18-08-1966 היום (גם בספורט) לפני יובל/ מולי

 

יובל שנים חלפו ביעף  מאז. לפני חמישים שנה הייתי נער נמוך וצנום, תכף  בן שש, תכף אבקר עם אבי בפעם הראשונה בבית הספר היסודי בו אבלה שש שנים. לא, איני מתכוון לביקור ראשון בכיתתה של המורה חיה שיהיה (היה) בראשון בספטמבר הקרוב – לפני יובל, אלא במפגש ההכרות עם עמנואל המנהל.

אני ממש זוכר את עמנואל המנהל, איש גבוה עם שערו הלבן, יושב מולי ושואל אותי מה לדעתי יקרה בצורה הבאה? צורות שהרבה יותר מאוחר למדתי להכיר כבחינה פסיכוטכנית, אביה הורתה של הבחינה הפסיכומטרית הנהוגה כיום.

את הצורות עצמן איני זוכר כל כמה שאני מנסה להיזכר בהן, כל שזכור לי היא צורת השטיח. ועדיין, נעוצה היטב בזכרוני התמונה שציירתי באותו יום: בית עם גג מחודד שמצדו האחד פרח אדום עם עלים ירוקים ומצדו השני איש דקיק גפיים עם כובע גמד (כולם, "כמובן"  מצויירים באותו גובה) על דף מחוספס, אפרפר לבנבן ולא נעים למגע.

באותו יום בחינה לא ידעתי לקרוא, באותו יום בחינה לא ידעתי ספורט מהו. ברור, ידעתי לרוץ ושיחקתי בתופֶסֶת עם חבריי, יש לשער שגם שיחקתי פה ושם בכדור פלסטיק קל משקל, אך ההתנסות היחידה שלי בכדורגל "אמיתי" היתה כמה חדשים קודם-לכן כשאבי לקח אותי למשחק כדורגל באצטדיון קטמון לצפות במשחק משונה שכלל לא הבנתי את חוקיו ושכמות המבוגרים בו הפחידה אותי עד היצמדות חולנית לאבי.

"מה? ולא ראית כדורגל בטלוויזיה?" ישאל אותי נכדי (שטרם נולד) בעוד כמה שנים כשאספר לו את הסיפור הזה.

"הו," אצחק, "לא רק שלא היתה לנו טלוויזיה בבית באותו זמן, שידורי הטלוויזיה בעברית החלו רק שנתיים מאוחר יותר…"

אז לא הבנתי מהי הרבותא הגדולה בכדורגל, אבל משחלפו רק שנתיים אחרי – כשהייתי בתחילת כתה ג' – יכול הייתי להצהיר בראש מורם ובפה מלא שהן הכדורגל והן הקריאה היו שני הדברים החשובים ביותר בעולם הילד שלי.  העונג הגדול ביותר שלי היה (ובמידה רבה עודנו) הצירוף של שניהם: לשבת לאכול עם מדור הספורט של העיתון.

והנה היום, כשאני איש בעל גובה ממוצע בגיל העמידה, מכריס, מאפיר ומקריח (ועדיין מעדיף לאכול את ארוחותי כשמדור הספורט פרוש לצדי), היום נפל לידי עותק של עיתון הספורט "חדשות הספורט" מן ה- 18/08/1966, מלפני יובל.

את "חדשות הספורט" לא קראתי אז לעתים קרובות. בביתנו היו בעיקר העיתונים היומיים שהיו נפוצים אז: "ידיעות אחרונות" או "מעריב" שעלו עשר אגורות. "חדשות הספורט היה יקר מהם ועלה עשרים אגורות שלמות.

אז לא היה שקל חדש (ש"ח), יודעים מה, אפילו לא היה שקל ישן. בנעוריי היתה ה- ל"י: הלירה הישראלית. ורק כדי שתבינו ותקבלו מושג על יוקר המחיה, אחת המודעות באותו עיתון שנפל לידיי החלה במילים:

רק
5000 ל"י
במזומנים
והמכונית שלך

בעיתון כולו היו מעט מאוד פרסומות, וזו כנראה הסיבה למחירו הגבוה יחסית.  אחת המודעות שתפשה את עיני מברכת לרגל פתיחת "הפנתר הורוד" במילים:

לחברינו יהודה לסינגר
יהודה יבנאי
יעקב זילברשטיין
לרגל פתיחת
"הפנתר הורוד"
עלו  והצליחו
רותי ואמנון

האמת, סקרן בלתי נלאה שכמוני חיפש באינטרנט מהו "הפנתר הורוד" שנפתח אז. מה שמצאתי לא נראה סביר שנפתח על ידי יהודה לסינגר וחבריו: לא נראה לי שהכוונה היא לחנות הלבנים האינטימיים, גם לא לטברנה בעלת השם הזה באי קורפו ובוודאי שלא לאתר הדראג והסדנאות למסיבת רווקות.

אבל כן מצאתי אמן וממסגר בשם יהודה יבנאי, אמן מפעם שעדיין בונה מסגרות מעץ לתמונות.

וחשבתי לעצמי שאולי גם העיתון ההוא יביא ניחוחות של פעם, ובחלק מהמקרים צדקתי.

לתת-הכותרת הראשית, עם זאת,  היה ניחוח של היום:

"שיפוט אווילי וניהול כושל הביאו הפסד לכדורסלנינו" יכול היה להיכתב היום, ובעצם גם נכתב היום על הפסדי המתאבקת ולוחם הטקוונדו. נתניה הפסידה אז שש אפס ליאנגבויס ובאר שבע הפסידה אתמול חמש-שתיים לסלטיק.

אבל היה גם סיפורו של "אתלט שניצח 'לא בכוונה' " שהחלה במשפטים שכבר לא כותבים היום כגון:

"בתפאורה דמויית זו של סרט ריאליסטי, אירעו בשבת בפראג מאורעות ששיבשו את כל התחזיות. אתלטיקה אינה מדע מדויק, האמת המתבטאת במספרים אינה מוחלטת ואתלט פלוני, ששימעו לא הגיע עדיין לידיעת הרבים, עשוי לחולל הרבה הפתעות בריצה אחת. זה בדיוק מה שקרה על המסלול השחור של איצטדיון "סלאביה" בקטע הישר המסיים את ריצה ה-1500."

אני מאמין שמאחר והטלוויזיה לא היתה אז בנמצא בארץ, חשו הכותבים חובה לתאר הן הסיטואציה והן את האווירה הנהוגה בה, כמו למשל בפסקה:

"חום כבד פקד את האיצטדיון בשעה 6 בערב, כאשר טיפסו הצרפתים באיטיות על המדרגות המובילות מחדרי ההלבשה אל המגרש. כבר בעת האימון חשו בקרני השמש הלוהטות וכמעט והחליטו לוותר על כל מאמץ, אך בכל זאת שינו את דעתם. היה זה מתוך השיקול שדרוש להם מבחן מוקדם פחות מעשרים יום לפני אליפות אירופה באתלטיקה, שתתקיים בבודאפשט…"

לא השתנו מאז שמות התואר ה"מפוצצים" שמלווים את הכותרות: "נצחון מזהיר לספאסקי", "התחזית בספרד: חם מהרגיל לעונה", "נחיתה קשה על המזרן", "אוזביו ופלה ב'מפגש מלכים' בניו יורק", "נשיא סוקר את שטח שיפוטו", "רק שש עשירויות השנייה בין השיא האירופי לעולמי", "נצחון לכדורעפני אליצור בהולנד", האמת היא שדווקא בספורט, במיוחד בכותרות שאינן מזכירות אנשים כמו בוריס ספאסקי, פלה או אוזביו, קשה לעתים לדעת אם הכותרת נכתבה היום או לפני יובל שנים.

מה שכן השתנה זו המתכונת בה כותבים ראיון עם אדם זה או אחר. לפני עשור כתבו "שאלה" או "תשובה" בתחילת הראיון, ואז את האותיות ש. ו-ת. בעוד בימינו סומכים יותר על הבנת הקורא ולרוב רק מדגישים את השאלה באמצעות גופן מודגש.

ואם תשאלו "מה עם  העיתונות הצהובה? לא היתה אז?" אחייך ואצטט את מודעת הברכה הנוספת של ההתאחדות לכדורגל (זו שלצד הודעת ההתאחדות לכדורגל בישראל שהמועד הסופי לרישום אגודות למשחקי עונת 1966-67 נקבע ליום א', 21 באוגוסט 1966 בצהריים) המברכת באלו המילים:

לקפטן נבחרת ישראל

נחום סטלמך ורעייתו

ברכות ואיחולים

עם הולדת הבת

ההתאחדות לכדורגל בישראל

אז היום יש צבע, והרבה, ופעם היה בעיקר הרבה כתוב, הרבה אותיות שחורות על רקע דמוי "אוף-ווייט" שהצהיב במהירות.

ולא, אני לא אומר שפעם היה "טוב יותר, מעניין יותר חכם יותר," אבל פעם, פעם בהחלט ניסו לגרות את הדימיון וליצוק תמונות צבעוניות ומלאות טעם ואפילו ריח בעזרת אותיות שחורות על נייר שהצהיב תוך יומיים ובעזרת הרבה כישרון ספרותי, כישרון שלדעתי העורכים של ימינו מתאמצים לדכא, סתם כי יש תמונות שאמורות להיות שוות יותר מאלף מילה ומילה…

אז לסיום, הנה קישור לאותו עותק של "חדשות הספורט" מ-18/08/2016 שמצאתי ברשת…

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  2. אפלטון

    18 אוג 2016 14:43:13

    תודה מולי.
    במיוחד בשבילי, שלא יכול לראות את האולימפיאדה (ואת רוב אירועי הספורט בקיץ) ממש חסר לי תיאורים של ההתרחשויות ולא רק פרשנויות ותגובות בדיעבד כמו שיש היום.
    מנחם היחידי שיודע עושה זאת על אירועים נבחרים וזה פשוט תענוג ובטוח יותר טוב מאיך שזה נראה במציאות

  4. צביקה

    18 אוג 2016 15:19:22

    מולי אנחנו בני אותו גיל פחות או יותר (אני יליד אוקטובר 1963), ויש הרבה דמיון בחויות שלנו. התיאור שלך נהדר.

  5. אלעד אייל

    18 אוג 2016 15:29:14

    נפלא מולי!
    תמיד חוויות ילדות נראות כמסעירות ביותר, וכיף להיזכר בערגה בימים הנפלאים ההם גם אם המציאות האובייקטיבית מספרת סיפור אחר, אבל בכל הקשור לשפה ולעושר הלשוני יש בהחלט למה להתגעגע.

  7. סומסום

    18 אוג 2016 16:14:37

    אוי, זה אדיר.
    הידיעה השניה, על מסעה של פיק פאריס בארץ – ידיעה שלמה ומפורטת, רק מילה אחת חסרה עד לסוף:
    באיזה ענף לעזאזל היו התחרויות?

  8. מנחם לס

    18 אוג 2016 16:26:29

    …ואני הייתי חלק גדול מאד אז ב'חדשות הספורט' כשהייתי צריך לתאר במילים את משחק סלטיקס – לייקרס שאתם רואים היום בטיווי.

  9. מתן גילור

    18 אוג 2016 16:59:48

    אז לא היה מדובר על כתב ספורט אלא על סופר ספורט.
    כתבה על ספאסקי? לא תמצא משהו דומה באתרי המרשתת כיום. אפרופו ספאסקי, אני מניח שהיום הוא מוכר בעיקר בגלל הקרבות עם פישר.

  12. לבכיר המוסד מיכה קציר

    18 אוג 2016 21:44:08

    רק שתדע, מיכיק,
    כל פעם שאני פותח מכסה של ביוב אני חושב עליך, ורק עליך.
    נאמן או לא נאמן?

  14. לבכיר המוסד מיכה קציר

    18 אוג 2016 22:07:38

    מיכה'לה.
    אני מבקש סליחה על כך שרשמתי לך על התא-דואר "שרברב-בעור-של-כבש".
    אני פשוט נורא מפחד ממה שסשה ביברמן ויצחק אתגר עלולים לעשות לי שאני חייב לבקש סליחה.

    יא גוש של חרא מסריח…

  15. דרגות

    18 אוג 2016 22:26:18

    בצה"ל: רב-אלוף
    במשטרה: רב-פקד
    בשב"ס: רב-גונדר
    במכבי-האש: רב-טפסר

    במוסד למודיעין ול"תפקידים-מיוחדים": רב-שרברב
    …

  17. אהרון שדה

    19 אוג 2016 05:42:33

    מנחם תודה רבה.
    רק מלראות את הדף אני נזכר בימים אחרים.
    מנחם פעם לא היה מצב לא משנה מה היה קורה שהייתי מפספס עיתון……אתה היית אחד האשמים שכן פסח אחד התגלגל במקרה לביתנו עיתון חדשות הייתי ילד בן 10 לערך ולא הפסקתי לבלוע בשקיקה את תיאורך לגבי הפליאוף בנ.ב.א.

    בעקבות כך הוריי ז"ל 'היו משתגעים ממני וקראו לי הפרופסור שכן לא משנה לאן הלכנו אם זה חופשות ,שמחות או סתם יום רגיל אני לא הייתי הולך ללא עיתון ולעיתים שני עיתונים …ובחופש הגדול בטח בתקופת טורניר גדול של מונדיאל / אולימפיאדה או אפילו טורניר גדול של נבחרת ישראל ( למשל גביע העולם 86 כדורסל ).
    הייתי קורא 3 עיתונים ביום כולל חדשות ז"ל.
    האינטרנט גמר את הכל .
    מהרגע שהוא נכנס נגמלתי באחת מהעיתונים והיום לצערי איני מוצא בהם כל ערך מוסף.
    ניחא אם העיתונים היו מחזירים מלחמה שערה ומביאים עיתונאים ברמתך מנחם שיכולים להעביר תחושה או לתת ערך מוסף כלשהו ….לצעירי איני מוצא זאת ( כמעט ) ולכן היום אני כמעט לא קורא עיתונים .
    אני מניח שאלמלא הייתי דתי לא הייתי יודע מה זה אבל בשבתות מזדמן לי ….ואיני מתלהב כלל ( מידיעות ממזמן התייאשתי ).

    דבר אחרון בהקשר זה הוא שיש לי רצון לקנות עיתוני מוספי פתיחת עונה …אבל משנה לשנה העניין הולך ופוחת.
    והיום בדיוק אמרתי לעצמי בו קנה ידיעות בשביל מוסף פתיחת הליגה בכדורגל …..מסתבר שלא היה מוסף אלא כמה עמודים עלובים.
    אני וחברי אלעד אייל יכולים לספר לכם בערגה על מןספי פתיחת העונה בליגת הכדורסל בשנות ה 90 המוקדמות ( אולי ליגה לא ממש הייתה אבל המוספים ….חבל על הזמן ).
    היו ימים שלא ישובו עוד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט