יומן האשך (29) – יומן הגננת: פוסט לנשות המגיבים ופוסט-טראומה למגיבים עצמם! / הגננת משדה יעקב

שלום לכל המאזינים והפעם גם נשותיהם! 

לפני שנתחיל ניתן כבוד לגברת הראשונה של האתר: ג'וג'ו, שכנראה עברה לעולם טוב יותר של עיצוב הבית ובניית ציפורניים. 

מצאתי את הופס פתוח על המחשב, כרגיל. הפעם האשך השאיר גם את חשבון המשתמש שלו בצוות העריכה פתוח. יאללה מסיבה!!! מנצלת את ההזדמנות כדי לדווח לכם מהשטח איך נראים החיים עם אחד כמוכם, אבל יחיד ומיוחד. סיפורו של לילה אופייני ואשמים כלליים מן המתרחש במגרש הביתי. רשמים כלליים, התכוונתי. 

נראה לי שאני משלימה פה משהו חסר באתר שמתיימר לסקר כל פן בNBA.  פוסט אחד לפחות שיתן מקום לנשים האוהבות!

וכן, אני מתכוונת לזה: תנו להן לקרוא.

(ואם אתם מנסים להסביר להן מראש מה הרקע לכל זה, ספרו לי איך זה הלך… )

חז"ל אמרו בצדק: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה", אמירה הנובעת מתפישה פסיכולוגית חברתית את טיבם וטבעם של בני האדם הנוהגים להתחבר אל בני מינם.

אני לא יודעת מה איתכן, אצלי בין ערמת הכלים שעל השיש לאיסוף תחתונים שמטיילים על הרצפה (האשך עדיין חושב שזה הלפרקון) לא נשאר הרבה זמן פנוי. 
טיפול בבית המתפקד גם בלילות מאז החלה העונה דורש תשומת לב כפולה. הסדר שעשיתי בערב נעלם עד בא הבוקר ולפעמים האוכל שהכנתי למחר לא נמצא שם כבר. 
מפלס כוסות הקפה עם המשקעים המיובשים עולה ועולה, ואין דרך לשלוט בתנועת הכריות בין חדר השינה לסלון.

אני חובבת כדורסל מילדות, כך שיש לי מושג מה אני רואה, כשאני רואה משחק בשעה סבירה.
האהבה למשחק התגבשה בי מתוך ישיבה בימי חמישי בערב מול היורוליג עם אבא, שיחות NBA עם בני דודים ואכילת קורנפלקס של אלופים כל בוקר.
החוויה השאירה בי חותם עמוק לקניית גרעינים שחורים עם תחילת הליגה והערצה מוחלטת לעודד קטש.

תמונה ששלפתי מאלבום ישן וצילמתי בעזרת הטלפון. פעולה אכזרית שמזכירה לי שבשביל השחקנים בליגה (לבנים, שחומים, שחורים, עסיסיים…) המצלמה שהיתה לי אז, עכשיו כבר וינטאז' או מקסימום כמו שהיתה לאחותם הגדולה. (כן, גם רוביו רק בן 29…)

ובכן, לחיות עם האשך זה כמו לחיות בסרט מצוייר. שלגיה ושבעת הכלבונים + סצנות מביוואס ובאטהד.  

הכל התחיל כשהתעוררתי לקול אוושת הרוח וציוץ הציפורים –רגע, אבל עוד ממש חשוך בחוץ! שלחתי יד לצד השני של המיטה וגיליתי גוף שעיר מידי ששלח אלי ליקוקים נלהבים מידי.

הכנסתי את רגלי לנעלי הקיפי ודשדשתי אל הסלון. האשך ישב מול המסך שהפיק רעש אוהדים קבוע כרקע לחריקת נעלי ספורט עצומות על הפרקט. 

תרגיל: תעצמו עיניים, תנשמו עמוק ורק תקשיבו למשך מספר שניות.

אחרי התלבטות קצרה וחישוב מרחק שעות השינה משעות העבודה הקרובות החלטתי להצטרף. התקרבתי לספה. האשך מסמן לי בידו, מרים מעט את הקצה ומזמין אותי אל תחת השמיכה המפוקפקת. כשמשתלטת עלי עווית לא רצונית הוא אומר: "מה את מעקמת את האף? זו הכרובית שלך מהצהריים!"

זיהיתי את דאלאס והקליפרס אי-שם על מגרש בצבעים מחרידים, מנסים להחליט מי יותר טובה הערב. 

הצפייה במשחק היא אחרת לגברים ולנשים. ריכוז גברי פועל די במקביל למשחק: רצים ימינה- רצים שמאלה- קולעים. מוח ימין- מוח שמאל- מנוחה. פשוט.


המוח הנשי קולט במקביל את הקהל מסביב, צלם שמחטט באף, נעלי זהב בקלוז-אפ על המאמן וקול כרסום חשוד מכיוון המטבח.


חשוב לציין שלגברים יש בכל זאת יכולת מרשימה לזיהוי אוהדות בעלות יתרונות בולטים בקהל. 

(  אל תטרחו לחפש, היא לא שם.)


בזכות המשחקים הליליים גיליתי אצל האשך חוש מפותח נוסף שאני מנסה כעת להסב מהכדורסל לתחומים נוספים בחיים: עמידה בזמנים- הנס המאפשר לו לזפזפ ממשחק אחד לשני בדיוק של שניות כשמתחילה מחצית.

החוש הנבואי- ידיעה מראש שהסל הבא יכנס- התברר כפייק ניוז כשהאשך הסביר לי על הפרש הזמנים בין השידור לעדכון התוצאות באתר בנייד…

האשך צמוד לבלוג החי, שם כל חבריו מגיבים. הערות כמו "נו, זה הבן של הרדוואי שסיפרתי לך עליו" או "זה אח של סטף", "יואל אמר שגיא צריך עוד טיפול המרה"  גורמות לי להרהר אם אי-פעם פגשתי אותם.
בכל זאת, יש שם חברה מגוונים ועל רמה כמו הד"ר רזי, יואל, הצל. שאלתי כבר אלף פעם מתי אדיסו יקפוץ לבקר, יביא אינג'רה…

בזמן שהוא צולל לבלוג אני נחשפת לדברים שסובבים את המשחק: שעשועי מחצית. 

סבתא חצי עיוורת במדי שחקן שמגיעים לה עד הברכיים מנסה לקלוע מהעונשין כדי לקבל 10000000 דולר/טויוטה חדשה (LETS GO PLACES), או הקמע של הספרס, שמוקדש לו הרבה יותר מידי זמן מסך. כואב בעיניים ובנשמה!

"מצלמת נשיקות" שמחפשת זוגות בקהל היא הגרסה המפותחת והבוגרת של פשוט למצוא כוסיות בקהל ולהתמקד בהן. זה באמת יותר פוליטיקלי קורקט ככה? הרי לנו יש את כל השחקנים על המגרש לבהות בהם…

יש אנשים בארה"ב שאשכרה הלכו לבחינות כניסה לצוות המפזזים על המגרש: "תעשה תנועה של 'זורק חולצה ליציע עליון ימני', יופי, התקבלת!"  יש גם את ההוא שאחראי להעביר חולצות לבחור הראשון, אני מקווה שזה לפחות רווחי. 

עיקר הפיזוזים כמובן שמורים למעודדות. חוצמיזה שעל מיכל המייק-אפ בחדר ההלבשה  כתוב "לא איטונג, לא קונה" הן מאוד יפות. יש להן גוף לכל אחת ואחת, אין ספק, רואים הרבה ממנו. הסקאלה נעה בין הבנות הצנועות מיוטה, איפה שהמורמונים, דרך אלו של פיניקס שנחשבות הכי שוות לבין אלו של הלייקרס שפעם אחרונה לבשו בגדי גוף בדיוק כמו שקניתי לאחיין החדש שלי (0-3). שתי המעודדות שיתנהגו הכי יפה הערב יזכו לעמוד משני צידי זקן גיבן שהיה בצבא ולהרעיד פונפונים. 

"שמש, הביאו שמש אם שמי מעוננים…"

בחזרה למשחק, האשך מרים ראש וחוזר ומוריד אותו בעקבות שריקה של אחד השופטים.
עבירה? מישהו נגע עם קצה הזרת במישהו אחר. אנחנו עובדים הרבה לאחרונה על שליטה בכעסים מול השופטים – והשופטות – אחת הטכניקות שפיתחתי כוללת את הסבת השיחה לנושאים אחרים.

נדמה שזה תפס. האשך מתפנה לרגע מענייניו וממש מדבר איתי על יתרונות השורטס והטייץ או תוהה מי יוצא עם מי מהקרדאשניות. הוא אפילו שם לב שיצא הסרט 'דפרוזן 2'! אני שמחה לראות שהוא עושה מאמץ להתקרב קצת לתחביבים נוספים שלי. זה קורה גם כשחוזרת הביתה ומגלה שהוא תלה כביסה.

דפרוזן בעונה שנייה בספרס. בסה"כ מצדיק את הציפיות.

פסק זמן. מקבץ פרסומות אמריקאי מכיל חמישים אחוז ג'אנק-פוד וחמישים אחוז פרסומות שנראות אותו הדבר ואפשר רק לנחש אם הן לטלפון נייד, רכב או ביטוח. בכל מקרה תהיה בהן בחורה אסייתית שנשואה לאפרו אמריקאי שנולדו להם ילד בלונדיני וילדה דרום אמריקאית. וכולם יחייכו.


המשחק מתקדם והגיע הזמן לקפה. האשך מתמתח וקם ואיתו זורח הירח, מתרחק ממני לכיוון המטבח: "הקפה של הלילה הכי טעים!"
בינתיים על הספה אני מנצלת את שינוי מצב הנוכחים להשתרע ולשים את הראש על הכרית ששומרת על מקומו בין הכלבים.
"את יודעת מה יש לנו? שומשומיות!" (אני יודעת, אני הכנתי אותן!) הוא חוזר ואני מרגישה מקודשת בכל פעם שמציע לי שלוקפה.

חובה מתכון. בכל זאת פוסט לנשים..

השמיים מעל הכרמל מתבהרים מעט ואני מבינה שאני עייפה, כשמתחילה לתהות על דברים כמו למה לוקה דונצ'יץ מסתובב עם צמיד סופג זיעה על אמצע זרוע ימין- האם זיעה מקצות האצבעות עלולה לזרום לו לבית השחי כשהוא מטביע? 

יש לילות כאלו ובכל זאת ישנם גם בקרים בהם אני מתעוררת בחיבוק של האשך, עם תחושה חמימה של כלבון, פוק ואשליה שישן לצידי כל הלילה.

ביי

אה, גם את זה רציתי לומר :
רבים תוהים מדוע הגננת נשארת עם האשך. יש כמה סיבות.  
הוא איש נהדר! 
יש לו קליעה מצויינת מהשלוש. 
המקוריות
הגזר הגמדי
בובת הקש המוזרה שהביא לסיכות התפירה שלי
הוא ממש טוב במיטה- מחליף מצעים מעולה! 
הריח
התחושה שאני יצור קצת יותר טוב לידו
גם ההערה על ה'צילום מחדש של תמונה ישנה' תורמת רבות ליציבות היחסים.

תודה שקראתם!  

זהו, ביי. 

ביי.

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מעולה. לא יודע איך את בחיים המקצועיים, אבל אחרי שהות עם האשך את בטח יכולה להתחיל לעבוד בגנים טיפוליים

  2. חחח ענק. אשתי כבר התרגלה מזמן שאני צוחק מול המסך היא אומרת לי מה אתה כל הזמן מחייך נותן לה לקרוא קצת פנינים חלק היא נקרעת חלק היא לא מבינה ומתעקשת על הסבר…
    לך תסביר לה מה זה ציטה עם סטפבק..

  3. מעולה. גם לי לגמרי נשבר מהקרקס מסביב למשחקים עם הזקנות הרוקדות הזוגות המתנשקים וכל השטויות האלו שגורמות לצפייה להפוך לחוויה מעיקה.
    אה, ופרוזן 2 על הפנים. אכזבה. העיקר שנתנו לאלזה שמלה חדשה – ביי ביי לעוד 150 שקל או כמה שזה יעלה לי.

  4. כל פעם שאני רואה תמונה של של אנדרוז קופץ לי בראש ה דו-רה-מי, דו-רה-מי….
    יופי של פוסט ובעיקר עוגיות סומסום שמזכירות לי משום מה את מלחמת יום כיפור כילד שאביו בסיני ומביא הפוגות צופרים מהשק"ם לילדים.
    תרשים ההבדלים במח והסרטון פריסיילס.
    תודה רבה

  5. תודה על הפרגונים , אני אכן כמעט תקועה על הספרס. כמעט כי רוביו עזב.
    חוצמיזה נהנית מכל רגע !
    תאכלו שומשומיות, זה בריא!!!

  6. ענקית הגננת.
    יש לך מזל אשך.
    תשמור עליה ואל תשאיר כלים בכיור
    נהנתי באותה מידה שאני נהנה מהטורים של אשך(שי)

    1. כל מה שאני יכול להגיד זה שאם אני אגיד לחצי הטוב שהיא ענקית אני אזכה להשעיה מ50 משחקים על חומרים אסורים.

  7. רגע, גננת משדה יעקב (מהבית בו גרתי בטבעון מגיל 12 כל הכפר הדתי הזה משתרע לפני כמו על כף היד!), כתבת פוסט שלם על חייך עם האשך ולא זכורה לי המילה "לברון" אפילו פעם אחת?????

    1. לא שמת לב לבובת הקש המוזרה שהביא לסיכות התפירה שלי. חוצמיזה בביתינו הקט יש כמה שמות שהם מחוץ לתחום: של השיקוץ ושל השכנה המשוגעת…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט