פרוייקט אגדות 45: נייט ת'רמונד / מנחם לס

פרוייקט אגדות 45: נייט ת´ורמונד

 

"NATE THE GREAT” הוא אחד מענקי הכדורסל הבלתי ידועים. הוא שייך לדור הישן של הסנטרים בימים של וילט. הכרתי אותו כשהוא הוא למד בתיכון אקרון באותה כיתה עם עוד שחקן מהולל – גאס ג´ונסון – בשנים שאני למדתי במכללת קנט סטייט, בקנט, פרבר של אקרון. תארו לכם שני כוכבי-על כאלה באותה כיתה בתיכון.

כבר אז ידעתי שאני חוזה בשני שחקנים מאד מיוחדים. לי ישנו זיכרון עבר עם הענק כשכתבתי לעיתון "חדשות הספורט".

=================================================
נגד ג´רי לוקאס בתיכון
=================================================

לעולם לא אשכח את משחק הגמר בתיכונים באוהיו בין בית ספרו "סנטרל האול" באקרון שהגיע לגמר עם רקורד של 29-0, נגד התיכון של מידלטאון, אף הוא עם רקורד ללא הפסד של 30-0, שכוכבה היה ג´רי לוקאס. כשכתבתי ל"חדשות הספורט" על המשחק שנערך באולם של קליבלנד – 30 מייל מאקרון – שהייתי אחד מ-15,000 צופים, עורך העיתון אז ישראל פז צלצל ושאל אם לא התכוונתי ל-1,500 צופים.

זה היה משחק שהתפרסם בכל ארה"ב. מידלטאון ניצחה. את התוצאה איני זוכר. ג´רי לוקאס נתן שם את משחק חייו. אוהיו סטייט נתנה לשניהם מלגות כדורסל אך ת´רמונד סרב כי חשש להיות סנטר מחליף לג´רי לוקאס. הוא נירשם במקום לבאולינג סטייט יוניברסיטי שם הפך לאול-אמריקן בקבוצה לא ידועה ששיחקה בליגת "מיד אמריקה". אני הבאתי אז את אריה ברזילי מהפועל חיפה (ושכני בבת גלים כשהיינו ילדים) לאוניברסיטת ווסטר באוהיו. אבל אז כבר עברתי לפן-סטייט ולא זכיתי לראות את השניים משחקים אחד נגד השני (גם קנט הייתה בליגת ה-מיד אמריקן).

=================================================
הווריורס בוחרים בו בבחירה השלישית
=================================================

 

 

ווילט נגד נייט – קרבות? מלחמות עולם!

סן פרנסיסקו ווריורס בחרה בו שלישי בדראפט של 1963. לפניו ניבחר אחד השחקנים היהודים הטובים ביותר – אך גם אחד הפחות ידועים – ארט היימן, ורוד ת´ורן שהיה "ה-שוטר" של הנבא משך שנים, והיום הוא נשיא הנטס. ומי שיחק אז בווריורס? צדקתם! וילט צ´מברליין עם ממוצע של 36.9 למשחק עם 22.3 ריבאונדים. זה לא משאיר הרבה סלים או ריבאונדים לרוקי הגבוה, אך בכ"ז הוא מצא כמה כדורים לממוצע של 7.2 נק´ עם 10.4 ריב´, מספרים ששמו אותו בחמישיית ה-´אול-רוקיס´.

את הגמר נגד הסלטיקס ב-1963 הווריורס הפסידו בחמישה משחקים. ת´ורמונד הגדיל את ממוצע דקותיו משך העונה שהיה 25.9 דק´ ל-34.2 דקות בפלייאוף. היה אז משהו דפוק בווריורס ששיחקו למעשה עם שני סנטרים ששניהם היו הרבה יותר טובים עם גבם אל הסל.

הווריורס כל כך התלהבו ממנו שאני בטוח שהוא היה הסיבה שהווריורס החליטו לעשות טרייד עם הסיקסרס בעונת 1964-1965 בהנחה שיש להם סנטר לא פחות טוב. הוא נתן להם 18.1 נק´ עם 16.5 ריב´ ב-41.2 דקות משחק ממוצע בעונה הראשונה ללא וילט. זה היה אז באותה עונה, כשבפברואר 28, 1965, במשחק נגד בולטימור, הוא קטף 18 ריב´ כבר ברבע הראשון, לקבוע שיא נבא שעדיין קיים. הוא סיים את העונה שלישי בריבאונדים אחרי צ´מברליין וביל ראסל.

אבל העזיבה של וילט חיסלה את הווריורס שסיימו את העונה בלעדיו 17-63, ב-14 משחקים גרוע יותר מהבאה אחריה. אך אז ריק בארי הגיע, והווריורס הגיעו לגמר הנבא אותו הפסידה לסיקסרס ב-1966-1967 עם וילט צ´מברליין שכיכב עבורה. הווריורס עם נייט שיחקה נהדר, אבל יריבתה נחשבת עד היום לחמישייה החזקה בכל הזמנים ע"י רבים.

=================================================
כוכב בתקופה הלא נכונה
=================================================

נייט היה הופך לשחקן ידוע הרבה יותר אילולא שיחק בתקופת הזוהר של צ´מברליין וראסל, ואח"כ צ´מברליין וקרים. הוא היה כוכב גדול שכיכב בתקופה של סופר-כוכבים.

הוא בכל זאת הפך לכוכב. במשחק נגד דטרויט הוא השיג את ה-Q-DOUBLE הראשון בתולדות הליגה. הוא קטף במשחק אחד נגד דטרויט 42 ריבאונדים. היו לו עונות רצופות של 20+ בנקודות. בעונת 1968-1969 היו לו ממוצעים של 21.5 נק´ עם 19.7 ריב´ למשחק. אז לא ספרו חסימות אבל וולט הזארד כתב בבסקטבול דייג´סט שבתור שחקן ואח"כ מאמן נבא הוא בטוח שנייט היה החוסם הטוב בליגה.

"שחקן זה או אחר היה קוטף ריבאונד התקפי, ואז בורח החוצה 4-5 מטרים מהסל לזריקה, כך שנייט לא יחסום אותו". היו אלה הישגים נגד הטובים בסנטרים כמו ראסל, צ´מברליין, אנסלד, בלמי, קרים, ועוד 5-6 הנחשבים עד היום לסנטרים מעולים ביותר. זאת הייתה, פשוט ולעניין, "תקופת הסנטרים" בנבא כשהפיבוטים שלטו במשחק.

נייט ת´ורמונד היה הענק המפחיד שפניו נראו כמו האסיר המפחיד ביותר בכלא סינג-סינג, אבל הוא היה ענק עדין, שקט, אהוב על כולם. אבל על הפרקט? היה לו סגנון משחק מפחיד של "IN YOUR FACE” שהפחיד את כל הסנטרים האחרים כולל קרים וווילט. ווילט אמר שהסנטר שהוא הכי שונא לשחק נגדו הוא ת´ורמונד. ואל תשכחו שהיה אז גם סנטר בשם ביל ראסל! קרים אמר שיותר קל לו נגד צ´מברליין מאשר נגד ת´ורמונד.

אחרי עונת 1973-1974 כשת´ורמונד כבר בעשור השני שלו בנבא, הווריורס עשו טרייד עם שיקגו – ת´ורמונד עבור סנטר בן 25 העונה לשם קליפורד ריי. המאמן של שיקגו אז, דיק מוטה, אמר שזה היה הטרייד הטוב ביותר שעשתה שיקגו. הוא היה המפתח בעונות של 50 ניצחונות-פלוס, אך השיטה של מוטה הייתה "כדור לסנטר. הסנטר מוציא כדור החוצה לג´אמפ של אחד הפורוורדים", ולכן מספרי נקודותיו ירדו דראסטית.

בעונת 1975-1976 הוא היה הציר של הקבוצה שהפסידה 4-3 במשחקים גמר באליפות המערב. המנצחת הייתה הווריורס, קבוצתו של ת´רמונד לשעבר, שניצחה את אליפות הנבא באותה שנה.

ב-1976 שיקגו עשתה טרייד עם קליבלנד, ות´ורמונד חזר לשחק באוהיו, מדינת ילדותו, ועדיין ביתו. הוא התקבל כגיבור בקליבלנד. ממוצע הצופים קפץ אז מ-15,000 לכמה משחקים עם סל-אאוט של 20,000 באולם של אז, בריצ´מונד. אבל הייתה זו עונתו ה-14 בנבא, והוא ידע שהגיע הזמן לתלות נעליו. הוא סיים את הקריירה עם 14,464 נק´ ל-15.7 נק´ ממוצע, עם ממוצע ריבאונדים של 15.0.

גם הווריורס וגם קליבלנד העלו את גופייתו מספר 42 לתקרת האולם. אחרי שהפסיק לשחק הוא חזר לסן פרנסיסקו שם פתח את מסעדתו המפורסמת "BIG NATE” המתפקדת עד היום.

 

 

 

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. תודה רבה דוק לס , שמעתי את השם "Nate the grate" אבל טוב לדעת מי היה האיש , כתיבה מצויינת , תודה רבה.

    נ.ב. דוק מה ה email שלך למשלוח טורים של חובבים?

  2. פשוט מדהים, כל פעם מחדש, לגלות כמה אתה לא יודע…
    תודה עך המאמר ועל המידע.

  3. זאת היתה תקופה של סנטרים גדולים ממש!

  4. פעם היו סנטרים הרבה יותר טובים.

    המאמר נפלא גם בפעם השנייה שאני קורא אותו

  5. מנחם
    איך שנות השבעים היו תקופת הזוהר של הסנטרים?! כרים ואסלנד…( וולטון היה פצוע כל הזמן….)

  6. שנות ה-60 יותר מה-70

  7. הדברים עליו בשרשימותיי:

    מגדולי הריבאונדים והסנטרים ההגנתיים שהיה יכול להיות גם מגדולי החוסמים אם היו מחושבות החסימות מתחילת הקריירה שלו: הוא השיג 2.06 חס' ב-28.29 דק' בלבד למשחק ב-4 עונותיו האחרונות). סיים את הקריירה עם 15 נק' ב42.1% מהשדה ו-66.7% מהקו ו-15 רי' וגם 2.7 אס' ב-15 עונות ב-37.2 דק' למשחק, אך בעונות 10-2 השיג 19.15 נק' ב-42.5% מהשדה (שהם דווקא אחוזים בינוניים), 17.94 רי' ו-2.94 אס' ב-42.5 דק' למשחק (בשאר 5 העונות היו לו ממוצעים נמוכים משמעותית מהעונות האחרות ובייחוד בראשונה ובשלוש האחרונות – אם נחשב גם את העונה הרביעית מהסוף, כלומר נחשב את העונות 11-2, אז נקבל 18.6 נק' ב-42.6%, 17.6 רי' ו-2.9 אס' ב-42.25 דק' למשחק). שחקן חכם ומגוון ומהיחידים שהשיגו קווארופל-דאבל בהשיגו 22 נק', ארבעה-עשר רי', שלושה-עשר אס' ו-12 חסימות במדי שיקאגו בניצחון הביתי 115-120 נגד אטלנטה לאחר הארכה. חסרונו הבולט הוא יכולת קליעה בינונית (רוב ככל הסנטרים הגדולים קולעים מעל 50% מהשדה, אך יש לציין שכאמור לעיל לראסל הגדול רק 44% מהשדה בעונה הסדירה ו-43% מהשדה בפלייאוף).
    בפלייאוף ת'רמונד השיג 11.9 נק' ב-41.6% מהשדה ו-62.1% מהקו, 13.6 רי' ו-2.8 אס' כשבעונת 66/7' שבה הוביל יחד עם ריק בארי את קבוצת סן-פרנסיסקו ווריירס (לימים גולדן-סטייט ווריירס) לגמר נגד פילדלפיה 76' השיג בפלייאוף 15.9 נק' ב-43.3% מהשדה, 23.1 רי' ו-3.1 אס' ב-46 דק' (בארי השיג בפלייאוף 34.7 נק' ב-40.3% מהשדה ו-80.9% מהקו, 7.5 רי' ו-3.9 אס' ב-40.9 דק' למשחק ובעונה הסדירה השיג 35.6 נק' ב-45.1% מהשדה ו-88.4% מהקו, 9.2 רי' ו-3.6 אס' ב-40.7 דק' כשת'רמונד השיג באותה עונה 18.7 נק' ב-43.7% מהשדה, 23.1 רי' ו-2.6 אס'). הוא השיג 1.9 חס' ב-23.3 דק' למשחק ב-27 משחקי הפלייאוף האחרונים שלו (מתוך 81) שבהם כבר חושבו נתוני החסימות.

  8. השאלה אם באמת אחד הסנטרים בשנות השישים יכל לתת באמת פייט לשאקיל , קראתי שוילט היה אחד השחקנים החזקים בהיסטוריה (עפ"י עדותו של שוורצנגר ששיחק איתו בקונאן הברברי) אבל לא ראיתי אצלו את הEXPLOSIVENESS שיש לשאקיל , הגובה הממוצע של סנטרים בשנות השישים נמוך בכ10 ס"מ מהגובה של הסנטרים היום (עפ"י הספר THE SPORTS GENE)
    אז בכללי לא בטוח שלסנטרים של שנות השישים היה מה לחפש מול שאקיל…

    1. ךווילט בכל מקרה היה מה לחפש….

      1. צ"ל: לווילט.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט