תאמינו לי שלי נמאס יותר לכתוב על ההיט מאשר לכם לקרוא אותם. אבל לכם ישנה ברירה: אתם יכולים להפסיק ברגע זה ולעבור לקרוא את 'דבר הפועלת'. לי אין ברירה: זה האתר שלי ועלי למלא אותו בפוסטים חדשים יום-יום. אז על מה שאכתוב? על המהומות עם המשטרה באיסטנבול על כריתת כמה עצים בפארק העירוני? אני יכול, אם תבקשו.
אז הזקנה נוהגת חזרה הביתה משרלוט על I-85 אחרי שלושה ימים עם נכדים ונינים שחיסלו אותי פיזית ונפשית יותר מעשרה משחקי מיאמי היט, ואני מעלה את מחשבותי בוורד שאעביר בבית לוורדפרס. בלי סדר, סתם מחשבות על משחק הערב כפי שהן קופצות לי לראש.
*מי תנצח הערב? אני מאמין שמיאמי תופיע כדוב שכול, תתנפל על אינדיאנה בכל כליה, ותנצח את המשחק השביעי. אמנם מ-'קבוצת שלושה כוכבים' שהעונה הצטרף אליה ריי אלן נשאר רק כוכב אחד – LBJ – בעוד שלפייסרס ישנם היום שניים – רוי היברט ופול ג'ורג', אבל אני מניח שהערב החמישייה של מיאמי והספסל שלה יעלו עם טרוף בעיניים ויכניעו את הפייסרס. אמנם ההיט פחות טובה מאשר בעונה שעברה והפייסרס טובה יותר מבשנה שעברה, אבל השורה התחתונה היא שההיט היא עדיין קבוצה טובה יותר, האלופה היוצאצ, והיא משחקת בבית אם כי הפייסרס עשתה מביתה של ההיט כמעט בית פרטי גם שלה.
*אחת הסיבות שאני מאמין שמיאמי תנצח היא כי אמש, במשחק הגרוע ביותר שלה משך כל העונה – 36.1% קליעה הגרוע ביותר מכל 82 משחקיה וכל משחקי הפלייאוף עד עתה, וביום שדוויין ווייד, כריס בוש, וריי אלן ביחד, קולעים 9 מ-27 ל-23 נק', מספר שהערב כל אחד מכם מסוגל לקלוע לבדו – היא התקרבה על ל-4 נקודות מהפייסרס לפני הסוף. אילולא הפאול התוקף של לברון – שברור לחלוטין לכל מבין כדורסל נייטרלי לא משוחד שהיה למעשה פאול נגד רוי היברט ולא פאול תוקף – שמנע מלברון שתי נקודות, ומנגד נתן לפייסרס שני טכניים, ושלשה שבאה מיד אח"כ לטוטאל של 7 נק' כתוצאה מהחלטה שגוייה אחת של שופט, ההיט היו מסוגלים לנצח במשחק הפאתטי ביותר שלהם.
*כשהביג-3 הובאו יחד, בוש קלע 24.9 נק' עם 10.8 ריב' בטורונטו, ודוויין קלע 26.6 עם 6.7 אס' ו-4.4 ריב' במיאמי. בסידרה הזאת נגד אינדיאנה ווייד קולע 13.9 ובוש 11.3 ו-3.7 ריב'. משהו רציני קרה כאן. דוויין ווייד פצוע, ואתמול בבוקר הוא הסכים לראשונה לדבר על פציעתו: "אני פצוע, אבל אני לא פצוע 'פציעה של 10 נק' למשחק'. עלי להשתפר ואני מבטיח להשתפר במשחק הבא!". בוש, ה-11'6 של ההיט, נראה כגמד ליד רוי היברט, ה-2'7 של הפייסרס, ודייויד ווסט הכבד מבוש בערך בכבשה או בעז. הוא דוחף את בוש אחורנית ללא בעייה. ישנן לי שתי הצעות לגבי בוש, ואת דוויין ווייד אשאיר לעצמו למצוא פתרון לבעייתו (והוא ימצא הערב!). כיצד לפתור את בעיית בוש?
1. אם אני ספואלסטרה, אני מצווה על בוש לתקוף את רוי היברט בכניסות לסל ללא הרף, ולהדביק לענק 2,3 עבירות כבר בהתחלה. אם הקליעה מחצי מרחק לא ניכנסת, לבוש יש את הכניסה מהטובות בליגה לביג-מן, ומלבד פעם או פעמיים במשחק האחרון, הוא כלל לא השתמש בה.
2. אם אני רואה שבוש לא מסתדר, ואדוניס האסלם לא קולע מהצד, אני מנטרל את הגובה של הפייסרס עם גובה משלי: מעלה בחצי השני את בוש (11'6), רשאד לואיס (11'6) ומייק מילר (8'6) ביחד. הם מסוגלים להשתלט על הגובה של הפייסרס כוועדה. למילר זרועות ארוכות וטיימנינג מעולה, והוא אחד הריבאונדרים הטובים בליגה לגובהו. ראשיד לואיס שיחק המון תחת הסל במג'יק ובהצלחה גדולה. תן לו רק צ'אנס. לפייסרס תהיה בעייה לשמור על שלושת הגבוהים הללו לא פחות מההיפך. ואז יש את כריס אנדרסן אם קולטים של סימן חולשה אחד מבין השלושה שהייתי מעלה בגלל שלשלותם קליעת שלוש מצויינת שייאלצו את מגדלי הפייסרס לצאת מאזור הנוחות שלהם תחת הסל ולרדוף אחרי הקלעים הענקים עד הקשת.
* "לברון הוא מייקל ג'ורדן של זמננו"? עצם השאלה גורמת לי צמרמורת של צחוק. אני ראיתי את מייקל מספיק פעמים לדעת על בטוח – זאת לא השערה! זו קביעה המבוססת על ידע והכרה מהעבר – שאם מייקל היה משחק עבור מיאמי היט שלשום, הוא היה קולע 50 נקודות ולא 29 מחורבנות של לברון, ומנצח את המשחק.
אם הקבוצה היתה זקוקה ל-55, 60 שלו, זה מה שהוא היה נותן. ללברון פשוט אין את זה: אין לו את הכניסה לסל עם כדרור כי הצעד הראשון שלו איטי ואין בו כל הטעייה או הפתעה. הוא רחוק שנות אור ממייקל או קובי בכניסה לסל. אז כיצד הוא יכול לקלוע 40-50 נקודות? הוא כנראה לא יכול, אבל אם כן, אז זה רק בהרבה גארבג' תחת הסל, ולא נסיונות לעשות זאת מה-3 עם 36% קליעה משם.
*מה שהפתיע אותי לחלוטין במשחק הששי היה חוסר הבעירה והאש במשחקו של דוויין ווייד. האם העובדה שהוא הפך מאלפה-דוג לשחקן משני סוף-סוף ניכנסה לתודעתו ופגעה בבטחונו? האם, רחמנא ליצלן, הוא ניכנס למין 'INFERIORITY COMPLEX'? קשה לי להאמין. בכל שטף 27 הנצחונות של ההייט הוא הסתדר נפלא כנושא הכלים של לברון, כשביותר משליש המשחקים (11) הוא הקלעי המוביל של הקבוצה. אני מאמין ששלשום היה לו פשוט יום חרא של נאדה. ששום דבר לא הלך ואז הגיע התסכול וחוסר החשק. אני כמעט בטוח שהוא אמר לעצמו, 'אוקיי. הערב זה אבוד. אני לא מבזבז יותר סתם אנרגיה; אני שומר הכל ליום שני'. אני כמעט משוכנע שהערב נראה דוויין ווייד אחר לחלוטין. היתה עוד בעייה ביום שבת: ווייד שמר בחלקי משחק רבים על פול ג'ורג'. פול גבוה ממנו בהרבה. דוויין חייב לשמור על לאנס סטפנסון, ולברון על ג'ורג', ולא להיפך. המקרה של דוויין ווייד יכול לפעול בשני כיוונים, ואביא לכם דוגמא מוחשית מהחיים: בגיל 12 אמי נישאה ליוחנן לס, ועברנו מבת גלים לקרית טבעון. אני התבגרתי גופנית מוקדם ובגיל 13 הגעתי ל-1.70 מ' ושם נתקעתי. אך בזמנו הייתי גדול מרוב הילדים בגילי. כשהגעתי ביום הראשון לעממי בקרית עמל (אז היו "קרית עמל" ו-"טבעון" חלפני ההתאחדות של שתי המועצות המקומיות בשנות ה-60 המוקדמות), ניגש אלי יוספה'לה בן ה-13 ואמר לי: "אני הילד הכי חזק והספורטאי הכי טוב. אתה יכול להיות סגני". לא הגבתי. במשחק הכדורגל הראשון בהפסקה עשיתי עליו כמה כדרורים טובים שהסתיימו בשערים. אותו דבר בכדורסל. במקום שהוא יילחם איתי על המקום הראשון בקבוצת הנערים גם בכדורגל וגם בכדורסל, הוא פשוט נעלם. ויתר. אבל בעיירה קטנה היינו צריכים כל ילד ספורטאי. אני אישית בקשתי ממנו לחזור ולהצטרף לקבוצה. הוא נאות, אבל אף פעם לא היה בין הטובים יותר. פשוט לא התאים לו לא להיות האלפה-דוג, והוא ויתר. אסור, אסור, אסור, ואסור שזה יקרה לדוויין. אולי לברון הוא האלפה דוג, אבל דוויין הוא כוכב בזכות עצמו! יוספה'לה הוא עד היום אחד מחברי הטובים, ועד היום הוא מספר את ספור הגעתי וכיצד לקחתי ממנו את 'המלכות'. הוא מודה שעשה שגיאה וויתר במקוםם להילחם. אבל את המלחמות שלו הוא עשה בתור אלוף משנה בצנחנים ובגולני, כשהיה אחד מגבורי ישראל בכמה מלחמות. גם דוויין ווייד הוא לוחם. WARRIOR. אני רואה אותו לוחם, מככב, ומנצח הערב!
*אם אני ספואלסטרה, אני לוקח את דוויין הצידה ומראה לו סטטיסטיקה מהקאבס: לו ויליאמס, הסייד-קיק של לברון ב-2007 קלע נגד הפייסרס בסידרה 13.8. דוויין קולע 13.9. האם דוויין רוצה להפוך פתאום לגראנט היל? לטרייסי מקריידי? לפצועים שנעלמו פתאום עם בינוניות? ההחלטה של דוויין: הוא יכול, או לא יכול לשחק? אני מעדיף את מייק מילר על 80% דוויין. אפילו על 85% דוויין. אולי אפילו שיין בטייה יכול לצאת מהמשבר הנוראי שלו. העובדה היא שדוויין פצוע לא יכול לצאת מפציעתו. שחקן בריא יכול פתאום להתעלות. רק דוויין עצמו יודע כיצד ברכו מרגישה, ואני הייתי מבקש ממנו לשחק רק אם הוא מוכן – ויכול – להיות דוויין עצמו.
*כאב לי כשלברון טען שהוא "צריך יותר עזרה מאחרים". כמה לקחו זאת אפילו כמין חיכוך שמתחיל בקבוצה. אני לא בטוח אם כן או לא. אבל אם כן, ואם הוא מתלונן על חוסר עזרה מספקת מדוויין, אני הייתי מיד מזכיר לו גם את 2011 נגדד דאלאס, ואפילו בשנה שעברה שנת האליפות, כשדוויין ווייד היה האדם שעשה הרבה יותר מלברון, בעיקר בסידרה נגד דאלאס כשלברון נעלם. אגב, גם דוויין וגם כריס בוש התלוננו בחצי פה כשטענו שלברון "חייב לשתף אותם יותר במשחק". זה הכל היה במסיבת העתונאים ביום שבת, ואני משוכנע שהיום כולם חברים, אך חשוב להזכיר ללברון דברים ששכח, אם הוא באמת שכח מהם.
* אם אני פט ריילי, אני לוקח את ספואלסטרה הצידה ומשוחח איתו. הייתי אומר לו בפרצוף: "בשבת ניהלת את הקבוצה בפחד. אתה לא יכול יותר לנהל קבוצה בפחד, ואם נפסיד אז נפסיד. אם אני במקומך, וריי אלן מפשל ב3, 4 זריקרות – הכנס את ג'יימס ג'ונס. אם דוויין ווייד לא עצמו – הכנס את מייק מילר במקומו. האסלם לא קולע – יש את רשאד לואיס. כריס בוש לא מסתדר עם רוי היברט, אל תחכה לדקה לפני סוף הרבע וההכנס את כריס אנדרסון מיד"
* השורה התחתונה עם הסרייה הזאת היא שהפייסרס היום הרבה, הרבה יותר טובה משהיתה לפני כחודש. אלה שלועגים להיט ואומרים "והם עוד עושים זאת ללא דני גריינג'ר", עלי להזכירם שבשנה שעברה ההיט קדחו את הפייסרס ללא כריס בוש. זה כדורסל ב-NBA. אתה משחק עם מה שיש לך. מה כל זה אומר? שההיט אינה כה INVINCIBLE כפי שהמדיה (כולל עבדכם הנאנן ביותר) עשתה אותם. הם קבוצה עם המון נקודות תורפה, וכמובן חוזר גובה בפרונט ליין היא הבעייה הראשונה. חסרון נוסף שיתבלט יותר ויותר הוא הגיל הממוצע של שחקני ה-12 הראשונים, שהוא הגבוה ביותר בליגה. אני גם לא מאמין שישנה חמישיחיה צעירה יותר מצ'אלמרס, לברון, דוויין, האסלם, וכריס בוש, אבל אולי כאן אני טועה. בכל מקרה – ההיט סובלת מחסרון צעירים אתלטים בגובה 7'6 פלוס מינוס אינטש או אינטש וחצי כג'ורג' היל, פול ג'ורג', קאווי ליאונרד, או דני גרין. הצעירים האלה עושים ויעשו צרות צרורות להיט. רק התעלות של השלישייה הגדולה, ומשחק SUPER-DUPER של לברון יצליח לנצח הערב, ואז את הספארס 1-4 או 2-4.
סוסמעץ
3 יונ 2013 05:58:04אחלה פוסט
נראה שגם אתה, מנחם יצאת מאזור הפחד כאוהד
וסיימת עם נבואות החורבן של ההיט.
חושב שאתה צודק וההיט יצאו מנצחים מן המפגש שסוגר את הסדרה.
מאחל להם שיפסידו לסאן אנטוניו.
Lior NYC
3 יונ 2013 06:51:25אחלה פוסט מנחם, מזל שהייתה לך נסיעה ארוכה.
נראה לי שאתה צודק ומיאמי יישחקו כמו במשחק ה3.
מיאמי חייבת לקלוע מבחוץ ולגרום לאינדיאנה כמה שיותר איבודי כדור כדי לקלוע סלים קלים במתפרצות או בהתקפת מעבר.
הגיון בריא
3 יונ 2013 07:28:32דוקטור- במשחקים האחרונים של מיאמי הגעתי למסקנה אחרת:
לברון עושה את השחקנים לידו לפחות טובים. והם לא נהנים או רוצים לשחק בשבילו. בין אם קליבלנד או מיאמי.
גם קובי כזה- אבל לידו היה את שאקיל רוב הזמן שהיה פשוט דומיננטי יותר ממנו.
לאף אחד מהם אין את מה שהיה לג'ורדן שהיה יכול לזרוק כמה זריקות שבא לו לפעמים אבל שחקני המשנה עדיין התאבדו בשבילו, בין אם זה רודמן ולונגלי על הראיבאנדים. או ארמסטרונג קר ופקסון על שלשה מזדמנת.
לברון קיבל לידו את אלן ותראה מה נהיה ממנו.. ואי אפשר להגיד שהוא זקן כי שנה שעברה הוא שיחק בסדר גמור+ בשביל הסלטיקס.
אין ללברון את הכריזמה והאש של ג'ורדן. הוא משחק בשביל עצמו, לא בשביל לנצח. זו התחושה.
אשך טמיר המקורי
3 יונ 2013 07:39:19מסכים.
יניב
3 יונ 2013 09:16:18אני מסכים חלקית,אי אפשר להאשים אותי באהדת לברון אבל להגיד שהוא עושה את השחקנים לידו פחות טובים אני ממש לא סגור,ריי אלן כבר שנה שעברה היה בירידה ולהזכירכם בתחילת השנה הוא קלע כמו מטורף כולל סלי ניצחון,או אפשר ללכת לגמר שנה שעברה שבו לברון היה מצויין אבל ללא התעלות של כל המחליפים בעיקר באטייה ומילר הם לא היו זוכים באליפות,אתה נותן דוגמא של רודמן אז אתה יכול להשוות את זה לאנדרסון,אני כן מסכים שללברון אין את הדרייב שהיה למייקל או לקובי כי מן הסתם עם היה לו את הדרייב הזה הוא לא היה הולך למיאמי,והכי רואים את זה במשחק צמוד בשניות האחרונות שגם אחרי שהוא הבין שאין לו ברירה והוא צריך להיות האיש שמקבל את ההחלטה זה נראה שהוא עושה את זה בחוסר חשק מובהק
k_700
3 יונ 2013 18:49:39קובי גם הפך את פאו לפחות טוב משך 3 שנים שהיה לגבוה הטוב והיעיל בליגה בצד ההתקפי??
אולי קובי גם הפך את לאמאר אודום לפחות טוב כשנתן עונה של השחקן ה-6 בליגה ומספרים לגטימיים לאולסטאר??
אולי קובי גם פגע בתהליך ההתבגרות וההבשלה של ביינום שהפך לסנטר ה-2 בטיבו בליגה.
אולי כל זה בכלל מזל וקובי היה סתם עציץ שקלע 28 נק' פר משחק על הדרך.
ללבנת פורן פנית כבר?
דדי
3 יונ 2013 18:55:52הקבוצה של ג'ורדן נבנתה סביבו, והשיטה נתפרה לפי המידות שלו.
הלייקרס של תחילת העשור נבנתה מסביב לשאקיל וכדי לשרת אותו (עד לרבע האחרון…), וקובי והמספרים שלו נפגעו מזה.
הקבוצה של לברון נבנתה כדי לנסות ולשלב 3 שחקנים גדולים שקבעו עובדה שהם ישחקו יחד.
טבעי שדבר כזה לא יהיה אידיאלי לשלושתם.
YARON K
3 יונ 2013 07:36:30אתה תצטרך לכתוב עליהם לפחות עוד 4 משחקים בגמר… החזק מעמד!
ישי
3 יונ 2013 11:23:19זה בדיוק מה שקורה לסופרסטארים שנותנים שיערערו על מעמדם ברבוצה. זו בדיוק הסיבה שקובי התעקש תמיד. ככל שאתה יודע שיש לך אחריות תמיד על הכתפיים, שהצלחת הקבוצה תלויה ביכוללת שלך רבות, ככה תמיד תדחוף את עצמך באימונים יותר. בגלל זה קובי בגיל שלו עןשה מה שהוא עושה.
לפי דעתי ווייד אף פעם לא היה צריך להסכים להעברצ השרביט הזאת. תמיד טענים שהוא שחקן יותק מוכשר מלברון. הוא כבר לקח קבוצה על עצמו בגמר, הוא כבר הוכיח את עצמו בקלאץ מה דלברון למיטב זכרוני עשה אולי פעמיים בקריירה שלו. זה לא שלברון אחראי לאליפות שנה שעברה. ווייד היה שם יותר ממנו ברגעים המכריעים. בלי ווייד ביכולת טובה ההיט יכולים לזרוק את הרעיון של ריפיט מהר מאוד
ישי
3 יונ 2013 11:25:26הגיון בריא, אתה מדבר כאילו עלית על זה רק הרגע. תפסיקו לחפש מחליף לגורדן, בתקופתנו לא היה מישה יותר טוב מנו
נילס
3 יונ 2013 11:38:20א. תודה על הסיפור האישי המאוד מעניין ויפה.
ב. אני לא מסכים עם התגובות למעלה נגד לברון. נכון, הוא לא ג'ייסון קיד שגורם למיקי מורים להיראות שחקנים לגיטימיים, אבל הוא משפר את כולם כקבוצה. המסירות שלו מעולות, הוא מחפש את חבריו ומעודד את כולם. אני חושב שהבעיה של הצוות המסייע היא אכן פסיכולוגית.
הם התרגלו לטוב.
לדוגמא: אני משחק כדורסל לא מעט. בעיקר 3 על 3. כאשר יש איתי בקבוצה מישהו שהוא ממש, אבל ממש תותח, אני איכשהו מוצא את עצמי מתמקד יותר בפעולות שחורות מאשר הובלת הכדור וקליעה. ברגע ששומרים אותו יותר טוב, או לחלופין, כאשר הוא מתקשה בקליעה, לוקח לי זמן לצאת מהתפקיד של עובד שחור.
אני חושב שזה מה שעובר על וויד ובוש. הם התרגלו שלברון עושה הכל, אבל באמת הכל, וכעת, כאשר הם נתקלים ביריבה שלברון לא יכול לרמוס לבדו, הם תקועים.
אני אישית מקווה שהם יישארו תקועים ושאינדי תעבור.
נתן גולד
3 יונ 2013 12:06:12כתבה יפה. אבל יש פה עוד קבוצה, מעניינת גם כן. לא צריך לכתוב רק על מיאמי. יש פה קבוצה צעירה שנותנת פייט הירואי לקבוצה בעלת סגל יותר טוב מבחינת איכות עומק וניסיון וגם להם מגיע כתבה או שניים. לפי המאמרים שלך הייתי חושב שמיאמי משחקת נגד עצמה.(למרות שבאיזשהוא מקום זה קצת נכון:))
יניב
3 יונ 2013 12:18:34לנתן נכון שאינדיאנה נותנת פייט אדיר אבל אין מה לעשות הסיפור המעניין זה מיאמי וגם אם תתגשם משאלתי והם יעופו,ידברו יותר על מיאמי ואיך שהם עפו ומה הם צריכים לעשות שנה הבאה מאשר על הגמר ואם כל הכבוד לאינדיאנה אני עדיין חושב שמיאמי היו צריכים לנצח אותם מקסימום 4-2 ולכן כמו שכתבת הם די משחקים נגד עצמם,אני גם מסכים עם נילס,מיאמי די התרגלו שמספיק לברון כדי לנצח משחקים והם לא צריכים להיות בכושר שיא בשביל זה
נתן גולד
3 יונ 2013 13:04:27אותי היה מעניין הרבה יותר לקרוא על איך דייויד ווסט מפיח אמונה בשחקנים הצעירים, לקרוא על איך דני גריינג'ר משפיע אם בכלל בתור המנהיג המקורי שפצוע(מעניין איך הם היו נראים איתו). הרבה יותר משוב פעם על הברך הפצועה של ווייד ועל חוסר הלוחמנות של בוש וכו'. אבל כנראה שאני היחידי פה. אין ספק שמיאמי סיפור יותר מעניין אבל נראה ששכחנו את אינדיאנה.
אשך טמיר המקורי
3 יונ 2013 13:26:18אתה צודק. ובדיוק על זה התעצבן היברט במסיבת העיתונאים!
כנראה שזה כך גם בארה"ב.
etayle
3 יונ 2013 13:49:37לקראת סוף משחק 6 רואים את גריינגר קם עם החליפה(לא רע הסטייל שלו) ונותן כיפים לכולם לכן יש מצב שמגיע לו קרדיט על חלק מהדברים
מנחם לס
3 יונ 2013 13:04:53עוד 16 שעות נהיה כולנו יותר חכמים.
פול ג'ורג'
3 יונ 2013 14:14:18הרגשה שלי שאנחנו הולכים לקבל כאן שיחזור של גמר המערב 02 בין הלייקרס לקינגס. משהו כל כך מושחת שאפילו הקיבה של מנחם תתקשה לעקל. תכינו את שקיות ההקאה כי היום ה Entertainment יגיע לשיאו.
מומי שאוהב חציל בטחינה
3 יונ 2013 14:16:47מנחם , אולי במקום על המהומות באיסטנבול תכתוב לנו על מהומות בספרינג פסטיבל באיזה קולג' + תמונות עסיסיות של פטמות טריות
בקשר למיאמי , תהיה רגוע.
היום אני חוזר מהמשמרת במונית בדיוק שהמשחק מתחיל
אולי נשאר לבלוג החי
מנחם לס
3 יונ 2013 15:48:06בכיף! אחכה לך!
דדי
3 יונ 2013 17:14:27אחלה פוסט, אבל לא מסכים לגבי ראשארד לואיס.
קודם כל הוא לא 11'6, ולגבי הגנה וריבאונד – אין שום דבר שהוא יכול לתת יותר טוב מהאסלם.
מילר זה כבר סיפור אחר, אבל הוא צריך לשחק בעמדה 2 ולתת למיאמי את ריווח המשחק שהיא כל כך צריכה.
לגבי הטענות נגד לברון –
האחרים פשוט לא פוגעים, אז אנשים טוענים שזו אשמתו והוא לוקח יותר מדי על עצמו.
שטויות.
זה הכל ביצה ותרנגולת – בדיוק כמו עם קובי.
אם מחפשים להטיל איזו שהיא אשמה על העניין הזה, מקסימום יכולים לחפש אצל המאמן, וגם שם אני לא בטוח שהיא נמצאת.
בוש וווייד פשוט לא פוגעים, ובמקום להודות בזה הם מחפשים אשמים.
ברוך הבא לחיים של קובי ברייאנט לברון…
י
3 יונ 2013 17:44:04מיאמי מנצחים כי הם בבית ווויד יהיה ברמה שלו עם כאבים.
מול סאן אנטוניו יפסידו כי אין להם מישיוכל על דנקן ספליטר ודיאו
משה.ו
3 יונ 2013 18:31:50אמרו לפניי אבל באמת אחלה פוסט,
ממש לא נמאס לקרוא וכרגיל פגעת בול
גם עם הכניסות של בוש לסל,דבר שהוא ביצע בהצלחה במשחקים הראשונים.
וגם אין מצב שבוש מילר ולואיס סוגרים את הצבע פחות טוב מג'ואל אנטוני.
הולך ומתברר שההישגים של ההיט הם למרות ספולסטרה ולא בזכותו.
ציפיתי מלברון כשהוא נשאל אם ההיט הפכו ל'מיאמי קבלירס' לסתום את הפה לכתב ששאל להגיד שהכל שטויות והם עדיין הביג 3 ועל הדרך להחזיר קצת ביטחון לוויד ובוש,הבנתי שהוא ענה שזה בערך מה שהוא מרגיש,אם זה נכון זה יתרום לקרע עמוק יותר ומראה שלברון נשאר שמוק ולא ממש התבגר
שחר
4 יונ 2013 01:07:19קרע אותי "דבר הפועלת". ומעשה באותו קיבוצניק מסלאח שבתי שביקש מימון מהקופה כדי לרכוש את ביתו של סאלח לאשה, אמר לו החבר גד [או מי שלא יהיה] כי התקנון קובע שמה שנרכש בכספי הציבור הרי הוא רכוש משותף. תכל'ס פוסט טוב