מחשבות כדורסל של חמישי / רועי ויינברג

הלייקרס מתבססים יותר מדי על לברון?

לברון ג'יימס עושה עבודה טובה כמנהל המשחק של הלייקרס. הוא מוסר 11 אסיסטים במשחק ומצליח למצוא את דני גרין ושאר שחקני הצהובים-סגולים במצבי זריקה טובים (האחוז האפקטיבי הצפוי שלהם ממסירות של הקינג, לפי 538, עמד על 54.5% לפני משחק הלייקרס נגד ג"ס, אחד הנתונים הגבוהים בליגה). הדירוג ההתקפי של הלייקרס כשלברון על המגרש הוא 111.7, נתון מצוין.

הבעיה מתחילה כשהוא על הספסל ואותו מספר צולל ל-93.3. האחוזים של הלייקרס צוללים כשלברון נח ואין להם מנהל משחק יציב בהעדרו. מאז איזייאה תומאס לא זכתה באליפות קבוצה עם שחקן שמסר מעל 9 אסיסטים למשחק, למרות שקייל לאורי אשתקד לא היה רחוק עם 8.7 אס' בערב. בשנות האליפות של ג'יימס הוא מסר 6.2, 7.3 ו-6.8 אסיסטים למשחק. בשנים בהן ההתקפה הייתה יותר מדי תלויה בו הקבוצה לא הייתה קיימת כשהוא לא היה על המגרש, והקאבס הובסו מול גולדן סטייט.

מה הפתרונות האפשריים של הלייקרס? ראז'ון רונדו הוא התחלה טובה. הרכז הותיק שותף במשחק הלייקרס נגד פניקס לראשונה וסיים עם 7 אסיסטים על 0 איבודים. סביר שבעתיד הקרוב נראה את הלייקרס מנסים להפריד את הדקות של השניים בניסיון להשאיר מנהל משחק בכל רגע נתון על המגרש, אבל לא בטוח שזה יספיק.

פתרון נוסף יהיה הגדלת כמות ההתקפות שמתחילות באנטוני דיוויס. הרוב של המסירות של דיוויס מגיעות, באופן לא מפתיע, ללברון, אבל הוא יכול לנצל את חכמת המשחק שלו בשביל למצוא את גרין או בראדלי הפתוחים או אפילו למשחק בין גבוהים כשחקן שיוצר מהלכים לג'אבל מגי או דוויט הווארד. אולי בהמשך נראה את הלייקרס מנסים את זה כדי לשמור את לברון לפלייאוף ולהרחיב את ארסנל הכלים שלהם בהתקפה. ראינו בשנים האחרונות קבוצות של ג'יימס נחלשות בינואר ומאבדות משחקים חשובים. אם הלייקרס יצליחו לקיים מהלכים בהתקפה שלא תלויים לחלוטין בלברון זה יכול למנוע את זה ולעשות לקבוצה טוב בטווח הארוך.

התקפה שיתופית במיאמי

נתחיל בגרף:

תרשים המסירות של מיאמי ב-2019/20 (pbpstats.com).

התרשים הבא מראה את רשת האסיסטים של מיאמי – מי מוסר למי (לפי כיוון החץ) ובאיזו תדירות, כשהתדירות גבוהה יותר כאשר הפס בולט יותר. זה נתון מרשים יותר מקבוצות אחרות, כמו דאלאס או מילווקי למשל. ההיט ניצחו 7 משחקים מ-10 כשיש להם ארבעה שחקנים שמוסרים בין 4.5 ל-6.6 אסיסטים במשחק.

אין להיט מוביל כדור טהור, אולי מלבד גוראן דראגיץ' שעולה מהספסל. הם מתבססים על מספר פליימייקרים ביחד וזה עובד לא רע: ג'ימי באטלר מתפקד במיאמי כיוצר משחק עם שיא קריירה של 6.6 אסיסטים, כשבמשחק האחרון של מיאמי נגד דאלאס הוא מסר 13 אסיסטים מכל סוג, חלק אחרי חדירה והוצאה לשלשה וחלק אחרי פיק-נ'-רול. הוא מראה תיאום מרשים עם באם אדביו, גבוה שמוסר 4.6 אסיסטים בערב ו-65.7% מהסלים של הקבוצה מגיעים מאסיסטים, אחד הנתונים הגבוהים בליגה וזינוק מכובד מה-61.2% של השנה שעברה.

מיאמי מצליחה להגיע לזריקות פתוחות בשיעור גבוה ומראים התקפה יחסית מאוזנת, כשהם לא בולטים יותר מדי בתחום אחד (מלבד חיתוכים בלי הכדור לתוך הצבע, הודות ליכולת המסירה של באם אדביו). הקבוצה מחפשת את הזריקה הטובה ביותר, מה שמאפשר לה להראות התקפה חסרת אגו, כפי שניתן לראות בסרטונים הבאים:

אם לא מתחיל מהנקודה הרלוונטית תעבירו ל-2:33. שירה בתנועה.
4 שחקנים נוגעים בכדור במהלך אחד עד לזריקה הפנויה, נוסף לגבוה שמחכה לאפשרות של ריבאונד.

ההיט מתקשים מול יריבות טובות ונעצרו מול דנבר והלייקרס על פחות מ-90, אבל בשלב הזה של העונה לקבוצה בלי שאיפות אליפות מותר להפסיד במשחקים כאלה. ג'ימי באטלר הראה גם העונה שהוא יכול להשתלט על משחקים (34 נקודות בפניקס) ובקושי שיחק ליד ג'סטיס ווינסלו, מוליך כדור נוסף שיקל על ההתקפה. החשש הגדול בסאות' ביץ' היה בכל הקשור ליצירת נקודות, ועד עכשיו המצב מצוין.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. תודה, רועי.
    אני רוצה לצרף לכאן משהו שהעליתי אתמול מאוחר ונבלע בבלוג החי, עם כל ההערות של ההוא מסביב. בדיקו קצרה על לברון כפוינט גארד. נראה לי ההקשר המתאים. זה:
    .
    נבירה נוספת במשחק בפיניקס אמש, מעלה שלברון מסיים את הערב עם 11 אסיסטים על 1 איבוד.
    שזה לא רע, כן. בטח ערב אחרי שקוואי המשתפר בהולכת כדור כך נאמר, מסיים עם 9 על 9…
    (תוספת מהבוקר: סיים את המשחק עם גולדן סטייט, עם 12 אסיסטים על 4 איבודים… יחס 3 המעולה, ר' מייד).
    .
    המדד המכריע עבור כל שחקן, במיוחד PG, הוא יחס אסיסטים/איבודים.
    ממוצע הליגה הוא בערך 1.5. (23.6 אסיסט למשחק / 15.9 איבודים).
    כל שחקן, כמובן PG טוב, צריך להיות מבסוט ביחס של 2 ומעלה. הוא את שלו עשה, פלוס. מספר גבוה של אסיסטים תשדרג את הערכת הביצוע הכולל, כמובן.
    .
    מספרים גבוהים, הרבה אסיסטים תוך מדד אסיסט/איבודים גבוה, שמורים ליהלומים.
    הפוינט הפעיל הטוב ביותר הוא CP3, שיסיים קריירת HOF, אולי עם היחס הטוב ביותר של אסיסטים לאיבודים, כרגע ביחס הדמיוני העגול של 4 (9.6 עד 2.4). הוא עד כדי כך מזהיר.
    גם סטוקטון, קודם כל סטוקטון, מדהים: 3.75 (10.5 על 2.8). ג'ייסון קיד, מצוין, במועדון ה-3 הנדיר (8.7 על 2.9), צמוד אליו סטיב נאש, עם 2.93 (8.5 על 2.9), ומג'יק ג'ונסון עם 2.87 (11.2 על 3.9). אלה מלכי המלכים.
    .
    כדוגמה בימינו. סטף עם 2.13 (6.6 על 3.1). כנ"ל ראסל ווסטברוק, אסיסטר אלוף בכמות, ביחס נחמד, טוב אבל לא על-חלל, 2.04 (8.4 על 4.1). ג'יימס הארדן, חלש בהרבה ממנו, מתקרב אחורה אל הקו החציוני של הליגה כולה: 1.7 (6.2 על 3.6).
    .
    לברון אוחז כרגע ביחס מאוד חביב כנ"ל, ואפילו מרשים מאוד (כמות ואיכות), כשנזכרים שמדובר בפורוורד, קלע בסיטונות וריבאונד מעולה – ולא פוינט גארד במשרה מלאה :יחס 2.08 (7.3 על 3.5). כלומר, מחלק יותר אסיסטים מסטף ומהארדן, ומדויק יותר מווסטברוק והארדן…
    נחמד, כי כאמור מדובר בפורוורד ולא פוינט.
    גדולי משחק אחרים? קודם לארי בירד, מושא התחרות הכי גדולה לראשמור עם לברון, ביחס טיפהלה מעל 2, יוצא 2.03 (6.3 על 3.1). מייקל ג'ורדן כמעט בקו ה-2, עם 1.96 (5.3 על 2.7). קובי בראיינט? ממוצע לחלוטין, יחס 1.56 (4.7 על 3). זה עבור הנצח.
    .
    אלא שלברון עדיין לא עבור הנצח. יש עוד עבודה לעשות. ובשנתיים האחרונות, השנה זה כבר ברור, הוא הולך אחורה לתפקיד PG קלאסי. אפילו בלי איזה קיירי לידו. העונה הוא האסיסטר המצטיין של כל הליגה. בעונה 17, מצא לעצמו תפקיד חדש. 11 אסיסטים למשחק, על 3.3 איבודים: יחס 3.33 פנומנלי…
    .
    ופה מגיע הקאץ'. בלייקרס משחק עוד אחד, רייג'ון רונדו שמו. רונדו, פוינט גארד HOF בשלהי קריירה, נמצא כרגע במועדון האקסלוסיבי 3… עם 3.03 (8.5 על 2.8).
    במילים אחרות: (פרט לכריס פול) הלייקרס מחזיקים ביחד ב-2 הפוינט גארדים הפעילים, הטובים בתולדות המשחק…
    מה שמעורר את השאלה הקלאסית, איך מוציאם מיטב משניים – מבלי שהם יעשו קניבליזציה, האחד על הבלאטה של השני? ובצד זה, חדשות מצוינות לקבוצה כולה. זו לא סתם "מבוכה של עשירים" – זו פריבילגיה שלא היתה כנראה לאף קבוצה, אף פעם. (צריך רק את העניין הקטן הזה: מי *פאקינג יידע לקלוע* את כל האסיסטים האלה. אבל מה הסיפור, כן…)
    .
    זו נקודה מעניינת מאוד ששווה להתעכב עליה בהמשך העונה, וקביעת שיטת המשחק של הלייקרס. ובמיוחד ברצון של לברון. הצעד המהיר המסחרר עוזב אותו, עזב אותו (לראות משחקים של לברון הצעיר מסוף תקופת הקאבס הראשונה, ולא להאמין). הדרך הכי טובה שלו לשלוט בקצב, ו"להאט" את הדור הצעיר הסילוני, היא פשוט להוביל כדור פול-טיים… אולי גם לשמור על הגוף, במקום להיחבט ב-4…
    אבל אז: מה עם האיכויות שלו כווינג הטוב בתולדות הליגה? מי במקומו? קוזמה? עם ההגנה של קוזמה? קוזמה-איגי אם יגיע? נאאא. זה לאבד את המשבצת הכי חשובה היום, ה-SF.
    ובעיקר: מה עושים עם רונדו, שלא יכול לשחק שום דבר, פשוט כלום – פרט ל-1?
    שאלה מאוד מעניינת, שפתרונה יבוא קודם כל מלברון, ואולי ההבדל בין הלייקרס אלופה – ולא.

  2. בעונה הסדירה אני לא חושב שהם ישחקו ביחד. רונדו ישחק בדקות בהן לברון ינוח, מה שיכול לתת לו 14-16 בערב. בפלייאוף הם שני מוחות הכדורסל הכי חכמים בליגה, אז ימצאו דרך לנצח את היריבות ביחד לפי מה שראינו מכל אחד מהם בפוסט סיזן בשנים האחרונות. איגודלה, כשיגיע, יכנס בדקות של מגי כחלק מחמישיית מוות של הלייקרס. בראדלי, גרין, איגודלה, לברון ודיוויס. לך תעצור אותם

    1. אתה לא חושב שלברון ב-1 משרה מלאה זה לדפוק את הקבוצה ב-3? השלוש, הסמול, הווינג הקלאסי. אתה אוהד מיאמי – ראית את הווינג הכי גדול בשיאו… אין לך תחליף אפילו הגון לזה.
      דווקא בקלאצ' פלייאוף אני לא רואה את רונדו נכנס ל-1. הלייקרס זה אול אבאוט הגנה פירסט. רונדו הוא החוליה החלשה. ועם הריכוזיות של ברון, הוא ייקח את הכדור בכל דקות ההכרעה.
      יש שם בעיה, שחלקה מגיע ממקום של עודף נקרא לזה.

      1. אני חושב שבפלייאוף איגודלה יהיה ולא רונדו. הפרדת הדקות תהיה הפתרון רוב הזמן ובפלייאוף יכול להיות שלברון יצטרך עזרה בניהול המשחק כדי שלא תגמר לו כל האנרגיה במשחק השלישי של הגמר כמו השנים הקודמות

  3. סתם – אתה כותב מעולה ומצליח להכניס בין הסטיסטיקות גם פרשנות והקבלה, וזה בהחלט מצויין.
    לייקרס עם פוטנציאל גדול מאוד, במיוחד שרונדו ידוע בפלייאוף-מוד שלו (סחב את שיקגו החלשה להובלה 2-0 על בוסטון ואז בפציעה בוסטון שברה אותם. בנ"א עם דיוויס הוביל ל4-0 סנציוני על פורטלנד) ולכן מסכים עם מה שרועי אומר על הפרדת דקות כדי שבכל רגע יהיה שחקן שולט על המגרש.
    רועי – קלעת בול!! גם בלייקרס וגם במיאמי.
    הלייקרס חייבים למצוא את השחקן שמשתלט על המשחקים בכל ההיבטים. דיוויס עדיין לא הראה את זה ולברון כבר לא ילד.
    במיאמי זה פשוט כיף לראות את אי-אנכיות שקיימת בקבוצה. המשחק זורם וכיפי עם כל כך הרבה אופציות קליעה, יש הכול שם! פיור-שוטרס, מנהלי משחק (לפחות 4 אם לא מחשיבים את נאן), סנטרים שיודעים למסור ולקלוע, שחקני הגנה ושחקנים שמרימים את הקהל לאושר.
    ג'ימי פשוט פורח בקבוצה שנותנת לו את המושכות בידיים (כבר בשיקגו ראו שיש לו את יכולת ההנהגה ברגע שיש לידו חומר לעבוד איתו)

    1. לברון עדיין יכול להשתלט על משחקים בפלייאוף. השאלה היא מתי הוא מתעייף, וככל שיהיה עליו יותר עומס העונה הוא יתעייף מהר יותר. מאז 2013 לא הייתה לו עונה שהתחיל וסיים ב-100% גז

      1. אני לא יודע מה גרוע יותר,
        הלייקרס מחרבנים, אבל יש עליהם כמה פוסטים ביום כולל כמה מורעלים במיוחד מהדוקטור
        או שהם מנצחים כל ערב אבל הם לא מעניינים כאן אף אחד (כנראה שכולם מקווים עכשיו לטוב)

  4. לברון עושה בדיוק את מה שהוא אמר שיעשה העונה. זה באמת שם עליו עומס גדול מהנדרש אבל אני די בטוח שהוא ימצא את הזמן באמצע העונה להעביר את המושכות לרונדו או למישהו אחר כדי להגיע טרי מספיק לפלייאוף.

  5. מיאמי משחקים כדורסל שכיף לראות – כרגיל ספולסטרה לא מקבל מספיק קרדיט. אולי כשפופוביץ' יפרוש ישימו לב אליו.

  6. אחלה טקסט, תודה.
    ספלטורה מאמן מעולה, שעושה את העבודה שלו בשקט מופתי. בהחלט אחד הבכירים בליגה היום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט