קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 6 / 2017-2019

קיצור תולדות אוקלהומה – פרק 6 / 2017-2019

הפרק הקודם – פרק 5 / 2012-2016.

בסוף הפרק הקודם ראסל האריך את חוזהו לשנתיים, והסתער על עונת 2017 כאחוז דיבוק. אך אנחנו בשלנו – ממשיכים לתהות האם נכון להיפרד מראסל, מתי, ולבחון החלטות משמעותיות נוספות של פרסטי.

חורף 2017

ברור שפרסטי לא יטריד את ראסל בחורף 2017 במהלך עונת שיא, לא רק משום ההצלחה הקבוצתית היחסית וההתמודדות על הפלייאוף ביום שאחרי דוראנט, אלא גם מאחר ואתה לא מטריד באמצע ההצגה מישהו שמחזיק את המופע על כתפיו.

קיץ 2017

האם פרסטי צריך היה להטריד את ראסל בקיץ 2017?

מההיבט המקצועי עונת 2017 הייתה עונת שיא אישית לראסל (PER, WS, MVP, ממוצע טריפל דאבל וכו'). נתונים כאלה יכולים היו להביא את פרסטי לתחושה ש"ההספדים המקצועיים על ראסל" היו מוגזמים או לפחות מוקדמים מדי. גם את ההדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, אפשר לייחס לאובדנו של דוראנט – קשה לצפות מקבוצה שאיבדה שחקן בקליבר של דוראנט ללא תמורה לחזור לרמה דומה בשנה העוקבת. כך שניתן לטעון שלפרסטי היה בסיס לאופטימיות שהמועדון יצליח להתחרות גם בלי דוראנט, ושהמירוץ לטבעת יכול להימשך במידה והקבוצה תתחזק.

עם זאת, כמו שנותח בפוסט השלישי, עונת 2017 גם שיקפה, ואף ביתר שאת, את הבעיות שליוו את אוקלהומה ואת ראסל בשנים הקודמות – דגש למשחק סוליסטי, חוסר מיצוי של שאר הסגל, וקבלת החלטות בלתי מושלמת ובעיקר במאניטיים, שבאו לידי ביטוי, בין השאר, בסדרה לא תחרותית מול יוסטון בסיבוב הראשון. אישית, דווקא 2017 היא העונה ששכנעה אותי שראסל לא יכול להוביל קבוצה לרמות הגבוהות ביותר, לכן, דווקא ניתן היה לטעון שזהו הרגע המושלם להטריד את ראסל, כאשר הוא בשיא עוצמתו ותהילתו, מאחר והתמורה עבורו רק תרד עם הזמן.

בהיבט הניהולי פרסטי מצא את עצמו במצב דומה לזה של קיץ 2016, כלומר שלראסל נותרה רק עוד שנה אחת מחייבת בחוזה. כמו בקיץ 2016 החוזה הקצר מגביל את התמורה שפרסטי יכול לקבל על ראסל בכלל, ומקבוצות שראסל אינו מעוניין להישאר בהן בפרט. כמו ב-2016 ההיבט המכריע, לדעתי, היה האוהדים – להטריד את הגיבור המקומי אחרי עונת MVP זה משהו שאפילו דני איינג' לא עשה. לפיכך, הטרדת ווסטברוק לא באמת עמדה על הפרק בקיץ 2017.

ושוב כמו בקיץ 2016 – אם אין אפשרות לטרייד יש הגיון בהארכת החוזה על מנת לשמר את הנכס, ופרסטי אכן פצח במגעים עם ראסל על הארכת החוזה. ועדיין – אפשר לתהות…

האם הארכת החוזה של ראסל בקיץ 2017 הייתה מיטבית?

בנוגע לשכר השנתי אין על מה לדבר, ברור שזה חוזה מקס. בנוגע לאורך ולמבנה יש על מה לדבר.

מה רצה פרסטי? לדעתי, פרסטי רצה חוזה ארוך מספיק על מנת להפוך את ראסל לנכס של ממש, אבל לא ארוך מדי על מנת שלא יהפוך ל"משקולת" בשנים המאוחרות. ראסל היה בן 28 ובשיא כוחו, אבל כשחקן שמתבסס על מהירות ואתלטיות הירידה יכולה להגיע מוקדם יחסית. אישית הייתי צופה שיישאר ברמה גבוהה עד גיל 31, אולי 32, ולכן חוזה לשלוש או ארבע שנים נראה לי אופטימלי עבור הקבוצה.

עם זאת, בפועל, כך לפחות על פי רויס יאנג מ-ESPN, הצעת החוזה שהגיש פרסטי לראסל ביולי 2017 הייתה, מלכתחילה, הארכת החוזה המקסימלית האפשרית על סך 205 מיליון דולר לארבע שנים ואופציית שחקן בשנה החמישית. מדוע?

ההסבר, כך נראה, נובע מחוקי הליגה ביחס לשחקנים המוגדרים כ-Designated Player. שחקנים אלו, וראסל ביניהם, יכלו לקבל שכר של 35% מתקרת השכר גם לפני השנה העשירית בליגה. אבל – החוזה שניתן היה להציע ל-DP, כך על פי יאנג, חייב היה להיות לחמש שנים מינימום, כשהשנה החמישית יכולה להיות אופציית שחקן (אך לא אופציית קבוצה).

לשם השוואה, כחודשיים לפני כן חתם סטף קרי על חוזה דומה בגולדן סטייט – סופר דופר מקס, 5 שנים וטרייד קיקר זהה. ההבדל היחיד הוא בשנה החמישית, שבמקרה של סטף מחייבת ובמקרה של ראסל ניתנת לו כאופציה. מכיוון שהשנה האחרונה לשחקנים בגיל הזה בעייתית עבור המועדונים, האפשרות שהשנה האחרונה לא תתממש טובה לאוקלהומה, גם אם סבירותה נמוכה.

אם אכן כך, אזי בקיץ 2017 לפרסטי לא הייתה אפשרות להעניק לראסל הצעה שונה, ואם לא היה מציע לראסל את ההצעה הזו, או אם ראסל היה דוחה את ההצעה, ראסל היה הופך לשחקן חופשי בקיץ 2018.

פרסטי ידע שבקיץ 2018 אוקלהומה עדיין תוכל לשלם לראסל יותר ממועדונים אחרים, אך גם שאין זו ערובה שראסל ימשיך באוקלהומה, כמו במקרה של דוראנט. פרסטי נדרש לבחור בין ציפור אחת ביד, גם אם בחוזה ארוך מהרצוי, לבין מצב שבו בקיץ 2018 הוא עלול לאבד את ראסל.

יש לציין שעל פי יאנג בקיץ 2018 ראסל כבר לא נדרש לפרוצדורה של ה-DP על מנת לקבל  35% מתקרת השכר, והיה חופשי לחתום על חוזה כזה לשלוש שנים או אף שנתיים עם אופציית שחקן, על מנת לצאת שוב לשוק בגיל 31 או 32, ולנסות להשיג חוזה גדול נוסף. ראשית, גם בתרחיש זה פרסטי מקבל אחיזה בנכס רק שנה מאוחר יותר, ושנית אין כל ערובה שראסל אכן היה עושה זאת ולא דורש חוזה ארוך בדומה לזה של 2017.

לפיכך, נראה שהאפשרויות של קיץ 2018 נופלות משמעותית מאופציית ה-DP ב-2017. לעתים תכופות אילוצים גורמים לבעיות להפוך למורכבות יותר, אבל קיימים מקרים בהם אילוצים דווקא מפשטים את הבעיה, ונדמה לי שזה אחד מהם – האם פרסטי אכן רצה להחתים את ראסל לחוזה ארוך כל כך? לדעתי לא, אבל בנסיבות שנוצרו פרסטי לא יכול היה להטריד את ראסל, והציע לו את מה שלמיטב הבנתי הייתה ההצעה היחידה שיכל להציע לו מבלי להסתכן בלאבד אותו ללא תמורה.

האילוץ דלעיל רלבנטי, כמובן, גם לראסל – הוא יכול לחתום עכשיו על חוזה ארוך או להישאר עם ה-28 מיליון דולר ה"עלובים" שלו, לקוות שלא יפצע, ולבחור בנחת את יעדו בקיץ הבא, בין אם באוקלהומה, עבור כסף מירבי, ובין אם במקום אחר, ולפרק זמן שיתאים לו. נראה שזו לא הייתה החלטה פשוטה, מאחר וראסל השהה את החלטתו למשך כמעט שלושה חודשים.

מה רצה ראסל? אני מניח שראסל רצה לא רק שכר גבוה אלא גם קבוצה תחרותית, הן משום שזה תורם להכנסות מחוזי פרסום למיניהם, הן מכיוון שזה מקדם אותו במסעו להיכל התהילה וספרי ההיסטוריה, והן פשוט מכיוון שהוא אוהב לנצח. לכן, אני מאמין שהיה לו קל יותר להתחייב לחוזה ארוך במצב שבו אוקלהומה מספקת לו רוסטר תחרותי. במקרה של רוסטר פחות מוכשר, חוזה ארוך טווח עלול להביא אותו לסיים את הקריירה בקבוצה לא תחרותית, על כל הנזק הכרוך בכך.

מדוע הטריד פרסטי עבור פול ג'ורג'?

הטרייד על פול ג'ורג' נבע, להערכתי, משילוב בין ההיבט המקצועי – הרצון ליצור קבוצה תחרותית גם ביום שאחרי דוראנט, לבין ההיבט הניהולי – הרצון לשכנע את ראסל עצמו באפשרות הזו, על מנת שיחתום על חוזה ארוך טווח. בסופו של דבר ראסל אכן חתם על הארכת החוזה וניתן להעריך שלטרייד על ג'ורג' היה משקל בהסתכלות הכוללת של ראסל על אוקלהומה. עם זאת, ההימור על פול ג'ורג' נתפס כמסוכן מאחר ונותרה לו רק שנה אחת בחוזה, ומאחר והצהיר שהוא מבקש לשחק בלייקרס, שנערכה להחתים כוכבים פנויים בקיץ 2018.

מדוע הטריד פרסטי עבור כרמלו?

למרות שפול ג'ורג' הוטרד לאוקלהומה בתחילת יולי 2017, ראסל השהה את החלטתו בנוגע להארכת החוזה שהוצעה לו, ונראה שפרסטי חשב שנדרש שדרוג נוסף על מנת לשכנע אותו. על כן, ב-25 בספטמבר 2017 אוקלהומה הטרידה עבור כרמלו את קנטר, מקדרמוט, ובחירת סיבוב שני של שיקגו ב-2018 (הניקס בחרו את מיטשל רובינסון). ואכן, ראסל חתם על הארכת החוזה המיוחלת ב-29 בספטמבר.

עונת 2018

האם היה נכון להטריד את ראסל בחורף או קיץ 2018?

ושוב, כמו ב-2012, מרגע שחתם ראסל על החוזה החדש ניתן היה לשקול להטריד אותו. לכן, חורף וקיץ 2018 היוו, לכאורה, חלון הזדמנויות נוסף להטריד את ראסל ובפרט לאחר שהעונה הסתיימה בהדחה בסיבוב הראשון.

עם זאת, משתנה נוסף נכנס למשוואה והוא הפיכתו של פול ג'ורג' לשחקן חופשי בתום העונה, וכך ב-2018 פרסטי מצא את עצמו במצב דומה לזה של קיץ 2017 – כשהוא נדרש, בראש ובראשונה, לעשות כמיטב יכולתו על מנת לשכנע את הכוכב להאריך את התחייבותו למועדון.

נראה לי ברור שללא קשר לתוצאות עונת 2018 עדיף היה למועדון להפוך את פול ג'ורג' לנכס מאשר לאבדו ללא תמורה. אפשר לטעון שפול ג'ורג' היה חותם באוקלהומה בכל מקרה מאחר ומדובר בחוזה הגבוה ביותר שיכול היה להשיג, אבל כמו במקרה של ראסל, אני מאמין שחיפש שילוב של כסף ותחרותיות – כל עוד אוקלהומה יכלה להציע לו פוטנציאל לקבוצה תחרותית העדיף לחתום אצלה, אבל הטרדה של ראסל עלולה הייתה להרתיע את ג'ורג', ולכן גם אם פרסטי חשב שערכו של ווסטברוק רק ילך וירד, היה הגיון בלהתאזר בסבלנות על מנת להחתים את ג'ורג'. לו ג'ורג' היה עוזב, ממילא הייתה נוצרת ההזדמנות להטריד גם את ראסל, כפי שאכן קרה בקיץ 2019.

קיץ 2018

מדוע הוטרד כרמלו לאטלנטה?

בהיבט המקצועי, כרמלו לא עשה את ההבדל עבור אוקלהומה. איתו, כמו בעונה לפניו ובעונה אחריו, הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון. גם הנתונים האישיים שלו לא היו מלהיבים – במהלך העונה הסדירה קלע 16 נק' למשחק ב-eFG של 47%, אחוז נמוך מהממוצע, ובוודאי נמוך מהמצופה לשחקן שעיקר יכולתו היא ביצור נקודות. הנתון הנ"ל נמוך מה-eFG שלו בשנותיו האחרונות בניו יורק, כלומר למרות שאוקלהומה הייתה קבוצה טובה מהניקס, וכבר לא צריך היה לקחת בעצמו את כל הזריקות הקשות ביותר, יעילות הקליעה שלו לא השתפרה. בפלייאוף, נגד יוטה, הנתונים נמוכים עוד יותר עם פחות מ-12 נק' למשחק ב-eFG של 41.7% בלבד. מבחינה מקצועית הטרייד לא הועיל לאוקלהומה, ואין זו הפתעה כלל וכלל.

לאחר שכרמלו לא עשה את ההבדל על הפרקט לפרסטי לא היה בו צורך. עם זאת, קשה היה לראות מי יסכים לשלם 25 מיליון דולר לעונה עבור השחקן, גם אם זהו חוזה שנותרה בו, נכון לקיץ 2018, רק עונה אחת נוספת. לבסוף כרמלו הוטרד לאטלנטה עם בחירת סיבוב ראשון ב-2022 מוגנת 1-14, עבור דניס שרודר מאטלנטה וטימותי לוואו קברוט מפילדלפיה. קברוט הוטרד במהלך 2019 לשיקגו עבור מזומן ובחירת סיבוב שני 2020 מוגנת 31-55.

להפוך את כרמלו המבוגר והכושל לדניס שרודר הצעיר עם חוזה לשלוש שנים נוספות ב-15 מיליון דולר, גם אם אינו השחקן היציב ביותר בליגה, זו הברקה, בוודאי באוקלהומה שאינה מושכת שחקנים חופשיים, ובוודאי לנוכח העדר יכולת הקליעה של הגארדים שלה למעט ראסל. במובן זה, לדעתי פרסטי הצליח להפוך שחקן נטול ערך לשחקן שאינו בהכרח כזה.

הסתכלות רחבה יותר על הטריידים של כרמלו מגלה שהוא היה מעין "צינור" אליו "הוכנסו" בקיץ 2017 קנטר, מקדרמוט ובחירת סיבוב שני 2018, ומצידו השני "יצאו" דניס שרודר, מעט מזומן ובחירת סיבוב שני 2020 מוגנת 31-55. נסתכל על זה רגע:

א. בדרך כלל בחירה קרובה עדיפה על זו הרחוקה יותר, כל עוד כל שאר התנאים שווים. יתרה מזו – הבחירה של 2018 לא הייתה מוגנת, בעוד שזו של 2020 הינה מוגנת, ולכן בהיבט הזה פרסטי לא יצא נשכר. עם זאת, חייבים להודות שהערך הפוטנציאלי של בחירת סיבוב שני בדרך כלל אינו קריטי להצלחת המועדונים ולכן גם ההפסד כאן אינו משמעותי. בנוגע למזומן זה בוודאי לא נראה לי קריטי. לכן, השאלה המרכזית היא…

ב. האם קנטר ומקדרמוט עדיפים על שרודר? שאלה טובה, ואני נוטה לענות עליה בחיוב, אבל יש להתייחס לצרכים המקצועיים המשתנים, ולהתאמה של השחקנים הללו למועדון בנקודת הזמן (השונה) של שני הטריידים:

ב.1. בקיץ 2017 מצבת הביגז של אוקלהומה התבססה על סטיבן אדאמס וג'רמי גרנט, שניהם שחקני הגנה טובים מקנטר, ולנוכח הגעתו של יצרן נקודות בדמות ג'ורג', התרומה ההתקפית של קנטר הפכה לפחות קריטית. שכרו של קנטר ב-2018 היה כ-20 מיליון דולר לעונה, סכום לא סביר לסנטר מחליף, ולכן טרייד של קנטר התקבל על הדעת.

ב.2. הוויתור על מקדרמוט, SF, גם הוא טבעי לאור הגעתו של פול ג'ורג'. יתכן שהייתה כאן גם הסתמכות יתר על יכולתו של כרמלו לייצר נקודות.

ב.3. הגעתו של שרודר בקיץ 2018 מסתדרת עם לפחות שתי מטרות אפשריות של פרסטי. המטרה הראשונה הינה רכז מחליף ויצרן נקודות שמשמש כמחליף לראסל ומאפשר לאוקלהומה לייצר משחק מהיר ואנרגטי משך 48 דקות לערב. במובן זה, פרסטי טיפל (סופסוף) בנקודת תורפה ארוכת שנים של הקבוצה – העדר גארד התקפי משמעותי שאינו ראסל. המטרה השנייה הינה, אוי לאוזניים שכך שומעות, לגייס מחליף אפשרי לווסטברוק במסגרת הערכות לטרייד עתידי על ראסל. שתי המטרות הגיוניות, ואין ביניהן סתירה של ממש, כך שגם הטרייד הזה, ללא קשר לכך שאיפשר להיפטר מכרמלו, נראה לי הגיוני.

לדעתי, למרות שקנטר ומקדרמוט אינם שחקנים רעים כלל וכלל, אפשר להבין מדוע פרסטי וויתר עליהם, וההבאה של שרודר לא רק התחייבה מהרצון להיפטר מכרמלו, אלא גם נשאה פוטנציאל נוסף עבור פרסטי. קשה לי להכריע לכאן או לכאן, אבל אני חושב שהמחיר הסופי של כרמלו, בשקלול מחיר קניה ומחיר מכירה, אינו גבוה במיוחד, לחיוב או לשלילה, ולכן השאלה האם הטרייד על כרמלו הצליח תלויה בעיקר בשאלה האם ראסל היה חותם על הארכת החוזה גם בלעדיו. אם הטרייד על כרמלו עשה את ההבדל מבחינת ראסל, הרי שהוא הביא ליצירת נכס בלתי מבוטל והיה שווה את המחיר.

האירוע החשוב יותר של קיץ 2018 הוא כמובן שפול ג'ורג' האריך את חוזהו באוקלהומה לשלוש שנים ואופציית שחקן בשנה הרביעית. האם ג'ורג' אכן תכנן להישאר באוקלהומה? האם הייתה זו ברירת מחדל מאחר ולא רצה לשחק עם לברון בלייקרס? האם רצה להבטיח לעצמו את החוזה הגבוה ביותר האפשרי בעודו מחפש את המקום הבא? נכון לעכשיו אנחנו לא יודעים, אבל תהא הסיבה אשר תהא, הארכת החוזה של ג'ורג' הפכה את ההימור של פרסטי על ג'ורג' למוצלח ביותר.

אפשר לטעון שלאחר שג'ורג' חתם באוקלהומה, ב-6 ביולי 2018, פרסטי יכול היה מיד להעמיד את ראסל על המדף, ולפתוח את עונת 2019 עם ג'ורג' וללא ראסל… אבל גם אם זה כשר זה כל כך מסריח… והנזק לדימוי של אוקלהומה – גם ככה לא מקום שמושך שחקנים חופשיים – היה כל כך גדול, שקשה לי להאמין שפרסטי היה מסכן את שמו הטוב בפעלול כזה.

חורף 2019

האם נכון היה להטריד את ראסל (או את ג'ורג'?) בחורף 2019?

בנוגע לראסל כנראה שלא – הקבוצה שיחקה טוב במערב הפרוע, וקשה היה להסביר צעד כזה לשחקנים, לבעלים ובוודאי לאוהדים. בנוסף, ההבדל במחיר בין חורף 2019 לקיץ 2019 כנראה לא היה משמעותי. בנוגע לג'ורג' נראה שהתשובה שלילית מאותן סיבות, ובנוסף בשלב ההוא לא הייתה סיבה להניח שג'ורג' יבקש לעזוב, והוא שחקן שאפשר לבנות סביבו קבוצה טובה.

סיכום 2017-2019

מההתפוצצות של ראסל ב-2017 ניתן היה להסיק מסקנות מנוגדות – האחת, שראסל טוב מספיק על מנת שבהינתן חיזוקים מתאימים הוא יוכל להוביל את הקבוצה לרמות הגבוהות ביותר. והשנייה – שהמשחק הסוליסטי של ראסל מעיד דווקא על ההיפך הגמור. לא ידוע לאיזו מסקנה הגיע פרסטי, אבל כמו ב-2016 כך גם ב-2017, שיקולים ניהוליים, ובעיקר קהילתיים, גרמו לכך שהטרדתו של ראסל לא הייתה מעשית, ולפיכך ההחלטה להאריך את חוזהו שוב הייתה הגיונית וסבירה. חוקי הליגה גרמו לכך שגם אם פרסטי לא רצה בכך, החוזה ארוך הטווח היה האופציה היחידה שעמדה בפניו למנוע מראסל להפוך לשחקן חופשי בקיץ 2018. את התמהמהותו של ראסל בחתימה על החוזה סביר היה לייחס לכך שהוא מעוניין בחיזוקו של הסגל, ולכן פרסטי ביצע טריידים עתירי סיכון על פול ג'ורג' וכרמלו. הרצון להחתים את ג'ורג' מנע, למעשה, אפשרות להטריד את ראסל ב-2018, אך השתלם כשג'ורג' אכן חתם על חוזה חדש. הטרייד על כרמלו, גם אם לא השתלם מקצועית, לא גרר נזק משמעותי לנכסי הקבוצה.

לדעתי, למרות שההיבט המקצועי דחף להיפרד מראסל, שורה של נסיבות – זמניות, ניהוליות, קהילתיות – הביאו לכך שלמרות שהיו לא פחות משש נקודות יציאה שונות במהלך שלוש השנים הללו (חורף וקיץ בכל שנה), ראסל הוטרד לבסוף רק בנקודה היציאה השישית, ורק לאחר הטרדת ג'ורג'. בכל הצמתים הללו בחר פרסטי לדבוק בראסל, וכל פעם ניתן היה להצדיק זאת על ידי הנסיבות באותה נקודת זמן. האם אוסף האופטימומים הלוקליים הללו אכן הביא לתוצאה הטובה ביותר? האם לא עדיף היה לשנות כוון קודם לכן, מתוך הסתכלות על הטווח הארוך, למרות הנסיבות? האם פרסטי פעל באופן רציונלי או באופן שמרני? על כל אלה, ועוד, בפרק הבא שבו נסקור את תהפוכות קיץ 2019 ונסכם את תקופת ראסל באוקלהומה.

אך לפני כן – שאלון קצר:

הפרק הבא: פרק 7 – החגיגה נגמרת

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מאנו תודה על הניתוח. לדעתי מכל הסיבות שהזכרת החיתוך נעשה בדיוק בזמן, פרסטי ניסה בשנתיים האחרונות להוציא את המיטב מהצמד ראס- ג'ורג' , ראה שלא עובד הבין לאן הרוח וחתך לבנייה מחדש. אי אפשר בעיניי לא להעריך את הנסיונות והאומץ של פרסטי, נתן לקבוצה את המקסימום להיות תחרותית …

  2. כתיבה אדירה על הת'אנדר. לדעתי לא בנו מספיק טוב מסביב לג'ורג' ו-ווסטברוק, גם מבחינת המאמן וגם מבחינת השחקנים מסביב כשכרמלו אנטוני היה הימור שלא הצליח. פרסטי הצליח להשאיר את הת'אנדר תחרותית 3 שנים אחרי שהחלון שלהם, כביכול, נסגר. הוא עשה עבודה יחסית טובה בסופו של דבר ועכשיו עם מצב נהדר – שחקן מבטיח מאוד כמו שיי אלכסנדר, מצבור בחירות דראפט ועוד 3.5 שחקנים שיכולים להביא עוד בחירות ופוטנציאלים.

  3. היו פה הרבה מאוד אנשים שטענו מיד אחרי הגעת ג'ורג' (וכרמלו..) שאוקלהומה היא הקבוצה הכי חזקה במערב או המתחרה הכי חזקה לג"ס, כולל מנחם. אותי זה הצחיק והכל מתועד בפריוויו שלהם

    1. אור לא יכול להעיד בשם אחרים אבל יכול להגיד על עצמי שחשבתי השילוב ראסל-ג'ורג' יכול להגיע ליותר ממה שהם הגיעו בפועל…מודה ועוזב ירוחם מה שנקרא..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט