פרויקט אגדות כדורסל II: כריס מאלין – הצלע המרכזית ב- RUN TMC / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

פרויקט אגדות כדורסל II: כריס מאלין – הצלע המרכזית ב- RUN TMC / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

הקלע הנפלא של גולדן סטייט, שנבחר בבחירה השביעית בדראפט, הוביל עם חבריו לקבוצה סגנון התקפי חדשני ומהיר. הייתה זו מעין מדוזה מרובת ראשים שהכישה את יריבותיה מכל כיוון ובכל אמצעי ועשתה זאת חזק, מהר ובאופן אלגנטי. הג'אמפ-שוט של גיבורנו נחשב לאחד הדברים המושלמים שיש, האחוזים מהקו באזור ה-90%, והחדירה לצבע מרשימה בהתחשב בעובדה שלא היה בדיוק השחקן האתלטי ביותר בליגה. מארק ג'קסון אמר פעם שהוא שחקן נהדר לא רק בזכות כישרונו אלא גם בזכות ההשקעה העצומה במשחק.

גולשים צעירים וודאי ינחשו שמדובר בסטף קרי. והם לא לגמרי טועים. כריס מאלין היה, במובנים מסוימים, סטף קרי הראשון – גירסת בטא שיצאה לשוק שני עשורים לפני השקת המוצר המוגמר. כריס מאלין גם היה SF לבן וחכם שלא ידע לקפוץ ולרוץ, כלומר לארי בירד השני. אבל יותר מכל כריס מאלין היה כריס מאלין. וזה הישג מרשים ביותר מכיוון שלא היה חסר הרבה כדי שהקריירה שלו תסתיים בשלב מוקדם ולא תכניס אותו לרשימה הזו. אבל נתחיל מההתחלה.

 

לוחמים. אז והיום

 

כריס מאלין עם חבר

 

ההתחלה

ההתחלה הייתה מבטיחה מאד. כמי שגדל בניו-יורק בשנות השבעים לא חסרו למאלין מודלים לחיקוי, מוולט פרייז'ר ועד ארל מונרו, אבל הוא בחר דווקא בחולצה מספר 17, של ג'ון הבליצ'ק הלבן מבוסטון. ב-1981 הצטרף לאוניברסיטת סנט ג'ונס בקווינס, המרוחקת רק מספר מיילים מביתו, תחת לו קרנסקה, מאמנה המיתולוגי שלימים יציג אותו בהיכל התהילה.

בין הישגיו המרובים ניתן לציין שעד היום הוא השחקן היחיד שזכה שלוש פעמים ברציפות בתואר "שחקן העונה של הביג-איסט", ושנבחר לקבוצת הכדורסל ה"חובבנית" שייצגה את ארצות הברית במשחקים האולימפיים ב-1984.

מאלין במדי הנבחרת האולימפית 1984

לאור הישגיו בקולג' נבחר מאלין במקום השביעי בדראפט 1985 אחרי פטריק יואינג (1), ולפני קרל מאלון (13), ג'ו דומארס (18), פרננדו מרטין הי"ד (38), ארווידאס סבוניס (77… לא להאמין… אבל היו זמנים באמריקה…) וספאד ווב (87).

כניסה קשה לליגה

השנתיים הראשונות של מאלין בליגה נראות, על פי המספרים, סבירות לחלוטין. 14 נקודות למשחק ב-55 משחקים הם נתונים מצוינים לרוקי. גם בעונה השנייה, עם 15 נקודות למשחק ב-82 משחקים העסק נראה מצוין. רק אם מסתכלים יותר מקרוב רואים משחקים רבים של למעלה מעשרים נקודות, אבל גם משחקים רבים של חמש ושלוש נקודות.

חוסר היציבות לא נבע רק מהקושי של שחקן צעיר להתאקלם בליגה של הגדולים אלא גם מכך שמאלין התמכר לאלכוהול. בעולם שלא היו בו רשתות חברתיות, ההתמכרות של מאלין לא הפכה לסיפור גדול, אבל פגעה מאד במשחקו.

בקיץ 1987 התמנה דון נלסון למאמן הלוחמים. מי שנבחר קודם לכן פעמיים למאמן השנה בנ.ב.א היה כנראה האיש הנכון במקום הנכון לשים למאלין את תמרור העצור. לאחר שמאלין איחר ופספס מספר אימונים, בדצמבר 1987, בשיא העונה, נלסון השעה את מאלין, שנכנס למוסד גמילה למשך חודש שלם. זה עבד. כשחזר בינואר קלע 10 נקודות ב-5/8 מהשדה והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.

חוסך שבטו, שונא בנו. מאלין ונלסון

Run TMC

ב-1988 הלוחמים בחרו את מיץ' ריצ'מונד, SG מעולה שנבחר ל-ROY, וב-1989 הוסיפו PG מעולה בדמותו של טימי הארדוואי (אבא של [פאת]טימי הארדוואי ג'וניור). השלישיה הזו, שזכתה לכינוי Run TMC, התאפיינה במשחק התקפי חדשני לאותה תקופה – מהירות אדירה, המון פוזשנים, שחקנים נמוכים שחודרים וגבוהים שיוצאים. סמול בול של ממש.

בעונת 89-90 הובילו הלוחמים את הליגה בנקודות למשחק, ובשנה לאחר מכן TMC היו הטריו עם מספר הנקודות הגבוה ביותר בליגה. משחק הפתיחה של העונה, מול דנבר, הסתיים בניצחון 162-158 שהינו עד היום התוצאה הגבוהה ביותר בתולדות הליגה במשחק ללא הארכה. מאלין תרם 38 נקודות לחגיגה שכמעט כל מי שלקח בה חלק אמר שהייתה הכדורסל המהנה ביותר ששיחק בחייו.

הטרויקה הלוחמת בעונת 90-91

ההבדל המרכזי בין הקבוצה של אז ללוחמים של היום היה בהגנה – עם דיפנסיב רייטינג של כ-110 נקודות לעונה קשה להצליח. הקבוצה לא הצליחה להתקדם באופן משמעותי בפלייאוף, ו-Run TMC התפרקה לאחר שריצ'מונד הוטרד לסקרמנטו בתחילת עונת 91-92.

1992 – עונת השיא

גם ללא ריצ'מונד, מאלין המשיך להפגין רמה יוצאת דופן ונבחר לחמישיה הראשונה של העונה ב-1992, כשהוא מקדים שחקנים דוגמת פיפן, ברקלי, סטוקטון, קווין ג'ונסון וטים הארדוואי חברו לקבוצה.

ההישג הנדיר הזה תרם לכך שמאלין נבחר, בפעם השניה, לייצג את ארצו באולימפיאדה והפעם כחלק מהדרים טים המיתולוגית. רק 11 שחקני על (וכריסטיאן לייטנר אחד) יכולים להגיד על עצמם ששיחקו במי שנחשבת עד עצם היום הזה כקבוצת הכדורסל המוכשרת ביותר בהיסטוריה, וכריס מאלין – שבקושי ידע לרוץ ולקפוץ, שרק ארבע שנים קודם לכן התמכר לאלכוהול והושעה למשך חודש שלם – היה ביניהם.

יש רק 12 כאלה בעולם כולו. ואני אחד מהם.

שחקן גדול ללא טבעת

בין 92 ל-97 מאלין המשיך להפגין יכולת גבוהה, אבל גולדן סטייט לא הפכה לכח משמעותי בקונפרנס המערבי, ומאלין עבר בטרייד לאינדיאנה הגדולה של רג'י מילר, ג'יילן רוז, מארק ג'קסון והדייויסים – אנטוניו ודייל. תחת אלילו לארי בירד, קיבל מאלין לראשונה את ההזדמנות להתמודד על תארים.

מאלין באינדיאנה

מאלין תיפקד כשחקן משלים באינדי, כשהוא משחק בפלייאוף כ-20 דקות וקולע כ-10 נקודות למשחק. ב-1998 מאלין ואינדי הודחו בגמר המזרח נגד אחד, מייקל ג'ורדן, והשיקגו בולס. ב-1999 שוב הודחו בגמר המזרח, הפעם מול הניקס, ולבסוף ב-2000 הגיעו לפיינלז, אך הפסידו ללייקרס של שאקיל, קובי ופיל ג'קסון. כך, נוסף מאלין לרשימת השחקנים הגדולים שמעולם לא זכו בטבעת.

סיכום הקריירה

את ימיה האחרונים של הקריירה שלו בילה מאלין במכורתו גולדן סטייט, כשהוא חוזר לעונת פרישה. ב-2011 הקבוצה העלתה את חולצה מספר 17 למרומי האורקל סנטר. ב-2015 מאלין סגר מעגל נוסף כשמונה למאמנה של אוניברסיטת סנט ג'ונס, בה החל את הקריירה שלו.

אף אחד כבר לא ילבש את מספר 17 של הלוחמים

 

מתמנה למאמן סנט ג'ונס. עם מאמנו לשעבר קורנסקה

ב-16 עונותיו בליגה שיחק 986 משחקים, קלע 18 נקודות למשחק, קטף 4 ריבאונדים, חילק 3.5 אסיסטים וחטף פעם וחצי למשחק. עם ממוצע קריירה של 86.5% מהקו, כולל 93.9% (!!!) מהקו בעונת 98', מאלין גרם ליריביו לשלם על כל עבירה. 38% מעבר לקשת בקריירה, אבל רק 2.2 ניסיונות למשחק, מראים לנו עד כמה המשחק השתנה מאז. גם המצב הפיננסי השתנה לבלי היכר – בשנותיו היפות מאלין השתכר כ-3 מיליון דולר בשנה, בערך עשירית ממה שהיה מרוויח היום.

בנוסף לבחירתו לחמישיה הראשונה של העונה ב-1992, נבחר מאלין פעמיים לחמישיה השנייה (89', 91'), ופעם אחת לשלישית (90'), וכן חמש פעמים לאולסטאר (89'-93').

ב-2010 הדרים טים נבחרה, כקבוצה, להיכל התהילה של הכדורסל, ושנה לאחר מכן נבחר מאלין גם בזכות עצמו. כשהוא מלווה לבמה על ידי לו קרנסקה, מאמנו מימי הקולג', המילים הראשונות שאמר היו "לא יאמן שהגענו עד כאן". בדיוק כך.

מקורות: ויקיפדיה, basketball reference, HOF website

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 62 תגובות

  1. אחלה פוסט. הכרת לי אותו קצת כי אני זוכר אותו רק מהימים באינדי שהיה כבר מעבר לשיא ובקושי ראיתי אותו בשיאו בגולדן סטייט. היה נראה לבן נגר במראה ולא קשור לכדורסל אבל אם הוא עומד על ממוצע קריירה של 18 נק באןביאיי מדובר בתותח.

    1. נגר ???
      רוץ ליו-טיוב
      שלא תדרג אותו בטעות בדירוג 32 הנגרים הגדולים בהיסטוריה ( לטעמי סבא ג׳פטו טופ 7 הוא היה קצת אנדרייטד אבל היי הבן אדם שרד בטן של לוויתן )

  2. פוסט משובח מיקי ! מאלין היה שחקן אדיר אני זוכר שראיתי את RUN TMC משחקים תענוג מופלא הבעייה שלא הצליחו להתמודד בפלייאוף בגלל העדר שחקן הגנה ראוי , קבוצה עם פוטנציאל בשמיים . מאלין HOF בזכות ולא בחסד

  3. כמה סמלי שהשחקן הנהדר הזה , חבר כבוד בשלישית TMC שהביאה אותי לאהוד את הווריורס, נבחר בדראפט שביעי , אותו מקום ש-24 שנים מאוחר יותר נבחר בו סטף , מוקד סקירת האגדות אתמול .

  4. תודה מיקי
    אחת הבעיות של מאלין היא חיבתו לטיפה המרה
    שחקן גדול שהקדים את זמנו
    היה משתלב פרפקט בכדורסל המודרני אולי ובעיקר בגולדן סטייט

    1. מסכים מאוד מידן. גם אני ראיתי אותו מעט בגולדן סטייט ובעיקר באינדיאנה שם היה בתפקיד שונה מעט של חוליה משלימה אבל חשובה.

  5. לא זכיתי לראות אותו בשלישיית RUN TMC אלא רק באינדיאנה, כמו שמעון טבדי והאווטאר שלו (זיהיתי !!!)
    אחלה פוסט על שחקן שחבל שלא יצא לי לראות יותר. אני די מתחבר לקטע של שחקן לבן לא גבוה ולא אתלטי…. 🙂

  6. הערה קטנונית ביותר – 3 מיליון דולר של אז הם בערך 5.2 מיליון דולר של היום. אני לא חושב שהוא היה מקבל 52 מיליון דולר לעונה. התכוונת פי 4-5, לא פי 10.

    1. צודק. בהחלט הערה קטנונית. שחקן שנבחר לחמישיית הליגה הראשונה והשניה היה שווה חוזה מקסימום כנראה, כלומר היום זה 35-40 מיליון. אז לא פי 10 – פי 7 או 8.

    2. הערה קטנונית אך נכונה… לא שיקללתי את האינפלציה. התכוונתי לומר שהיום היה יכול לקבל 30 מיליון או משהו כזה.

  7. פוסט נהדר מיקי, תודה רבה.
    גם אני מאלה שראו אותו רק בתקופה שלו בפייסרס. היה שם סוג של ג'ו אינגלס – לבן לא אתלטי עם קליעה מצוינת והרבה חוכמת משחק.

  8. אגדה אמיתית,כמו מידן גם אני חושב שהקדים את זמנו,בכדורסל של ימינו הוא בכלל היה נוסק לגבהים אחרים.
    אני חושב שהבחירה לדרים טים המקורית בהחלט שמה פלובה על כך שהוא היה שחקן גדול.

  9. תודה אחלה פוסט, קצת מפתיע שהוא לא נכנס ב50 האגדות המקוריות. לדעתי היה לו מקום שם.
    עוד 3 שנים יהיה 75 שנה לnba ובטח יעשו דירוג מחדש ל75 השחקנים. מעניין אם בעקבות ההערכה המחודשת לקלעים יתנו לו אזכור

    1. אין לו מקום ב50 הגדולים משנת 1980 אפילו. ואם אתה מוסיף אליהם את ווילט, ראסל, ביילור, ביג או, ווסט, גרווין וכל החברה אז אין לו מקום גם ב-60. עשיתי דירוג כזה שאתמול לראשונה האמת חשבתי עליו (תמיד חשבתי על הטופ 10 רק)

      כמה שאני ואחרים גיחכנו פה על מלו ודוויט אין ספק שהם שחקנים טופ 50 משנת 1980 ועד היום ודוויט אפפילו בין 50 הגדולים בכל הזמנים לא האמנתי שאני אומר את זה אבל ככה יצא.

      כרמלו, גרנט היל, דרק רוז, אמרה , אינגליש, פאריש עדיפים על מאלין מבחינת תארים, הישגים וסטט וחלקם אפילו לא נכנסו לטופ 50.

      1. בשילוב כל יכולות הכדורסל מולין לא פחות טוב מהשיקנים שהזכרת אף בלי תארים. בארקלי מגדולי הפאוורים בכל הזמנים וכוכב על (וגדול יותר ממולין ומכל השחקנים שהבאת) גם בלי תארים.
        והסטיסטיקה של מאלין מעולה ובקליעה היא מגדולי הקלעים הטהורים וקרוב ברמתו לבירד ואחוזי הקליעה שלהם קרובים (אמנם בירד שווה יותר ממה שהשיג בפועל בגלל הפציעה החמורה מאוד של אצבעות יד ימין מלפני תחילת הקריירה ועוד לא מעט פציעות במהלכה אך עדיין אחוזי הקליעה של מולין בקריירה נהדרים).

  10. אהבתי לקרוא. רק טיפו קטן, מארק פרייס לא שיחק אז בפייסרס, כנראה התכוונת למארק ג'קסון. מאלין פתח בחמישייה של הפייסרס בשתי עונות, 98 (האחרונה של ג'ורדן בשיקגו) ו 99 המקוצרת. בשנת 2000 הוא ירד באמת לספסל עם ההתקדמות של ג'יילן רוז, הפייסרס אכן הגיעו לגמר באותה עונה רק כדי להפסיד למכונה של שאק וקובי. קצת חבל שב 99 הם לא הצליחו להעפיל לגמר, בטוח שהם היו נותנים פייט טוב לסן אנטוניו, ומי יודע אולי רג'י ומאלין היו מצליחים להשיג את הטבעת המיוחלת

    1. אכן, מארק ג'קסון, תודה על התיקון.
      באינדי – שיניתי ממחליף למשלים. הכוונה כאן היא להראות שלפחות בפלייאוף היה בעל תפקיד משני יחסית לימיו בגולדן סטייט (אז שיחק הרבה יותר)

  11. גם ההתמכרות לאלכוהול בעונות הראשונות משותפת לבירד ומולין. אלא שבירד לא היה צריך לקבל השעיה כדי להיגמל. וכן דברמדותף בסיסי ביניהם כפי שנאמר בקצרה ששניהם היו שחקנים גדולים למרות נחיתות פיזית כלפי רוב הכוכבים (בעיקר האפרו-אמריקנים כשהמצונים הם מקרים יוצאי דופן של מנתרים חלשים שהם לא לבנים). אולם ההבדל הוא שבירד מתחרה על הפורוורד הגדול של כל הזמנים והיה חבר קבוע בחמישיית העונה הראשונה כל עוד היה מספיק בריא בשביל זה, ומולין מתחרה על העשירייה הראשונה של שחקני הפינה בכל הזמנים. זה נובע מכך שמולין לא היה גאון כדורסל כמו בירד הגם שהייתה לו חכמת משחק גבוהה.

  12. שחקן נהדר
    לא סתם שיחק בדרים טים, אמנם עלה מהספסל ברוב המשחקים אבל הוביל את הנבחרת בשלשות עם קצת פחות משתים למשחק (טוב, הכדורסל אז היה שונה) בכמעט 55%, רביעי בנקודות ובאחוזים מהשדה וחמישי באסיסטים.

    כמו בירד בעיקר היה ממוקם גבוה מאוד במדד היחס בין כמה כיף לראות אותו חלקי יכולות אתלטיות.

  13. מעולה מיקי. כמה שאהבתי אותו עם Run TMC. משחק הנבא הראשון שנכחתי בו ב-1990 היה של גולדן סטייט (מול הקליפרס) יחד עם השלישייה הזאת. חווייה נפלאה.

  14. אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה שבכדורסל של ימינו היה אפילו יותר משמעותי. run tmc היה אחד הפרויקטים המהנים שהקדימו את זמנם.
    מה שכן לא אהבתי את ההשוואה לסטף. שני שחקנים שונים בתכלית.

    1. ברור… זה היה יותר כאילוסטרציה סימלית (גולדן, בחירה 7, צלף) וכבסיס להשוואת ההבדלים בין אז לבין העידן הנוכחי (שלשות, ריצה, הגנה, וגם הכסף)

  15. איזה כיף לקרוא על מאלין, אחד הרד נקים הכי גדולים של הליגה (וזה עוד מבלי לדעת על ההתמכרות שלו לאלכוהול, תחביב ידוע של אדומי העורף…). קשוח כמו מסמר, וככה גם חד בקליעותיו.
    תודה רבה

  16. כיף של מאמר על אחלה שחקן.
    הסרטון מההול אוף פיים אדיר .הנזירות גדולללל מזכיר את האחים בלוז….

  17. מה שבאמת מעניין זה לאיפה נעלם המגיב פיני מוואלה NBA???
    אחרי כמה שנים שלא עקבתי פתאום גיליתי שהוא נעלם מעניין מה קרה ואיפה הוא היום נורא אהבתי לקרוא אותו… —

  18. אחת הקבוצות שחבל לי שפספסתי. אבל לא נורא, יש את הכדורסל של היום.
    תודה, מיקי. עשית צדק עם תספורת מארינס שידעה גם לקלוע.

  19. אהבתי אותו עוד מימיו בסנט ג'ונס, ובדרים טים צ'אק דיילי העלה אותו לרוב בחמישייה כי אז לארי סבל מאד מגבו.
    ראן TMC היה הדבר ב-NBA בתקופה ההיא.
    כל כך שמחתי כשקיבל את הג'וב בסנט ג'ונס וסגר מעגל. תודה מיקי על כיף של פוסט על כיף של ניו יורקי בנשמה!

  20. שחקן איטי, חכם, קלעי. לארי בירד של גולדן סטייט.
    הסיפור היפה היה החזרה שלו מהאלכוהול דווקא בעזרת המופת לחוסר יציבות דון נלסון.
    תמיד היה תענוג לצפייה, בשביל מי שאוהב כדורסל כזה.
    הווריירס של run TMC אף פעם לא היו ממש קונטנדרים, אבל היו קבוצה נהדרת.
    ראיתי שמישהו הזכיר את אינדיאנה שלו ושל רג'י כמי שהיו יכולים לתת פייט לסן אנטוניו של 99'. מגוחך כמובן.

  21. אחלה פוסט,
    לקרוא לטים הארדווי אבא של, זה קצת מעליב.
    כל השחקנים שציינת שהוא נבחר לפניהם ב 92 מלבד פיפן, לא התחרו איתו על אותו תפקיד (אז זה היה חשוב), זה עדיין הישג מצויין כמובן.
    כריס מאלין דומה לסטף גם בכך שהגדולה שלו לא כוללת הגנה, על אף שסטף ישחק בנבחרת ארה"ב האמיתית רק החל מהעונה הבאה.
    לדרים טים הוא הגיע על תקן קלעי שלשות, אבל היה בפער השחקן הנחות שם (גם עפ"י דבריו שלו), מלבד לייטנר שגם סחב תיקים כך שהיו בשיויון. זכור לי איך פטרוביץ' עבר אותו כמו קונוס באחת הכניסות היחידות שלו לסל נגד ארה"ב בשלב הבתים.

    1. תודה נתן,
      כדורסל נטו – מסכים איתך בעניין הארדוואי סיניור וג'וניור, התיאור היה לטובת הדור הצעיר שלא ידע את יוסף סיניור אלא רק את הג'וניור.

  22. תודה רבה.

    מנחם פעם כתב עליו קטע באחד הספרים, איך היה פריק של כדורסל והיה קולע מהחצי בעיניים עצומות או משהו בסגנון.
    אחד השחקנים האהובים עלי.
    היה גם מוסר משובח.

  23. לא אשכח איך עלה עם פחית בירה ביד והתנדנד מול הניקס בגארדן ישבתי בשורה השלישית ה f17t3 למי שמכיר והריח היה פשוט בלתי נסבל.
    פטריק יואינג ניגש אליו וחיבק אותו ויחדיו הלכו מחובקים לחדר ההלבשה.
    משם האגדה מספרת הוא יצא לגמילה.

  24. שחקן קשוח ביותר וקלעי בחסד. היה מאוד חכם במשחקו.
    כמו הורנאסק בעמדת ה-SG, לא חשבו שהם מסוגלים להתמודד עם האתלטים בליגה, אבל הם היו מצויינים.

  25. ועוד אנקדוטה שולית לגבי מאלין

    אי שם בסוף שנות ה-80 קלע 115 נקודות במשחק אולסטאר, את כל הנקודות של נבחרת המערב בתכלס.
    הדבר נעשה כנקמה על משחק קודם בו נבחרת המזרח עם ג'ורדן בתפקיד הסנטר הביסה את נבחרת המערב.

    המשחק בניצוחו של כריס מאלין שנערך אי שם בגדרה, הסתיים בתוצאה 115:102 והוכיח סופית כי אפשר לעשות דברים ממש מופרעים עם משחק המחשב האלמותי
    NBA FINELS – CELTICS VS LAKERS

    מתנצל על בזבוז הזמן שלכם, כוס מים מהברז על חשבוני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט