בזמן שהאלופה וסגניתה משמידות כל דבר שזז (הפה של דרוזן) ולא זז, ישנן עדיין ארבע קבוצות הרוצות לזכות בכבוד לנסות את מזלן נגד אלופות השנתיים האחרונות. הלילה שתיים מהן יפגשו לדרבי הטקסני ה-5 במספרו בפלייאוף הנוכחי, כשיכול מאוד שניצחון היום יהווה גם ניצחון בסדרה.

המצב בסדרה הוא כמובן 2-2, כשהספרס יצאו עם ידם על העליונה במשחק השני והשלישי, והרוקטס ניצחו את גיים 1 ו-4. דבר נוסף שראוי לציינו אף על פי שכולכם יודעים אותו הוא פציעתו של טוני פארקר, הרכז הצרפתי התזזיתי של הספרס, שסיים את דרכו בפלייאוף הזה.

בואו נתחיל.

3:00 סאן אנטוניו ספרס (2) – יוסטון רוקטס (3) – הסדרה בשיוויון 2-2

כפי שכתבתי כבר בפריוויו הקודם או זה שלפניו, אחד הדברים המרכזיים כרגע בחיי אלו הם מבחני הבגרות של סוף כיתה י"א, הידועים לשמצה כמעקלי ואוכלי זמן, כחודרים לכל תא במוח (אני מוצא עצמי מחשב הסתברויות של דברים אקראיים ללא כל סיבה מוצדקת) וכמובן כמחריבי כל ניסיון לצפייה סדירה בפלייאוף.

כל הדברים הללו ישפיעו במידה כזו או אחרת על הפריוויו הזה, אך אשתדל להשתמש בכך דווקא לטובתי.

הרמב"ם, איש אשכולות החי במאה ה-12 לספירה, כתב באחד מכתביו המפורסמים, הנקרא "שמונה פרקים לרמב"ם" (אך הוא למעשה ההקדמה שלו על מסכת אבות) על המהות של מי הוא אדם טוב, ואיך להיות אחד כזה. הוא אסף מידע רב מהפילוסופים היוונים ושילב אותם עם כתבי חז"ל ופסוקי התנ"ך. בפרק השישי של אותו הספר, הרמב"ם כותב על ההבדל בין האדם ה"מעולה" לאדם ה"כובש את יצרו". הבה נציג את שני הטיפוסים: המעולה הוא פשוטו כמשמעו. "מעולה". אדם טוב באופן טבעי, העושה מעשים טובים ושום רצון לחטוא – אין זה משנה לפוסט זה (למרות שבחיבור עצמו זה קריטי!) מה אתם מגדירים כחטא; ערבוב בשר וחלב, פגיעה באדם לידי, או רצח. לעומתו, ה"כובש את יצרו" הוא אדם שמודע ומודה ברצונו לחטוא ולמרות זאת הוא לעולם לא חטא ולעולם לא יחטא כי הוא יתגבר עליו.

מי טוב יותר מהטיפוסים זו שאלה שאשאיר לכם, אך אעשה את האנלוגיה המתבקשת ואצא מתחום המוסר לתחום הכדורסל; מצד אחד עומדת הרוקטס, קבוצה "מעולה" – ובריאה במקרה הזה – שנראה שכרגע עם סך כל חלקיה, שלמה יותר מהספרס – בהעדרו של פארקר כמובן. מהצד השני, עומדת ס"א, קבוצה לא בריאה ("הכובשת את יצרה"), אבל שיכול מאוד להיות שאם תתגבר על העדרו של טוני פארקר, תוכל לקבל בוסט מנטאלי ומורלי היהפוך אותה לטובה יותר מיוסטון וחזקה יותר. אז השאלה היא: מי מהן טובה יותר? ה"מעולה" או ה"כובשת את יצרה"? התשובה: זה ממש לא משנה, שתיהן עומדות לחטוף מגולדן סטייט.

עכשיו נעבור הלאה. ב-5 מתוך 9 המשחקים שלו בפלייאוף הזה, ג'יימס הארדן קלע יותר מ-30 נק'. ב-3 מתוך ה-5 המשחקים הללו הוא ניצח. מהי ההסתברות שהוא גם יקלע 30 נק' או יותר וגם ינצח? אבל יותר מכך, ב-4 המשחקים האחרים (בהם קלע פחות מ-30) ממוצע האסיסטים שלו עומד על יותר מ-11, לעומת פחות מ-7 בפעמים שהוא קלע יותר מ-30. ב-4 המשחקים הללו הרוקטס ניצחו 3 והפסידו אחד מצד שני, ההפסד הזה הוא אחד משני ההפסדים לס"א – ב-25 נק'. אז איזה הארדן יוסטון מעדיפה?

תשובה: זה פחות משנה, הוא יגיע – יקלע או ימסור. המפתח עבור הרוקטס הוא ללא ספק הצוות המסייע והספסל במיוחד.

עכשיו כמה מסקנות – שהגיעו בעיקר מצפייה במשחק השלישי אותו הצלחתי לראות בשלמותו ובצפייה בתקצירים מורחבים+סטט' של המשחקים האחרים – נטולות אי אלו לימודים טרחניים בתוכן.

א) איך להגיד זאת בעדינות, רמת הכדורסל אינה גבוהה במיוחד, למרות הרבה מאוד רצון משני הצדדים.

אני חוזר ואומר זאת, איני מאמין שהמעפילה מהסדרה הזו תיקח יותר ממשחק אחד מגולדן סטייט. למעשה, הייתי אומר שמצד הסדרה הוא שני הפסדים ליוסטון ושני הפסדים לס"א. כבר במשחק הראשון ראינו פשוט התפרקות של ס"א – ברמה כזו שחלק ממוחות הכדורסל החריפים באתר כבר קברו את הסדרה כולה. במשחק השני יוסטון החזירה במשחק לא פחות איום, כן הארדן, אני מדבר עליך ועל ה-3 מ-17 מהשדה (18% למי שתהה) שהפגזת על הטבעת המסכנה. המשחק השלישי, בו חזיתי, היה קשה לצפייה לפרקים כשקלעים בימים כתיקונם כאריק גורדון ולו וויליאמס פשוט מחטיאים זריקות פנויות יותר מימי השישי בצהריים של אוהדי הפועל ת"א בכדורגל בשנה הבאה (כן, אני יורד על עצמי). נראה לי שהבנתם את הפואנטה: הקבוצות לא מבצעות מספיק טוב בשני צידי המגרש, ולכן גם ההתפרקויות נהיות יותר קטלניות – כשקבוצה מתרסקת, היא מתרסקת. וזה מוביל אותי ל…

ב) ריצה היא ריצה, פער הוא פער.

זה משהו שמאוד אופייני לא רק לסדרה הזו, אלא גם לסיבוב הזה בפרט, לפלייאוף הזה בכלל ולחיים המודרנים בכלל הכללים.

רק שלשום ראינו את וושינגטון קולעת 26 נק' רצופות ללא מענה. גם בסדרה הזו אין זה דבר נדיר. לא אחטט במשחקים למצוא ריצות והוכיח את הנקודה שלי, אך אני זוכר מגיים 3 כיצד כשהמומנטום החליף ידיים היה אפשר להרגיש בכך באופן רציני. והקבוצה שהייתה במומנטום הייתה משמעותית טובה יותר בשני צידי המגרש והשבירה של הקבוצה שלא הייתה במומנטום הייתה רצינית ביותר. אפשר להסיק מכך שההפרשים הגדולים הרבה פעמים פשוט הראו מי הייתה הקבוצה ש"שברה" את השנייה בפעם האחרונה באותו משחק.

ג) צוות הקלעים המסייעים של יוסטון הוא זה שיכריע את גורל הסדרה.

אם ריאן אנדרסון ואריק גורדון יוכלו לקלוע את הזריקות שמסדרים להם בעזרת תרגילים, פיק אנד רול, או הנעת כדור ואם לו וויליאמס יעשה את הקסם הג'מאל קרופורדי שלו כשהוא עושה עם הכדור מה שהוא רוצה וקולע זריקות ששחקנים אחרים היו עפים לספסל אם היו לוקחים אותן, יוסטון תנצח. כן, הארדן יכול לקלוע הרבה או מעט, יכול למסור או לא למסור, קוואי יכול לתת הופעה ויכול להיות שקט, אך בסופו של דבר, אם השלושה הללו נכנסים לזון, אין לס"א מספיק שומרים רציניים לעצור אותם ואין להם מספיק כוח אש ויכולת אישית כדי להשיב להם כגמולם בצד השני כשהחיסרון של פארקר כשחקן יוצר מאוד בולט בקטגוריה הזו.

לכן, אני מאמין שהסדרה הזו תלויה הרבה יותר ביוסטון מאשר בס"א ואם הם מפסידים אותה הם יכולים להאשים אך ורק את עצמם.

וזה מה שיקרה הלילה, כשהספרס תפתיע את כולם ובעזרת יום נהדר של קוואי לאונרד (בשני צידי המגרש) ולמרקוס אולדריג' תביא את ה-W.