מעורב הופס לשבת: חוזרים לבוסטון / מנחם לס

 

משחק שביעי בבוסטון

כמובן שחזיתי בכל המשחק אבל – כהרגלי מימים ימימה (נו, גיא, מה אתה אומר על השפה?) – אני חוזה במשחק אבל מנצל את הרגעים המתים, הטיים-אאוטים, הרבעים, והחצי, לעבוד על 'המעורב' ולכן אני לא משתתף בבלוג החי עד הרגעים האחרונים.

התפלאתי שכתבו שהמשחק "חלש". מה היה חלש בו, כדי שגם אני אדע? מה אתם רוצים יותר ממשחק כדורסל?. לדעתי היה זה אחד המשחקים המהנים ביותר לחזייה בכל הפלייאוף העונה עד עתה. ממש "OLD TIME BASKETBALL" במשחק מלא אקשיון; מלא אירועים, ללא רגע מת. לא היה אף סופר-כוכב מהסוג של לברון או קווין דוראנט, אבל שחקנים נתנו את נשמתם, ולחמו כמו בימים הטובים של אז, ולא כמו יוסטון שלשום.

עכשיו יש לנו משחק שביעי.

אני מזהיר את הויזרדס, שהערב השיגו את הנצחון החשוב ביותר בתולדותם (אני לא יכול לחשוב על נצחון חשוב יותר!): מוטב שתגיעו ביום שני מוכנים לשחק במקום שאין שני לו בכל הליגה. ב'עיר ללא רחמים' מבחינת כדורסל, פוטבול, בייסבול, והוקי קרח. אני הייתי ברוך השם בכמה משחקים 'שביעיים' בבוסטון, ומוטב ששחקני הויזרדס יהיו מוכנים להיכנס לגוב אריות, ולהילחם מהשנייה הראשונה ללא טעויות, ובלי לתת לבוסטון לברוח. כי אם היא בורחת בעשר הפרש, הקהל שלה כבר ידאג שיהיה 20 הפרש ואח"כ 25 הפרש.

וושינגטון חייבת לדעת שהיא מגיעה לבריכה מלאה בכרישים. זה לא בגלל שהסלטיקס היא קבוצה כל כך טובה (היא לא!). הסלטיקס קבוצה בינונית ומלאה חורים, בעיקר בעמדת הסנטר, וגם שאר השחקנים מלבד הבק-קורט שלה הם שחקנים בינוניים. אך בבוסטון הם עושים משחקנים 'בינוניים' שחקנים גדולים כבר שנים על גבי שנים, ובעיקר בפלייאוף.

למרות שבראדלי ביל היה לא פחות טוב ממנו הערב (ואולי אפילו טוב יותר אם אתה מסתכל על הסטטיסטיקה), האדם בו תלוי המשחק ביום שני יותר מכל אחד אחר הוא ג'ון וול. ג'ון וול הוא שחקן מצויין שלא השיג בינתיים שום דבר יוצא מין הכלל ב-NBA. זאת ההזדמנות שלו לככב וסוף-סוף לפרוח. השלשה שלו שניצחה הערב חייבת להיות האור הירוק עבורו לעלות מדרגה לרמה הבאה של הפוינט גארד הטוב ביותר בליגה. יש לו את הכל. הוא מוכן. יום שני היא ההזדמנות שלו לעשות מה שפעם שחקנים כמג'יק ג'ונסון עשו לסלטיקס – להכניע אותם בביתם, ולהשתיק את קהלם המטורף, ובאותו זמן לכבוש סוף-סוף את מקומו כפוינט גארד הטוב ביותר בליגה..

אני אוהד בוסטון כי היא הקבוצה הראשונה שאהדתי ממש ב-NBA. כמובן שהאובססיה נעלמה מזמן, והערב הייתי מבסוט שוושינגטון ניצחה כי בא לי לראות משחק שביעי בין השתיים.

אבל ג'ון וול ובראדלי ביל לא יעשו זאת לבד. הם לא יכולים לעשות זאת לבד. אפילו לארי בירד וקווין מקהייל לא עשו זאת לבד. מרקיף מוריס עשה את שלו, אבל ישנו עוד שחקן לוושינגטון שעבר אכזבות והעלבות עד שהגיע לרמה נאותה של שחקן טוב ב-NBA, אבל אוטו פורטר חייב לדעת שהוא לא יכול לתת לוול ולביל לעשות את העבודה. גם הוא וגם מרסין גורטאט חייבים לקחת עניינים לידיהם כי לנצח את הסלטיקס בבוסטון במשחק שביעי – דבר שקרה רק 3 פעמים במאה השנים האחרונות (הם 3-17 במשחק שביעי בבוסבטון) – צריכים 7-8 שחקנים שנותנים את נשמתם ותורמים. כל אחד חייב לשאת את משקלו או שהסלטיקס מנצחת ב-20.

אחרי המשחק אתמול בין הספארס לרוקטס ממש נכנסתי למין עצב. חשבתי לאן נעלם המשחק של פעם? היכן המלחמה, העקשנות, ההקרבה, הגאווה, והכבוד העצמי?

הערב ראיתי שהכל עדיין קיים ב-NBA. לא תמיד, אבל קיים.

זריקת הנצחון של ג'ון וול:

*

*

 

ההפתעה היא לא שהווריורס מועדפים. ההפתעה היא ברמת עדיפות בספרי ההימורים

יש לך שתי דרכים להמר אם אתה אוהד גולדן סטייט ומאמין בנצחונם:

דרך ראשונה: לגבי המשחק הראשון להמר סטרייט, דולר מול דולאר, כשאתה נותן למהמר ששם כסף על הספארס 10.5 נקודות הפרש. ז"א גולדן סטייט צריכה לנצח על 11 לפחות כדי שתצא מנצח.

דרך שנייה: להמר על המשחק בלי 'לתת נקודות' אבל עליך להתערב $160 כדי להרוויח $10 (בנוסף ל-$160 ששמת בהתערבות).

 

 

 

כמה שביקות למזכרת מהעבר הלא רחוק במיוחד

אין כל סדר ו-"רמה" בשביקות. שביקה היא שביקה  וכך הן ניכנסות.

הפייסרס הפסידו משחק 3 לקאבס שהיה כבר בכיסם!

להוביל 49-74 בבית ולהפסיד? הפייסרס ירו 57.8% במחצית הראשונה והכל היה מסודר לניצחון. לברון חשב אחרת כשקלע 41 נק'   עם 13 קרשים ותריסר אסיסטים באחד ממשחקיו הטובים בקריירה, וכשנגמר היה 0-3 לקאבס.

לאוקלהומה סיטי היה את הווריורס בכיס הקטן כשהובילו 3-1 במשחקים

זה היה רק בשנה שעברה. הת'אנדר ניצחו משחקים 3 ו-4 ב-26 הפרש. אבל אז הקבוצה קפאה פתאום והווריורס ניכנסה לזון. אוקלהומה היתה מנצחת אם היה לה מישהו על הספסל לעזור, אבל כולם פישלו והווריורס ניצחה 3 רצופים. קווין דוראנט החליט להתחבר אליהם במקום להילחם בהם.

כשדאלאס מבריקס – עם 67 נצחונות – פגשה בגולדן סטייט של אז

היו ימים שלדאלאס היו 67 נצחונות ולא לגולדן סטייט. הם היו מס' 1 בפלייאוף ויריבתם היתה גולדן סטייט, שמינית בפלייאוף.  דריק נוביצקי לא הצליח להיכנס לריתמיות משך כל הסידרה כשהוא קולע 38.3% מהפארקט ו-21.1% מה-3. אני זוכר כמה היה אז משונה לתת לו את ה-MVP עם סידרה כל כך איומה בה דאלאס הפכה למדורגת הראשונה בהיסטוריה להפסיד למדורגת השמינית (ב-7 משחקים). זאת היתה הסידרה של ברון דייויס שקיבל אז את הכינוי "MAD SCIENTIST". על מה ולמה אני לא יודע עד היום אבל הוא היה הכוכב הגדול של קבוצתו של דון נלסון.

 

סיאטל סופרסוניקס עושה שיא NBA, אבל שיא שלילי…

*

*

דנבר נאגטס סיימה את העונה של 1994 42-40. היריבה? סיאטל סופרסוניקס, מנצחת 63 משחקים עם כוכביה הגדולים גארי פייטון ושון קמפ. דנבר היתה אמורה לחטוף אותה וללכת הביתה. אחרי 0-2 לסיאטל זה גם נראה ככה. אבל אז קרה מן MAGIC. דנבר ניצחה שלושה רצופים, שניים בהארכה, ומאחר והיתה זו סידרה של "הטוב מ-5" זה היה הסוף של סיאטל. הם הפכו לקבוצה הראשונה בהסטוריה להפסיד לקבוצה השמינית. לנמבר עזרו שחקנים שהרבה מכם  לא מכירים: רג'י ויליאמס, לפונזו אליס, ורוברט פאק.

פיפין נעלב, עושה ברוגז, והייתי שם לראות את גועל הנפש

*

 

*
זה קרה בשנה שמייקל לקח שנת חופש לנסות בייסבול. כשהתוצאה 101-102 עם טיק אחד, נקודה שמונה (8 שניות) בחצי הגמר נגד הניקס, פיל ג'קסון לוקח טיים וקורא בשמו של טוני קוקוץ' לקחת את הזריקה האחרונה בתרגיל שהבולס היתה מאומנת בו. סקוטי פיפן 'נעלב' שלא קראו בשמו, והוא מסרב לעלות לפארקט לעזור לקבוצתו בשתי השניות האחרונות. מה קרה? הו-הא, קוקוץ' קבר אותה! באותן שתי שניות פיפין איבד כל כבוד שהיה לי אליו כשחקן.

הלייקרס נותנת ל-20 הפרש להתנדף ברוח נגד הסלטיקס ב-2008

*

*

פול פירס אמור היה להיות על כיסא גלגלים. אבל כנראה שאחד הקדושים הקתוליים הגיע לגארדן שבבוסטון וראו זה פלא! פול פירס מתרומם מהכסא ועולה לשחק! זה היה "הפלא הראשון" של המשחק הראשון. הסלטיקס – עם עזרה משיחית מפול פירס, ניצחו את הראשון. אבל המשחק הרביעי הוא-הוא שהביא את הפלא האהוב עלי: הלייקרס מובילה 14-35 בסיום הרבע הראשון. ההפרש צמח ל-24. אבל הירוקים סגרו את הרבע השלישי עם ריצת 3-21, שנתן להם את הקאמבק הגדול ביותר בסידרת הגמר מאז 1971!

כששקיל אוניל, קובי בריאנט, גארי פייטון, וקרל מלון מפסידים ל-"NO NAME TEAM מדטרויט ב-2004

הפרטים לא חשובים. אבל כשקבוצה ששני כוכביה הם צ'ונסי ביליאפס והמילטון מכה בישבן קבוצה עם ארבעה שחקני היכל התהילה, ומאמן הנחשב לגדול המאמנים. הפרטים כלל לא חשובים לי. אותי מעניינת רק השורה התחתונה שכנראה הוסיפה לי שנתיים וחצי לחיי.

אבל המשחק של 1995 גזל שנתיים ושבעה חודשים מחיי אז אני מינוס חודש בגלל הופס

אני לא יכול לתאר מה קרה כי תמיד כשאני עושה זאת עיני מתמלאות דמעה, וכל המקשים נרטבים ודורשים ניקוי שעולה לי $100 אז אני לא עומד לתאר זאת שוב. עשיתי זאת עשרות פעמים וזה הפרק העצוב ביותר של ספרי, ואחד המומנטים העצובים והמביישים בחיי. איך, איך, איך רג'י מילר קלע 8 נקודות ב-8.9 שניות במשחק הראשון של חצי גמר המזרח ב-1995, ועוד עשה לקהל 19,000 תנועת חניקה. מוטב שאפסיק מיד כי דמעותי מתחילות לנזול על המקשים.

*

*

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  2. מומי שאוהב חציל בטחינה

    13 מאי 2017 07:10:49

    מעורבב מעולה דוקטור
    מי זאת הימימה הזאת שאתה מדבר עלייה ?? ככה היו קוראים לחשפניות בשנות ה 50 ???
    מה זה הרגעים האלה ? לא מספיק שהלייקרס בית שימוש שמת חתיכות של קקה מהעבר שלהם ? מזל שלא כתבת על מוזגוב ודנג כמג׳יק מומנט
    הרגעים של מומי מה שנים האחרונות
    קובי עם 60 נקודות במשחק הפרידה
    ביירון סקוט עוזב את הקבוצה
    הניצחון של הלייקרס על יוטה במשחק האחרון של העונה שעברה
    משחק הפרישה של קובי

  7. סימור סקגנטי

    13 מאי 2017 08:16:49

    איך רג'י דוחף שמה את אנתוני מייסוו ואז מרים ידיים לאויר בפוזה של "אני? לא עשיתי כלום" לפני השלשה השנייה. רגע קסום! אבל אני חושב שתנועות החניקה היו מכוונות לספייק לי שנה קודם לכן במשחק הפלייאוף שבו רג'י קלע 25 נקודות ברבע הרביעי.

    עד שביקה זכורה לטוב (או לרע) מאותה עונה היא ניק אנדרסון מחטיא ארבע זריקות עונשין ברצף בדרך לסוויפ של יוסטון על אורלנדו. לא זוכר קריסה גדולה מזאת

  8. הייט-אשברי

    13 מאי 2017 08:50:39

    תיקון קטן – מנחם . ה- UPSET המפורסם של הווריורס מול דאלאס בפלייאוף 2007 הסתיים 4 : 2 ללוחמים . לא היה משחק 7 .

  10. סומסום

    13 מאי 2017 09:27:43

    כנסיית סומסום שמחה לצרף לשורותיה את ג'ף ואן גאנדי, שעושה משהו די חסר תקדים – האיש הוא כידוע הפרשן של ESPN שמלווה את הפלייאוף. אבל אם שואלים אותו, לפלייאוף הזה אין טעם.

    בפודקאסט של זאק לואו הוא אומר בלי לסייג: חבל על הזמן, תנו לגולדן סטייט את הגביע.
    הם רק השתפרו מהשנה שעברה, השילוב של הגנה טופ 2 והתקפה טופ 2 הוא חסר תקדים. אפשר לראות קבוצה שתיקח משחק נתון, אבל סדרה שלמה? אף אחד. אפילו האפשרות שנגיע למשחק 7 קלושה. ועוד ועוד:
    http://www.espn.com/espnradio/play?id=19151345

  13. דה שוט

    13 מאי 2017 10:03:35

    choke artists
    הוא התנצל כבר באותו הערב על האמירה והתנועה. ראיתי בלייב. חבר טוב, אוהד אינדיאנה, התעצבן וכיבה את הטלוויזיה דקה קודם לכן.
    🙂
    זה קרה גם לאוהדי בארסה ב-6:1

  14. אסף

    13 מאי 2017 10:05:47

    רג'י ותנועת החניקה לספייק לי, מהרגעים שרק התחלתי ממש בתור נער לעקוב באדיקות אחרי הליגה ונחרט לעד בזיכרוני.

  17. עידו גילרי

    13 מאי 2017 10:36:13

    לא נסחפת בכלל. הניצחון החשוב בתולדות וושינגטון. איך לומר בעדינות היו להם כמה וכמה ניצחונות חשובים יותר.

      1. Smiley

        13 מאי 2017 23:43:07

        מול הרצון לקבל חוזה מקסימום. אף קבוצה שרצה לאליפות לא תתן לא חוזה מקסימום (אולי טורונטו שלדעתי צריכים לרענן את עמדת ה-PG שלהם)

  19. Berch

    13 מאי 2017 11:22:57

    השניות האלו של רג'י (אח של) מילר היו קסומות ובעלות השפעה על המשחק.
    כלום לא נגמר עד שרג'י מפסיק לנגן. אם זה קרה בעבר זה יכול לקרות שוב 🙂

  20. אבי

    13 מאי 2017 11:31:04

    תודה מנחם! גדול כרגיל…

    מאחר וכמעט בכל פוסט אתה מאזכר בדרך כלשהי את נושא העברית, אתן לך כאן "הערה" (והארה) קטנה בנושא:

    להלן ציטוט שלך –
    "כמובן שחזיתי בכל המשחק אבל – כהרגלי מימים ימימה (נו, גיא, מה אתה אומר על השפה?) – אני חוזה במשחק אבל מנצל את הרגעים המתים…"

    המילה "חוזה" (חוזה, חזיתי וכו') לא מתחברת ולא קשורה למשפט. שכן השימוש במילה "חוזה" בעברית מתכוון יותר ל"ידע מראש" או ראה את הנולד/עתיד. כמו שאמרו על "הרצל" הידוע כ"חוזה המדינה".

    שימושים נוספים במילה "חוזה" בשפה העברית הם: "הוציא חוזה" (כמו שעושים ארגוני הפשיעה כשרוצים לחסל מישהו) הוא "כרת חוזה" דהיינו חתם הסכם.

    בהקשר של המשחק (או בהקשר של המשפט שלך) המילה המתאימה והנכונה יותר היא "צפיה" (צפיתי/ראיתי).

    בהמשך אתה כותב: " לדעתי היה זה אחד המשחקים המהנים ביותר לחזייה בכל הפלייאוף העונה עד עתה…"
    פה כבר הלכת ממש רחוק…. כאשר המילה "חזייה" מתאימה יותר לפוסטים בהם הועלו כאן תמונות של סקרלט גוהנסון, קייט אפטון ושאר ירקות… 🙂

    1. סומסום

      13 מאי 2017 11:40:46

      "לחזות במשחק" – לא רק עברית, אלא מעולה.
      הפועל הוא הן במשמעות צפיה, והן במשמעות ניבוי.
      ומכאן – לחזות במחזה מרהיב, ומנגד – לחזות את מזג האוויר.

        1. שייקה

          13 מאי 2017 17:37:54

          על סמך מה אתה קובע מהו ההקשר הנכון לשימוש במילה כלשהי? אין דבר כזה פחות או יותר נכון – במקרה זה או שאפשר, או שלא. ההקשר עשוי בהחלט להיות להחלטת המתבונן.

          ובכלל, במשפט אחד אתה אומר את המושגים לא נכון ופחות נכון, שבהקשר הזה (!) לא יכולים לדור בכפיפה אחת.

  21. רנדי אורטון

    13 מאי 2017 12:07:53

    מנחם, שכחת לירשום על השבקיה הכי גדולה בהיסטוריהה של המישחק.
    אבל זה דורש מאמר שלם.

    עידכון במירוץ לאמויפי 2017****

    +הבלוף של ווסטבריק נופל בסיבוב הראשון.
    +ארדן נחנק בצורה שלא מביישת את מגריידי.
    +הספרז מנצחים בלי קיווי ומראים שאין לו השפעה.
    +לברון כבר ב-8-0 וממשיך לישבור שיאים עם ממוצע לא אנושי.

  22. Zivke

    13 מאי 2017 12:27:58

    תודה מנחם.

    מסכים איתך 100%, לאחד כמו אייברי בראדלי למשל אולי יש שליש מהכשרון של הארדן, אבל אני מעדיף לראות אותו נלחם ומנסה ולא את הזקנקן השמנמן בכל ערב נתון

  23. שייקה

    13 מאי 2017 13:02:48

    היה משחק מותח ונחמד לצפייה, גם אם רמת הכדורסל לא הייתה גבוהה מאוד. אבל עדיין, יש תמיד תחושה שבוסטון מעדיפים לחזור לקומפורט זון שלהם בבית. לא שזה רע – אולם ביתי חזק זה יתרון עצום, כמובן. אבל הם חייבים ללמוד לסגור משחקים בחוץ. כשברוקס מכסה את תומאס עם 3 שחקנים שוב ושוב זה חושף את החסרונות של הסלטיקס. בבית זה יכול לעבוד כי אולי זה ישפיע על הספסל או שתומאס ישאב אנרגיות ממקור חיצוני אחר, או שסתם וושינגטון יתפרקו והשיפוט ייראה ביתי. אבל בחוץ זה עניין אחר. וכשהם יגיעו, אם יגיעו, לסדרה מול הקאבס הם ייתקלו בקבוצה שמסוגלת לנצח בחוץ. זה עלול להוציא את בוסטון משיווי משקל ולעלות להם בסיכוי הקלוש שיש להם לגנוב 1-2 משחקים.

    יחס ההימורים במשחק הראשון של הגולדנים פשוט הזוי. כאילו לא מדובר בקבוצה עם המאזן השני הטוב בליגה, המועדון היציב ביותר (בעולם?), הקבוצה שמסוגלת להקים לתחייה צלליות נגמרות כמאנו וטוני ולהביא את פאקינג סימונס, מלא יודע איפה למה שהוא עשה להארדן במשחק הקודם (בסה"כ עזר לדאנטוני לסיים את העבודה). ואף מילה על קוואי. אם הסדרה תיגמר מהר הליגה תעשה הרבה חושבים. הייתי אומר, אפילו אם הקאבס מנצחים את הלוחמים בגמר עדיין קלירלי יש פה בעיות תחרותיות קשות. אני אישית חושב שיש סיכוי מציאותי שהספרס ידיחו את הלוחמים בתום סדרה מעולה. אבל עצם העובדה שכ-ו-ל-ם מ-פ-ח-ד-י-ם קצת מוציאה את העוקץ מכל הסיפור.

  26. התותח הקטמוני

    13 מאי 2017 16:56:25

    מנחם אתה אדיר.
    ו
    ול חייב לשפר את הקליעה שלו כשזה יקרה אז הוא יוכל להפוך לרכז הטוב בליגה כי את השאר כבר יש לו ובמיוחד מהירות אדירה.

    אחי העלה פעם דימוי לפיפן כStarscream מהרובוטריקים. אחד כזה שאף פעם לא יודע את מקומו ושהכבוד שלו משחק לו בראש. מנהיג הוא לא. וגם חוסר הפירגון שלו לג"ס שנה שעברה היה לא במקום.

  27. אוהד בוסטון אחר

    13 מאי 2017 18:28:54

    שאלת תם לאוהדי בוסטון, איזה תסריט הייתם מעדיפים:
    1.בוסטון מפסידה את משחק 7 , מגרילה בלוטרי את בחירה מספר1 ולייקרס מגרילים את המקום ה4 בדראפט (עקב כך מפסידים את בחירת הדראפט גם השנה וגם ב 2018.

    2.בוסטון מנצחת את מספר 7 ,מגרילה בלוטארי את בחירה מספר 4 (הבחירה הכי גרועה שהם יכולים לקבל) ולייקרס מוגרלים כבחירה מספר 1 בלוטרי?

    1. איש הערפל

      13 מאי 2017 21:35:36

      אןהדי בוסטון אמיתיים ולא מתחזים בני 15 יעדיפו לייקרס חזקים, על אותו משקל אוהדי לייקרס לא רוצים את הבדיחה שהיתה בבוסטון בשנות ה90 והאלפיים, לא היה ולא יהיה תחליף ליריבות הזאת.

    1. רועי ויינברג

      13 מאי 2017 20:50:02

      אני מאמין שכן. יש להם כבר רכז ברמה מאוד גבוהה (תומאס) ואין סיבה לבחור אחד, אז אם הבחירה תשאר בבוסטון – ג'קסון אופציה מאוד ריאלית.

      התחושה שלי היא שהבחירה תלך תמורת באטלר או ג'ורג'. אל הורפורד הרבה יותר טוב כאופציה מספר 3 ותומאס צריך עוד סקורר ברמה גבוהה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט