קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 5 / רטרוספקטיבה 2012-2016

קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 5 / רטרוספקטיבה 2012-2016

מה היה?

בינואר 2018 כתבתי סדרת פוסטים המנתחת את עלילות אוקלהומה מאז היווסדה. מאז, חלפו טריפל דאבלים רבים בצ'סאפיק ארינה, ואירועי הקיץ האחרון הפכו ביקור חוזר באוקלהומה לצו השעה. כל אותם ברי מזל שלא השחיתו את זמנם על קריאת הפוסטים ב-2018, מוזמנים להמשיך במדיניותם הנכונה ולהסתפק בתקצירים המובאים להלן:

שנות הבנייה והפרידה מהארדן, 2007-2012 – אוקלהומה הצעירה נבנתה היטב על ידי פרסטי, שבחר בתוך שנים ספורות שלושה MVP וסרג' איבקה אחד. למרות ההפסד בפיינלז 2012, אוקלהומה נראתה כקבוצת העתיד של הליגה, אך הארדן הוטרד ליוסטון.

תקופת הדוראסל, 2012-2016 – דוראנט וראסל כשלד של המועדון. שניהם נפצעו לתקופות ממושכות במהלך התקופה, וחלו שינויים בעמדת המאמן וברוסטר. המועדון הגיע להישגים יפים (פעמיים גמר אזורי ופעם אחת חצי גמר אזורי), אך לא הצליח להגיע שוב לגמר. דוראנט עזב לגולדן סטייט.

תקופת ראסל, 2017 (ועד ינואר 2018) – בקיץ 2016 הוטרד איבקה עבור אולדיפו, סאבוניס ואיליאסובה, ופרסטי החתים את ראסל על הארכת חוזה. ראסל זכה ב-MVP אך הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון מול יוסטון. ב-2018 הגיעו פול ג'ורג' וכרמלו עבור אולדיפו, סאבוניס, קנטר ומקדרמוט. ראסל חתם על חוזה חדש בסך 205 מיליון דולר לארבע שנים עם אופציית שחקן לשנה החמישית.

קינחנו בראיון נוקב עם פרסטי שסיכם את הדיון נכון לאותה נקודת זמן.

מה קרה מאז?

בעונת 2018 אוקלהומה הודחה בסיבוב הראשון נגד יוטה. כרמלו הוטרד לאטלנטה עבור דניס שרודר. פול ג'ורג' חתם באוקלהומה לשלוש שנים ואופציית שחקן בשנה הרביעית. בעונת 2019 שוב הדחה בסיבוב הראשון מול פורטלנד. בקיץ 2019 הקבוצה התפרקה כשג'ורג' וראסל הוטרדו עבור שלושה שחקנים ומבול בחירות חסר תקדים בהיקפו, ובכך באה לסיומה תקופת ראסל והחלה תקופת הבנייה מחדש.

ניתן לומר כי מאז עזיבת דוראנט, ראסל הצליח להעפיל לפלייאוף מדי שנה אך גם הודח בסיבוב הראשון. לדעתי ניתן להגדיר זאת ככישלון מקצועי, בעיקר בשנתיים עם פול ג'ורג', וכהימור שגוי של פרסטי על ראסל כמוביל הקבוצה. לנוכח הפירוק, לא נותר לי אלא להתרווח בכיסאי, לצחוק צחוק מרושע, ללטף את החתול, ולומר לפרסטי "אמרתי לך".

אחרי שהוצאתי את זה מהסיסטם, אפשר להתפנות לשאלה היותר מעניינת, והיא האם ההימורים החוזרים ונשנים של פרסטי על ראסל הוכיחו את עצמם? האם המחיר ששילם עבור ראסל, ועבור רוסטר שיתאים לו, השתלם בסופו של דבר? האם היו נקודות זמן והזדמנויות במהלך התקופה שבהן פרסטי יכול היה להיפרד מראסל והיו מביאות לתוצאות טובות יותר? האם ההימורים שלו על שחקנים אחרים הוכיחו את עצמם?

קיימים מספר חלונות זמנים רלוונטיים לבחינת סוגיות אלו. הפוסט הראשון יסקור את השנים 2012-2016. גם בעת כתיבת הפרקים הקודמים בסדרת השנים הללו היו "עבר", אבל מעניין יהיה לסקור את העבר מחדש ולנתח את הסוגיות בעיניים רעננות.

קיץ 2012

החלטות קיץ 2012 נותחו לעייפה בפוסט הראשון בסדרה, אז לא נחזור על הכול שוב. גם עכשיו אני סבור שהוויתור על הארדן, כצלע רביעית, מסתמן כאחת מנקודות הכשל הגדולות בתולדות המועדון, ולדעתי גם כגורם מרכזי לכך שאוקלהומה לא זכתה באליפות מאז. אבל עדיין אפשר לשאול –

האם השנתיים האחרונות שופכות אור חדש על ההחלטה להטריד את הארדן ולא את ראסל ב-2012?

מצד אחד הישגיו של המועדון עם ראסל, וללא דוראנט, היו מוגבלים. מצד שני, לנוכח הביקורת על יכולתו של הארדן לדלבר ברמות הגבוהות של הפלייאוף יש שיגידו את אותו דבר גם עליו. טבלת ההישגים של אוקלהומה ויוסטון מאז הטרייד מצביעה על יתרון קל להארדן – שניהם הגיעו פעמיים לגמר האזורי, שניהם הודחו שלוש פעמים בסיבוב הראשון, אבל הארדן הגיע פעמיים לחצי הגמר האזורי בעוד שראסל רק אחת. צריך לציין שב-2015 דוראנט היה פצוע משך רוב העונה ולא הובא שחקן מחליף, וסביר לטעון שעם דוראנט בריא אוקלהומה יכלה להגיע לפלייאוף ב-2015 ואף להתקדם שלב, ובכך היה ראסל משתווה להארדן.

עם זאת, קיים הבדל משמעותי בין השנים של ראסל עם דוראנט לבין השנים בלעדיו, ואפשר לטעון שראסל הצליח בעיקר בגלל דוראנט, בעוד שהארדן ידע להגיע להישגים נאים עם כריס פול, אבל גם ללא צלע שנייה משמעותית לצידו. לכן, בסופו של דבר, במבחן התוצאה, על יתרונותיו וחסרונותיו, הארדן מוביל.

אם נשתמש במדדים מקובלים יותר דוגמת PER ו-WS, התמונה מתחדדת, ובעיקר בכל הקשור לשתי העונות האחרונות.

ה-PER של שניהם מצוין, אין ספק, אבל הממוצע של הארדן גבוה משל ראסל, הן בכלל והן כשראסל שיחק עם דוראנט. יתרה מזו, בשנתיים האחרונות, אחרי הזכייה ב-MVP ועם פול ג'ורג' לצידו, הציון של ראסל ירד מלמעלה מ-30 בעונת ה-MVP ל-24.7 ב-2018, ול-21.1 ב-2019. אצל הארדן, לעומת זאת ניכרת עליה מתמדת בארבע העונות האחרונות.

ב-WS הפערים גבוהים עוד יותר – אצל הארדן 0.241 בהשוואה ל-0.21 אצל ראסל עם דוראנט, ורק 0.171 בלי דוראנט. הנסיגה של ראסל בשנתיים האחרונות ניכרת עוד יותר עם 0.166 ו-0.124 בהתאמה. קשה, לי לפחות, להסביר איך בעונה האחרונה ה-WS של ראסל קרוב לממוצע בליגה (0.1), אבל זה המצב.

בחינת הנתונים לעיל מראה בבהירות, שאותי לפחות הפתיעה, שסימן השאלה בנוגע ל"הארדן או ראסל?" הפך בשנים האחרונות לסימן קריאה ברור. כמו אנשי הכפר שהתעלמו מהילד שזועק "זאב! זאב!", כך גם אני התעלמתי מזעקותיו של שמעון "ראס הנגר! ראס הנגר!", אבל הצדק היה עמו – הראסל של היום הוא לא הראסל של אתמול, והראסל ששיחק עם דוראנט, ככל שזכה לביקורת, אינו הראסל ששיחק עם ג'ורג'.

האם יש בכך כדי לחזק את הטענה שפרסטי צריך היה להעדיף את הארדן בקיץ 2012, לפני שבע שנים תמימות? במידה מסוימת כן, מאחר והיה ברור שראסל, בצוותא עם דוראנט, יהיה שחקן מוביל במועדון, ואלה, לפחות נכון לשנת 2012, בדרך כלל נשארו במועדונים אליהם גויסו, מרופדים בחוזה מקסימום מפנק. כשמהמרים על שחקן כזה בהחלט מהמרים עליו לתקופה ארוכה.

בנוסף, ניתן לראות שגם בשנים הראשונות לאחר הטרייד על הארדן, כשראסל שיחק עם דוראנט, והארדן שיחק עם דווייט הווארד ושאר ירקות, גם אז הנתונים של הארדן היו שקולים לאלו של ראסל – בין השנים 2013-2016 ה-PER הממוצע של ראסל היה 26.33 בעוד שזה של הארדן רק 24.63, אבל בכל הקשור ל-WS לראסל ממוצע של 0.21 בעוד להארדן 0.224.

ולכן, לדעתי, השנתיים האחרונות מחזקות את הטענה לפיה פרסטי טעה בהעדפת ראסל על הארדן.

2013-2016

העדפת ראסל ב-2012 באה לידי ביטוי בהארכת חוזה לחמש שנים תמימות, מקיץ 2012 ועד קיץ 2017 בשכר ממוצע של כ-15 מיליון דולר. כך שהחל מחורף 2013 ולאורך כל תקופת החוזה פרסטי יכול היה לממש את הנכס שרכש ולהטריד את ראסל.

האם פרסטי צריך היה לממש את הנכס העונה לשם ראסל במהלך החוזה הזה?

כמו שראינו בפוסט השני בסדרה, הפציעות פגעו בהישגיה של אוקלהומה בתקופת הדוראסל – ב-2013 ראסל נפצע בתחילת הפלייאוף והקבוצה הודחה מול ממפיס בחצי הגמר, וב-2015 דוראנט היה פצוע במהלך רוב העונה והקבוצה לא העפילה לפלייאוף. ב-2014, אוקלהומה נעצרה רק בגמר המערב מול האלופה שבדרך מסאן אנטוניו, ועל כך קשה לבוא בטענות, וב-2016 גברה על הספרס ונכנעה רק בגמר המערב לקבוצת ה-9-73 של הלוחמים.

לדעתי בחינת ההישגים דלעיל מסבירה מדוע פרסטי לא הטריד את ראסל במהלך התקופה – הייתה לו קבוצה מצוינת, שכאשר לא סבלה מפציעות, נכנעה רק לקבוצות היסטוריות. אין באמת אפשרות "להבטיח אליפות" בנ.ב.א, ואוקלהומה, הבריאה, הייתה קונטנדרית במהלך השנים הללו.

תיאורטית פרסטי יכול היה להטריד את ראסל עבור סופרסטאר אחר. אם למשל נחשוב על טרייד של ראסל הצעיר לקליפרס של גריפין וג'ורדן עבור כריס פול, נניח ב-2014, אפשר לדמיין את הרעמים זוכים באליפות, ואת הקליפרס הופכים לאחת מקבוצות ההיי-לייטס הגדולות בהיסטוריה. האם פרסטי בדק אפשרויות כאלו? האם סורב? נכון לעכשיו איננו יודעים.

קיץ 2016

לדעתי המועד הראשון שבו באמת ניתן היה לשקול את הטרדת ראסל היה ביוני 2016 לאחר ההפסד הכואב ללוחמים במשחק השביעי. לא משום עצם הניצחון של הלוחמים, בכל זאת הלוחמים היו פייבוריטים עם 9-73 וכו', אלא יותר בשל האופן שבו אוקלהומה, בראייתי, "הפסידה את הסדרה", אחרי שכבר "הייתה בידיים שלה" כשהובילה 1-3. בעיקר התרשמתי לרעה מקבלת ההחלטות של ראסל (וגם של דוראנט) במשחקים האחרונים, ומהעדר המיצוי של חלק מהרוסטר. אישית חשבתי שהתקרה של אוקלהומה מוגבלת על ידי ראסל ולכן יש מקום, ואפילו אין ברירה, אלא לעשות מעשה נועז, שאמנם אין וודאות שיצליח, אבל בלעדיו קרוב לוודאי שלא תושג פריצת הדרך המקווה.

נראה שגם פרסטי חשב שיש צורך בשינוי, וב-23 ביוני 2016 הטריד את איבקה, שחקן מוביל, לאורלנדו עבור אולדיפו, סאבוניס ואיליאסובה. כפי שנותח דלעיל וגם בפוסט השלישי, הטרייד הזה, כשלעצמו, היה טוב לאוקלהומה, ויתכן שבין השאר אמור היה לשדר לדוראנט, שחקן חופשי, שהמועדון ממשיך להשתפר ולבנות סביבו קבוצה שתוכל לזכות באליפות בשנים הבאות. כידוע, הטרייד לא הועיל, לא על מנת להשאיר את דוראנט במועדון, ולא על מנת ליצור קונטנדרית בעונת 2017.

האם הטרדת ראסל ביוני 2016 עבור נכסים של "לנצח עכשיו" יכולה הייתה למנוע את עזיבת דוראנט חודש לאחר מכן?

בהיבט המקצועי התשובה כנראה שלילית – אני נוטה להאמין שדוראנט חשב שאוקלהומה מוגבלת על ידי ראסל, אבל גם אם אכן כך היה, לא הייתה לפרסטי כל ערובה לכך שהנכסים שהיו מתקבלים עבור ראסל היו מספיקים על מנת לשכנע את דוראנט שהתקרה גבהה.

בחינת החלופות שעמדו בפני דוראנט באותו קיץ גם היא מחזקת את ההערכה הזו – קרוב לוודאי שגם אחרי טרייד מוצלח על ראסל, הרוסטר שדוראנט היה מקבל באוקלהומה היה נופל מהרוסטר שחיכה לו באוקלנד, ויתכן שהדברים נכונים גם לגבי הרוסטרים של הספרס והסלטיקס שחיזרו אחריו.

בהיבט האישי התמונה פחות ברורה – לדעתי הטרדת ראסל הייתה משדרת לדוראנט שהמועדון רואה בו, ורק בו, את הפנים של הפרנצ'ייז, מחמיאה לו מאד וגורמת לו, לכל הפחות, לשקול מחדש את ההחלטה. נכון, זה טיעון לא לגמרי רציונלי, אבל אנשים הם לא לגמרי רציונליים, וקווין דוראנט באופן אישי, לפחות ממה שנראה מבחוץ ושומעים בתקשורת, אינו בהכרח האיש הרציונלי ביותר בליגה. מצד שני, אפשר לטעון ש"הפקדת מפתח העיר בידיו" הייתה מלחיצה את דוראנט וגורמת לאפקט הפוך מהמקווה, או אף מאפשרת לדוראנט לחתום במקום אחר, בתואנה שהקבוצה ממילא התפרקה, מבלי לשלם את המחיר הציבורי ששילם. ואם להסיק מנטייתו של דוראנט לחתום בגולדן סטייט על חוזים לשנתיים עם אופציית יציאה, אפשר לטעון שגם אם היה מחליט להישאר באוקלהומה היה עושה זאת בחוזים קצרים וחותך מהר אם הקבוצה לא הייתה מגיעה להישגים.

מבחינה מקצועית טהורה, אני מאמין שטרייד על ראסל לא היה מצליח לשנות את דעתו של דוראנט, ומבחינה אישית אין לדעת, כך שאני חושב שנכון עשה פרסטי שלא הטריד את ראסל בקיץ 2016 עבור נכסים של "לנצח עכשיו".

מה שכן, לאחר עזיבתו של דוראנט ניתן היה לטעון שבהעדרו, ולנוכח מגבלותיו של ראסל, הקבוצה נמצאת מעבר לשיא, המירוץ לטבעת כבר אינו ריאלי, ויש להיערך לבניה מחדש. הדומיננטיות הצפויה של הלוחמים בעידן דוראנט יכלה לאושש את הטענה הזו, ולו לשנה-שנתיים הקרובות. לפיכך, ניתן היה לחזור ולעסוק בטרייד על ראסל, אך הפעם עבור נכסים צופי פני עתיד כגון שחקנים צעירים ובחירות.

האם פרסטי צריך היה לנצל את ההזדמנות, ואת עזיבתו של דוראנט, על מנת להטריד את ראסל ולהתחיל את הבניה מחדש כבר בקיץ 2016, בדומה למה שקרה בפועל ב-2019?

לדעתי מההיבט המקצועי התשובה חיובית. ניתן היה להתחיל לבנות מחדש על בסיס שחקני השנה השלישית אולדיפו וסטיבן אדאמס, שחקני השנה השנייה ג'רמי גרנט ומקדרמוט, הרוקיז סבוניס ואברינס, והנכסים שניתן היה לקבל עבור ראסל ושחקנים איכותיים אחרים בסגל – איליאסובה, גיבסון וקנטר. יתרה מזו, במהלך שנות הבניה של 2007-2012 פרסטי הבריק בבחירות הדראפט, כך שהיה בסיס לאופטימיות שיוכל לעשות זאת שוב.

לעומת זאת ההיבט הניהולי מקשה על ביצוע הטרייד בעת הזו – לראסל, בשלב זה, נותרה רק שנה אחת בלבד עד תום החוזה בקיץ 2017. חוזה נגמר הוא נכס חיובי כשהוא על שחקן שאין למועדון המקבל אותו בטרייד תוכניות להשאיר בקבוצה. במקרה של ראסל, המצב היה הפוך והחוזה הנגמר היה מפחית את התמורה עבורו. על כן פרסטי החתים את ראסל על הארכת חוזה לשלוש שנים, עם אפשרות יציאה לשחקן בתום העונה הראשונה להארכה. בשורה התחתונה, פרסטי האריך את התחייבותו של ראסל למועדון משנה לשנתיים – עד קיץ 2018. בכך מיד עלה שוויו של ראסל בטרייד עתידי, מדרגת חוזה נגמר לדרגת "שנה וחצי אצלנו".

ועדיין, אפשר היה לטעון שהארכת החוזה הזו אולי העלתה את התמורה הפוטנציאלית עבור ראסל אבל גם העלתה את מחירו מכ-15 לכ-28 מיליון דולר בשנה. בנוסף, הארכת החוזה דחתה, בפועל, את תחילת הבניה מחדש בלפחות חצי עונה, ולכן אפשר לתהות האם מחיר דחיית הבניה מחדש גבוה מההפרש בין התמורה שצפויה הייתה להתקבל עבור ראסל בחוזה של שנה וחצי לבין עבור ראסל בחוזה נגמר. לדעתי קשה לדעת – ראסל היה כוכב גדול ושחקן שקבוצות רבות, בוודאי מהבטן של הליגה או מתחתיתה, או משווקים קטנים, יכלו לגלות בו ערך רב ככוכב פוטנציאלי. עבורן, ההבדל בין שנה אחת לשנה וחצי אינו בהכרח משמעותי. גם עבור קונטנדריות שביקשו להתחזק לא בטוח שחוזה ארוך במעט היה עושה את ההבדל.

לדעתי ההיבט המכריע באותה תקופה היה הקהילה, או במילים פשוטות, האוהדים – עזיבת דוראנט, ועוד ללוחמים, היוותה אכזבה קשה לאוהדי אוקלהומה, ומהלומה נוספת בדמות הטרדת ראסל עלולה הייתה להיות קצת יותר מדי עבורם בקיץ אחד. מהלומה כפולה כזו אכן אירעה בקיץ 2019, אבל קיימים מספר הבדלים משמעותיים, וביניהם:

א. עונת 2019 הסתיימה בקול ענות חלושה, בעוד שב-2016 הקבוצה עמדה על סף העפלה לפיינלז – קשה יותר להסביר את הנחיצות של בניה מחדש בקבוצה שהצטיינה בעונה החולפת, גם אם איבדה גלגל מרכזי במערכת.

ב. עונת 2019 הייתה העונה השלישית ברצף בה הודחה אוקלהומה בסיבוב הראשון, בעוד שבנטרול הפציעות 2013-2016 הייתה תקופה מצוינת – גם כאן, קל יותר להסביר את הנחיצות של בניה מחדש אחרי מספר עונות בינוניות מאשר אחרי מספר עונות טובות.

ג. דוראנט היה הפנים של הפרנצ'ייז ושחקן שגדל במערכת, בעוד שפול ג'ורג' היה "שחקן חיזוק" שהובא בטרייד – במובן זה, העזיבה של דוראנט פגעה בליבה של המועדון, בעוד שאת הפרידה מפול ג'ורג', מפתיעה ככל שתהא וקשה מקצועית, קל יותר "לא לקחת ללב" ואפשר לייחס לדינמיקה העסקית בליגה.

ד. ב-2016, לפני דרישות הטרייד של קיירי, קוואי, בלדסו, באטלר ודייויס, מערכת היחסים בין מועדונים לשחקניהם נתפסה כיציבה יותר.

ה. בקיץ 2019 חלו שינויים חדים במגוון מועדונים בליגה (לייקרס, פליקנס, בוסטון, פילי, מיאמי, טורונטו), והרעש מסביב איפשר לפרסטי לבצע את השינוי מבלי למשוך את כל תשומת הלב, בעוד שקיץ 2016 היה בעיקרו סביב דוראנט ואוקלהומה.

ו. ב-2016 ראסל היה צעיר יותר, וטוב יותר, מאשר ב-2019. הנתונים בטבלאות דלעיל, כמו גם הזכייה ב-MVP בעונה העוקבת, משקפים זאת היטב – ומבחינת האוהדים קל יותר לוותר על כוכב כאשר הוא כבר מעבר לשיא.

ז. ולבסוף, שב-2019 נראה היה שגם ראסל מבין שנדרש שינוי, בעוד שב-2016, לפחות ככל הידוע לנו, ראסל דווקא הסתער באינטנסיביות האופיינית לו על הוואקום שנוצר בקבוצה, וכנראה רצה להוכיח שהוא, והפרנצ'ייז, "יכולים גם בלי דוראנט". הטרדת ראסל הנלהב ב-2016 עלולה הייתה להפוך את פרסטי ל"איש הרע" בסיפור, בעוד שב-2019 ניתן היה לתאר אותו, ואת המועדון, כמי ש"ננטש על ידי כוכביו" ונאלץ להוציא את המקסימום מנסיבות מפתיעות ולא נעימות.

לנוכח כל הנ"ל אני נוטה להאמין שטרייד על ראסל בקיץ 2016 לא היה מתקבל בהשלמה היחסית שבה התקבל בקיץ 2019.

סיכום תקופת 2012-2016

גם היום ברור שהוויתור על הארדן כצלע רביעית באוקלהומה היה טעות קשה. היום, עוד יותר מבעבר, נראה שעדיף היה לוותר על ראסל ולא על הארדן. חולשותיו של ראסל ניכרו בין 2013 ל-2016, אך אוקלהומה, הבריאה, בכל זאת הייתה קבוצה מצוינת, ולכן אפשר להבין מדוע ראסל לא הוטרד במהלך התקופה. קיץ 2016, לעניות דעתי, היווה נקודה שבה ניתן, ואף צריך היה, להגיע למסקנה שקבוצה המסתמכת על ראסל לא תצליח ברמות הגבוהות ביותר. בין אם פרסטי חשב כך ובין אם לא, שיקולים ניהוליים, ובעיקר קהילתיים, גרמו לכך שהטרדתו של ראסל לא הייתה מעשית, ולפיכך ההחלטה להאריך את חוזהו הייתה הגיונית וסבירה.

בפרק הבא נסקור את השנים 2017-2019, אבל לפני כן, שאלון קצר:

הפרק הבא: פרק 6 – 2017-2019

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. תודה, סקירה מצוינת
    מסכים שלפחות בדיעבד היה עדיף ללכת עם כל השלושה, או לפחות להשאיר את הארדן במקום ראסל.
    לא יודע אם זה מביא אליפות, כי אף אחד מהשלושה הוא לא שחקן שסוחב קבוצה לאליפות, אבל כחלק מתלכיד, אולי כן….כמו דוראנט בגולדן

  2. מיקי, להגיד שהתאנדר היו צריכים להעביר את ראס זה שיא החוכמה בדיעבד. ללא ספק ההחלטה היהירה לא לשלם מס מותרות ולוותר על הארדן הייתה טעות. אבל אם פרסטי היה מעביר את ראס כולם כולל אותך היו צולבים אותו. הרגע הגעת לגמר עם גרעין צעיר ואתה מטיס את אחד משני הברגים המרכזיים?
    האקדל היה צריך לעבור מספר שלבי התפתחות כדי להגיע לשחקן שהוא היום שהיה מצדיק את זה.
    אותו סיפור ב 2016. הם היו מילימטר מלהעיף את הווריורס. איך טרייד על ראס היה משכנע את דוראנט להישאר אלוהים יודע.

    1. תודה לכל מי שהגיב עד כה, נתתם הרבה חומר שכבר עכשיו מספיק לדיון שלם.
      אתייחס בצורה מרוכזת כאן, אבל הנקודות האלו עלו גם אצל שחר, אור, סמיילי והאשך.
      .
      *** חכמת הבדיעבד ***
      .
      זו הערה חוזרת עוד מאז הסדרה על פרשת קוואי, ואני חושב שזו הערה שכדאי לחדד.
      .
      מהאופן שבו לעתים משתמשים במונח הזה, נראה לי שההנחה היא משהו בסגנון "מאחר ואז לא יכולנו לדעת את מה שאנחנו יודעים היום, אי אפשר להגיד שטעינו". אם לפרט מעט יותר, מתחבאות כאן הנחות לפיהן הסתכלנו על כל הפרמטרים המכריעים ולא היו אינדיקציות לכך שמה שקרה בסוף אכן יקרה. אם ליישם את התפיסה הזו במקרה הנ"ל אפשר להגיד (אני לא אומר שזה בהכרח מה שאתם אכן אומרים כאן. רק לצורך הדוגמא) – לא הייתה שום דרך לדעת אז שבהמשך הדרך הארדן יהיה שחקן טוב מווסטברוק, ולא הייתה שום דרך לדעת אז שראסל לא יצליח עם אוקלהומה, ולא הייתה שום דרך לדעת שדוראנט יעזוב.
      .
      אני טוען, שבמקרים רבים ההפך הוא הנכון – כשמסתכלים שוב על מה "שידענו אז" מתברר, לעתים תכופות, שקרה לפחות אחד מהבאים:
      .
      1. לא הסתכלנו על כל הפרמטרים המכריעים. מדוע?
      .
      1.1. בכלל לא הבנו שהם פרמטרים – כלומר, אלו היו פרמטרים שפשוט לא הסתכלנו עליהם אז. דוגמא יפה – אם ראסל יצליח ביוסטון, ואני אופתע, אפשר יהיה לטעון שאי אפשר היה לדעת שהוא דווקא ישתלב טוב במורי-בול. אבל אז, גילרי יוכל לשלוף את הפריוויו על יוסטון ולהסביר שהכתובת, בכל הקשור למורי-אסיסט, דווקא הייתה על הקיר. כלומר, זה לא שבאמת "לא יכולתי לדעת", אלא שפשוט לא הסתכלתי על הפרמטרים הנכונים.
      .
      1.2 הבנו שהם פרמטרים, אבל לא חשבנו שהם פרמטרים מכריעים – אין לי דוגמא טובה כאן, אבל אני מניח שהקליעה משלוש, עד לפני מספר שנים, נתפסה כפרמטר במשחק הכדורסל, אבל לא כפרמטר מכריע. השנים האחרונות מראות שזה פרמטר סופר מכריע, ומי שבחר, ופיתח, קלעים משלוש, יוצא נשכר. מי שלא – לא יכול, לדעתי, לטעון שזו חכמה בדיעבד – אנחנו אולי פספסנו את זה, אבל מורי בהחלט לא.
      .
      2. הבנו שהם פרמטרים, ואפילו חשובים, אבל לא זיהינו את האינדיקציות למרות שהן כן היו שם – דוגמא טובה וכואבת היא הכשל המודיעיני ביום כיפור. כשחוזרים לסיפור הזה רואה שהאינדיקציות בהחלט היו שם, אבל מי שצריך היה להעריך אותן פשוט טעה. ואז, שוב, להגיד שזו טעות זו לא חכמה בדיעבד אלא האמת כפשוטה.
      .
      דוגמא ספציפית בנוגע להארדן או ראסל, מ-2012, היא השיחה בין אסי למנחם שבה עולות – ב-2012, לא בדיעבד – הסתייגויות בנוגע לאופיו של ראסל. אז במקרה הזה ספציפית אי אפשר לטעון שלא היו אינדיקציות, היו, והשאלה היא האם הסתכלנו עליהן, הבנו אותן וכו'. אם לא, אז טעינו, ולא רק בדיעבד אלא בזמן אמת. זו דוגמא שקל לי מאד להתחבר אליה כי כבר לפחות שלוש שנים שברור לי שראסל באוקלהומה הוא פצצה מתקתקת, וכל קרנבל הטריפל דאבל לא ממש שינה לי כאן. יש דברים שאנחנו רואים מהרגע הראשון, ויש דברים שנפספס עד שהם יתפוצצו לנו בפנים.
      http://www.hoops.co.il/?p=1192
      .
      דוגמא נוספת, שהתייחסתי אליה בפוסט, היא הטענות של שמעון שראס כבר בירידה. אני לא הקשבתי להן, כי מבחינתי ראסל בהגדרה בירידה…. אבל שמעון מרבה, ככל הנראה, לצפות בראס, והוא שם לב למגמה שאני לא ראיתי. ועוד אחת – בפוסט מ-2018, תגובה 2.1 של "הערבי", טוענת שהארדן, הקלע, צפוי להזדקן טוב יותר מראסל האתלט. אני לא יודע האם אפשר לייחס את הירידה של ראסל בשנתיים האחרונות לירידה באתלטיות שלו (כאמור, איני צופה בו יותר מדי), אבל אם כן, גם כאן יתכן שהכתובת הייתה על הקיר ושאנשים לא התייחסו אליה בזמן אמת. האשך, למשל, טוען בערך מאז קום המדינה שראסל חסר תקנה – אפשר בהחלט להצביע על טעויות בתחזיות של האשך, אבל גם אם טעה במקרים אחרים זה לא אומר שהוא טעה בהקשר של ראסל, ובהחלט מחייב מחשבה על למה האשך צדק במקרה של ראסל ואחרים טעו. בקיצור, כשאנחנו אומרים ש"אי אפשר היה לדעת", לעתים מזומנות אם נבדוק יתברר שאפשר היה לדעת, ושהיו אנשים שהבינו נכון בזמן אמת ואפילו אמרו זאת, אבל לא הקשבנו.
      .
      אתן דוגמא תיאורטית, על כשל עתידי אפשרי שלי – אם דרוזן יככב בפלייאוף 2020 במדי הספרס, אוכל כמובן לטעון שלא יכולתי לדעת שאכן כך יהיה, ולהוסיף שהעבר בטורונטו, מחזק, לכאורה, את צדקתי, הרי מה יותר הגיוני מלהסתכל על הנתונים, להבין שהוא מפשל בפלייאוף, ולחזות שהוא יעשה זאת גם בספרס? ואם חל שינוי במגמה הזו, הרי אי אפשר היה לצפות אותה. זה אולי נשמע סביר, אבל זה לא בהכרח נכון – יש אנשים שטוענים שדרוזן ישתפר בפלייאוף, ובספרס בכלל, ויש הרבה טעם לנסות להבין מה הם רואים שאני לא. למשל – שלקפיאה של דרוזן בטורונטו יכולים להיות גורמים אחרים כגון קייסי, העדר כוכבים מנוסים לצידו של דרוזן, ועוד. מי שהבין שהבעיה בעצם לא נמצאת בדרוזן עצמו, בהחלט יכול לחזות שכאשר הסיטואציה שדרוזן נמצא בה תשתנה – וספציפית מקייסי לפופ, ומטורונטו למערכת של הספרס – אזי גם דרוזן יראה אחרת. אז אם אכן כך יקרה, אני לא חושב שאוכל, או שנכון יהיה, "להתחבא מאחורי הטיעון" של חכמת הבדיעבד, אלא לנסות להבין מה פספסתי בזמן אמת ומדוע.
      .
      דוגמא נוספת, ששווה לכתוב עליה פוסט נפרד ושלם – בחור בשם ניקולה יוקיץ' נבחר 41 בדראפט. אפשר לטעון מפה ועד מחרתיים שאי אפשר היה לדעת שיצא ממנו שחקן כזה, אבל אם אני הייתי סקאוט הייתי משקיע את עיקר זמני לא בלהסביר למה לא יכולתי לדעת, אלא בלנסות להבין למה כן יכולתי לדעת, ולמה לא ידעתי, כי קרוב לוודאי שאמצא מגוון של סיבות, ושההבנה שלהן תהפוך אותי לסקאוט יותר טוב.
      .
      בנוגע להטרדת ראסל על מנת לעזור להשאיר את דוראנט – היום אני מסכים עם גילרי, אבל בזמן אמת חשבתי שצריך להעיף את ראסל לכל הרוחות כי אחרת דוראנט יעזוב. רק כשניתחתי את זה שוב עכשיו, שיניתי את הערכתי לכך שבסבירות גבוהה הטרדת ראסל לא הייתה עוזרת.

      1. הוא הרס הכל במשפט
        מנחם,בוא תקשיב, אולי תלמד משהו ממישהו שיש לו מושג. במקום לבזבז מיליונים עליו הייתי עושה טרייד של ווסטברוק עם אחד הסנטרים המעולים בNBA (מישהו אמר ביינום?)ומעלה את הגארד המעולה והמבוזבז שלי מהספסל. אגב, קוראים לו ג'יימס. ג'יימס הארדן

        😂😂😂😂
        ראס על ביינום

      2. טגב מאנו זה לא קשור לבעיות של ראס. מי שהיה נגד ראס מההתחלה נשאר כזה. הם בדכ חובבי רכזים לבנים ולא אתלטים כמו האשך ששונא אתלטים מקפצים ומעדיף את מקונל. או להיפך.
        אין לזה קשר לראות דברים בזמן אמת.

        1. קשקוש. ידענו בדיוק למה אנחנו לא אוהבים אותו ומה שהשתנה זה שעכשיו כולם אומרים את זה, בגלל שהיכולת האתלטית נפלה.
          אין לי שום בעיה עם אתלטים בכל הצבעים, כן יש לי בעיה עם שחקנים שמשתמשים ביכולת האתלטית שלהם כעלה תאנה למשחק מטומטם ואגואיסטי ומסתכלים על עצמם כעילויי כדורסל בזכותה בלבד.
          אני מעדיף שחקן חכם, שמשחק נכון את המשחק, ולא אתלטי, מאשר הפוך.

      3. ראסל לא בירידה, הוא נפל מהצוק, וזה קרה שנה שעברה.
        הלילה, למשל – 5-13 מהשדה, 1-4 לשלוש, 8 איבודים.
        מי שמצפה לראות את "ראסל ווסטברוק" ביוסטון, וחושב שהשילוב בין הנ"ל להארדן יניב הצלחה לקבוצה, צפוי להתאכזב.
        אין שום קשר בין שבר הכלי ביוסטון, לבין השם הנ"ל, שמתבסס על ראסל האקספלוסיבי של עד לפני שלוש שנים בערך.
        הדבר היחיד שנשאר זה קבלת ההחלטות השערורייתית, האגו שמנהל הכל על המגרש, והחוצפה הלא חיובית (בקיצור מוח האיטונג).

  3. מצויין מיקי/מאנו!!!
    .
    בדיעבד (!!!), ההימור על ווסטברוק מול הארדן היה טעות. אבל יש לזכור כי באותה תקופה, ווסטברוק היה טוב משמעותית מהארדן (שהיה עולה מהספסל), ובגמר מול מיאמי ווסטברוק היה מהבודדים שתפקד כאשר הארדן נעלם לחלוטין. באותה תקופה, פרסטי בכלל הימר על איבקה כגבוה שיאטום את הסל, וככה היה לו שלד של גארד (ווסטבורק) – פורוורד (דוראנט) – גבוה (איבקה).
    לבסוף, הארדן התפתח לשחקן שהוא כרגע (ויתכן שלא היה מתפתח לזה אם היה נשאר ב-OKC או לחילופין היה משחק ליד דורנאט… וכיום, הארדן טוב משמעותית מווסטברוק (אם כי לדעתי ווסטברוק מהנה יותר לצפייה, בכל זאת… מי באמת יכול להוריד את העיניים ממכוניות מתנגשות…)
    .
    בסופו של דבר, הפוסט הזה מראה כמה פרסטי תותח. הוא כל שנה הכין לימונדה ממה שהיה לו. לאחר אותו הפסד בגמר המערב עם ווסטברוק-דוראנט, היה נראה שיש צורך שתיקונים קטנים רק כדי לחזור ולהיאבק על התואר. אבל בסוף, היה זה דורנאט שבחר לבחור ב"אופציה הקלה" (וזאת זכותו המלאה) וחתם בווריורס.
    פרסטי, לא לקח ללב, והצליח להביא את פול ג'ורג' (בזמן שאף אחד לא חשב שהוא מסוגל להנחית אותו שם), וכדי להוסיף את ההצלחה, הוא גם החתים אותו לעוד 3 עונות – מהלך מדהים של ה-GM.
    ואז בשנתיים הבאות, זה היה פשוט כשלון של הצמד ווסטברוק-ג'ורג'. הם היו אלו שסביבם הרכיבו את הקבוצה, והם אלו שהיו צריכים לסחוב את העגלה מעבר לסיבוב הראשון (כשלון 2X).
    אני לא חושב שיש להאשים רק את ווסטברוק, ואני חושב שברגע שיש לך סופרסטאר ברמה הזו לא צריך לזרוק אותו מהר מדי ולהתחיל מחדש.
    השאלה אילו חלופות עמדו לפרסטי מול השולחן בטרייד כזה? האם המועדון מוכן ללכת לעונות בנייה, דבר שיביא להפסד כספי כנראה… בגלל חוסר תחרותיות ומי מבטיח שהשחקנים שיגיעו יצליחו במלאכתם.
    כמו שווסטברוק היה הרף, ככה הוא זה שבכלל גרם ל-OKC להיות תחרותית במשך השנים (וברור שעם דוראנט זה הרבה יותר קל – אבל כמו הטענה שהעלאת – אולי לדוראנט נוח להיות "כוכב שני" ולא לספוג את כל האש).

  4. יש פה טעות בסיסית בפוסט.
    השאלה ב-2012 מעולם לא הייתה "הארדן או ראסל".
    למרות שכבר אז היה ברור שראסל הוא אידיוט (דובי כבר אז כינה אותו "הפרחח המקפץ", וסגנון המשחק הפרוע שלו היה שנוי במחלוקת וידוע, כמו גם נפח הזריקות הגדול משל דוראנט שקלע הרבה יותר טוב ממנו), הוא היה בשיא כושרו ואוק' הצעירה רק התחילה את דרכה עם דוראסל בראש, והראתה הבטחה רבה.
    השאלה הייתה "הארדן או איבאקה".
    פרסטי בחר באיבאקה, והדעות על החלטתו היו חלוקות.
    .
    לבנות קבוצה סביב שחקן רעיל כמו ראסל, להיענות לכל גחמותיו, זה לרדת במדרון חלקלק כמו אישה מוכה שמאפשרת כל פעם קצת יותר ואומרת "יהיה בסדר", מתחילה מאלימות מילולית, ואז איזה כאפה פה ושם, שליטה טוטאלית בחייה, ומסיימת או בבית קברות או במעון לנשים מוכות אחרי שלא הצליחה לברוח בזמן.
    וזו כמובן הייתה טעות מההתחלה ועד הסוף.
    אבל שוב – בנוגע לנושא הכתבה הנוכחית, השאלה הייתה "הארדן או איבאקה".

    1. אכן הארדן או איבאקה. אני בזמן אמת אמרתי איבאקה וזאת למרות שהאמנתי שהארדן יהיה שחקן טופ 10 בליגה ביוסטון. למה? כי האמנתי שדוראנט וראס יהיו שחקני טופ 5 וזה אכן מה שהיה והטרדן תחתם בחיים לא היה הופך לשחקן טופ 10 ובטח לא מה שהוא היום. איבא2ה היה צעיר ומפלצת בהגנה וokc הייתה חייבת הגנה והוא גם הראה פוטנציאל התפתחות. גם נכון להיום הטרייד הזה לא היה טעות כי הארדן תחת ראס ודוראנט לעולם לא היה זוכה להכרה לה זכה היום.
      שגיאתו היחידה של פרסטי כנראה הייתה ליקוק תחת לא מספק לדוראנט כמו הספרס לקאווי. הלשון לא הייתה עמוקה מספיק בחריץ אצל הסובל מרגשי הנחיתות והצמא להכרה דוראנט.
      פרסטי בנה קונטנדרית שהייתה מביאה אליפות. ב2015 פציעה עצרה אותם ב2016 היחנקות של דוראנט וראס באותו גיים 6 ובשביל לחזק אותם עוד הובא אולדיפו להגנה בקו האחורי. ואז הקאפסנייק נעץ את הסכין בפרסטי עמוק בגב. זה הדבר היחיד.
      כל השאר זה סתם חכמה בדיעבד

        1. 😂 תמיד זהיר ומחושב.
          בכלל הדיון הזה הוא צופה עתיד לגבי בן סימונס. אנחנו היום בזמן אמת איתו.
          מיקי תכין טור על סימונס הארכת חוזה או לא בקיץ 2019 וטרייד בסיום העונה בזמן אמת שעוד 7 שנים נדע מי צדק ומי לא 😎

        2. צודק, הדיון הרטרוספקטיבי על סימנס כבר בדרך. רק שבמקרה שלו הכתובת כבר מזמן על הקיר, לווסטברוק לפחות היו כמה שנים בטופ שהוא נתן הופעות שלא נראו מעולם בנב"א. גם זה משהו.

    2. אבל אשכוס, זה העניין – אם אכן השאלה של פרסטי הייתה הארדן או איבקה, עצם ההסתכלות על הקבוצה באופן הזה היא זו שהובילה לטעות. ואם אתה, ודובי, ואחרים הצלחתם להבין את הבעייתיות בראסל, אני בהחלט מצפה גם מפרסטי להבין זאת. ואם הוא מבין זאת, אז הוא בהחלט יכול להבין שהפתרון הוא להטריד את ראסל, להשאיר את הארדן כתחליף לראסל, ולהשאיר את איבקה.

        1. מיקי תודה רבה. מסכים מאוד עם אשך ועידו , ב-12
          ראס כבר היה אחד משני שחקני העתיד של המועדון והארדן עוד לא. ברגע שהוחלט לא לשלם
          מס מותרות (כל בעלים ושיקוליו הוא) החלטה לבחור בהארדן הייתה עולה לפרסטי במשרתו.

  5. מאנו סקירה נהדרת. אתה כמובן אמרת הכל בזמן אמת לכן צדקת וזה החכמה ולא בדיעבד.
    השאלה הגדולה האם ב2012 היית מטריד את ראס או הארדן. זה מה שמעניין אותי לא בדיעבד.
    אני לא. ראס היה שחקן טוב יותר בזמנו ולדעתי בזמן אמת עם פוטנציאל יותר גדול. הייתי עושה מה שפרסטי עשה.
    למרות שהמרגע הראשון האמנתי שהארדן יהיה סופרסטאר ושחקן טופ 10 בליגה לא חשבתי בחיים שהוא יהיה טוב כמו בשנתיים האחרונות.
    כמו כן לא בטוח שהארדן תחת צילו של דוראנט היה מתפתח לשחקן שהוא היום. ביוסטון הוא קיבל את המפתחות ישר ולכן התפתח ככה. ב okc הוא היה גדל כמס 2 תחת צילו של דוראנט.
    הסקר פה שמצביע על הארדן הוא חכמה בדיעבד שאנשים בחרו. אני זוכר היטב את התגובות היטב למעבר של הארדן כולם צחקו וליגלגלו עליו ואמרו שהוא לא יוביל לכלום ואין לו את זה, זה היה הדעה של הרוב הוחלט.
    היום כולם חכמים בדיעבד שהתברר ההיפך.
    פרסטי לא שגה בכלום, הוא בנה קונטנדרית והתחזק עם אולדיפו שהובא עבור הגנה על קרי וקליי לסייע לראס ודוראנט ואז הקאפסנייק תקע לו את הסכין בגב במהלך מתוכנן מראש זמן רב.
    אתה גם חושב שדוראנט עזב בגלל ראס וכי לא האמין שיש קונטנדרית אני חושב שאתה טועה דוראנט רצה מהר לקנות טבעות כי הרגיש ששעון החול נגמר והלך ללוחמים במהלל מתוכנן שנקבע הרבה זמן מראש. מי שמכר את פרסטי וokc הוא דוראנט כי איתו עם ראס ואולדיפו הם היו זוכים בטליפות לדעתי ישר בעונתם הראשונה.

  6. כבר בזמן אמת עלו 3 תהיות סביב הטרייד של הארדן –
    .
    הראשונה (והכי קטנה, וקלה להסבר, בהתחשב בתקופה) היא "למה?"
    זה כל כך נדיר למצוא בקבוצה אחת כל כך הרבה כישרון שנבחר על ידי אותה קבוצה בדראפט. ניצני הכיוון עליו צועדת הליגה (מס כתנאי לקונטנדריות) התחילו להפציע, וזה היה רגע בזמן בו הת'אנדר פשוט פספסו. אבל כאמור, עד 14' (כולל), זה עדיין היה "נורמטיבי" להימנע מתשלום מס, על אחת כמה וכמה לאור השביתה שרק הסתיימה לפני כמה חודשים בודדים.
    .
    התהייה ה-2, וזו שעד היום אני לא מצליח למצוא לה הסבר הגיוני כלשהו, היא –
    "למה עכשיו?"
    הקבוצה זה עתה הפסידה בפיינלס. למה לא לתת לקבוצה הזדמנות לריצה נוספת?
    היה זמן לטרייד, והארדן היה סחורה מספיק חמה בשביל למצוא לו בית חם גם בהמשך (זה נכון על אחת כמה וכמה לאור המחיר שהת'אנדר קיבלו בעסקת הטרייד). יותר מכך, הת'אנדר החזיקו בכל הקלפים, היות והארדן היה מסיים את 13' כשחקן חופשי מוגבל.
    ההחלטה לא לאפשר לאותו הרכב צעיר שזה עתה העפיל לפיינלס, לרוץ יחדיו עוד פעם, זו אחת ההחלטות המשמעותיות שהשפיעו הכי הרבה על פני הליגה,
    ושלי, אין דרך להסביר אותן.
    .
    תהיה מס' 3, היא –
    "למה הארדן?"
    כפי שנרשם קודם לכן, השאלה בכלל הייתה "הארדן או איבאקה?"
    אני מבין את ההחלטה, אבל כבר בזמן אמת לא מעט תהו בתקשורת האם זו לא טעות –
    הארדן בעונתו השלישית בליגה כבר הראה יכולות יוצאות דופן. היו שפקפקו ביכולת שלו להוביל קבוצה, אבל מי שצפה מספיק במשחקו ראה שחקן מיוחד. מרבים להזכיר את השביקה שלו מול ההיט, אבל שוכחים להזכיר עד כמה היה קריטי לחזרה מפיגור 0 – 2 בסדרת גמר המערב מול הספרס.
    .
    תודה, מאנו.

    1. תודה גיא, על התגובה המפורטת.
      .
      בנוגע לתהייה 3 – ראה 5.2 – העובדה שכולם דיברו על "הארדן או איבקה" לא אומרת שפרסטי לא טעה אלא, לדעתי, שפרסטי ואחרים טעו בניסוח השאלה.
      .
      בנוגע לתהייה 2 – אני כמובן מסכים איתך.
      .
      בנוגע לתהייה 1 – קצת בדומה לתהייה 3, העובדה שאחרים גם "לא ראו" את השינוי בנוגע לצורך בתשלום מס, לא אומרת שפרסטי צדק אלא שהוא, ואחרים, טעו בזיהוי המגמה. מה שכתבת הוא בהחלט הסבר למדוע פרסטי טעה, אבל הוא לא הופך את מה שפרסטי עשה לדבר הנכון, זו עדיין הייתה טעות.

  7. אם כבר מחפשים טעויות אצל פרסטי אז סקוט ברוקס. בokc לא ידענו האם הוא גרוע או שהכוכבים לא מקשיבים לו ומנהלים אותו אבל בוושינגטון הבנו שהוא פשוט גרוע.
    כנל בילי דונובן, ההיטרים של ראס אמרו שזה לא הוא שראס מחליט ומנהל אותו.
    אין בעיה עכשיו שראס לא שם נראה את הישגיו בשנים הקרובות בליגה והאם אכן כצעקתה

  8. מיקי אני צריך שתסביר לי מה פרסטי ראה שהיה צריך להבהיר לו שהוא צריך לשלוח את ראסל ולהשאיר את הארדן. אחרת זו לגמרי לגמרי חוכמת הבדיעבד.

          1. אני לא חושב שאת אותם דברים אפשר להגיד על הארדן – הוא עלה מהספסל באוקלהומה, הפך לשחקן חמישיה ביוסטון, עבר מהמשחק המהיר של אוקלהומה למורי-בול של יוסטון, התחיל כשוטינג גארד, הפך לפוינט גארד, אחר כך חצי חזר להיות שוטינג גארד כשפול הגיע. לדעתי הארדן, בהקשר הזה, הוא ההיפך הגמור מראסל – הוא שחקן אלסטי לגמרי שמתאים את עצמו לכל סיטואציה ועושה את המעברים האלה בהצלחה רבה. אפשר לייחס זאת לכשרונותיו המרובים עד מאד, אבל אני חושב שזה גם עניין של אופי.

            1. בחייאת הכל קוסמטי. בשורה התחתונה הארדן משחק אותו דבר כל הזמן – עם הכדור ביד שלו. בדיוק כמו ראסל.
              על האופי הנוח שלו היו כבר מספיק תלונות שהוא לא מנהיג.

            2. אתה לא מחפש כוכב עם אופי נוח אתה מחםש אחד דיוכל להוביל קבוצה. ווסטברוק יותר מהראה את זה בשלב ההוא דל הקריירה. הארדן היה שחקן ספסל עם פוטנציאל.

            3. אבל זו בדיוק הנקודה. אצל הארדן – כמו גם אצל לברון, והבידודים של דוראנט בגולדן כשהמשחק נתקע – זה הדבר הנכון לעשות. עושים את זה לא כי זה מתאים לו אלא כי זה עובד. אצל ראסל זה לא עובד, ואם ממשיכים לעשות את זה, זו בעיה.
              .
              כשהארדן עולה לשלשה, או זורק 30 זריקות זה הגיוני ומבוסס סטטיסטית, כשראסל עושה בדיוק את אותו דבר זו שגיאה חמורה ובעיה קשה.

            4. נו אתה לא צריך לשכנע אותי בזה, אבל בנקודת הזמן ההיא זה לא בדיוק הנתונים שעמדו לרשותו. בסדר היה ידוע שהארדן כנראה סקורר טוב יותר אבל לא שהוא יוכל לנהל משחק כמו היום.
              החברונות של ווסטברוק בקליעה היו ידועים אבל אי אפשר להתעלם מכל האספקטים האחרים. הוא היה שחקן שהראה שיפור משנה לשנה ולגבי הזריקות – זו כבר שאלה של אימון.

            5. רגע, אז קודם מחפשים מי יכול להנהיג ורק על הדרך מגלים אם בכלל כדאי שהוא יהיה מנהיג? למה לא הפוך?

      1. האשך גם טוען שלברון לא מביא אליפויות ושטי ג'יי מקונל היה השחקן הכי חשוב בסיקסרס. תנטרל רגשות מהדיון (אם אתה רוצה להיות ג'נרל מנג'ר לרגע).

        1. אתה צודק, אבל לכן כתבתי שגם אם מישהו (ציינתי את האשך כדוגמא רק עקב הביקורת שלו על ווסטברוק, זה נכון, כמובן, לגבי כולנו) טועה, זה לא אומר שאנחנו יכולים להניח שהעובדה שצדק במקרה כזה או אחר היא רק עניין סטטיסטי, אלא שווה לבדוק האם לא זיהה משהו שאנחנו לא זיהינו.

  9. נקודה למחשבה על חכמת הבדיעבד –
    אנחנו שופטים את קבלת ההחלטות לגביו של ווסטברוק מודל 12' מבעד לעיניים של 19'.
    ב-12' לווסטברוק (סיים עונה 4 בליגה) היו 23.6 נק' למשחק ב-48.2% אפקטיבי. אנחנו מדברים על שחקן שהעלה מעונה לעונה (במשך אותן 4 שנים ראשונות של הקריירה) את ממוצע הנקודות שלו, ואת היעילות. אותו מספר, 48.2% אפקטיבי, הוא נמוך רק בחצי אחוז מהאחוז האפקטיבי הממוצע בליגה ב-12'.
    אני לא זוכר יותר מדי שטענו בזמן אמת שצריך היה להטריד את ווסטברוק במקום את הארדן.
    למעשה, אני די בטוח שזה רעיון שבכלל לא עלה לדיון.

    1. שוב תודה גיא, מספר נקודות:
      .
      א. בנוגע למה טענו או מה עלה לדיון – ע"ע 5.2 ו-7.1 – אם כולם אמרו את זה אז, זה לא אומר שזו לא טעות, וגם אם לא העלו בכלל את הרעיון, זה לא אומר שזו לא טעות, אפילו להפך, אי העלאת הרעיון היא היא הטעות (או הכשל, אם תרצה). את גולדן סטייט צלבו על הוויתור על אליס עבור בוגוט (שמשמעותו הימור על סטף כמנהיג הקבוצה וחיזוק ההגנה), אבל התברר שהנהלת הלוחמים דאז צדקה וכולם טעו.
      .
      ב. בנוגע להבדל בין 12 ל-19 – ההשקעה בכוכבים היא לטווח ארוך ולעתיד הרחוק.
      .
      ג. החלטות על טריידים הן החלטות שצופות פני עתיד, והעתיד לא תמיד מתנהג לפי העבר. לעתים מסיבות שקשה לחזות מראש, ולעתים מסיבות שדווקא ניתן היה לחזות, או לפחות להעריך. וחלק מרכזי בהחלטה על טרייד הוא להעריך דווקא את פוטנציאל השינוי. אפשר להסתכל על ראסל והארדן כשתי מניות בשוק – מסכים איתך שהנתונים של ראסל מצביעים על כך שערך המניה עלה, אבל אין לגזור מכך שהמגמה הזו תימשך בעתיד, בעיקר לנוכח אופיו של השחקן. האם זה אומר שקל לחזות מתי ערך המניה ישתנה? בהחלט לא. האם זה אומר שאפשר להצדיק את החלטתנו בכך שעד לאותו רגע המניה עלתה? גם לא. זה שוב הסבר, חשוב ובעל ערך, למדוע טעינו, אבל הוא לא הופך את ההחלטה לנכונה, אלא פשוט מראה לנו שיש לעתים סיבות "טובות" לטעות, ו"מטיל עלינו" לנסות ולמצוא דרכים להתגבר על הסיבות הללו.

      1. לטעמי,
        השאלה (אם נפריד את שאר התהיות, ונתמקד בסוגיית הארדן/ווסטברוק) היא האם בזמן אמת ההחלטה לא להכניס את ווסטברוק לדיון בכלל כאשר מדברים על טרייד, הייתה טעות?
        .
        התשובה, לדעתי, היא חד וחלק "לא". ואני (כידוע?) לא מאוהדיו הגדולים של ווסטברוק,
        אבל אי אפשר להתעלם מהעובדות כפי שהיו ב-12':
        ווסטברוק היה סקורר מוכח, רכז אתלטי ברמות נדירות לעמדה ובכלל,
        והשלוב שלו ושל דוראנט, עובדתית, עבד.
        באותו רגע בזמן, להחליט שאבני היסוד של הת'אנדר הם דוראנט + ראסל, זו החלטה שהיא יותר מסבירה. היא כמעט מתבקשת.

  10. כי זה לא עלה. השאלה היחידה כמעט הייתה האם הארדן שווה כל כך הרבה כסף והאם הוא לא מייצר מספרים טובים בזכות תשומת הלב על הסטארים לידו.

  11. מיקי אם אתה באמת רוצה למצוא את הכשל האמיתי הוא טמון בעובדה שעל פי הדיווחים הארדן רצה סביב ה60 מיליון כשהתאנדר היו מוכנים לתת 55.
    כלומר זה היה לגמרי פתיר ואם תקרת המס היא מה שהדאיגה אותם אז פשוט היה צריך לשגר את פרקינס והחוזה המוגזם שלו.
    זאת נקודת הכשל לטעמי.

  12. טור מדהים והתגובות ללקק את האצבעות.
    פרסטי לא יכל להטריד את ראס פוסט-דוראנט גם אם בתוך תוכו הוא העדיף את זה, כי ראס היה הפרנצ'ייז.
    הוא בטח מבסוט לאללה מהסטטוס הנוכחי של הקבוצה- העונה רק יכולים להפתיע לטובה, ובהמשך הוא יבנה כראות עיניו.

  13. טוב עכשיו כשעברתי על התגובות עוד כמה פעמים..
    .
    אז בנוגע לחכמת הדיעבד. יש משהו בלתי אפשרי בהתפלספות הזו (מעבר לשאלה האם יכולנו או לא יכולנו לחזות את ההתרחשות מראש) שכן אין לדעת אם הארדן היה אותו הארדן אם לא היה המוביל של הקבוצה ואם לא היה מקבל קבוצה שתפורה למידות שלו. הארדן הגיעה למערכת שבה פילוסופיית הכדורסל – נאהב אותה או לא – היא הרבה יותר מתקדמת מהמערכת של OKC – והיכולת של מורי לבנות קבוצה, המתאימה בדיוק לפילוסופיה שלו היא נהדרת. באותה המידה אם הטרייד היה שראס הולך לניו אורלינס ודיוויס, בעוד הארדן נשאר היה יכול להיות מצב הפוך – מצב שבו דורנט את הארדן לא מצליחים להרים את הקבוצה בה אין מנהל משחק (זה היה לפני התגלית הנהדרת של דאנטוני שהסתכל בזקן של הארדן וקרא לו פוינט-גארד). אז נשארת עם קבוצה לא מאוזנת כזו שיש לה 2 קלעים מחוננים שלא מסוגלים לשחק ביחד ואין מי שינהל את המשחק, בעוד ראס מרים ללובים של דיוויס והקבוצה קולעת בממוצע 120 נקודות למשחק.
    .
    עוד נקודה שישתמש בה פרקליט השטן היא "שנת החוזה" הארדן נתן עונת לפני שעבר ליוסטון ומבחינה מספרית נתן עונה לא טובה יחסית בעונה הראשונה ביוסטון. אם נעצור את הוידאו בנקודה הזו, נוכל לומר שיוסטון עשתה טעות די גדולה, אולי כמעט כמו זו שעשתה מינוסוטה עם וויגינס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט