סיקור משחקי שלישי / רועי ויינברג ושגיא נאור

רועי ויינברג:

מיאמי היט 103 (14-7)-ניו יורק ניקס 114 (9-12)

משחק חלש שלו, אבל עדיין ניצחו. רוז נאבק בטיילר ג'ונסון.

ניצחון רביעי ברציפות (ושביעי בתשעת המשחקים האחרונים) לניקס.

המשחק היה צמוד ביותר בהתחלה והיו 9 שינויי הובלה ברבע הראשון כאשר אף קבוצה לא מצליחה לייצר בו יתרון משמעותי. זה משתנה כשההיט עולים ליתרון 9 נקודות במהלך הרבע השני הודות לדקות טובות של וויטסייד, וילי ריד, דריק וויליאמס ו-ווין אלינגטון, אבל הניקס חוזרים מזה בקלות למרחק נקודה אחת במחצית.

לאחר מכן סנטר הניקס, ג'ואקים נואה, נקלע לבעית עבירות (שיחק כמעט 11 דקות במחצית הראשונה ו-3 וחצי בשנייה) והניקס עולים עם קייל אוקווין כסנטר במקומו לצד אנטוני, לאנס תומאס, ג'נינגס וקורטני לי. ההרכב הזה שוטף את המגרש ואחרי כמה שינויי הובלה במהלך הרבע מצליח להשתלט על המשחק בזכות הקליעה האפקטיבית של מלו והחדירות של ג'נינגס. הם עולים ליתרון משמעותי, 84-77, בסיום 36 דקות של כדורסל.

ברבע הרביעי אותו סיפור כשהורנסק ממשיך עם החמישייה היעילה שלו, היתרון צומח ומגיע ל-15 נקודות ומיאמי לא מאיימת בשום שלב על ההובלה. זה נגמר ב-61 נקודות במחצית של הניקס ובהפסד נוסף למיאמי מול אחת הקבוצות הטובות במזרח.

בניו יורק, כרמלו אנטוני היה מצויין עם 35 נקודות באחוזים טובים (13 מ-27 מהשדה), פורזינגיס קלע 14 נקודות עם 12 כדורים חוזרים, תומאס קלע 11 נקודות, רוז ונואה (10 ריב') קלעו 10 כ"א. רוז נפצע בחוליות הגב במהלך המשחק.

במיאמי, דראגיץ' קלע שיא עונתי של 29 נקודות עם 7 אסיסטים. וויטסייד קלע 23 עם 14 ריבאונדים ו-3 חסימות, אלינגטון (4 מ-11 מהשלוש) קלע 14 וטיילר ג'ונסון הוסיף 13 מהספסל.

לעמוד המשחק

*

ממפיס גריזליס 96 (8-15)-פילדלפיה 76' 91 (18-4)

הפסד נוסף לפילדלפיה ששיחקה בלי אמביד, נואל ואוקפור. אבל קל זה לא היה.

ממפיס פתחו טוב ועלו ליתרון מוקדם של 8 נקודות. נראה שהמשחק יגמר כבר בשלב הזה, אבל אז ארסן אליאסובה הרים את הקבוצה על הגב ועשה ריצת 16-4 שהפכה 30-20 ל-36-34. יחד עם הגנה אפקטיבית שעצרה את היריבה על 6 מ-18 ברבע השני ה-76' יכלו לסיים את המחצית ביתרון אבל ממפיס התעשתה ושמרה על הפרש קטן לטובתה כשהקבוצות ירדו לחדרי ההלבשה.

ברבע השלישי, בהנהגת אליאסובה, פילי קולעת 34 נקודות באחוזים טובים (50% מהשדה, 50% מהשלוש, 7 אסיסטים ל-12 סלי שדה). הם מצליחים להחזיר לעצמם את השליטה במשחק ולסיים את הרבע השלישי עם יתרון קטן, בדרך לניצחון חוץ באחד המגרשים הקשים ב-NBA. זה לפחות מה שהם חשבו.

ב-12 הדקות האחרונות של המשחק ההגנה של ממפיס, שספגה 57 נקודות ב-2 רבעים, ספגה 14 בלבד ברבע. השילוב של זאק רנדולף והרוקי וויד בולדווין על המגרש סייע לדובים לעצור את ה-76' על 5 מ-23 מהשדה ויותר איבודים (4) מאסיסטים (3).

קשה מאוד לנצח ככה, אבל ה-76' עדיין הצליחו להשוות ל-91-91, דקה לסיום. צמד איבודים מיותרים של ה-76' מנע מהם לייצר התקפות, הם נכנסו לפיגור 94-91 ולקחו פסק זמן. בחזרה ממנו 3 ריבאונדי התקפה לא עזרו להם (החטיאו 4 זריקות ברצף, 3 מתוכן של אליאסובה) והמשחק נגמר בהפסד נוסף לקבוצה של ברט בראון.

בממפיס, מארק גאסול קלע 26 נקודות עם 12 ריבאונדים ו-2 חסימות. ג'מייקל גרין קלע 13 עם 10 ריב' ו-2 חטיפות, רנדולף קלע 12 עם 14 ריבאונדים, בולדווין 11 ודניאלס 10.

בפילדלפיה, אליאסובה היה מצויין עם 23 נקודות, 17 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. שאריץ' קלע 17 עם 7 ריבאונדים מהספסל, סטאוסקאס 12 ורישון הולמס, שפתח בהעדרם של אמביד, נואל ואוקפור, קלע 10 עם 6 ריבאונדים.

לעמוד המשחק

*

יוטה ג'אז 112 (9-14)-פניקס סאנס 105 (15-6)

משחק מצויין שלו. רודי גובר.

אל תתנו לתוצאה לבלבל אתכם – זה היה משחק חד צדדי במיוחד.

הג'אז פעלו הפעם דרך ההתקפה וקלעו 33 נקודות ברבע ראשון מצויין וקבוצתי. כל מטאטא ירה, ומהר מאוד יוטה הגיעה ליתרון של 22 נקודות ול-65 נקודות במחצית נהדרת. ב-24 הדקות לאחר מכן היה גארבג' טיים טהור כשחלק גדול משחקני החמישיות זוכים למנוחה במשך רוב המחצית ומחממי הספסל (כולל דראגן בנדר, ששיחק 28 דקות) עולים למגרש. אלו של הסאנס צמצמו את ההפרש ברבע האחרון אבל לא באמת היו במצב שממנו אפשר לגנוב ניצחון.

ביוטה, גורדון היווארד (שעבר את ג'ף הורנסק ונכנס למקום ה-11 ברשימת קלעי כל הזמנים של המועדון) קלע 28 נקודות עם 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. רודי גובר קלע שיא קריירה של 22 נקודות לצד 11 ריב' ו-4 חס', דיאו (6 אסיסטים ו-4 ריבאונדים) וג'ו ג'ונסון קלעו 13 כל אחד, שלווין מאק הוסיף 12 וג'ו אינגלס, שחקן ה-NBA האוונגרדי מכולם, קלע 7 נקודות ב-21 דקות.

בפניקס, דווין בוקר קלע 21 נקודות ב-9 מ-13 מהשדה. נייט קלע 15, בלדסו ולן 14, ברבוסה 13 וצ'נדלר הוסיף 12.

לעמוד המשחק

*
שגיא נאור:

מינסוטה טימברוולבס 91 (15-6)-סן אנטוניו ספרס 105 (4-18).

שתי הקבוצות הגיעו למשחק בק טו בק אבל כנראה שהעייפות השפיעה יותר על הזאבים הצעירים מאשר הפרסות הוותיקות.

פארקר נעדר בגלל פציעה וג׳ינובילי נח אבל קאווי לנארד המשיך להוביל את החבורה של פופוביץ׳ שסופרת נצחון 13 רצוף בחוץ מפתיחת העונה.

זה התחיל לא קל לספרס שסיימו את הרבע הראשון עם 19 נקודות בלבד כשקאווי לא תורם אפילו נקודה והקבוצה יורדת בפיגור 3. לרבע השני לנארד נכנס לעניינים עם 12 נקודות אבל 13 של זאק לווין מהצד השני השאירו את ההפרש על קנו בירידה למחצית.

כנראה שפופ שטף את שחקניו בהפסקה כי לרבע השלישי הם עלו חדים ונחושים וניצחו אותו 39-28 עם סיומת טובה של פטי מילס שעלה מהספסל.

ברבע האחרון הוולבס לא הצליחו לצמצם את ההפרש ולהפוך את המשחק למעניין וריצה מהירה של 7-0 של הספרס סגרה את הסיפור.

קאווי הצליח לסיים עם 31 בשלושת הרבעים האחרונים באחוזים מצוינים (11-15 מהשדה, 7-8 מהקו), מילס עזר עם 15 וגאסול וקייל אנדרסון חלקו 22. אולדרידג׳ היה אנמי לגמרי עם 6 בלבד.

לווין הוביל את הקבוצה של תיבודו עם 25 אבל טאונס היה חלש וסיים עם 11 נקודות ו-14 ריב׳ (3-16 מהשדה) ואנדרו ויגינס הועלם ע״י קאווי וסיים עם 11 גם כן. קריס דאן היה נקודת אור וקלע 15 נקודות ב-16 דקות בלבד אבל, כאמור, זה לא הספיק.

דטרויט פיסטונס 102 (11-12)-שיקגו בולס 91 (10-11).

הבולס סופרים הפסד שלישי ברציפות מאז הנצחון הגדול על קליבלנד והפיסטונס ממשיכים להפוך את מגרשם הביתי למבצר.

המשחק הלך לכיוון של דטרויט כבר מהפתיחה ורבע ראשון בהובלת מרכוס מוריס ואנדרה דראמונד שקלעו 10 נקודות כל אחד הסתיים ביתרון הפיסטונס 32-21. המגמה נמשכה גם ברבע השני והספסל של דטרויט העלה אותה ליתרון 17 אבל דקות מצוינות של ג׳ימי באטלר בסיום הרבע השני הריצו את הבולס לריצת 10-0 ופיגור 7 בירידה להפסקה.

המומנטום של השוורים נמשך ברבע השלישי בסיומו סל של דווין וייד הוריד אותם ביתרון 72-71 אבל 12 נקודות ללא מענה של דטרויט בתחילת הרבע הרביעי שינו את כיוון המשחק והבולס לא הצליחו להפוך את זה לסיום צמוד ודרמטי.

32 נק׳ של באטלר עם 6 ריב׳ ו-4 אס׳ לא הספיקו למרות עזרה מווייד (19 ו-7 אס׳) וטאג׳ גיבסון (11 נק׳, 10 ריב׳) כי הפיסטונס קיבלו תרומה מכל השחקנים כשתשעה מהם קולעים מעל 7 נק׳ וטוביאס האריס מצטיין עם 22, דראמונד סיים עם 15,10 ו-3 חסימות. רג׳י ג׳קסון שרק חזר השבוע מהפציעה, היה חלוד עם 2-9 ל-7 נק׳ ו-7 אס׳ אבל קיבל גיבוי מאיש סמית שתרם 10 אס׳ בעצמו.

 

וושינגטון וויזארדס 116 (13-7)-אורלנדו מג'יק 124 (12-10)

הצגה של איש אחד לא הספיקה מול מפגן קבוצתי.

ג׳ון וול ראה אתמול את קליי תומפסון משתולל והחליט להראות מה הוא יודע לעשות. הוא קבע שיא קריירה של 52 נק׳ באחוזים נפלאים (18-31 מהשדה, 5-8 משלוש) אליהם הוסיף 8 אס׳ ו-3 חטיפות  אבל גם הלילה הקבוצה שלו ירדה מנוצחת והיא ממשיכה לצנוח בזמן שהמג׳יק סופרים כבר 4 נצחונות רצופים.

גם אלפריד פייטון קבע שיא קריירה, צנוע קצת יותר, עם 25 נקודות ומחצית ראשונה מושלמת עם 8-8 מהשדה ל-22 נקודות. הוא תרם גם 9 אס׳, 3 חסימות ו-3 חטיפות והוביל את הספסל של ווגל ל-73 נקודות משותפות בעזרת 20 של ג׳ף גרין, 18 של ג׳ודי מיקס ו-10 של ווצביץ׳ שהוסיף גם 10 ריב׳ ו-6 אס׳. ביומבו הצטיין בחמישיה עם 14 נק, 13 ריב׳ ו-3 חסימות והקבוצה של ווגל, שניצחה לאחרונה בעזרת ההגנה, עשתה זאת הפעם דווקא בגלל יום התקפי מצוין (52% מהשדה, 46% מחוץ לקשת).

וול לא קיבל מספיק עזרה כשרק ביל ומוריס מסיימים בספרות כפולות אבל עושים את זה עם 10-28 מהשדה והחבורה של סקוט ברוקס ממשיכה לאבד גובה וחלומות הפלייאוף מתרחקים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. סומסום

    7 דצמ 2016 08:03:20

    הקטנות שלי, המבוססות על צפיה/ זפזופ:

    1. מיאמי – ניו יורק: למיאמי היה כוח כל עוד היה לה כוח. עם 6 וחצי שחקנים (לא כמטאפורה), בלי חצי חמישיה פותחת, היה ברור שזה ייגמר. וזה נגמר.

    2. ממפיס – פילדלפיה: אחד משני המשחקים של כמעט הפתעה. פילי עשתה בסוף הכל נכון (בלי אמביד), מגיעה ליתרון סופסוף – ואז עושה כל טעות אפשרית (היי מקונל!), כדי לא לקלוע נקודה עד הסוף. קלאסי עבור ממפיס לגרד עוד נצחון. שתי הדקות האחרונות – קומדיה של טעויות.

    3. יוטה – סאנס: המשחק הדרמטי והמעניין של הערב, וה"כמעט" השני. משחק שנראה סגור עם 23 פור ליוטה, והסאנס חוזרים ברבע רביעי אדיר, מונעים מיוטה לקלוע סל שדה עד סוף הרבע, מגיעים לשוויון (כולל שלשת קלאצ' של בנדר!) וכמה הזדמנויות למהפך – ואז, שוב, בועטים בדלי. אוי פיניקס.

    4. דטרויט – שיקאגו: פתיחה מעולה של הפיסטונז, 17 פור ונראה בדרך לבלואו-אאוט. אבל לבולס יש שני שחקנים בשם באטלר ודי-ווייד, ובמשחק עקשני וסבלני – כולל המון הליכות לקו סטייל טורונטו – חוזרים לאט לאט עד לשוויון. ברבע הרביעי הספסל העדיף של דטרויט והעייפות של הבולס גומרים עניין.

    5. וושינגטון – אורלנדו: יתרון יציב של אורלנדו, וסימני התפוררות של וושינגטון: הכוכב קולע 52 נקודות, ועדיין, לא באמת היו קרובים, במשחק בית. סימן רע מאוד כשאורלנדו קולעת עליך 124 נקודות, 73 מתוכן של הספסל (פייטון עלה משם ופגע בלי הכרה).

    6. מינסוטה – סן אנטוניו: בדקה היחידה שעברתי למשחק, היה 78-69 לספרז. וככה זה תמיד כשאני עובר אליהם. הסתיים כנראה באותה תוצאה.

      1. סומסום

        7 דצמ 2016 10:02:08

        דראגיץ', וויטסייד, ג'ונסון, מקרוברטס, מקגרודר, מקאלינגטון, וחצי דריק וויליאמס. אודוניס האסלם גם עלה לדקה שלמה מתישהו.

  2. גיא

    7 דצמ 2016 08:21:33

    תודה, רועי.

    מספיק התבכיינתי על הסאנס במהלך הבלוג החי,
    אז נעבור לנושא הבא –
    ממפיס.

    הקבוצה שיחקה אתמול 2 הארכות בניו אורלינס, לגאסול היו 46 דקות.
    הלילה הם שיחקו (כמו פילדלפיה) בחלק הרע של באק-טו-באק.
    ההבדל ביניהם לפילדלפיה –
    הסיקרס בוחרים לאפשר לאמביד לנוח בבאק-טו-באק,
    ממפיס משחקת בלי 2 שחקני חמישייה, ובלי השחקן השישי שלהם (למעשה, בלי כל הקלעים מבחוץ),
    ועדיין הם מוצאים, שוב, את הכוחות המנטליים שמאפשרים להם לסיים משחק נוסף עם ניצחון.
    ונכון, אלו רק הסיקסרס אותם הם ניצחו.
    אבל אני חושב שרוב קבוצות הליגה, אם מוצאים להם 3 מ-5 השחקנים החשובים בקבוצה –
    מתפרקות.
    בטוח שבחלק הרע של באק-טו-באק.

    הם אולי לא מנייה בטוחה לפיינלס כמו הלברונס,
    הם אולי לא מסעירים כמו הקרקס של הגלקטיקוס,
    ובטוח שאין להם את הטראק רקורד של הדורבנות של פופ.
    אבל זו אחלה קבוצה לאהוד. תמיד ורצים לנצח.

    1. אפלטון

      7 דצמ 2016 09:40:31

      על אנושיים הממפיס האלה. באמת מגדירים מחדש כל פעם את הבלתי יאומן.
      ואורלנדו חברים, אורלנדו איז באק. אם ווגל מצליח ליצור מהכימרה הזו משהו שנראה כמו קבוצה ומצליח להשתחל לפלייאוף מגיע לו COY

    2. אסף

      7 דצמ 2016 10:43:12

      יותר מזה, לא מדברים על זה מספיק אבל בממפיס מתחת לראדר יש אחלה שילוב של צעירים חדשים לצד המבוגרים וכל זה בלי לפגוע בתחרותיות ובלי לנטוש את הסגנון משחק המנוגד לכל מה שמתרחש סביבם בליגה,
      מועדון שראוי להמון הערכה.
      דטרויט לאט לאט מתחילים להיכנס לעניינים ולהראות כמו שרבים ציפו מהם בתחילת העונה, וימות המשיח בניו יורק כאשר הניקס במאזן חיובי ועמוק בדצמבר עוד רלוונטים, איפה דובי לעזאזל?

      2. צביקה

        7 דצמ 2016 17:48:24

        אני זוכר שאנשים כתבו כאן בשנה שעברה כשגאסול היה פצוע, שממפיס צריכה לצאת לפירוק ובניה מחדש. ואני אמרתי מה פתאום? יש להם שלד מעולה ורוח לחימה ואין שום סיבה לפרק. הנה רואים את התוצאות עכשיו. אני מבסוט לגמרי. ממש אוהב אותם.

  6. סומסום

    7 דצמ 2016 11:01:50

    אם היום היה נפתח הפלייאוף במזרח – ללקק את האצבעות:

    בוסטון – ניקס
    שרלוט – מילווקי
    טורונטו – שיקגו
    קליבלנד – דטרויט

    מתי לאחרונה עפו מס' 2 ומס' 1 ביחד כבר בסיבוב הראשון?

    1. רנדי אורטון

      7 דצמ 2016 12:44:19

      להקדים את כל הסוויפים שלברון יעיף לכל הנמושות? הסיכוי היחיד של שאר הקבוצות הוא רק אם המלך ייפצע בעונה ארוכה.

        1. שחר

          7 דצמ 2016 13:40:21

          הייתה לו נחיתה אחת רעה ברבע הראשון, אחרי דקה הוא המשיך לנצחון עם 34 נקודות על טורנטו. גוף ביוני.
          אגב לגבי JR יש עדכון מה הפציעה?

          1. Ljos

            7 דצמ 2016 13:50:33

            אומרים שהיה קשה מאוד לשחזר את הלשון שלו לאחר ניתוח ההפרדה. חלקים יישארו לנצח תקועים באחוריו של לברון.

            הפציעה בברך כנראה לא רצינית והוא יחזור אחרי מנוחה קצרה.

          3. Ljos

            7 דצמ 2016 14:54:20

            הוא יקבל את המיליונים בלי קשר לשלמות הלשון שלו. אצלי לא בטוח.
            אבל זו בהחלט אחת משאלות ה-Would you rather הקלות יותר. עדיף מאשר לבחור בין שיהוקים תמידיים לבין להרגיש כאילו אתה כל הזמן הולך להתעטש אבל כלום לא יוצא.

  9. john

    7 דצמ 2016 17:59:19

    יש לי הרבה מה להגיד על הלילה מכיוון שצפיתי בכמה מהמשחקים. אין לי לצערי זמן.

    רק אומר שטום תיבדו צריך לעזוב. עשה עבודה גרועה ולי ברור שהוא איבד את השחקנים. איך אני יודע? אף אחד לא מסתכל עליו. השחקנים נראים אדישים בפסקי זמן ומשחקים 100% על אינסטינקט. הם לא מאמינים בו מקצועית. אחרת לא הגיוני שהוא צורח והם עושים מה שהם רוצים. לא משחק גדול נוסף של סן אנטוניו

    1. Ljos

      7 דצמ 2016 19:05:21

      קצת נורא מצידי, אבל משמח לשמוע שחבורת הצעירים המוכשרת והמודרנית אמרה לא מהדהד לצרחן המשמעת המיושן חבל שאין להם עדיין מספיק כוח להעלים אותו כדי לקדם את עתיד המועדון.

      Every time a manager screams, an angel loses his wings.
      אולי אם נמחא לו כפיים, כולנו, בסרקסטיות, הוא יקום. ויתפטר.

  10. רועי ויינברג

    7 דצמ 2016 18:07:25

    רק אומר: בתוך 4 מ-5 הבולס הפסידו את 3 האחרונים אחרי שניצחו את הראשון. זה לו"ז בלתי אפשרי (רופאי שינה אמרו שכמעט בטוח יפסידו את המשחק הזה עוד לפני שהעונה התחילה, יש על זה כתבה של ESPN), אבל יכול להיות שהפסד לקליבלנד היה נותן לשחקנים מנוחה ו-2 ניצחונות, במקום האחד הזה ורצף הפסדים קטן שיכול להדרדר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט