פרויקט אגדות כדורסל II: ג'ון וול – Wallstar / שלהבת

ברגשות מעורבים כותב שורות אלו מסכם את קריירת הכדורסל המרשימה של ג'ון וול. הצפייה במשחקו הינה דבר מרגש, אבל באופן כללי תואר "אגדה" הוא מעט מוגזם עבור רוב השחקנים הפעילים. אגדות נוצרות ממרחק השנים. עם תְּנָיַת פְּטוֹר (disclaimer) זו נצא לדרך.

ובכן, לא אנסה לשכנע או להפריך את הכללתו של וול בין 50 האגדות או להפריך תאוריות אלו או אחרות על יכולותיו או אישיותו, אלא פשוט אספר, כמיטב יכולתי, על השחקן הנפלא הזה, וגם אתאר מעט את חולשותיו.

משהו קטן לעורר קצת תיאבון לאתלט היוצא דופן הזה:

1. רכז חוסם

ניב ניגודים? כן, אבל… יש לפעמים פנומנים בודדים שהם יוצאים מן הכלל. אתחיל עם מה שוול עצמו טוען שמייחד אותו: רכז עם יכולת חסימה פנומנלית, אשר וול עצמו טוען שהיא הגבוהה מבין כל הרכזים בהיסטוריה. הסרטון הבא ממחיש את החסימות המרהיבות שלו. אציין שוול עצמו היה החוסם מספר 1 בקבוצה בחלק מהשנים האחרונות, נתון מרשים אף שכנראה קשור גם לא מעט אל היעדר סנטר דומיננטי. הנה כמה חסימות, כולל אחת על יאניס, ועוד כמה על סנטרים אחרים הגבוהים ממנו בראש. חסימת הדגל של וול היא חסימת המרדף אשר מונעת לעתים סלים קלים במתפרצת ומטריפה את הקהל בדרך.

2. וול וושינגטון

הסיפור של וול אמנם מתחיל במכללות, בקנטאקי, אבל אדלג ישירות לגיל 19, בו וול נבחר בבחירה הראשונה על ידי וושינגטון. מאז וול כבר שמונה שנים במכשפים כולל שתי הארכות חוזה. אין ספק שיותר מכל שחקן אחר, וול מזוהה עם וושינגטון וההיפך. הבחירה בוול סימלה את תחילת תהליך הבנייה מחדש של הקבוצה, לאחר בעיות לא מעטות על הפרקט ובחדר ההלבשה. לאחר תקרית האקדחים המפורסת בחדר ההלבשה ב– 2009  (ראה המאמר מהפוסט והפוסט המצויין של ת. שנאן) וזמן קצר לאחר חילופי הבעלים באותה שנה, נבחר וול ובו זמנית שונו צבעי הקבוצה והלוגו שלה. גילברט ארינס ורוב השלד הוחלף, ווול קיבל קבוצה חדשה –  טבולה ראסה. כששמים את העובדות בפרספקטיבה הזאת, אפשר אולי להבין כמה משמעותי וול לקבוצה וההיפך. החל מאותו רגע הקבוצה החלה בבניה מחדש סביב וול: בחירות בדראפט ועסקאות חילופין שינחיתו שחקנים שיתאימו לסגנון שלו וישחקו ליתרונות האתלטיים שלו (היכולת הנהדרת שלו ליצור מצבי קליעה פנויים לחבריו לקבוצה) וימלאו את החסרונות שלו (קליעה משלוש, הגנה על קו השלוש, וריבאונד). בינתיים, וול החל להתפתח כשחקן ולצבור אוהדים רבים, בעיקר בזכות היכולות האתלטיות המרשימות שלו אשר ריגשו והלהיבו אוהדים של קבוצה שכבר הגיעה לתחתית הליגה.

3. מהירות

וול טען לא פעם אחת שהוא השחקן המהיר בליגה. מסתבר שבתיכון וול התחרה במקצועות אתלטיקה קלה, כגון קפיצה לרוחק וריצות למרחקים קצרים. יכולות הכדורסל הגיעו מאוחר יותר, בנוסף ליכולות האתלטיות היוצאות דופן בכל קנה מידה.

המהירות של וול מגדירה את נקודת החוזק של וושינגטון בשנים האחרונות. כאשר הקבוצה משחקת הגנה קבוצתית חכמה, גורמת לאיבודי כדור רבים ליריבה ויוצאת למתפרצות, היא במיטבה ומנצחת בצרורות.

המהירות הזו, אבל, היא גם נקודת תורפה של וול. לעתים הוא מנסה לחפות על הגנה בסיסית ויציבה על ידי ניסיונות חטיפה המסתמכים על המהירות שלו ועל היכולת שלו להתאושש מחטיפה כושלת ולנסות לחסום מאחור. כמו כן, לעתים לא מעטות וול מאבד את הכדור עקב נטיה לרוץ או להאיץ ברגע הלא נכון.

4. ילדות

בכוונה בחרתי לא לפתוח עם נקודה זו, אלא לחזור אליה כאתנחתא לאחר כמה פסקאות כדורסל. לאחרונה התברר סיפור ילדותו של וול במאמר אישי וחושפני שלו. אשאיר לקוראים לקרוא מכתב זה אשר, לפי דעתי, שופך לא מעט אור על אישיותו של וול והדרך שבא הגיע לצמרת מרקע עני וקשה יום. והינה סרטון.

5. וול כמנהיג וחבר לקבוצה

לא אדלג על סוגיה זו. לאורך השנים נמתחה לא מעט ביקורת על וול וחוסר יכולתו להנהיג את חדר ההלבשה. תהיה הסיבה אשר תהיה – הימצאותם של מנוסים ממנו בחדר ההלבשה היא אולי אחת מהן – אשתף אתכם בכמה כתבות בנושא 1, 2, 3.

איך שלא מסתכלים על זה, יש לוול ולחבריו לקבוצה סוגיות כימיה לא מעטות לאורך השנים.

ממש בימים אלו וול החליט לקחת יותר אחריות מנהיגותית והוא מארגן מחנה אימון לא-רשמי לקבוצתו במיאמי, על מנת לגבש את הסגל עם שלל השחקנים החדשים שהצטרפו.

6. הישגים

ללא כל ספק, השנה הטובה ביותר בקריירה של וול היתה 2016-2017 בה הקבוצה היתה רחוקה ניצחון אחד מגמר המזרח. אפשר לומר שלאחר 8 שנים של בנייה מחדש זהו לא בהכרח רזומה מרשים. כדי להבין את חלקו של וול באי היכולת לשבור את תקרת הזכוכית, צריך כמה כתבות עומק על המועדון, ההנהלה, והתרבות שלה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שכדורסל הוא קודם כל עסק, ועל מנת להצליח בגדול צריך הנהלה ברמה גבוהה מאוד. וול, לפי דעתי לפחות, יכול בהחלט להשתפר בכמה מישורים. אבל מצד שני, בהתחשב בכל הנסיבות, לפי דעתי הוא כבר היה זוכה באליפות במועדון כדורסל מנוהל היטב. ניתן לחלוק על כך, אבל קשה שלא להרים גבה על ההחלטות הגרועות של ההנהלה של וושינגטון לאורך השנים, ובמיוחד אלו של קיץ 2016, השנה שבא תקרת השכר קפצה, וגם השנה שבה וושינגטון פשוט זרקה לפח הזדמנות להביא רכש משמעותי ובמקום הביאה שלושה שחקנים בחוזים נוראים אשר מהם היא עדיין סובלת קשות (יאן מהינמי, גייסון סמית, ניקולסון), ובעקבותם היא לא מצליחה לתת לגרעין המוכשר שלה, כולל וול, את הספסל והסנטר שיכול להצעיד אותה קדימה.

7. מסירה לאחר ניתור

יכולת מיוחדת של וול היא למסור תוך כדי ניתור. אחד הכללים הבסיסיים בכדורסל נוער וילדים הוא להימנע מכל משמר מפעולה זו. הכלל הראשון הוא למסור עם שתי ידיים, ויש גם כללים רבים אחרים שבסופו של דבר אפשר להיפטר מהם, אך מסירה לאחר ניתור/קפיצה, היא דבר מסוכן אשר לא כדאי לנסות בבית. לוול יש חוש שישי אשר גורם לו לתכנן הטעיות מהסרטיםוהכתבה הבאה נכנסת לעומק בנושא. קשה להתעלם מהעובדה שוול הוא אחד מיוצרי הזריקה לשלוש הטובים בליגהוסיבה לא מועטה לכך היא המסירה תוך כדי ניתור או לאחר ניתור.

8. הזריקה הגדולה בקריירה

וול אינו ידוע בתור מסיים משחקים גדול. למען האמת, גם לו וגם לביל (ואולי בעצם הבעיה מתחילה בסקוט ברוקס) ישנן בעיות בתחום הזה.

אבל בערב קסום אחד במאי 2017, וול קבר את זריקת הקלאץ' של חייו כאשר ניצח את משחק 6 בסדרת חצי גמר המזרח נגד בוסטון בזריקה שהייתה סופרקלאץ' במובן שהחטאה שלו והעונה נגמרת, בעוד שסל 2 נקודות היה מספיק להארכה, אך הוא הלך על זריקת 3 לאחר הקפצה נגד אחד השומרים הטובים בליגה מהקשת: אייברי בראדלי. הסל ייזכר לשנים רבות בקרב אוהדי וושינגטון, ומהווה את שיא הקריירה של וול עד כה, ואת הרגע שהוביל את המועדון להארכת חוזה סופר מקס כמה שבועות לאחר מכן.

9. הבעות פנים

עוד אתנחתא מכדורסל לאנקדוטות על וול. וול הוא שחקן מאוד אמוציונלי. ניתן להבין זאת מתוך הרקע המשפחתי הלא פשוט שלו, אך גם מהרקע הלא פשוט של המועדון אליו הוא הונחת בתור לא פחות ממושיע, והוא רק בן 19. תהיה הסיבה אשר תהיה, לוול הבעות פנים עשירות ומעניינות ביותראשתף אתכם בכתבה ארוכה ונפלאה על הבעות הפנים של וול. את מה שהן אומרות על המועדון, העיר, האיש, אשאיר לכם לתהות.

10. אפילוג

וול כבר חצי אגדה במועדון אותו לקח מהאשפתות ב-2010 והביא להצלחה מוגבלת עד כה, הרבה בעקבות מגבלות ההנהלה. היו שאמרו שאם לברון ייקח אליפות ב-2018, למרות כל המגבלות של קבוצתו, אזי הוא השחקן הגדול מכולם. אומר זאת: אם וול יביא אליפות לוושינגטון למרות כל הבעיות של המועדון, אז הוא בהחלט יהפוך לאגדה בכל קנה מידה וייכנס להיכל התהילה. נאחל לו הצלחה רבה ולנו נאחל הנאת צפייה לשנים רבות לעתיד.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. פוסט נאה על שחקן שכיף לראות.
    אין באפשרותי לקרוא את כל הקישורים המוטמעים בכתבה אז הייתי שמח אם היית מפרט קצת יותר על הילדות שלו. חשוב להבין את הדרייב של הבחור כי הוא קצת אניגמטי.
    המאזן בלעדיו בעונה החולפת שם סימן שאלה גדול על היכולת שלו לפרוח בוושינגטון 🙂

    1. המכתב לאביו (לינק למעלה) מסביר קצת את מה שעבר בתור ילד, אבל היה לי קשה למצוא משהו מעבר לכך. אם מישהו/י יודע/ת יותר אשמח אם ישתף/תשתף.

      1. שלהבת, הכל טוב
        אתה כותב ממש ממש טוב, בסה"כ הייתי שמח לקבל ממך את עיקרי הדברים בעברית, אפשר ומועדף גם עם גוון אישי 🙂

      2. קראתי. מזעזע.
        כשהיה בן שנתיים אביו נשלח למאסר על שוד מזוין. כשהיה בן 7 אביו שוחרר, הם בילו כמה ימים ביחד ובסופם אביו התאשפז ונפטר מסרטן בכליות (שהיה הסיבה בגללה שוחרר, רק סגנון לא ידע זאת). אחיו הגדול נשלח למאסר זמן קצר אחר כך. הילד, בגדול, ירד מהפסים לכמה שנים, הושעה מבית ספר ומכדורסל, ואיכשהו הצליח לחזור למסלול.
        הסיפורים האלה מצליחים לזעזע כל פעם מחדש. גם זו אמריקה.

        1. אגדה שמגדה – כל עוד הוא חי, בריא ויכול לדאוג למשפחה שלו, זה שיחוק נפלא של הקלפים שקיבל ביד…

  2. מאמר מצויין תודה רבה! אוהב את וול ומסכים עם הפתיח שלקרוא לו אגדה זה קצת מוגזם לפחות בשלב זה של הקריירה שלו , כריס פול למשל נמצא מעליו ברשימה ועדיין איננו ממש אגדה של כדורסל…
    מסכים גם לעניין הקישורים , פחות נכנס למאמרים נוספים מסתפק במה שנכתב כאן…
    תודה תודה

    1. תודה רבה! לקחתי לתשומת לב.

  3. בשנים האחרונות שחקן של 20 נקודות, 10 אסיסטים, כ-4 ריבאונדים, כמעט שתי גניבות וחסימה למשחק. הוא גם כבר עובר את ה35% מהשלוש, כך שהוא בהחלט מהווה איום אפקטיבי משם. אלו מספרים של כריס פול, שרק מאבד פחות ממנו וחוסם פחות ממנו, וגם יותר מדויק ממנו. בסוף זה עושה את ההבדל בין PER 19.2 לוול, ו24.4 לפול – אני חושב שזה מבדיל בין רמה של אגדה, למי שהוא שחקן טוב שמממש היטב את הפוטנציאל שלו, אבל ממש לא אגדה.
    כשיביא את הקבוצה שלו לגמר איזורי כמה פעמים, נתחיל לדבר.

    1. אכן, מסכים. אם הקבוצה תגיע לגמר הכללי, אז אפשר יהיה להתחיל לדבר.

  4. שחקן שיש לו את כל הנתונים האתלטים הנכונים ועדיין לא מצליח למצות את מלוא הפוטנציאל שלו.

    יכול להיות הרכז הטוב בליגה (התקפית הגנתית) אבל לפעמים נראה שאין לו את הדרייב הזה להצלחה והישגים בכל מחיר.

    הקיץ יש גם סרטונים שעוקבים אחריו:
    1. https://www.youtube.com/watch?v=lDy2TLqF1YA
    2. https://www.youtube.com/watch?v=6g2MRtjMGiI

    1. אכן סרטונים נחמדים, תודה!

  5. שחקן שיש לו פוטנציאל להיות הרבה יותר טוב ממה שהוא.אני חושב שברוקס ממש לא המאמן שיקח אותם קדימה,חייבים מישהו יותר רציני שיוציא מהקבוצה הזו יותר. ואיך שכחנו את הווארד שהשאיר טעם רע בכל קבוצה שהיה בה. בקיצור עוד עונה של סיבוב שני גג לוושינגטון. ותודה על הפוסט המושקע כמובן.

    1. תודה רבה. ברוקס אכן הסיבה לתקרת הזכוכית של הקבוצה הנוכחית, אבל שורש הבעיה הוא ללא ספק המנהל גרונפלד שנשאר לעד ולעולם לא משלם על הטעויות שלו ויוצר תרבות ארגונית בינונית, כולל מאמן בינוני.

  6. תודה שלהבת.
    לא מהחובבים הגדולים של וול אבל הכתיבה נהדרת.
    לדעתי בדירוג ה50 בסיום הפרוייקט יגיע ל5 האחרונים

    1. תודה רבה! יתכן מאוד.

  7. אוהב את הכתיבה, עם זאת הוא אחד השחקנים האוברייטדים ביותר שאני זוכר, שחקן לא יציב שלא שיפר את הקליעה במאומה מאז שהגיע לליגה, שיקן שציפו ממנו להיות אולסטאר קבוע ואחד השחקנים הטובים בעולם ופשוט הוא לא עושה את זה. אין לו מקופ בפרויקט אגדות למרות הכציבה המצויינת, בכללי יש כל כך הרבה אגדות שלא כתבו עליהם שמגיע להם להיות כאן במקומו

    1. לא יציב אכן הגדרה טובה. כאמור, אני מסכים שאינו אגדה. אני לא החלטתי על הרשימה של ה-50, וגם לא בחרתי לכתוב על וול.

  8. למה הוא אגדה? נראה לי שמיצירים פיחות במונח אגדה, גם יאניס עדיין פוטנצאל ולא אגדה. לא כל כוכב צעיר צריך להכנס לקטגוריה של אגדות.

  9. מסכים, איני חושב שהוא אגדה.

  10. שחקן מעולה, אבל כמו שאמרת, עדיין לא אגדה ואולי לא יהיה.
    בכל מקרה, תודה על הטור

  11. תודה
    עוד שחקן שיסיים קריירה יפה בלי הרבה תארים
    שחקן ענק חבל שוושינגטון לא מצליחה להתרומם מתהומות הבינונית
    קבוצה שנראה שאוטטטוו היא קופצת קדימה וזה לא קורה

  12. אחלה פוסט. משנת 96 נראה לי שהוא כן טופ 50. הבעיה אצלו זה שהוא קלעי חלש ולא סקורר מפלצתי ולכן שצריך הופעות יוצאות דופן ממנו בפלייאוף בשביל להפתיע עם וושינגטון הוא נופל. למעט הקליעה אני חושב שהוא רכז נפלא.הוא גם אמור להיות טוב יותר בהגנה ממה שהוא.

    1. תודה רבה! הקליעה, ויותר מכך בחירת הזריקות היא החולשה שלו.

  13. מצויין שלהבת תודה. שחקן שנראה שהיה יכול להשיג הרבה יותר אם היה במקום הנכון (כמו לא מעט אחרים).

  14. לאן כבר וושינגטון היתה יכולה להגיע?
    ג'ון וול משחק במזרח בתקופת לברון, בהתחלה במיאמי ואחר כך בקליבלנד.
    מוסכם שלא היה לו ממילא סיכוי להגיע לגמר הליגה. כי אף אחד אחר במזרח לא הגיע.

    המבחן המעשי שלו מתחיל השנה. לוויזארדס סגל מצוין שיכול בפירוש להגיע לגמר הליגה. שם זה אבוד אבל זו התקרה והיא בגדר האפשרי.

    1. מסכים לגמרי. השנה תהיה שנה מכריעה.

    2. +1

  15. ראשית, שלהבת, הכתיבה שלך בעברית היא מעולה, שוטפת, ונעימה ביותר לקריאה. גם עלי התפלאו כשנודע שבאתי מעולם הביומכניקה.
    פוסט מצויין.
    אגדה או לא?
    אני לא יודע, אבל שלא כאחרים אני לא חושב שהוא אוברייטד בכלל. אם כבר אנדרייטד. למעשה אולי לא 'אנדרייטד' כי כותבים עליו ועל הישגיו, אבל לי יש רושם שהוא עדיין יגיע לגבהים שהוא עוד לא הגיע אליהם. הוא לא רק החוסם הטוב ביותר בין הפוינט גארדים, הוא גם החזק ביותר מכולם, ולי ישנה הרגשה שהטוב ביותר הוא עדיין לפניו. הוא פשוט לא שיחק אף פעם ב-NBA עם קבוצה מצויינת מהסוג של הסלטיקס היום.
    נ.ב:
    ולמדתי כיצד לומר DISCLAIMER בעברית!

    1. יש הרבה גארדים בנבא שמזדקנים לא טוב כשהם מאבדים את האתלטיות
      והנעורים שלהם.

      ג'ו וול הוא אחד מהם.

  16. בחירות תמוהות דילגתם על שחקנים יותר טובים.

    מה עם ברנדון רוי,דני גרינג'ר,רוי היברט,כרלוס בוזר,גי'מיסון,ריצ'ארדסון,בארון דיוויס,אמארה סוטודמאיירףמגאטי,קניון מרטין,בראבוסה,ארטסט,אוניל מאינדיאנה,קיד,אנדר ביינום,כריס קאמאן?

    1. תודה על הצעותיך. אלף לא סיימנו, ובית – כשתהיה עורך מוסף ספורט תוכל לבחור את מי שתרצה.

      1. אין בעד מה.

        הייתי מוסיף את ריצ'רד המילטון,טוני פרקר,קאנדרי ירילנקו,אל הורפוד,ג'מאל קרופורד,סקוטי פיפן,ג'ון סטארקס,מוזס מאלון,טישון פרינס,דומנק וילקינס ודניס ג'ונסון.

        1. חלק מהם נבחרו ל-50 האגדות המקוריות: פיפן, מאלטן, וילקינס ודניס.

          1. דומיניק ווילקינס ודניס ג'ונסון לא נבחרו לרשימת 50 הגדולים המקורית. סקוטי פיפן ומוזס מאלון כן.

  17. פוסט מצויין שלהבת ! ג'ון וול שחקן מצויין שעוד לא הגיע לתקרה שלו אם ישפר את הקליעה מהשלוש ואם לוושינגטון יגיע מאמן טוב יותר מסקוט ברוקס פלוס עוד כוכב וושינגטון תוכל לרוץ עד הסוף

    1. תודה רבה! מסכים איתך.

  18. פוסט נהדר שלהבת! קצת כמו יאניס שנכתב עליו בפרויקט ,עדין זקוק לחותמת של פלייאוף רציני כדי להפוך לאגדה. אולי העונה בפוסט לברון המזרח נפתח והרוטציה התרחבה..

    1. תודה רבה! המזרח פתוח לרווחה, תהיה שנה מרתקת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט