כפי שסיפרתי בפרק הקודם, לאחרונה יצא לי לחטט כהוגן ביומן הישן שלי, בחיפוש אחר הדפים המסתוריים אשר חזו את אהבתי העתידית ללברון.
מאמצי העלו חרס. הדפים נעלמו כלא היו וכאילו לא נבראו מעולם (אם כי עד כה נבואתם עומדת על תילה – לברון אכן יהיה בגמר. האם גם החלק השני יתקיים והאויבת אשר אמורה להכריתו, ג"ס, תהיה שם גם?… בהחלט נראה כך לאחר המשחק האחרון!).
אך היה גמול לא צפוי לחיטוט הממושך ביומן הישן, המתפרק והממורט.
משורבטים בפינות הדפים, בכתב יד קטן וצפוף (לעיתים מוכתם בנוזל לא מזוהה אשר הדביק את הדפים יחד והקשה על החשיפה), נתגלו מחדש המון שירים ישנים שכתבתי במהלך חיי, בתקופות שונות ומשונות.
בעקבות התגלית הלא צפויה גמלתי בליבי לעשות מעשה כריס בוש ולצאת מהמגירה!
בימים אלה של אמוציות ספורטיביות אין כמו מעט קולטורה לשובב את נפש האדם ולרעננו מן המאבקים האימתניים המתרחשים לנגד עינינו, אשר מייגעים אותנו בתור אוהדי כורסא נלהבים.
ריכזתי כאן מבחר מן השירים שמצאתי והריני חושף את צפונות הלב והאשך ומשתף אותם עימכם היום.
מה שבאמת הפתיע אותי כאן, הייתה העובדה שלמרות שנכתבו על חוויות ורגשות אישיים בזמנים שונים בחיי, כשקראתי אותם שוב, כעת – הם התגלו כבעלי משמעות נוספת, נבואית – הרלוונטית לפלייאוף הנוכחי ולעולם ההופס שלנו בכלל.
לפיכך הוספתי בסופו של כל שיר את הפרשנות ההופסית הנוכחית שלו! מקווה שתיהנו מהם כפי שהם והן מהפרשנות החדשה שלהם.
נפילה
חפצים שונים משמיעים צלילים שונים,
כשהם נופלים
כשהם נופלים ומתרסקים על הרצפה.
אבטיח למשל, נשמע לעיתים כמו גולגולת של איש
זה פיצוח עמום שניתן להגדיר במילה 'חבטה'.
מכשירים אלקטרוניים מתרסקים בכבדות, וללא רחמים
הם אינם מוותרים לרצפה,
אך למרות זאת נשברים
ועטים משמיעים מין קול נקישה
מעצבן, וצריך להרים.
וכשאני נופל לרצפה, לפעמים
אני שומע את קולו של אבי מהדהד מסביבי:
"תזהר, הרצפה חלקה, בני."
השיר חוזה באופן מדהים את פציעתו של סטף קארי!
כולל סיבת הפציעה (החלקה), ובדיוק מדהים את משפטו של אביו למוד הניסיון, דל קארי, המנסה לעוץ לבנו לשווא !!
לא הייגני
רע לי, וטוב לי
שרע לי
אני מבולבל, וחרד
אני מפחד
אני מתוסכל, ועייף
ואינני חופף
כבר מזמן שאינני חופף.
ברור לכל שהשיר הזה נכתב, בנוסף עלי כמתבגר צעיר אשר אינו מתקלח (היום אני בגיר שאינו מתקלח), על ג'יימס הארדן !!!
אין מצב שהזקן הזה נקי והייגני ואני בטוח שהוא מהווה בית גידול חשוב וקריטי להגנת הסביבה ולשימור אורגניזמים אקזוטיים רבים.
הארדן וקבוצתו נפלו על התחת העונה ובפלייאוף הזה אך לא נראה שזה מזיז לו משהו. בעיני עצמו, גם כשהקבוצה מתרסקת מקצועית וחברתית, הוא עדיין ה-MVP של הליגה.
וחתימתו האחרונה של ד'אנטוני מעניקה משנה תוקף לאווירת הבלבול, החרדה והתסכול המתמשך…
מוות
מוות
מוות לכולם, בייסורים
שידעו
שידעו מה הם מפסידים
שיסבלו
שיסבלו מן הטחורים
מהם אני
מהם אני סובל.
השיר נכתב בתקופה, אה, קשה משהו.
כשקראתי אותו שוב כעת הוא העלה במוחי רעיון – האם כאן נמצאת הסיבה למזגו הזועף ולהתנהגותו העצבנית והאלימה של דריימונד גרין בפלייאוף הזה?…
מובטל
אני פוצע את עצמי כל יום כשאני מתעורר.
לפעמים זו רק שריטה קטנה,
אולי צביטה,
ולפעמים אני דופק את הראש במקרר.
אני פוקח את העיניים ודבר ראשון
נאד אני משחרר.
(וזה מעיר אותי מהסיוט.)
שותה קפה,
לא מצחצח שיניים,
לא שוטף פנים.
קם ואוכל. קודם כל אוכל.
אוכל מהר, תוקע.
מתרכז מאוד במזון המונח לפני, תוקע אותו.
בבהילות.
כמו אני ממהר.
אח"כ אני קם ומסתובב קצת במטבח, פותח וסוגר ארונות.
כאילו מחפש דבר מה.
אבל לא.
ולפתע מסתחרר ונופל.
שוכב על הרצפה הקרה, הבל פי מחמם אותה, עיבוי קטן מופיע
ונעלם.
אני נרדם וחולם חלומות יפים.
בוקר טוב, דוויט האווארד. אתה הולך להיות במצב הזה.
יום מותי
חבלי לידה קשים
מלווים את מותי
אני נופל לאט
שקיעה אחרונה
עלים נושרים
פרחים קמלים
ומתחדשים
וסוסים, הרבה סוסים.
השיר חוזה במדויק ובשפה ציורית את עליית הפרשים בפלייאוף הזה, ואת ההשפעה הממארת של הצלחה זו על נפשו העדינה והרגישה של האשך, אשר ממש חש את מותו המתקרב והולך ככל שלברון מתקרב בעצמו אל התואר.
טעיתי
זרקתי את
הממחטה עם הדם
למכונת הכביסה
ואת הבגדים המלוכלכים
לאסלה.
טעיתי,
קורה.
קצר וקולע – השיר מתאר את כל תחזיות הפלייאוף שלי (מלבד ההימור שנערי הזהב יחזרו מפיגור 3-1 לנצח! זה עוד תלוי ועומד !!! 🙂 )
טָמבלים, בקמץ
פעם חשבתי,
שכולם טָמבלים
ושרק אני חכם.
היום אני יודע,
שכולם טָמבלים
ושרק אני חכם.
חברים ומגיבים יקרים, שותפים נכבדים לקהילת הופס המופלאה – השיר הזה יכל להיכתב באותה מידה ע"י האחד והיחיד שלנו, דוק לס בכבודו ובעצמו !!! 🙂
מקווה שנהניתם!
Mbk
29 מאי 2016 21:48:48ענק !
יש לך את זה ביג טיים
פרס אשך הזהב של הופס 2016 , יוענק לך גביע זהב עם ביצה רכה !
מנחם לס
30 מאי 2016 07:06:541+++++
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 07:51:51🙂
רועי ויינברג
29 מאי 2016 21:52:05פוסט לפנתיאון
שי אבן צור
29 מאי 2016 21:58:17חמוד לאללה 🙂
גור גולן
29 מאי 2016 22:01:57פרס משורר השנה לאשך!
גדול! בכי 😂
עגל
29 מאי 2016 22:07:32שאך אתה מגלה נדבכים שלא רצינו להאמין שיש לך.
קראתי את מה שכתבת על דוראנט ווסטברוק ויש לי שאלה – האם אתה רואה את ההבדל בצורת וסגנון המשחק בין לברון לווסטברוק? עזוב מה שקורה מחוץ למגרש, רק סגנון המשחק, כישורים וטקטיקה.
מנחם לס
30 מאי 2016 07:07:32מסכים לחלוטין!!!!!
no funny shtuff
29 מאי 2016 22:25:03טעיתי וטמבלים, בקמץ- מושלם, היישר לבגרות בספרות
תשמע, זה מאוד מזכיר את המשורר ברוק ר. ווסט בשירתו המאוחרת.
לדוגמא, השיר שהושפע קלות מ"צנח לו זלזל" של ביאליק-
בורג / ברוק ר. ווסט
——————————-
התרופף לי קצת,
השתחרר.
בורג, ואז עוד כמה ברגים.
בורג, בצירה לא בורג ממסע בין כוכבים.
וההברגה רופפת
זה עומד לצנוח.
וכשה"קלינג" יהדהד על הרצפה,
האקו יהדהד במוח.
עגל
29 מאי 2016 22:50:30חחח שמע לא ידעתי שיש לך את זה!
כולל הרפרנס למסע בין כוכבים והקלינגונים
אתם כיתה די מוכשרת (השיר קצת מזכיר לי את בן כיתך א. בורן, גם כן עם צירה)
no funny shtuff
30 מאי 2016 13:20:53אבל לא מוכשרים כ מ ו כ ם..
גיא
30 מאי 2016 06:15:36+++
זה הזמן להצטרף לאדון טמיר, ולצאת מהמגירה. מחכים בקוצר לפוסט המלא!
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 06:44:40גדול! זה שלך? כי אשכרה חיפשתי את השם בגוגל ומצאתי רק פורנו… (אני איטי לפעמים)
בננה רפה
29 מאי 2016 23:11:57אולי הפוסט הכי טוב של האינטרנט בעולם
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 06:45:52אשך טמיר ובננה רפה – היינו יכולים להיות צוות מנצח!
טיפה סרוחה
29 מאי 2016 23:25:15מדהים! אני רק מדמיין מה היית עושה עם 100% אשכים
john
29 מאי 2016 23:31:52אשך – אתה יהלום פאוטי ומכרה זהב לפסיכולוגים קלינים באשר הם….
לעולם אל תפסיק!
שמחי
30 מאי 2016 00:29:50הדהים אותי איך חזית במדויק את ההחלקה של סטפן קארי.
תומש
30 מאי 2016 01:00:55הרגת
IDO
30 מאי 2016 03:14:35LOL
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
30 מאי 2016 03:24:11אהבתי את "יום מותי", זרק אותי ל :
https://www.youtube.com/watch?v=TtjzVievnXQ
יואל
30 מאי 2016 03:33:18אתה איש מצחיק…….. תודה
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 06:45:02גם אתה יואל יקר 🙂
גיא
30 מאי 2016 06:12:58יוצא מן הכלל!
אני רק יכול לדמיין עד כמה אדירה תהיה המהדורה המודפסת!
(מוגבלת לבני 18+) (בגלל האיורים, כמובן…)
זהו, עכשיו לברון חייב לזכות באליפות.
בגלל שהמשוררים הגדולים של השפה העברית הם בשיאם אחרי משבר:
קינת דוד,
בעיר ההריגה (ביאליק),
בעיר ההריגה 2.0 (א. ט. ה. מקורי)
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 06:46:53גדול! 🙂 🙂 🙂
מכיר את חמשירי זימה? זה בערך מה שאתה מתאר.
אחד הספרים! אתה תהנה בטירוף
גיא
30 מאי 2016 06:59:00בילדותי, הספר היה על המדף הכי גבוה, זה שאי אפשר להגיע עליו.
כמובן שזה רק הגדיל את הרצון…
'חמשירי זימה', בסטנדרט של היום, זה ספרות לכיתה ג'…
אבל כשיצא, הוא היה מהפכני. בגלל שהוא נמכר במקור רק בכריכה קשה, בגלל שמיטב המאיירים של התקופה תרמו לספר.
הוא כל כך נכנס ל-"מיין סטרים" שהעותק שהיה לביתי הגיע לשם בגלל שחיל האוויר חילק עותקים ממנו לקצינים בקבע.
(גם את 'ההוביט' בתרגום הטייסים חילק חיל האוויר. טעם אקלקטי, משהו…)
אנקדוטה קלה על הספר –
'חמשירי זימה' יצא בהוצאת 'קליטוריס'.
עידן הרחוק
2 יונ 2016 06:00:22בעיר ההריגה 2.0 (א. ט. ה. מקורי)….. חזק.
האשך עוד יכתוב…
יופי של הופס.
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 06:49:58תודה רבה לכולם, כיף לראות שהשירים מעוררים בכם השראה 🙂 (וגועל אולי לאחרים…)
אני שוקל לצאת במיזם משותף עם אמן המיצג הנודע יהודה שישליק, לערב הקראה ופיסול בצואה במוזיאון ת"א או באתר חירייה, תלוי מי יציע לנו יותר כסף
מנחם לס
30 מאי 2016 07:05:19וואללה אשך, קראתי רק עתה ואתה משהו-משהו.
אגב, בזקן של הארדן מצאו כינים, וזה FACT.
בקשר אלי, כמובן שאני יודע זאת אבל לא היה לי כל כך נעים לומר זאת בעצמי! אז תודה גדולה לך. הגיע הזמן שכל רפי, נטולי, וקלושי ההבנה יידעו עם מי יש להם כאן עסק!
הייט אשברי
30 מאי 2016 07:26:16אשך – גדול .
כמה מהאיזכורים שלך מזכירים את השיר הבא :
היי מאמי מה קורה?
כן,בדיוק סיימתי לעבוד
את לא מבינה איזה יום היה לי…
בר רפאלי נגעה לי במרפק
מאמי… זה נגמר
שום בחורה אותי לא תספק
לא מתקלח, לא מסתרק
את האוטו הטרנטה אפשר לרסק
עוזב את ההורים – מהבית מסתלק
צועק על הבוס את הדלק טורק
מתקשרים מילואים – אני מנתק!
כל חיי היו טעות – עכשיו אני צודק,
כי בר רפאלי נגעה לי במרפק
אבל עמדנו לעבור לגור ביחד
מה,אתה תזרוק את הכל כי בר רפאלי נגעה לך במרפק?
כן!
עכשיו לויאגרה כבר לא מזדקק
לא מתאים שירות עצמי – לי יש מתדלק
בדקת דומייה – אני לא משתתק
לא אכפת שקיץ – הדוד שלי דולק
הולך לספרייה העירונית וצועק
אני קר כקרח – פאק ד"ר לק
שפעת חזירים לא פוחד להידבק
כי בר רפאלי נגעה לי במרפק
בר רפאלי נגעה לי במרפק
once you go bar – you never go back
בר רפאלי נגעה לי במרפק
once you go bar – you never go back
נייר פצפץ אני מפרק
עם ליאו דקפריו אני מסתחבק
יוצא מהקווים -לא צריך לדייק
בחורות עם הרפס אני מנשק
קונה ארטיק קרח – משלם בצ'ק
לא פוחד מאיידס – לא צריך להיבדק
בחוקי הכבידה התחלתי לפקפק
את אריק זאבי אני מרתק
יכול לנשום מים בלי להיחנק
בגן הבוטני על צמחים צוחק
שורות מהשיר אני מוחק…
put your right elbow – in the air
put your left elbow – in the air
put your motherfucking right elbow – in the air
now do the motherfucking elbow dance!
בר רפאלי נגעה לי במרפק
once you go bar – you never go back
בר רפאלי נגעה לי במרפק
once you go bar – you never go back
עד כאן השיר .- שנקרא מטר שבעים .
ולמה נזכרתי ? בגלל ג'יימס הארדן , שיצ א בעבר עם אחת האחיות למשפחת קרדשיאן עד שהיא גילתה שהוא בגד בה. יכול להיות שבגלל זה הוא לא מתקלח ולא נוגע בזקן ?
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 09:27:58🙂
גוגליוטה
30 מאי 2016 07:35:24גדול. תודה רבה. מחכה כבר לפוסט הבא
amitlahev
30 מאי 2016 08:10:31ענק, יא אשך!
מסתבר שבתוך המעטה המחוספס שלך מסתתרת נפש עדינה וכישרון אומנותי לא מבוטל…
וכדברי משורר אחר, לא נותר לי אלא לאחל לך:
!Shine on you crazy diamond
פאקו
30 מאי 2016 08:36:28כמו צפייה בפעם הראשונה במייקל, מג'יק או סטפן – עדות לגדולה בהתהוות.
A.h
30 מאי 2016 08:40:01חחחחח
ענק
יניב
30 מאי 2016 08:51:23ענק
captain beefheart
30 מאי 2016 12:59:52אי זה יימצא משורר
שיבוא בימים ובלילות
כמו שפן סלעים
טיסה לשום מקום
מישהו נדיר שמיים
יהודי מדור ודור
רוצה לכלוא שפתיים
רציני כמו גיבור
ודי לחכימא ברמיזא
לחפש אקרוס, תיכון
זה לא כמו מוטי בננה בציריך יגמור
שישקבב
30 מאי 2016 14:57:11אחלה פוסט תודה לאשך
מנחם לס
30 מאי 2016 17:12:03לי יש משהו בלתי מובן בין הנפש העדינה שגילינו באשך, והשנאה התהומית שלו לעוד נפש עדינה – לברון ג'יימס בכבודו ובעצמו
אשך טמיר המקורי
30 מאי 2016 18:16:54cat fight
המשגיח
30 מאי 2016 21:07:24יצירת מופת
פינגבק: יומן האשך (5) – עוד קצת שירים, הקדשות ובונוס / אשך טמיר המקורי | Hoops