"END OF AN ERA" – ג'ימי ברסלין איננו
"סיום תקופה", כתב הבוקר הניו יורק טיימס על ג'ימי ברסליין – עיתונאי ספורט, סופר ספורט, וסופר גדול. אייקון ממש מהסוג שהולך ונעלם. לא בגלל שאין יותר כשרונות אלא בגלל שהעולם השתנה, ואת מקום מאמרי הספורט הארוכים של פעם שכללו יחסי אנוש, חיבור וזיקה, קרבה ושייכות; או רגשות ופחדים, סמיכות, הקרבה, וכבוד – החליפו ידיעות קצרות בטוויטר ואינסטגרם.
אני בשום פנים ואופן לא מתחיל אפילו להשוות את עצמי לג'ימי – שהיה גם מורה וגם חבר – אבל סיום התקופה פגע גם בי, או יותר נכון שינה אותי מעתונאי הכותב סיפורי ספורט מהסוג שמדי פעם אני מכניס כ-"סיפורים מהתיבה", לאחד שכותב "מעורבים" ו-"טורים". אני לא מצטער ולא מתנצל – פשוט קיבלתי את עובדת החיים שהסמארט-פון והאינטרנט החליפו כתיבה טובה, ולא נותר לי אלא להודות בעובדת החיים החדשה ולהסתגל אליה, או שהייתי הופך לזקן מעייף ומייגע, תרח בן 80 שאף צעיר לא היה נכנס לאתר שלו.
ג'ימי היה כתב מהסוג שלי – או הרבה יותר נכון לומר שאני הייתי מסוגו – אבל שלא כמוני, הוא היה אייקון שזכה בפרס פוליצר, ואחד שכתב את מאמרי הספורט וספרי הספורט הקלסיים המעולים ביותר שכמה מהם אני בטוח שקראתם, אבל לא ידעתם מי כתב אותם, ובנוסף כמה ספרים ביוגרפיים שהמפורסם ביותר שבהם היה 'דיימון רניון', שג'ימי זכה להסתובב בחברתו כצעיר ניו יורקי.
*
.אחד מספריו הנפלאים ביותר היה Can't Anybody Here Play this Game? The Improbable Saga of the New York Mets' First Year
היה זה ספר מלבב, מצחיק עד דמעות, על המטס האיומה והמנג'ר שלה – האחד ואין שני לו – קייסי סטנגל. ב-1969 הוא כתב את הנובלה המפורסמת שלו
The Gang That Couldn’t Shoot Straight – ספר מלא הומור על GANG בברוקלין שהכל היה שם דפוק, ספר שהפך לסרט, והיווה את תחילת קריירת סרטים נפלאה של רוברט דה-נירו.
הוא החל לסבול מתחלואות שונות, אחת מהן גידול מוחי שהסתבר שלא היה ממאיר, ובעקבותיו בא הספר שהיה בסט-סלר של הניו יורק טיימס – I Want to Thank My Brain for Remembering Me.
(ברסלין – ניו יורקי גזעי מכף רגל ועד ראש)
עשרות מסיפורי הספורט שלו התפסמו במגזינים שונים, ותוכלו למצוא אותם בספרים שונים הכוללים את "BEST SPORTS WRITING OF THE YEAR"
Works include
- 1962 Sunny Jim: The life of America's most beloved horseman, James Fitzsimmons ASIN B0007DY5XS
- 1963 Can't Anybody Here Play This Game?
- 1969 World of Jimmy Breslin ISBN 0-345-21651-2
- 1969 Running Against the Machine: A Grass Roots Race for the New York Mayoralty
- 1970 The Gang That Couldn't Shoot Straight ISBN 0-316-11174-0
- 1973 World without End, Amen ISBN 0-670-79020-6
- 1976 How the Good Guys Finally Won ISBN 0-345-25001-X
- 1977 Breslin to .44 Calibur Killer: Give up! It's the only way out.
- 1978 .44 ISBN 0-670-32432-9
- 1983 Forsaking All Others ISBN 0-449-20250-X
- 1986 Table Money ISBN 0-89919-312-9
- 1988 He Got Hungry and Forgot His Manners ISBN 0-89919-311-0
- 1988 The World According to Jimmy Breslin ISBN 978-0-89919-310-6
- 1991 Damon Runyon: A Life ISBN 0-89919-984-4
- 1997 I Want to Thank My Brain for Remembering Me: A Memoir ISBN 0-316-11879-6
- 2002 American Lives: The Stories of the Men and Women Lost on September 11 ISBN 0-940159-77-5
- 2002 I Don't Want to Go to Jail: A Novel ISBN 0-316-12032-4
- 2002 The Short Sweet Dream of Eduardo Gutierrez ISBN 0-609-60827-4
- 2008 The Good Rat: A True Story ISBN 978-0-06-085666-3
- 2011 Branch Rickey ISBN 978-0-670-02249-6
הייט-אשברי
19 מרץ 2017 22:54:30אני יודע שכאן עוסקים בספורט . וכמובן שצר לי על כל מי שעסק בספורט או סיקר ספורט והלך לעולמו .
אבל לעיתים קרובות , אנחנו , הגולשים בהופס נוגעים גם במוזיקה . ולכן , אני חייב להזכיר את מי שהלך אתמול לעולמו בגיל 90 . אחד מגדולי הזמרים והגיטריסטים , מי שהשפיע על רבים אחריו – צ'אק בארי כמובן .
לזכרו , הנה שתיים מהקלאסיקות שלו :
https://www.youtube.com/watch?v=I8JULmUlGDA
https://www.youtube.com/watch?v=kT3kCVFFLNg
מנחם לס
20 מרץ 2017 00:08:02זמר וגיטריסט גדול!
חורחן
20 מרץ 2017 00:10:42וגם אדם עם המון חוש הומור, זה הקטע שלו האהוב עליי- https://youtu.be/hMddte6yD2w
משה
20 מרץ 2017 08:28:08+1000
john
20 מרץ 2017 08:52:55Chuck! Chuck, it's Marvin. Your cousin, Marvin Berry. You know that new sound you're looking for? Well, listen to this!
דינגו
20 מרץ 2017 09:13:05GREAT SCOTT!
ינון יבור
20 מרץ 2017 15:36:33גם אני ישר חשבתי על זה!
למעשה, זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם האיש
תומש
19 מרץ 2017 23:07:51נהדר. דוק, אתה הברסליין שלנו, בלי ספק. אולי גם אני אולדסקול, אבל כתה מהתיבה, ארוכה, עמוקה, צבעונית ועסיסית ומורכבת, היא כוס הבירה שלי אני-דיי-אוף-דה-וויק
אופיר נ.
19 מרץ 2017 23:34:23+1
צביקה
19 מרץ 2017 23:41:04לגמרי
רועי ויינברג
19 מרץ 2017 23:54:262+
מנחם לס
20 מרץ 2017 00:10:20תודה. מעריך זאת מאד!
Mbk
20 מרץ 2017 03:21:18+3
גוגליוטה
20 מרץ 2017 08:27:16+4
john
20 מרץ 2017 08:54:12Amen
דינגו
20 מרץ 2017 09:13:48+1 למה שהברגיג אמר.
אחד העם
20 מרץ 2017 14:54:21חד וחלק!!
פה איתמר
21 מרץ 2017 21:26:32+1
מליבו
19 מרץ 2017 23:50:12Johnny b Goode זה מזכיר לי את צ׳אק ברי
Mbk
20 מרץ 2017 03:23:41מנחם אם היינו מדינה מתוקנת היית וודאי חתן פרס ישראל
סגנון הכתיבה שלך וכתבות הצבע משנות ה 80 פיתחו דור שלם צמא לכדורסל ולספורט אמרקאי
מנחם לס
20 מרץ 2017 06:16:55לא להגזים, אבל תודה, ומעריך זאת מאד.
no funny shtuff
20 מרץ 2017 06:42:13לגמרי.
אין פה תרבות ספורט, זו הבעיה.
פרצופה של המדינה הופך מיום ליום לפרצופו של דוד ביטן.
האווי לאסוף
20 מרץ 2017 16:55:10+1
אשך טמיר המקורי
20 מרץ 2017 05:05:07תודה דוק
מסכים עם מידן
מנחם לס
20 מרץ 2017 06:17:17THANKS!
גיא הרשע
20 מרץ 2017 07:07:22מצטרף בשמחה לשלל המחמאות!
גיא הרשע
20 מרץ 2017 07:09:14אני ממש מתגעגע לעיתונאים.
כיום יש "אנשי תקשורת",
ועיתונות הספורט – היא חולה בצהבת ממארת.
אפלטון
20 מרץ 2017 07:27:11עצוב לשמוע מנחם.
יש מקום גם היום לסיפורים מהתיבה, יחד עם הטורים היומיים.
כמו שאתה הסתכלת על ברלסין ולמדת ממנו, כך כל ילד שחלם להיות כתב ספורט למד ממך. הכתיבה הקולחת, ההומור יחד עם סגנון ישיר ולא מתנשא, ישר אל הקוראים, כאילו הם איתך בחדר. אבל מה שאותי הכי מרשים זו היכולת שלך לכתוב בכל יום, כמו שעון. לא משנה מה אתה תוציא טור. זה משהו שבאמת לא יכול לקרות בדור של היום. המחויבות הזו לכתיבה, או לכל דבר.
לצערי לא יצא לי לקרוא את ברסליין, אבל אני מרגיש שדרך הכתיבה שלך למדתי להכיר ולהעריך את עיתונות הספורט האמריקאית.
Berch
20 מרץ 2017 08:06:04מנחם, אתה ברסליין הישראלי:-)
אתה כותב נהדר כבר המון שנים. גם בסיפורים הרהוטים וגם בטורים הספונטאנים והאימפולסיבים.
אל תטעה ואל תצטנע… האתר הזה הוא מפעל חיים. עם צוות כותבים מתנדבים, מדהימים אחד אחד, כל אחד בסיגנונו.
ערכם של הסיפורים שלך ממקור ראשון עצום ומוסיף רובדים לעובדות היבשות.
תודה
המשגיח
20 מרץ 2017 10:45:15תודה מנחם
גיא
20 מרץ 2017 10:58:17ברסליין הזה נראה קווול. היה איש משפחה? יהודי?
בכל מקרה מנחם אם הייית גר בארץ היית מקבל פרס ישראל או פרס פוליצר אין לי ספק בזה.
מנחם לס
20 מרץ 2017 15:01:32תודה. הוא לא יהודי. קתולי – קתולי!