רגעים / MBK

באחד המעורבים של הדוק בשבוע שעבר היה סרטון היוטיוב הבא

בכדי לקצר ולחסוך 8 דקות, הסרטון בחר ב 10 משחקי הפלייאוף הבלתי נשכחים ( הדירוג המלא )

10 – לייקרס – בוסטון 08 ( בוסטון חוזרת מפיגור 24 )

9 בוסטון – הוקס 88 ( ההצגה של דומיניק ובירד במשחק 7 )

8 קליבלנד – דטרויט 2007 ( ה-ההצגה של לברון שקלע את 25 הנקודות האחרונות במשחק )

7 משחק 6 גמר 80 ( מג'יק בעונת הרוקי משחק כסנטר ומנפק משחק של 42\15\7 )

6 משחק 5 יוטה – שיקגו ( AKA משחק השפעת של מייקל)

5 מיאמי – ספרס משחק 6 ( השלשה של ריי אלן )

4 בוסטון – שיקגו ( משחק ה 63 של מייקל *)

3 בוסטון – פילי 1965 ( גמר המזרח משחק 7  האבליצק "גונב" את הכדור )

2 משחק 4 גמר 1987 מג'יק מנצח בבוסטון גארדן 

1 משחק 6 גמר 1998 מייקל ג'ורדן קולע על ראסל ומשיג אליפות מס 6

 

הסרטון הזה גרם לי להעלב בשם המשחק שאני כל כך אוהב , מי דירג ולמה ? למה בכלל צריך לדרג ? ומה הקדנדידט לדירוג ? דירוג נוסף שבו מייקל ראשון ( השחקן הכי גדול , הקאמבק הכי גדול , מוכר הנעליים הכי גדול , המשחק הכי גדול לשחקן עם חום וכו וכו )

כדורסל מלבד היותו משחק של מספרים הוא מעל הכל משחק של רגעים , במאות משחקים שצפיתי לאורך השנים ציפיתי בשקיקה לרגעים , רגעים שאקח איתי הלאה עד סוף החיים

ההאלי אופ של שאק מקובי במשחק 7 של גמר המערב , השלשה של הורי על הקינגס , משחק ה 60 של קובי , ביירון סקוט מפוטר מהלייקרס

בתגובות לפוסט הגבתי –

שכחו את הקטע שבירד חוטף מהפיסטונס ומוסר מסירה גאונית לא פחות ל DJ ג׳ונסון שגונב את המשחק

בעייני הרגע הכי גדול בכדורסל זה הבייבי הוק של מג'יק בגארדן על הביג 3 , אי אפשר לתאר כמה הרגע הזה גדול וחשוב בהיסטוריה של הכדורסל ושל הלייקרס בפרט ( כרגיל בדירוגים האלו מייקל תמיד ראשון ולא תמיד בצדק )

עידו גלירי היקר ( באמת ) הביע התעניינות למה הרגע של מג'יק הוא כה גדול בעייני

וזו הייתה תשובתי –

מג'יק במו ידיו מחסל את בוסטון ,זה סל על הביג 3
עד מג'יק בוסטון ניצחה את הלייקרס כל הזמן
ב 85 הייתה הפעם הראשונה , ב 87 השנייה
זה נותן לליקרס מאזן 1:2 בסדרות מול הבוסטון באייטיז
יכול להיות שזה פרץ של נוסטלגיה אבל עם כל הכבוד לסל של מייקל על ביירון (מי) ראסל
הסל של מג'יק הוא חתיכת רגע וגם הרגע של בירד חייב להיות שם

 

מג'יק שלימים נודע כמג'יק "חיים של מומי " ברגע כל כך גדול מנצח את בוסטון ( כוחות הרשע) במגרש הבייתי כשהביג 3 בתמונה , זה רגע שמזכיר ניצחון של גלדיאטור , שירה בתנועה , ניצחון הטוב על רע , זכרון ילדות קסום

עם כל הכבוד למספרים , אחוז אפקטיבי , PER , ממוצע נע וכו יש לכל שחקן את ה"רגע" שלו , רגע שמזוהה איתו יותר מכל דבר אחר , כמו חתימה שנשארת איתו לכל החיים

החטיפה של בירד על הפיסטונס, רג'י מילר משמיד את הניקס ב 19 שניות , נשיקת המוות של מריו אלי , החסימה של לברון על איגאודלה בגיים 7 . איך אפשר לדרג אותם ?? ולמה בכלל צריך ?

המטרה של הפוסט היא לא לדרג את הרגע הכי גדול , לתת הזדמנות לכל אחד ואחד מאתנו לחלוק את ה"רגע" שלו מהמשחק , זה עניין כל כך סוביקיטבי שנראה לי שאין שום דירוג בעולם שמסוגל לשכלל את המטען הרגשי של כל רגע ורגע עבור כל אוהד, תנסו להראות את רגע מס 1בקליפ לאוהד של יוטה ואני בטוח שהקיבה של תתהפך פעמיים , זה הטופ 1 של משחקים שחובה לשכוח !!

אז מה הרגע שלכם ?

———————————————————————————————————————————–

אפרופו רגעים הזדמנות להוסיף אחלה רגע לאוסף , הייתה התענינות  באתר לגביי המופע רדיו אינשאללה http://www.hoops.co.il/?p=75424

אז לאלו מכם שרוצים ,מחר בערב ( לינק עם הטבה לגולשי האתר ולא רק ) – הבימה 4 תומש ייתן בראש – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=795390670602458&set=a.123543154453883.24463.100003945983914&type=3&theater

ממולץ בחום

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 119 תגובות

  2. מתן גילור

    21 ספט 2016 10:16:47

    תודה מידן. אני לא חושב שיש סתירה בין הדברים. כלומר, כדורסל הוא גם משחק של רגעים, גם של מספרים וגם של דירוגים.
    אבל אני לחלוטין מסכים איתך שבמישור הרגעים אין שום יכולת וצורך לדרג. יותר מכל דירוג אחר הוא סובייקטיבי בשל החוויה שאותו רגע השאיר עליך.
    הרגעים המשמעותיים ביותר שלי הם כמובן לא מתחום ה-NBA, אלא מהיציעים במשחקי מכבי.
    בתקווה שאני לא חורג מכוונתך ומשתף רגע של ספורט שאינו מה-NBA, אז הרגע שלי הוא שער הניצחון 2:3 על פ.ס.ז'. הפעם היחידה בה סיימתי את חגיגות השער לא רק לא ליד המושב שלי, אלא אפילו לא בשורה. היתה הרגשה שג' הולך להתמוטט.
    ואם בכל זאת משהו מה-NBA, אז בגמר בין ניקס לרוקטס היה קטע בו יואינג עלה להטבעה בכל הכוח (וכוח לא חסר לו), חאכים חסם אותו ושניהם נפלו על הרצפה. מאותו רגע פשוט ידעתי שלא משנה כמה קשה זה ילך לו, חאכים יסיים את הסדרה הזו אלוף.

    1. MBK

      21 ספט 2016 10:36:04

      בעוד 20 שנה אתה אתה תהיה זקוק את הבסקטבול-רפרנס לבדוק את ה PER של לברון או ה TS
      את החסימה שלו על איגאדולה או את זה שהוא הוביל 5 קטגריות בגמר תזכור לנצח

      אכזבת אותי קשות עם הרגע הירוק שלא מעולם הכדורסל , בפעם הבאה אשקול לחסום לך את ה IP 🙂

  3. רועי ויינברג

    21 ספט 2016 10:26:02

    פוסט טוב ואני מסכים איתך. אי אפשר לבחור את "משחק הפלייאוף הגדול ביותר". זאת הגדרה כל כך סובייקטיבית.

    די הגיוני שאתה, בתור אוהד לייקרס שגדל על התקופה הזאת, תלך על המשחק הזה, אבל אני נגיד אלך על המשחק השישי (והזריקה האלוהית של ריי אלן) מגמר 2013, גור בטח ילך על אחד המשחקים מגמר 2010 של קובי, מנחם יכול לבחור את המשחק השביעי של גמר 1970 עם ריד עולה למגרש פצוע ופרייזר נותן משחק מדהים, וכן הלאה.

    זה תלוי באיך אתה תזכור את זה, ולכל אחד יש את המשחק שהוא יזכור איתו גם 30 או 40 שנה אחר כך. אין באמת משהו שיכול להיות "הרגע הכי גדול בהיסטוריה של הכדורסל", אולי מלבד המשחק ההוא שג'יימס נייסמית' ארגן ב-1891.

  4. המשגיח

    21 ספט 2016 10:28:35

    למה מדרגים? ובכן, כדי ליצור עניין ודיונים, וסתם כדי להיזכר ברגעים גדולים.

    ועכשיו: אחד הרגעים שאני תמיד אזכור הוא החסימה המדהימה של טיישון פרינס על רג'י.במשחק 6 של גמר המזרח 2004.

    זה היה מהלך כל כך מרהיב, במשחק פלייאוף ענק (נגמר 65-69), שסיים את העונה הסדירה הטובה בהיסטוריה של אינדי, ונתן את האות להמשך בו דטרויט הקשוחה לקחה אליפות.

    2. נתן

      21 ספט 2016 18:13:15

      למה מדרגים? כדי שיהיה על מה לאונן, וכולנו משתתפים בחגיגה, מהבחינה הזו הופס ממש אתר פורנו. גם טוב שיש איזה כומר (MBK) שיעיק על המצפון, זה מגביר את ההנאה.
      סה"כ פוסט טוב, הפוסט השני הכי טוב השבוע ובין ה 100 הכי טובים בכל הזמנים בדירוג שלי….

  5. עידו גילרי

    21 ספט 2016 10:28:39

    מצוין מידן.
    גם בעיני אין הרבה משמעות לדירוגים הנ"ל וכל אחד נשאר עם הרגעים שלו.
    רק לחדד טיפה משהו מהדיון אז. היה ברור לי לגמרי למה הרגע הזה עבורך (וגם עבורי) הוא גדול. מה שלא הבנתי ואני עדיין לא מרגיש שקיבלתי כעליו ממש תשובה הוא למה הוא כל כך חשוב מבחינה היסטורית. בכלל קשה לי לחשוב על רגע מסויים שהיה בעל חשיבות היסטורית למשחק.

  6. גיא

    21 ספט 2016 10:28:53

    כל כך צודק!

    https://www.youtube.com/watch?v=ILaX18BWFs0

    (1:11)

    הרגע שלי –
    משחק 4, חצי גמר המערב, 2007 .
    הסאנס שהיו בפיגור לאורך כל המשחק, בקמבאק נהדר עולים ליתרון ראשון פחות מדקה לסיום. נאש במסירה מאחורי הגב לאמרה שמסיים בליי אפ על דנקן.
    במהלך הבא – שוב זה נאש, שוב במסירה מאחורי הגב, שוב לאמרה, שוב סל . הפעם הסל שמבטיח לסאנס את הניצחון.

    באותו רגע, הייתי משוכנע שהסאנס מצליחים להתגבר על שערוריית השיפוט ממשחק 3 (המשחק שבו טים דונהי שפט),
    ושהם בדרכם לעבור את הנמסיס מטקסס.

    עבורי, זה היה ניצחון הכדורסל היפה. נאש הראה שאפשר לנצח גם עם מסירות מאחורי הגב.

    אבל התברר שהרגע המכריע במשחק (ובעל החשיבות להיסטוריה של המשחק) התרחש שניות אחר כך, כאשר בואן מעיף את נאש בעבירה גסה, ונותן ל-NBA את האפשרות לתת את הסדרה לספרס.

  7. עידו גילרי

    21 ספט 2016 10:34:28

    זה כיף כשאתה אוהד לייקרס ויש לך כל כך הרבה רגעים יפים חקוקים בזיכרון. הרשימה שלי הולכת משהו כזה:
    השלשה של ג'ון פקסון
    הנשיקה של מריו אלי
    התחת של רוברט הורי
    קובי ברייאנט
    …. הכיוון ברור.
    אבל כדי להיות חיובי אסיים ברגע שמוצמד לגראבטר שלי.
    ההטבעה של KJ על האקים לא הייתה רק יפה היא גם הייתה מן קריאת השכמה לקבוצה שפיגרה מול יוסטון ב-10 קרוב לסיום. זה כמובן לא עזר והסאנס הפסידו את המשחק ואת הסדרה ב-7 משחקים. אבל המהלך נשאר לי בראש כסימן למנהיגות ולנחישות של KJ ומה שתמיד חסר כל כך לקבוצה שלי.

      2. עידו גילרי

        21 ספט 2016 10:54:35

        האמת שלמרות הקצב המהיר והכל זו לא הייתה קבוצת סמול-בול. בשנתיים הראשונות תמיד היו את מארק ווסט ואוליבר מילר על הפרקט. הדבר האחרון שאפשר להגיד על מילר זה שהוא – סמול. בשנתיים שאחרי (הפחות מוצלחות) היו לא מעט רגעי סמול -בול אבל זה היה בעיקר בגלל אילוצי סגל ולא מבחירה.

          1. גיא

            21 ספט 2016 20:31:23

            אוליבר מילר לא קלע אפילו שלשה אחת בקריירה שלו.
            ב-493 משחקי עונה רגילה הוא זרק פעם אחת ל-3,
            ב-49 משחקי פלייאוף הוא זרק 5 פעמים ל-3.

            וכאמור, קלע 0

            אבל עם התכוונת לספרדי משולש, אז כאלו הוא הוריד בכמויות…

          2. עידו גילרי

            21 ספט 2016 20:35:09

            בודאות מילר קלע שלשות. אבל זה הרבה פחות ממה שנדמה. זה פשוט היה כל כך לא מקובל אז (כמו מאנוט בול לדוגמא שזרק הרבה יותר ממנו אבל לא כל כך הרבה).

  8. יניב

    21 ספט 2016 10:36:54

    אני איתך מידן,כמובן גם ברגעים.בNBA הרגע הזה של מג'יק והשלשה של הורי הם 2 הרגעים הכי זכורים לי.
    בכלל הרגע שהכי זכור לי הוא ממשחק שבכלל לא הייתי בו.
    השנה היא 1987 ביתר י-ם בדרך לאליפות היסטורית,משחקת מול ביתר נתניה(כן הייתה פעם קבוצה כזאת).בסיבוב הראשון נגמר 6-0 לירושלים.הקיצר חזרתי מטיול עם ההורים שלי וכמובן הכרחתי אותם לשמוע שירים ושערים.כל המשחק היה 1-1 ואני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי ואז דקה 90 נשמע האיתות מבלומפילד.פה הלב בכלל ירד לתחתונים ואז לא מספיק השדר אומר ככה "2-1 לנתניה.סמי מלכה כבש בדקה ה-90" ואני לא הצלחתי להבין מה קורה סמי מלכה הוא שחקן ירושלים.לא ידעתי האם לבכות או לצחוק ואז איזה דקה אחרי השדר הבין שהוא טעה והכריז שזה 2-1 לירושלים.אחד הרגעים המאושרים בחיי 🙂

    2. אהרון שדה

      21 ספט 2016 15:29:59

      זוכר זאת אפילו שאני דתי…איכשהו שמעתי התבאסתי ובכיתי ובמוצאי שבת מאוחר בתוכנית ממגרש הספורט הקריאו שבית" ר ניצחה …לא היה אז אינטאנט אז חיכתי למשחק השבת ב 21.30 אז סיפקו שירושלים ניצחה בדרך לאליפות היסטורית של יוסי מזרחי ,חנן אזולאי ,אודי אשש ,אבי כהן (ירושלמי אלא מה…) שלמה שירזי (להיזהר).
      משה בן הרוש ,יעקב שוורץ ,סמי מלכה (סמי גם) ,אורי מלמליאן (כל תפוח ,אגס מלמליאן ….ועוד ועוד) אוחנה ,גולדר והמחליפים קדוש ,יעקב בוזגלו (בקושי שותף) השוער אורי סוויסה (שיחק במשחק ה 3-4 מול מכבי נתניה)
      והאיש והאגדה גארי ונרמולן …היה גם את דידו הברזילאי ששיחק אחרי שהובטחה האליפות …ומאד אשמח לדעת את מי פספסתי…המאמן היה קשטן האגדי …היו ימים !

  9. yamani1000

    21 ספט 2016 10:46:52

    אצלי זה חד משמעית השלשה של רוברט הורי בסוף משחק 4 נגד הקינגס (2002).
    ישבתי בפאב במנהטן, וכמובן שהייתי היחיד שקפץ וצעק YESSSS כשהכדור נכנס. כמה מבטי שנאה שקיבלתי…

    מי שלא ראה, לא מבין כמה טובה הייתה סקרמנטו של אותן שנים, הקבוצה היחידה שממש הפחידה את הלייקרס

  10. אסף

    21 ספט 2016 10:49:30

    שוב כמו כל דירוג סובייקטיבי לגמרי, מבחינתי הרגע הכי זכור זו השלשה של סטוקטון על הבאזר מול יוסטון ששלח את הג'אז והצמד סטוקטון-מאלון בפעם הראשונה לגמר, סוג של ניפוץ תקרת זכוכית שלקח להם מעל עשור בליגה לשבור. לצערי ולמרות שאינני אוהד יוטה התחברתי אליהם בתור אלו שייצגו מבחינתי את האנדרדוג הקלאסי, קבוצה של שני שחקנים ומהלך אחד שנעשה בשלמות.. (בתיאור גס כמובן). מבאס שהם נתקעו פעמיים בקיר הבלתי עביר של שנות ה-90 מייקל ג'ורדן.

  11. ישראל קרמר

    21 ספט 2016 10:51:11

    הסל. של בירד בגמר 81 כשקלע לאחר החטאה שלו וקרא את מעוף הכדור.
    סל הניצחון של בירד בגמר המזרח 81 נגד פילי כשהוא קולע תוך כדי. איבוד שיווי משקל..
    הט"ד של בירד במשחק השישי בגמר 86 כשהוא משיג בגמר ממוצע של 24 נקודות ו-9.7 כ"ח ו-9.5 אס' ו-2.7 חט' וזה היה הקרוב ביותר לממוצע ט"ד בגמר.

  12. ינון יבור

    21 ספט 2016 11:05:03

    אצלי זה אפילו לא סל, לא חסימה, לא אסיסט ולא ריבאונד. זה מעשה גאונות שכאילו לא קשור למטרות הישירות של המשחק. זה רגע שמפגין שאר רוח, מחשבה, ממזריות, ראיית מגרש פנומנלית ויכולת ביצוע ודיוק עד למילימטר. זה רגע שנותן ניצחון בסידרת גמר המערב בלי יתרון ביתיות, של קבוצה שנמצאת לכאורה בירידה מול הכוח הצעיר והעולה. פשוט רגע של קסם, רגע של מג'יק:

    ביתרון נקודה והכדור האחרון של פורטלנד. כדאי לראות הכל, אבל המהלך המדובר מתחיל ב-4:15:

    https://www.youtube.com/watch?v=I4YTifBU1tE

    1. MBK

      21 ספט 2016 11:13:21

      מג'יק זרק את הכדור וזה מהלך שלא שחוזר או אפילו היה ניסיון לשחזר אותו
      איזה גאון , כל נגיעה בו הייתה 2 זריקות וכדור מהצד

      1. ינון יבור

        21 ספט 2016 11:30:24

        היה איזה אידיוט מטורונטו שזרק כדור לשמיים לא מזמן, רק שהוא לא העריך נכון את הזמנים, הכדור ירד ושחקן יריב קלע מהחצי לכפות הארכה…

    2. יניב

      21 ספט 2016 11:55:20

      גדול ינון בכלל שכחתי את זה .איזה כיף לצפות.
      מישהו קלט מה היה אחרי זה בNBC
      משפחת קוסבי וחופשי על הבר. זאת נוסטלגיה

  13. ori88

    21 ספט 2016 11:15:20

    מאמר נפלא ומהנה.
    חשבתי שהמופע הגדול של מג'יק היה כאשר קארים היה פצוע …
    כאן קארים על המגרש ! דרך אגב, מגיק יכול היה למסור לקארים לאחלה סל קל.
    רגעים נפלאים

  14. ori88

    21 ספט 2016 11:22:44

    לגבי המופע של תומש (גולש יקר באתר …)
    ————————————————-
    חברים יקרים, הייתי במופע.
    מדובר על נגנים נפלאים ותומש המפליא בשירה וקטעי קישור מדהימים !
    המופע לא רק מומלץ, הוא חובה לכל חובב מוזיקה ואומנות !!!

    תתנפלו על הכרטיסים שעוד נשארו.

  15. אחד העם

    21 ספט 2016 13:15:49

    יופי של נקודה,
    ואם כבר אז רגי מילר והשביקה, טרייסי והלא זוכר כמה נקודות מול הספרס (למרות שזה לא בפלייאוף), החדירה של קובי לאיזור העונשין עם לוב ענק לשאק, גאסול במשחק 6 או 7 מול סלטיקס, שארפ בנס זלגיריס, קטש קובר את מכבי בגמר 2001, מאנו ובולוניה שובקים מול מכבי ב118-74, רובוט הורי (תבחרו איזו זריקה), האקים מנער את האדמירל, שאק מרסק את הזכוכית באורלנדו, ואפילו ה45 של לברון מול הסלטיקס אפילו שהתבאסתי. יש עוד המון אבל הזכירו לפני

  18. עמית

    21 ספט 2016 14:53:24

    אם אני צריך לבחור את הרגע הספורטיבי שלי מחוץ ל-nba הוא בלי שום ספק השער של זה*י בטדי אני לא חושב שייצא להתחבק ביציע עם מאבטחים עוד פעם
    ב-NBA הרגע הוא רגע שהרבה לא זוכרים- בדקות האחרונות של משחק חמש בגמר 2014 טיאגו ספליטר הוריד בלוק אדיר ללברון שעלה לדאנק בלוק שמזכיר את מה שלברון עשה לו במשחק 2 שנה לפני, זהו הנקמה נסתיימה והמעגל נסגר סופית אפשר להמשיך הספרס החזירו למיאמי סופית
    אם אני צריך רגע יותר מוכר אז זה דווקא השלשה של קיירי דקה לסוף הגמר העונה

  20. גור גולן

    21 ספט 2016 15:14:26

    ממש נכון !! לכל אחד יש את הרגע שלו שנבע מהסטיאוציה בה הוא צפה בזה ובאהבה שלו למשחק.
    אני כמובן בתור אוהד לייקרס וגם צעיר אז כמובן שיש שני רגעים בולטים:
    2. השתי זריקות של קובי עם האכילס נגד גולדן סטייט.
    1. ה-60 נקודות של קובי במשחק האחרון שלו. אני זוכר את המשחק בעל פה. אני זוכר איך התרגשתי ואיך בכיתי כשהוא קלע את סל ההובלה (הכל כך ״לא חשוב״ הזה).

  22. גרשון רוקח

    21 ספט 2016 15:42:13

    מקסים..
    בשניה הראשונה עלתה השלשה של קני סמית' מול אורלנדו במשחק האן.בי.איי הראשון שצפיתי בו ברצינות ועם מידת הבנה מסוימת. אבל אז נזכרתי ברוברט הורי, באחד ממשחקי הכדורסל הטובים והלא מוערכים שראיתי. במשחק 5 ב2005 התחושה היתה שמי שלוקחת את המשחק לוקחת את הסדרה. לא ניכנס לפרטים, אבל הרגע שלי הוא לא השלשה של הורי אחרי אותה עזרה משונה של וואלס שהותירה אותו פנוי, אלא כמה דקות קודם לכן, כשרוברט הורי דפק דאנק מהסרטים על הראש של ריפ המילטון. זה היה כל-כך מוגזם וקיצוני בראש שלי, שדפקתי חתיכת צעקה בבית. זו הפעם היחידה שבה ראיתי יד מתארכת סטייל ספייס-ג'אם בלייב. זה היה פשוט מופלא וצעקני ונחוש והזוי. לא היה לי ספק ברגע הזה שהספרס לוקחים את המשחק (והאמת, אני יכול לכתוב שישה טורים על הסדרה הנפלאה הזו, שאיכשהו היא אחת הפחות זכורות, אבל זה היה הרגע).

    מחוץ לאן.בי.איי יש את גמר הגביע שלקחנו בארץ ב2008 בכיכובו של ג'יימי ארנולד (האמת שיש לי טור כתוב בעניין). לילה שכולו הזיה.

    1. ינון יבור

      21 ספט 2016 16:27:59

      זה היה דאנק אדיר. זכור ביותר. חלק מהופעה אדירה שלו ברבע הרביעי פלוס הארכה – נראה לי בערך 20 נקודות.

  23. Berch

    21 ספט 2016 15:48:36

    1. סל הניצחון של מאליק דיקסון ואליפות לחולון.
    2. שלשת הניצחון של טולברט וגביע לחולון (הייתה לו גם קליעה מחצי מגרש בסוף המחצית)
    3 הדקירות בלב מרוברט הורי. נגד הקינגס… הספרס…

    טור מצויין

  24. אהרון שדה

    21 ספט 2016 16:06:58

    אוי כמה אני יכול לכתוב כאן .
    אני כותב כאוהד כדורגל +סל ובכלליות …פעם תכננתי פרויקט רגעים שלם כזה …מי יודע אולי יקרה.
    הרגע שלי ללא תחרות היא השלשה ההיא של שארפ שהביאה את מכבי בדרך נס לפיינל פור 2004 בדרך לזכייה ביורוליג 2004 .
    עוד רגעים גדולים ….(רק של הבזאר עצמו ולא מה שקדם…לכן לא יכנס כאן למשל נס מילאנו או הניצחונות ההירואים של מכבי בפיינל פור 2014 ).
    מהארץ .
    1. סל הניצחון של עדי גורדון מעל צימברס בגמר גביע 1996.
    2. סל הניצחון של מאליק דיקסון בגמר פיינל פור 2008 שהביא לחולון אליפות היסטורית.
    3. הסל המדהים של טולברט שהביא לחולון ניצחון בבזאר בגמר הגביע על חיפה המסכנה (שלשה כמובן ).
    מאירופה :
    1. השלשה של ג'ורג'ביץ בשנייה האחרונה בגמר גביע אירופה 1992 שמביאה לפרטיזן ניצחון סנסציוני על חובנטוד.

    2. החסימה הלא חוקית של וורנקוביץ שמאושרת בטעות ע"י וורוונייק השופט הישראלי ומביאה לפאו גביע ראשון על חשבון ברצלונה המסכנה. בגמר 1996 ..וורנקוביץ הענק הקרואטי מסיים כגיבור הגמר למרות שלא קלע נקודה ועל הדרך מעניק גביע אירופה לדומיניק וולקיניס וליאנקיס.

    3. סל הניצחון של מאנצאריס או יווני אחר שהביא לאולימפיקוס גביע אירופה סנסציוני על קרילנקו ,תיאודוסיץ ויתר החברים מצסק"א בגמר 2012 .

    נ.ב.א :
    1. הרגע הכואב ביותר היה השלשה ההיא של אלן שהביא להארכה ולניצחון מיאמי במשחק 6 בגמר 2013 בדרך ל ניצחון בהארכה ומשחק 7 .

    2. החטיפה ההיא של לארי בירד מול דטריוט בגמר מזרח שנות ה 80 .

    כדורגל ישראלי :
    1. השער ההוא של עטר דפרנק דה פראנס מול צרפת.

    2. ולהבדיל הגול ההוא שחטפנו מהרצוג במשחק המוקדמות המכריע .

    3. השער של אוחנה 3 דקות לסיום גמר הגביע הראשון שזכיתי בו כילד…

    4. הגול ההוא מנבדל ברור של לנדאו שהביא להפועל תל אביב אליפות באופסייד.

    5. גול השוויון האדיר של עופר מזרחי בזמן הפציעות בגמר גביע 89 שלמזלי לא שינה את העובדה שהגביע חזר לירושלים…

    6. הגול של זהבי בטדי שהביא לרעים את אליפות הקיזוז.

    באירופה :
    ליגות .
    1. שער האליפות של אגוארו באנגליה עם הסיטי .

    2. שער האליפות של אנדרסון של מינכן ב 2001

    3. פספוס הפנדל של דיוקיץ מלה קורוניה בדקה ה 90 שהביא לברצלונה את אליפות 1994 .

    4. השער השני של מייקל תומאס באנפילד שהביא לארסנל את האליפות על חשבון ליברפול 1989 ואת הבכי שלי …

    גביע האלופות /צ'מפיון .

    1. מעל כולם צמד שערי היונייטד בגמר 1999 אחת הדרמות הגדולות בכל הזמנים קלאסיקה של ממש !

    2. השער של אנייסטה בגומלין חצי גמר 2009 ..בתוספת הזמן .בלי השער הזה צ'לסי בגמר ואז בשנייה אחת ברצלונה בגמר בגלל שער החוץ.

    3. שער השוויון של דרוגבה בדקה ה 89 בגמר 2012 בדרך לניצחון צ'לסי בפנדלים על מינכן .

    4. השער הכל כך כואב של ראמוס בגמר 2014 שנתן שוויון בדרך זלכיית ריאל בגביע העשירי .
    (ליברפול מילאן 2005 לא מוזכר כי לא היה שער בבזאר ).

    5. שער העקב של ראבח מאג'ר האלג'יראי של פורטו בגמר 87 בדקה ה 89 מול מינכן ..שעוד הובילה 1-0 עשר דקות קודם לכן …כהכנה לשברון הלב של 1999 .

    טורנירי נבחרות .
    1. השער של ואן באסטן מול מערב גרמניה בדקה 089 בחצי גמר יורו 88 …גרמניה המארחת הולכת הביתה והולנד תזכ בתואר היסטורי.

    2. הגול האדיר של קוסטדינוב את פנב בזמן הפציעות במוקדמות מונדיאל 94 שקבע שלשער של עטר מול צרפת יש משמעות היסטורית ..בולגריה עלתה על חשבון צרפת למונדיאל וסיימה רביעית.

    3. שער השוויון של באג'יו מול ניגריה בדקה ה 89 בדרך לניצחון בהארכה שהפך את באג'יו בשנייה אחת מאכזבת הטורניר לאחד מכוכביו הגדולים.

    4. השער של וילטורד בדקה ה 90 שמנע מאיטליה את הגביע בגמר יורו 2000 והביא לצרפת את הדאבל…

    5. השער של קוסטה מול אנגליה….(תמיד זה מול אנגליה…) שהביא שוויון לפורטוגל בדרך לניצחון ולגמר היורו הביתי ב 2004 ..סקולארי המאמן האמיץ בא על שכרו לאחר שהכניס את אותו קוסטה ע"ח פיגו הכוכב הבלתי מעורער בזמנו .

    6. השער של גרוסו ומייד לאחריו של דל פיירו שסיימו את החלום הגרמני בדקותת ה 119+120 בחצי גמר המונדיאל הביתי של גרמניה 2006.

    7. העצירה ביד והאדום של סווארס בדקה ה 120 שגרמה להדחת גאנה ומנע מאפריקה נציגה ראשונה בחצי גמר …במונדיאל 2010…עוד רגע אדיר ומעורר מחלוקת של סווארס.

    8. השער של קווארסמה שמדיח את קרואטיה החזקה ומעלה את פורטוגל לרבע גמר יורו 2016 בדרך לזכייה בטורניר .

    זה מהזיכרון יש עוד רבים .

    1. אהרון שדה

      21 ספט 2016 16:08:16

      וכמובן שכחנו להזכיר את נבחרת ישראל סל.
      1. הסל של מיקי מול צ'כוסלובקיה שהביא אותנו לגביע העולם 86 (90-92 ישראל שסיימה לבסוף שביעית ).
      2. הסל של בורשטיין מול סלובניה בניצחון ישראל בשמינית גמר אליפות אירופה 2003 ..שוב מקום שביעי .

  25. אהרון שדה

    21 ספט 2016 16:16:10

    ובכדורסל הנבחרות נציין .
    1. את הסל של הולדן בגמר 2007 .
    2. את הסל של גאליס בגמר 1987 .
    3.נ את השלשה של דאמינטינטיס בחצי גמר 2005 מול צרפת בדרך לזכייה יוונית שנייה ביורו באסקט.
    בליגות אירופה סל יש
    1.שלשה של הררוס שהביאה אליפות ספרדית דרמטית ..במשחקו האחרון לפני פרישה כמדומני.
    2. יש שלשה של פרטיזן ממגרש שלם בגמר הדריאטית שהביאה את התואר כמדומני ב 2010 כמדומני מול קבוצה קרואטית…
    מן הסתם יש עוד אינספור סיפורים ממרץ המשוגע אך נעצור כאן .

  26. ברוך רובין

    21 ספט 2016 17:09:55

    טור מהמם ביופיו דווקא הרגע בחקוק ביותר בזיכרון שלי בא מעולם הפוטבול ונודע לימים בשם הטאקל, כאשר קווין דייסון היה רחוק יארד אחד מטאץ דאון והסופרבול הלך לראמס (הרגע הזה נצרב בזיכרון שלי, יותר מכולם), בנוסף לכך כאוהד על גבול הפנאטי של הלייקרס אני מסכים איתך לגבי הרגע של מגיק למרות שהגזמת בחשיבות ההיסטורית(:

    1. גיא

      21 ספט 2016 17:38:55

      זה באמת היה משחק גדול.
      הרגע הזכור לי בעיקר היה המסירה קורט וורנר ל-70 ומשהו יארד, שהעניקה את יתרון הטאצ'דאון של הראמס.

          1. ברוך רובין

            21 ספט 2016 20:46:07

            קורט וורנר עם מסירה מדהימה של 73 אבל ללא ספק המהלך שנחקק בזיכרון שלי הוא לראות את קווין דייסון על הדשא מושיט את היד כאשר הוא יארד מאנדזון. קורט וורנר גם שותף בעוד משחק שאני לא אשכח בימי חיי בהפסד לסטילרס.

          2. עידו גילרי

            21 ספט 2016 20:51:01

            בהזדמנות לפני הסופרבול אני אעלה מחדש פוסט שכתבתי לפני שנתיים על הסופרבול של וורנר מול הסטילרס.

          3. גיא

            21 ספט 2016 20:53:45

            קוט וורנר זכור מהצד הלא נכון של הטאצ'דאון –
            ההחזרה לאנד זון מהפיק 6 שלו, היא המרשימה ביותר שיצא לי לראות.

            (עידו גילרי מוחה דמעה)

    1. עידו גילרי

      21 ספט 2016 17:27:09

      דרק פישר?
      זה פשוט לא הוגן המאגר האינסופי הזה שלכם.
      מגיע לכם להמשיך קצת בתקופת היובש הנוכחית שתלמדו להעריך את כל הטוב הזה.

  28. אפלטון

    21 ספט 2016 19:43:44

    איזה נהדר, וואו כמה רגעים כאלו יש לי בראש, לא קלטתי עד שחשבתי על זה.
    ומדהים כמה מהם שייכים לאולג'ואן

  29. מליבו

    21 ספט 2016 20:25:43

    מאליק דיקסון קולע על מכבי 2 שניות הלב שלי על 200 דופק ובינום זורק מהחצי זה נראה כמו חצי דקה ביציע ואז מורן רוט צווח היסטוריה…

  38. עומר מזיג

    21 ספט 2016 22:11:14

    המהלך שלי קצת שונה ואפילו לא מצאתי אותו ביוטיוב. זה בסוף רבע שלישי בסדרה של מחק סוגר באוקלוהומה. מאנו מתחיל עם הכדור וטימי בא לחסום ומתגלגל. מאנו מוסר למילס שמחזיר בנגיעה לטימי מסירה במהירות כאילו מאנו מסר לו ישירות, איבאקה בא לעזור מהפינה וטימי מוותר על זריקה של 90 אחוז מטר מהסל בשביל זריקה חופשית של דיאוי בפינה, שכמובן קולע אותה.

    מעבר לזה שכמו שזאק לואו אומר, גם אנו נפלתי מהספה – זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי לעצמי "פאק, הם עוד יזכו באליפות עם הכדורסל הזה"

  39. דדי

    21 ספט 2016 22:40:35

    עצרתי לבדוק בגלל כמות התגובות, ואף אחד לא אמר השלשה האחרונה של מג'יק במשלק האולסטאר "ההוא" ?
    מפתיע.
    או שלא 🙂

    2. יניב

      22 ספט 2016 07:22:10

      איך אתה צודק דודי. אני זוכר את ההתרגשות של קודם כל האם הוא ישחק בכלל ואחרי שהובטח שהוא ישחק. איך חיכיתי שהמשחק יתחיל. ואז הופעה מביית טיפוסית עם השלשה הבלתי נשכחת. בהחלט אחד הרגעים

  40. שייקה

    21 ספט 2016 22:55:55

    אחלה פוסט.

    את הרגע שלי גיליתי מחדש לפני איזה שנתיים כשצפיתי שוב ברגע של חולשה אסוציאטיבית טיפוסית בסל האחרון של מייקל ב 98. ההתקפה מתחילה בזה שג׳ורדן חוטף ממלון את הכדור – חטיפה שהיא סופר אנדרייטד (מטעמים מובנים). אז אני יושב לי וצופה ופתאום עולה בי תחושת נוסטלגיה כזו חזקה שזרקה אותי בבת אחת לגיל 12 או משהו, כוסס ציפורניים ומת מפחד שמייקל לא יצליח הפעם (אבל יודע עמוק שברור שכן).

    ואז הבנזונה חוטף בקור רוח את הכדור ממלון, כאילו הכדור מעולם לא הגיע לו, כאילו זה ברור שעם 20 שניות לסיום והבולס בפיגור נקודה – מה ש-א-מ-ו-ר לקרות זה שהוא נותן בקלאץ׳ לאליפות שישית. אז הוא פשוט לקח את הכדור. מלון אפילו לא מחה. הוא ידע שזה חלק מהעניין. הכל צפוי והרשות נתונה, גרסת שנות ה-90 העליזות (מלבד לאוהדי יוטה. היום, בדיעבד, יש לי אמפתיה חזקה מאוד אליכם).

  41. אופיר נ.

    21 ספט 2016 23:43:04

    לילה טוב לכולם,

    בהמשך ל promotion שמידן פרסם להופעה של תומש מחר

    עכשיו יצאתי ממופע משותף של מעיין בשן ותומש,
    "ניתוח גוף פתוח", שעוסק בשפת גוף והבנת הסאב טקסט הנלווה לשפה.

    המופע מורכב ממצגת מאירת עיניים של מעיין (מומחית לשפת גוף), אותם מלווה תומש בדמויות ואילתורים קורעים מצחוק. (גם מעיין מתגלגלת מצחוק לא מעט).
    מומלץ למי שהתגעגע לראות את כושר המשחק והאלתור של תומש,
    ועל הדרך להרחיב אופקים.
    (ההופעה הייתה דרך מקום העבודה – למי שרוצה לארגן למקום העבודה שלו).

    היה יופי של ערב.
    ממליץ בחום.

    אופיר

  42. הארפר

    22 ספט 2016 00:25:36

    משום מה הרגע שלי הוא לא מהלך מנצח ואפילו לא בשניות הסיום.
    הרגע הוא ה move של ג'ורדן מול הלייקרס בגמר 91 במשחק 2 לאחר שהלייקרס ניצחו את הראשון בשיקאגו.
    המהלך היה כל כך מפתיע וכל כך מיוחד שלאחריו היה ברור (נראה שגם לשחקני הלייקרס) שאין סיכוי ששיקאגו מפסידה את הגמר.

  43. דורון האסטבן

    22 ספט 2016 01:42:17

    רעיון נהדר של מידן בתוספת תגובות מעניינות,
    לפני חופשה/לימודים שאני יוצא,
    כל הכבוד, שאחזור אשלים.

  44. איצקו

    22 ספט 2016 03:39:50

    הרגע שלי היה בגמר מיאמי נגד הספרס 2013 כשדאנקן החמיץ לי אפ בסוף משחק שבע והוא הבין שהוא כנראה לא יקח אליפויות יותר בקריירה והיה לו התפרצות רגשות שלא ראיתי ממנו אף פעם שנה אחרכך זה יצא לו הפוך כשהבין שהוא אלוף שוב. רעיונית מבחינתי הרגעים בספורט זה שיש בסצינה יותר אנושיות מהמשחק (אותו דבר המסיבת עיתונאים של גי אר אחרי הגמר אבל זה כבר לא חלק מהמשחק )

כתיבת תגובה

סגירת תפריט