על רכישות, כרישים והטיות אחרות (2) / הגולש גרשון רוקח

**********************

גרשון רוקח הוא סטודנט לפסיכולוגיה קלינית מירושלים

**********************

אז אחרי קיץ עמוס שכלל חתונה, מבחנים ועבודה. קיץ שגרם לי לשבות מכתיבה מאז הרקוויאם לסאן-אנטוניו של דיאו, התפניתי שוב לכתוב על הנושא האהוב עלי- כשלים לוגיים. בפעם הקודמת עסקתי בהטיית האישוש, הפעם בחרתי לעסוק בכשל אחר שאנחנו נופלים בו. במקרה הזה, לא רק אנחנו כאוהדים, אלא גם בעלי קבוצות שמוציאים מיליונים על בסיס החלטות שכשנתחקה על מקורן נראה כמה מסוכנות הן וכמעט נטולות היגיון.

למאמר הראשון.

הבית שלי לבש חג, אחרי הזכיה המרגשת בגביע העולם הביתי, כולנו היינו מוכנים לריפיט. המסע היה אמור להתחיל ביום שישי, ה-31 במאי, התאריך שבו סיינפלד שודרה לראשונה ואכן זה היה אמור להיות משחק על כלום. כלומר, זה היה משחק הפתיחה של המונדיאל, אבל זו לא היתה אמורה להיות תחרות. נבחרת צרפת המפחידה עם הנרי, טרזגה, ויירה (זידאן היה מעט פצוע) ושאר החבורה היתה כישרונית ואיכותית ברמה חריגה. יחד עם ארגנטינה היא נחשבה לפייבוריטית ללכת עד הסוף. למולה עמדה נבחרת שבמקרה הטוב נחשבה אנונימית.

זו היתה ההופעה הראשונה והיחידה עד כה של סנגל במונדיאל. המשחק נפתח וככל שהזמן חלף הבינו בצרפת שהנבחרת הדורסנית של יורו 2000 לא ממש הגיעה לפה. הסנגלים נראו בטוחים ורגועים ובדקה ה-59 שחקן אלמוני (עם שם של דמות מיתולוגית בזהו-זה) בשם פאפא בובה דיופ כבש והעלה את הסנגלים החביבים ליתרון. המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 וצרפת נגררה לפיאסקו של נקודה אחת וללא שערי זכות והודחה באופן מביש (למזלם של חברי הסגל הצרפתי, הפיאסקו של 2010 מאפיל על הכל). סנגל לעומתה, המשיכה עד לרבע הגמר והשוותה את הישג השיא של נבחרת אפריקאית. את השער הזכור ההוא בישל אל-חאדג'י דיופ. שחקן מהיר וטכני ששיחק באותה תקופה בלאנס הצרפתית. אני זוכר את המשחק הזה טוב יותר ממה שאני זוכר את הגמר של אותו מונדיאל. בוודאי טוב יותר ממה שאני זוכר כל דבר אחר מאל-חאדג'י ופאפא בובה דיופ.

אז נתתי מונדיאל נחמד.. מה עפתם?

בעקבות הטורניר המצוין של הסנגלים שהסתיים ברבע הגמר נרכש אל חאדג'י דיופ בעשרה מיליון דולר (אז סכום גבוה למדי) על-ידי ליברפול. המשפט האחרון נשמע לנו הגיוני לגמרי. שחקנים שמצליחים בטורנירים גדולים משדרגים באופן משמעותי את מעמדם והופכים להיות סחורה מבוקשת בשוק. שחקני נבחרת פורטוגל הפכו, בשבועות שאחרי היורו, מכמעט חסרי רלוונטיות בשוק ההעברות לשמות חמים ביותר. אדריאן סילבה, לשעבר במכבי חיפה, כמעט נרכש על-ידי לסטר ב25 מיליון דולר. אם ננסה לחשוב על כך לעומק, אין דבר מופרך יותר מזה. אל-חאדג'י דיופ שיחק בערך 45 משחקים בעונת 2001-2002 בטרם הגיע לגביע העולם בדרום-קוריאה ויפן. האם חמישה משחקים טובים של דיופ (ויש לזכור שבחמישי סנגל הודחה בתוצאה של 0-1 כך שסביר שדיופ לא הבריק) על הבמה הגדולה בעולם מלמדים על היכולת שלו יותר מחמישה משחקים אקראיים בלאנס? ועשרה משחקים בלאנס? וחמישים? (אגב, היתה לו עונה נחמדה מאוד בלאנס).

לדעתי אין לכך שום אחיזה במציאות. בהמשך המאמר אנסה להתייחס לאותן סיבות שבשלן יהיו שיטענו שמשחקים במונדיאל/ פלייאוף/ טורניר המכללות (לא אגע במקרים של הצטיינות ב"שנת חוזה", כי בעיניי שם זה מורכב יותר) אכן מהווים אינדיקציה טובה יותר לאיכותו של שחקן והתאמתו לרמות הגבוהות.

בשנת 2002 זכה הפסיכולוג הישראלי דניאל כהנמן בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בתחום קבלת ההחלטות. כהנמן ושותפו טברסקי (שנפטר מוקדם יותר ולכן לא היה שותף לפרס) הגו ושיכללו את המושג "היוריסטיקה", הם המשיגו את אותן החלטות שאנו מקבלים בצורה אינטואיטיבית תוך חיסכון במשאבים קוגניטיביים- אפשר לקרוא לזה "כלל אצבע". כשיש מצב מסוים של חוסר וודאות אנחנו נעזרים בכללי אצבע שמקלים עלינו את קבלת ההחלטות ("היוריסטיקה (Heuristic) היא כלל חשיבה פשוט, מעין כלל אצבע המבוסס על הגיון פשוט או אינטואיציה, המציע דרך קלה ומהירה לקבלת החלטות ופתרון בעיות, ללא התעמקות ובמחיר דיוק נמוך" – לשון ויקיפדיה).

ישנן מספר היוריסטיקות: הייצוגיות, הזמינות, העיגון ועוד. הטענה שלי היא שאותו כשל שפועל בהיוריסטיקת הזמינות הוא זה שמנחה את מקבלי ההחלטות בבואם לרכוש את הכוכב האחרון של טורניר גדול. היוריסטיקת הזמינות טוענת שבהערכת ההסתברות (כשאנחנו באים להמר או לנחש משהו בתנאים מסוימים של אי ודאות – כמו למשל האם כדאי לי לרכוש שחקן) אנחנו מנחשים על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את האפשרויות.

הדוגמא הקלאסית לנושא הזה היא השאלה ממה הסיכון למות גבוה יותר, כריש טורף או חלקי מטוס שיפלו עליך. רוב האנשים טועים לחשוב שהתשובה לכך היא שהסיכון למות מכריש טורף גבוה יותר, למרות שהסיכון למות מנפילת חלקי מטוס גבוה פי 30(!) מהסיכוי להיטרף על-ידי כריש.

למה אנשים נוטים לחשוב שכריש מסוכן יותר? כיוון שכריש זו אחת החיות המאיימות ביותר בסרטי קולנוע (ותודה לשפילברג), כיוון שכל אדם שנטרף בידי כריש הופך להיות אייטם תקשורתי. נפילה של חלקי מטוס? זה אקראי ולא מצטלם ממש טוב. כשאדם נשאל את השאלה הזו, הוא מריץ בראש את המקרים שהוא שמע, את התמונות שהוא זוכר. הכרישים, שכפי שאמרנו זמינים בזיכרון שלנו בגלל סרטים וידיעות חדשותיות, "קופצים" לזיכרון של אותו אדם והם נראים לו נפוצים בהרבה.

אז מה הקשר של כל זה לרכישות אחרי טורנירים גדולים? הטענה היא לא שזו טעות שכהנמן וטברסקי היו מכנים "היוריסטיקת הזמינות", אבל שבבסיס הטעות כשל לוגי דומה. כשלאחר מונדיאל 2002 שאלו את מנהלי ליברפול מה דעתם על אל-חאדג'י דיופ, סביר שהדבר הראשון שעלה להם בראש היה המונדיאל ואולי אפילו המשחק הראשון שנחקק לרבים בזיכרון.

גם אם מדובר באנשים שעוסקים בסקאוטינג, סביר שהבולטות התקשורתית של הכיסוי בטורנירים גדולים משפיעה גם עליהם. ישנה הטיה שגורמת לאותם מומחים לראות בחמישה משחקים בגביע העולם, בשישה משחקים באליפות אירופה או בשישה משחקים בטורניר המכללות אינדיקציה טובה יותר ליכולתו של שחקן מאשר בעונה השלמה שקדמה לאותם טורנירים. כשאנחנו מציגים את הדברים כך, ברור לכולם שזה מעשה שבבסיסו עומדת הנחה לא רציונלית שמשחקים חשובים יותר מהווים אינדיקציה טובה יותר ליכולות של שחקן (כן, עוד רגע תגידו שהוא עומד בלחץ, גם לזה נגיע). ההבדל המשמעותי בין היוריסטיקה לכשל הזה הוא שבהיוריסטיקה ההשלכות הן מועטות.

יש משאבים מוגבלים בקשב שלנו ואנחנו לא נשקיע בכל דבר את מיטב מאמצינו הקוגניטיביים. כשמדובר בניסוי בעל משמעות אפסית מבחינת הנבדק, סביר שאלך עם הזמינות של המידע במוח ואומר שהסיכון למות מכריש גבוה יותר. אבל כשמדובר במיליוני דולרים ואני משקיע בשחקן ששיחק טוב באליפות אירופה זה כשל קוגניטיבי מובהק. אני נותן למספר קטן משחקים משקל רב בהרבה משאני נותן למשחקים אחרים. אין לדבר הזה אחיזה במציאות. לשם השוואה, אני אוכל לבחור את השחקנים שלי בעיקר על-פי הצטיינותם במחזורים 24-28 בליגה שבה שיחקו ולשאר המשחקים לתת משקל מועטאמס. נשמע משונה? זה בדיוק מה שהמנהלים הללו עושים.

ונעבור לשתי הטענות המרכזיות שמנגד: המסחרית וה(פסאודו) פסיכולוגית. נתחיל מהצד המסחרי – כמו שאמר פעם שר האוצר שלנו לשעבר, אני לא מבין בכלכלה. אומר יותר מזה, אם הטיעון להחתמה של שחקנים ולהטיה הזו מסתמך על הרווח הכלכלי שבעניין, זו החלטה מוכחת והגיונית. היא בעצם מניחה את ההטיה הזו אצל האוהדים שמתרגשים מהגעה של כוכב של טורניר גדול וצעד זה עשוי לגרום לרכוש מנויים ומרצ'נדייז (הרכישה של חאמס רודריגז בריאל מדריד היא דוגמא קלאסית לרכש ה"כלכלי"). עם זאת, ועל אף הצהרתי לעיל שאיני מבין בכלכלה, לא נראה לי ששחקני קישור אחורי של נבחרת ווילס ופורטוגל שמחירם נסק לאחר הטורניר, מחזירים את ההשקעה הכספית במכירות מנויים וחולצות. לא נראה לי שאלפי אוהדי לסטר ירכשו עכשיו מנוי בשל הגעתו של אדריאן סילבה (שלא הגיע לבסוף). אם כך, אין לי את הכלים לבדוק לעומק את הפן הכלכלי, אך אני מרגיש שהוא לא הסיבה להטיה הזו, בוודאי שלא בכל המקרים.

ונעבור לטענה השניה והאהובה עלי במיוחד: הוא הוכיח את עצמו במעמדים גדולים, זה אומר שהוא עשוי מחומר של ווינרים. כלומר, כיוון שרצף המשחקים הטובים התרחש דווקא במונדיאל ולא במחזורים 24-28 בליגה האזרית, כנראה שהוא שחקן של מעמדים גדולים.

אחת הטענות הקשות ביותר להוכחה היא אופי של ווינר. ג'ו ג'ונסון לא נחשב לשחקן ווינר במיוחד בליגה, הוא אפילו קצת נלעג בשל אותו חוזה מנופח באטלנטה. האחוזים שלו בקלאץ' בשנים האחרונות היו מדהימים. רוב אוהדי הכורסא הסטנדרטיים לא שמו לב אליו. ולאחוזי קלאץ' של רודי גיי. למה? הטית האישוש. אומרים לנו על שחקנים מסוימים שהם ווינרים (קובי, סטף, מאנו ועוד) ואנחנו שמים לב רק למידע שמתאים לנו עבור זה. לכן, עם הטענה הכל-כך רגשית הזו לגבי שחקנים של מעמדים גדולים קשה מאוד להתווכח, כל עוד הדבר לא מגובה במספרים. העובדה ששחקן היה טוב במונדיאל, לא אומרת שהוא טוב במיוחד כשהלחץ עליו, יכול להיות שהוא מתפקד באופן רגיל לגמרי תחת לחץ ופשוט היה לו משחק טוב.

כן, לשחקנים מסוימים יש לעיתים משחקים טובים באירועים גדולים ובמשחקים חסרי חשיבות, לנסות לגזור מכאן משהו על תכונות האישיות שלהם נראה מוגזם לחלוטין ובעיקר לא עומד במבחן התוצאה (רוברט הורי הוא אנומליה בהקשר הזה). אגב, המכלול הפסיכולוגי של שחקן והניסיון להתאים לקבוצה שחקנים עם אופי מסוים היא הגיונית ומבורכת (בכל זאת, הח"מ הוא סטודנט לפסיכולוגיה), אבל הניסיון לגזור מסקנות על אופיו של שחקן ויכולתו לתפקד ברגעים מלחיצים רחוקה מאוד מלהיות הסיפור המרכזי ב"אופי של שחקן". אגב, אני מניח שכשהמנהלים קונים שחקן חדש, הם כנראה בונים על כך שהוא יהיה טוב במהלך רוב משחקי העונה. זאת למרות שההצדקה שלהם לרכישה היא התפקוד שלו במשחקים גדולים. גם פה יש סוג של כשל.

יש חשיבות לאופיו של שחקן…

ויטענו מי שיטענו, אבל יש בחירות ורכישות על סמך טורניר גדול שהוכיחו את עצמן. קמבה ווקר שידרג את עצמו מאוד בזכות טורניר מכללות חלומי והפך להיות גארד איכותי מאוד בליגה. רונאלדיניו שידרג את מעמדו במונדיאל 2002 והפך לימים לשחקן הטוב בעולם. אבל זה הרעיון בסטטיסטיקה- היא לא מתיימרת לחזות את כל המקרים. היא נותנת לנו כלים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בנקודת זמן מסוימת. בנקודת זמן כזו, אין סיבה להתייחס אחרת למשחקים בשל המסגרות שבהן שוחקו. ובוודאי שאין סיבה להוציא על זה מיליונים. מצד שני, ספרו את זה למישהו שנטרף ע"י כריש.

כמובן, אנחנו לא הולכים להשאיר אתכם במתח בקשר לחאדג'י דיופ. ב-55 משחקים במדי ליברפול הוא הבקיע שלושה שערים ושוחרר לאחר שלוש עונות.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. היטבת לבטא נקודה מעניינת.
    אוסיף שיש גם אלמנט מאד חשוב אצל שחקנים שנקרא בטחון עצמי, בעיקר בהיבטי קליעה…
    כשחקן נותן טורניר איכותי מסקנה אפשרית היא שהיכולת קיימת אצלו ברמה כזו או אחרת והוא היה זקוק לסיטואציה מתאימה או להרכב שחקנים שונה או למאמן שמאמין בו או .. או.. או… וכן הלאה…
    בשורה התחתונה גם בעלי קבוצות ןמנג'רים יעדיפו למצוא "מציאות" היינו שחקנים עם פוטנציאל שעדיין לא הפכו להיות כוכבים גדולים ומחירם בהתאם.

  2. טור מצויין. שיהיה גם מזל טוב.
    ואל חאג'י דיוף גם התברר כמקרה ראש רציני. חוץ מהעובדה שלא סיפק את הסחורה, הוא הסתבך גם בכל מיני דברים כמו הרחקות בגלל יריקות על שחקנים וכאלה.

  3. תודה על טור מצויין.
    ישנם כל כך הרבה משתנים בעסק הזה: כימייה עם שחקנים אחרים; צורך (או חוסר צורך) של שחקן להיות האלפה-דוג; 'הקבלה' ע"י שחקנים אחרים (והקהל), וכמובן מזל.

    הרבה יתברר לנו העונה עם קווין דוראנט בווריורס, ולכן רכישתו ע"י הווריורס כל כך מרתקת!

  4. טור מעניין מאד.
    דוגמא מעניינת נוספת היא קרל פובורסקי הצ'כי שנתן טורניר מצוין ביורו 96 כשבעיקר זכור השער המדהים שלו בחצי הגמר כשהקפיץ כדור באמנות מעל השוער. הוא קיבל חוזה במנצ'סטר יונייטד בעקבות הטורניר, אבל לא ממש הותיר חותם. דוגמא הפוכה היא חברו לנבחרת פאבל נדבד שבעקבות אותו יורו חתם בלאציו ואח"כ ביובנטוס והייתה לו קריירה נהדרת.

    השאלה הגדולה היא מדוע למרות שהידע על ההשפעות האלו קיים, אנחנו עדיין לא מצליחים לנטרל אותו והשפעתו על החלטותינו כה גדולה?

      1. נכון רבע הגמר מול פורטוגל. אחד השערים היותר מדהימים שראיתי. הוא הקפיץ עם כף הרגל בזווית ממש גבוהה והפתיע לגמרי את השוער

  5. בבמה הגדולה החשיפה והתוודעות אל השחקן היא הרבה יותר גדולה מאשר בעונה הרגילה ואל כן שחקן שהיה די אלמוני לפני טורניר גדול וזכה לחשיפה ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים והצטיין הביקוש הפתאומי אליו יעלה את מחירו על אף המדובר רק בכמה משחקים.

  6. טור נהדר ומעניין.
    הקטע המפתיע ב-nba זה שיש להם סקאוטים שעוקבים שנים אחרי שחקנים, עוד מהתיכון אבל באמת הופעה מוצלחת במרץ המשוגע יכולה להקפיץ שחקן הרבה מאוד מקומות בדראפט.
    אני דווקא כן חושב שהשיקול הוא לא רק כי זה הדבר האחרון שראו אלא באמת היכולת 'להופיע ברגע האמת'.
    אני יודע, מאוד אקראי, כמו לקרוא למישהו או ווינר או לוזר על פי זריקה אחת. אבל עדיין, יש בזה משהו שמצביע על אופי מסוים בשחקן.

  7. אחלה פוסטר. תודה רבה.
    נתונים סטטיסטיים של שחקן כוללים ממוצעים סטיות תקן וגם ערכי מקסימום ומינימום.
    ההופעה גדולה בטורניר גדול מול שחקנים כמו ויירה וליזראזו מראה שהפוטנציאל של השחקן ( ערך המקסימום) גבוה.

  8. אחלה פוסט

    סנגל היו הפתעה ככ נעימה במונדיאל הזה, שכמעט שוכחים שדרום קוריאה הגיע לחצי גמר!!!

    ביומבו קיבל השנה חוזה דומה, אחרי שלא היה קיים מאז שנבחר בדראפט (2011 אני חושב).

  9. יופי של טור. בהקשר הזה חשוב להזכיר שלעתים יש הבדלים משמעותיים בין כדורגל נבחרות לזה של המועדונים, וגם עובדה זו צריכה להילקח (אך לא נלקחת) בחשבון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט