הפיינל פור כאן – פנרבחצ'א אולקר (פוסט ל-ARCHIVE של המצויינים באתר, מ.ל) / גרשון רוקח

פורסם ב - 15. מאי, 2017 ע"י ב - כללי

 

פרולוג:

"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.

חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה.

עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הרמב"ם, הלכות תשובה)

 

בשבוע שעבר, אחרי שפנר קרעה את אנאדולו במשחק חוץ ב- 40 הפרש, כתבתי לחברים בוואטסאפ: "אלופת אירופה הבאה". אחד החברים ענה: "אם לא עכשיו, אז כנראה שאף פעם…". יש תחושה סביב פנר שלא תהיה לה אפשרות טובה יותר לזכות ביורוליג. היא נמצאת בכושר מדהים, טיילה ברבע הגמר בלי יתרון ביתיות, מחזיקה במאמן הכי טוב ביורוליג, בגבוה הכי טוב העונה ובגארד אירופי איכותי כיאה למסורת. גארד שכנראה לא יהיה פה בעונה הבאה. אה, והפיינל-פור מתרחש בעיר שלה. יש תחושה שהפיינל-פור הזה הוא יום-כיפור של פנר שבו הכל מונח על הכף. כל מהלך יכול להכריע, כל שחקן יכול להיות הגיבור של הפיינל-פור. זה הזמן של פנר, רגע לפני ששערי שמיים ננעלים.

את הפריוויו ילווה הטורקי מספר אחת- ברי סחרוף

 

 

היסטוריה:

ב- 1913, רגע לפני המלחמה שהביאה לשקיעת האימפריה העות'מאנית, הוקמה באיסטנבול קבוצת הכדורסל של מועדון הספורט פנרבחצ'ה, או בקיצור: פנר. בשנות החמישים והשישים זכתה פנר בשלושה תארי אליפות טורקיים. ב-1966 הוקמה הסופר-ליג הטורקית (הליגה הטורקית בלשון העם), אך פנר, שזכתה באליפות האחרונה בגרסה הקודמת של הליגה ב-1965 חיכתה עד 1991 לזכייה ראשונה באליפות טורקיה בגרסה החדשה. באותן שנים הגיעה פנר להישגים בינוניים מאוד בזירה האירופית- ב- 1992 היא הודחה בשלב הראשון של גביע אירופה לאלופות (יורוליג דאז). לקראת סוף שנות ה-90 וכניסת הכסף הגדול לכדורסל הטורקי חזרה פנר לעונה נוספת ביורוליג (1997-1998) יחד עם קבוצת כוכבים שכללה את מחמוד עבדול ראוף, מרקו מיליץ' ואיברהים קוטלאי הנפלא. פנר הודחה כבר בשמינית הגמר מול ריאל מדריד והמשיכה בשנים הבאות לדשדש בבינוניותה.
ואז הגיע קיץ 2006 ואיתו אחת ההזיות שרק הכדורסל האירופי יכול לייצר: אולקר, אלופת טורקיה חודש קודם לכן, איבדה את הספונסר הראשי שבחר לתמוך ביריבתה העירונית- פנרבחצ'ה. פנרבחצ'ה הפכה להיות פנרבחצ'ה-אולקר ( זה הזוי ברמות קשות, אמנם קשה למצוא השוואה ראויה בארץ, כיוון שאין עיר שמכילה כל כך הרבה קבוצות דומיננטיות כמו איסטנבול, יחד עם אנאדולו, גלאטסריי ובשיקטאש, אבל זה מקביל למיזוג של צ'לסי וטוטנהאם לדוגמא). אגב, בתום עונת 2014-2015 הפסיק הספונסר "אולקר" את תמיכתו והקבוצה חזרה לשמה הקודם וההגיוני- פנרבחצ'ה.
המיזוג החל את התקופה הגדולה של פנר, אם בארבעים השנים בין 1966-2006 זכתה פנר באליפות אחת, החל מ- 2006 זכתה פנרבחצ'ה-אולקר בעוד שש אליפויות ולקחה מאפס אנאדולו (פילזן לשעבר) את הבכורה בליגה הטורקית. עם זאת, כיאה ולמסורת הטורקית הכושלת, השליטה בליגה הטורקית לא הצליחה להיתרגם להצלחה במפעל האירופי הבכיר. למרות תקציב העתק,  מלבד הגעה אחת לרבע הגמר ב2007-8, נעצרה פנר תמיד בשלב הטופ-16 או אפילו בשלב המוקדם. ב- 2013 החליטה פנר שהשקעה בשחקנים זה נחמד, אבל כל כבשה צריכה רועה שנואם יפה בקצב, ובלי מאמן גדול זה לא יעבוד. אז הם הלכו על מאמן ענק. ז'ליקו אוברדוביץ', הווינר הכי גדול בכדורסל האירופי הגיע לפנר כדי להביא אותה לראשונה לפיינל-פור (ולהיות הקבוצה הטורקית הראשונה בפיינל-פור מאז אנאדולו ב- 2001). ז'ליקו נכשל בשנה הראשונה, אך בשנה שלאחר מכן (2014/2015) כבר הוביל את הטורקים לפיינל-פור והדחה בחצי הגמר. בעונה שעברה, התקדמה פנר עוד שלב והגיעה עד הגמר מול צסק"א, שם הגיעה למרחק נגיעה מהגביע בזכות קאמבק ענק. ריבאונד התקפה וסל של חריאפה על הבאזר הובילו את המשחק להארכה, שם הרוסים לקחו שליטה וזכו בגביע. פנר המשיכה לזכיה באליפות טורקיה והגיעה לעונה הנוכחית עם סגל כמעט זהה ועם אמונה שאפשר לעלות את המדרגה הנוספת בדרך אל התואר.

שמישהו יתווכח אתו

 

המאמן:

אז אם שרדתם את מאה וארבע השנים של פנרבחצ'ה, כנראה שאין צורך להציג בפניכם את המאמן הכי גדול ביורוליג, אולי המאמן הכי גדול באירופה אי-פעם. לז'ליקו, "השועל" בפי העם, יש שמונה תארי יורוליג, הוא זכה בראשון עם פרטיזן בלגרד ואז עם חובנטוד, ריאל מדריד ופנתאנייקוס, ועוד פעם עם פאו ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. חמש פעמים זכתה פנאתנייקוס באליפות אירופה בהדרכתו של השועל הסרבי. מיותר לציין שמאז שעזב אותה היא אפילו לא באזור. אז אוברדוביץ' הוא כנראה השילוב האידיאלי (ברמה האירופית) בין הבנה וניהול משחק לבין כריזמה ואישיות עוצמתית. רשימת התארים של אוברדוביץ' כמעט לא הגיונית, מלבד שמונה זכיות ביורוליג, הוא גם מחזיק בשתי זכיות באליפויות עולם אחת כשחקן ואחת כמאמן, שתי מדליות כסף אולימפיות- כשחקן וכמאמן, זכיה באליפות אירופה כמאמן נבחרת סרביה ועוד רשימה אינסופית של תארים מקומיים. האיש הוא ווינר בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. האגדות מספרות על משברים יזומים באמצע העונה, על שחקנים צעירים שעברו טירונות ועל עודד קטש אחד שהביא לו גביע אירופי זכור במיוחד. אוברדוביץ' פרץ את תקרת הזכוכית של הקבוצות הטורקיות כשהצליח להפוך את הכסף הרב (מאוד מאוד) שמושקע בקבוצה לכדי יחידה לוחמנית ומנצחת. אוברדוביץ' לא יכול להרשות לעצמו להיכשל בפיינל-פור שלישי ברציפות. הביתיות, יחד עם הניסיון שצברה הקבוצה בשנתיים האחרונות אמורים להיות כר נוח מספיק עבור ז'ליקו כדי להביא סופסוף את התואר לטורקיה.
נ.ב. אוברדוביץ', מהרבה בחינות, מהווה גרסה אירופית למאמן הכי גדול מעבר לים-פופוביץ', בטח בשנים הארוכות של הסרבי ביוון. העובדה ששניהם הם המאמנים הכי דומיננטיים ביבשת שלהם הופכת את ההשוואה למתבקשת. אחרי האליפות המזהירה של הספרס ב-2014 גם דווח על שימוש של אוברדוביץ' בסאן-אנטוניו המופלאה של אותה עונה בכדי לשכלל את הכדורסל של פנר. אבל נקודת הדימיון המשמעותית מכל היא השלוחות שאוברדוביץ' ופופ שולחים בליגה שבה הם מתחרים. אצל ז'ליקו, כמו אצל, פופ יש מספר שחקנים שעברו דרכו ונמצאים היום בנקודת מפתח באירופה (אפילו אצלנו קטש מוביל את הליגה). אבל השלוחה המובהקת ביותר של השועל הסרבי התנחלה לה ברוסיה והעיזה ברוב חוצפתה לקחת את הגביע מהאב המייסד בגמר של העונה שעברה. עוד גמר של אוברדוביץ' נגד איטודיס, מאמנה של צסק"א ומי שהיה עוזרו הנצחי של השועל יהווה ניצחון גדול נוסף למורשת הלא-תיאמן של הסרבי.

 

(סוג של אלוהים…)

אז מה היה לנו העונה?

עונה מוזרה עוברת על פנר. לכאורה, בנקודת הזמן הנוכחית פנר נמצאת בנקודה שבה היא אמורה להיות: פיינל-פור היורוליג ובמקום הראשון בליגה הטורקית. נשמע יופי, לא? אז נוסיף שפנר, ללא ספק הקבוצה הכי טובה בטורקיה, הודחה השנה ברבע-גמר הגביע וסיימה את העונה הסדירה ביורוליג רק במקום החמישי.

אחרי האכזבה הגדולה בגמר של העונה שעברה, פנר הגיעה לעונה הנוכחית עם מעמד ששמור רק לשתיים- ריאל וצסק"א. היא נחשבה לאחת מהטריו שמקומו בפיינל-פור כמעט מובטח. הפתיחה היתה צפויה. מאזן 4-0 אחרי ארבעה משחקים ו- 8-3 קצת אחרי נקודת השליש, היו הקצב המצופה מהחבורה של ז'ליקו. אלא שאז איבדה פנר את הקצב, ראתה כיצד שחקניה מחסירים משחקים (בעיקר בוגדנוביץ') ואיבדה לגמרי את האחיזה בשלישייה הראשונה. כמה בינונית היתה פנר בשלב הזה? מכבי תל-אביב, כן מכבי תל אביב שלכם, זו שגלבוע/גליל ניצחה השבוע בפעם השלישית, השלימה עליה סוויפ. את רצף המשחקים שבין מחזור 12-29 סיימה פנר במאזן 9-9. כזה שבעונה שלמה לא מספיק לעליה לטופ 8.
בשלב מסוים, ברור היה שפנר תסיים רחוק מאוד משלוש המובילות והיא נאבקה על המקום הרביעי ויתרון הביתיות עם פאו ובאסקוניה. אלא שלמחזור האחרון הגיעה פנר עם שלושה הפסדים רצופים ויתרון הביתיות כבר היה חלום רחוק. לפנר במחזור האחרון היתה מטרה אחת- להימנע מצסק"א, ואם אפשר אז גם מהלהקה של ספאנוליס. פנר גברה בקושי על ברצלונה הדיכאונית וחסרת העניין, ובזכות התוצאות האחרות סיימה במקום החמישי שהבטיח לה סדרה פיקנטית מול האקסית של ז'ליקו. מאז עזב את פאו, אוברדוביץ' לא ניצח באואקה, היה ברור לכולם שכדי להעפיל לפיינל-פור הוא יהיה חייב לנצח שם.

 

ואז הגיע המשחק הראשון, או ליתר דיוק המחצית השניה של המשחק הראשון- המחצית הראשונה הסתיימה ב- 42-28 מרשים מאוד של היוונים והחבורה של אוברדוביץ' נראתה אובדת עצות. ואז פנר סוף-סוף הציגה את ההגנה שהפכה אותה לקבוצה הכי קשה ביבשת. 16 נקודות. כן, 16 נקודות,  זה מה שקלעה פנאתנייקוס במשחק בית במחצית שלמה. פנר קלעה בזמן הזה 43. המחצית הזו היא האירוע המכונן בעונה של פנר, זו המחצית שכולנו נזכור אם פנר תהפוך להיות אלופת אירופה. מחצית של עוצמה, כישרון ווינריות. מחצית של אוברדוביץ'. אחרי ה-71-58 במשחק הראשון המשיכה פנר לניצחון קשה במשחק השני ולטיול ליל קיץ באיסטנבול במשחק השלישי. בסדרה הזו פנר היתה הראשונה בהיסטוריה להשלים סוויפ ביורוליג בסדרת הטוב מ-5 ללא יתרון ביתיות והראשונה להשלים שלושה סוויפים רצופים בשלוש עונות עוקבות (אחרי מכבי וריאל שסבלו מנחת זרועה בעונות הקודמות). פנר, כפי שנכתב, ניצחה השבוע את אנאדולו אפס, קבוצת כמעט פיינל-פור, ב40 הפרש במשחק חוץ. פנרבחצ'ה, כמו קבוצה של אוברדוביץ' מגיעה לשיא בדיוק ברגע הנכון.

 

סגל:

אלה הלאומים של שחקניה המובילים של פנר לפי מספר הדקות: אמריקאי, סרבי, יווני, אמריקאי עם אזרחות טורקית, צ'כי, איטלקי, סרבי, אמריקאי ומקדוני. הכדורסל הטורקי הצמיח בשנים האחרונות כמה מהנבחרות הצעירות הכי טובות שיש, אבל אצל פנר, אין למקומיים כמעט מקום. הקבוצה הטורקית, בהשוואה לשאר הקבוצות בפיינל-פור, משתמשת ברוטציה די קצרה. לחמישייה הראשונה בפנר אין המון משמעות, אבל זו קבוצה שבפועל משתמשת בשמונה ורבע שחקנים במשחקים חשובים, זה יכול להיות נתון משמעותי לפני בליץ של שני משחקים מכריעים בהפרש של יומיים. הסגל הקצר והדקות הרבות של הכוכבים שלחו שניים מהכוכבים של פנר, בוגדנוביץ' ואודו, לחמישיית העונה של היורוליג (שאגב דמתה מאוד, ארבעה מתוך חמישה, לזו שהעליתי פה בסיכום עונת היורוליג, טפיחה קלה על השכם).

חמישייה (לא החמישייה הפותחת, אלא חמשת השחקנים המשמעותיים ביותר לטעמי על-פי עמדות):     

בוגדן בוגדנוביץ'- (סרביה, 1.97, גארד) – הרחבה בהמשך.

קוסטאס סלוקאס (יוון, 1.90, גארד) – גארד יווני חביב שתורם 9.5 נקודות ו- 4.6 אסיסטים למשחק. אהוב על אוברדוביץ' ומקבל דקות רבות גם במשחקים שבהם הוא לא תורם בקליעה, בזכות ניהול המשחק וההגנה. עונת שיא בקריירה של היווני שעדיין קצת חוסה בצילם של הגארדים היווניים הגדולים של הדור הקודם- ספאנוליס, פפאלוקאס ודיאמנדיטיס.

ניקולה קאליניץ' (סרביה, 2.02, פורוורד) – אתלט נפלא שמוצא את עצמו בתור שחקן משלים נחמד אצל ז'ליקו. תורם 7 נקודות למשחק, אבל השתפר מאוד בסדרת רבע הגמר מול פאו. עמדה שלוש היא נקודת תורפה מסוימת אצל הטורקים. קאליניץ' (יחד עם נאנלי) חייב להיות טוב כדי שנקודת התורפה הזו לא תורגש.

יאן וסלי (צ'כיה, 2.13, פורוורד-סנטר) –  את הגבוה הצ'כי האתלטי אין צורך להציג בפני אוהדי מכבי ת"א, אותה הדיח ב- 2010 יחד עם פרטיזן בלגרד הזכורה לטוב. וסלי הספיק להיבחר במקום ה- 6 בדראפט ולאכזב בשנותיו בליגה הטובה בעולם (וושניגטון ודנבר). בפנרבחצ'ה הוא הפך לאחד הגבוהים המאיימים ביבשת ואיבד לחלוטין את מעט הקליעה שהיתה לו בפרטיזן (כולל לשלוש). סובל מעונה חלשה יחסית אחרי שבעונה שעברה נכנס לחמישיית העונה ביורוליג. שומר טוב ושחקן פיקנרול נפלא, אבל קלעי עונשין מזעזע שבגמר בעונה שעברה סיים עם 1/10 מהעונשין. אחוזים סבירים שלו מהקו היו ככל הנראה מביאים את הגביע לאיסטנבול.

אקפה אודו (ארה"ב, 2.08, סנטר) – הגבוה הכי טוב ביורוליג העונה. חבר בחמישיית העונה של היורוליג. חבריו, באקט שלקוח מליגה אחרת, הריצו אותו לקמפיין שחקן ההגנה של השנה וכעסו מאוד כשהוא לא זכה (ומכאן נשלח את ברכותינו לאדם האנגה ההונגרי האהוב). אודו תורם 12 נקודות, 8 ריבאונדים ו- 2 חסימות למשחק. אבל בעיקר מהווה את הבסיס להגנה הכל-כך מפחידה של פנר. שלישי בדקות למשחק ביורוליג העונה והיחיד מבין שחקני הפיינל-פור שמשחק מעל 30 דקות למשחק. סלע. חומה. תבחרו באיזה דימוי שבא לכם כדי לתאר את השחקן הכי יציב של פנר העונה.

 

אודו. הכי טוב שיש

 

ספסל:

בובי דיקסון (ארה"ב, 1.78, גארד) – הגארד האמריקאי התזזיתי בן ה-34 (שהתאזרח בטורקיה)  שהוביל את קרשיאקה לזכיה מפתיעה באליפות טורקיה ב2015 הצטרף בפתיחת העונה שעברה לפנר ובמידה מסוימת בא לתפוס את מקומו של אנדרו גאודלוק שסיים את הרומן עם אוברדוביץ' בטונים צורמים. דיקסון הוא קלעי מצוין שמבכר את הקליעה לשלוש על זו לשתיים. קולע באחוזים נפלאים מהקו (מעל 90% עונתי), אבל לא מגיע לשם מספיק. היה האחראי המוביל לקאמבק המטורף בגמר של העונה שעברה. האס של ז'ליקו שיכול, יותר מכל אחד אחר, לקלוע הרבה נקודות בזמן קצר.

ג'יג'י דאטומה (איטליה, 2.03, פורוורד) – עוד שחקן שבדומה לוסלי עשה סיבוב לא מוצלח באן.בי.איי (דטרויט וקדנציה קצרה בבוסטון) ושב ליורוליג. דאטומה משחק בדרך-כלל בעמדה 4 בפנר, למרות שעל הנייר הוא גם אחלה לעמדה שלוש. קלעי מצוין מחוץ לקשת. נתון שיש לו משמעות קריטית בקבוצה שמתבססת לא מעט על הפיקנרול בין בוגדנוביץ/סלוקאס/דיקסון לבין וסלי ובעיקר אודו. הנוכחות של דאטומה מאפשרת ריווח של המשחק ודאנקים מהדהדים של שני הגבוהים האתלטים. מצוי בשבועות האחרונים בתקופה פחות טובה (אחרי רצף מצוין באמצע העונה), אבל עשוי להיות "האנדרס נוצ'יוני" של פיינל פור 2017 ולהיות ההבדל בין ההצלחה לכישלון של פנר.

ג'יימס נאנלי (אמריקאי, 2.01, סמול פורוורד) – יש אשדודים בקהל? כי יש לכם נציג בפיינל-פור… ג'יימס נאנלי שהיה אחד האחראים המרכזיים להישארותה של אשדוד בליגה לפני שנתיים התגלגל בדרך פלא מאבלינו האיטלקית לאימפריה של אוברדוביץ'. נאנלי נתן כמה משחקים לא רעים בכלל העונה ומהווה את השחקן השמיני ברוטציה במועמדת אמיתית לזכיה ביורוליג. סיפור יפה. נאנלי של אשדוד היה סקורר חסר מצפון מעמדה 3-4, אבל תחת אוברדוביץ' מצליח לעשות את המעבר לרול-פלייר. אני עדיין לא נהנה מהדקות שלו בפנר ומאמין שהוא מהווה נקודת תורפה מסוימת. מצד שני, במשחק האחרון בסדרה מול פאו נאנלי היה מצוין בדקות שקיבל.

וחצי שחקן- פרו אנטיץ' (מקדוניה, 2.11, סנטר)- זכור לחלקנו מהתקופה באטלנטה בה יצר ריווח ייחודי עם שלשות מעמדה 5. בעונה שעברה היה שחקן משמעותי מאוד בפנר והצטיין בגמר היורוליג המאוזכר לעייפה נגד צסק"א, העונה מהווה את השחקן התשיעי ברוטציה של פנר. לא משחק הרבה העונה ולא תורם כמעט כלום. אבל לאנטיץ' עשוי להיות תפקיד מרכזי מול הקו הקדמי הארוך והמפחיד של ריאל מדריד- איון, רנדולף, רייס והאנטר. ייתכן שדווקא בחצי הגמר, אנטיץ' הנשכח, שכמעט לא שיחק ברבע הגמר מול פאו, ישוב להיות שחקן מרכזי ברוטציה של פנר.

 

הכוכב:

שימו לב לרשימת הזוכים MVP של פיינל-פור היורוליג מאז 2001- מוכנים? הולכים אחורה: דה קולו, נוצ'יוני, טייריס רייס, ספאנוליס, ספאנוליס, דיאמנדיטיס, נבארו, ספאנוליס, לנגדון, דיאמנדיטיס, פפאלוקאס, שאראס, פארקר, בודירוגה, בודירוגה, מאנו ג'ינובילי ואריאל מקדונלד.
האגדה טוענת שהכדורסל האירופי דורש ביג-מנים גדולים וכדורסל איטי, בעוד בליגה של הגדולים כבר מזמן עברו לגבוהים אתלטים שבעיקר שומרים על הטבעת. אבל מבט על הזוכים בMVP של הפיינל-פור מראה שבזמן שבארה"ב שאקיל ודאנקן עוד חילקו ביניהם את כל התארים האפשריים, באירופה הבינו שגארדים הם אלו שמביאים תארים. כמעט כל הזוכים ב- 16 השנים האחרונות היו גארדים, רובם רכזים (וחלקם גדול יווניים). בודירוגה שמופיע פעמיים היה למעשה רכז מעמדה מספר 3. האנומליה היחידה היא נוצ'יוני שזכייתו בתואר היתה לא צפויה לחלוטין. הפעם האחרונה ששחקן פנים אמיתי זכה בתואר היתה בשנת 2000 עם רברצ'ה הנפלא של פאו.

בינואר 2014, כשבוגדן בוגדנוביץ' הצעיר עוד הרים מסירות לבובאן מריאנוביץ בפרטיזן בלגרד, נשאל סטניסלב פשיץ', המאמן הסרבי הנערץ שאימן אז את באיירן מינכן, מי הוא השחקן הטוב באירופה. פשיץ' ענה בלי לחשוב פעמיים: בוגדנוביץ'. פרטיזן היתה אז קבוצה יורוליג שולית והתשובה של פשיץ' הפתיעה רבים, על אף שכישרונו של הגארד הסרבי הנחמד למראה היה ידוע לכל (ניצח את מכבי באותה עונה בתצוגה אדירה).

בתום אותה עונה, לאחר עזיבתו של בויאן בוגדנוביץ' (העניין דורש חדות) הקרואטי לברוקלין נטס, הובא בוגדן הצעיר יחד עם אנדרו גאודלוק כדי לבנות קו אחורי אקספלוסיבי ומאוד לא אוברדוביצ'י. לאחר מספר חודשים כבר היה ברור שבוגדן הצעיר עבר את הטירונות של השועל. הוא הפך להיות שומר טוב יותר ובעיקר שחקן התקפה אחראי יותר. אחראי מדי לדעתי. העונה הסתיימה בהפסד מאכזב לריאל בפיינל-פור. בתום אותה עונה ויתרה פנר על גאודלוק באקט של אמון בגארד הסרבי שאכן הוביל אותה עד לגמר היורוליג ב2016 בעונה לא רעה בכלל. אבל משחק הגמר, כנראה המשחק החשוב ביותר של בוגדנוביץ' הצעיר בקריירה, היה אכזבה. בוגדנוביץ' היה חלש מאוד וסיים עם 6 נקודות ב3/11 מהשדה. ניתן לומר שבוגדן הצעיר היה מהאחראים המרכזיים לשלושת הרבעים החלשים להחריד של הטורקים בגמר.

העונה בוגדנוביץ' כבר משחק ברמה אחרת לגמרי. הוא אמנם החסיר משחקים רבים, אבל באלו ששיחק קבע שיאי קריירה בנקודות ובעיקר באחוזים מהשדה ומהשלוש. המספרים והמנהיגות נתנו לו מקום (לא מוצדק בעיניי) בחמישיית העונה של היורוליג. הוא הפך לשחקן טוב בהרבה ויחד עם אודו לבסיס של הקבוצה הנוכחית של פנר. בוגדנוביץ' הוא הגיע לשיאו בשני המשחקים הראשונים נגד פאו באתונה, אלו שסגרו מעשית את הסדרה, שבשניהם נבחר לMVP של המחזור ביורוליג.

בוגדנוביץ' כנראה לא יהיה פה בעונה הבאה, הוא יילך לנסות את מזלו במושבת הגארדים הלא סבירה של פיניקס סאנס. עד אז, הוא המקבילה של הטורקים לספאנוליס/דה קולוסיץ'/יול, הוא המנהיג של הקבוצה הזו ואליו יילכו הכדורים החשובים. העונה הזו היא ההזדמנות האחרונה שלו כנראה להביא גביע אירופי ראשון לפנר. וזו הזדמנות נפלאה.

זה לא יהיה הימור משוגע לקבוע שהMVP יילך גם הפעם לגארד וסביר שהוא יהיה אירופי, אם בוגדנוביץ' יצליח לשחק באחריות אך לא לשכוח את הילד החצוף שהיה זורק בלי סוף בפרטיזן, אני מאמין שהוא יהיה האיש ושמו יהיה חקוק לעד באותיות זהב בדברי ימיה של פנר.

 

אז מה יהיה?

בגדול, יהיה לנו טוב כשיהיה. לפני חודש, כשסיכמתי את העונה הסדירה של היורוליג, בחרתי בריאל כמועמדת לזכיה. החודש האחרון והשיפור המופלא של פנר, גורמים לי לפקפק בהשערה ההיא. אני עדיין חושב שהעונה הזו שייכת לסרחיו יול ושריאל מדריד היא הקבוצה הטובה והשלמה באירופה. הביתיות והכושר הנוכחי של פנר אל מול העצמה של ריאל משאירים אותי חסר מושג. אני מאמין שהמשחק יוכרע על כמות הדקות של אודו, אם ריאל תצליח להדביק לו עבירות, היא תוכל לנצל את הקו הקדמי שלה ולהעפיל לגמר. אבל הריח של החודש האחרון הוא של רחת לוקום בשווקי איסטנבול. פנר תגבור על ריאל מדריד בחצי הגמר צמוד והירואי ובגמר כבר שום דבר לא יוכל לעצור את החבורה של אוברדוביץ' מלהביא גביע ראשון לארדואן… בהצלחה!

 

 

 

Tags: ,

33 תגובות ל - “הפיינל פור כאן – פנרבחצ'א אולקר (פוסט ל-ARCHIVE של המצויינים באתר, מ.ל) / גרשון רוקח”

  1. לביא שוורצגורן

    15. מאי, 2017
    15:32

    נפלא גרשון,
    באמת נפלא.
    סקירה מלאה, בלי לוותר על כלום. אתך בציפייה\תחזית שפנר צריכה לעשות את זה כאן ועכשיו. ווסלי בירידה, בוגדנוביץ' לא כאן שנה הבאה דיקסון זה לא זה. כאן עכשיו ומיד.

    Reply to this comment
  2. אהרון שדה

    15. מאי, 2017
    16:51

    נפלא .
    מבחינת הדקות זו החמישייה של הטורקים.
    סלוקאס ,דיקסון ,בוגדנוביץ וסלי ואודו .
    גם דאנטומה מקבל מעל 20 דקות.
    כל היתר פחות.
    לא הייתי פוסל את תרומתו של אנטיץ בפיינל פור.
    הנה לפני שנתיים נוציני כמעט פרש והיה מצטיין האירוע.
    אשתקד חאריפה כמעט ולא שיחק כל העונה אך היה פקטור חשוב מאד באירוע .
    לכן גם אנטיץ או לחליפין רייס יכולים לעשות זאת השנה.
    עד סוף שבוע אחווה דעתי באופן סופי אך נכון לשנייה זו אני הולך על פנר כזוכה…ואם כך יהיה היא תהיה המצטרפת הראשונה לרשימה האוקסלסיבית מאז ברצלונה 2003.
    שוב נפלא….ומחייב תודה רבה.

    Reply to this comment
    • גרשון רוקח

      15. מאי, 2017
      22:54

      אמת, אבל במשחקים של פנר כמעט תמיד יש שחקן שהעמדה הטבעית שלו היא 3 על המגרש- קאליניץ' או נאנלי. מסכים לגמרי שדיקסון ואולי גם דאטומה חשובים יותר מקאליניץ' וראויים לפניו למקום בחמישייה אם מנטרלים את משתנה התפקידים.
      תודה על התגובה

      Reply to this comment
  3. מולי

    15. מאי, 2017
    17:22

    איזו השקעה, איזה כייף, איזה עונג!!

    Reply to this comment
  4. ולדי קוגן

    15. מאי, 2017
    17:51

    פוסט נהדר. יאאלה אוברדוביץ תביא עוד גביע

    Reply to this comment
  5. מנחם לס

    15. מאי, 2017
    18:23

    פוסט נפלא. הסיבה למיעוט התגובות הוא המשחק אמש של הספארס. אני עומד להדביק אותו שיהיה בראש כמה שעות.

    Reply to this comment
    • גרשון רוקח

      15. מאי, 2017
      22:47

      תודה מנחם… תגובה משמחת מאוד

      Reply to this comment
  6. MBK

    15. מאי, 2017
    18:31

    מעולה גרשון !
    פוסט שהוא תענוג

    Reply to this comment
  7. חזיר יבלות צעיר

    15. מאי, 2017
    18:35

    פוסט נפלא! פשוט מעשה רוקח. פרו אנטיץ' הוא שחקן מיותר כבר שנים רבות שמישהו שכנע אותו מתישהו בקריירה שהוא קלעי שלוש והאיש מיידה במרץ מכל הבא ליד

    Reply to this comment
  8. רועי ויינברג

    15. מאי, 2017
    18:37

    גרשון אתה חייב לכתוב יותר

    Reply to this comment
  9. עידן עופר

    15. מאי, 2017
    19:27

    1+ למה שרועי כתב. מאמר נהדר רוקח, עם פוסט כזה קשה להמר נגד פנר, תודה רבה .

    Reply to this comment
  10. אלי בולס

    15. מאי, 2017
    19:40

    גם פנר וגם צסק"א קבוצות טובות יותר מריאל לדעתי, בפער לא קטן. על פנר דובר כאן, ולצסקא יש את צמד הגארדים מהטובים בהיסטוריה של היורוליג (דה קולו ותאודוסיץ', אולי רק שאראס ואנתוני פארקר היו טובים מהם כששיחקו יחד במכבי) ואת קייל היינס שהוא הסנטר השני בטיבו ביורוליג.

    אי אפשר להתעלם מזה שריאל לא עלתה בעונה הקודמת לפיינל פור, וזה קרה עם אותו סגל + רודריגז מינוס רנדולף שעושה עונה בינונית.

    אני מאוד אהבתי את אנדולו העונה, קבוצה מצוינת, אתלטית ומאוזנת (עם הורטל, עוד גארד נפלא, ועם דאנסטון, האניקט ודרק בראון, השחקן הכי טוב בעמדתו ביורוליג) שעשתה סיבוב שני הכי טוב ביורוליג (בניגוד לגדולות היא התגבשה רק העונה).

    Reply to this comment
    • גרשון רוקח

      15. מאי, 2017
      22:52

      מבין את הטענה לגבי העונה שעברה, אבל לא מסכים.
      חולק על העניין שריאל חלשה משמעותית מפנר וצסקא. כל מה שצסקא עדיפה בקו האחורי, ריאל מפצה בקו הקדמי… ריאל סיימה את העונה ראשונה, מובילה את הליגה הספרדית ונראית לא רע בכלל בשבועות האחרונים.
      לגבי פנר, אני חושב שהסגל של ריאל עמוק הרבה יותר ואני לא חושב על עמדה שבה פנר עדיפה על ריאל. אולי עמדה 2 אם לא נציב את בוגדנוביץ' מול סרחיו יול.
      תודה.

      Reply to this comment
      • אלי בולס

        15. מאי, 2017
        23:46

        לריאל אין כל כך הרבה בקו הקדמי. איון שחקן טוב, אבל קייל היינס טוב ממנו. רנדולף חביב, יש לו בעיות בהגנה ואין שום דבר שהוא ממש טוב בו בהתקפה. היתרון של צסקא בקו האחורי מטורף, זה לא רק דה קולו ותאודוסיץ' (ששנה הבאה נראה אותו בNBA כנראה), יש להם מחליפים טובים מאוד כמו ג'קסון והיגינס, שבקלות יכולים לפתוח ברוב קבוצות היורוליג

        ריאל פחות או יותר חיה על יול.

        לפנר יש את הסנטר הטוב בליגה, אודו, את ווסלי, דאוטמה, ושחקנים טובים כמו סלוקאס ודיקסון. אני חושב לגמרי להפך, אין לריאל יתרון באף עמדה על פנר חוץ מבעמדה 1.

        Reply to this comment
        • גרשון רוקח

          16. מאי, 2017
          06:18

          נסכים שלא להסכים… אני מעדיף את איון (שווה בעיניי ברמתו לקייל היינס), רייס, רנדולף והאנטר (המצוין) על וסלי, אודו ודאטומה. בעמדה שלוש ג'פרי טיילר ומאצ'וליס (ונוצ'יוני לעיתים) עדיפים בעיניי על קאליניץ' ונאנלי. היתרון הגדול של פנר בעיניי הוא בנוכחות של ז'ליקו, מאמן על בכל הקשור לפיינל-פור, אל מול הנוכחות של לאסו, שניסיון העבר מוכיח שהשיטה שמובילה אותו רחוק בעונה הרגילה, לא תמיד עובדת בפיינל-פור (תשאלו את טייריס רייס וספאנוליס).

          Reply to this comment
  11. גרשון רוקח

    15. מאי, 2017
    19:47

    ממש תודה לכולם על התגובות החמות… אגיב מפורט יותר בהמשך.
    תודה

    Reply to this comment
  12. THE KING RUSSELL

    15. מאי, 2017
    20:02

    עבודה נהדרת.

    Reply to this comment
  13. יניב

    15. מאי, 2017
    20:46

    מעולה. יש לי הרגשה שהם יפשלו בדומה לצסקא שאירחו את הפיינל פור אחרי שלא הפסידו כל העונה ובסוף מכבי צחקה אחרונה

    Reply to this comment
  14. אסף

    15. מאי, 2017
    21:02

    אלופת אירופה החדשה לדעתי, עוד גביע לארון של השועל הסרבי.

    Reply to this comment
  15. גיא הרשע

    15. מאי, 2017
    21:02

    נכנסתי בגלל ההמלצה של מנחם,
    נשארתי בגלל שזה פוסט נהדר!
    ועוד עם סחרוף כבונוס.
    תענוג, תודה!

    Reply to this comment
  16. המשגיח

    15. מאי, 2017
    21:29

    אתה כותב מדהים

    Reply to this comment
  17. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    15. מאי, 2017
    21:42

    נפלא גרשון. אולי תכתוב קצת על עצמך שכולם ידעו?
    אני נגד פנר, זוכר ונוטר לאוברדוביץ על המרורים שהוא האכיל את אוהדי מכבי תל אביב

    Reply to this comment
  18. אדם

    15. מאי, 2017
    21:48

    אני מכיר את הטרול הזה שמגיב פה אז רק שתדעו שהוא משוגע עם תעודות…ףבשנת 2007 הוא התאשפז בבית משוגעים בבאריעקב. אני לא ממציא את זה ואני לא מהמוסד. כולם שונאים אותו ואני אחשוף את שמו אם הוא לא יפסיק. הבנת את זה יא אפס? נמאסת

    Reply to this comment
    • הציפור הנדירה

      16. מאי, 2017
      00:37

      טרול שהגיב מה?! לא ראיתי כל תגובה של טרול?
      אולי אתה טרול?

      Reply to this comment
  19. צביקה

    16. מאי, 2017
    00:06

    וואוו גרשון, איזה פוסט נהדר!

    Reply to this comment
  20. זיו

    16. מאי, 2017
    04:59

    מעניין מאד.
    אוברדוביץ הוא משהו מיוחד.
    זכויות הדראפט של בוגדנוביץ הועברו בדראפט האחרון לסקרמנטו ביחד עם הבחירה 13 ו28 תמורת הבחירה שמונה מרקיז כריס.
    בסקרמנטו אין מושבת גארדים ובוגדנוביץ צפוי להוות את השלד של הקו האחורי של סקרמנטו המתחדשת ביחד עם הילד ורכז שיבחר מהדראפט.

    Reply to this comment
    • גרשון רוקח

      16. מאי, 2017
      06:12

      תודה!
      האמת שהיה זכור לי איזשהו שינוי עם זכויות הדראפט שלו, אבל לא מצאתי לזה איזכור.
      תודה רבה.

      Reply to this comment
  21. ינון יבור

    16. מאי, 2017
    07:34

    וואו איזה פוסט. רק התחלתי ומאוחר יותר אתן לו את הכבוד הראוי ואקרא בעיון

    Reply to this comment
  22. amitlahev

    16. מאי, 2017
    09:20

    פוסט מעולה ברמה גבוהה מאוד!
    בזכות מאמרים כאלה יש בי עוד תקווה לשוב ולראות כדורסל מהיבשת הישנה…

    Reply to this comment
  23. פאקו

    16. מאי, 2017
    18:49

    קראתי רק עכשיו. פוסט אדיר פשוט.

    Reply to this comment
  24. יאיר זעפרני

    16. מאי, 2017
    23:16

    גרשון, אתה נהדר!

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. אירועי דיומא + בלוג חי פיינל פור יורוליג – 19.05.2017 / דוד "פאקו" סעדה | Hoops - 19 במאי 2017

    […] וגרשון, מוזמן לקרוא אותם כאן: פוסט הכנה, חמישיות העונה, פנרבחצ'ה אולקר, צסק"א מוסקבה, אולימפיאקוס וריאל מדריד. […]

  2. יורוליג פותחים עונה- חלק א'- גרשון רוקח | Hoops - 13 באוקטובר 2017

    […] הראשון בתולדותיה ( טפיחה קלילה על השכם: כפי שהימרתי פה- http://www.hoops.co.il/?p=95995 ), הגביע שהיה התשיעי בקריירה המפוארת של ז'ליקו […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *