עם התה והלימון והספרים הישנים: מחשבות על הארדן, וול, וד"ש מטאקר / יניר רובינשטיין

עם התה והלימון והספרים הישנים: מחשבות על הארדן, וול, וד"ש מטאקר / יניר רובינשטיין

הפעם אחרוג ממנהגי של סיקור+ניתוח+חוויות מהשטח, ואפתח במנהג חדש. כמה מחשבות, קצרות וקולעות על משחק שלא צלח בידי לסחוט ממנו מיץ לכתבה רחבה יותר. משהו לשתות איתו את התה עם הלימון של הבוקר, או לנשנש בורקס בהפסקת הצהריים. אשמח לתגובות/הארות/הערות, כמו תמיד. (תודה לחבר יקר על הרעיון לשם של הפינה, ותודה לאריק אינשטיין ז"ל על השיר שפורט על נימי הגעגועים לבית).

1. הארדן. ג'יימס הארדן. אפשר לצפות בהארדן בטלוויזיה עשרות פעמים, אבל לראות ממרחק קצר יחסית את הארדן משחיל 54 נקודות בלא פחות מ-32 זריקות ב- 69.9 TS% ו-64% אפקטיבי זו חוויה. לא אומר שזו חוויה כיפית בהתחשב בכך שלאחר 53 דקות היו לקבוצה רק 22 אסיסטים, אבל זה בהחלט לא מהעולם הזה.

2. הקאובוי מחולון.  עד כדי כך זה ברור שהחמישיה הפותחת של וושינגטון לא ממש נהנים להיות על הפרקט ששאר הקבוצות מתכוננות לכך מראש ופותחות בבליץ ברבע הראשון במטרה לשבור אותם. שאלתי את PJ טאקר על כך בסוף המשחק (גם בחולון התלבש כמו קאובוי טקסני?):

3. וול. לאחרונה, הוא משחק טוב מהספסל. כן, קראתם נכון. אך קצת פחות טוב כאשר המשחק נפתח. הוא פותח משחקים בצורה אנמית, חסרת חשק, וללא מנהיגות. במשחקים האחרונים הקבוצה יורדת לפיגור גדול כבר ברבע הראשון: נגד פורטלנד 20- תוך 8 דקות, נגד קליפרס 22- תוך 11 דקות, והיום נגד יוסטון 17- תוך חמש וחצי דקות!

4. רגע שנחקק. וול מאבד כדור להארדן לאחר כדרור ו-(?) ניסיון חדירה (לאחר ש-0 מחברי קבוצתו נגעו בכדור). הארדן מכדרר מקו העונשין האחד היישר אל קו העונשין השני ועולה לדאנק נינוח, ללא שמירה. בינתיים, וול מתווכח עם השופטים ולא יורד להגנה בעוד שאר הקבוצה רצה להגנה. פיני כבר היה שולח אותו לחדר ההלבשה.

5. מה לעזאזל הם ניסו לעשות? סאטו וריברס נכנסים לשחק כמעט תמיד בפיגור ועם הגב אל הקיר. במקרים מסויימים הם מצליחים (במאמץ עילאי נגד קליפרס עייפים בבק-טו-בק או נגד יוסטון עם ספסל קצר ובלי פול), אבל נגד קבוצות טובות שמשחקות בצורה מלוכדת זה פשוט מתכון להפסד. כמו שריברס אמר בראיון איתי: "אני לא יודע מה לעזאזל החמישיה הפותחת ניסו לעשות." תנו לסאטו וריברס לפתוח ולוול ולאוברה לעלות מהספסל ותראו קבוצה אחרת.

6. עוד רגע שנחקק. 19 שניות לסיום, ביתרון נקודה לוושינגטון, פורטר נשלח לקו. הוא מחטיא את הראשונה, איזה מתח! בינתיים מוריס, במקום להתמקם לריבאונד לקראת הזריקה השנייה מפטפט עם וול בחצי המגרש השני. מסוג הדברים שעולים לך במשחק מידי פעם. הפעם, המזל עזר, פורטר קלע את השנייה. וחוץ מזה, בליגה שבה זו ממש מצווה דתית לתת כיפים לאחר כל זריקת עונשין, מתחדדת בי התחושה שפורטר ו-וול ממש לא BFF. קיראו עוד על כך כאן.

לסיום. לאחר העונשין, קאפלה בדאנק מרשים משווה, 125-125 לאחר תרגיל יפה מפסק הזמן. מצד שני, ברוקס, עם 10 שניות, בפסק זמן פשוט נותן את הכדור לוול שמתברבר ומקבל גג ענק מטאקר, אך מחזיר עם גג יפה על גורדון. אך בהארכה, יוסטון פשוט נפלו מהרגליים. בערב שבו הספסל שלך מקבל דקות מעטות וקולע 9(!) נקודות לעומת 45 נקודות מהספסל המקביל, וטאקר מסיים עם 5 בלבד (ולא באשמתו – הארדן וגורדון פשוט לא ספרו אותו כאופציה בהתקפה. זרק 7 פעמים ב-43 דקות, וחבל). קישור: תקציר המשחק.

הארדן בחדר ההלבשה ובמסדרון מתגלה כביישן וחברותי כאחד (מתחבק עם מוריס), מתלבש בפשטות, מתראיין אחרון (בניגוד לוול למשל) ומשפיל מבט באופן כללי. שונה לחלוטין מהתדמית הפחות מחמיאה שלו. להתראות עד התה והלימון הבא.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. אחלה טור
    היית כל כך מדוייק עם טאקר "אוהביך מחולון רק רוצים לראות אותך קצת". זה בדיוק ככה. כל השאר דיבורים 🙂

    1. אחלה פידבק, תודה רבה!

  2. יפה ונחמד מאד
    אחלה רעיון

    כיף לשמוע איך השחקנים ונראים באחד על אחד ולא דרך המסך
    אשכרה הפעם גרמת לי לחבב את הארדן עוד קצת

    תודה רבה

    1. תודה על הפרגון!

  3. אחלה ריאיון, אהבתי מאוד את הפורמט. הארדן תמיד אחרון..לפי זכרוני.

    1. תודה רבה עידן. אכן. ואז הצלחתי לשכנע את טאקר להתראיין אף שכבר היה בדרך לאוטובוס.

  4. לייק על הפורמט, חתיכת משחק תפסת. וושינגטון בסוף ילכו לפירוק השאלה מה יקבלו על הסחורה שלהם.

  5. מעולה, תודה רבה

  6. תודה. כיף לקרוא

  7. אחלה פורמט, יופי של סיקור.

    אם ההתנהלות של וול בולטת כל כך למתבונן מקרוב, מעניין לדעת מה יהיו ההחלטות של הנהלת הוויזרדס לגביו.
    זה שיש לו כדורסל, זה ברור.
    זה שהמפגש שלו עם חבריו לקבוצה, יוצר תגובה רעילה, גם זה ברור.
    הוויזרדס (לדעתי) חייבים לנסות ללכת בכל הכוח על טרייד עבורו, גם אם זה לכאורה במחיר הפסד –
    אי אפשר להישאר תקועים לעד (אורך החוזה של וול בהחלט מזכיר את המילה "לעד") עם קבוצה רעילה.

    1. תודה רבה! ההנהלה היא בעצמה נושא לכתבות רבות… מסכים איתך חלקית. לפי דעתי כדאי קודם לעשות שינויים בתרבות/הנהלה.

  8. אחלה כתיבה וכתבה. חייב להגיד שהראיון עם ריברס מלפני כמה ימים פשוט מדהים. תפסת אותו בטיימינג נהדר וכמעט בלי פילטרים והוא נותן לנו זווית פנימית של שחקן נבא מחליף ובפרט זווית פנימית על הבלאגן בוושינגטון. נהדר.

    1. +מיליון
      הזווית האישית שאתה נותן מדהימה
      (דרך אגב, איפה הברון מעקרון?)

    2. המון תודה!

  9. מעולה יניר. הארדן תמיד היה חביב גם במשחקו. אוהב להמטיר נקודות, בחורות ושקט. אין עליו. הוא דומה לקליי באדישות שלו ובאופי וגם קליי אוהב בחורות.

    1. גם 100% מהגברים ההטרוסקסואלים בעולם אוהבים בחורות. לא הבנתי איך זה נקרא חלק מאופי.

  10. אהבתי לקרוא, השחקנים יוצאים בתיאור כמעט בני אדם (לטוב ולרע) וזאת בהחלט זווית מעניינת

  11. אחלה זווית שלהבת תודה

  12. שוב סיקור מעניין ולא שגרתי.
    מעולה כבר אמרנו?
    תודה רבה

    1. המון תודה, מעריך מאוד.

  13. כל איזכור של אריק אינשטיין הגדול מבורך – בטח איזכור שלו באתר ספורט- בטח ובטח באתר ספורט שעוסק בכדורסל וב – NBA בפרט (..רואה את דר' ג'יי קורע רשתות וקארים עבדול ג'אבר נוגע בשמים…")- ועל אחת כמה וכמה בפוסט כייפי כזה אשר נמצא באכסניית ה NBA הזאת – תודה!

    1. נכון, ענק! תודה רבה.

  14. בזכות הטור הזה הגעתי לראיון עם ריברס שפיספסתי במקור. וואו.
    אחד הראיונות המעניינים והלא פרווה של שחקן נבא שנתקלתי בהם ever.

    1. לגמרי!! תודה רבה.

  15. היה נהדר לקרוא, תודה רבה.
    אני מאוד אוהב את וול אבל אני חושב שיהיה טוב לו ולקבוצה שהוא יעבור בטרייד.

  16. תודה, מצויין. אבל מציע לכולם – כשמראיינים 'ישראלי' לשעבר – תמיד, אבל ת-מ-י-ד לשאול "מה אתה זוכר מישראל ומה היתה החווייה שלך מלשחק במדינה הקטנה?" או משהו כזה!!!

    1. זאת היתה הכוונה. אבל אז התלבש לי על הראיון הכתב מיוסטון קרוניקל, כמו שאתה יכול לראות, ומשם הוא כבר רץ לאוטובוס לשדה. הוא ממש עשה לי טובה כי לא היה לו מצב רוח לכלום.

  17. תודה שלהבת, אתה כישרוני ומשקיען 🙂
    לגבי הארדן מה שאמרת ידוע. איפה אפלטון כשצריך אותו? ובכלל איפה הוא בזמן האחרון?
    הארדן היה תמיד בחור ביישן ולא מנהיג, או מנהיג שקט, לא ווקאלי. הוא בחור די צנוע ומוכן להתחלק בתהילה ובכדור. בניגוד לכוכבים אחרים אין לו בעיה להביא כוכבים שישחקו איתו וכמובן שהיה שחקן שישי מזהיר למרות שהכישורים שלו הם של mvp.
    מאחורי הקלעים הוא כנראה נהנתן לא קטן, אוהב ללכת למסיבות, לא מתיימר להיות כזה family guy פוריטני אלא נהנה מהחיים, אוכל קצת, מעשן קצת, וכל מה שמסביב.

    1. תודה על התגובה המעניינת. בכלל גם ד'אנטוני נראה נחמד וכל הקבוצה נראית די מגובשת.

  18. יופי של פוסט, תודה רבה שלהבת.

  19. תודה רבה, כיף לקרוא!

  20. שלהבת – שילהבת!

    1. המון תודה! איזה תגובה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט