תמיד יש פעם ראשונה: וושינגטון מיסטיקס אלופת ה-WNBA/ שחר דלאל

וואו, איזה משחק! לאחר שקיבלנו גמר במעמד צד אחד בעונה שעברה, הפעם פלייאוף ה-WNBA סיפק לנו דרמה אחרי דרמה, אחרי דרמה והסתיים בצורה הכי מתוחה שיש. משחק חמישי, כשאי אפשר לעשות עוד טעויות – והפעם וושינגטון מיסטיקס, הלוזרית הגדולה של כדורסל הנשים מניפה לראשונה את תואר האליפות לאחר ניצחון 79:89 על קונטיקט סאן.

כמה רחוק זה היה עבור המיסטיקס, שראו איך הסדרה הולכת לאיבוד, כאשר ה-MVP  של העונה הסדירה אלנה דלה-דאן, האישה הראשונה להיכנס למועדות ה-90, 50, 40, נפצעת בגבה. למזלן הפעם היה להן את אמה מיסמן. הפורוורדית הבלגית, שלא שיחקה בעונה שעברה, לקחה את המושכות וסיימה עם תואר ה-MVP של הגמר.

"אני לא מרגישה שאני הייתי החתיכה החסרה", אמרה מיסמן לאחר המשחק. "אני רק חלק מהמשפחה ואני שמחה בשביל כולן. לא הייתי צריכה כלום, רק לראות את הגביע מול העיניים, ובאתי מוכנה. מה היה שונה בסדרה הזאת? פשוט הקשבתי למאמן!"

קשה לי לחשוב על קבוצה שמגיע לה יותר לזכות באליפות ובעיקר לבעלים שלה טד לאונסיס, שהוא אחד התומכים הגדולים ביותר בכדורסל הנשי בארה"ב בפרט, ובספורט בעיר וושינגטון בכלל. הוא בנה לקבוצה אולם חדש, שיתאים למידותיהן והלילה הוא התמלא עד אפס מקום, בעיקר באוהדות, אבל גם בג'ון וול אחד שהגיע לבוש בחולצה של קריסטי טוליבר.

יש אין ספור סיפורים מסביב לקבוצה הזאת, אך הראשון שצריך לחגוג הוא המאמן המצליח בתולדות הליגה (578 ניצחונות), מייק טיבולט, שלאחר כל כך הרבה שנים הוא זכה סוף סוף באליפות ראשונה. באופן אירוני, הוא עשה את זה דווקא מול קונטיקט, הקבוצה בה השיג רוב הניצחונות שלו, ומשם נפרד לאחר שלא הצליח להביא למועדון תואר.

"זה ממש מרגיש טוב", אמר באדישות. "המשחק הזה לא קובע כלום לגבי הקריירה שלי" – אמרה שאפשר להגיד אחרי שכבר זכית בשני תארים בליגת הגברים (בתור עוזר). "התחלנו את המסע בשנה שעברה, פשוט לא הצלחנו לסיים אותו. השנה הן הגיעו חדורות מטרה למחנה האימונים והשנה עשינו את זה. הרגע המשמעותי במשחק היה כשלקחנו טיים אאוט בפיגור שמונה, אלנה עשתה את מה שהיא עושה תמיד, הגארדיות תרמו וכל השחקניות העלו את הרמה ברבע הרביעי. לא היינו יכולים לעשות את זה בלי משחק קבוצתי".

מיסמן עלתה מהספסל, כרגיל, וסיימה כקלעית המובילה עם 22 נקודות. דלה-דאן סיימה עוד משחק שגרתי מבחינתה, עם 21 נקודות ב-50% מהשדה, אליהם הוסיפה תשעה ריבאונדים, אך לקחה צעד אחורה בדקות ההכרעה. מי שהיו שם כדי להכריע את המשחק הן קריסטי טוליבר ונטאשה קלאוד, שנגסו לאט לאט ביתרון של הסאן, עד לבריחה הגדולה בדקות הסיום.

"אין בנאדם שמגיע לו לזכות באליפות יותר ממייק טיבולט, אבל לכל אחת מהשחקניות מגיע הניצחון הזה, כולן נתנו משחק מצוין היום", אמרה דלה-דאן בסיום. "כשהגעתי משיקאגו, אחרי שהגענו לסדרת הגמר, כולם שאלו אותי למה להגיע לקבוצה שלא עשתה כלום בהיסטוריה שלה. זאת היתה המטרה שלי, לבנות קבוצה מנצחת ועכשיו עשינו את זה".

מהצד השני קיבלנו קבוצה לא פחות טובה, שנכנעה רק לאחר מתקפה משולבת של המסטיקס, והן נותרו קצרות וכואבות. קונטיקט, שהיתה הקבוצה השניה הכי טובה השנה נשענה על הסנטרית ג'אקוול ג'ונס (1.98 מ') שחגגה בצבע בסדרה הזאת, בעיקר בשל פציעתה של דלה-דאן. את המשחק הזה היא סיימה עם 25 נקודות ותשעה ריבאונדים.

בנוסף, היא קיבלה עזרה רבה מהפורוורדית אליסיה תומאס, שסיימה עם 21 נקודות ו-12 ריבאונדים וקורטני תומאס שסיימה עם 16 משלה. אך לצערן, אף שחקנית אחרת לא התעלתה לרמה של יריבתם, וכשרק שלוש שחקניות מגיעות למשחק, גם להן נגמר בסוף האוויר.

זאת היתה עונה נהדרת ל-WNBA, כזאת שהתחילה עם הרבה בעיות, אך הסתיימה עם הרבה חשיפה ומשחק משובח. רגעי השיא של העונה הגיעו בפלייאוף, עם משחקים צמודים, ניצחונות על הבאזר והרבה הרבה דרמה. סדרת הגמר היתה רק הדובדבן של הקצפת. הגיע הזמן, כמו שאומר הסלוגן של הליגה, "שנראה אותן משחקות".

לפוסט הזה יש 14 תגובות

      1. הלכה עם הלב.. וגינו משוגע…😶כשהיא נבחרה זה היה הפעם הראשונה ואולי היחידה שעקבתי אחרי הדראפט של הדבליו נבא🙂

  1. מי אמר שאין כדורסל בוושינגטון?!?! לפחות הנשים הביאו להם נחת לפני העונה של הגברים ב-NBA.
    ובנימה טיפה יותר אופטימית, ה-WNBA בשלבי הרמת הראש מעל המים. חסר שם כסף, כדי שהשחקניות הטובות לא ישלימו הכנסה באירופה. עושים שם מאמצים רציניים למלא את האולמות (ודי בהצלחה לדעתי). נקווה שהעונה הזו תתן דחיפה לעתיד טוב יותר.

  2. קבוצה אחת רצה, השנייה מתמסרת. הייתה סדרת גמר אדירה ומהנה. זה לא היה משנה מי תזכה.
    אבל זכתה מי שהייתה צריכה לזכות.

  3. היו הקבוצה הטובה ביותר כל העונה ובלי הפציעה של דלה דון לא בטוח בכלל שהיינו מקבלים סדרה כזו
    בnba יכולים ללמוד דבר או שניים על פלייאוף נטול קונפרנסים. שווה לנסות.

    1. מסכים לגמרי, וושינגטון היו רמה אחרת. ראינו את זה בסדרה מול לאס וגאס, שהיתה עם הסגל הטוב ביותר להתמודד איתה בסדרה.
      .
      בנושא הפלייאוף, אני חושב ששני סיבובים של משחק אחד מכריע זה יותר מידי. צריך סדרה של לפחות שלושה משחקים בסיבוב השני (וכן, אני מבין שתהיה המתנה ארוכה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט