1.קודם תוצאות הגמרים של אמש!
| Men's 200m Freestyle | 1st | 2nd | 3rd | 4th |
| Results (Time) | Townley Haas (1:45.66) | Conor Dwyer (1:45.67) | Jack Conger (1:45.77) | Ryan Lochte (1:46.62) |
| Women's 100m Backstroke | 1st | 2nd | 3rd | 4th |
| Results (Time) | Olivia Smoliga (59.02) | Kathleen Baker (59.29) | Amy Bilquist (59.37) | Ali Deloof (59.69) |
| Women's 100m Breaststroke | 1st | 2nd | 3rd | 4th |
| Results (Time) | Lilly King (1:05.20) | Katie Meili (1:06.07) | Molly Hannis (1:06.65) | Breeja Larson (1:07.53) |
| Men's 100m Backstroke | 1st | 2nd | 3rd | 4th |
| Results (Time) | Ryan Murphy (52.26) | David Plummer (52.28) | Matt Grevers (52.76) | Jacob Pebley (52.95) |
מה הדברים החשובים כאן?
*ריאן לוכטי הגיע רק רביעי ב-200 מ' חתירה. זה היה המקצוע בו הוא חשב שיש לו את הסכוי הטוב ביותר למדליית זהב. זה לא יקרה. אבל הוא יהיה הרביעי בקבוצה האמריקאית ב-4 כפול 200 חתירה, זהב כמעט בטוח.
*מיסי פרנקלין? היכן היא? בשום מקום. היא נראתה לי קצת כבדה, וסיימה חמישית ב-100 גב. עוד נחזור אליה.
2. מייק פלפס? חזר מהשחור אל אולי שיא עולמי הערב!
עוד כמה שעות מייק פלפס יעלה על אדן הזינוק ל-200 מ' פרפר עם סכוי טוב מאד לשבור את שיאו העולמי. אמש, בחצי הגמר, הוא עשה בית ספר לכל הצעירים כשניצח את כולם ביותר משנייה שלמה. שנייה שלמה ב-200 פרפר זה 40 נק' הפרש של מיאמי על גולדן סטייט הווריורס המתפוררת (כפי שידוע לברי ההבנה באתר).
כשהוא עלה לזינוק ראיתי מייק פלפס אחר לחלוטין: שזוף, רזה, ונראה אפילו מאושר. ללא האלכוהול בדמו וה-GRASS במוחו, הוא נראה כאדם חדש. הוא ה-GOAT האולימפי בכל הזמנים, וכשהוא סיים את ה-200 פרפר בזמן 1:55.17, ביותר משנייה מהר יותר מכל שחיין אחר, והזמן הטוב השנה בשחייה (ולא רחוק משיאו העולמי) הרגשת שמשהו מיוחד עומד לקרות הערב, ואז באולימפיאדה.
הנה מה שהיה לו לומר אחרי המשחה:
*
*
הנה תוצאות חצי הגמר (8 הראשונים)
פלפס סיים ב-2014 טיפול פסיכולוגי ארוך. לך תדע. הסתבר שהיה לו פחד טראומטי מנחשים ודברים זוחלים אחרים, והוא החל לשתות כשהרגיש שהוא לא יכול "לברוח" מהנחשים והעקרבים (שהתרוצצו יותר במוחו מאשר בחצר ביתו). הטראומה הפסיכולוגית הזאת היתה עמו – בסוד כמוס – משך רוב שנותיו והבריחה שלו היתה אלכוהול וסמים אחרים.
כשהוא נאסר באשמת DUI בפעם השנייה – עם אפשרות לשנתיים מאסר – הוא הסכים (הרבה ברירה לא היתה לו) להיכנס למכון "MEADOW MENTAL HEALTH" בפיניקס. בימים הראשונים לטיפולו הוא לא עזב את חדרו. הוא היה "BARELY COHERENT" ('מחובר', הגיוני) לדברי רופאיו. הוא רעד מפחד משך ימים על גבי ימים, פוחד מ-DEMONS – שדים ורוחות – ונראה כשלד של עצמו. אמו דבי – הוא היה קשור אליה בסינור – ומאמנו בוב באומן שהיה אבו האמיתי מאז אביו עזב את הבית כשמייקל היה בן 9 – הוזעקו לקליניקה. נאמר להם שפלפס הוא אחד "המקרים הקשים והמסובכים ביותר" שהגיעו אליהם.
כיצד הוא הצליח להחביא את כל השדים, הרוחות, והרפאים שהתרוצצו בראשו קשה להבין. כיצד הוא הפך איתם לאחד ממנצחי האולימפיאדות הגדולים מכולם הוא דבר בלתי מובן לחלוטין למטפליו הפסיכולוגים. התשובה היחידה שישנה להם היא עקשנות מונומנטלית, ואיתה רודנות, נוקשות, קפריזיות, וקשות-עורף, ואיתן כוח רצון וגאווה בלתי ניתנים להסבר שהצליחו להתגבר משך שנים על כל השרצים שבראשו.
אבל בסוף הוא ניכנע כשכל מדליות הזהב לא הצליחו להשקיט את הבעירה שבנפשו, ואחרי ה-DUI האחרון ב-2014 הוא הבין שזה עניין של חיים ומוות. או שהוא הולך לטיפול – וזה בסדר שכל העולם יידע שהוא פוחד פחד מוות מנחשים, שרצים, ותולעים שהם רק סימפטום לבעייה נפשית חמורה הרבה יותר – או שהוא יסיים בתאונה בה הוא יהרוג אנשים כשהוא נוהג בשכרות ויבלה את שארית ימיו בבית סוהר, או שהוא סתם יתפגר מסמים.
"I didn't give a s—," Phelps says. "I had no self-esteem. No self-worth. I thought the world would just be better off without me. I figured that was the best thing to do — just end my life."
אחרי מאסרו אמו, ומאמנו, וכן כמה חברים קרובים השפיעו עליו להסכים לטיפול רפואי. למזלו גם היו לו שני קרשי הצלה: אמו ומאמנו. בוב באומן היה יותר ממאמן; הוא היה כאבא שלימד אותו לענוב עניבה ולנהוג. הוא היה זה שאמר לו שטיפול פסיכולוגי ארוך הוא הסיכוי האחרון שלו.
והטיפול עזר. היום הוא נקי מרוב בעיותיו. מאמנו באומן היה שם כמעט מיד אחרי שהוריו של פלפס התגרשו כשהוא היה בן 9, ומאז הוא לא מש מפלפס. יותר נכון, פלפס לא מש ממנו. כשבאומן קיבל את משרת המאמן באריזונה סטייט, פלפס עבר בעצמו לפיניקס, ושם קרתה בעיית ה-DUI והכל.
אביו נעלם ואיננו, ומייק פלפס פיתח ADHD – כתוצאה מהגרושין או לא איש לא יידע וזה פחות חשוב – אך הוא גדל וצמח כילד עם בעיות מסובכות. ADHD היא התסבוכת שלעתים קרובות מפתחת עקשנות, מרדנות, נוקשות, קפריזיות, וקשות-עורף. היא גם גורמת להתבודדות, אופי שהוא UNFORGIVING, ואפילו אכזריות וחוסר רחמים.
"כל התכונות המתאימות לאלוף", כפי שאמר באומן די בעצב.
"He grew up very complex," Bowman says. "But those are the same traits that can breed greatness.
(כשבראשו היו נחשים ושרצים)
הסיפורים על המריבות בין השניים משך כל שנות האימון הם לאגדות ממש. LEGENDARY. פעם מייקל זרק עליו בקבוק מים, ופעם אחרת הוא יצא מהבריכה בכעס וניסה לזרוק את באומן (שהיה לבוש במקרה באותו יום בחליפה כי הוא היה לפני הרצאה) למים, ורק התערבות שחיינים אחרים מנעה סיפור לאינקוויירר. פעם שנייה פלפס לקח בכוח את שעון הזמן של באומן ואת תיקו שהיה מלא באינפורמציה על שחייני ה-AQUATIC CLUB למים, ופעם אחת המריבה ביניהם התחילה בבריכה והסתיימה במגרש החנייה.
*
(LOVE-HATE RELATIONSHIP? אבל בעיקר אהבה, כשבאומן הפך לאבא שלפלפס אף פעם לא היה)
But after his arrest, coach Bowman' family and friends persuaded Phelps to get help. Here was his chance, they told him, to face the issues he had avoided for so long. That first day at The Meadows, he barely spoke to anyone. He ate alone and cried himself to sleep. But gradually, he opened up and began to understand his snake nightmares.
היום הנחשים נעלמו ממוחו ומחשבתו. הוא אבא לתינוק (עם חברתו לחיים; הם לא נשואים)
אם הוא יזכה בזהב האולימפי בגיל 31 הוא יהיה השחיין המבוגר ביותר בהסטוריה לנצח זהב בשחייה, ונכון להיום זה בדיוק מה שנראה שיקרה. האחרים הם ריאן לוכטי (32) ומאט גריברס (31).
הוא אמר אמש שהוא מאושר. שהוא מצא שקט נפשי, וכל הנחשים והשרצים נעלמו ממוחו. הוא מוכן להתחיל חיים חדשים.
מדליית זהב אולימפית?
"היום זה סתם בונוס. היום האושר האמיתי הוא התינוק והשקט הנפשי. סוף סוף אני יכול ליהנות מהחיים ולשחות להנאתי!"
ה-PRESS CONFERENCE של פלפס ומאמנו באומן במבחנים האולימפיים. מרתק!!!
*
3. אמא אלופה?
tripledouble
29 יונ 2016 22:35:42תודה על המעורב, הפתיע אותי מאוד הסיפור על פלפס, מדהים שהוא הצליח להסתיר את זה כ"כ הרבה שנים.
ובקשר לשיא עולם ב-200 פרפר- מצד אחד אתה כותב שלנצח ביותר משנייה זה שקול לניצחון ב-40 הפרש, ומצד שני טוען שהוא יכול לשבור שיא עולם כשהוא רחוק ממנו ביותר מ-3.5 שניות, שזה הפרש עצום ל-200 מטר גם בהנחה שהוא לא נתן 100% בחצי. אני אופתע אם הוא יירד את ה-1.53 בגמר.
מנחם לס
29 יונ 2016 22:43:41נחכה ונראה
"בחצי "הוא סיים כשהוא בקושי נושם
קליי
30 יונ 2016 07:21:24פלפס סגר גרוע את הגמר ב 200 פרפר בגלל סיבוב בגרוע בקיר האחרון ובגלל הצורך לשמור כוחות להמשך, שנגזר מהלחץ האדיר של שיטת ה trials.
Mbk
29 יונ 2016 22:42:03התגובה הקודמת שכתבתי נמחקה 🙂
אני בעד האמא !
להיות ספורטאית זה לוותר על להיות אמא , זו הקרבה אדירה .ספורטאית אמורה לוותר על שנה עד 15 חודשים או לפרוש ..
דארה טורס היהודיה שחתה בגיל 41 וזכתה ב 3 מדליות כסף עבור ארה״ב , היא נחשדה בשימוש בסמים והתנדבה לעבור כל בדיקה אפשרית
מנחם , השיטה של האמרקאים מבאסת גם באתלטיקה
מנחם לס
29 יונ 2016 22:44:59אתה מתכוון לשיטה שרק השניים (או בא"ק ה-3) זוכים בכרטיס לאולימפיאדה?
מנחם לס
29 יונ 2016 22:46:02כשיש לך בשחייה ובא"ק תחרות יותר קשה מהאולימפיאדה עצמה, כיצד אחרת תבחר את שני השחיינים ךלריו?
Mbk
29 יונ 2016 22:47:48את ה 2 שקבעו את התוצאה הטובה במהלך 2015-6 ?
מנחם לס
29 יונ 2016 23:55:21מידן, ישנם כל כך הרבה שחיינים, ותוך חודש הכל יכול להתהפך. לדעתי אין להם ברירה אחרת בשחייה וא"ק לפחות.
מתן גילור
30 יונ 2016 07:12:59בעייתי כי אז הספורטאים מגיעים לשיא במהלך השנה ולא באולימפיאדה (כפי שנוכחנו כאן אצלנו כשיש תחרות על כרטיס אחד בין 2 מצויינים, כמו שענבר גבר על פרידמן או צוברי על משיח וכבר לא נשאר להם מה לתת ברגע האמת (כך בדיוק העיד ענבר). כשלפרידמן וצוברי היתה פחות תחרות הם הגיעו לשיא בדיוק בזמן.
אז לשמור על שיא חודש זה קשה אך אפשרי. להגיע לכמה פיקים בשנה זה הרבה יותר קשה.
Mbk
29 יונ 2016 22:46:50כן
חבל שתחרות אחת תחרוץ גורלות למרות שמי שיהיה בכושר הטוב ביותר לפני המשחקים הגיוני יותר שיצליח
יש ספורטאים שנפגעו מכך
רועי ויינברג
29 יונ 2016 23:00:04פוסט נפלא, הסיפור של פלפס מדהים ויכול לספק חומר לספר. חוזר אולימפיאדה שנייה ברצף מהקבר.
האווי לאסוף
29 יונ 2016 23:23:33שני סיפורים נהדרים.
צפיתי במקצים אתמול (אחד היתרונות הבודדים של שבועיים עבודה בארהב..). הייתי המום מכמות הקהל שהגיעה. הלוואי על משחקי כדורסל בארץ כזו כמות.
אמנון
30 יונ 2016 00:42:58תודה על מעורב השחייה והמידע המעניין.
לגבי שיטת המבחנים: לדעתי זה קשור לתרבות שלהם שבה עיקרון "המנצח לוקח" את הכל הוא בסיסי.
בסך הכל, לאורך השנים, זה הוכיח את עצמו הן במבחן הדרך והן במבחן התוצאה.
עוד נתון שקשור לתרבות הספורט האמריקאית, היא פתיחות כלפי העולם שמתבטאת בכך שספורטאים וספורטאיות מכל העולם באים/באות ללמוד ולהתאמן ולעתים הם עולים על האמריקאים ולוקחים מהם מדליות-אבל זו כאמור השיטה והיא מוכיחה את עצמה. הם מעדיפים פתיחות (לא מוחלטת כמובן) על הסתגרות נוסח המדינות הקומוניסטיות בזמנו והדרך הזו בהחלט מנצחת בשורה התחתונה.
ולבסוף שאלה שמעניינת אותי: מדוע אין לאמריקאים כבר הרבה שנים שחיינים גברים ברמה גבוהה למרחקים ארוכים בעוד שאצל הנשים אנו רואים שחייניות מצטיינות למרחקים אלה (לדוגמה בעבר ג'אנט אוואנס האגדית והיום את קייטי לדאקי)?
מנחם לס
30 יונ 2016 02:14:30היום ישנם כמה אמריקאים מצויינים ל-,1,500
Berch
30 יונ 2016 07:03:29תודה על מעורב מצויין. למדתי
קליי
30 יונ 2016 07:17:05תודה על הטור, מעניין מאוד הסיפור של פלפס.
בזמן אליפות העולם האחרונה בקיץ הקודם, פלפס נשאר בארה״ב (הורחק, כמו דריימונד גרין) ושחה בתחרות המקומית זמנים מהירים יותר (לעומת אלוף העולם) ב 200 פרפר, 100 פרפר, ו 200 מעורב (וגם מהר יותר ממה שהוא עצמו שחה בלונדון!).
היום הוא הבטיח את מקומו בריו ב 200 פרפר, והוא יבטיח כנראה את מקומו בריו גם ב 100 פרפר (יום שבת) ו 200 מעורב (יום שישי). אני כותב ״כנראה״ מכיוון שה trials הם מאוד קשים והרמה של השחיינים האמריקאים היא מדהימה, יש שחיינים צעירים חדשים מעולים ו״זה לא גמור עד שזה גמור״.
בנוסף ל 3 משחים אישיים הוא ישחה שליחים מעורב, וכנראה גם שליחים 200 חופשי (המאמנים רשאים לבחור כל שחיין מהסגל, גם אם לא שחה ב trials). הוא צפוי לזכות בחמש מדליות בריו, ייתכן שכולן יהיו מוזהבות.
מיסי פרנקלין הגיע מקום 7 בגמר ל 100 גב, בגלל שהמתחרות מדהימות ובגלל שהיא פצועה בגב התחתון (מפריע מאוד ב under water שזה האלמנט הכי חשוב במקצה הגב). היום בערב מיסי הפתיעה והגיעה מקום שני בגמר ל 200 חופשי (לפני אליסון שמידט) וסופסוף הבטיחה את מקומה בריו (גם לשליחים 200 חופשי). התוצאה הטובה של מיסי היום מראה כמה הפציעה שלה מפריע למקצי הגב. לקראת ריו היא תתמקד רק ב 200 חופשי ותהווה סכנה לקייטי לדקי, נדע סופית את מצבה אחרי ה 200 גב (יום שבת).
ריאן לוכטה פצוע במפשעה, הבטיח את מקומו בריו (שליחים 200 חופשי) ויהיה מעניין ביותר לראות איך הוא יישחה את ה 200 מעורב אחרי שהיה גרוע ב 400 מעורב (הפציעה מפריעה לו בסגנון החזה ובדחיפות מהקיר).
יש שחיינים צעירים מעולים (בעיקר שחייני גב שיביאו לאמריקה זהב וכסף בריו, בנים ובנות) אבל כבר כתבתי יותר מדי.
קובי
30 יונ 2016 10:23:471:51.51 שיא העולם ב200 פרפר,הוא רחוק יותר מ3 שניות מזה,
זה המון.
עדיין,הוא הכי טוב בארה"ב וכנראה גם בעולם בפרפר גם בכושרו הנוכחי.
לגביי פרנקלין,אכזבה עצומה,רק לפני כמה שנים דיברו עליה במנוחי פלפס נשי,מעניין אם זה רק השינוי בגופה או שקורה שם עוד משהו שאנחנו לא יודעים אבל היא בצניחה חופשית.
לגביי לוכטה,חבל לי,בחור מאוד נחמד ואלוף נהדר,כנראה שגם הגיל וגם הפציעה עושים את שלהם.
עגל
30 יונ 2016 13:11:25תודה על המעורב!
הסיפור של פלפס מעניין מאוד.
השיטה האמריקאית למבחנים מבאסת גם אותי, כל פעם שומעים על ספורטאי גדול שלא היה בשיאו מסיבה זו או אחרת ואז הוא לא מגיע לאולימפיאדה
דורבן32
30 יונ 2016 18:20:07מעניין מאוד!
ואם כבר בשחייה באולימפיאדה עסקינן, מישהו יודע אם גרטל ישדר את התחרויות? זה לא אותו הדבר בלעדיו 🙂
k_700
1 יול 2016 01:34:26לדקי היא פשוט מכונה, איזה כושר מפחיד יש לילדה הזאת.
מרחקים קטנים עליה.
מיסי פרנקלין נראית כבר פנסיונרית וזה מפחיד, הקרירה שלה בהתחלה נראתה מבטיחה מאוד, כאילו מישהו עם אופי וגודל שיאפשרו לה לשלוט במשחי נשים למשך שנים.
בפועל זה לא החזיק יותר מדי.
באיזה שעה המבדקים?