פילי שורדת את קליבלנד, הלייקרס את הסאנס – סיקור משחקי שלישי / דובי עופר

תוצאת תמונה עבור ‪coby white‬‏

שמונה משחקים הלילה, עם ניצחונות, תבוסות, התאוששויות ואכזבות. ומעל כולם קובי ווייט אחד, שחיבר בשיקגו שבע שלשות ברבע אחד וזוכה ל-15 שניות התהילה להן הוא ראוי.

לפני הכדורסל, מבט לאחור, אל אירוע שהתרחש היום, 13 בנובמבר, לפני 169 שנים. הכוונה, כמובן, להולדתו של אביהם מולידם של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, של לונג ג'ון סילבר והתוכי שצורח שמיניות, של החץ השחור, של האדון מבלנטרי, ועוד אינספור גיבורים וסיפורים. מזל טוב לשחפן, לנוסע ולסופר, רוברט לואי סטיבנסון. סטיבנסון, לשמחתנו מה רבה, חלה בשחפת בגיל צעיר ונאלץ לנסוע בעולם, בשביל הבריאות אתם יודעים. שיוטיו במרחבי ימים והחוויות שצבר שימשו הכר הפורה עליו צמחו סיפורי ההרפתקאות שכתב. הפעם אני מביא את סיכומו הקצר של האפל בסיפוריו, המקרה המוזר של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. מיסטר הייד הוא הניקס בעשרים השנים האחרונות, כפופה, מכוערת ורצחנית, לאוהדיה. דוקטור ג'קיל הוא הרופא הטוב והמיטיב. והשינוי הוא בשיקוי, זה שאבד לניקס לפני שני עשורים והותיר את קבוצתי האהובה בדמותה הכפופה, המכוערת והעלובה.

אינדיאנה פייסרס (4-7) 111 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (7-4) 85

הפייסרס לא התקשו להשיג ניצחון שביעי בשמונה משחקים מול הרעמים. האורחים אמנם קיבלו חזרה את סטיבן אדאמס אחרי שלושה משחקים, אבל לא היוו יריב שקול לאורך רוב המשחק. למעשה, הפעם האחרונה שנרשמה נוכחות משמעותית מצידם הייתה שלוש דקות בתוך הרבע השלישית, כשכריס פול צמצם ל-4, 35-31. הפייסרס הגיבו בריצת 0-9, וממנה המשיכו בלי להביט לאחור. בלט מעל כולם טי ג'יי וורן, עם 5-5 מהשדה ל-11 נקודות ברבע השלישי, אותו ניצחו המארחים 20-34, בדרך ל62-86 בסופו, ו85-111 כשהבאזר האחרון גאל את הת'אנדרס מייסוריהם.

אצל הפייסרס וורן סיים עם 23 ולצידו כרגיל ברוגדון עם 20, 6 ריב' ו-5 אס'. סבוניס עם דאבל דאבל אימתני נוסף של 16-18 והולידיי עם 17 השלימו עבור המארחים, שקיבלו חדשות מכיוונו של ויקטור אולדיפו המחלים, שכבר משתתף באימונים עם קבוצת הג'י ליג של הפייסרס.

את האורחים הוביל גלינארי עם 14, כשברטון עולה מהספסל עם 13. כריס פול במשחק חיוור עם 7, 8, 5 לא הועיל במאום לת'אנדרס, שסופרים הפסד שני במסעם במזרח.

פילדלפיה 76' (3-7) 98 – קליבלנד קאבלירס (6-4) 97

אוי כמה זה היה קרוב לניצחון חוץ של הקאבס בפילדלפיה. אחרי שפיגרו במשך שלושה רבעים, רצו האורחים 0-9 בפתיחת הרבע האחרון, ליתרון 82-87. קלרקסון הוותיק הזכיר את קיומו באותם רגעים עם 5 נק' מתוך התשע. הסיקסרס צמצמו לנקודה, ושוב הקאבס פותחים פער, ובאמצע הרבע המכריע זה שוב 5, 88-93. המארחים נזכרים שהם בעצם בבית, ובעצם קבוצה הרבה יותר טובה, וקיבלו חזרה את בן סימונס, והנה הם נוגסים בהפרש נקודה אחרי נקודה, ושלוש וחצי דקות לסיום, בפיגור 92-97, הם מניחים מכסה על הטבעת ומתחילים להתקדם בצד השני. האריס, במשחק זוועתי מחוץ לקשת, נכנס ושם צמד, ואז מעז להתרחק קצת, וקובר עוד שתיים מבחוץ. הצדדים מחליפים החטאות ואיבודים, ו-13.2 טיקים לסיום האריס מוצא את אמביד, שמטביע ליתרון 97-98 וסוגר עניין. לאב מחטיא סיכוי לניצחון, והסיקסרס מוציאים עוד W דחוק.

אצל הסיקסרס אמביד היה מעל כולם, עם 27 נק' ו-16 ריב', כשריצ'רדסון עם 17 לא נותן לקמרוני להרגיש בודד. סימונס חזר מהפציעה עם 15 נק', 6 אס', 5 ריב', ולא זרק מבחוץ, כמובן. האריס עם 11-0 וריצ'ארדסון 8-1 סדקו קרשים מחוץ לקשת, בדרך ל-38-8 קבוצתי מהטווח. אל הורפורד, תודה ששאלתם, נח.

את הצד המתוסכל הובילו לאב וקלרקסון מהספסל עם 20, כשתומפסון נותן את כל העזרה שיכל עם עוד משחק מצוין של 12-17 והרבה דומיננטיות מתחת לסלים.

מיאמי היט (3-7) 117 – דטרויט פיסטונס (8-4) 108

המתבונן התמים אולי יחשוב שהיה משהו צמוד במשחק המדובר. למעשה, ההיט הובילו החל מבעיטת הפתיחה ועד לבאזר האחרון, כשעוד לפני אמצע הרבע השני אוליניק מכל האנשים קובר שלשה מהאוקיינוס השקט עד פלורידה ומעלה את המארחים ליתרון 29, 26-55. הפיסטונס הצליחו בהמשך רק לעשות קולות של התמודדות, אבל לא השיגו הרבה יותר מלגרום לספולסטרה להחזיר את החמישייה לפרקט ברבע האחרון כדי להבטיח ניצחון. באטלר נענה לאתגר, קלע 11 מתוך ה-20 שלו ברבע האחרון, ומיהר לתורנות הנקה בבית, שם יכול היה לגלות שמסר 13 אסיסטים, ולא איבד אפילו כדור אחד.

במיאמי, לצד באטלר, קנדריק נאן עם עוד הופעת רוקי מצוינת קלע 20, כשאדבאיו ודראגיץ' מהספסל מוסיפים 18 לראש. הראשון הוסיף גם 13 קרשים, השני שישה בונבונים לחברים, אבל בלי תוספות אסורות. יודוניס האסלם הוותיק עלה לראשונה לפרקט בעונתו ה-17, לאור מסדר הפצועים המתמשך של המקומיים, ותרם 2 נקודות.

אצל האורחים שמסתדרים, שוב, בלי גריפין, ועדיין בלי רג'י ג'קסון, קנארד הוביל עם 22 ולצידו דראמונד ו-ווד עם 16 כ"א.

שיקגו בולס (7-4) 120 – ניו יורק ניקס (9-2) 102

חדשות טובות גברת פיזדייל, נראה שדייויד יוכל לקחת את הבנות לבית ספר בקרוב, וגם להחזיר. הניקס האומללים הגיעו לשיקגו מצוידים בדניס סמית ג'וניור שחזר מפציעה. המשמעות? תירוץ אחד פחות להפסד. אבל היי, מה אנחנו מדברים על "קבוצת הכדורסל" מניו יורק, כשבעצם רק שם אחד אמור להופיע כאן. קובי ווייט. או בשמו החדש קובי שבע-שלשות-ברבע-הרביעי ווייט. עכשיו עזבו הכל ותראו את קובי, האיש והאפרו, שורף, קובר, חותך וקורע את הניקס עם שבע שלשות, אבל יותר מזה, את הריאיון בסיום והמחווה המקסימה של רוי וויליאמס, מאמנו של קובי בצפון קרוליינה, שירד מהיציע כדי לקוד קידה לחניכו לשעבר ולתת לו את החיבוק האבהי שכה הגיע לו. אחרי זה, עזבו, הכל קטן.

במשחק עצמו הבולס הובילו רוב המשחק, ודווקא לרבע הרביעי נכנסו בשוויון. ואז, בום צ'קאלקה, הבולס בריצת 0-19. 89-109 בולס, גיים אובר. בסיום 102-120, וזהו. בואו נעבור לקלעים.

אצל המנצחים קובי התחיל את הרבע האחרון עם 4 בלבד, והוסיף 23, מתוכן אותן שבע שלשות מטורפות. והכל מהספסל. לווין עם 25 פינה את הבמה לכוכב ברבע המכריע. בסך הכל דייקו הבולס מחוץ לקשת ב14-33 נאות.

בצד השני מוריס עם 22 ניסה, ולצידו גיבסון ורנדל עם 17 לראש. בארט סיים בצורת של שני משחקים חלשים עם משחק נאה של 21, 9 אס' ו-6 ריב'. ניליקינה היה נורא עם 3 נק' ב-29 דקות ודניס סמית ג'וניור חזר מהפציעה חלוד כמו אופניים שנשארו על החוף בנהריה חודשיים עם אפס עגול ב-14 דקות.

דנבר נאגטס (3-7) 121 – אטלנטה הוקס (6-4) 125

סורפרייז סורפרייז. ההוקס הצעירים הגיעו לדנבר כדי לפגוש את הנאגטס, הגדולים עליהם בכמה מספרים, על הנייר. וראה זה פלא, הילדים עשו את זה. טרה יאנג צלף 15 מתוך ה-42 שלו ברבע הרביעי, אחרי שמעט בתוך הרבע השלישי ההוקס מאבדים את שותפו של יאנג לקו האחורי, קווין הוארטר, שירד לחדר ההלבשה אחרי עבירה של ניקולה יוקיץ', ולא חזר. פציעת יד, ונראה מה יהיה. יאנג הגיב כראוי, וסחף את האורחים כל הדרך לניצחון חוץ מפתיע במגרש קשה, כשהוא קוטע במו ידיו את רצף ארבעת הניצחונות של המארחים.

ההוקס הובילו החל מאמצע הרבע השני, ולא נבהלו גם כשהנאגטס הישוו ל-101, 4 דקות בתוך הרבע הרביעי. לן מהקו ויאנג מדאון אנדר רצו 0-6, ועד לסיום שמרו על יתרון מינימלי, אבל בטוח. נגמר 121-125, עם ה-W והכבוד לאטלנטה.

יאנג כאמור הוביל עם 42, כולל 13-8 מחוץ לקשת, ו-11 אס', כשג'בארי פרקר המתחדש כבר לא מפתיע עם 20 ו-9 ריב'. לן עלה היטב מהספסל עם 17 לטובת האורחים, שדייקו ב34-15 מחוץ לקשת.

בדנבר יוקיץ' עם 20 לא נדרש, לצערו, לסל ניצחון שלישי ברצף, והוסיף 7 אס' ו-6 ריב'. ברטון עם 21 הוביל את קלעי הנאגטס, שהצליחו להפסיד משחק שבו איבדו 3 כדורים בלבד.

יוטה ג'אז (8- 3) 119 – ברוקלין נטס (6-4) 114

פחות מ-24 שעות אחרי הניצחון על הווריירס, הוסיפו הג'אז אחד על הנטס, הפעם בבית. במחצית ניצלו האורחים הרעננים את עייפות המארחים והובילו ב-15, 53-68, אבל ברבע השלישי שמרו קונלי, מיטשל ולהקתם את הנטס בטווח ראייה, וברביעי הסתערו. 22-35 ניצחו הג'אז את הרבע האחרון, ו116-119 את המשחק כולו.

מיטשל עם 30 הוביל את הג'אז, כשגובר וקונלי עם 18 לאחד מסייעים. הצרפתי הוסיף גם 15 קרשים מרשימים. 26-6 מחוץ לקשת היו עדות לעייפות המנצחים. קונלי ומיטשל עם חמש החטאות מחמישה ניסיונות הובילו.

אצל האורחים מברוקלין קיירי כרגיל בראש עם 27, ודינווידי מוסיף מהספסל 21. דיאנדרה ג'ורדן עלה בשיא המרץ מהספסל עם 15 נק' ו-17 קרשים.

פיניקס סאנס (4-6) 115 – לוס אנג'לס לייקרס (2-8) 123

3:45 לסיום, שוויון 111. לברון במתפרצת, נכנס לסל, מוציא לדייויס על הקשת. זריקה, הכדור בקושי מגיע לטבעת. רוביו מוציא מתפרצת, בוקר משתחל לשתיים, פיניקס עולים ליתרון. שליש מהקהל על הרגליים, שני השלישים הנותרים בכלל עם הלייקרס. שירת הברבור של הסאנס הסתיימה.

בהתקפה הבאה אוברה מזייף בשמירה על לברון. ההוא אומר תודה, שם שלשה. מחרה מחזיק אחריו קוזמה, שמיד מצרף אחת נוספת. הלייקרס רצים 0-9 תוך שלוש זריקות, 113-120, 1:40 לסיום. לילה טוב, סוויט פרינס. אחרי שהחמיץ את פתיחת העונה בגלל אותו נקע מאליפות העולם, קוזמה חזר, ועכשיו זה רשמי.

וכך, 115-123, מסיים משחק שהיה צמוד לכל אורכו, מראשיתו ועד שלוש השלשות ההן.

אצל הלייקרס דייויס חטף אחת לצלעות ברבע הראשון וירד לחדר ההלבשה, אבל חזר לעוד משחק עתיר מספרים, עם 24 נק', 12 ריב' ו-4 אס'. קוזמה דלעיל עלה מהספסל היטב עם 23, כולל אותן שש אמורות, ולברון ויתר על טריפל דאבל והסתפק ב-19 נק', 11 אס' ו-7 ריב'. דווייט הווארד ממשיך לספק את הסחורה מהספסל, עם 12 נק' ו-9 קרשים.

בצד הסאנס של הדברים בוקר ורוביו חלקו שווה בשווה 42, כשבוקר מוסיף 9 אס' ו-3 ריב' והספרדי 10 ו-4. ביינס השלים טריו עם 20, וסאריץ' קווארטט עם 16, כמו קמינסקי, אבל כשאוברה מסתפק בנקודה אחת ב-19 דקות, הסאנס קצרים מדי, מסתבר.

סקרמנטו קינגס (6-4) 107 – פורטלנד טרייל בלייזרס (7-4) 99

כי מהו בעצם רכז, אם לא בסך הכל שחקן,

שמכדרר מצד לצד כדור כתום?

האין רכז יכול להיות גם קורי?

או יוגי, או כל אחד אחר?

וכך, למילות השיר, התגברו הקינגס מסקרמנטו על חסרונו של דיארון פוקס, מול אחד הקווים האחוריים הטובים בליגה. אז לילארד ומקולום אמנם התחברו ל-51 נקודות משותפות, אבל שיתפו את החברים שש פעמים מוצלחות בלבד, מתוך 15 האסיסטים של הבלייזרס. ג'וזף ופרל גם הם מצאו את החברים שש פעמים, אבל להם היה גם בוגדנוביץ'. הבוגדן מהספסל מסר 10 אסיסטים, והספיק גם לקלוע 25, כשלאורך כל המחצית השנייה נראה שבכל פעם שהאורחים מאורגון עושים קולות של חזרה למשחק, קופץ הסרבי עם עוד שלשה, ועוד סוכריה לחבר טלפוני, ושומר את היתרון בצד הנכון. המארחים הוליכו החל משתי דקות ברבע השלישי ועד לסיום, וכשאחד הסימונסים שכן קולעים שלשות בליגה, אנפרני, צימק מחוץ לקשת ל93-98, 2:51 לסיום, מצא הבוגדנוביץ' סרבי אחר על הקשת, ובייליצה תקע מסמר בארון. מקולום עוד ניסה, ג'וזף ענה בשלשה, ודקה וחצי לסיום בארנס מקרוב עושה את זה 97-106 ומכבה את האורות בסקרמנטו. בסיום 99-107 קינגס, ולילה ראשון בלי פוקס עבר בשלום.

בוגדנוביץ' עם 25 ו-10 הוביל את המנצחים, ולצידו בייליצה עם 19 ו-12 ריב'. הילד עם 20 הסריח את הקשת עם 11-2, אבל החברים תמכו, כאמור… 24 אסיסטים היו לקינגס.

לילראד עם 27 ומקולום 24 הובילו את הבלייזרס, אבל רק ווייטסייד עם 17 ובייזמור 12 הגיעו איתם למשחק.

היום בפינת התרבות קולטורה אמיתית. שון אוואנס, המנחה החמוד כל כך של הסדרה הפרוורטית First We Feast, מארח את שאקיל או'ניל לצ'יט צ'ט ואכילת כנפי עוף חריפות. למי שלא מכיר, אצל אוואנס מתארחות דמויות מכל תחומי הבידור ומנסות לדבר לעניין, ובמקביל לצרוך כנפיים חריפות יותר ויותר. אנחנו צופים באנשים המוכרים מתייסרים ככל שהסקובילים עולים, ונהנים לראות אותם מתפתלים. ושאק, הוא מגיב בדרכו.

החלטתי לחסוך מכם את הפרק עם קווין דוראנט. צנונים מדברים אפשר לראות בערוצי הילדים השונים.

שון אוואנס לא מסתפק בעינוי אורחיו, אלא טועם בעצמו מכל הלוהט הלוהט. סולידריות, אם תרצו. כאן הוא מארח חולה נוסף מהתחום, את צ'ילי קלאוס האגדי, לנסיעה בכרכרה ואכילת צהריים משותפת של הקרוליינה ריפר, הפלפל החריף בעולם. קצר, קולע, פרייסלס. אל תחמיצו את התגובה לביס במקבילה הצ'ילית לפצצת אטום מרוחה בזרחן אורגני.

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 85 תגובות

  1. אחלה סיקור דובי. דברים ששמתי לב אליהם הלילה:
    .
    1.אני מאוד אוהב את ההתפתחות של ג'ימי באטלר כמוסר. הוא סיים היום עם 13 אסיסטים על 13 ניסיונות זריקה וכל העונה עם 6.6 אסיסטים למשחק על 1.9 איבודים, כשהוא מוביל את מיאמי בכמות ניסיונות הזריקה ששחקן יוצר.
    .
    המסירה של באטלר מגוונת וזה בלט גם היום – ראינו אותו מוציא כדורים לשלשות של דאנקן רובינסון אחרי חדירה מוצלחת, מוצא את אדביו בפיק-נ'-רול או מוסר מקצה הצבע ל-cut של דראגיץ'. למיאמי אין אף רכז טהור בחמישייה והמסירה של באטלר, נוסף לזאת של באם אדביו וקנדריק נאן, מאפשרת להם להצליח לנהל התקפה זורמת בלי מנהל משחק משמעותי. ארבעה שחקנים של מיאמי מייצרים מעל 12 נקודות דרך האסיסטים שלהם בכל משחק, כמות גבוהה יותר מכל קבוצה אחרת.
    .
    2.אטלנטה קלעה 125 נקודות בדנבר, נתון מרשים במיוחד, הודות למשחק נפלא של טריי יאנג. ברבע השני הנהדר שלהם הם הלכו פעמיים לקאץ'-אנד-שוט של יאנג ממרחק של כמעט מטר מקשת השלוש. המשחק של יאנג בלי הכדור השתפר מאוד העונה והוא מתקרב למצב שבו הוא מסוכן מכל נקודה במחצית המגרש של היריבה. כשמוסיפים לזה יכולת כדרור ברמה גבוהה מאוד מקבלים שחקן התקפה כמעט בלתי עציר, שעדיין יכול להתפתח. ברגע שאטלנטה תשיג מוסר נוסף לצד יאנג השמיים הם הגבול – הוא קולע ב-73.7% אפקטיבי ממסירה (אחוז שמחשיב זריקה ל-3 נקודות כ-1.5 זריקות ל-2), אבל ב-2.1 ניסיונות בלבד בערב. הם צריכים לתת לו לשחק יותר אוף דה בול.
    .
    3.הקינגס ניצחו 4 מ-5 האחרונים ורחוקים שני משחקים מהמקום השמיני, פער אפשרי לחלוטין כשנשארו 72 משחקים לעונה. הקו הקדמי של הולמס ובייליצה עושה עבודה טובה בהעדרו של מארווין באגלי כשבייליצה מוסר טוב מאוד ומרווח את המגרש בזמן שהולמס נותן hustle וריבאונד. הם משחקים טוב גם כשבאדי הילד עדיין לא פוגע. אני מאמין שנראה אותו חוזר למה שראינו בשנה שעברה בהמשך העונה ואז הקינגס יהיו מסוכנים באמת. מראים הרבה אופי עם החזרה מ-5 ההפסדים הרצופים שבשנים הקודמות היו גומרים להם את העונה.

    1. מזכיר לי שלפני שנתיים בישרתי לגברת הורנסק שג'ף צפוי להיות פנוי לארוחת הכריסטמס. פיקששתי בכמה חודשים.
      מקווה מאוד שפאפא פיזדייל יחגוג את חנוכה בחיק משפחתו.

    2. שמע, ראיתי הלילה את לברון. אז נכון, הוא מתעייף. ונכון, הוא בחצי צעד יותר איטי, ומזייף בהגנה וכל אלה.
      אבל הוא בפאקינג עונה 17 בליגה עם מספרים שאין שחקן אחד בליגה שלא היה חותם עליהם!
      יודוניס האסלם עלה הלילה בעונה ה-17 שלו ואחרי חמש דקות רץ לחפש משאף.
      לברון זה תופעת טבע לא אנושית.

      1. אכן. זה נראה כאילו הוא לקח צעד אחורה כשהוא זורק פחות מהשנים הקודמות ואולי פחות מחפש את הטבעת, אבל נראה שיש לו את האפשרות לקחת צעד קדימה אם הוא רוצה (ובפלייאוף הוא ירצה). כשמוסיפים לזה את האחוז הנמוך מאוד של הלייקרס בזריקות חופשיות, אליהן הם מגיעים בתדירות גבוהה, לצד הקלעים שמקיפים את לברון, אז שאר הליגה צריכה להיות מאוד מודאגת.

        1. רועי איזה קלעים מקיפים אותו? שחקני הרוטציה המרכזיים למעט גרין שהוא עילית ובראדלי שהוא ממוצע הם לא קלעים טובים (רונדו, קוזמה, KCP דיוויס)

        2. תקרא את המאמר ב 538 שהפניתי אליו אצל מנחם. לברון חכם, כאילו מה חדש, והוא כבר בפייז האחרון לקריירת המשחק. פוינט גארד בקלאצ', ומין קארל מאלון עם תחת ביתר. נו מור קלאסיק ווינג. הזדקן והאט, זה רואים. עושה התאמה ויש את AD וקוז לקחת את זה ממנו. הבדל גדול מתקופת הקאבס. רונדו זו בכלל בשורה גדולה עבורו.

        3. זה הדבר הכי מעודד בלייקרס, הם מאפשרים לו לנוח בחצי הראשון ולהעלות הילוך בשני. עייף או לא, הוא שחקן מדהים בהתקפה (ובהגנה סביר העונה). זה מזכיר לי את מייקל, שהיה משחק רגוע רבע ראשון ומכניס את החברים לעניינים, נח ברבע שני של המחליפים ובא לעבוד בשלישי רביעי. לברון שחקן קלאץ׳ דיי טוב, ועכשיו הוא ישתפר עם המנוחה על המגרש. תכלס מגיעה לו עוד אליפות.

  2. מי שהזדרז לקרוא נחשף לגרסה הבלתי מתוקנת, שהעידה כאלף עדים על חריקות האות ת' במקלדת, ועל פיזור הנפש של הכותב.
    הנוסח המקורי והבלתי מתוקן, בו חטף דייויס "אח" לצלעות, שמור מהיום בגנזך הופס לדיראונות ויימכר בעוד כשני עשורים.

      1. האמת שעבדתי על אחד, אבל אז התקשרה המנהלת של בי"ס יעלים לשאול באיזו שעה אני מתחיל לטפל הבוקר ונאלצתי להודות ששני הגמדים עם הפטישים שהתיישבו לי בקדמת הראש אתמול עדיין לא יצאו להפסקה ואין סיכוי שאני נכנס למקלט עם עשרה ילדים, ארבע משחזות, מקדחה ושני תוכים.
        אחרי שאומרים דבר כזה הראש הרבה יותר כואב.
        אז גנזתי גם את טיוטת הסיום האלטרנטיבי.

  3. הערה קלה לגבי בולס-ניקס:
    אחרי ריצת 0-19 מדיוויון לא יכול להיות 20 הפרש אלא רק 19.
    לכן תוצאה של 89-109 לא אפשרית לאחר ריצה כזו משיוויון אלא או 90-109 או 89-108.

    1. אתה פשוט מניח שהריצה התחילה בפתיחת הרבע והיא לא. בכל אופן זו הייתה ריצת 0-22 שהתחילה ביתרון שתי נקודות לניקס וכללה שש מהשלשות המדוברות של ווייט.

      1. לפי הניסוח של דובי הריצה התחילה בתחילת הרבע, כך שתבוא לדובי בתלונות על הבנתי.
        בכל מקרה היה צריך לכתוב בסיקור שהריצה הייתה של 0-22 ולא 0-19.

          1. זאת כבר שאלה קלה כי קהלת התייחס לנושא:
            מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

            הניקס ימשיכו להסריח גם אם תטחן אותם לאבקה ותבנה את הקבוצה מחדש מפרחים

  4. תודה רבה איש שנון.
    .
    לא ברור לי למה אתה מקווה שיפטרו את פיזדייל, כאילו שעומדים בתור לחתום אצלכם (אולי תצליחו להשיג איזה תואם טיירון לו לוהט שלא הוחתם משום מה בשום מקום אחר מרוב שהוא מאמן גדול)
    .
    יופי של סגירת משחק הייתה היום ללייקרס אבל קבוצה שתסגור להם את הצבע תכניס אותם לבעיה לדעתי על אף השלשות בסיום (משום מה הסאנס פתחו לליקרס את הצבע למליון חיתוכים ברבע השלישי בעיקר – היו להם מעט מדי עצירות ברבע הזה בגלל שהם סירבו להמר על הזריקות של הלייקרס. למה ביינס צריך לצאת למגי למשל??). – ואם כבר השלשות אז למה בסיום צמוד לברון לא דורס את דרכו לסל והולך על שלשות די קשות?
    .
    טוב כולם רואים שיאנג הוא על אמת לא צריך עוד לסנגר על הטרייד ההוא. מה שמדהים זה שהוא מוסר המון המון אסיסטים לאיזור הטבעת – אפילו שאין לו את קולניס עכשיו ללוב. פשוט הצגה של שחקן. הלוואי שהוא ויוקיץ' גם יגיעו להישגים.
    .
    לדעתי יוטה היא מועמדת רצינית לאליפות. קונלי מתחיל להכנס לעניינים. מיצ'ל הופך מפוטנציאל לסופרסטר ובוגדנוביץ' נותן תפוקה של שחקן בכיר. כישרון יש, הגנה יש, הגנה בטח שיש. קבוצה קבוצה.
    .
    ורק אמביד משום מה מסתובב על קשת השלוש. איזה בזבוז של קבוצה אלוהים.

            1. הכוונה היא לתגובה הפסיכוטית של אדם שגילה במקרה שיש לו ברך בכל רגל, כלומר בשני הצדדים.
              כמה ימים במיטה ומאה גרם סוכריות גומי וזה עובר.

            2. מכיר שאתה מחפש ביוטיוב את ההברקה של הלייף שתפיל את כולם ותוציא אותך גאון ושנייה לפני שאתה מוצא אתה מגלה שאיזה סמארט אס הקדים אותך?

            3. בוא. גם לעומרי כספי היה פעם משחק כזה מול קרי.

            4. אהבתי ממש את ההסברים המלומדים של חבריי המבריקים,
              מבריקים בהפרש מכל מה שאהגה –
              אז אין לי ברירה אלא לנטוש את מחוזות השנינות, ולעבור לדבר עצמו –
              .
              דלקת ניוונית בברכיים.
              "דלקת ניוונית" זה שם גדול למצב שכמעט שליש מהאוכלוסייה חווים/יחוו.
              כאשר מפרק עובר זעזוע, במהלך תהליך ההחלמה של הגוף לפעמים במקום להצמיח סחוס תקין בנקודת הפגיעה, הגוף יצמיח עצם. אותן בליטות עצם "תופסות את המקום" של הסחוס, ויוצרות אפקט דלקתי שכולל נפיחות, וכאב. סוג של דלקת מכנית שהגוף יוצר לעצמו.
              במקרה של דלקות ניווניות של מפרק הברך, יש חלוקה בין דלקת של רגל אחת, לבין דלקת של 2 הרגליים ("דו צדדית").
              למרות שזו לא בעיה קשה מאוד לטיפול, הטיפול השמרני דורש זמן וסבלנות. ללא ניצוח משקם, התהליך הוא למעשה בלתי הפיך –
              עצם שצמחה לא "תיסוג לאחור". אבל מה שכן אפשר לעשות זה להקטין את הלחץ על המפרק (הלחץ הקבוע מעודד המשך צמיחה של העצם), לעבוד על מכלול השרירים שמסביב (מייצבים ומקטינים את הלחץ על נקודת הפגיעה), ועם שלוב של מנוחה, תזונה, ופיזיותרפיה, לאפשר לגוף לשקם את הסחוס בנקודה הפגועה, ובכך עם הזמן למזער את הסימפטומים של הדלקת הניוונית.
              היות ופארסונס לא בדרכו לחוזה מקס נוסף, ואין לו תמריץ לקחת סיכונים מיותרים (ניתוח, לדוגמה), זה לא מפתיע שתהליך השיקום כל כך ארוך.

            5. אני מעדיף את התיאורים הגרפים יותר…

    1. לא יודע אם קראת בבלוג החי אבל יש לי פתרון לגבוהים קלסטרופובים כמו אמביד פורזי ודיוויס לאחרונה

      כל החטאה מה3 קנס 50K, כל החטאה מחצי מרחק קנס 20K, כל סל בצבע הם מקבלים 2K.

      נראה לי אחלה

  5. איזה כיף זה דובי 👏👏
    תודה תודה.
    אהדת קבוצות כמו הניקס מעידה למה המין האנושי יכחד.
    זו פשוט המתת חסד.

  6. וואו, איזה לילה, ואיזה סיקור.
    בעקבות השלפוחית, קמתי ב-2:00 וראיתי את החצי הפחות טוב שלו.
    עדיין היה נחמד.
    אינדי ומקונל זה שילוב משמיים.
    סימונס ובראון זה שילוב מהגהנום.
    ואיזה לילה לקוריוז וקוריוז ג'וניור! בסוף אני אשתכנע שהוא אמיתי (תירגעו, אני עוד לא שם…)
    תודה לדובי

  7. היה לילה עצום ממש. הרבה משתקף בחי.
    .
    מעשית, המלצת צפייה לקאבס. יותר מדי רגעים שווים, משני הצדדים. מי לוקח כבר את tt ולאב?
    .
    הנטס כתמיד ה-המלצה, שוב זה הלך עד הקצה, מה שלא כ"כ ברור כאן… עד לבאזר ביטר.
    .
    בארט שחקן. כבר משהו טוב מהעונה. קובי ווייט, כתבתם והמעטתם. זה מה זה זה?
    .
    על הלייקרס חפרתי ארוכות בלייב. זה היה משחק מדהים. קבוצה מאומנת בשיאה, עם שימוש מיטבי בשלוש, מול קבוצה הרבה יותר חזקה בחצי כוח, שלא שמעה על הכלי המוזר הזה ומשחקת כמו לפני 20 שנה. עד שהבשורה הגיעה גם אליהם ברגע האחרון, שלוש צ'אקות ונגמר. אשכרה קבוצה אחת שיחקה על הפרימטר, והשניה בצבע. שתי מדינות לשני עמים. ללייקרס יש תקרה כזווווו גבוהה עדיין.
    שאלה חוזרת:
    לא מותרות לסקרמנטו להחזיק את בוגדה, העצום, כוכב אליפות העולם, על הספסל? קבוע, מתחת לאדי הילד. עלה עם 25 נק, 10 אסיסט, 4 חטיפות. 4.
    לארוז, ולמכור הכי גבוה. זה מספר 2 חזק בכל קבוצה בליגה. לא מחליף בקינגס.

  8. לברון ג'יימס. התנהל/מתנהל כאן דיון לגבי שאלת איך הוא נראה בשלב הזה של הקריירה שלו.
    התשובה?
    טוב, תודה.
    .
    10 משחקים לתוך העונה, והלייקרס בדקות בהן לברון על הפרקט, היא קבוצת טופ 10 בהתקפה, טופ 3 בהגנה, וזה כאשר ברור לעין שיש להם עוד המון מקום להשתפר.
    לברון הפך בצד ההתקפי של המשחק לרכז במשרה (כמעט) מלאה. באותן דקות בהן ברור שהמסירה היא העדיפות הראשונה שלו, הלייקרס משחקים התקפה חזקה. אפילו חזקה מאוד. % האסיסטים שלו בשמיים, % היעלות שלו כמנהל משחק, גם הוא בשמיים. המצבים שהוא מסדר לחבריו, בדגש על המסירות לגבוהים בצבע, הם מצבים של אחוזים גבוהים. לברון מסר הכי הרבה אסיסטים עד כה העונה. סבבה, אבל זה לא בהכרח אומר הרבה, חוץ מהעובדה שהכדור המון ביד שלו. רק מה, 50 מ-110 האסיסטים שלו העונה הם ללייאפ/הטבעה. רק ל-22 שחקנים בליגה יש 50+ אסיסטים (לא רק כאלו שהסתיימו בלייאפ/הטבעה).
    אם נוסיף את 12 האסיסטים לשלשה מהפינה, נקבל ש-62 מ-110 האסיסטים של לברון הם לזריקות המשתלמות ביותר בכדורסל. מרשים.
    השחקנים היחידים עם נפח כזה של אסיסטים, מתוכם אחוז כזה של אסיסטים "יעילים" (שלשה מהפינה/מתחת לסל), הם לוקה דונצ'יץ', ריקי רוביו, וטריי יאנג.
    .
    צריכה להישאל השאלה הברורה –
    אסיסטים. מגניב. אבל מה עם תוצאות?
    אז אם נבחר לרגע לעזוב את המאזן 8 – 2, ונתייחס למה שבאמת מעניין, מאזן ה-ON/OFF, נגלה שכאשר לברון על הפרקט, הלייקרס מנצחים בכל 100 פוזשנים, 112.9 – 101
    כאשר הוא על הספסל, הם מפסידים 99.6 – 101.1
    הפעם האחרונה שלברון שיחק בקבוצה בה מאזן ה-ON/OFF שלו היה 11+ ,
    הייתה עונת 16'. אנחנו זוכרים איך היא נגמרה.
    פעם לפני כן?
    עונת 13'.
    ההבדל בין העונה לעונות אלו (13', 16') הוא שהקבוצה שלצדו "מפסידה פחות". לאורך הקריירה של לברון, חלק גדול מההרכבים שלצדו הפסידו בהפרשים ניכרים כאשר ירד לספסל. הלייקרס הנוכחית מפסידה בהפרש מינימלי, הפרש שיש יסוד להאמין שיעלם ככל שהעונה תתקדם, וזה לאור העובדה שדייויס רחקו מלמצות את הפוטנציאל שלו בדקות בהן הוא על הפרקט ללא לברון. חזרתו של רונדו צפויה לתרום לכך.
    .
    השורה התחתונה –
    למרות שרק 10 משחקים שוחקו עד כה, וזה ממש מוקדם,
    אני לא מצליח להתנער מהתחושה שהלייקרס שכבר כעט מציגים מספרים של קונטנדרים, הולכים עוד להשתפר ככל שהעונה תתקדם. נכון להיום (רגע לפני שראינו איך ג'ורג' + קאוויי), הם המועמדים מס' 1 שלי לאליפות.

    1. גיא אני איתך כאוהד לברון, אבל צריך לזכור שיותר קל לתת אסיסט למקום שקל לקלוע ממנו (מתחת לסל) מאשר לאסיסט רחוק מהסל. השלשות כמובן יותר רחוקות וכאן זה כבר הפוך. כלומר התמונה היא מורכבת והיה מעניין לראות עד כמה השחקן שמקבל את הכדור פנוי, ובנוסף מהו זמן השיחרור של הקליעה (ממראה עיניים לברון מוסר לשלשה בצורה מאוד מדויקת, כמעט אף פעם הכדור לא מגיע לברכיים של השחקן המקבל כמו שהרבה מוסרים עושים).
      .
      ומה שלא יהיה, הלייקרס צריכים לקלוע הרבה יותר טוב לשלוש, יהיה להם קשה להמשיך ככה. והם גם יצטרכו את רונדו בשיאו או לרקוח איזה טרייד בכיוון.

      1. מסירה לליי אפ בהתקפה עומדת, זו המסירה הקשה ביותר. זה דורש תזמון, דיוק, והבנה של כל השחקנים שנעים, הן בהתקפה, והן בהגנה.
        למסור הרבה מסירות כאלו, ולשמור על יחס אסיסטים/איבודים איכותי, את זה זה בכלל קשה לעשות.

        1. נכון. מרגע שהכדור הגיע אל שחקן ללייאפ זה סל כמעט בטוח. אם נקצין אז מסירה להאלי הופ זו אומנות אבל זה כבר ממש סל בטוח, אז ישנו איזה אלמנט של קיזוז.

    2. שפתיים יישק.
      רק בעניין התחזית, והיא רעועה מטבעה. הלייקרס הם בלי ספק אחת משתי אסופות החומר החזקות בליגה, לצד הקליפרס (את פילי אני משאיר לשרינק). ואחת הכי לא קבוצות, עדיין. היי טורונטו, יוטה, פיניקס.
      הקליפרס, עוד לפני ג'ורג', הם גם וגם. עוד לפני! תוהה אם ווגל, שעושה עבודה יפה מאוד הגנתית, יצליח לחבר on the fly במערב תחרותי, כ"כ הרבה חלקים מורכבים… זה רק מתחיל בברון ונוגע בכל שחקן בערך. מהעברת הלפיד לגבה, החלטה מה הוא ומתי, הרכבי סמול או ביג, מה עושים עם קוזמה, איזה גבוה ומתי, מחסן גארדים מנופח, רונדו – איפה – ועוד מלא. שלא לדבר על הטרייד המסורתי שיגיע. לא יודע עם כמה חמישיות שיחקו כבר העונה אבל זה המון בוודאות.
      ניחוש שלי, לא עוד העונה. אולי הבאה, כמו כל קבוצות האליפות של לברון.

    3. אתה קצת מתעלם מן החריקות – ויש הרבה כאלו – אני לא מדבר על אחוזים מהשלוש וכדומה, אלא על הבעיה המובנית שיש כאשר הוא משחק עם דיוויס, ובטח שעם עוד גבוה. הסאנס היום די הפקירו את הצבע לא ברור לי למה. כשהם עיבו אותו יותר הם די הצליחו לבצע עצירות (השלשות שהגיעו ללייקרס בסיום לא היו כתוצאה מהימור והיו זריקות די קשות אפילו). אני תוהה מה יקרה כאשר ההגנות האיזוריות יתחילו והצבע יתעבה עד ייסתם. צריך לחכות לעוד משחקים מול יוטה והקליפרס, ולמשחקים מול דנבר, פילי, הבאקס ואף יוסטון (במידה ויתחשק להם לשמור באותו היום) על מנת להבין כמה ההתקפה. אני מסרב להתרשם מהיכולות ההתקפיות שלהם, בלי קשר לכמה מוקדם אנחנו בעונה. (מההגנתיות דווקא כן – זה לגמרי שם)

      1. יש חריקות. ללא ספק. המון מהם. שיתוף הפעולה בין לברון לדייויס הוא בעיקר ניצוצות מזדמנים. כאשר לברון על הספסל? לא ראינו משהו שמזכיר ניהול משחק סביר מצד הלייקרס.
        הכל נכון.
        רק מה,
        בסופו של יום יש נתונים אמפיריים על מה הליייקרס עשו ב-10 המשחקים שלהם עד כה העונה. נותנים אלו (מצומצמים ככל שיהיו) מלמדים שהם פחות גרועים התקפית משניתן לדמיין (בדגש על הדקות של לברון על הפרקט),
        ושהם "על באמת" בהגנה.
        אני לא מוצא סיבה (למעט פציעות, ועל זה כל מה שיש לומר, וזה נכון לכל קבוצה, ולכל שחקן בליגה –
        זה "טפו, טפו, טפו") שההגנה תיחלש.
        אני מוצא לא מעט סיבות לשיפור בהתקפה (תיאום בין שחקנים זה פונקציה של ניסיון. וניסיון הוא פונקציה של זמן. וזמן, עד לסיומה של העונה, יש בשפע).

        1. בנוגע להגנה – גם אותה לומדים, המצב הוא לא סטטי. אני חושב שאם יתקפו את מגי/האוורד/ קוזמה/ רונדו (אתה רואה אותם שומרים על יאנג, קיירי, הארדן, קוואי וכו'?) זה יוציא את הגנת הברזל משיווי משקל. יש להם את דיוויס שהוא באמת נכס הגנתי ואת גרין ובראדלי שהם שומרי פרימטר מצוינים אבל גם לא מעט שומרים הרבה פחות טובים.
          ב. אני לא חושב שזה עניין של ניסיון וזמן, אלא של שיטה. ולברון צריך את השיטה שלו. מי שמקיף אותו הוא קלע פחות טוב מהשנים בקליבלנד. כמו כן אין לו שחקן יוצר נוסף ברמה גבוהה (דיוויס לדעתי לא יכול להכנס לקטגוריה הזו כשחקן כי היתרונות שלו הם כמפעילים אותו) כמו שהיה לו את וויד ואת קיירי. זה לא הולך להשתנות, וגם אם יבוא שיפור אני חושב שאלו נקודות תורפה שגם הזמן לא יעזור להם (ואין בכך בכדי לומר שהם לא יזכו באליפות ו/או יתנו בראש במשך כל העונה, אבל אי אפשר להתעלם מהנקודות הללו ולייחס לזמן תכונות שאין לו)

          1. אני לא מסכים שזו אותה שיטת לברון אותה ראינו בשנים 15' – 19'. התפקוד של לברון על הפרקט שונה –
            הוא מפעיל את שחקני הפנים בתדירות שאני לא זוכר מאז שאני צופה בו משחק.
            אם בעבר זה היה "תעצרו אותי אם אתם יכולים", ואז אם לא נלקחת זריקה, אז ישנו ניצול של השינויים בהגנה בשביל למצוא חבר לקבוצה,
            אז כיום רוב ההתקפות מתחילות במחשבה של הנעת כדור.
            אתה יודע לכמה שחקנים יש על פני עונה % אסיסטים דומה (או גבוה יותר) מזה של לברון העונה?
            יש את סטוקטון (8 פעמים), נאש (4 פעמים), כריס פול (3), ווסטברוק (3), רונדו (2), הארדן, ואנדרה מילר.
            לא קשה להבחין שהמשותף לכל השחקנים ברשימה הוא שכולם שיחקו בעמדת הרכז במשרה מלאה בעונות בהן הם השיגו את נתון % האסיסטים הגבוה שלהם.
            .
            כמובן שעוד חזון למועד, והכל יכול עוד להתרחש, כולל קריסה אפית של הלייקרס.
            אני כותב על סמך מה שראיתי, על סמך ההתרשמות שלי.
            בשנה שעברה ההתרשמות שלי התרסקה,
            כך שה-ללל עדיין לא צריכים לאבד תקווה…

    4. "על כל פנים, כך היה לפני שפצעו של איניגו נפתח מחדש, ווסטלי התמוטט שוב, ופזיק בחר בפניה הלא נכונה, וסוסה של מרגנית איבד פרסה… "

  9. אס ל3 נק זה בדייה. צריך לבטל את זה. אין שום אסיסט במסירה ל3. ניפוח סטט קלאסי.
    זה כמו בכדורגל להוריד למישהו לאחור והוא בועט מ25 מטר לחיבורים ומחשיבים אסיסט למי שמסר לו. חרטא.
    אותו אדם יכול למסור לרדיש ולדוראנט האם יהיה אס ב2 המקרים? זה שגוראנט קולע זה לא בגלל המוסר.
    מצידי שיקראו לזה אסיסט דרגה 2, זה לא מעניין.
    אסיסט נחשב מבחינתי רק ללייאפ או דאנק.

    1. יש משהו במה שאתה אומר, אבל למה להיפך זה לא נכון? למסור ללוב לאלכס לן שלא מתרומם סנטימטר או לאנטוני דיוויס האלוהי זה שונה לגמרי לא?
      באתר הזה יש את הנתונים (תודה לגיא ועידו שהראו לי אותו פעם)
      https://www.pbpstats.com/totals/nba/player?Season=2019-20&SeasonType=Regular%2BSeason

      1. כי הטבעה ולייאפ רוב השחקנים בליגה יכולים מה לעשות. נכון שדיוויס ולן לא קופצים לאותו גובה אבל זה הבדל פחות מאשר דוראנט ורדיש.
        שלשות זה תלוי רק בקלעי ולא במוסר. שיקראו לזה אס סוג 2 לא אכפת לי אבל לא אוהב שמחשיבים את זה לאס

        1. אתה אומר את העניין של הלייאפ וההטבעה גם כשיש שומר על אותו שמסרו לו? (להראות לך סרטוני היילייטס של לברון? – למסור לו לדאנק זה לא בדיוק למסור לדאנק של שחקן אקראי – אפילו שחקן מצוין כמו נגיד גורדון היוורד)
          אבל אם זה כל כך פשוט אז איך זה שיש הבדל די משמעותי בין שלשות של קאץ'&שוט לבין שלשות של פולאפס? בין שלשות פנתיות לבין שלשות שהן מעל הקשת? ואם שלשות פינתיות כל כך קלות אז למה פשוט לא רצים לשם וזורקים?

    2. זה לא בדיה בכלל ושלשה לא תלויה רק בקלע. דוגמא: כל הרדיקים והקייל קורברים לא היו קולעים שלשה אחת בלי שמישהו ימסור להם בבלטה הנכונה
      (הנה בסגנון האנרדסטייטמנט שלימדת את כולנו)

  10. אחלה סקירה לאחלה ערב של משחקים. הלכתי לישון בתחילת הרבע הרביעי עם תקווה לנצחון הסאנס. זה היה קרוב. סקרמנטו הראתה לי אמש שהיא קבוצה עם אחלה לחימה. בוגדנוביץ' 'גדל' עלי משך המשחק. דובי, נראה לי שבניקס הולכים לפטר את המאמן, במקום את הנשיא והמנכ"ל

  11. פניקס נתנו משחק מצוין, הם לא נופלים כרגע משום קבוצה במערב חוץ מלייקרס קליפרס דנבר ואולי יוטה, אלה נראות כרגע ה 5 הבטוחות בפלייאוף, כנראה ביחד עם יוסטון.
    רונדו יוסיף הרבה ללייקרס כמנהל משחק נוסף, גם השילוב מחדש של קוזמה יתן דחיפה
    פילי עברו את המשוכה של קליבלנד במסע משחקי החוץ ההרואי והיום בק טו בק מול אורלנדו עם פולץ

  12. מצוין דובי, תודה רבה.
    .
    אני ממש לא בטוח שפיטוריו של פיזדייל יועילו במשהו, הדג מסריח מהראש, והראש של הניקס מסריח הרבה לפני פיזדייל ויסריח הרבה אחריו. מאותה סיבה זה גם לא יהיה אסון אם יפטרו אותו – לא נראה שהוא, או מאמן אחר, יצליח לפתור את בעית הראש, ולכן הניקס ימשיכו להסריח עד לחילופי הנהלה ואולי גם בעלים.
    .
    לפחות על סמך חמש הדקות האחרונות של הלייקרס בפיניקס אני בהחלט מבין על מה סתאם מלין בכל הקשור למשחק ההתקפה של הלייקרס – אכן תמונות קשות, ועם זאת לדעתי הסגל המסייע של הלייקרס היה זה שהכריע במאבק הענקים שהתחולל על הפרקט בין לברון לביינס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט