטשילד ו סטרדווריוס. מאז מנסים לפמפם שאנחנו ככינורות צריכים ללמוד להיות סטרדווריוס.
        אלא מה? המחקר ההוא? לא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו (הוא שווה קצת יותר מאנשי הסקסופון שחוגגים על התיאוריה הזו, אבל זה כי אנשי הסקסופון הם הזבל שבאנושות). המחקר בוצע על כינורות בשביס זינגר, ומציג תוצאות הפוכות מכל מחקר שבוצע על כינורות בטבע שמראים שלהקות רוק פרוגרסיב חיות בתבנית משפחתית מורחבת ומורכבת הרבה יותר.
        בקיצור, המחקר שווה ערך ללתפוס שני אסירים, לזרוק אותם עירומים למקלחת, להניח סבון באמצע ולראות מה קורה (לפני בליעת המזלג..)
        אין לו שום ערך ואין שום ערך לרעיון של זכרי אלפא ובטא.

        שלכם, כינור אלפא

        סמיילי גדול ושבת שלום

        1. הו, כינורות זה מעולה. תשתמש בכינורות (ולא רק כמטאפורה. תמיד נחמד כשיש כינור בסביבה).
          כינורות מראים שיש הרמוניה כלשהי. לכל אחד הזמן שלו להוביל, יש מספר מובילים לסיטואציות שונות, ויש את הכינורות השניים שגם להם יש תפקיד ומטרה. זה גם הרבה יותר דומה לאיך שזאבים באמת מתפקדים.
          אלפא/בטא אומר שיש זכר דומיננטי שולט שלוקח מה שהוא רוצה, ובטא שנותן לו. יש רק מקום לאלפא אחד וצריך להילחם עליו. מי שלא אלפא תמיד וכל רגע הוא בטא. זו דיכוטומיה נוראית ודי מגעילה.

          שלך, זכר זטא (מעריץ של זטא-ג׳ונס).
          שבת שלום.

  2. תודה רועי.
    הרוקטס עוד רחוקים משיאם. הם עוד יתנן העונה כמה וכמה משחקים בהם ההתקפה שלהם תזכיר את זו של הסאנס מודל נאש.

  3. חייב לומר שאני הקטן בשלב של שינוי עמדה כלפי יוסטון והארדן בפרט.
    הם הכלב המשוגע של הליגה, ומניית צפיה די בטוחה.

    המשחק שלהם עם הקאבס היה נהדר, רמה גבוהה מאוד יחסית לשלב כזה של העונה. הצליחו לרענן אפילו את הסכימה המוכרת לנו (והקצת משעממת) של משחקי קליבלנד.

  4. תודה רועי.
    "זה מראה שהוא בעצם מנהל המשחק האפקטיבי בליגה, לפחות מהבחינה הזאת." לא הבנתי לה זה מראה זאת. זה כמו להגיד שמי שקולע הכי הרבה נקודות מייצר נקודות בצורה האפקטיבית, מה שלא בהכרח נכון.
    מבחינת אפקטיביות, צריך להשוות משהו כמו:
    נקודות שנוצרות ע"י אסיסטים שלו/איבודים.

    1. אני חושב שהשחקן שהכי הרבה נקודות נוצרות מהאסיסטים שלו הוא מנהל המשחק הכי טוב בליגה כי הוא מייצר הכי הרבה נקודות באופן עקיף בהתקפה.

      אבל יכול להיות שבדיקה מדוייקת יותר הייתה נקודות שנוצרות ע"י אסיסטים שלו/נקודות שנגרמות ע"י האיבודים שלו.

  5. הארדן ביוסטון תמיד היה פוינט גארד. בברלי רק מעביר את הכדור עד החצי.

    ובכלל בהרבה קבוצות הגדרות תפקידים זה כבר פאסה

    1. לבברלי לא הייתה את הקליעה מבחוץ שיש לגורדון או את התפקיד שלו בהתקפה כשחקן שניזון רק מהארדן. אכן קשה להגדיר תפקידים בקבוצות של היום, אולי מלבד גארד/פורוורד/סנטר וגם זה לא בטוח.

    1. לא נראה לי שמישהו מצפה שיוסטון יתמודדו על תואר העונה. גם לא השחקנים, צוות המאמנים והנהלת הקבוצה.
      אחרי הרבה שנים שהיו תחת מקהייל, שהוא מאמן בלי שיטה של ממש, ופתאום עברו למאמן עם שיטה מאוד ברורה, הם צריכים קצת תקופת הרצה.
      אני מניח שמתישהו בעתיד – אולי במהלך העונה,, אולי רק בקיץ, ינסו להביא מוביל כדור נוסף שיוכל לתת אנרגיה מהספסל כשהארדן נח, וגם כשימצאו כזה (אם ימצאו כזה) הקבוצה תצטרך עוד זמן להתרגל לאותו שחקן.

      השאיפה של הרוקטס במתכונת הנוכחית היא פשוט לא להסריח כמו עונה שעברה, ולהגיע לפלייאוף לא בתור שטיח, אלא כקבוצה שהיא יריב ראוי, גם אם לא מועמדת לאליפות.

  6. תודה על הסיקור הנהדר. היה קצר וקולע! (כמו שדאנטוני רוצה לראות בהתקפות של הקבוצה שלו 😉).

    רק הערה קטנה – אם אני לא טועה, בברלי דווקא קלע בעונה שעברה באחוזים לא רעים ל-3, גירד לדעתי את ה-40%, ככה שבהחלט יהיה לו מה לתרום כשיחזור מפציעה. וזה בלי שום קשר לתרומה ההגנתית וההאסל שהוא נותן.

  7. תודה רועי, אין ספק שההתאמה של שחקנים לשיטה היא אחד הגורמים החשובים להצלחה. זה לא רק מקבץ של כישרון אלא איך הוא מסתדר ביחד. גם שנה שעברה הארדן סידר לחברים קליעות לשלוש, יוסטון הובילו את הליגה בזריקות חופשיות לשלוש, רק שלא קלעו אותם. מקום 25 בקליעות של זריקות חופשיות. הווארד לא הסכים לשחק פיקנרול והשנה גם אנדרסון, קפלה, ננה, כולם שחקני פיקנרול מצויינים.
    הארדן, כמו שדאנתוני קרא לו, הוא points guard. הוא ישים את הנקודות שלו על הלוח, אבל ד'אנתוני שונא בידודים, וככל שתעבור העונה כמעט לא נראה מהלכים כמו שהיה שנה שעברה שכולם עומדים בצד ונותנים להארדן לעשות את שלו. בסך הכל כמו שתמיד אמרתי, הארדן רק צריך מאמן שיגיד לו מה לעשות, זה לא שהוא דורש בידודים.
    עוד נקודה היא שהאסיסטים שלו הם אסיסטים לסלים בטוחים. בעיקר לייאפים, דאנקים או קליעות חופשיות. אשמח אם אחד ממומחי הסטטיסטיקה ימצא את הנתון הזה שמצביע על 'איכות' האסיסטים.
    חוץ מזה, מבחינה הגנתית הקבוצה סך הכל בסדר, זה חומר השחקנים ואי אפשר לצפות שיהפכו לממפיס, רק צריך נוכחות חזקה יותר בצבע.
    המבחן האמיתי יהיה מול אטלנטה. קבוצה מצויינת ומאומנת, עם הגנה חזקה מאוד על קו השלוש.

    1. 1+

      מבחינת "איכות" אסיסטים, מד טוב יכול להיות האסיסטים הפוטנציאלים שלו (אסיסט פוטנציאלי=כל מסירה שמיד אחריה הייתה זריקה)/האסיסטים עצמם, או הנקודות שהוא יצר עם אסיסטים/האסיסטים עצמם.

  8. תודה רועי.

    הוא שחקן מדהים, שחוטף המון על הראש (כן, לפעמים בצדק) בגלל ההגנה והאיבודים, אבל בזכותו יוסטון רלוונטית, הוא חוטף המון מכות בכל משחק, ובשני משחקים שראיתי אותו העונה, ממש מחפש את החברים שלו.

    אני מאמין שהיא תיראה יותר טוב ברגע שבברלי יחזור, מה גם שהרגליים של גורדון לא יוכלו לסחוב 32 דק' למשחק למשך עונה שלמה.

  9. הארדן גודל, וגם הממוצעים.
    העונה 31.8 נק' למשחק, לעומת 29 בעונה שעברה.
    גם באסיסטים,12.4 אס' למשחק, לעומת 7.5 בעונה שעברה.

  10. הם צריכים עוד שחקן דומיננטי לחדו כעושה משחק טרייד שיביא אליהם את לברון או דוראנט יהפוך אותם לטוענוצ לאליפות חחח.

  11. רואים ניצוצות ביוסטון. וזה מעולה. ד'אנתוני ו"מי שזה לא יהיה שם שדאג לרכש של שחקנים שיכולים לשחק ביחד ולא סתם כאלו שהם נכס לטרייד" עושים את העבודה שלהם. סוף סוף יש סביב הארדן אנשים שיכולים לראות את הקבוצה בראייה מערכתית מלמעלה ולכוון את המועדון כמו שהארדן מכוון השנה את התקפות יוסטון.
    אני יכול רק לאחל שהשילוב יוביל לביטול חוסר הכבוד לשחקנים ומאמנים שעיקר כוחם בהתקפה. שיובילו להבנה שהתקפה זה לא רק כיף, אלא חשובה.

  12. אותי הדבר המרגש ביותר הוא לראות את היכולת המשתפרת כל הזמן לנתח, ולדסקס ענייני כדורסל ברמת אנליזה. אני זוכר את רועי כשהיהמ ילד בן 10, ועתה הוא ממש בוגר, מבין, ובעל דיעה ברורה והגיונית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט