לפני כמה ימים צפיתי באולימפיאדה בקפיצה לגובה לנשים.
הימים היו ימי תחילת האולימפיאדה (למרות שמרגיש כאילו היא החלה לפני עידן ועידנים) ואני מצאתי עצמי באמצע לילה נטול שינה מרותק לטלוויזיה בשלביה הסופיים של תחרות קפיצה לגובה. נשים.
קפיצה לגובה ריתקה אותי מרגע שראיתי בפעם הראשונה את הקפיצה בנוסח פוסברי. יש משהו כמעט לא אנושי בהטחת הגוף אחורה, בזינוק אל הלא נודע ללא הסעד שיש בראייה. לא העמידה פנים-אל-פנים מול מה שאתה אמור לעשות.
אני מודה שאני, יצור שאינו מוכן לאבד שליטה שכמוני, לעולם לא אהיה מסוגל לעשות זאת. אני לעולם לא אפול אחורה אל זוג ידיים מחכות ובוודאי שלעולם לא אקפוץ אחורה – ועוד לגובה. האמת, אפילו בימים בהן כן קפצתי לגובה, עשיתי זאת בתחילה מסגנון המספרת ואחר כך השתכללתי לסגנון גלילת הבטן אך אפילו פעם לא ניסיתי את סגנונו של דיק פוסברי לא משנה עד כמה זה יכול היה לשפר את הישגיי.
אז אני שוכב במיטה וצופה בתחרות הקפיצה לגובה הזו, והשדר מתלהב ומספר שהגובה שזוג המתחרות האחרון שנותרו אמורות לעבור שווה להישג הרביעי בטיבו השנה ואני שם לב לפתע שהשמות המתחרות אינם אלו המוכרים לי מתחום הקפיצה לגובה.
נפיסטו ת'יאם? קתרינה ג'ונסון תומפסון? אני הרי מכיר את בלנקה ולאשיץ', את מרייה קוצ'ינה, את בריגיטה בארט. וממתי בלגיה (נפיסטו ת'יאם) ובריטניה (קתרינה ג'ונסון תומפסון) הן מעצמות קפיצה לגובה?
ועוד משהו, מדוע אין הרבה קהל, מדוע כה מאוחר ונראה כאילו כולם כבר הלכו הביתה?
ואז הבנתי. מדובר בקפיצה לגובה במסגרת קרב שבע, ההפאת'לון.
קרב שבע, כמו אחיו המפורסם יותר קרב העשר, הוא מקצוע המורכב מהישגים במספר מקצועות. לכל הישג בכל אחד מהמקצועות יש ניקוד, והמנצח הוא הזוכה במספר הנקודות הרב ביותר אחרי כל המקצועות. קרב השבע מוקדש לנשים בעוד קרב העשר הוא נחלתם של הגברים.
המקצועות בקרב שבע הם: ריצה 100 מ' משוכות, קפיצה לגובה, הדיפת כדור ברזל, ריצת 200 מ' , קפיצה לרוחק, הטלת כידון וריצת 800 מ'.
(ואם כבר מזכירים "קרב עשר", המקצועות בו הם: ריצת 100 מ', קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, ריצת 400 מ', ריצת 110 מ' משוכות, זריקת דיסקוס, קפיצה במוט, הטלת כידון וריצת 1500 מ').
העיקרון העומד מאחורי קרב השבע וקרב העשר הוא להצטיין בהרבה סוגים שונים של אלמנטים גופניים: מהירות (ריצות קצרות), סיבולת (ריצות ארוכות) כח מתפרץ (יידויים והטלות) יכולות ניתור, וכמובן טכניקות עילאיות בכולם.
אם חושבים על כך, אז בעצם המטרה היא לבחון אותך בתפקיד ה"סופר אתלט", בתפקיד האדם שידו בכל, אבל אם חושבים שוב, אז בתפישה במקובלת בימינו, בעצם, זה לא כבוד גדול להיות טוב בהכל 🙁
ליאונרדו דה וינצ'י, מי שמגלם בדמותו את אידיאל תקופת הרנסנס היה "איש אשכלות" (אָדם משׂכּיל בּשִטחֵי תרבּוּת שונים). הוא הצטיין כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי. בויקיפדיה הוא מתואר כ"ארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו".
אבל בימינו שלנו, בעידן ההתמחות, ליאונרדו היה נתפש כנראה כעוף מוזר. "במה אתה מתמחה?" היו שואלים אותו ומוסיפים: "במה אתה טוב?"
הטרגדיה של תפישת העולם הזו, לפחות לטעמי, היא שהמשתמע ממנה הוא שאתה אמור להיות טוב בדבר אחד, מכסימום שניים.
אבל, בעצם, למה שלא נהיה טובים בכמה שיותר דברים?
והעיקרון הזה חודר לכל תחומי החיים: באוניברסיטה אתה לומד תואר ראשון במקצוע אחד או שניים, את התואר השני מצופה ממך לעשות באותו מקצוע. אתה אמור לשאוף להישאר סנדלר/עורך דין/ראש ממשלה כל חייך המקצועיים עד יציאתך לגמלאות.
וזה חודר אפילו לתפישת האבטיפוס של האנשים: אם אתה איש מחשבים, העולם לא מבין איך בו-זמנית אתה יכול להיות גם משורר, אם מתמטיקה היא אחד מתחביביך, ברור שעליך לתעב אמנות לסוגיה.
ואם אתה טוב בהמון דברים, טוען וטועה העולם, תפסת מרובה לא תפסת (אגב, הביטוי במלואו אומר: "תפסת מרובה לא תפסת – תפסת מועט תפסת") ולכן זה סימן שאינך טוב במאומה…
אז אכן, שיא העולם בקפיצה לגובה לנשים הוא 2.09 מ' והוא נקבע בשנת 1987 ע"י הקופצת הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה, והוא גבוה יותר משיא הקפיצה לגובה במסגרת קרב שבע הוא 1.98 מ' שנקבע ע"י קתרינה ג'ונסון תומפסון ונפיסטו ת'יאם.
ונכון, סף הריכוז של הצופים מוגבל לרבע שעה (בין הפסקות פרסומת) ולכן קשה לשער שהטלוויזיה תאהב אוסף של תחרויות במקום שיא אחד וחד.
אבל מדוע שהתמקדות בדבר אחד תמנע מאיתנו להקדיש זמן ומאמץ גם לאחרים?
(רמז: כי לשלטון עדיף הרבה אנשים בינוניים).
מדוע שלא נהיה "סקרנים בלתי נלאים"?
(רמז: כי לשלטון עדיף הרבה אנשים בינוניים).
מדוע שלא נשאף להצטיין בכל דבר?
(רמז: כי לשלטון עדיף הרבה אנשים בינוניים).
מתן גילור
17 אוג 2016 12:13:20תודה מולי. אני קורא לתופעה הזו 'מותו של איש האשכולות'. המומחיות הנדרשת היום בעיקר בעולם המקצועי כ"כ גבוה עד שזולת יחידי סגולה איש אינו יכול להיות מומחה במספר תחומים. לכל הפחות לא כל עוד היממה אורכת 24 שעות.
לגבי קרב 7/10, גם פה, זולת יחידי סגולה, אמנם מדובר על אתלטיים מגוונים מאד, אך לרוב מדובר על אתלטיים שאינם יכולים להשיג מדליה במקצוע ספציפי (לפעמים זוכה בזהב בקרב 7 יכולה להוציא ארד במקצוע ספציפי והיא מעדיפה זהב או משהו כזה, אבל זה נדיר). חזרה שאם אפשר להוציא מדליה במקצוע ספציפי יעשה כן.
ואם לתת דוגמה מוגזמת – אם אני טוב מבולט בשחיה, קריקט, כדורגל, קפיצה, זריקה וכיו"ב זה עדין לא הופך אותי לספורטאי טוב יותר.
גיא
17 אוג 2016 12:24:17חבל שכבר אין אתלטים דוגמת ג'קי ג'וינר קרסי בקרב 7 .
היא באמת הייתה הדה וינצ'י של האתלטיקה.
יניב
17 אוג 2016 12:37:25רק להזכירך שאלכס אברובוך התחיל בקרב 10 ובסוף הוציא לא מעט מדליות כולל כסף באליפות עולם בקפיצה במוט
מתן גילור
17 אוג 2016 14:07:22אתה רק מחזק את הטענה שלי. מי שיכול להתמקצע בענף ספציפי הולך לשם.
גיא
17 אוג 2016 12:22:14יפה.
כבר ב-1930, תארה המשוררת רחל את השקפת העולם של המציאות שלנו בתחילת המאה ה-20:
"צר עולמי כעולם נמלה, גם מסעי עמסתי כמוה, רב וכבד מכתפי הדלה."
מדויק במובן הסרקסטי של המילה. ללא הצניעות, ללא הביקורת העצמית.
אני לא יכול להסכים יותר עם השורה התחתונה שלך!
(ועם הסאבטקסט)
המשגיח
17 אוג 2016 12:32:31אותי מעניין איך אתלטים של קרב 10 מתאמנים. במה מתמקדים יותר, במה פחות, וכמה שעות אימונים.
Ljos
17 אוג 2016 12:33:00מעניין שזו תופעה שמתרחשת בניגוד לעולם עצמו – אנחנו מוקפים יותר ויותר במידע נרחב ונגיש לכל תחום. אולי זו דווקא תופעת נגד, ככל שכולם מודעים ליותר תחומים, צריך להיות יותר "מומחה" בתחום כדי להתבלט.
Berch
17 אוג 2016 13:08:08אני כמו דה ווינצ'י
פשוט העולם לא מוכן לשכמותי 🙂
עגל
17 אוג 2016 13:16:22מעורר מחשבה כרגיל.
ההתמקצעות המוגברת נובעת מתחרות גוברת. ככל שיותר אנשים עושים את אותו דבר כך אתה נדחק לפינה יותר צרה ומפתח לעצמך אקו-סיסטם שרק בו אתה חי. חבל
מנחם לס
17 אוג 2016 16:27:11תודה מולי. מעורר מחשבה כרגיל. זה גם עניין של סקרנות. למשל מייקל ג'ורדן: הוא ידע שהוא הגדול מכולם בכדורסל. גולף הוא שיחק מאהבה. אבל פתאום סיקרן אותו לדעת אם מעלותיו המנטליות והגופניות יוכלו גם לעשותו כוכב בבייסבול.
התברר לו מהר מאד שלא. אבל שחקן בינוני במייג'ורס אולי הוא היה מצליח להיות, אם לא השביתה של אז.
אני מצד שני הייתי אתלט טוב בצעירותי. בעייתי תמיד היתה ה-1.72 שלי (מאז הצטמקתי לפחות 10 ס"מ). שיחקתי כדורגל בהפועל בלפוריה שהיתה אז בלאומית. פעם בגיל 16.5 עליתי בהרכב הראשון.
אבל בלי לומר להם, שיחקתי גם הוקי במכבי בת גלים, כדורמים במכבי חיפה, וכדורסל בקרית טבעון. (כמובן כיכולתי), ואפילו פינג פונג בהפועל טבעון בליגת הצפון ב'
התוצאה? הייתי די טוב בכל הספורטים שאהבתי, אבל לא טוב מספיק באף אחד מהם.
עגל
17 אוג 2016 19:55:56כדורמים במכבי חיפה!
בטח הפועל אפיקים השפילה אותכם
🙂
סומסום
17 אוג 2016 17:01:25אם הזכרת את קרב 7, להזכיר שוב את שיאה של ג'קי ג'וינר קרסי – שיא בלתי מחיק, בלתי הגיוני, בלתי אפשרי, 7291 נקודות, בסיאול 88.
למשל, אף אחת מ-3 המדליסטיות המאוד-איכותיות עכשיו, לא דגדגה את ה-7000.
לציין כמה היא היתה דומיננטית:
מקום 5 ב-800 מטר.
מקום 4 בהטלת כידון.
מקום 2 בכדור ברזל.
מקום 1 (משותף) בקפיצה לגובה.
מקום 1 ב-100 משוכות, אולימפיק בסט.
מקום 1 ב-200 מטר, אולימפיק בסט.
מקום 1 בקפיצה לרוחק, שיא אולימפי (בדרך לשיא עולם באותה אולימפיאדה במקצוע עצמו).
האתלטית הגדולה בהיסטוריה? ואולי החשדות ימשיכו לרבוץ?
שגיא נאור
17 אוג 2016 17:16:15תודה רבה מולי.
כתבתי על זה גם השבוע שקרב 10 אמור להביא לקרדיט הרבה יותר גדול לזוכים מאשר קורה בפועל. בעולם אידיאלי מלך האתלטיקה היה הזוכים בקרב 10 ו-7.
אפלטון
17 אוג 2016 17:34:33יפה מאוד וגם אני מסכים וכתבתי לא מזמן בפוסט בנושא כי קרב 7 וקרב 10 היו מה שחשבו עליו כאידיאל הספורט כשהמציאו את האולימפיאדה.
יש לי קרב מאסף קשה נגד הגישה הספציפיסטית שהשתלטה על חיינו.
הכל מתחיל אגב מהכלכלה המודרנית. צ'רלי צ'פלין תיאר זאת יפה בסרט זמנים מודרנים.
כמה ריבים היו לי עם המרצה שלי לכלכלה (היה פוץ ימני שהאליל שלו הוא מילטון פרידמן) כשתיאר, כאילו היו אלו דברי אלוהים חיים שההתמחות והתמקצעות בדברים ספציפיים הם הדרך היחידה שהמדינות יכולות להתקיים ושהכלכלה תוכל לשרוד.
אנחנו צריכים מהפכת רנסס מחודשת וכמה שיותר מהר. עד אז אני בים…
ספלאש
17 אוג 2016 18:29:30הטענות טובות, המסקנה קצת קונספירטיבית.. ממשלה רוצה בינוניות? בחייך..
ההסבר הפשוט הוא שבשביל להתמקצע ולהצטיין בדבר אחד, צריך להתמסר אליו כמה שיותר. מבחינת זמן, השקעה ומשאבים.
ויש גם כישורים סותרים, כמעט בלתי אפשרי להיות גם חזר מאוד (בשביל דיסקוס) גם מהיר (ריצה) וגם גמיש וטכני (קפיצה לגובה)
וגם במקצועות החיים, אם אתה אדם הגיוני ומדעי (מחשבים וכדו') אתה לא יכול להיות גם רגשי ברמה מספקת
צוקהרה
18 אוג 2016 03:46:35כל הסיבות שלכם יפות, אבל בהתעמלות זה הפוך לגמרי
אשך טמיר המקורי
18 אוג 2016 05:15:14מצוין ועצוב קצת
טיפה סרוחה
18 אוג 2016 09:36:10גדול מולי!!!!
למרות שגם למתחרים בקרב שבע יש התמחויות בנושאים מסוימים זה לא מונע מהם לעסוק בעוד תחומים..
כמו שמורים לפיזיקה אוהבים לומר ביופסיקה התחילה מהמון פיזיקאים שלא היה להם מה לעשות..
בנושא הזה לואיס קרול חובב הספרות וקרל לואיס יש מכנה משותף.
ובנושא אחר אבל דומה…
למישהו יש רעיון לעצירה מעניינת בין סן פרנסיסקו ויוסמיטי פארק?
עגל
18 אוג 2016 13:36:23+10 לגבי ביופיסיקה. בקרוב יהיה פיסיקה עם כל דבר. כרגע הפיסיקאים משתלטים על החיבור ביו אמנות למדע.
אפלטון
18 אוג 2016 13:59:29או הביולוגים 😉
ביופיסיקה, ביוכימיה, ביומד, ביוגנטיקה, ביוטכנולוגיה…
רק לא נותנים מספיק קרדיט לביולוגים כי הם ההיפים של המדע, קצת אחרי האקולוגים.
עגל
18 אוג 2016 14:05:56נחמד
אבל קצת הפכת את היוצרות – בביופיסיקה יש רק פיסיקאים, ביולוגים בכלל לא מבינים על מה מדובר (ובטח לא קוראים את המאמרים). ביוכימיה – נוצר ע"י כימאים, ביוטכנולוגיה – קצת ביולוגאים, הרוב בכלל באים מהנדסה.
🙁
הבעיה של ביולוגים היא שהם מסוגרים בעצמם ולא לוקחים שיטות מתחומים אחרים.
אפלטון
18 אוג 2016 14:16:59לא ממש. הביולוגים פשוט מסתכלים על דברים בפריזמה רחבה. בגלל,בגלל זה לא לוקחים אותם ברצינות במדע, כי הם לא מתמחים בשום דבר ספציפי, אבל תחומי הידע שלהם הכי רחבים. ואגב, הם בטח שלומדים ומלמדים ביוכימיה, ביוגנטיקה וביוטכנולוגיה. לגבי ביופיסיקה, יש מצב שזה קצת מסובך בשבילם 😉
עגל
18 אוג 2016 16:26:36כנראה שיהיה לנו ויכוח על זה 🙂
ולמה? משום שביולוגים צר עולמם כעולם נמלה, הביולוגיה כל כך מתמחה בכל דבר. אם תשאל ביולוג למה חלק מסוים בתא עושה מה שהוא עושה, או איך הוא עושה זאת, האם ישנו עקרון מנחה (כמו בפיסיקה שימור אנרגיה, אושהאנרגיה שואפת להיות במינימום או משהו דומה) אז הוא יפלבל בעיניו ויתן לך הסבר סופר ספציפי למה זה עושה את הפונקציה הזאת וההוא עושה את הפונקציה ההיא. ההסברים הם אף פעם לא רחבים ועמוקים. בגלל זה הם צוחקים על הפיסיקאים שמנסים למצוא את משואת ניוטון בביולוגיה
אפלטון
18 אוג 2016 16:55:12שוב, כאן הבעיה היא בשיטה. הלימודים הגבוהים (תואר שלישי ומעלה) מחייבים התמקדות עד עיוורון.
בגלל זה אם היה לי זמן הייתי עושה עוד 5 תארים ראשונים ושניים 🙂
לגבי הביולוגיה, לפחות בתחום הניסיון והעניין שלי (טיפול במים), החוסר בביולוגים לעומת עודף מהנדסים פשוט מעציב ומרתיח. סתם דוגמא על אנשים שתפקידם הוא לפתח מערכות סינון מים, שאין להם מושג מה קורה בתוך המים והיו בטוחים כל השנים שסינון חול הוא סינון פיזיקלי בלבד עד ששמו ביולוג שעשה ניסוי קטנצ'יק שחסך להם מאות אלפי דולרים (לא משנה שגנבו לו את הרעיון).
זה שהפרופסורים מתעסקים רק במחקר התא הבודד ובפרסום האקדמי במקום אשכרה לעזור לעולם זה כבר מחלה של האקדמיה וזה נוגד את כל העקרונות של הביולוגיה (לנתח ולהבין מערכות גדולות בעזרת תצפיות על מערכות קטנות יותר).
שוב, כמו בספורט, כמו בכלכלה וכמו בהייטק, ההתמקצעות השתלטה על כל חלקה טובה לטובת העשירים ובעלי הכוח שיודעים לקחת את חלקי הפאזל של העיוורים המקצועיים ולאגד את הידע הזה לרווחתם.
# כאן תם הראנט השבועי שלי על תחלואי העולם. חוזר לקחת את הכסף של העשירים ולמצוא לי מסעדה טובה באמלפי
עגל
18 אוג 2016 16:58:18בעניין ההתמקצעות אתה צודק ב-100%
ובטח שלביולוג הרבה פעמים (כמעט תמיד) ישנו יתרון בנקודת המבט לעומת מהנדס