קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 7 / החגיגה נגמרת

קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 7 / החגיגה נגמרת

"ולפעמים
החגיגה נגמרת
כיבוי אורות
החצוצרה אומרת
שלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית –
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית."

הפרקים הקודמים: פרק 5 – 2012-2016, פרק 6 – 2017-2019

בשבוע אחד, יחיד ומיוחד, "תקופת ראסל 2017-2019" הגיעה אל סופה הפתאומי. הבה נסכם אותה:

הטרייד על פול ג'ורג' נראה היה כבעל פוטנציאל ליצור קבוצה תחרותית בהנהגת ראסל גם ביום שאחרי דוראנט. במובן זה, המטרה לא הושגה – "החלפת" דוראנט בפול ג'ורג' לא הביאה את הקבוצה לתוצאות דומות להן הגיעה עם דוראנט. ניתן לייחס זאת לכך שפול ג'ורג' הוא שחקן פחות טוב מדוראנט, אבל לדעתי ההפרש בין השניים אינו גדול, ואין בו לבדו כדי להסביר את הדחתה של אוקלהומה בסיבוב הראשון שנתיים רצופות. המספרים של פול ג'ורג' באוקלהומה היו מצוינים, הן בהשוואה לנתוניו באינדיאנה, והן במובן זה שבעונתו השנייה באוקלהומה חל שיפור בכל הקטגוריות (למעט ירידה קלה באחוזי הקליעה לשלוש), יחסית לעונה הראשונה, והיה מועמד הן ל-MVP והן לDPOY-. נכון שג'ורג' לא היה יציב בפלייאוף 2018 נגד יוטה, וסבל מפציעה בפלייאוף 2019 נגד פורטלנד, אבל קשה, לי לפחות, לייחס את כישלונה של אוקלהומה דווקא ליכולתו של פול ג'ורג'.

במבט רחב יותר ניתן לומר שבמהלך השנים מאז עזיבת דוראנט הקיף פרסטי את ראסל ברוסטר עם שחקנים דוגמת פול ג'ורג', אולדיפו, סאבוניס, קנטר, שרודר ואחרים, כך שקשה לטעון שאוקלהומה נכשלה בבניית הרוסטר, ועם זאת אפשר לטעון שלהטטנותו של פרסטי בטריידים, מרשימה ככל שתהא, הסתיימה בכישלון מקצועי.

דעתי הייתה ונותרה שהסיבה המרכזית לכך היא ראסל ווסטברוק, אבל השאלה המעניינת היא האם גם פרסטי הגיע למסקנה זו. אליבא דדוק ריברס, אוקלהומה נערכה לפירוק של הקבוצה בקיץ 2019 עוד לפני שקוואי פנה לפול ג'ורג' בהצעה להצטרף אליו בקליפרס, אבל פרסטי הכחיש, ולכן אין זו אינדיקציה חד משמעית.

עם זאת, מסקירת מבנה החבילה שהתקבלה עבור פול ג'ורג' נראה שפרסטי העדיף מבול של בחירות עתידיות על נכסים קיימים, ובכך שידר, כנראה גם לראסל, שהוא מפסיק את המירוץ לטבעת שהחל עם גיוסו של דוראנט, ושפניו לבניה מחדש. בהיבט זה, נראה שאכן פרסטי הבין שלאוקלהומה של ראסל יש תקרה ברורה.

האם גם ראסל הבין זאת? קשה לדעת. יתכן שכן, ויתכן שפשוט הבין שהמועדון משנה כיוון והוא צריך למצוא מקום אחר להתחרות בו. כך או כך, נפתחה לה באוקלהומה תקופת הבניה מחדש.

הטריידים

ראשית פרסטי נענה לבקשתו של ג'ורג' וב-6 ביולי הטריד אותו לקליפרס עבור:

1. דנילו גלינארי – בחוזה לשנה אחת בעלות של 22 מיליון דולר

2. שג"א – בחוזה רוקי לשלוש שנים (השתיים האחרונות אופציית קבוצה) בעלות ממוצעת של 4.5 מיליון דולר לשנה

3. בחירת סיבוב ראשון של מיאמי 2021

4. בחירת סיבוב ראשון של הקליפרס 2022

5. בחירת סיבוב ראשון מוגנת 1-14 של מיאמי 2023

6. אופציה להחלפת בחירות סיבוב ראשון עם הקליפרס 2023

7. בחירת סיבוב ראשון של הקליפרס 2024

8. אופציה להחלפת בחירות סיבוב ראשון עם הקליפרס 2025

9. בחירת סיבוב ראשון של הקליפרס 2026

לאחר מכן, ב-11 ביולי, הוטרד ראסל ליוסטון עבור:

1. כריס פול בחוזה ל-3 שנים, בעלות ממוצעת של כ-42 מיליון דולר בשנה (שכר שנתי דומה לזה של ראסל, אבל חוזה קצר בשנה מזה של האחרון)

2. אופציה להחלפת בחירת סיבוב ראשון, מוגנת 1-4, ב-2021, עם אפשרות לבחור בהחלפה בין הבחירה של הקליפרס לבין הבחירה של מיאמי

3. בחירת סיבוב ראשון של יוסטון מוגנת 1-4 2024

4. אופציה להחלפת בחירת סיבוב ראשון מוגנת 1-20 2025

5. בחירת סיבוב ראשון של יוסטון מוגנת 1-4 2026

ניתוח שכר

המשכורות של גלינארי ושג"א דומות לזו של ג'ורג', וגם החוזים של כריס פול וראסל שקולים ברמת השכר השנתי ונבדלים רק באורכם – לפול חוזה לשלוש שנים נוספות, בעוד שלראסל גם אופציית שחקן לשנה הרביעית. לפיכך, וכל עוד לא תצליח להיפטר מחוזים גבוהים אחרים (אדאמס, שרודר, רוברסון) אוקלהומה תמשיך לשלם מס מותרות גבוה גם השנה. זהו חיסרון יחסי של העסקאות שביצע פרסטי – אם היה מטריד לקבוצות שנמצאות מתחת לתקרת השכר לא חייב היה לקבל משכורות דומות חזרה. עם זאת:

א. לקראת השנה הבאה סך המשכורות עשוי לקטון באופן משמעותי עקב חוזהו הנגמר של גלינארי ושל אחרים, כך שניתן להניח שהעלות הזו נתפסה כמחיר סביר לתשלום עבור הבחירות שהתקבלו.

ב. לא ידוע האם קבוצות שנמצאות מתחת לתקרת השכר גילו עניין בג'ורג' או בראסל, ואם כן, מה הציעו עבורם.

ג. סביר להניח שפרסטי מתכוון למצוא דרכים יצירתיות להמשיך ולהפחית את עלות הרוסטר, דוגמת הטרייד על ג'רמי גרנט לדנבר עבור בחירת דראפט.

האם התמורה על פול ג'ורג' הייתה ראויה?

לנוכח רשימת הנכסים האדירה שהתקבלה עבור פול ג'ורג' קל לקבוע שזו עסקה מוצלחת, אבל בכל זאת, נעשה ריאליטי צ'ק במספר שאלות:

א. האם פרסטי יכול היה לקבל תמורה גבוהה יותר מקבוצה שאינה הקליפרס? לנוכח הסיטואציה הייחודית שנוצרה בעקבות דרישתו של קוואי, אני חושב שקרוב לוודאי שהתשובה על כך היא שלילית.

ב. האם פרסטי יכול היה לקבל תמורה גבוהה יותר, אולי גם מהקליפרס, לו היה ממתין לחורף 2020 או אף לקיץ 2020? גם כאן התשובה כנראה שלילית גם משום שדרישת קוואי מהקליפרס הייתה הופכת בלתי רלבנטית (בין אם קוואי היה חותם שם עם כוכב אחר, ובין אם היה חותם בטורונטו או בלייקרס), וגם משום שיתרת החוזה של ג'ורג' הייתה מתקצרת בשנה.

ג. ובהסתכלות רחבה יותר על שרשרת הטריידים של אוקלהומה – אפשר לומר שפרסטי קיבל את החבילה הענקית מהקליפרס (וגם את ג'רמי גרנט) עבור… סרג' איבקה! אחד! בלבד! – פרסטי הטריד את איבקה לאורלנדו עבור אולדיפו, סבוניס (ואיליאסובה), ואז הטריד את אולדיפו וסבוניס עבור פול ג'ורג'. מה אנחנו למדים מזה? ראשית כל שאורלנדו צריכה לתחקר את הפרשה בעצמה… שנית, שזו מועמדת לא רעה לתואר "העסקה הטובה ביותר בכל הזמנים", ושלישית, שגם אם המזל שיחק כאן תפקיד, פרסטי ראוי על כך לכל שבח.

האם התמורה בטרייד על ראסל הייתה ראויה?

נקודת מבט אפשרית הינה השוואה לטרייד על פול ג'ורג'

הטרייד על פול ג'ורג' טוב בהרבה הן כמותית והן איכותית ובכל מרכיבי העסקה. ניתן לייחס זאת למספר סיבות וביניהן:

א. לנוכח דרישות קוואי ניתן לומר שלקליפרס לא ממש הייתה ברירה מחד, ושהשיגו כך שני שחקנים מצוינים מאידך, ולכן מחיר כפול הוא סביר.

ב. העסקה על ראסל הייתה מאוחרת יותר, כרונולוגית, כך שמועדונים אחרים ידעו שפרסטי רוצה למכור והמחיר ירד בהתאם.

ג. סביר להניח שהטרייד על ראסל הצריך הסכמה כלשהי מצד השחקן, בין אם מכיוון שפרסטי רצה להיפרד מכוכבו הוותיק ברוח טובה, ובין אם מכיוון שלראסל היה טרייד קיקר של 15%, שלהבנתי לא הופעל (לפחות על פי השכר המופיע בבסקטבול רפרנס, שעדיין משקף שווי כולל של 205 מיליון דולר), ולכן, שוב, המחיר יורד.

אפשר לטעון שאת פירוק החבילה היה צריך להתחיל דווקא בהטרדתו של ראסל, אבל צריך לזכור שיתכן שזה היה מביא להפחתה דומה במחיר ששולם על פול ג'ורג'. חשוב מכך – השיקול הקהילתי היה מונע, ככל הנראה, את הטרדתו של ראסל כצעד ראשון, מפתיע, וליעד שלא בהכרח הסכים אליו – בכל זאת מדובר בגיבור העיר.

הבדלים נוספים הינם שג'ורג' בשיאו, בן 28, עם שנתיים נוספות בחוזה ואופציית שחקן בשנה השלישית, חוזה כמעט אופטימלי, בעוד שראסל כנראה מעבר לשיאו, בן 30, עם שלוש שנים נוספות בחוזה ואופציית שחקן בשנה הרביעית. מה שמצד אחד מסביר מדוע התמורה על ג'ורג' גבוהה יותר ומצד שני שוב גורם לחשוב שאולי בכל זאת עדיף היה להטריד את ראסל לפני שנתיים-שלוש כשהיה צעיר יותר ועם חוזה קצר יותר…

בכל מקרה, לאור כל הנ"ל, אפשר לקבל בהבנה את פער המחיר בבחירות ובאופציות. הגלולה המרה האמיתית של הטרייד על ראסל נובעת, לפי שעה, מהפער בשחקנים – שג"א נראה כלבנה ראשונה בחומה החדשה של אוקלהומה הבנויה. גלינארי כנראה לא מתאים לטיימליין, אבל בחוזה נגמר יכול לעניין קונטנדריות או קבוצות שמעוניינות ליצור מקום תחת תקרת השכר לשנה הבאה, וגם אם לא – נזקו מוגבל לשנה זו, וגם את שיקולי תקרת השכר אפשר לסדר עם סטרץ' פרוביז'ן. על ראסל, לעומת זאת, התקבל, ובכן, סוג של ראסל – שחקן מזדקן עם חוזה ענק ארוך טווח… וזה רחוק מלהיות אופטימלי. אם אפשר היה לקבל עבור ראסל חבילה של חוזים נגמרים, שחקנים צעירים ואפילו שחקן דרג ביניים אחד או שניים, היה קל יותר להפיץ את מרכיבי החבילה ברחבי הליגה באופן שפרסטי כבר הוכיח שהוא יודע לעשות בהצלחה.

אם נשווה את הטרייד של ראסל לזה של פוינט גארד ותיק אחר שהוטרד מכור מחצבתו, מייק קונלי, מתקבלת התמונה הבאה:

כמו במקרה של אוקלהומה וראסל, גם המו"מ בין ממפיס ליוטה נוהל כשכולם כבר יודעים שקונלי "על המדף", ואני מניח שגם ממפיס התחשבו ברצונו של קונלי להגיע לקונטנדרית, כך ששיקולים אלה אינם אמורים לעשות את ההבדל בין הטריידים.

אמנם עבור קונלי לא התקבלו אופציות, אבל מספר הבחירות זהה, והבחירות שהתקבלו עבור קונלי מוקדמות בחמש שנים בממוצע, כך שנראה לי שבהיבט זה יש יתרון דווקא לממפיס.

בנוגע לשחקנים שהתקבלו – מספרם הכולל והחלוקה הפנימית ביניהם נוחים הרבה יותר במקרה של ממפיס – קורבר הוטרד מיד עבור שחקן צעיר, שתי בחירות סיבוב שני, וג'וש ג'קסון אחד; קראודר יכול לעניין קונטנדרית והוא בכל מקרה חוזה נגמר; וגרייסון אלן יכול להשתלב בטיימליין של ממפיס הצעירה.

אפשר להניח שאם בהמשך הדרך תהיה אפשרות להרוויח משהו מהחוזה של כריס פול פרסטי כבר ידע לעשות זאת, אבל כרגע זה נראה קשה לביצוע, ולכן אפשר להגיד שבנקודת הזמן הזו התמורה על מייק קונלי הייתה גבוהה יותר מזו שעל ראסל ווסטברוק, ושוב אי אפשר שלא לתהות האם זה קשור לעובדה שקונלי בן 29 עם חוזה לשנה ואופציית שחקן לשנה השנייה, וראסל, כאמור, בן 30 עם חוזה לשלוש שנים ואופציית שחקן לרביעית.

לסיכום – התמורה על ראסל אינה גבוהה יחסית לעסקאות אחרות עבור כוכבים, ונראה שלגילו, אורך החוזה, גובה החוזה, והרמה שהפגין בשנים האחרונות יש קשר לכך. האם התמורה הלא ממש מרשימה הזו מצדיקה את המחיר שהשקיע פרסטי בראסל במהלך השנים הללו? האם, לנוכח הנסיבות שהוסברו בפרק 6 אפשר לקבל זאת בהבנה? האם לא עדיף היה לפעול אחרת באיזשהו שלב בדרך הארוכה הזו?

סיכום פועלו של פרסטי 2008-2019

למעט אחד, פרסטי מימש את כל הנכסים המרכזיים שגייס, החתים וקיבל בטריידים – הארדן, איבקה, אולדיפו, קנטר, פול ג'ורג', ראסל ואפילו כרמלו. חלק מהעסקאות היו מצוינות (איבקה, אולדיפו, פול ג'ורג'), וחלק פחות (הארדן, ראסל, קנטר וכרמלו), אך בסופו של דבר השורה התחתונה היא חיובית. הטרדה של דוראנט בין השנים 2008 ל-2016 הייתה בלתי סבירה לחלוטין, ולכן אי אפשר לזקוף לחובתו של פרסטי את העובדה שאיבד את דוראנט ללא תמורה. האפשרות להטרדת ראסל על מנת למנוע עזיבה של דוראנט, כפי שנותחה בפרק 5, הייתה מסוכנת מדי, ולכן, בשורה התחתונה, קשה לזקוף לחובתו של פרסטי את עזיבת דוראנט.

היום לית מאן דפליג שהטרייד על הארדן היה טעות. עדיף היה שלא להטריד אף אחד מהרביעייה הגדולה. אם בכל זאת להטריד מישהו, לדעתי השנים האחרונות מחזקות את הטענה שעדיף היה להטריד את ראסל ולא את הארדן. אם בכל זאת מטרידים את הארדן (או את ראסל), עדיף היה לעשות זאת שנה אחת, לפחות, מאוחר יותר, על מנת לתת לקבוצה של 2012 ניסיון נוסף לזכות בתואר. האם זה היה מספיק על מנת לגבור על הספרס ועל ההיט? קשה לדעת. בחיים אפשר לעשות הכול נכון, ועדיין יהיה חסר הגרוש ללירה – וזה בסדר. לפחות אנחנו יודעים שעשינו כמיטב יכולתנו. אבל כשעושים טעות גדולה ולא מצליחים, ההרגשה, שלי לפחות, חמוצה הרבה יותר. לתשומת ליבם של קוראינו הרבים במילוואקי.

ומה בנוגע לתקופת ראסל?

מצד הזכות – אפשר לטעון שפרסטי הצליח ל"צאת בשלום" מעזיבת דוראנט ולשמר קבוצת פלייאוף גם בנסיבות לא קלות ותחת אילוצים קשים. שהנחישות שלו להמשיך ולבנות קבוצת צמרת, על ידי טריידים מקוריים ועתירי סיכון ראויה לכל הערכה. שההימור הנועז שלו על פול ג'ורג' השתלם בגדול, ושלא צריך היה לוותר על האפשרות לצוות כוכב שני לראסל בשיאו.

מצד החובה – אפשר לטעון שמאז 2016 שורת ההחלטות שקיבל פרסטי בנושא ראסל היוותה רצף של אופטימומים לוקאליים שלא באמת יכלו להביא את הקבוצה לרמה הנדרשת על מנת להגיע להישג בליגה. אפשר להוסיף שפרסטי היה נועז ברמה הטקטית, קרי בכל מה שקשור ל"מסביב" (רוסטר, מאמן), אך הפגין שמרנות וזהירות רבה בטיפול בבעיה האסטרטגית של אוקלהומה. וגם לציין שהרצון/צורך להבטיח שראסל לא יעזוב גרם לכך שמשך שלוש שנים אוקלהומה הייתה ב"פריילוף" או "פול גז בניוטרל", שילמה מס מותרות על קבוצה שלא באמת הייתה קונטנדרית, בזבזה שלוש שנים שיכלו לשמש לבניה מחדש בתקופה שבה הלוחמים "סגרו את הליגה", ומוצאת את עצמה בבניה מחדש דווקא כשליגה שוב נפתחת.

לעניות דעתי, בהיבט המקצועי הטהור, צד החובה כבד יותר מצד הזכות.

וזה גם לא מפתיע – האינטואיציה הראשונית שלי זועקת כבר לפחות שלוש שנים שאוקלהומה צריכה להיפרד מראסל, וחוסר ההצלחה של המועדון בהנהגתו נראה לי טבעי וכמעט ברור מאליו. לדעתי, לפחות מפלייאוף 2016, אם לא לפני כן, ההיבט המקצועי הצביע על כך שראסל לא יביא את אוקלהומה להישגים, וכל טררם הטריפל-דאבל לא באמת הצליח להסתיר זאת.

אבל – במהלך החקירה הזו התחדד לי הפער בין ההיבט המקצועי לבין היבטים נוספים שמשפיעים על הסוגייה, ושגם אותם צריך לקחת בחשבון, גם אם בחירוק שיניים ותוך נשיכת שפתיים. ההיבט הניהולי – הרצון להבטיח שראסל לא יעזוב ללא תמורה, וההיבט הקהילתי – כלומר הצורך לקחת בחשבון את ציפיות ותקוות האוהדים, הופכים את התמונה למורכבת יותר.

אפשר לטעון שההיבטים הנוספים גוברים על השיקול המקצועי הטהור, ולכן הדבקות של פרסטי בראסל הייתה סבירה ואף הגיונית, וגם אם התמורה שהתקבלה עבור ראסל עצמו לא הייתה אופטימלית, הפרידה ממנו בוצעה בתזמון ובאופן הנוח ביותר למועדון ולאוהדים.

באופן כללי יותר – אני מתחיל לחשוב שההיבטים הניהוליים והקהילתיים משפיעים על עבודתם של מנהלים בליגה לא פחות, ולעתים אף יותר, מאשר ההיבט המקצועי הטהור. יתכן שחלק מהמנהלים מסתפקים בלעשות עסקאות שהן טובות בפני עצמן אך לא כאלו שבאמת יוכלו לפרוץ את התקרה של המועדון (אופטימום לוקאלי כבר אמרנו?), ובלהימנע מלהרגיז את הבעלים ואת האוהדים. במובן זה רמת הכדורסל של המועדון אולי נתפסת בעיניהם כנגזרת של המהלכים הללו ותו לא – נוסח "את שלי עשיתי הכי טוב שאפשר, עכשיו שיבוא המאמן ויוציא את המקסימום מהכלים שסיפקתי לו, ונראה מה יצא מזה". נראה שנדרשת נחישות יוצאת דופן, של ההנהלה ושל הבעלים, על מנת להתמקד בפן המקצועי, ולהכפיף אליו את השיקולים האחרים, ולו לחלון זמנים מוגבל. אז אולי בכלל לא צריך לצפות מהמנהלים לפעול לפי השיקול המקצועי הטהור? ואם ככה, מה אני רוצה מפרסטי?

אז מה נכון?

וואלה יא איבני, לא יודע.

כנראה שזה גם עניין של טעם אישי.

דוד אבידן כתב: "מי שטקטי מדי, לא פורץ, כי זה לא כל כך טקטי לפרוץ, לעומת זאת, זה מאד אסטרטגי". אני מניח שאבידן היה מעדיף את "שיטת יוג'ירי" – טפל בבעיה המרכזית באגרסיביות, שים *** על כולם, ושלם את המחיר בלי למצמץ – על "שיטת פרסטי" השכלתנית המייצרת ניצחונות קטנים, בנקודות ולא בנוקאאוט, אך עד כה טרם השכילה לפרוץ לטבעת אליפות.

אבל כמובן יש שיגידו אחרת.

ומה הימים יגידו? מה צופן העתיד לפרסטי? האם יצליח לבנות שוב קונטנדרית? מתי? איך?

כאמור, ימים יגידו… אבל לנוכח מבול הבחירות שקיבל אפשר בהחלט להיות אופטימיים ו…

"לקום מחר בבוקר
עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית."

וכמובן, שאלון קצר –

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה מיקי, אבל לדעתי מוקדם מדי לשפוט. תיאורטית אפשר להוציא על פול, אדאמס, שרודר ואולי גם גלינארי בחירות סיבוב ראשון או נכסים. הבנייה מחדש עדיין בעיצומה. יהיה שווה לדון בתמורה על ווסטברוק וג'ורג' אחרי דד-ליין הטריידים.

    1. תודה רועי.
      .
      בנוגע לבניה מחדש אני כמובן מסכים איתך – פרסטי ימשיך לעבוד.
      .
      בנוגע להחזר על ראסל, לפחות בשנים הקרובות, עד שהבחירות יתממשו, הוא תלוי בעיקר בכריס פול (השחקנים האחרים אינם קשורים לטרייד על ראסל).

  2. לדעתי העזיבה של דוראנט הייתה בחירה אישית של השחקן. אני מניח שהוא ציפה על הארכת חוזה של דוראנט, אבל זה סיכון שחייבים לקחת עם שחקן כמו דוראנט. אגב, עוד שנה אחת של דוראנט ויש מצב שאוקלוהומה היו מנצחים את הווריארס. סך הכל הפסידו להם במשחק מס7, לא כל כך רחוק מלהיות קונטנדורית

  3. מעולה, מאנו. תודה.
    .
    צריך לציין נקודת זכות אחת ענקית שאי אפשר להתעלם ממנה –
    בקיץ 16' הת'אנדר איבדו את דוראנט תמורת כלום. שחקן טופ 3 בליגה תמורת כלום.
    אם בודקים מה קרה לקבוצות אחרות שעברו משבר שכזה, מגלים בדרך כלל קבוצות מפורקות.
    פרסטי הצליח בשורה של מהלכים להפוך את הת'אנדר לרלוונטיים, עונה אחרי עונה.
    וכאשר זה נהיה ברור שעם הגרעין הקיים הקבוצה לא הולכת לשום מקום, הוא הפך אותו לשורה מרשימה של נכסים שמבטיחים שהם לא יהפכו לקאבס 3.0 (2 הגרסאות הראשונות של "קאבס שבורים" הן על שמו של גילברט).
    .
    ישנה איזו שורה תחתונה –
    בכדורסל, אלו השחקנים שמשחקים, מנצחים, או מפסידים. ה-GM יכול לנסות להכשיר את הקרקע. המאמן יכול לנסות ולבנות תכנית אופטימלית.
    הת'אנדר, הם הגיעו הכי קרוב שאפשר, והם הפסידו לקבוצה היסטורית.
    ההחלטה של דוראנט לעזוב?
    זה לא על פרסטי. כל הימור אחר שהוא היה לוקח? היו צולבים אותו. ובצדק.
    אז אם נחזור לרגע לאותה שורה תחתונה –
    אם אני צריך לתת ציון לפרסטי, על שלל המהלכים מאז הטרייד של הארדן, זה יהיה ציון גבוה מאוד.
    .
    (זה מחזיר אותנו לדיון על פוסט קודם. איזו טעות ענקית, אותו טרייד על הארדן. ענקית)

    1. +1
      כעת מתחיל עידן חדש באוקלהומה, ומעניין יהיה לראות מה פרסטי יצליח להרכיב הפעם.
      אם שוב תהיה לו טעות סטייל הטרייד על הארדן, זה באמת יהיה חבל.. מאמין שהוא יחשוב טוב-טוב לפני שיהסס להאריך חוזה לרוקי המוכשר הבא שיהיה לו..

  4. תודה מאנו על הניתוח המקיף. כמו שרועי כתב למעלה הרבה תלוי במה יצא מהבנייה בשנים הקרובות. בכל אופן עד לפה בעיניי 7-8 לפרסטי קל, הוא גם הוכיח שהוא בוחר טוב מאוד בדראפט ככה שיש מקום לאופטימיות עם ערימת הבחירות בשנים הקרובות.

  5. סדרה נהדרת – סחטיין, נהנתי לקרוא.
    .
    בסופו של יום, הכתבות האלה מראות איזה GM נהדר הוא פרסטי, ששנה אחרי שנה המשיך לבנות קבוצות תחרותיות, גם ששני השחקנים המרכזיים שלו הלכו, שלא באשמתו: הארדן כי הבעלים לא רצה לשלם מס ודוראנט כי כנראה מאס ב-OKC וראה הזדמנות חד פעמית אצל הווריורס.
    .
    הם לקראת בנייה מחדש, וכרגע נראה שיש לפרסטי הרבה נכסים מעניינים שהוא יכול "לשחק" איתם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט