סיפור מהתיבה: האדם המכוער ביותר מאז דה-גול (ובקשה לתרגום מאמר מצויין) / מנחם לס

פורסם ב - 02. ספט, 2016 ע"י ב - כללי

******************************

הופיע מאמר  מ-צ-ו-י-י-ן   (ולא ארוך) מאת קני אנדרסון על "איך שיחקנו כדורסל בניו יורק ". מי שמוכן לתרגם, אנא כיתבו לי ל-sefersheli@hotmail.com`

(הראשון שיענה המאמר שלו – http://www.theplayerstribune.com/kenny-anderson-how-we-ball-in-nyc/?utm_source=Sailthru&utm_medium=email&utm_campaign=GMIB%209/2/2016&utm_term=NBA%20National%20Newsletter

********************************

אמש במשחק בין דל פטרו הארגנטינאי וג'ונסון האמריקאי ('התקווה האמריקאית הגדולה' הפסידה 3-0) מי יושב שם בין הקהל עם אשתו החמודה?

צדקתם! דיק ויטלי, הוא ולא אחר. הבנאדם חולה טניס ואפילו אני זוכר אותו מה-US OPEN לפני שנים על גבי שנים.

באוף סיסון אני מחכה להזדמנויות כאלה להכניס מאמרים מהתיבה, אז הנה, דיק ויטלי בכבודו ובעצמו!

 

האדם המכוער ביותר מאז דה גול

 

דיק ויטאל משדר "הופס"

כדורסל מכללות

 ABC, 1989

 

"מר מיקרופון", דיק ויטאל, שוב על המסך. בכל משחק מכללות (קולג'ים) חשוב, קרחתו, אפו הארוך, משקפיו הכבדים, פרצופו המעוות – בלא ספק האדם המכוער ביותר מאז דה גול – וקולו הצרחני והרועם, מפוצצים את הטלוויזיה. הוא ה"קרייזי אדי" של הטלוויזיה. חורק, מייבב, צווח וצורח. הוא האוורד קוסל, גראוצ'ו מארקס, וולטר קרונקייט ובוב הופ בגוף אחד. הוא היה ל"מיסטר קולג' בסקטבול" ללא מתחרים, כשהוא משאיר 100 מייל מאחוריו פרשנים כאל מקווייר או דיק סטוקטון.

 

(נולד להיות 'מיסטר מיקרופון', והוא ממשיך לבעוט עם קולו הצרוד עם חוזהו החדש עם ESPN)

מתחילת החימום ועד לשריקת הסיום הוא באוברדרייב. כמו הפורמולה-5 הוא מתחיל ב-0  קמ"ש ומגיע ל-140 בפחות מחמש שניות, ואז הוא במהלך ששי עד סוף הנסיעה. חורש ומפצח את הכרתנו ותת-הכרתנו ללא חשבון וללא אפליה. הוא צורם. הוא החלטי, הוא מרגיז, הוא יודע הכל. הוא מעצבן. הוא יכול לגרום כאב ראש לכוס קפה. הוא צורח כאילו הוא על אמפטמין או איזה "ספיד" אחר. אבל הוא הטוב ביותר בביזנס, למרות שכולם יודעים שכאשר מישהו יזרוק את כוס הבירה שלו ישר אל מסך הטלוויזיה – ויטאל לבטח יהיה הסיבה.

הוא יורה מילים קצרות וארוכות בקצב של מכונת ירייה ואז הוא מגביר את הקצב. מילים חדשות שהומצאו תוך כדי שידור; מילים שהמציא זה מכבר והיו לחלק מהלקסיקון האמריקני בכדורסל; ומילים שאיש לא מבין. קיצורים, כינויים, ראשי תיבות. שגיאות דקדוקיות וצרחות הבוקעות מגרונו הצרוד כרונית. כשאתה מקשיב לו, קולו נשמע כמין הד באולם ריק, סגנון דיבורו ניו-יורקי, או של אדם מניו-ג'רזי ליתר דיוק. הוא מדבר בדיוק כמו איש מאפיה מג'רזי-סיטי, כולל שפה משלו וביטויים שמקורם קרוב לוודאי בסיציליה.

"שייק אנד בייק", "בייבי. שואו-טיים"! "הנה גרג טובלין מקנזס יוניברסיטי", הוא אומר לנו, "המונסטר פייס (פני המפלצת) מקבל הרבה יותר PT (מה, אתם לא יודעים? פליינג טיים!) ממאמנו בקנזס מאשר בעבר". ו"מה עם JJ (ג'ון ג'קסון)"? הוא נשאל. נו פרובלם. ויטאל יודע מה העניינים אתו: "!TODAY ONLY Q.T  FOR THE DUDE" (QT, לא ידעתם?QUALITY TIME – ישחק ב"רגעים בעלי ערך" במשחק, לא ב"גרבג' טיים" – זמן זבל!) – ו-DUDE זה לא דוד-מים חמים. "דוד" זה הכינוי היחיד של ויטאל לשחקן שחור וטוב .

אתה יכול להנמיך לגמרי את הווליום במקלט ועדיין תשמע אותו צורח, קובע, מחליט, מסביר. הוא חי את המשחק כל 40 דקותיו: הוא סובל, נהנה, צוחק, מצחיק, מסיק מסקנות, סוגר דברים, ממליך, מחסל, חותך ומנבא. הכל על המקום, LIVE, וכמעט אף פעם ללא גמגום או מילה שבורה.

דיק ויטאל, שהחל כאיש פולחן של ESPN, היה לגיבור עממי, ועתה שכרה אותו רשת ABC להיות הפרשן שלה בכל משחקי המכללות החשובים.

 

(חולה טניס ושחקן לא רע בעצמו שניסה סניור טניס)

קולו יכול לקלף קליפה מתפוח אדמה. קולו הוא גיר חורק על לוח, אך יש בו משהו מחשמל ומרתק. הוא ללא ספק גאון כדורסל שהפך את המיקרופון והטלוויזיה להצגה הטוב בעיר, בנוסף ל"בית הספר להופס מכללות" הטוב בנמצא, בדיוק כמו שיובי בראון הוא "בית ספר להופס NBA", אך בעוד שבראון הוא גאון כדורסל רציני, ויטאל הוא גאון כדורסל מיקי-מאוסי. הוא נשמע אמיתי והוא משדר דברים שקורים. ויטאל הוא בעל יכולת ניתוח מעולה וידע עצום, אך תמיד מתבל את שפתו בצורה שרק הוא יכול: "מה קורה בבית הספר התיכון של אבאנסוויל באינדיאנה?" הוא נשאל. "או, יש להם קבוצה נהדרת, מצוינת, הטובה במדינה. יש להם קיד 8'6, אין ספק שהוא מר MAC BIG אותנטי (ב"ויטאליאנית" – אחד שיכול לאכול אותך, כי ביג מאק הוא – כל אחד הרי מבין – ההמבורגר העצום של מקדונלד, מ.ל). הוא יקבל 120 הצעות למלגות, בייבי, אבל הוא הולך לאינדיאנה. כן, ל-CORN COUNTRY, ארץ התירס. כתוב שוויטאל אמר לך זאת, לא יום לפני ההחלטה. גם לא שבוע, אלא חצי שנה – חצי שנה שלמה ואתה יכול לספור את הימים – לפני הזמן שהוא יודיע שבחירתו היא אינדיאנה!"

"היי, דיק", אני שואל אותו במדיסון סקוור גארדן לפני משחק של יוקון, "מה דעתך על בוב טילגרין מאילינוי? "ALL MYSTIC TEAM (שחקן מסתורי, אתה לא יודע מה יעשה הערב, מ.ל), אבל הוא יכול לתת לך 18 קרשים ביום עבודה רגיל". באוניברסיטת פן-סטייט אני שואל אותו על בובי הנרי. "מצוין. לא חומר NBA אבל תפור למכבי ת"א אם היא צריכה ביג-מן. יורופיאן בסקטבול בייבי! אם לא מכבי ת"א, אז הקבוצה מירושלים". הוא שואל אותי על דורון שפר ("עם קצת הגנה ומהירות הוא LAKERS MATERIAL – חומר ללייקרס", הוא אומר). לפני שאני יכול לענות הוא כבר שואל "מה עם ה-DOVE? מה עם "היונה? איך הוא היום? היכן משחק?"זה השם/כינוי שנתן לנדב הנפלד בזמנו, "נדב דה דאב". "או אהבתי אותו, את הבייבי. הגנה, מיקום, ראיית משחק. קצת אטי, אבל הוא היה  “A GOOD WHITE DUDE! קומביניישיון אוף ג'ואיש בריין אנד איזרעלי גאטס. GREAT DEFENSIVE PLAYER”.

אהבתו למשחק לא יודעת גבולות. האדם חי, נושם ואוכל כדורסל יומם ולילה. כשהוא בכושר והמשחק סוער, דבר לא יעצרו חוץ (אולי) מחיות קטנות כמו ג'וקים ועכברים, שמהם הוא פוחד פחד מוות. הוא מוכן לכל משחק, כה אמיתי וכה נלהב, שאפילו הצופה הרגיל, שרק רוצה לשמוע את התוצאה, סולח לו. הקבוצה היריבה מובילה עתה ב-5. עכשיו 10… 15… 20… ויטאל: "!HERE COMES BLOWOUT CITY". "הנה באה קריעת העיר הגדולה". הוא מדבר עכשיו על  גרג סימון, שחקן המנסה ומנסה, אבל לא מקבל כל כבוד. "הי איז נמבר 1 אנדרייטד. הוא 'ALL AVIS TEAM' (אתם מבינים? סיסמת החברה להשכרת הרכב אוויס HARDER TRY WE, כינוי שהוא נותן לשחקן המקריב את גופו ונפשו על הפרקט, אך שחקן בינוני שלא ייצא ממנו הרבה, אולי "מקסימום יורופיאן", במילון של ויטאל).

לרובנו הוא סם חיים. הדבר הפנטסטי ביותר שקרה לכדורסל המכללות בטלוויזיה בעשרים וחמש השנים האחרונות. כמו עם שדר גדול אחר, האוורד קוסל, אתה שונא או אוהב אותו – אין אמצע – אבל כולם בוחרים בסוף לצפות בערוץ שבו הוא משדר.

שפתו היא השפה של כל "קולג' הופ ג'אנקי". הוא למילים מה שדולי פארטון לחזה. אבל גם על עצמו הוא לא חוסך ולא מרחם: הוא נתן לעצמו מקום בחמישייה הפותחת של קבוצת התמהונים, TEAM WACKO ALL  ומחליף בקבוצת ה- PSYCHO ALL – קבוצת הפסיכופטים – של כל הזמנים. אם הוא לא משדר כדורסל, הוא מסתכל עליו או קורא עליו. אם הוא לא קורא עליו, אז הוא מדבר עליו עם אחד ממיליון חבריו בכל חור בארה"ב. ג'אנקי'ס של כדורסל, אוהדים, שחקנים. מי לא. הוא מתווכח עם מאמנים ויורה חיצים בילדים בני 12 המפציצים אותו בשאלות – שעל כולן, ללא יוצא מין הכלל, הוא עונה.

לפני כמה שנים נכחתי בוועידת מאמני כדורסל שבה היה אחד האורחים. מי לא צלצל אליו? ג'ימי ולוואנו, דין סמית, בובי נייט. נייט: "הוא מוח הכדורסל המבריק ביותר כיום". סמית: "אם מישהו מאתנו רוצה מידע והערכה על שחקן, דיק הוא האדם". רד אורבך: "האיש יודע את הכדורסל שלו". טרקניאן: "הוא גאון עם ה-X וה-O". ויטאל אומר לנו במסיבת עיתונאים: "מה יותר טוב מלשדר? אני מאמן מה-TUBE, משפופרת הטלוויזיה, ואני המאמן הלא מנוצח היחיד בעולם".

הייתה בהצהרה הזאת הרבה אמת. כשאימן בניו ג'רזי ("ג'ויזי", על פי ויטאל) – בקבוצת תיכון, הוא תרגם את הידע שלו ב-X וב-O לשתי אליפויות שהביא לתיכון באיסט רת'רפורד, ליד גשר וושינגטון. אחר כך היה עוזר מאמן באוניברסיטת ראטגרס, ואז מאמן ראשי באוניברסיטת דטרויט בראשית שנות ה-70. בדטרויט – אחת מהמכללות הקתוליות הקטנות המצטיינות בהופס – הוא ניצח 72 אחוז ממשחקיו, בכלל זה ניצחון על אלופת המכללות מרקט, ופתאום, ללא כל אזהרה, קיבל ה"ג'ויזי בוי" את משרת המאמן ראשי של דטרויט פיסטונס.

הוא אימן 12 משחקים, ניצח חמישה, אבל עשה טרייד של כריס פורד המצוין בארל טאטום האלמוני, ובכך חתם את מכתב הפיטורים שלו. בדראפט לפני תחילת העונה בחר בגרג קלסר לפני סידני מונקריף. "מי זה האדם הזה?" שאל שחקנו אז, בוב מקאדו, "מאיפה הביאו את הלולו הזה?" את מקאדו עצמו הוא רכש תמורת שתי בחירות דראפט שהביאו בסופו של דבר את קווין מקהייל ורוברט פריש לסלטיקס. "והם עוד אומרים שלא הבאתי אליפויות NBA…" הוא אומר בצחוק.

 

(חבר של כל אחד; יצטלם עם כל אחד)

עד היום הוא טוען שרק פציעות כוכביו גמרו לו את הקריירה ב-NBA, אבל כך או כך, הוא קיבל את ה-ZIGGY (ב"ויטאלינית" – קאפוט, גמור, גיליוטינה), וכעבור 20 יום כבר שידר את משחקו הראשון. מאז הוא לא הפסיק לדבר.

כשתצפה בוויטאל משדר, גם אם לפעמים תצרח אל הטלוויזיה "!UP SHUT, סתום כבר ת'פה!" תעשה זאת בחיוך. הוא תמיד מכניס את השטיק שלו, ואין כל סיכוי ל-SNOOZLAND, כמו שהוא קורא למשחק (או שידור) משעמם. הוא לא פוחד להביע דעתו: "פט יואינג טוב מחאכים אולג'ואן" (כך התבטא כשהם שיחקו במכללה), או "לא מגיע לממפיס-סטייט להיות בפלייאוף" (משפט שהביא לביתו 10 טון זבל פרות, משלוח של "פדרל אקספרס" מהסטודנטים של האוניברסיטה).

האם אי פעם חיפש או נתקע בלי מילה? לא נראה לי. ואם כן, אם לא מצא אותה, הוא ימציא אותה במקום, לפני 20 מיליון צופים בטלוויזיה. גם ג'ון מאדן, גורו השידור בפוטבול, יכול לדבר נון סטופ, אבל לו לפחות יש שערות על ראשו ושתי עיניים. ויטאל איבד עין כשדקר את עינו בעיפרון בהיותו בן שנתיים, והוא לא מפסיק לכנות את עצמו  ה- "PSYCHO EYED ONE".

לכל משחק, לכל אוניברסיטה, לכל מאורע יש לאיש הזה כינוי. עד היום, כשמישיגן משחקת נגד סיטון הול, זה "בן-חור פוגש את הלזאפופין". כשג'ורג'טאון פוגשת את סירקיוז, זה "מאונט וושינגטון נגד ביג אוורסט". אם זה הרווארד נגד קנזס זה "מנתחי המוח נגד הפלחים". הוא קנוי. הוא מכור. הוא חולה הופס אמיתי. ובכל זאת משלמים לו 800 אלף דולר תמורת הדבר שהיה עושה בחינם. יש לו גם חוזה לפרסום סניקרס, היחיד מכל השדרים. שתי בנותיו, טרי ושרי, בדרך למקצוענות בטניס. אז כיצד הוא מציג אותן? כמה הן טובות? "עוד שנתיים", הוא אומר, "בינתיים הן  M and M לגראף" (לא ידעתם? MIS-MATCH). "אמריקה", הוא אומר, "אני יודע מה שאתם אומרים עכשיו. אתם אומרים שזהו S.T –‘STRETCH TIME’, דיקי בייבי הולך  P.T – פריים טיים. תוסיפו P  וזה P.T.P בייבי. פריים טיים פרפורמנס. אונלי דה בסט. האחרים שהם לאP.T.P  הם בינתיים M.T – POTENTIAL MOSTLY". הבנתם? לא נורא אם לא. "אני בעל קבלות,M.D.H.A  – מולטי דיימנשנאל הופ אנליסט", הוא אומר. "זהו M AND M. לכל הפרשנים האחרים 'מיס מאץ'".

עכשיו, כשקליבלנד סטייט מובילה 60-78 נגד אוהיו סטייט זה אצל ויטאל  U.I.T.M – אפסט אין דה מייקינג. תנו כבר לאוהיו סטייט את הזיגי. הם היסטוריה. דיק ויטאל הוא הדבר. הוא B.F.S.B BAM – SLAM FIRE BIG. הוא קולג' בסקטבול. הוא מר מיקרופון.

(מאמן הפיסטונס. היו ימים)

***

 

מבחר מפניני לשון של דיק ויטאל:

*"בילי 'דה צ'ילי' אובריין"

*"איזה משחק משחקת דיוק! סלאם, ג'אם, באם!"

*"יש לו את שלושת ה-S בייבי: סנסיישן, סופר, סינטילנטינג!"

*"אתה צריך שלושה E כדי לחיות וכדי לשחק הופס: אימושן, אקסייטמנט, אנת'וזיאזם".

*"הוא AWESOME עם "A" מהסרטים!"

*"בום, באם, בינגו (מסירה, כדרור וסל, מ.ל)"

*"דיפסי-דו-דנקרו! (קבוצה המתחילה לרקוד על הפרקט)"

*"איט איז 'רוק-אנד-רול טיים'. לאוניברסיטת דיוק, זה PARTY TIME. לקלמסון זה זמן לוויה".

 

Tags:

7 תגובות ל - “סיפור מהתיבה: האדם המכוער ביותר מאז דה-גול (ובקשה לתרגום מאמר מצויין) / מנחם לס”

  1. Mbk

    02. ספט, 2016
    17:12

    קראתי את הסיפור
    גם אז גם היום אני בשוק שהוא אימן ב NBA
    בן אדם ססגוני שמוסיף המון לכל משחק שהוא משדר

    Reply to this comment
  2. Berch

    02. ספט, 2016
    20:58

    אחלה סיפור, פעם ראשונה שאני קורא 🙂
    ועם כל הכבוד…. אחרי שראיתי את התמונות שלו…. הוא לא נותן פייט לסאם קאסל 🙂

    Reply to this comment
  3. אפלטון

    02. ספט, 2016
    21:02

    נהדר, לא זוכר שקראתי לפני ונהניתי מכל מילה.
    'קולו יכול לקלף קליפה מתפוח אדמה' , תגיד מאיפה אתה מביא את היציאות האלו? גאוני 🙂

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      02. ספט, 2016
      23:24

      לפעמים קופצים לי לראש דברים כאלה. אבל זה קורה לי פחות ופחות…

      Reply to this comment
  4. גל אל-איי

    03. ספט, 2016
    01:20

    אתה משתבח משבוע לשבוע, דוק, ממש נס רפואי! דיקי וי בהחלט פנומניה אמריקאית ייחודית

    Reply to this comment
  5. גיא

    03. ספט, 2016
    16:47

    גם אני מת על סיפורים מהתיבה

    Reply to this comment

הגיבו