אלף מילים על הת'אנדר / יובל עוז

אלף מילים על אוקלהומה

Posted on מרץ 21, 2013by 

חיזוק חיובי זה מושג מעורפל קצת. הוא מעורפל מכיוון שבנסיבות מסוימות לא נהסס להעניק אותו, בעוד בסיטואציה אחרת אנחנו לא נחשוב עליו בכלל. הרי כשתינוק מצליח לזחול או לתפוס כדור בפעם הראשונה אנחנו מרעיפים ומחבקים אותו בחיזוקים חיוביים, כך גם בפעם השנייה והשלישית, אבל בפעם הרביעית הווליום יורד, ובחמישית יורד עוד טיפה, ובזחילה השישית כבר זה נהיה מובן מאליו. התינוק מצפה לשאגות שמחה, בעוד אנחנו מעבירים עוד דף בעיתון. זה השלב בו התינוק מבין שהוא אמור להעלות את הרמה כדי לזכות בחיזוק חיובי נוסף ובתחושת ההצלחה הממכרת.

התינוק הוא אוקלהומה. אוקלהומה היא התינוק. והתינוק התבגר. אוקלהומה הייתה הסוויט הארט של ה-NBA בחצי העשור האחרון. הקבוצה שכולם אוהבים לאהוב, ממש גרסה ספורטיבית לנערה שממול. כל עונה הם זכו מהתקשורת ומהאוהדים לאינסוף חיזוקים חיוביים. סם פרסטי הוכתר כגאון, סקוט ברוקס זכה במאמן העונה ב-2010, קווין דוראנט הוזכר באותה נשימה עם לברון, אפילו האנטגוניזם שראסל ווסטברוק מייצר, אנטגוניזם שבקלות היה יכול לבנות לו תדמית של גילברט ארינס, התקבל בהבנה, ואפילו בחיבה ע"י חלק מאוהדי הליגה.

תמונההסוויט הארט של עולם הספורט

החיזוקים החיוביים הגיעו גם בעקבות הצלחה מקצועית. ב-2010 הת'אנדר הצליחו להפריע לריצת הפלייאוף של הלייקרס, שהסתיימה באליפות. עונה לאחר מכן הם כבר דיברו חזק בפוסט-סיזון והגיעו עד לגמר המערב. בעונה שעברה התבשיל שפרסטי התחיל להכין ב-2007 היה אמור להגיע לנקודת רתיחה, כשהת'אנדר הגיעו לגמר המערב בצורה יחסית חלקה. אלא ששם המתין לברון, שעם רגל אחת עצר את ההתקדמות הליניארית של הת'אנדר.

כשמסתכלים על הדוראנטים מרחוק, אפשר אולי להגיד שהסטירה שהם חטפו בגמר הייתה במקום, ושעכשיו הרעב בקבוצה לאליפות גדול יותר, שהם בשלים יותר. כמו הבד בויס ב-89, שנשדדו שנה לפני מול הלייקרס, או מיאמי עצמה, שב-2011 חטפה נוקאאוט מדאלאס. אני, אישית, חשבתי שההפסד בגמר ייתן להם את הדרייב ואת המוטיבציה כדי לחזור לזירת הפשע, לסדרת הגמר, ולחזור הפעם עם התואר. אם מסתכלים מרחוק, ייתכן שזה המצב. המאזן של הת'אנדר הוא מרשים לכל הדעות (19-50, 72.5% הצלחה), קווין דוראנט ממשיך להיות מלך הסלים של הליגה עם 28.4 נק', ונותן מספרי קריירה של 7.9 ריב', 4.5 אס' ו-50% מהשדה. גם ראסל ווסטברוק הפך לשחקן שלם יותר העונה עם 7.5 אס' (2 יותר מהעונה שעברה) ו-5.2 ריב', ועל השיפור של סרג' איבקה (13.3 נק' ב-57% מדהימים מהשדה, 7.8 ריב' ו-2.9 חס' לערב) כבר נכתבו מגילות.

עם זאת, אוקלהומה הגיעה לשלב בו התינוק כבר לא יכול לזכות בחיזוקים חיוביים מהסביבה רק בזכות שיפור זניח באסיסטים או באחוזים מהשדה. לא רק זה, הת'אנדר מגלים שהחיים לא כל כך קלים בצמרת, כשאתה הטים-טו-ביט ובכותרות, פתאום יש יותר ביקורות, פתאום לא רק שאין חיזוקים חיוביים, יש חיזוקים שליליים. פתאום מתחילים לדבר על כך שאף מלך סלים מכהן בעשור האחרון לא הוביל קבוצה לאליפות, פתאום מדברים על מה לעזאזל עושה קנדריק פרקינס בקבוצה הזו, פתאום יש ביקורת על המהלכים של סם פרסטי, פתאום אוקלהומה הפכה מהסוויט הארט של אמריקה לקבוצה מבולבלת.

תמונהאולי הוא לא מספיק רע? דוראנט

השבוע האחרון היה מיקרוקוסמוס לעונה כולה. לצד ניצחונות מרשימים על יוטה, אורלנדו ודאלאס (בהפרש ממוצע של 11 נק' למשחק), שחשפו שוב כמה הקבוצה הזו באמת טובה וכשרונית, הגיעו שני הפסדים צמודים מול דנבר וממפיס, שמעמידים בסימן שאלה את עליונותה של אוקלהומה במערב. אם נדמה את הצלחת אוקלהומה בעונות האחרונות לטיפוס על הר, אז בכל אחת מהעונות האחרונות הם טיפסו לגבהים חדשים. העונה, בפעם הראשונה, יש תחושה כאילו הם הולכים על מישור, כשבאופק יש הר גבוה מאוד.

להר הגבוה מאוד הזה קוראים מיאמי, שמה שהיא עושה בחודש וחצי האחרון ייכנס לדפי ההיסטוריה ולמילונים תחת הערך "איך להתעורר בזמן הנכון בעונה הרגילה". מה שיפה ברצף המטורף של מיאמי מאז אותו הפסד לאינדיאנה, שנדמה שהתרחש במילניום הקודם, הוא לא רק ה"מה", אלא ה"איך". להיט יש רצף של 24 ניצחונות מכל הסוגים. עם קאמבקים מטורפים (כמו מול הקאבס או בוסטון או הניקס), עם בלו-אאוט מרשימים (כמו מול הת'אנדר או הקליפרס), מול סגנון משחק שונה (כמו מול ממפיס), עם הצהרת כוונות (כמו מול אינדיאנה) או סתם גם כשלא הולך (כמו מול אורלנדו או סקרמנטו).

לעומת ההיט, ה"איך" של הת'אנדר רחוק מלהרשים. במשחקים שהוכרעו ב-3 נק' או פחות יש לאוקלהומה רקורד לא מחמיא של 6-3 (33.3%). רק לשם השוואה, זה המאזן הגרוע ביותר מבין כל קבוצות הפלייאוף בליגה (מלבד אינדיאנה). בנוסף, מול קבוצות מעל 50% לת'אנדר יש 22 ניצחונות מול 16 הפסדים, שזה המאזן הכי גרוע בין 5 הראשונות במערב ורחוק שנות אור מהמאזן של ההיט (11-27). המסקנה המתבקשת היא שהת'אנדר מנצחים הרבה משחקים בזכות העובדה שהם מוכשרים בטירוף, אבל כשזה מגיע לרגעי האמת, מול הקבוצות הטובות באמת או במאני טיים, משהו שם עדיין לא ברמה של הקבוצות הגדולות ביותר.

יכול להיות שהיעדר הקילר האינסטינקט הוא תוצאה של הויתור על ג'יימס הארדן. הזקן היה חלק בלתי נפרד מההצלחה של אוקלהומה בעונה שעברה ומכוח ההרתעה שהיא ייצרה ברחבי הליגה, ואולי הטרייד עליו פגם במשהו בעוצמה של הקבוצה. אולי זה בכלל משהו שקשור באופי של קווין דוראנט, אולי הוא לא מספיק רע. בזמן האחרון, לא נדיר לשמוע בעולם הטוקבקים את המשפט "דוראנט צריך להיות יותר כמו ווסטברוק, ולהיפך".

תמונהעומד במקום. ברוקס

לטעמי, המשהו הזה שעדיין לא ברמה של הקבוצות הגדולות ביותר הוא סקוט ברוקס. המאמן התקדם, כמו הקבוצה שלו, בכל עונה. הוא הפך למוערך יותר ויותר וצבר קילומטראז' פלייאוף לא מבוטל (בנוסף לכך שהוא התגלה ככפיל של ליאם ניסן). לכן מובן מדוע לא היו היסוסים כשהוארך החוזה שלו בקיץ. אבל ברוקס, כמו שכבר אמרתי במספר הזדמנויות, צריך להעלות את הרמה שלו כשהוא מתמודד מול תותחים כבדים כמו פופוביץ', ספולסטרה, הולינס ואחרים. בנפרד, הויתור על הארדן, היעדר הרוע של KD והעמידה במקום של ברוקס לא אמורים להיות מכשול עבור קבוצה כזאת מוכשרת. אולם כשכל המרכיבים הללו מתחברים יחדיו, אנחנו מקבלים קבוצה שהולכת במישור בלי שום חיזוק חיובי שיתן לה את הדחיפה להתחיל לטפס על ההר.

החדשות הטובות עבור הת'אנדר הוא שגורלם עדיין לא נחרץ. הפלייאוף ייתן להם את ההזדמנות להוכיח על הבמה הגדולה מכולם שיש להם את מה שצריך כדי לטפס על ההר התלול הזה ולעשות את קפיצת המדרגה האחרונה שנותרה לקבוצה של סם פרסטי. כל הנתונים מהעונה הרגילה הם טובים ויפים, אבל כבר ראינו קבוצות מתחברות בפלייאוף לריצה מוצלחת שמשאירה את הנתונים לסטטיסטיקאים ואת היריבות מאחור. לאוקלהומה בהחלט יש מספיק כשרון כדי לעשות זאת, אולם עדיין לא ראינו ממנה את הניצוץ הזה, את הדרייב הזה, את מה שמיאמי מראה שיש לה בכמויות בחודש וחצי האחרונים. מול היריבות העונה, כשרון טבעי לא מספיק. הת'אנדר יצטרכו להוציא מעצמם יכולות שהם לא נזקקו להן עד כה. It's Time to Step  UP

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. התאנדרס בעונה בינונית , עדין במאזן מרשים .
    העזיבה של הארדן החלישה את הקבוצה .
    הניתוח והמאזן מול הקבוצות החזקות הפתיע אותי לרעה ומעיד על בטן רכה של הקבוצה .
    אני צופה שהיריבות בין ההיט למיאמי עשויה להתפתח למשהו גדול בהנחה שיצליחו לשחזר כמה גמרים רצופים .
    העונה מיאמי נראים חזקים מתמיד , חסר לי קצת דם רע בין הקבוצות , איזו תקרית אלימה בין ווסטברוק לוויד ( נניח ) , משהו שיצית את היריבות.
    אני מתלהב מדוראנט כפי שהתלהבתי מקובי בשנות העשרים המוקדמות שלו , כנראה שהאופי שלו טוב מידיי , אין סיבה שלא יהיה רוצח סדרתי ולא רוצח שקט . הוא חייב לזרוק יותר ולהיות אגרסיבי יותר .
    דוראנט בשיאו הוא תאווה לעיניים , אולי כדאי לחזק את הקבוצה ב 2 וותיקים , בעיקר רכז ותיק שיעזור לווסטברוק לשפר את קבלת ההחלטות .
    העתיד יחד עם איבקה וספולושה נראה טוב , מפרקינס אני לא כל כך מחזיק.
    מיאמי מנוסה מאוד וזה שווה המון בעיקר במאי ויוני חודשים שאין מקום לילדים בחיתול.

  2. תודה. התחושה באמת מרחפת, ללא ביסוס ממשי.
    כל עונה בשלוש האחרונות הם הגיעו שלב אחד נוסף בפלייאוף. לפי אותה מגמה, זה אמור להיגמר עם טבעת השנה.

  3. אחת הבעיות של הת'אנדר (יותר אפילו מעזיבת הארדן כי הגיע במקומו קווין מרטין שיש לו יכולות מסוג אחר, והוא יכול לשחק עם דוראנט וראסל ווסטברוק ביתר קלות ובפחות הפרעה משכאשר הארדן משחק איתם) היא חוסר ההתפתחות, ולמעשה אולי אפילו הירידה, במשחקם של איבקה וספולושה. ישנם משחקים שלמים בהם הם נעלמים. לא נראה לי שהם התפתחו והתקדמו ולכן הת'אנדר דורכת במקום, אם לא צועדת אחורנית.

  4. מבחינת כדורסל יש להם הרבה, עם קו אחורי מצויין ושני סופרסטארים. אין לקבוצה הזו משחק פנים טוב מספיק, הם ג'אמפ שוטינג טים כמו שבראקלי אומר וזה לא מנצח בפלייאוף.
    חסר שם גבוה מתאים (נגיד טייסון צ'אנדלר, למרות שזה חסר בהרבה קבוצות) ובכלל ההגנה שלהם לא בנויה לקבוצות הטובות ביותר.
    לא מסכים עם מנחם לגבי הארדן. נכון שמרטין מתאים יותר לשחק עם דוראנט וווסטברוק, אבל הארדן הוביל את המחליפים ושמר על רמה גבוהה ברוטציה, מרטין לא יכול. הארדן גם נתן מימד של חדירה לסל ושוב, הובלת כדור והנהגה. אין ספק שהם פחות טובים מבעונה הקודמת.
    לדעתי האופציות שלהם לשיפור הן הגנה כמו של ההיט עם טראפ מעולה עם לחץ על מובילי כדור, או לחפש גבוה שיתן להם חסימות ויסגור את הצבע.
    עדיין עם מעידה של מיאמי הם המועמדים לזכות בתואר.

  5. הבעיה היא ווסטברוק לפי דעתי הם יכולים לעשות עליו טרייד משתלם ואז לגרום לדוראנט להבין שזו הקבוצה שלו ואם הוא לא יהיה יותר רע הוא לא יהיה בlevel של הגדולים באת.(אולי להנחית איזה גבוה רציני או רכז טבעי יותר פחות טוב אך יותר שלם)

  6. Great article. Dr Les, you are so wrong regarding OKC.
    Harden was there option to make the next step. There current priblem isthe coach. When it comes to playing hi level team and close games. They are bad and absolutely relying on jump shots and Duran/westbrook to go one on one.

  7. מנחם אני לא מסכים עם האמירה שלך שאיבקה וספולושה לא התקדמו, או הלכו אחורה. ספולושה עדיין סטופר מצוין ואיבקה רק שיפר את המשחק שלו העונה (קולע כמעט 5 נק' יותר באחוזים מדהימים והוא חלק הרבה יותר משמעותי בקבוצה העונה). אם כבר, לא משתמשים בו מספיק. גבוה שקולע ככה מבחוץ הוא נכס ונשק קטלני ב-NBA (ע"ע כריס בוש במיאמי). בסופו של דבר רוב החצים שלנו מופנים בסופו של דבר לסקוט ברוקס, וההבנה שהוא צריך להעלות את הרמה שלו כדי שאוקלהומה תגיע לרמה שחשבנו שהיא תגיע אליה העונה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט