I AM BACK! / מנחם לס

ראשית – חג שמח לכולם!

דירה חדשה. עולם חדש. חיים חדשים.

אנחנו בקומה 6, עליונה בבית הזה מהצד הצפוני. הכל אלקטרוני. ללא סמרטפון אין כניסה לחנייה, או לדירה. גם לזה וגם לזה חייבים קוד!


מי שלא מעוניין לקרוא על מה שעברתי בשבועיים וחצי שלא הייתי באתר שיעבור למספר "3"! אני מודה שאילו אחד מאנשי הצוות היה רוצה לכתוב על שבועיים וחצי מחייו ללא כל קשר ל-NBA, הוא היה צריך לתת לי סיבה טובה מאד להכנסת מאמרו. אז אולי זה אחד היתרונות של להיות בעל האתר. פשוט לא ראיתי דרך אחרת לחזור אחרי שנעלמתי לכמעט 3 שבועות – ההיעלמות הארוכה ביותר שלי מהאתר – ללא הסבר.

1.תושב אטלנטה, ג'ורג'יה

אף פעם לא נעלמתי מהאתר לתקופה כה ארוכה. שבועיים? שלושה? הכל מעורפל. תארו לכם ששלשום הייתי חייב להכניס פוסט של גולש בשם אברי זקן, שיהיה חבר צוות בקרוב, ושכחתי כיצד להעלות תמונות שנשלחו בקובץ 'וורד'. שכגחתי גם כיצד להעלות סרטון ואחרי איזה רבע שעה של נסיונות, סוף-סוף נזכרתי.

כמובן שהגיל עושה את שלו. אבל גם המאורעות של הימים האחרונים. לפני שבועיים ויומיים היינו בחווה של קני, בנה של גייל, להיפרד מכולם, ולהיות במשחק פוטבול של רומן, הנין של גייל בן ה-12. לא שאטלנטה היא סוף העולם משרלוט, שהיא 15 מייל מהחווה. בס"ה עוד שעתיים נסיעה משהיה מגרינוויל (מגרינוויל לאטלנטה או לשרלוט זה עניין של שעתיים על I-85). אבל פסיכולוגית זה כמו שבני משפחה עוברים מטבריה לאילת.

אמרנו שלום בחווה, ויצאנו לדרך. לא יותר ממייל או שניים מביתו של קני עליתי על משהו בכביש, קאונטרי רוד מהסרטים, וחטפתי פנצ'ר. תקר יעני. התקר האחרון שקרה לי היה בישראל לפני איזה 40 או 50 שנה בוואדי מילק. במקום לצלצל לקני – בעל מוסך לפני פציעתו הקשה לפני איזה 15 שנה – החלטתי להיות THE MAN ולהחליף את הצמיג בעצמי. לקח לי חצי שעה רק למצוא ואז להפעיל את ה-JACK להעלת המכונית כמה סנטימטרים להחלפת הגלגל בגלגל זמני, ולקח לי עוד 20-25 דקות להצליח לשחרר את ההברגות. סוף-סוף הצלחתי, והורדתי את הגלגל

הדרך היתה קאונטרי רוד צרה, וכשהתקר קרה דאגתי לחנות ממש בקצה הכביש לאפשר למכוניות שבאות ממול לעבור (אחת כל 10-15 דקות במקום שכוח-האל הזה, אבל אחד מאזורי האפרסקים והתירס המעולים והידועים ביותר!).

הוריי! הורדתי את הגלגל!!!

אבל, אבוי. הוא ברח לי מהיד והחל להתגלגל במדרון. המדרון היה בשיפוע קל שאחריו השיפוע הפך לרציני, כמו בירידה מירושלים. אז אני, אידיוט בריבוע, מתחיל לרוץ אחרי הגלגל כשגייל צורחת "STOP! STOP!!!". ידעתי שאם אני לא מגיע לגלגלהוא מתחיל ברירידה תלולה, וספק נפלתי-ספק זינקתי – ונפלתי שטוח על כל גופי. קשיש בן 82 שחושב (ומרגיש לעתים) כאילו הוא בן 60.

WRONG! אני אולי חושב ומרגיש שאני בן 60 אבל כל עצב וכל שריר בגוף יודעים את האמת.

התרוממתי זב דם משיחים, קוצים, ואבנים. גייל צועקת בהיסטריה, ואני צועק בחזרה "I'M OK!".הרגשתי שכל החתכים לא רציניים אבל ידעתי שפצעתי משהו בחזה. תחילה חשבתי שזה שריר מתוח, אבל אחרי כמה ימים התברר ששברתי צלע עליונה משמאל. כמובן שגייל מיד צלצלה וקני ודבי הגיעו מיד. דבי- אחות במקצועה – חבשה את החתכים אחרי שמרחה אנטי-ביוטיקה; קני הרכיב את הגלגל עם הצמיג הזמני, וחזרנו לחווה.

למחרת החלטתי שהגיע הזמן לארבעה צמיגים חדשים, וחזרנו הביתה לגרינוויל.

אפילו לא היה לי זמן ללכת למרכז האורטופדי שלי בגרינוויל וניכנסתי למרכז רפואי שפורח עתה בכל ארה"ב בגלל שלכ"כ הרבה תושבים אין ביטוח רפואי, הנקרא "IMMEDIATE CARE", ושם מקבלים מקרי חירום ב-DISCOUNT, ודואגים לתשלום מלא מאלה ללא ביטוח אחר כך. הסתבר שישנו שבר בצלע, ואין מה לעשות בנידון מלבד מנוחה. כמובן שניתן להשיג מרשם ל-OPIATE, משכך הכאבים שהפך לבעייה מספר אחת בארה"ב בגלל ההתמכרות לסם. החלטתי שאני מסתדר עם אדוויל או טיילנול (משככי הכאבים עם או בלי אספרין שלא צריכים מירשם).

הבעייה? חייבים לנסוע לאטלנטה לדירה לפגוש את אנשי הטיווי/אינטרנט/טלפון, והכל עם צלע שבורה.

הכל מאחורינו. האריזה, סחיבת רהיטים וקרטונים מהקומה השנייה לראשונה (כמובן שעם עזרת חברים-זקנים) כדי לחסוך שני דולארים (עם 3 אפסים מימין) ממחיר חברת ההובלה, ואנחנו כבר באטלנטה, מדינת ג'ורג'יה, עם צורך להחליף ה-כ-ל כשעוברים ממדינה למדינה. פעם הכל היה פשוט. היום בגלל בעיות וצרכי בטחון חייבים להחליף הכול: רישיון רכב; בחינת נהיגה (תיאוריה ובדיקת ראייה בלבד למזלנו כי בנהיגה היינו בוודאי נכשלים…), החלפת ביטוחים (כולל בטוחים רפואיים גם למדיקר וגם לביטוח המשני); שינוי כתובות ב-SS, ועוד ועוד כאילו ג'ורג'יה היא טורקיה, ולא אחת ממדינות ארה"ב.

טוב. הכול מתחיל להסתדר. אנחנו עתה בדירה חדשה, בבית דירות חדש ומדהים בפרבר היוקרתי ביותר באטלנטה, וחיים כאילו אנחנו עשירים. הנה כמה תמונות מחדר הכושר כדי שיהיה לכם מושג באיזה היי סטייל חי עכשיו בעל האתר החרמן שלכם:

הנה חדרי הכושר (3 מ-5):

הכניסה לאולם…בגיל 82 הגיע הזמן לחיות כאילו אנחנו עשירים…

עכשיו הגיע תור פירוק מזוודות וקרטונים, זריקת חצי ממה שהבאנו הנה כג'אנק (מי צריך כל כך הרבה טי-שירטס, מכנסיים, ותחתונים? כבר הבאתי איזה 10 שקים כתרומה ל-GOODWILL, ג'אנק שגייל ואני לא מאמינים שהצטבר לנו מאז שנת 2,000 כשעזבנו את לונג-איילנד לפלורידה, ואז ה-8 שנים בגרינוויל), וכל הסידורים הדרושים בדירה חדשה לחלוטין.

אני עייף כפי שלא זכור לי שהייתי אי-פעם. הכל כואב, וכמובן שבעיקר החזה עם הצלע השבורה. אבל אנחנו מאושרים. דירה בבית עם מכון כושר מודרני הכולל הכל; בריכה מחוממת; ובית מודרני של שנת 2019 שכשאתה מקבל חבילה, אתה יורד ל'חדר הדואר והחבילות' עם הסמרטפון, ניכנס לאפליקציה של הדואר, או אמזון, או פדרל אקספרס (וכד'), מכניס קוד, ודלת של תא גדול או קטן (תלוי בגודל החבילה) ניפתחת, והנה החבילה.

יורדים במעלית, חוצים רחוב, ונמצאים בשופינג-סנטר ענק עם 4 מסעדות של עיניים מלוכסנות' (סינית, סינית FAST-FOOD, תאילנדית, ויפאנית), מסעדה מזרחית 'גריל נתניה', חנויות כל-בו, ומה לא.

והכי חשוב? תחנת אוטובוסים 'MARTA' (קומבינציה אוטובוס-רכבת) המגיעה תוך 20 דקות לדאונטאון, ממש מול בנייני CNN ואולם אטלנטה האוקס.

אטלנטה הופכת במהירות למטרופוליטן ענק. מדווח על מעל ל-1,200 איש ליום המגיעים הנה. התוצאה? תחבורה עומדת. ישנה 'חגורה' (BELT) העוטפת את העיר הנקראת I-285. פעם הכביש המהיר הזה היה היהלום של העיר. היום הוא פצע עם מוגלה. I-285 הפך למגרש החנייה הארוך בעולם. כל הכביש המהיר עובר שיפוץ וניתוח FACE LIFT שייקח כמה שנים: גשרים, תעלות, כביש 'כפול'. מכפילים ומשלישים את קיבולו. האם אני אהנה ממנו? אני מקווה. עד אז רק רכבת ואוטובוסים הנוסעים על ה-EXPRESS LANE.

זהו. הפכנו ל-CITY PEOPLE רחוק מהרדניקים וה-KKK, אבל שנינו עוזבים את גרינוויל עם רגשות מעורבים כי התאהבנו בעיר הקטנה, המיוחדת הזאת, שהופכת אף-היא לענק בלתי מוכר ובלתי ידוע.

2. שלום לגרינוויל

גרינוויל היתה אחד הסודות הכמוסים ביותר עד הזמן האחרון. לא עוד. העיר שפעם היתה ידועה רק כעיר בה נולד ופרח ה-KKK, ובה נולד וגדל SHOELESS ג'ו ג'קסון, הופכת במהירות שיא להיות עיר ואם בארצות הברית של ארה"ב.

כמה מילים על SHOE-LESS (כי פעם – בגלל עוני משפחתו – הוא הופיע למשחק בייסבול בבית ספר העממי ללא נעליים)

מי הוא SHOELESS? אחד מהשחקנים הנודעים ביותר בהסטוריה של הבייסבול גם בגלל יכולתו, וגם בגלל המשפט "SAY IT AIN'T SO, JOE" שילד בן 8 פנה אליו אחרי שהוא – ועוד כמה משחקני קבוצתו הבלק-סוקס של שיקגו – הואשמו במכירת משחק בוורלד סרייס., אחד הסקנדלים הידועים בתולדות הספורט האמריקאי (אגב, שו-לס היה חף מפשע כפי שהסתבר שנים אחרי).

רק למעוניינים, אז הנה:

Joseph Jefferson Jackson (July 16, 1887 – December 5, 1951), nicknamed "Shoeless Joe", was an American star outfielder who played Major League Baseball (MLB) in the early 1900s. He is remembered for his performance on the field and for his alleged association with the Black Sox Scandal, in which members of the 1919Chicago White Sox participated in a conspiracy to fix the World Series. As a result of Jackson's association with the scandal, Kenesaw Mountain Landis, Major League Baseball's first commissioner, banned Jackson from playing after the 1920 season despite exceptional play in the 1919 World Series, leading both teams in several statistical categories and setting a World Series record with 12 base hits. Since then, Jackson's guilt has been fiercely debated with new accounts claiming his innocence, urging Major League Baseball to reconsider his banishment. As a result of the scandal, Jackson's career was abruptly halted in his prime, ensuring him a place in baseball lore.
Jackson played for three Major League teams during his 12-year career. He spent 19081909 as a member of the Philadelphia Athletics and 1910 with the minor league New Orleans Pelicans before joining the Cleveland Naps at the end of the 1910 season. He remained in Cleveland through the first part of 1915; he played the remainder of the 1915 season through 1920 with the Chicago White Sox. Later in life, Jackson played ball under assumed names throughout the south.
Jackson, who played left field for most of his career, currently has the third-highest career batting average in major league history. In 1911, Jackson hit for a .408 average. It is still the sixth-highest single-season total since 1901, which marked the beginning of the modern era for the sport. His average that year also set the record for batting average in a single season by a rookie. Babe Ruth said that he modeled his hitting technique after Jackson's.

בקיצור, גרינוויל הפכה לאחת הערים המתפתחות במהירות הגדולה ביותר בארה"ב. BMW פתחה כאן את ה-PLANT הגדול בעולם שלה לייצור מכוניות; לוקהיד בונה כאן את המנועים ל-F-16 ועתה ל-F-35; וחברת GOOGLE ELECTRIC CARS הודיעה לפני חודש שהיא בונה כאן את ה-PLANT שלה שיהיה מהגדולים בעולם שייצר מכוניות אלקטרוניות . אם לאטלנטה מגיעים כל יום 1,300 תושבים חדשים, למחוז גרינוויל מגיעים 1,200 ליום.

למה? מה קרה? לגרינוויל מכל המקומות?

כן, לגרינוויל. אחת הערים הקטנות היפות בארה"ב עם נהר ה'רידי' העובר בדאונטאון עם מפלי מים מקסימים, ואוניברסיטת קלמסון השכנה, אלופת המכללות בפוטבול.

אבל הסיבה האמיתית היא מיסים:

אנחנו שילמנו בגרינוויל $700 לשנה מיסי בית של 3 חדרי שינה. בלוס אנג'לס או במחוז נסאו בלונג-איילנד, אותו בית היה מחוייב ב- $15,000 – $18,000 מיסי בית לשנה. אותו דבר בשיקגו, בוסטון, או סיינט לואיס. אנשים בורחים מצפון-מזרח ארה"ב או המיד-ווסט ומגיעים לסאות-קרולינה כי המיסים בצפון ובמערב (קליפורניה) ובחלקים מסויימים בפלורידה, מתחילים להעיק בצורה בלתי מתפשרת (ופחות מגיעים היום לצפון קרולינה, בה המיסים התחילו לעלות בקצב לא יאומן, במיוחד ב'משולש הטכנולוגי'). הרפובליקנים כאן בפניקה אמיתית כי רוב הבאים הם דמוקרטים, וסאות-קרולינה היא בסיס רפובליקני מאז שהאינדיאנים שלטו כאן.

איש לא יודע כמה זמן הגדילה הזאת תימשך, אבל בינתיים זוהי מהפיכה אמיתית. אנחנו עזבנו בגלל סיבה אחת בלבד: לגור ליד הבת והנכדות. אנחנו אולי קילומטר מביתן. העובדה שלאטלנטה יש את הברייבס, הפלקונס, וההאוקס, ושדה תעופה עם טיסות ישירות לישראל, לא מפריעה כמובן.

3. לא יאומן כי יסופר: גל שור שלנו עם אקרדיטציה למשחק הלייקרס נגד הקליפרס מחר בלילה (שקוזמה יחמיץ!)

שימון, היש לך מושג כמה עתונאים ואנשי מדיה אחרים מארה"ב, קנדה, מכסיקו, ושאר ארצות העולם, ביקשו אקרדיטציה למשחק הלייקרס נגד הקליפרס, בפתיחת עונת 2019-2020 מחר?

לברון ואנטוני דייויס מצד אחד. קוואי לינארד והראל מצד שני. מי צריך יותר?

ללא כל גוזמה – אפילו שקוזמה יחמיץ אותו – זהו אחד המשחקים המסקרנים והמעניינים בזכרון. ההופלה למשחק הזה עולה על כל אחרת בשנים האחרונות. את הסיבות לסקרנות יודע כל ילד בעממי העוקב אחרי ה-NBA. מספר הבקשות הגיע כנראה לאלפים.

וגל שור שלנו מהופס.קו.איל קיבל אקרדיטציה מתוך אלפים שביקשו. האישור הזה הוא האינדיקציה הברורה ביותר למעמד ולהערכה שהופס הגיע אליהם בליגה. אחת הגאוות שלי באתר הם 11 הכתבים (כולל עבדכם הנאמן) שאושרו לכיסוי משחקים ניבחרים משך העונה (אני, למרות שישנה לי אקרדיטציה, לא מבטיח ללכת למשחקי ההאוקס, אלא אם-כן הם יתנו מרוץ רציני ביותר כי כל המאמץ מתחיל להיות קשה מדי!)

כמובן שכל כתבי חו"ל הם מתנדבים, רובם בעלי משפחות שעובדים או לומדים או גם וגם, והליכה למשחק – עם כל הכבוד וההתלהבות – זה סיפור: נסיעה למשחק…חנייה בדאונטאון עם כל פקקי התנועה…כניסה לאולם שעתיים לפני המשחק לצלם ולראיין בחדר ההלבשה ובחימום לפני המשחק…המשחק עצמו…מסיבת העתונאים ב-POST GAME…ראיונות אחרי המשחק…כתיבה (או קודם נסיעה הביתה ואז הכתיבה)…ללא הגזמה מדובר כאן על עניין של 6-8 שעות.

אז גל שור – האח המבוגר של ערן שור שלנו שמכסה כדורסל מכללות טוב יותר מכל אחד אחר שאני מכיר – ובעל/עורך 'חדשות ישראל', המגזין האינטרנטי המעולה ביותר של המהגרים הישראלים בעיר המלאכים, קיבל אקרדיטציה. וואללה שאני מקנא בו.

סמיילי יעשה מחר את הפריוויו של המשחק שיתחיל ב-5:30 בבוקר שעון תל-עדשים (תארו לכם לגור ביישוב הנקרא 'עדשים'!), והפריוויו שלו, כמו כל הפריוויואים הבאים עד סוף העונה, כולל הפלייאוף, ישמש גם הבית של הבלוג החי.

אז לכו לישון מוקדם הערב כי מחר כולם מתעוררים ב-05:29!

LET'S GO CLIPPERS!!!

4. קייל קוזמה לא ישחק מחר

הפציעה של קייל קוזמה, אחד השחקנים שאני מחבב יותר מכולם (למרות שהוא משחק בקבוצה מכוערת ורעה) אושר לאימונים, אבל הוא לא יתלבש למשחק. הפציעה – STRESS FRACTURE (סדק בעברית) – קרתה באימוני נבחרת ארה"ב לאליפות העולם.

פרנק ווגל, מאמן הקבוצה, אמר מה שכל מאמן מהלייקרס ועד הפועל אילת היה אומר במקרים כאלה:

"Right now, we're just talking about ramping up his activity, and we're not going to look past two days from now,"We're going to try to increase his workload and activities this week, and we'll see where we're at."

תודה יא מיסטר פוגל על האינפורמציה המפוצצת!

וקוזמה? מה אומר קוזמה?

אני מקווה לטוב. עבדתי קשה מדי בחודשיים האחרונים, אז לזרוק ג'אמפ שוט זה כבר סימן אופטימי. הנה:

"I haven't really been doing too much, really, for the last two months, so just being able to shoot jump shots and being around the team a little bit more, it's optimistic, for sure,"

ללא קוזמה, ווגל יעלה כנראה עם דני גרין, אברי בראדלי, לברון ג'יימס, אנטוני דייויס, וג'בל מגי.

חמישייה לא רעה להתחיל את המשחק. אבל המשחק אורך 48 דקות, נטו.

5. הרפטורס החתימו את פסקל סיאקם להארכת חוזה על 130 מיליון ל-4 שנים

TOO MUCH MONEY!

6. הג'אז האריכו את חוזהו של סניידר

לקווין סניידר נותרו שנתיים בחוזה, אך הג'אז רצו לקשור אותו בעבותות "לתקופה ארוכה" והאריכו את חוזהו למפרע.

הסיבה? הם מרגישים שהם מועמדים לאליפות והם רוצים את סניידר כקברניט שיוביל את הספינה.

סניידר בן ה-52 נחשב היום לאחד המאמנים המעולים ביותר בליגה.

7. להנאתכם:

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 82 תגובות

  1. ברוכים השבים, דוק.
    טוב לשמוע שאתה בסדר, הכתיבה קולחת, והעונה בפתח – יש הרבה עבודה לעשות עם הלייקרס השנה!
    .
    מעבר דירה זה הסיוט הכי גדול בעולם, ויש רק דבר אחד שממתיק אותו. לזרוק דברים. להיפטר. הכל. כל מה שאפשר, and then some.
    לקח לי יותר מדי שנים והרבה יותר מדי כסף להבין את זה. האידאל זה להיות כמו היפנים. זורקים כל מה שלא נשאר לשימוש אהוב אחרי שנה-שנתיים. בחנויות סקנד-הנד בטוקיו אתה מוצא דברים עם אריזה ומותגים יוקרתיים של הליין מהשנה שעברה בחמישית מחיר.
    גם בבית, ואת זה הצלחנו לשחזר, זה מין ארונות שלא נראים כמו ארונות, נבלעים אינטגרלית עם הקיר, ובפנים כל מה שצריך. שום דבר לא בחוץ. כל המגורים זה חלל אחד נקי.
    הנה עכשיו השלכתי בלי למצמץ, לפחות 40-50 חולצות כפתורים מהתקופה של החליפות, ועוד אלוהים יודע כמה טי-שירטים ונעליים וכו', לא חסר מי שייקח. זה נגד ה-dna היהודי וזה משחרר ועשה טוב. להעיף להעיף להעיף. רהיטים ציוד מטבח מכשירים, הכל היום מתיישן מהר, אין סנטימנטים.
    הדבר היחיד שעדיין עושה פקק זה ספרים ותקליטים. אלפי דיסקים ודיוידיז נשלחו לפח בלי לחשוב פעמיים(ארגז גדול, ומי שרוצה לקחת, שייקח). תודה לאל יש סטרימינג, הכל לא נדרש. אבל ספרים ותקליטים, אה. זה עדיין לא. עוד כמה שנים אולי. זה עדיין יקר מדי ואישי מדי.
    בקיצור – להעיף הכל! זה הבונוס הגדול של מעבר דירה טראומטי.

    1. להילחם נגד ה-DNA, זה ממש לא קל…
      לי אין בעיה להיפטר ממה שאינו בשימוש. אשתי, זו כבר שאלה אחרת…
      הכל,
      חוץ מ-ספרים, תקליטים, ודיסקים.
      לשמחתי, ההתעקשות השתלמה. את מאות הדיסקים שצברתי במהלך השנים "הורשתי" לילדי,
      וזה היה מהלך שהוא לא פחות מ-game changer.
      כיום אני או אשתי הולכים עם הבת בכל הזדמנות שיש להופעות של "היהודים". והבן שלי הוא אולי היחיד מהשכבה שלו בחטיבת הביניים ששמע את כל האלבום של מלך ארגמן (עליו דיסקסנו לאחרונה), ושמבין עד כמה Gimme Shelter הוא רלוונטי גם כיום (שנים מוזיקליות אדירות? שוב 1969).
      .
      אז אולי יש משהו בהמשכיות.
      לי יש עדיין את התקליט של יוסי בנאי שר "אני וסימון…"
      אבא שלי קנה אותו כשהייתי ילד קטן. זה אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי, שהיינו מאזינים, כל המשפחה ליוסי בנאי סביב הפטפון.
      (חלק מנוסטלגיה זה להאדיר ללא צדק את העבר. אבל מאז יוסי בנאי, לא צמח אחד נוסף. אני לא מדבר על הקול העמוק. אני מדבר על החבילה כולה – הכתיבה, ההומור, ההגשה, המבט המפוכח. איש אשכולות של תרבות שכזה, קשה לדמיין איך גדל שוב)
      כיום, לאותו אלבום ישן (עוד מעט חוגג 40) אני מאזין עם ילדי.
      .
      אין שורה תחתונה.
      סתם עוררה בי נוסטלגיה, התגובה. ואת המחשבה שיש חפצים שהם יותר מ-"חפצים".

      1. דיסקים דווקא אין שום בעיה. תעשה מנוי בספוטיפיי (מניח שיש לך משהו דומה), וחייך ישתנו. גם דיוידיז אגב. בהתחלה עוד סיננתי, כאלה עם תוספות, גירסת במאי וכו' – אבל יאללה. הכל הולך. שאחרים ייהנו.
        אבל לזרוק תקליטים – זה בלתי אפשרי. יש כמובן פטיפון, מעולה, הכל מוכן לטקס. אבל באמיתי, לאף אחד אין כוח לטרוח לעשות ערב תקליטים כמו פעם. הכל מעלה אבק, כולל מדפים שלמים של וינילים, וזה כבד אחושילינג! אין, אין מצב להיפרד מהם. זה כמו אלבום תמונות אישי חד פעמי, כל אחד, מתי ואיך הבאת אותו ושמעת אותו, הוא היסטוריה… זה יישאר.

        1. בתפיסה האינדיבידואלית שלי, לדיסקים אותו מקום נוסטלגי כמו התקליטים.
          .
          אותה נוסטלגיה, היא צומחת ממקום של רגש. ורגש, הוא לא קשור, לא להגיון, ולא למציאות.
          ברור ששירותי המוזיקה כיום הפכו הכל לזמין יותר, נוח יותר, ואני בהחלט משתמש במגוון מאותם שירותים.
          ועדיין, אותה נוסטלגיה, קשה להתנער ממנה (אני גם לא בטוח שצריך, או אפילו כדאי).
          יש הבדל כל כך גדול בין לבקש מבני שישים שיר שמתחשק לי לשמוע בסמארטפון שלו,
          לבין לשבת ביחד עם הילדים, לבחור את האלבום מתוך המדף שמכיל המון כאלו, לשלוף אותו עם חיוך על הפנים, ולהתחיל לספר לילדים על הטיול אחרי צבא באיטליה, אז חרשנו על אותו "עלייתו ונפילתו של זיגי" עד דק.
          ואז להשמיע אותו, מ-"5 שנים" עד "רוקנרול התאבדות".
          .
          (כמובן שצריך לקחת בחשבון שזה ה-OCD שבוקע מגרוני, ולא איזו ברירה שהקדימה את ההחלטה לדבוק בכל אותם מאות דיסקים צוברי אבק ומקום…)

          1. I've had my share, I'll help you with the pain
            You're not alone
            .
            גם אני לא הצלחתי להביא את עצמי לזרוק את הדיסקים (והתקליטים. אפילו קניתי לפני שנה פטיפון חדש שמדי פעם מנוקה מהאבק שהספיק להצטבר), למרות שנמצא להם סליק בארון ומדי פעם יוצא לאור יום משהו רלבנטי. ספרים זה לגמרי נו-נו.

          2. אנחנו יצורים אנלוגיים פיזיים, לא וירטואליים. המערכת שלנו בנויה על מגע ומישוש ולכן אנחנו מתקשרים לחפצים פיזיים.
            לי יש אולר שקיבלתי לפני 35 שנה והשתמשתי בו לפני כמה ימים (שלא לדבר על חולצות מהמסלול ומשקפי שמש מתקופת הלימודים . . .)

            1. זו אבחנה יפה, רק הייתי מחדד. אנחנו ילידי העידן הפיזי-אנלוגי, שמתחלף לוירטואלי-דיגיטלי.
              לכן יותר קל לנו להיפטר מחפצי העידן החדש. אין סנטימנט כלפי דבר, שהוא עצמו כלום, הוא בר החלפה מיידית, פר הגדרה. אין לי שום יחס כלפי המסך רחב שלי, הסמרטפון שלי. ולא יכול להיות. אבל אנחנו (בניגוד לדור הצעיר ממש), עוד קשורים לחפצים שהם חפצים, של פעם. כמו המקטרת חרסינה שלי (פעם הייתי עוד הרבה יותר בלתי נסבל מהיום), מהטיול גיל 17 לאמסטרדם, קפטן בלאק כחול. שומר אותה כמו מפגר. או אפילו האטארי הראשון, על התפר בין העידנים, מתנה לאחי מההורים. נדמה לי שזה התגלגל אלי, ונמצא פה איפשהו.
              וכמובן סרטי/תמונות פילם. תמצית ההבדל בין העידנים. התשובה האולטימטיבית לשאלה: הבית נשרף, ואתה יכול להציל רק חפץ אחד. מה?

            2. אני חושב שגם היום, אם נניח תצא לטיול באלפים ותמצא איזה מקל שנוח לך ללכת איתו, אתה תיקשר אליו ולא תרצה לזרוק אותו. זה טבעי וקורה לכולם גם היום. רק תסתכל על ילדים שמצאו איזו אבן ״יפה״ וכמה קשה להם להתנתק ממנה.
              אגב כשחיינו בצרפת התוודענו למושג ״דודו״, שהוא איזושהי בובה שהילד הולך איתה לישון ולפעמים הוא לוקח אותה גם בשאר הזמן. הדודו יכול גם להיות סתם סמרטוט שהילד נקשר אליו. זה משהו שהם ממש מעודדים אותו בשביל ילדים קטנים. ברור שיותר קשה להיקשר למסך שטוח מאשר למקל, אבן או מקטרת, עם הטקסטורה והריח והזיכרונות שלה.
              זה מהתקופה שאנחנו והקופים עוד היינו ביחד . . .

            3. עגל!
              ה"דודו" הזה היה החיתול שהגדול שלי לא יכול היה להירדם בלעדיו בתקופת הפוסט דוקטורט בקנדה הצרפתית (מונטריאול). איך זרקת אותי אחורה בזמן… הוא לא ויתר והיה חייב את זה כדי להירדם

        2. השיטה שלי למינמליזם זה.
          – מה שעברה שנה ולא השתמשתי הולך למחזור. זה כולל אנשי קשר.
          – מה שמתקלקל אני מתקן. זה מדהים כמה פשוטות רוב התקלות. דברים מיפן קוריאה בקושי מתקלקלים. דברים מסין כן.
          – מה שהטכנולוגיה יכולה להחליף אני לוקח.
          – להחליף ארונות בשידות.

        1. לצורך ההגינות אני מוכרח לציין שאשתי מעומדת ראויה לתואר "קדושה" (אם היהדות הייתה מחלקת תואר שכזה) על שהיא סובלת את השטויות שלי במשך כל כך הרבה שנים…

    2. הבעייה הגדולה היא אלבומים. הם שוקלים טון. יש לי ולגייל איזה 250 אלבומים. היום הכל בסמארטפון. מה אני עושה עם אלבומים של רינה, אשתי ז"ל, שוכבת במיטה עם סיגל שרק נולדה, או סיגל ואפרת בנות ה-6.5 וה-3.5 שוכבות במיטה יחד עם רינה, כמה שבועותלפני שהלכה לעולמה? עשרות VCR שעצוב להיפטר מהפם ואיזה 120 קלטות ישנות של זמרי חתונות שאיש לא שמע עליהם מלבד חבריהם בתל חנן או שדרות. (פעם, ב-1986, הלכתי לבקר את אפרת שלמדה בבית הספר האמריקאי בניר העמק, ליד עפולה. בדרך הביתה החלטתי לעצור ב'הפלאפל הטוב באארץ' בתחנת האוטובוסים הראשית שם. פתאום ניגש אלי זקן עם מגש של קלטות מכל המינים. ראיתי שמות זמרים כשאול הבולבול וכאלה. שאלתי אותו כמה קסטה. הוא אמר "שלוש שקל". שאלתי "כמה כל המגש?". הוא הסתכל, הסתכל, הסתכל, ואמר "500 שקל". נתתי לו ולקחתי את כל המגש. לשמחתי לפני איזה 20 שנה העברתי הכל לדיסקים ואני שומע עד היום בנסיעה על "אהובתי ירוקת ה העיניים צילבה מבט עם הגבר מרמתיים", וכאלה.

      יש דברים שאתה שומר. אבל כמוך, תרמתי ש-ק-י-ם שלמים של חולצות, סוודרים, מכנסיים, זוגות נעליים –שאני אוהב את כולם אבל לא השתמשתי בהם שנים, ואני תורם בכיף, אבל גם עם כזה מין עצב.

  2. תודה פרופסור
    התגעגענו מאד ונבהלנו מהרפתקאותיך.
    בטח חטפת על הראש מהזקנה בעקבות הרדיפה אחרי הגלגל הסורר.
    15 אלף דולאר לשנה לארנונה? נשמע מופרח לגמרי. מה מקבלים בתמורה ששווה כל כך הרבה כסף? מרצפים שם את שולי הכבישים ביהלומים?
    הייתי רוצה לדעת עם היה לך איזהשהוא קשר עם אריק הנינג שנפטר אתמול?

    1. המיסים כוללים כמובן בית ספר, משטרה, וכל צרכי העירייה.
      אריק ואני היינו די בקשר עד לפני איזה 20 שנה. לא תארתי לעצמי שהוא היה צעיר ממני ב-10 שנים. הוא היה מין הייפר כזה שקפץ מנושא לנושא. אבל תמיד הערצתי את ההעזה שלו. הוא ניגש ללא כל היסוס לדוד סטרן, ללארי בירד, מייקל ג'ורדן, ופתח בשיחה, ולא ויתר עד שהתחילו לדבר איטתו, עם האנגלית הדי רצוצה שלו. הוא תמיד היה מין רווק שלא התהולל. מעניין אם סוף-סוף נישא וגידל ילדים.

  3. כיף לשמוע ממך שוב דוק. איזה לחץ הפעלת עלי, חייב עכשיו להביא סיקור ברמה של ז׳אק לואו או רמונה שלבורן. מה שבטוח יהיה צפוף ומתוח בסטייפלס סנטר ביום שלישי בערב. איזו עונה מצפה לנו – תענוג צרוף !

  4. תודה מנחם. התגעגנו . רק בריאות, המקום נראה נפלא .
    מהלך מצוין של טורונטו בעיניי הארכת חוזה של סיאקם,
    הוא כנראה העתיד של המועדון בשנים הקרובות.
    גם הארכת החוזה של סניידר נכונה וטובה, מאמן מעולה .

  5. ברוך שובך מנחם,
    למרות שהצוות עושה עבודה מצויינת,
    הכתיבה הייחודית שלך הייתה חסרה מאוד.

    מאחל לך החלמה מהירה, ושנים ארוכות וטובות נוספות עם גייל, גם אטלנטה.

    חג שמח!

    נ. ב. למה אתה חושב שהלייקרס קבוצה רעה?

    1. מתפרץ לרגע (כהרגלי) – הלייקרס קבוצה רעה מעצם היותה. לא משוכנע שהוא מתכוון ליכולת שלה העונה (דווקא יש שם סגל חזק שיכול לרוץ רחוק), אבל זה לדוק לענות.
      זו המכבי תל אביב של העולם. רק היאנקיז מתחרה בה, מבחינת אהדת קהל עצומה מצד אחד – ושינאה של כל היתר.
      סיבות לתעב אותה? הכל. LA בכלל, הסופר-טימז, כפיית טריידים, "איכשהו" כוכבים גדולים מגיעים לשם, המורשת של מ פיץ האיידס והאנס המתחמק, השופטים שדפקו את סקרמנטו… לא חסר.
      ואני עוד נחשב פרו-לברון, כן… אין קבוצה יותר שנואה עלי מהלייקרס (חוץ מהיאנקיז). כל קבוצות בוסטון ביחד, בתוספת העדר האחרון של גולדן סטייט, לא מתקרבות לזה.

      1. אין לי בעיה עם לשנוא את הלייקרס,
        גם אני לו סובל אותם, ובמיוחד עם לברון.

        רק שלי נראה שהשנה הבעיה של הלייקרס היא בעיה נפשית.
        עם רונדו, מגי, והווארד יסתדרו עם האגו של לברון,
        אם לברון יסתדר עם ווגל,
        ואם דיוויס ולברון לא ייפצעו,
        יש להם סגל שיכול לקחת(לצערי) אליפות.

  6. התגעגעתי מנחם
    כיף שחזרת.לעבור דירה מבחינתי זה אחד הסיוטים הגדולים שיש.
    המקום באטלאנטה נראה מצויין
    הלייקרס מנצחים מחר(פול גורג לא משחק)
    שתהיה לנו אחלה עונה עם הרבה מעורבים

      1. אצלי הלייקרס מסיימים בעונה הסדירה מקום 2 במערב והקליפרס 4 אבל בפלייאוף הקליפרס יקחו את המערב ואת האליפות בהעדר פציעות משמעותיות

  7. אפרופו קוזמה, הפציעה שלו פתרה מלמעלה ללייקרס את הבעיה של ההרכב. שהיא מאוד רגישה שם.
    לברון כבר דיבר פתוח על החמישיה שרצה הכי טוב בעיניו – בארדלי, גרין, לברון, AD ומגי. לא יודע איך רונדו מגיב לזה… הוא עוד יעשה שם צרות צרורות, בכלל הנוכחות שלו ממאירה מעצם היותה. הווארד בינתיים, ילד טוב.
    אז ייצא ככה שקוזמה כבר יחזור מהספסל, בתור ספק נקודות של החמישיה השניה. או חיזוק לראשונה בסמול בול, כש-AD עובר ל-5. חמישיה ראשונה צריכה יותר הגנה, בטח עם המנוחות על המגרש של לברון. וזה אין לקוזמה, עד הוכחה חדשה.

  8. אהלן מנחם. לפני שבועיים היה לי פנצ'ר. הראיתי לבתי את כל השלבים הוספתי שתשים לב טוב טוב כי פעם באה זה יקרה לה עוד ארבעים שנה ואני כבר לא אהיה באזור.

    החודש שאני הכי אוהב בשנה זה החודש שאני אורז תיק גב קטן ואנחנו עושים קמפינג למשך חודש. מי צריך דברים?

  9. בריאות שלמה מנחם ווולקאם בק
    מאחל לך ולנו עוד הרבה מעורבים.
    אשכרה דמיינתי אותך מנסה לרדוף אחרי הגלגל…
    מתנצל אבל זה שיעשע אותי מאד (כמו לצחוק על מי שהחליק על קליפת בננה.,.)
    🙂

    1. מצטרף להצעה הזו וגם מחדד.
      רצוי שיהיה איזה פנקס עם הוראות כי הזכרון כבר לא כמו פעם 🙁
      או משהו מנויילן ליד מפתח הברגים עם כל ההוראות מה עושים ואיך שומרים על הבטיחות.
      הכי חשוב פנקס וכלי כתיבה קבוע עליך בשביל כל רעיון שעולה בראש וכול לשמש אותך.
      לי זה עובד. אפשרות אחרת, לשים ממוז בסמארטפון.

      1. ועדיין, החלפת צמיג יכול להיות עניין מאד פשוט של לא יותר משתיים וחצי עד 5 דקות בהנחה שכל הציוד בהישג יד.

  10. שיהיה המון בהצלחה מנחם, עם המעבר ובעיקר עם הבריאות! אני עברתי כתובת די הרבה פעמים בחיי ויש בזה המון אי-נוחות, אבל גם הרבה כיף ותחושה של התחדשות. keeps you on your toes
    .
    כמו שרזי הזכיר למעלה, אריק הניג נפטר אתמול. כמובן שלא הכרתי אותו באופן אישי אבל כמו כל חובב נבא מגיל מסויים אני מרגיש שאני חייב לו איזו הכרת תודה. תנוח על משכבך בשלום, אריק, ותמסור דש חמה לווילט.

  11. ברוך השב מנחם, שמח לראות שחזרת לכתוב, זה יעשה לך ולנו רק טוב.
    קודם כל העיקר הבריאות כמובן ושתרגיש טוב, הבית החדש נראה מהמם, אני עכשיו הייתי עובר לגור שם( החדר כושר והבריכה קנו אותי, אין מה לומר), ושמחתי לקרוא את ההסבר שלך לגבי המיסים בארצות הברית, זה למשל מידע שלא היה לי מושג לגביו ותמיד מעניין ללמוד משהו חדש, אז המון בריאות והצלחה בבית החדש, ועכשיו תהיה אוהד של ההוקס.

    ואני שמח שהפגרה הארוכה מאוד הגיעה לסיומה והעונה סוף סוף מתחילה שוב.

  12. ברוך השב מנחם, חסרונך הורגש מאוד!
    מזל טוב על הכניסה לדירה החדשה.

    רק איפה קומה 6? בתמונה יש רק 5 קומות…

    1. מומי, כל מה שאני עושה עכשיו שסיימתי את הפירוק זה לשבת על המרפסת ולהסתכל על הבונבוניירות בבריכה. אני עומד לקנות משקפת/טלסקופ כדי שאוכל להסתכל בכל הכוכבים הנוצצים מגופות שרק בחלום רואים. אבל כיף להיות זקן בין כל הצעירים בבית. כולם מין UPPER MID-CLASS – רופאים, רופאות, עורכות דון, וכאלה. הם כולם שמחים ומקבלים זקנים לבית הצעיר (והיקר!) הזה!

  13. welcome back!
    תודה על אחלה מעורבון.
    סניידר בהחלט טוב ליוטה.
    לא מצליח חראות איך הראפטורס יככבו עם הרכב כזה. אם סיאקאם יגיע לקידמת הבמה, אולי נראה הפתעה ממזרח. הימור שלי – לא יקרה.

  14. טוב יש פה חומר מעניין על האם ציון יהיה שחקן פציע. הבחור עבר כמה פציעות ברך גם בתיכון. מצ,ב גם סרטון שמסביר על הסכנות אצל ציון.
    https://www.sbnation.com/nba/2019/10/18/20920951/zion-williamson-injury-new-orleans-pelicans-right-knee-college-duke-shoe-high-school

    הוידאו-מומלץ מאד מנתח את מבנה הרגל של ציון שלא תקני
    https://www.youtube.com/watch?v=HGRnMIRCtDU

  15. תודה מכל ה לב לכולם. אני מרגיש מצויין והצלע בשלבי החלמה. כיף להרגיש בעיר גדולה. אני, מטבעי, סיטי-בוי. גייל, מנגד, היא SMALL-TOWN GIRL. אבל גם היא מרגישה אחלה עם הבית והדירה, והנכדות כבר אצלנו כי היום זה יום 'TEACHERS, CONFERENCE', אז כאילו שמחת תןורה…

  16. באדי הילד לקח את משאיות הברינקס מהקינגס עם בונוסים יפים 106 מיליון ל4 שנים
    BUDDY GOT HIS BAG 💰

    Buddy Hield and the Sacramento Kings agree to a four-year/$86M contract extension with possible incentives of up to $20M, per
    @sam_amick
    .

  17. 1 – מה זה ממש בחינם המיסים האלה! אני משלם בצפון ג׳רזי כמעט 20,000$ לשנה…
    2 – מנחם – אף מילה על אריק הניג?!?
    3 – גל שור – דש מהמתנשאים של פייסבוק 🙂

  18. טור נהדר. נהנה לקרוא על המעבר לדירה חדשה. שיהיה בהצלחה.
    ואתה באמת אידיוט להחליף גלגל ולרוץ אחריו. וואו. המון בריאות.

  19. ברוך שובך מנחם. הייתי רק פעם אחת באטלנטה אבל אהבתי את העיר. בקשר לאריק הניג לפי "ישראל היום" הוא השאיר אחריו אישה וילדה. אנשי האתר מדברים רק על עבודתו וקשריו ב NBA אך בל נישכח שהוא היה גם מפיק טלוויזיה. הוא הפיק את התוכנית "מונית הכסף" ועוד תוכניות. אמש שודר בערוץ 11 סרט דוקומנטרי מעולה שהפיק על היריבות המרה בין פרס ורבין.

  20. הרבה בריאות מנחם, המשך החלמה מעולה ומהירה. שתזכה ליהנות המבית החדש שנים רבות וטובות. ההורים שלי (שהם בני גילך, ילידי 37) עברו לפני כ3 שנים מהבית הגדול במושב לדירה בירושלים, ונהנים מאוד מכל רגע בעיר הגדולה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט