ללואיוויל יש ריח של אלופה / מנחם לס

בחרתי בבראקט את קנזס אבל…

לואיוויל נראית החזקה מכולן

 

היום  4 משחקים ומחר 4 משחקים של קבוצות ה-"סוויט 16". המנצחות יוכתרו כ-"עילית 8". מנצחות משחקי היום תשחקנה בשבת על הזכות להיות שתיים מהפיינל 4 מהמזרח ומערב, ושתי מנצחות יום ששי תמודדנה ביום ראשון על הזכות להיות השתיים הנוספות בפיינל פור מהדרום ומהמידווסט. מנצחות המזרח והדרום תתמודדנה ב-6 לאפריל באטלנטה על הזכות לשחק בגמר, ומנצחות המערב והמידווסט תתמודדנה באותו יום בחצי הגמר השני. משחק הגמר ב-8 לאפריל באטלנטה, שם אני נמצא עתה לפסח. אני עדיין עובד על השגת אקרדיטציה למשחקים באטלנטה, אחד הדברים הקשים להשגה.

לא ידעתי שלואיוויל כה טובה. נצחונה בטורניר הביג איסט נתן אינדיקציה על איזה סוג של קבוצה היא, ושני נצחונותיה בטורניר המכללות  הסיר כל ספק: לואיוויל היא הקבוצה הטובה ביותר בטורניר.

האם היא תנצח את האליפות? זה ספור שונה לחלוטין, קומראד, אבל לי היא מזכירה יותר ויותר את קנטקי מהעונה שעברה. לא כל כך הקנטקי של "שנה אחת וגמרנו" עם כל הפרשמן שלה, אלא קנטקי הנותנת הרגשה שהיא חזקה מדי.

ביום ששי היא משחקת נגד אורגון האלמונית, שלי נראתה כאחת הקבוצות הקשות ביותר לפיצוח מכולן. ידיה של לואיוויל תהיינה מלאות עם אורגון, ואם היא תעבור אותה, היא תשחק נגד המנצחת בין מישיגן-סטייט ודוק על הזכות להופיע שבוע אח"כ באטלנטה.

לפני ספסלה ימשיך מאמנה הקפיצי והאנרגטי ריק פיטינו לקפוץ, לנוע, לכרוע ברך, לצעוק הוראות (שאיש לא שומע, אגב!) ולהשתולל עם כל סל. קשה להאמין שהשעועית הזאת הוא כבר בן 60. הרי רק אתמול היה הצעיר שאימן את פרובידנס לפיינל פור, לפני הקריירה שהוא היה רוצה לשכוח בסלטיקס ובניקס. הוא חזר לכדורסל המכללות שם הוא היה שייך מלכתחילה כי אנשים בעלי אופי מנצנץ וחנטרישי כשלו יכולים להצליח רק עם צעירים בני 18 ו-19. עם אנשים כמו קובי, קווין גארנט, או זאק רנדולף זה לא יכול לעבוד.

אז לך תדע. אולי אליפות שנייה מחכה לפיטינו הזה, ואם אמנם ישיגנה, כל הכבוד לו, ולכדורסל שהצליח להשריש בצעיריו: הגנה לוחצת – מה זה לוחצת? חונקת! – על כל המגרש, כל רגע, כל שנייה, וללא הפסק. ספיד איז דה ניים אוף דה גיים היר. ספיד, שמעת? מהלך שמיני מתחילה ועד הסוף.

כמה טובים הם הקרדינלים האלה?

"אני לא רוצה לשים פרשר מיוחד על פיטינו ושחקניו", אמר מאמן קולורדו סטייט לארי יוסטשי אחרי שהקרדינלס גילחו את קבוצתו 56-82, "אבל משך 40 דקות היתה לי הרגשה כאילו שחקני הצעירים משחקים נגד קבוצת NBA". ואז הוא הוסיף: "זה לא יאומן ממש כיצד הוא מצליח להוציא משחקניו COMMITMENT כזה ל-40 דקות של לחץ בלתי פוסק. כל קבוצה זקוקה לקצת מזל כדי לנצח את הדבר הזה, אבל אני לא רואה קבוצה שיכולה לנצח את הקבוצה שלו!".

 

עברו כבר 26 שנה מאז הוא הוביל בהפתעה קולוסלית את פרובידנס הקטנה, אוניברסיטה קתולית ללא אספירציות גדולות, לפיינל פור. עברו 17 שנה מאז זכה באליפות היחידה שלו כמאמן קנטקי, כשהוא אומר לעצמו, "רגע, אולי הגיע הזמן לדברים טובים יותר?", והוא עזב את קנטקי לקבל את משחק מאמן הניקס ב-1987-1989. אני הייתי עד לשתי השנים המסכנות האלה כשלארי בירד, מייקל ג'ורדן, ורג'י מילר לא הפסיקו להאכילו מרורים. חזיתי אז בהרבה אימוני הניקס כי סטודנטים שלי עשו אז את הסטאז' שמה, והיה ברור לי שסגנון דיבורו, צורת אימוניו, והסטייל שבאישיותו לא מדבר אל הפט יואינגים של העולם. הם הסתכלו עליו כאילו הם אומרים 'מהיכן הצימוק הזה הגיע? מה הוא מבלבל לנו ת'מוח עם 'רה-רה' כמו במכללות?. אז הוא חזר לקנטקי מ-1989 עד 1997. אליפות נוספת הוא לא השיג.

אז הוא החליט לנסות מזלו שוב ב-NBA, הפעם בבוסטון סלטיקס מ-1997 עד 2001. זה היה DISASTER אפילו יותר גדול מאשר בניקס. אז הוא חזר לכור מחצבתו – קולג' בסקטבול ששם הוא שייך – ומ-2001 עד היום הוא בחזרה בלואיוויל. זה שהוא בעל סוסי מרוץ בלואיוויל, הבית של קנטקי דרבי לא מפריע כמובן.

הוא החליט לשנות את צורת משחקו, והחל להביא שחקנים כרוחו עם מחוייבות מחלטת וקבלה מחלטת של הגנה בראש מעייניהם. בשלוש השנים האחרונות הוא פיתח קבוצות הגנה שלא ראו כמותן במכללות, והעונה יש לו את הקבוצה הטובה מכולן. "אני כל כך נהנה מהשחקנים שיש לי שאני לא רוצה לעשות כל דבר אחד בחיי. רק לאמן שחקנים כאלה!".

פייטון סילבה הוא הפוינט גארד שלו – לא מהיר במיוחד אבל אמין עד התא האחרון בגופו – והוא הפרוטוטייפ של שיטת ריק פיטינו. הוא אומר על מאמנו: "הוא כל כך INTENSE (מרוכז ואינטנסיבי)! כל משחק עבורו הוא המשחק החשוב בעולם. הוא נותן הרגשה שכל משחק הוא המשחק האחרון עלי אדמות, וזה חודר ומשפיע עלינו עד שגם אנחנו מתחילים לחשוב כמוהו!"

 

פיטינו טוען שהיו לו חמש בוצות עם פרסונל אפילו יותר טוב. "אבל מבחינת מסירות, התחייבות, ודבקות במטרה אף פעם לא אימנתי קבוצה שאפילו היתה קרובה לקבוצה הזאת!".

וויין בלקשייר, אחד משחקניו היותר טובים אמר: "אולי אין לנו שחקנים ללוטרי, אבל בכל הטורניר אין אף קבוצה מה-64 עם כושר כשלנו. כשאנו מגלים קמצוץ של עייפות אנו עטים לטרף. מתקיפים כמו ניצים. לא משאירים טיפה על הכביש!".

פיטינו מדבר איתם על 5 דברים יותר מאשר על כל דבר אחר:

1. LOOSE BALL. כל כדור 'חופשי' חובה שתגיעו אליו ראשונים.

2. TIP THE BALL. אין צורך לגנוב כל כדור. מספיק לגעת בו ולהטות אותו מעט.

3. BACK TIP. זה כל מה שצריך – בק טיפ וזה כבר חלק מהגניבה.

4. ציפייה למסירה. תאמן את עיניך ומוחך לצפות לאן תבוא המסירה הבאה וכבר עשה חצי צעד לגניבת הכדור.

5. חסימה. תתרכז לא בשחקן, אלא לאיזה נקודה הוא יגיע עם הניתור, ואז נתר יחד איתו. הסיכויים לחסימה גדלים אז ב-50%.

כל מאמן בעולם יכול לדבר על חמשת הדברים הללו אך כמעט שאין קבוצות המבצעות את חמשת הדרישות של פיטינו שהם הלחם של כל שחקן הרוצה לשחק עבורו.

וכשזה קורה, משחק ההגנה של לואיוויל הופך לסימפוניה. עשו לי טובה ותנו בהם מבט. אף פעם לא המלצתי בכזה חום על קבוצת הגנה. הפעם אני עושה זאת כי הגנה כזאת לא ראיתם אף פעם.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. יש הסטוריה של מאמני מכללות שנכשלו באן בי איי (אני זוכר את ג'רי טרקניאן עם מגבת בפה).

    האם יש מאמני מכללות שהצליחו באן בי איי ?

  2. לארי בראון הוביל ב-1988 את קנזס לזכיה ב-NCAA אחרי שב-1986 הוביל אותם לפיינל פור. ב-NBA הוביל בראון את פילדלפיה לגמר ה-NBA ב-.2001. ב-2004 הוביל את דטרויט פיסטונס לזכיה באליפות וב-2005 שוב לגמר ה-NBA.
    לארי בראון הוא המאמן היחיד לזכות באליפות גם ב-NBA וגם במכללות.
    כמו כן זכה בראון בתואר מאמן השנה גם ב-ABA (שלוש פעמים) גם ב-NBA (ב-2001) וגם במכללות (ב-1988)

  3. אכן יש יותר דוגמאות של שמות גדולים מהמכללות שנכשלו ב-NBA דוגמאת פיטינו, קאליפרי וטארקניאן. היחיד שזכור לי שהגיע מהמכללות והצליח ב-NBA , בנוסף ללארי בראון הוא ד"ר ג'ק ראמזי שאימן 11 שנה בסיינט ג'וזף, מכללה קתולית קטנה בפילדלפיה, והוביל אותה להופעה בפיינל פור וב-NBA הוביל את פורטלנד לזכייה היחידה שלה באליפות בשנת-1977.

  4. אצל בובי נייט אף אחד לא היה רוצה לשחק בNBA.

    שחקנים מקצוענים ממש שנאו את משטר האימונים שלו.

    ג'ורדן למרות שלקח איתו זהב אולימפי בתחילת שנות ה-80 לא יכול היה לשמוע את השם שלו כמעומד לדרים טים.

    אם היה מגיע לNBA היה יותר אנטיפט וכעוס מהפלאח.

    לי יש הרגשה טובה מאוד באשר למישיגן.
    נראית לי אחת מ-3 המכללות הכי טובות בינתיים נקווה שהם הולכים ALL THE WAY.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט