סיקור משחקי מאנדיי נייט ב-NBA (+ משחק פוטבול אחד) / גיא רוזן

 

בפריוויו למחזור, כתבתי שדוראנט מעומד ראוי ל-MVP.
הלילה, חברו לשעבר לקבוצה, ראסל ווסטברוק, הראה (שוב),
שהוא לא מתכנן לתת למישהו אחר לזכות ב-MVP.
30.9 נק', 10.3 רב', 11.2 אס'. ממוצע למשחק, אחרי 19 משחקים.
אלו מספרים שרק אחד, אוסקר רוברטסון, השיג. מדהים.

 

 

וושינגטון וויזרדס 101 (6 – 10) – סקרמנטו קינגס 95 (7 – 11)
משחק מפוזר, היה הלילה בוושינגטון. 2 הקבוצות לא הציגו יכולת מזהירה במשחק שהתאפיין בהרבה איבודי כדור (23 לוושינגטון, 20 לסקרמנטו), הרבה החטאות (41% מהשדה לקינגס, כולל 3 מ-21 מהשלוש, 41% לוושינגטון), והרבה חוסר ריכוז בריבאונד (13 – 11 לסקרמנטו ברב' התקפה).
חוסר היציבות התבטא לאורך כל המשחק בתוצאה –
וושינגטון ניצחה את הרבעים הראשון והשלישי (6 ו-5 הפרש), סקרנטו את הרבעים השני והרביעי (11 ו-2 הפרש).
הרבע האחרון היה צמוד לכל אורכו, כאשר הדקה האחרונה הייתה שייכת לקאזינס, עם 2 סלים (4 נק'), רב' חשוב וחסימה, שהביאו לשווויון, 10 שניות לסיום (וושינגטון כבר הובילו ב-8 הפרש, 5 דקות לסיום). בהתקפה האחרונה של הרבע הרביעי, הכדור נתקע אצל וול, שהסתפק בזריקה קשה, והחטאה.
אם ניתן היה לחשוב שהמומנטום היה של סקרמנטו,
אז זהו, שלא. חוסר יציבות.
ההארכה הייתה כולה וויזרדס, כאשר הקינגס מסיימים את ההארכה עם 3 נקודות בלבד, אותם קלע רודי גיי 16 שניות לסיום, כשהמשחק כבר היה גמור.
קאזינס סיים את המשחק עם 33 נק', 20 רב', 4 אס', 2 חט', וחסימה.
את הוויזארדס הוביל בראדלי ביל עם 31 נק' ו6 רב',
כאשר לצדו הצטיין גם וול ,שהיה קרוב מאוד לטריפל דאבל, עם 19 נק', 8 רב', 11 אס', ו-4 חטיפות (וגם 11 איבודי כדור. אז בעצם כן היה לו טריפל דאבל…)

 

טורונטו ראפטורס 122 (11 – 6) – פילדלפיה סיקסרס 95 (4 – 14)
לפני המשחק כתבתי – "לא כוחות".
זה בדיוק מה שהיה.
טורונטו שלטו במשחק לכל אורכו, וניצחו בכל אחד מ-4 הרבעים.
7 הפרש אחרי הרבע הראשון, 11 במחצית, 20 בפתיחת הרבע הרביעי, ו-27 בסיום.
לאורי (24 נק', 8 אס') ורוס (22 נק', 8 מ-11 מהשדה) הצטיינו בשורות הראפטורס,
קובינגטון (20 נק') היה היחיד בסיקסרס שהציג יכולת סבירה (6 מ-9 מה-3)

 

ניו יורק ניקס 103 (8 – 9) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 112 (11 – 8)
משחק מצוין היה הלילה בגארדן.
גם הת'אנדר, וגם הניקס, הציגו הלילה משחק ראוי, שבסופו מי שהכריעו את ההתמודדות היו שחקני הספסל המצוינים של הת'אנדר.
הניקס סיימו את הרבע הראשון עם 5+ ,
אבל ברגע שספסלי הקבוצות נכנסו, הת'אנדר לקחו פיקוד על המשחק.
קנטר (27 נק', 10 רב') ומורו (14 נק', 3 מ-5 מה-3) היו שחקני הספסל שדחפו את הת'אנדר ליתרון,
בעוד שבשורות הניקס, כל שחקני הספסל יחדיו קלעו 19 נק' בלבד.
עד סיום המשחק הניקס רדפו אחרי הת'אנדר, והם גם היו קרובים, אבל כאשר ווסטברוק מסיים משחק עם 27 נק', 18 רב', ו -13 אס', קשה מאוד לנצח את הת'אנדר.
אדאמס עם 14 נק', ו-10 רב' הצטיין אף הוא בשורות הת'אנדר.
את הניקס הוביל (לשם שינוי) רוז עם 30 נק', 7 רב', ו-4 אס',
כאשר לצדו כרמלו עם 18 נק', ו-8 רב' (רק 4 מ-19 מהשדה), ופורזינגיס עם 21 נק', 5 רב', ו-5 חסימות.
ההבדל המכריע במשחק, היה היתרון הברור של התאנדר בריבאונד (53 – 40 לת'אנדר),
כאשר אדאמס וקנטר היו לפרקים בלתי עצירים ברב' ההתקפה.

 

מיאמי היט 104 (5 – 12) – בוסטון סלטיקס 112 (10 – 7)
המשחק נגמר ב-8 הפרש, אבל הוא היה די גמור כבר בסוף הרבע השני.
אחרי רבע ראשון צמוד, רבע שני דומיננטי של הסלטיקס למעשה סגר את המשחק, 27 – 12 לסלטיקס ברבע, ופער של 17 נק' במחצית, פער שלקבוצת התקפה בינונית מינוס כמו ההיט, כמעט בלתי אפשרי לכסות.
ווייטסייד (25 נק', 17 רב', 2 חסימות) ודראגיץ' (27 נק', 17 אס') עשו ככל יכולתם לשמור את ההיט במשחק, אבל כאשר שאר הקבוצה לא ממש פוגעים – זו משימה בלתי אפשרית.
בשורות הסלטיקס זה היה כרגיל מאמץ קבוצתי שניצח את המשחק, 4 מ-5 שחקני החמישייה, ו-2 שחקני ספסל, סיימו עם דאבל פיגרס (תומאס – 25 נק', 8 אס').
(אל הורפורד לא שיחק הלילה).

 

ממפיס גריזליס 85 (11 – 7) – שארלוט הורנטס 104 (10 – 7)
כמו בניצחון החוץ של הסלטיקס, גם שארלוט עם רבע שני נהדר, סגרו את המשחק מוקדם מהצפוי.
אחרי שוויון ברבע הראשון, שארלוט ניצחו את הרבע השני 31 – 14, ולמעשה סגרו את המשחק.
ניסיונות החזרה של ממפיס נגדעו מוקדם מאוד ברבע השלישי, כאשר 8 דקות לסיום הרבע קונלי עזב את המשחק אחרי פציעה בגבו. קונלי לא חזר לשחק עד סופו של המשחק, וחומרת פציעתו כרגע לא ידועה.
קמבה ווקר וג'רמי למב (21 נק' כל אחד) הובילו התקפה מאוזנת של ההורנטס,
גאסול (19 נק'), וקונלי (14 נק' ב-20 דקות) היו היחידים שהציגו יכולת ראויה בממפיס.

 

מינסוטה טימברוולבס 103 (5 – 12) – יוטה ג'אז 112 (10 – 8)
משחק של חתול ועכבר במינסוטה הלילה. מינסוטה דווקא פתחו לא רע את המשחק, וסיימו את הרבע הראשון ביתרון של 5 נק'.
הרבע השני כבר היה של יוטה, והם ירדו להפסקה ביתרון של 5 נק'.
המשחק המשיך להיות צמוד, ומינסוטה אפילו עלו ליתרון, 83 – 82 , 7 דקות לסיום, אחרי שלשה גדולה של טיוס ג'ונס.
מאותו הרגע, המשחק הפסיק להיות חתול ועכבר (או נכון יותר לומר – החתול מיוטה בלע את העכבר ממינסוטה…), כאשר יוטה בורחים תוך 2 דקות ליתרון של 10 הפרש, יתרון אותו הם לא שמטו עד לשריקת הסיום.
ג'ורג' היל (24 נק', 8 רב', 4 אס'), גורדון הייוורד (24 נק') ורודי גובר (16 נק', 17 רב', 3 חס') הובילו את שחקני יוטה.
זאק לווין (28 נק') היה המצטיין של מינסוטה, שסבלו מערב קליעות גרוע של טאונס (8 מ-19 מהשדה) ושל וויגינס (6 מ-16 מהשדה).

 

גולדן סטייט ווריאורס 105 (16 – 2) – אטלנטה הוקס 100 (10 – 8)
ההוקס בתקופה לא טובה. ההתקפה לא פגעה לאחרונה, אבל ההגנה?
ההגנה היא עדיין אחת הטובות בליגה.
במחצית הראשונה, לפחות, ההגנה שלהם הצליחה לעצור (חלקית) את התקפת גולדן סטייט הנפיצה, כאשר הם שומרים את קרי ודוראנט על 8 נק' בלבד כל אחד.
ההתקפה שלהם נעזרה רבות בריב' ההתקפה (7 במחצית),
והשלוב של ה-2 הספיק בשביל יתרון 53 – 50 להוקס במחצית.
המשחק המשיך להיות צמוד גם ברבע השלישי,
והקבוצות התחילו את הרבע הרביעי כאשר ההוקס מובילים על גולדן סטייט בנקודה אחת בלבד.
לא במפתיע, ברבע הרביעי גולדן סטייט לקחו פיקוד על המשחק, ועם ריצת 8 – 0 בפתיחת הרבע, הם עלו ליתרון, אותו לא איבדו עד לסיום המשחק.

אטלנטה מצדם, לא הפסיקו לנסות עד הרגע האחרון (צמצמו ל-3, דקה וחצי לסיום), והם בהחלט יכולים לצאת מעודדים, למרות ההפסד.
דורנט (25 נק', 14 רב'), קרי (25 נק'), תומפסון (20 נק'), ואיגודלה (12 נק' מהספסל) הצטיינו בשורות גולדן סטייט,
דווייט האוורד (14 נק', 16 רב'), ודניס שרודר (24 נק', 6 אס') הצטיינו בשורות ההוקס.

 


(הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה)

 

ובנוסף, משחק המאנדיי נייט פוטבול מהלילה:

 

פילדלפיה איגלס 13 (5 – 6) – גרין ביי פקרס 27 (5 – 6)
לפני המשחק ארון רודג'רס הבטיח לאוהדי גרין ביי שהקבוצה לא תפסיד עוד העונה.
את המשוכה הראשונה בדרך לקיום ההבטחה, גרין ביי עברו בקלות מפתיעה.
במחצית הראשונה זה עוד היה צמוד, אחרי (14 – 10 לגרין ביי, הרבה בגלל ניהול פסקי זמן מזעזע של מקרתי),
אבל במחצית השנייה רודג'רס וההגנה של גרין ביי השתלטו על המשחק.
במחצית השנייה פילדלפיה הוסיפו למאזנם רק עוד שער שדה בודד,
וגרין ביי עם רבע רביעי מצוין ברחו לניצחון חוץ חשוב, 27 – 13.
ארון רודג'רס סיים את המשחק עם 313 יארד, 76% מסירה, ו-2 טאצ'דאונס (0 סאקס, 0 אינטרספשינס, 0 פאמבלס).

 


(גם הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה…)

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. כל הכבוד על הסיקור המהיר.
    נקודת האור בעונה המאכזבת של מיניסוטה זה ששוב תהיה להם בחירת דראפט גבוהה ולפי מקורות מידע פנימים(ג'ון וזיו) הולך להיות דראפט איכותי ביותר

    1. אני חייב להודות שהחברה מגלים בקיאות מרשימה.

      עד כדי כך מרשימה, ששוכנעתי שאולי אין לי סיבה לקחת עד כדי כך ללב את העונה של הסאנס.
      (אבל אז נזכרתי מי מקבל ההחלטות בסאנס, והבאסה חזרה…)

      1. לוזו בול מתחיל לעלות בדירוג של המוק דראפטים. מוביל את ucla ל7-0 כשהוא בשליטה מוחלטת של המשחקים. בשניים האחרונים קלע 17 נקודות ו10.5 אססיסטים למשחק הכל באחוזים טובים כשucla קולעת כמעט 100 נקודות למשחק. אבל מבחן העין חשוב יותר. מדובר על תופעה מדהימה. מי שיכול שיצפה בucla השנה. מדובר על קבוצה שמשחקת יותר אטרקטיבי מהמון קבוצות בnba.

        מישהו כתב בטוויטר היום שמרקל פולטס זה דוויין וויד הצעיר עם קליעה מבחוץ ושלוזו בול הוא ג'ייסון קיד הצעיר עם ניתור וקליעה. הסאנס בעיני חייבים לבנות טרייד השנה שמורכב מכל חבילה שאפשר חוץ מבוקר בתמורה לסקורר אמין בצבע (קאזינס? ברוק לופז). שנה הבאה לקחת רכז טוב בדראפט ווינג סטייל קנט בייזמור ולהמשיך משם. נראה לי שצריך לסיים את כל חוות הפרוייקטים ארוכי השנים שלהם

        1. תודה. לא עוקב בכלל אחרי המכללות
          (חוסך את האכזבה אחרי שהסאנס בוחרים בבנדר…)

          נראה לי שהתבלבלת.
          כתבת בטעות "סאנס" ו-"UCLA" באותו המשפט…

        2. וקצת יותר ברצינות –
          (לי) אין ספק שאתה צודק.
          בהחלט הגיע הזמן לפרק את חבילת הבינוניות שפורחת במדבר,
          ושחקן שמזכיר את קיד הצעיר?
          נשמע מבטיח.

          (קיד הצעיר, סימונס, אמביד. יופי של קבוצה הולכת להיות לסיקסרס…)

        3. לונזו בול הכי מזכיר לי בעולם את שוקולד לבן של הקינגס, מבחינת המסירות אבל הוא יהיה יותר טוב ממנו כי הוא גם שומר :]
          פולטס הוא ממש דומה במשחק לדיאנגלו ראסל רק הרבה יותר אתלטי. יש לו תנועה אקספלוסיבית.

  2. לגבי ההשוואה המתבקשת בין ווסטברוק לרוברטסון יש שתי נקודות שחשוב לי לחדד.
    ביג O עשה את הטריפל דאבל שלו בכמעט 9 דקות יותר על הפארקט כשקצב המשחק היה אז גדול ב-20%-25% לעומת ימינו. כלומר היו הרבה יותר, זריקות,סלים,אסיסטים וריבאונדים לקחת. המשמעות היא שאחוז השימוש בשל רוברטסון היה הרבה יותר נמוך. מעבר לכך הוא העמיד ממוצע ממש קרוב לטריפל דאבל בחמש עונות רצופות (מאותן סיבות בדיוק).
    עכשיו לנקודה בגללה אני חושב שלא מגיע לווסטברוק MVP גם אן ישמור על הממוצעים שלו. כשרוברטסון נתן את העונה שלו הוא עשה את זה ב-47.6% מהשדה. באותה עת לא הייתה עדיין קשת שלוש ובאופן כללי אחוזי הקליעה היו נמוכים בהרבה. רוברטסון קלע ב-5% מעל ה-42.6% הממוצע בליגה.
    ווסטברוק לעומתו קולע ב-43.5% מהשדה, אבל זה לא מדד טוב להשוואה כי יש הרבה משמעות לזריקה מה-3. אחוז הקליעה האפקטיבי של ווסטברוק עומד העונה על 47.1% שזה נמוך ב-3% מה-50.2% הממוצע בליגה. כל עוד ווסטברוק ממשיך לקחת זריקות רעות בכמויות הוא מבטל את היתרון שהוא יוצר לקבוצתו בזריקות שהוא מייצר לחבריו.

    1. עוד נתון חשוב- רוברטסון לא העפיל לפלייאוף באותה עונה.
      ווסטברוק נותן עונה ענקית, גם אם אכן נותן אחוזי קליעה חלשים ויוסאג' רייט בשמיים, מה שיקבע הוא היכולת שלו לקחת את הקבוצה לניצחונות.
      בינתיים הוא עושה זאת לא רע ולכן לדעתי עדיין שם למעלה ברנקינג. אי אפשר לזלזל בכאלו מספרים

      1. זה לא נכון. הרויאלס סיימו שניים במערב והפסידו בפלייאוף לדטרויט. גם בסדרה הזו דרך אגב רוברטסון רשם ממוצע של טריפל דאבל.

    2. רק אציין נתון מדהים עם רוברטסון ששמעתי אתמול, ב-6 העונות הראשונות שלו הוא עמד על ממוצע משוקלל של טריפל דאבל! כמובן שרק עונה אחת בפני עצמה עמדה על ממוצע כזה.

      1. כן בכל עונה היה לו מעל 9 בכל הקטגוריות. אבל צריך לזכור שזה מקביל פחות או יותר לממוצעים של לברון בימינו.

      2. רוברטסון היה שחקן אחר לחלוטין מווסטברוק כמעט בכל פרמטר.הוא היה עם גוף של מייקל ג'ורדן שיכול היה להוות מסה תחת הסל ולשחק גם נגד הגבוהים ביותר. הוא היה ה-ALL AROUND PLAYER הטוב ביותר שהיה כי הוא שיחק הרבה יותר מג'ורדן תחת הסלים.

        1. מנחם, אתה צודק אבל דווקא מהכיוון השני.
          הנתונים הפיזיים של ווסטברוק מול העוצמה שלו והאתלטיות שלו הם לא פחות ממדהימים ברמה העולמית.
          1.91, 85 ק"ג זה בלתי נתפס לגבי מה שהוא עושה לכח המשיכה.
          מדובר בתופעת טבע ברמה של צ'ארלס בארקלי או יוסיאן בולט

  3. תודה על הסיקור המצוין.
    לדעתי ההגנה של אטלנטה מדורגת ראשונה בליגה, במיוחד חזקים בהגנה על הפרימטר וזה למה גולדן סטייט התקשו.
    העניין הוא שגולדן סטייט, שהתחילו עם אחת ההגנות הגרועות בליגה, מפה לשם כבר טופ 10. עוד סיבה להעריך את קר על מה שהוא עושה שם. זה לא רק כישרון נטו, זו גם הרבה עבודה על תיאום ומציאת רוטציות שעובדות.

    1. לא שאני מזלזל בהגנה של אטלנטה על הפרימטר אבל הסיבה לקשיים של הווריורס יותר קשורה לזה שהם היו 6-מ-21 בזריקות פנויות לחלוטין מבחוץ.

  4. ג'ורג' היל פורח ביוטה ובנוסף להגנה המצויינת מראה שיפור עצום בהתקפה.
    עליה מ 12 נקודות למשחק לכמעט 21 עם 40% משלוש ו 60% מה 2.
    ללא ספק מועמד רציני ל MIP

    1. ג'ורג' היל מדהים, הנתונים שלו העונה – אולסטאר, הוא שני (!) בטרו-שוטינג אחרי דוראנט.
      אבל אלה רק 10 משחקים. בוא נראה.

    2. הרבע האחרון העמיד בספק את ההנחה שתיבודו הוא מאמן הגנה טוב. יוטה!!! קלעה סלים כאילו היא פיניקס של נאש תוך פחות מ8 שניות בהתקפה. קרדיט ענק להיל

  5. כואב לי על מיאמי. הפקרס לעולם לא ניגמרים. עסוק ביותר ביום וחצי האחרונים כאן. מיום ששי – לפי אהרון שדה אי"ה -חוזרים למעורבים ולשאר

  6. הנתון המעניין ביותר על עונת ה-TD של רוברטסון הוא שהMVP היה ביל ראסל…
    זה יהיה המקרה עם ראסל אם הוא לא ישפר את הקליעה שלו (בששת המשחקים האחרונים הוא 58 מ-152 מהשדה!, מניח שהכי גרוע מבין האולסטארים). בנוסף, אוקייסי, למרות הנצחונות האחרונים, מפסידה יותר מידי בכדי שיקבל את התואר.

  7. תודה על הסיקור.
    בשקט בשקט הגולדנים בקצב של 73:9 מישהו אמר מפלצת ?
    בלי קשר לסטטיסטיקה, פילוסופיה או מדד-היוסג' – תבחנו את האסיסטים של ראסל ברמה המקצועית נטו :
    ראיית משחק נהדרת ורחבה שמתאפשרת בזכות שליטה טובה בכדור וחיפוש מתמיד אחר שחקן בעמדת קליעה, יכולת דיוק מעולה במסירה (מבחינה הטכנית), עצמה מדוייקת לכדור שמאפשרת לו להגיע מהר ליעד וגם מאפשרת למקבל להשתלט עליו במיקום נוח מבחינתו (לא גבוה, לא נמוך), תזמון מצויין ברגע המסירה שמוביל את המקבל להמשך התנועה שלו אל הסל, מסירות שונות למקבלים שונים (הובלה לאלייהופים, הוצאה לשלשות או השארה "דיש" לגבוה) ויכולת מסירה בשתי הידיים, ביחד או בנפרד.
    תוסיפו לכך את ההכרה בצורך לתגמל גבוה שרץ למתפרצת או לטריילר ואת האומץ למסור מסירות הרפתקניות – ויש לכם מוסר מאוד מגוון ומאוד מאוד אטרקטיבי. כמו לברון ובאחרונה (למרבה הפלא) גם הארדן.
    עקב אכילס : האיבודים, אבל זה לדיון אחר.

  8. יפה כתבת על המסירות של ווסטברוק. אני לא חושב שהאחוזים הנמוכים יחס ית שלו הם סיבה מספיק טובה כדי להוריד אותו מהמרוץ למופ, יותר חשוב שהוא עושה את העבודה יום אחרי יום ויוביל את אוקלהומה לפלייאוף

  9. תודה לגיא על הסיקור ועוד יותר מזה על הפריוויו (קצת באיחור, כן)
    מי יציל את הליגה מהתפלצת מהמפרץ? האביר השחור (לברון) על הסוס הלבן (לאב)?

    1. רק הליגה עצמה, אם היא תראה שהכללים שלה הצמיחו מפלצת, ושהמפלצת הזו אוכלת את הליגה. "דמוקרטיה מתגוננת" סטייל.

      מישהו אמר תקרת שכר קשיחה?

        1. גם אני יודע מי משלם הרבה מעל כולם.
          ולמה אתה חושב שאני בעדם, פרט לסנטימנט מזרחי קלוש?
          אלא שאני בעד תחרות, ומכאן ההצקות לגולדן עלית ווריורז, שאנחנו כבר רואים זה דרים-טים חסר תחרות נוצר כאן, בגלל כיפוף החוקים.
          אני רוצה, באידאל, ליגה תחרותית כמו פוטבול, כמו בייסבול, כמו מונדיאל. נפתחת עונה ויש לך 6,7,8 קבוצות, לפחות, שרואות עצמן בצדק כקונטנדריות.
          התקרה הרכה והחריגות – הרס ל-nba, שממילא הוא פחות תחרותי-לכולם, בגלל סדרות הטוב מ-7.

      1. גולדן סטייט לא יותר מפלצת מקליבלנד. חוץ מזה הגמישות של תקרת השכר היא לא מה שאפשר להחתים את דוראנט. יהיה לגמישות הזו המון משמעות בעונה הבאה כשייצטרכו להחתים את סטף מחדש. הווריורס לא ניצלו ל"רעה" בשום אופן את חוקי תקרת השכר.

        1. אחרי הטבעות בסוף העונה , סטף ודוראנטלה יוותרו שניהם על מיליונים בודדים מהתקרה כדי להמשיך לשחק יחד . גם כך אף אחד מהם לא יצטרך יותר לקנות במכולת – הם ו-5 דורות אחריהם .

    2. להגיד שממליך המאמנים ומרכיב הקבוצות , זה שמחתים שחקנים שהסוכן שלו מייצג וגורם לבעלים שלו לנתץ את תקרת השכר , הוא זה שיציל את הליגה מקבוצה שנבנתה מבחירות נמוכות יחסית בדראפטים ומקבוצתיות נטולת אגו – להגיד את זה זה כמו לצפות מטראמפ לאמץ משפחת מהגרים היספנים , או מדרקולה להתחיל לשתות מיצי פירות טבעיים .

      1. ג"ס זה הבורג the borg מסדרת אנטרפרייז הדור השני. גם הבורג קרא לך "להשתלב" בו, resistance is futile. דוראנט הוא חלש 🙁
        רק קפטיין פיקאר הצליח להילחם בקולקטיב וגם הוא יצא מזה בשן ועין. בדיוק כמו לברון!

          1. הממם, יש בזה משהו (כי גם המבטא שלהם די שונה . . . )
            מצד שני שים לב: סטיב *קר*, סטף *קרי*, נראה לך שזה מקרי שהצורה של הבורג היא מרובעת ? carre בצרפתית

          2. אין ספק שדוראנט אכן הוטמע במערכת. 🙂
            אני פתאום מבין. מה שהם בעצם התכוונו בפתיח לסדרה הוא:
            to baldly go where no man has gone before.

  10. לדבר על אמ וי פי אחרי 16 משחקים בעונה של 82 משחקים זה איך נאמר בעדינות לרתום את העגלה לפני הסוסים (גיא???)
    או בקיצור -?אין לכם מושג על מה אתם מדברים ואתם מדברים על זה לא מעט.
    אפילו מנחם שידוע בממלכת מלכים כל שני וחמישי נרגע קצת

  11. ראסל ווסטברוק מדהים אבל קשה לי להאמין שהוא יקבל M. V. P, הקבוצה שלו לא מספיק טובה. ג"ס הרבה יותר מפלצתית מקליבלנד יש להם ארבעה שחקני טופ 3 בחמישיה הפותחת, לקליבלנד אחד וחצי. תקרת שכר קשיחה יהיה דבר מצויין לליגה לדעתי, זה באמת ייתן לקבוצות שוק קטן סיכוי להצליח.

  12. נשבע שאיני מידן, שעזב הארץ,
    חסר לך מתנגדיםנאלעד רבין =חבושה= גולייאת= שעייה= אופניים=קק
    המסכון שמנחם זרק בבושת פנים.

  13. מיאמי והקריסות רבע רביעי שלהן מעצבנות אותי. ספו נותן יותר מדי דקות לוויטרס ובאביט, אבל עדיין אני חושב שהיינו מנצחים אם ווינסלו היה משחק (והורפורד בחוץ).

    תודה על הסיקור.

  14. דרך אגב, הנתון הסטטיסטי שלכם להיום:

    בעשרת המשחקים האחרונים קליי (51.6%/46.4%/89.7%), קרי (50.5%/40.2%/95.3%) ודוראנט (56.7%/46.3%/84.8%) על הגבול של ה-50-40-90.

    קרי עם 26.7 נק' למשחק, דוראנט עם 25.9 וקליי עם 23. כמעט 76 נקודות למשחק באחוזים מפחידים.

    1. חולני , מי שלכאורה מוותרים קצת על הסטטיסטיקה בסופו של דבר הם קרי ודוראנט, תומפסון קולע יותר ומקבל יותר מבטים פנויים משנה שעברה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט