מה אני אוהב בלברון – ערן שולביץ
**********
הערה של מנחם לס: שמחתי שהגיע הפוסט הזה על לברון, כי הוא אחד השחקנים הנאמנים ביותר למשחק הכדורסל: הוא הסטוריון של המשחק. הוא מלא כבוד לשחקני העבר. הוא הפרוטוטייפ של שחקן כדורסל מקצועני כפי שבוודאי שורטט במוחו של דייויד סטרן. הוא אף פעם לא העליב שחקן יריב. הוא אף פעם לא תרץ תרוצים בהפסד. הוא אף פעם לא האשים שופטים. וזה בנוסף לתכונותיו החיוביות האחרות שכבר הזכרתי: חבר נאמן ביותר לחברי הילדות שלו שהוא לא שכח, ועשה כל מה שיכול היה שיהיה להם חלק בהצלחתו; הוא בן נאמן מאד לאימו החד הורית, והופיע על כך מאמר רציני ביותר ב-PEOPLE MAGAZINE; הוא גבר נאמן לאשתו שהיא היתה חברתו עוד מהתיכון, בניגוד לכוכבי כדורסל אחרים שמזיינים מאות נשים לפני שמחליטים; הוא גבר צעיר ישר כסרגל שלא היה מעורב בשום סיפור תוסס ל-'אינקוויירר'. הוא – פשוט – צעיר חיובי ביותר שהלוואי על רובנו!
ועכשיו למאמר עצמו!
כבר מגיל 5 עכבר כדורסל! עיניים זוהרות וחכמות כבר אז!
**********
אני קורא ותיק פה באתר, ולמרות שאני בדרך כלל לא מגיב, לא יכולתי להשאיר את הטור (המצויין) של האשך על השנאה לקינג ג'יימס ללא תגובה. אז בלי הרבה הקדמות – 10 סיבות למה אני אוהב את לברון:
- הקבוצתיות. לברון הוא אחד השחקנים הקבוצתיים ביותר בליגה. יש שחקנים שנכנסים לרבע הראשון במטרה להכניס את עצמם למשחק. למשל כרמלו אנטוני ובלייק גריפין. לא בדקתי אבל אני משוכנע שהם זורקים ברבע הראשון כחצי מהזריקות שלהם במשחק בממוצע. לברון מתחיל משחק קודם כל בניסיון להכניס את החברים שלו למשחק – אסיסטים ומסירות. הוא כמעט ולא זורק בדקות הראשונות למעט מתפרצות והתקפות שנתקעות בסוף שעון. רק אחרי שעולים המחליפים הוא מרשה לעצמו לקחת יותר זריקות. כמובן שניתן להוסיף לזה את ממוצע האסיסטים שלו שהוא אחד הגבוהים בליגה לשחקן שלא רכז.
- השליטה בכדור – הוא אמנם לא וירטואוז אבל כמעט אי אפשר להוציא לו כדור מהיד. בין אם הוא מכדרר או חודר, הסיכוי של השחקן מולו לחטוף לו את הכדור כמעט ולא קיים. זאת למרות שהוא יחסית גבוה לשחקן שמוביל כדור.
- המסירות – אחד המוסרים הכי טובים בליגה אם לא הטוב שבהם. בשורה אחת עם גדולי הרכזים היום. יש לו את הרפרטואר המלא – מסירות עם הרצפה, מסירות למגרש שלם, מסירות קשתיות, שטוחות, מסירות תוך כדי חדירה ב'עין עקומה' ומסירות לשחקנים שחותכים בתנועה פנימה בתזמון מושלם. הוא גם שחקן שאוהב למסור כאופציה ראשונה ולא רק במקרים בהם הוא לא מצליח לזרוק.
- חדירות – לדעתי מעולם לא היה שחקן שמסוגל לבצע חדירה של סל+עבירה טוב יותר מלברון. הכח שלו נותן לו את האפשרות להמשיך את התנועה פנימה גם אחרי פאול כמעט מבלי לשנות אותה. הוא לא החודר הכי אלגנטי אבל בוודאי הכי יעיל. (ואני מודע לאסוציאציות שרצות לאשך בראש כשהוא קורא את הסעיף הזה)
- הציפיות הבלתי אפשריות – מעולם לא הגיע שחקן לליגה עם כל כך הרבה הייפ סביבו. הציפיות שיצרו ללברון היו בלתי אפשריות עוד לפני שדרך על הפרקט. החוזה עם נייק, המשחק תיכונים ששודר קוסט טו קוסט, הבחירה שלו ע"י הקבוצה הקרובה לעיר הולדתו וההגעה ישירות מהתיכון, כל אלו העצימו את הציפיות המקצועיות (המוצדקות) שהיו ממנו. ובניגוד למה שקורה בדרך כלל במקרים כאלו – הם הגשימו את עצמם במלואם. מהרגע הראשון שהוא דרך בליגה הוא היה סופרסטאר. נכון, הוא למד והתפתח ובפליאוף הספיק לחטוף כמה תבוסות מהדהדות כולל בגמר לדאנקן הנפלא אבל מהעונה הראשונה הוא היה הכוכב של הקבוצה שלו. היכולות האישיות הפנומנאליות שלו באו לידי ביטוי כמעט בלי נפילות.
- השיפור המתמיד במשחקו – כמו השחקנים הגדולים באמת, לברון משתפר בכל שנה. מעבר לשיפור בנתונים כמו אחוזים מהשדה לברון כל קיץ עובד על אלמנטים במשחקו ומשפר אותם. באחת השנים היה את הקליעה מהשלוש, באחר כניסה לסל וזריקה ביד שמאל, והשנה ברור לכל מי שרואה אותו שהוא עבד בקיץ על הפייד-אווי שלו.
- הכבוד למשחק – לברון נותן ריספקט מאוד גדול לאגדות ששיחקו בליגה ובקי מאוד בהיסטוריה של המשחק. זה בא לידי ביטוי גם במספר הגופיה. הוא התחיל לשחק עם מספר 23 ולאחר כמה עונות אמר שלא ראוי שאף אחד ילבש את המספר הזה יותר ועבר לשחק עם המספר 6 – שהיה שייך לאחד השחקנים האהובים עליו – ד"ר ג'י.
- המקצוענות – חוץ מהשיפור בכל עונה וקיץ שהזכרתי קודם, לברון מתייחס לכל משחק בצורה רצינית. הוא מגיע ראשון לכל אימון, כולל אימוני הקלעים, הוא נשאר בסוף כל אימון לזרוק לסל ועל הרצינות בחדר כושר באמת שאין צורך להרחיב למי שראה אותו משחק. לכל שחקן יש משחקים ממש רעים שכלום לא הולך לו. ללברון כמעט ואין כאלו וגם המשחקים הממש רעים שלו נגמרים בכ 18 נקודות. יעיד על זה הרצף של מעל 400 משחקים רצופים עם דאבל פיגרס, רביעי בהסטוריה בשלב זה.
- שלוות נפש – לברון על המגרש הוא אחד מהשחקנים שלווי הנפש ביותר. כמעט לא ניתן להוציא אותו מכליו. לא נשמע לכם סביר? בבקשה – נבדוק פאולים טכניים לאורך עונת 2013. שחקנים שלווי נפש וקרי רוח כמו דוראנט (12 עבירות בלתי ספורטיביות), קובי (13), קווין גארנט (9) ובלייק גריפין (14) חוטפים עצבים ומקבלים עבירות טכניות לא מעטות, ולברון,השחקן הבכיין והעצבני מקבל 6 טכניות בעונה. כן, רק 6. ולזכור שזה אחד השחקנים שחוטפים בליגה לא מעט מכות עקב סגנון המשחק שלו ומשחק 38 דקות למשחק. האשך יסביר לכם שזה בגלל שהשופטים לא שורקים לו אבל עם כל הכבוד לא השוותי אותו לקאזינס. גם קובי ודוראנט מקבלים ריספקט מהשופטים ולמרות זאת יש לו פחות מחצי עבירות טכניות מהם. הנתון מראה על השליטה העצמית ושלוות הנפש שיש ללברון על המגרש. יש שחקנים שאחרי שפגעו בהם, עשו עליהם עבירה מלוכלכת או סתם אחרי טראש טוק ילכו ראש בקיר נגד אותו שחקן כמה התקפות רצופות. קובי הוא דוגמא טובה. ולברון? אם ראיתם מספיק משחקים שלו, תראו שהוא ממשיך לשחק באותה צורה כמעט בלי קשר למה עושים לו על המגרש.
- היכולת בקלאץ – נכון, הוא לא ג'ורדן ולעולם לא יהיה והיו שנים שהוא התקשה כולל בגמר מול דאלאס, אבל בשנים האחרונות לברון מוכיח את עצמו כשחקן קלאץ מצוין. קחו לדוגמא את עונת 2013 במשחקים צמודים (5 דקות אחרונות בהפרש של 5 נק' ומטה): לברון הוא שני בממוצע האסיסטים, רביעי בנקודות ושישי בריבאונדים. אלו מספרים של שחקן שמתפקד ברגעים הנכונים ויודע להכריע משחקים. התצוגות במשחקי 7 בפליאוף בשנתיים האחרונות מדברות בעד עצמם.
ילדון אוהב חיות. מותק של האמא שלו!
**********
הערה מס' 2 של מנחם לס: עזוב, ערן. זה סתם ביזבוז זמן. האשך ושאר שונאי לברון אפילו לא מתחילים להבין את הדברים שאתה מדבר עליהם. כבוד למשחק? שלוות נפש? מקצועניות? מה השטויות הללו? כל מה שמעניין אותם הן כפות רגליו המכוערות של לברון (ואגב, הם היו מתפוצצים מקנאה אילו ידעו כמה נשים צעירות וחתיכות מתות ללקק ולנשק אותן!). הם לא מתחילים להבין את גדולתו של לברון, ולא משנה כמה אליפויות הוא ייקח. ערן, בקיצור, שיקפצו לנו.
**********
איזה צעיר מקסים אוהב טבע, תמיד עם יד ימינו – כדור הסל!
בספורטס אילוסטרייטד כבר מגיל 14 – ומעולם הכוכבנות לא עלתה לו לראש!
Keith B. Dambrot, מאמנו בתיכון, עד היום האדם הקרוב לו מכולם!
כבוד שאין שני לו ל-"גדול מכולם"
צעיר רציני, חושב, מתכנן – לא חושב רק על הדברים שבראש של האשך ומומי 24 שעות ביממה!
נשמה טובה. תמיד מתנדב לעזרה!
תמיד מוכן להתבדח ולא עושה חשבון כשהוא צוחק אפילו מעצמו!
יותר מכל אוהב ילדים. נשמה.
בליגת הקיץ בבייסבול עם קבוצת התיכון שלו, עדיין חובט 300. בסגנון מושלם.
תמיד יהיה פוטבול אחרי 6 אליפויות עם מיאמי!
חבר של כולם. חופשי עם כולם, אפילו כוכבי עולם גדולים. צחוק מהלב של איש יקר!
עם שני חבריו הטובים ביותר על הפארקט ומחוצה לו. שימותו השונאים!
חבריו מהעממי ותיכון מריצים את עסקיו. לברון, איש נאמן שלי!
תמיד עם חבריו הטובים ביותר!
ואחרון, אחרון חביב…
ולדי קוגן
14 מרץ 2014 19:23:34לגבי המספר 23,הוא עבר למספר 6 כי מיאמי הוציאו את 23(לכבוד mj למרות שלא שיחק אצלם).אם הוא היה יכול היה ממשיך לשחק עם 23 ולנסות להוכיח שהוא יותר טוב ממייקל.והוא לא יהיה טוב ממייקל גם אם יזכה ב-8 אליפויות.
בנדה
14 מרץ 2014 20:00:19הוא אמר שהוא רוצה להחליף ל6 עוד לפני המעבר למיאמי
מנחם לס
14 מרץ 2014 20:07:26לא יעזור שום דבר. השונאים יהיו בשלהם ולא משנה אם תשים להם הוכחה בין עינים הקסוקריות.
דקסטר
14 מרץ 2014 19:55:22בתור היסטוריון הייתי נותן לו F.
לשים את אוסקר רוברטסון ב טופ 4 בכל הזמנים??
בתור קשקשן הייתי נותן לו A .
לפני שנה הוא אמר בראיון שהטופ 3 שלו הם – מייקל , בירד ו ד"ר ג'יי.
ואחרי שחקרו אותו הוא הוסיף את מג'יק.
לינק:
https://www.youtube.com/watch?v=xd1yFW5dlF4
מנחם לס
14 מרץ 2014 20:06:16דקסטר, לברון יכול ללמד אותך הסטוריה של NBA (כולל הסטוריה של ימי הביניים) מעתה ועד הודעה חדשה.
מה רע בהשמת אוסקאר רוברטסון 4 בכל הזמנים? ביל ראסל (וגם אני לפעמים) חושבים שאוסקאר היה מספר 1 בכל הזמנים. הוא היה מייקל ג'ורדן 30 שנה לפני שטאלוהים נולד
דקסטר
14 מרץ 2014 20:42:40כי הוא לא באמת מתכוון לזה.
הוא שם שם שחקנים שהם בבירור לא טופ 5 כי אם הוא יתעלה עליהם יש לו לגיטימציה להיחשב כטופ 5 בהסטוריה.
זאת חשיבה תועלתנית לא אמיתית.
שחקן לא יכול להיחשב לגדול ביותר אשם אין לו אליפות אחת בואו נהיה רציניים רגע..
ישנם מספיק שחקנים לפני רוברטסון או ד"ר ג'יי בתור להר ראשמור.
מתן גילור
14 מרץ 2014 20:20:21יפה מאד. ניהנתי והסכמתי כמעט עם הכל. כל הפוסט של האשך היה מצוין וגם איתו הסכמתי בהרבה מאד, למרות שהסייפא שלו ובכלל ההתייחסות לבני אדם לפי המראה החיצוני דוחה אותי מכל וכל.
הסיבה העיקרית שאני נהנה לראות אותו על פני שחקנים יותר אלגנטיים היא אותה סיבה שאני אוהב שחקנים דוגמת כריסטיאנו רונאלדו (דווקא לא פעם אני מייחל לכשלונו, אבל מאד נהנה ממנו) – נמאס מרובוטים. תנו לראות אנשים שחיים את המשחק. די עם כל הפוליטיקלי קורקט. תנו למזרחי לעשות אווירון ולג'יימס את הטקסים שלו. תנו לי לראות אותו קופץ על בוש ומחליק טפיחות עם וויד. דאנקן, למשל, הוא שחקן מופלא, אבל הוא משעמם. אני לא מדבר על המשחק עצמו, אלא על המסביב. בסופו של דבר, גם אוהביו וגם שונאיו קמים לראות אותו בלילה, יותר מכל ספורטאי אחר בגלובוס (הרגשה לא מבוססת).
אז שייחנק, שיקלע, שינצח, שיפסיד, שייפול ושיקום – העיקר שיישאר איתנו עוד הרבה שנים. וחוץ מזה, אם לא הוא, מי ישבור את השיא של קרים? 🙂
מתן גילור
14 מרץ 2014 20:21:20*גם הפוסט של האשך…
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 10:00:07אני לא סובל את רונלדו כמעט ברמה שאני לא סובל את לברון.
אנחנו פשוט הפכים!
מתן גילור
15 מרץ 2014 11:48:55אתה יודע מה עוד משותף להם? שניהם תורמים רבות לקהילה ושניהם אהובים ע"י חברים לקבוצה והמאמנים.
עליתי על זה – אתה שונא אנשים טובים 😉
מזל שאני לא כזה 🙂
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 12:27:07חחח ממש לא.
ההגדרות שלנו לאנשים טובים שונות מאוד.
מומי שאוהב חציל בטחינה
14 מרץ 2014 20:28:05מומי לא סובל את ג׳יימס
הוא כל כך מכוער שהוא מזכיר למומי תא של שירותיים כימים אחרי הופעה של מדונה בפארק הירקון
הצחקת את מומי שלוות נפש ?
הבן אדם משאיר כתמים של פיפי על כל תחתון אפשרי למומי יש קשרים במיאמי ולברון משחק עם חיתול
בימים שוויד לא משחק חוץ מפיפי יש גם לא מעט שלשול בחיתול
מומי חושב שמגיע לך כל הכבוד על הכיתוב של הפוסט אבל האשך הוא האוריגנל וסיפר את האמת על לפלופר ג׳יימס
עזית האפנוענית הפיגוזית
14 מרץ 2014 22:08:32אבל מומי זה לא אשמתו שיש לו שלפוחית רגיזה ושהוא מכוער כמו בית שימוש בגני התערוכה בזמן כנס של חולי קרוהן קולייטיס.
זה גנטי.
תראה איזה חמוד אוהב חיות וקני סוף
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 10:01:021+
תודה מומי, הקלת לי מעט על הבחילה
יניב
14 מרץ 2014 20:38:50קודם כל אהבתי את ההשקעה בעיקר של התמונות יישר כוח. לעצם העניין מסכים איתך רק על סעיף 5 באמת היו ממנו ציפיות אדירות שכמעט אי אפשר לעמוד בהם והוא הצליח( עם קיצורי דרך אבל בגדול עמד בהם). לגבי כבוד ליריבים שכחת כנראה את מתקפת השיעולים שאחזה בו במהלך הגמר מול דאלאס ואיך שהוא סירב ללחוץ את היידים אחרי שהפסיד בסדרה במדי קליבלנד
גרוסמן
14 מרץ 2014 20:49:40גם על הקריירה של בראיינט אתה שם קיצורי דרך?
המון כוכבים עברו ליידו והוא ליידם עד כמה שזכור לי. ה מ ו ן !
יניב
14 מרץ 2014 21:06:07קודם כל זה לא נכון שהרבה כוכבים עם מדייקים אז בדיוק 2 כוכבים שיחקו איתו שאחד נכון היה השחקן הטוב בעולם באותה תקופה העניין שהוא שיחק איתו מאז שהיה רוקי. וגאסול בשום שלב לא נחשב לטופ5 בליגה. אם כבר הזכרת את קובי אז להזכירך הוא פירק שושלת ונפרד מהשחקן הטוב בעולם רק כדי להוכיח שהוא יכול כאלפי דוג יחיד בניגוד ללברון
מתן גילור
14 מרץ 2014 21:11:58אני שם בצד כוכבים בשלהי הקריירה והיו כמה כאלה, אבל גם אם אוהדי הלייקרס לא אוהבים אותו (בלשון המעטה) הווארד הוא כוכב.
יניב
15 מרץ 2014 08:49:46צודק כנראה מנגנון ההכחשה גורם לי לשכוח שהווארד היה בילי קרס אז אוקי 3 כוכבים שיחקו עם בריאנט
בנצי
14 מרץ 2014 21:23:56בוא נגיד ככה יניב, קבוצה זויה כמו שלברון הוביל לגמר ה NBA עם קליבלנד (ואני לא אוהד שלו באלוהים) בראיינט לא לוקח לפלייאוף. יותר מזה, בראיינט לא חולק איתם פרקט.
בנצי
14 מרץ 2014 21:24:15הזויה*
יניב
15 מרץ 2014 08:51:57בנצי אני לא טענתי לרגע שבריאנט שחקן יותר טוב מלברון אני דיברתי רק על האופי וקיצורי הדרך בעוד של קובי הייתה קבוצה אלופה עם השחקן הטוב ביותר הוא בחר לפרק אותה כדי להוכיח לעולם ולו שהוא יכול לבד ואילו לברון. בחר לעשות בדיוק ההיפך
שעייה
14 מרץ 2014 21:15:30הטור הוא טור של אוהד אבל הכיתוב המלווה לתמונות זה השוס האמיתי. צעיר מקסים אוהב טבע תמיד עם יד ימינו הכדור. הרגת אותי!
ילדון אוהב חיות…מנחם אתה גדול! בגלל זה אני מכור לאתר הזה.
הבחור פלופר ובכיין. שום תמונה ושום טור לא ישנו את זה.
המורשת שלו היא הלברונינג. זה מה שיזכרו ממנו בעוד 10 שנים.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 10:03:10הכיתוב פרץ את כל הסכרים והתחלתי לשלשל באופן לא-רצוני
רועי ויינברג
14 מרץ 2014 21:34:41כבר שהיה צעיר היה עם מצח גבוה.
ג'יימס לקח 3 נובורישים ואיגולאסקאס לגמר, וג'ורדן לא עבר את הסיבוב הראשון במזרח עד שפיפן הגיע (למרות שהייתה ליגה קשה יותר בהרבה, הנתון הזה מראה את היכולת של לברון).
דרך אגב- לבולס הייתה את הבחירה ה-11 בדראפט 1985, והם בזבזו אותה על הסנטר האלמוני קית' לי. אם הם היו בוחרים בקרל מלון (בחירה 13), ג'ו דומארס (18), אי סי גרין (23) או סאבוניס (77), העתיד של הנבא היה יכול להראות אחרת לגמרי.
דניאל
14 מרץ 2014 22:07:18אכן הליגה הייתה קשה הרבה יותר, וזה הסיבה היחידה שלברון הגיע איכשהו לגמר באותה שנה, לראיה הסוויפ שהם חטפו מסן אנטוניו בגמר. ג'ורדן התמודד עם קבוצות חזקות ברמה היסטורית.
מוש השור
14 מרץ 2014 21:40:44אחלה פוסט, מאוד נהניתי והסכמתי עם רוב הדברים, לגבי הלברונינג וכל שאר הדברים שהחברה פה מתייחסים אליהם. אם היה יוטיוב בתקופה של מייקל גם היו מוצאים משהו עליו, תאמינו לי. מעבר לכדורסל לברון הוא הכוכב הראשון שמתפקד תחת מדיה שפועלת 24/7. אני לא רוצה לחשוב על כמות השטויות שג'ורדן היה מעלה לטויטר אם הוא היה קיים בזמנו, או סתם ליינים של הימורים..
s
14 מרץ 2014 22:20:44מסכים לגמרי, ואני אומר את זה בתור אוהד ענק של ג'ורדן.
היום אחד המדדים אם אתה טוב זה שיש לך שונאים רבים, חבל שזה ככה אבל זה המצב, זה קרה גם לברייאנט.
שנאה ספורטיבית זה לגיטימי אבל היום זה נהפך לעיקר עבור הרבה אוהדים, אולי איזה פסיכולוג יוכל להביא את השורש של הבעיה ולמה זה השתנה לצורה כזו.
הפוסט של "אשך.." באמת היה טוב ומצחיק אבל בוא זמנית קצת מבאס לראות כול כך הרבה שנאה על כלום .
יניב
15 מרץ 2014 08:53:43אז לפי דברייך אני מבין שדור אני לא שחקן טוב כי אין לו כמעט שונאים
יניב
15 מרץ 2014 08:53:56דוראנט
דובי
15 מרץ 2014 09:21:55דוראנט זה לחם לבן.
כבר עדיף להיות שנוא.
יוסי
14 מרץ 2014 23:26:30גימס שחקן ענק במגרש ומחוצה לו ואיאפשר לקחת ממנו את זה .. לפי דעתי הדבר היחיד בכל הקריירה שלו שבו הוא טעה ופעל בצורה לא יפה זה באיך שהוא הציג את החלטת העזיבה של קליבלנד… זכותו לעזוב בלי שום ספק מכל סיבה שטובה לו כסף אליפויות פרסום, הדרך שהוא ביצע את ההחלטה היתה מגעילה ונטולת כבוד למועדון שלו ב7 שנים ועיר הולדתו… היה צריך להגיד 'הוא בוחר לבדוק את האופציות שלו מההתחלה והוא יגיע להחלטה בתאריך x וזהו…
חוץ מזה מקצוען אמיתי ושחקן ענק .. הוא לא גורדן זה בטוח אבל אנשים צריכים להבין שגם.הוא לא חייב להיות..
היום דרפט ויש קובי ולברון צעירים אני לוקח את לברון בלי ספק…
לברון לא השחקן האהוב עלי.אבל אני מכבד ומעריך אותו בענק
Ori88
14 מרץ 2014 23:41:55פוסט אדיר שנותן תגובה מוחצת לפוסט הנפלא של האשך.
האם האשך יקרא ויגיב לפוסט זה ?
תודה רבה, ערן
מנחם לס
15 מרץ 2014 00:08:22האשך לא יגיב כי הפוסט סגר לו את כל הפינות, והוא נשאר המום, אילם, וקפוא.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 10:05:13היה לי מאוד קשה להגיב. באמת נותרתי המום, אילם וקפוא.
אבל לא מהסיבה שציינת… מתחושת הקבס.
דובי
15 מרץ 2014 04:30:20כל התמונות מבוימות.
יחד הן יוצרות את הקולאז' התקשורתי מטיל ביצי הזהב ששמו "לברון ג'יימס".
יש הרבה מאוד שזה מדבר אליהם.
אחרים מקבלים מזה בחילה.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 09:50:07דובי יפה אמרת.
ידעתי למה בחרתי אותך לחמישייה!
דובי
15 מרץ 2014 09:54:33"להבין את העולם" ייקרא ספרי המלא הראשון, ובו תשובות פשוטות לשאלות מורכבות
דר' רזי הופמן
15 מרץ 2014 06:05:08יופי נחמה
ולכל שונאי לברון, קשה לי להבין את התירוצים לשנוא אותו כמו השנאה לקובי. למה לשנוא. אילו שחקנים שגורמים לנו לאהוב את המשחק.
אותו דבר עם מסי רונאלדו וריברי. אוהב את כולם למרות שהראשונה זו היונייטד בכלל. תהנו מהאינטליגנציה הספורטיבית מהאתלטיות. אל תשנאו ותוציאו את האצבע של הפרופסור מהאוזן:)
ido moria
15 מרץ 2014 07:13:49Lebronism
1) the state of acting like or being pro basketball player Lebron James. 2)used to describe when someone is making a tough decision and broadcasts it to everyone only to gain attention.
1. I just dunked on this guy today at the park. It was total Lebronism
2. Person 1:He can't decide who he wants to go to the dance with so he's going to ask everyone who should go with and pick the opposite person of what most people think.
Person 2:Dude thats such Lebronism.
Yavor
15 מרץ 2014 09:45:46יניב
משהו ממש דפוק בהגדרות שלך לגבי מה טוב ומה לא.
אם לשחקן יש סיכוי לאליפות והוא ביודעין מחבל בסיכוי (יותר נכון הורס אותו) = זה רע ולא רצוי, ובהחלט לא מלמד על תכונות חיוביות.
אם לשחקן אין סיכוי לאליפות והוא עושה כל שביכולתו לגרום ליצירת סיכוי שכזה = זה טוב ורצוי.
לא מובנת לי ההערכה לקובי שפירק חבילה ולמעשה מנע מהפרנצ'ייז שלו עוד תארים (וגם מעצמו אגב). לא רק שזה לא ראוי להערכה, זה ראוי לגינוי.
יניב
15 מרץ 2014 11:13:31יבור אני אנסה להסביר לך לא טענתי שמה שרובי עשה זה טוב ויותר מזה אני יגיד לך שבזמן אמת מאוד מאוד כעסתי על זה. מה שבאתי להראות זה שקובי ידע שאם אי פעם הוא רוצה להיות הגדול מכולם הוא חייב לזכות באליפויות לבד ללא הגב של שאקיל. לעומתו לברון שכבר מדבר על עצמו כמי שיהיה בהר אשמור בחר את דרך הקיצור של אוקי נחבור לשחקנים גדולים ניקח איתם אליפויות ונעלה במעלה ההר ואף אחד לא יזכור שחברתי לשחקנים גדולים אלא יזכרו שלקחתי אליפויות . זה ידידי אני קורא קיצור דרך
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 09:57:55אני מעריך מאוד את הכותב, את דעותיו ואת הפוסט.
אבל מצטער, לא הייתי מסוגל לקרוא זאת כהלכה.
ניסיתי, אבל לאחר שהייתי חייב לרוץ להקיא בפעם השלישית כבר חטפתי צרבת רצינית וכבר לא נשאר מה להקיא (שזה הכי גרוע).
אז ניסיתי לרפרף על התמונות אבל כל גופי התמרד והתחלתי לשלשל באופן לא רצוני. אז ויתרתי.
שני דברים הספקתי לקלוט – האחד – לברון היה גיי כבר מצעירותו (התמונה שהוא משפשף ביד ימינו בשדה התירס… לעולם לא אוכל לאכול שוב תירס).
השני – לפי הבובה שהוא הצטלם איתה כשהיה ילד קטן, כנראה שהכינוי "איש הפיל" דבק בו מגיל צעיר משחשבתי!
דובי
15 מרץ 2014 10:19:12הזוועה, הזוועה… גנח קולונל קורץ לפני ששבק חיים לכל חי
משה.ו
15 מרץ 2014 11:20:47אשך בודד מסכן ואומלל
כל סטודנט לפסיכולוגיה יגיד לך שכל האני שונא ושונא שלך
זה אני מקנא ומקנא,וזה ממלא לך את החיים ואת הנשמה.
מקנא בחיים המלאים והמעניינים שלהם,מקנא בריגושים שהם
עוברים ( ולא, זה שאתה עולה על בגדי נשים בערב והולך לטייל בגן,
זה לא ריגוש ).
כמובן מקנא בכמויות של הכסף שיש להם ( כתבת בכמה הזדמנויות שאתה נוסע על עגלה,אתה בטח גם חי באיזה חור ).
בקיצור המלצתי לך,קום כל בוקר, תגיד החיים יפים ואני אוהב את כולם,
את מיאמי ואת אינדי ,אתה יכול לרצות שאינדי ינצחו זה לא צריך להפריע
לך להנות כשמיאמי נותנים הצגה,נ ה נ ה לראות את כולם משחקים.
זה לא חוכמה לדפוק לכולם פה באתר ליקוק כמו שעשית ב'פוסט' שלך
אתה צריך לאהוב גם אנשים שאתה לא זקוק שייחזקו לך את האגו והביטחון העצמי.
טוב,שבת בבוקר והמשפחה מחכה,אני צריך לזוז.
אולי אולי אם תתמיד ותתכון, אולי תצליח לצאת מהחור הזה שאתה חי בו.
עזית האפנוענית הפיגוזית
15 מרץ 2014 12:27:34עשרה קבין של חוכמה ויכולת הבחנה ירדו מהשמים.
תשעה לקח משה.ו ואחד לקח רבין.
ממשה למשה.ו לא קם כמשה.
איך עלית על אשך ופירקת אותו למרכיביו כמו קרן לייזר
אולי תעשה גם לי ניתוח פסיכולוגי?
רק שאשך לא יעשה בובת וודו שלך
דר' רזי הופמן
15 מרץ 2014 16:23:20יצא רבין מתחבאת בעזה?
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 12:29:59תשכח מפסיכולוגיה. זה לא בשבילך.
דובי
15 מרץ 2014 15:51:06לגמרי
שעייה
15 מרץ 2014 17:13:22דובי, כשיהיה לך זמן פנוי וממש משעמם, פנק אותנו בטור על הכיף הזה שבשנאה ספורטיבית.
דובי
15 מרץ 2014 17:48:41שעיה יקר, אשתדל.
שלא כמו ידידנו משה אין לי מושג ירוק מה היה אומר על זה סטודנט לפסיכולוגיה. מצד שני, די ברפרוף על תגובתו של משה כדי לדעת מה בשום אופן ופניםהלא יגיד על אשכנו פסיכולוג שמכבד את עצמו.
ממליץ לקרוא את "קדחת המגרש", שעוסק אמנם בכדורגל, אוי לאוזניים, אבל אין כמוהו ללמד אהדה מהי ואיך.
לעצלנים שלא רוצים ספר שלם כדאי לחפש דברים שכתב אמיר בן פורת, שניגש לעניין מהכיוון האנטרופולוגי והסוציולוגי.
אני בסך הכל אזוב קיר שאינו ראוי אפילו לצחצח את נעלי הגדולים ממני, אבל אנסה להביא מדברי חכמים וטובים.
אינעל דינאק עם השבתות האלה איזה שפה הן מביאות לי!
שי
15 מרץ 2014 18:24:38גדול גדול באמת לקקן 90% מהתגובות שלו זה 1+ עם סמיילי דבילי ועשרה אחוז זה שילשולים והקאות
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 21:07:121+
🙂
דובי
15 מרץ 2014 17:51:56קדחת המגרש, אגב, הוא הוא fever pitch של ניק הורנבי על אהבתו לארסנל.
ומי שלא פגש אהבת אוהד אנגלי לקבוצתו, לא ראה נאמנות מהי.
עזית האפנוענית הפיגוזית
15 מרץ 2014 18:00:06איזה חמוד אתה בשבת דובי כזה חגיגי ומליצי
דרור
15 מרץ 2014 18:48:43אגב פסיכולוגיה מנחם אני מזהה מדרון חלקלק בתגובותיך ובעיקר בכיתובי התמונות שלך. אתה מדבר על שונאים? אתה מבלה כל יום כל היום בכתיבה על הלייקרס או על שונאי לברון. או זה או שלקחת Lsd שמצאת בעליית הגג משנות השבעים. "תמיד עם ידידו הכדורסל…." אין, רצחת אותי. אני לא שונא את לברון, סתם חושב שהוא נקניק מזויף ושחקן חסר אשכים. ואם כבר לוקחים את משחק 7 מהגמר שנה שעברה כדוגמא לווינריותו, למה לא לקחת את משחק מספר 6 כדוגמא לאפסותו? ובכל זאת, למרות שאני לא אוהב אותו, לברון אחד המוסרים הגדולים במשחק. אולי הוא גם בחור טוב, למי אכפת. ילדון חמוד ואוהב חיות… כוכב נאמן לאשתו…. אני לא יכול להפסיק לצחוק. תגיד, אתה יודע מה הצבע האהוב עליו? אני רוצה לשלוח לו מתנה.
משה.ו
15 מרץ 2014 20:20:48שייעה, דובי
איך אומרים נ ו ב א מ ת , כולנו יודעים מהי שנאה ספורטיבית
אבל יש את הקומץ שלא מפסיק לקלל ולקפצץ עם תנועות מגונות
וזה לצערי משול בעיני לתגובותיו של האשך,איך כתב שי 'שילשולים והקאות' פה מסתכמות תגובותיו.
לצערי שעייה גם אתה נגררת ועברת מתגובות לגטימיות בענייני כדורסל
לפלופ ופלופ ופלופ ופלופ וחוץ מזה כמעט שום דבר.
דווקא התגובה הקצרה של האשך נותנת תקווה שאולי הוא התחיל להסתכל במראה והוא לא אוהב את מה שהוא רואה.
שעייה
15 מרץ 2014 20:39:00אני מודה שאני שונא את לברון. כמובן בענייני כדורסל. כל שאר העניינים הם צחוק ושעשוע ואני מתאר לעצמי שכך העניין אצל כל שונאיו.
זה מוסיף לי חשק לצפות במשחקי מיאמי.
התחלתי לשים לב שהאדם מזויף ובלוף לאחר ניצחונם על בוסטון המזדקנת ב 2011. שם הוא אמר את המשפט הנודע שלא הייתה ברירה אלא להיות שלישיה כדי לעבור את בוסטון….כאילו שאורלנדו לא סילקו אותו בבושת פנים עם כוכב אחד וחבורה של שחקנים משלימים. כאילו סאן אנטוניו לא זרקו אותו מכל המדרגות. כאילו הלייקרס לא לוקחים אליפיות על אותה בוסטון עם כוכב וחצי.זאת דוגמא קלסית לכל מה שהוא מייצג בעיני.
הוא כמובן לא ידע שכוכב מזדקן מגרמניה הולך ללמד את השלישיה שלו שיעור בכדורסל.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 21:08:05הבראת אותי!
זה נס !! 🙂
משה.ו
15 מרץ 2014 21:56:33זהו כנראה שלא
אז תמשיך לזהם את האתר עם הנפיחות שלך
לא יודע איך עושים סמיילי…
האווי לאסוף
15 מרץ 2014 20:44:49אם אתם מדברים על שנאה (ואהבה), באופן כללי אני משתדל לא לשנוא אנשים שאני לא מכיר. יש לי מספיק מאלה שמסביבי.
בקשר ללברון, אני חושב שהבעיה העיקרית שלי איתו, ואולי של אחרים, זה הפער בין מה שהוא (שחקן ענק) לבין מה שהוא יכל להיות (גדול השחקנים אי פעם). ולא, עוד שלוש אליפויות לא ישנו את זה, דרוש משהו עמוק יותר. הבעיה תמונה באופי שלו
תארו לכם שיכולתם להשתיל אופי של אדם בגוף אחר, רק האפשרות הזו פותחת אחלה כר למשחקים. לדוגמה, האופי של לארי בירד בכל גוף שהוא לא נכה ולבן, היה יוצר לנו שנות שמונים שונות מאוד (אם בבוסטון היו בוחרים השחקן לא לבן…).
בנוגע ללברון, תראו לכם חילוף בין אופי לגוף עם ג'ון סטארקס לדוגמה. האופי של ג'יימס היה לוקח את הגוף של סטארקס ליורוליג, אולי. האופי של סטארקס בגוף של לברון היה הופך השנה את קליבלנד לאלופה בפעם התשיעית.
אני מצטער על החפירה, אבל בקיצור, מה שרציתי לומר הוא זה: מעולם לא היה שחקן שקיבל כל כך הרבה כלים כמו לברון, אבל עם כל ההצלחה, הוא לא קרוב למיצוי הפוטנציאל שלו, וזה באשמת האופי בלבד
יניב
15 מרץ 2014 21:16:551+
דובי
15 מרץ 2014 21:43:09עדיף לשנוא אנשים שאתה לא מכיר.
זה פחות מזיק.
כמו, נאמר, רגש כלפי דמות בסרט.
בסופו של דבר, כזה הוא לברון בשבילי.
מוש השור
16 מרץ 2014 02:03:45+1
ערן
15 מרץ 2014 21:07:46קודם כל תודה על התגובות. אני אכן אוהד של לברון ולא מסתיר את זה. לא בשביל כל שחקן או קבוצה אני מוכן לקום בלילה. הדיבורים על מראה הם פריקת התסכול של שנאה לשחקן שאין כמעט שום דבר שלילי להגיד עליו מבחינת כדורסל.
דרור, לשנוא אותו מותר לך, לדבר על הוינריות שלו זה כבר בדיחה. נכון שהוא לא הגיע עם זה מהרגע הראשון אבל התפקוד שלו בקלאץ טוב מקובי שנחשב לשחקן קלאץ גדול בכל פרמטר.
עובר אורח
15 מרץ 2014 21:51:13חחח… הכי חזק שיש תמונה של החברים הטובים של לברון (כביכול) ורואים שם חבר'ה שמוכרים חולצות של "queen lebron", "the quitter" וכו'
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 22:31:19חחח, חזק. פספסתי את זה 🙂
גיא
15 מרץ 2014 23:44:23פ0וסט מעולהה, ממש מסכים. אני גם אוהב את לברון
נתן
15 מרץ 2014 23:50:43טוב לדעת שיש כאן הרבה קוראים שאוהבים את לברון. מסכים עם כל מה שאמרת, לברון שחקן שנותן הרבה כבוד למשחק.
נקודות התורפה שלו מבחינתי: הוא לא שחקן התקפה ברמה של סופרסטאר בכל המשחקים שלו והחגיגות המוגזמו. אחרי כל הטבעה וסל חשוב.
מלבד אלה הוא מהטובים ששיחקו כדורסל כבר היום, ויש לו עוד הרבה להשתפר….
א.ב
16 מרץ 2014 00:40:41עזבו שטויות, אהבה-שנאה וכאלו, קלטתם אילו כתפיים היו לו בגיל 5?!