אסיסט 112# – אני לוזר? / אסי שלם

 

בס"ד

אסיסט 112# – אני לוזר? / אסי שלם

הטענה הכי לא הוגנת כלפי שחקן בספורט קבוצתי היא שהוא לוזר. מעבר לקושי והדרישות הגבוהות בלנצח משחק בליגה תחרותית, הקושי הוא לטעון כנגד שחקן אחד שהוא האשם בתוצאות הכלליות של הקבוצה קרי הפסדים וניצחונות.

ברור שהכוכבים נושאים ברוב הנטל, ומתוגמלים כספית בהתאם, אבל בואו ננסה לענות על כמה שאלות קשות:

  1. האם כוכב אשם שחבר קבוצה שלו החטיא אסיסט מנצח? קחו לדוגמא את סל האליפות של שיקגו 95' מול יוטה. יוצאים מטיים אאוט, מייקל מקפיץ, מושך 2 שומרים ומוסר לסטיב קר החופשי שמרשית. האם החטאה של קר היתה גורמת לג'ורדן להיחשב לוזר?
  2. האם לקלוע 40 במשחק אבל להפסיד בנקודה ואולי גם להחטיא את הזריקה הקובעת קובעת ששחקן הוא לוזר?
  3. האם שחקן שנמצא בקבוצה מחורבנת ולא זוכה בתארים ראוי לתואר המפוקפק? דומיניק ווילקינס לדוגמא שהיה "סקורר ענק" אבל "מנצח קטן" אשם ב0 תאריו?

ברור שאי אפשר לענות על השאלות האלו בצורה מדעית. אבל ננסה לתת נגיעות סטטיסטיות(וכמה מפתיעות) כדי לקבוע האם שחקן יכול להיחשב ל'ווינר' גדול מחבירו.

זריקת הניצחון הגדולה בהיסטוריה, לפחות שאני מכיר. MJ

לצורך ההשוואה המרתקת לקחתי את כוכבי ההווה הגדולים ביותר: קובי בראיינט, טים דאנקן ולברון ג'יימס. השלישי ביניהם חצה את עונתו העשירית וכנראה יראה עוד משחקי פלייאוף לא מועטים אבל היה מאוד מעניין להכניס אותו למשוואה.

בנוסף, הכנסתי את מייקל ג'ורדן למשוואה כדי לקבל קנה מידה של אחד מהמנצחים הגדולים של המשחק מול שחקני ההווה.

ביל ראסל נשאר בחוץ כי לא ראיתי הופס לפני ה90', יסלחו לי קוראי המבוגרים, נו דיסריספקט.

העבודה היתה רבה(שעות רבות של השוואה וטבלאות EXEL), אבל אם בשביל עכברי ההופס מנחם מוכן לנחור ביציעי אטלנטה, מה זה כמה שעות מחשב מול זה.

נתחיל בלמצוא נתון שישקף במדוייק את המונח "ווינר".

במילון מורפיקס נמצא הפרוש הבא:

מורפיקס

סימנתי את הדוגמא המשעשעת הבאה. עם שניה שנותרה בשעון היא קלעה סל ניצחון, כלומר ניתן להבין שווינר זה מישהו שקולע את הזריקות האחרונות.

בואו נלך עם הדוגמא הזו. ניקח שחקן עצום שחלקכם מכירים: רג'י מילר. עונה לכל הגדרה של ווינר. תמיד שם כדי לקחת את הזריקה המנצחת בלי לפחד, מנהיג אמיתי ושחקן עם ביצים גדולות.

קשה יהיה לקרוא לרג'י מילר לוזר. מצד שני, 0 תארים, גמר NBA אחד. בזמן שהיה בשיא כוחו הוא נתקל בקיר הבלתי עביר שנקרא שיקגו בולס. האם נחרוץ את גורלו בגלל שלא זכה באף תואר?

לצעירים שבנינו הנה קליעה מדהימה של רג'י בגמר המזרח 98' מול ג'ורדן. הסדרה הלכה צמוד צמוד ובסוף הבולס המשיכו עד לתואר.

בלי לגרוע מהיכולת לעמוד בלחץ ולקלוע זריקה מכריעה הרי לדקה האחרונה קדמו 47 אחרות בהן היה לא פחות חשוב לקלוע, לשמור ולעשות את כל הדברים שמנצחים משחק. אז כדי להתייחס לכל המכלול נניח ל"ווינר שוט" האהובה עלינו כל כך ונלך לשורה התחתונה. לתארים.

אצל רביעיית השחקנים הנפלאה הזו המספרים ידועים. אצל קובי ומייקל הם סופיים, אבל אולי דאנקן יוסיף עוד תואר ולברון ימשיך וינסה ינסה ב3-5 השנים הקרובות כנראה.

מייקל מוביל בגדול. אבל כולנו יודעים שסדרה אחת ואולי משחק אחד לא מעידים בהכרח על יכולתו של שחקן להיחשב ווינר או לוזר. האם דאנקן שהפסיד ללברון מהסל המשונה של ריי אלן נחשב ללוזר? הרי בשנה שאחרי הוא זכה בעוד תואר לארון.

כדי לתת תשובה יותר מדוייקת נלך על בדיקה של ניצחונות והפסדים בסדרות הגמר, נמיר לאחוזים ונציג את הנתונים.

אחוזי ההצלחה בסדרות הגמרים – שהרי סדרה מטרתה להגביר את סיכויי הפייבוריט לזכות. ולמנוע את מקרי הסינדרלה של המכללות והתארים המוכרעים בשיטת גביע- משחק אחד על כל הקופה. בסדרה ניתנות מספר הזדמנויות לטובה יותר להוכיח את עליונותה. להלן התוצאות:

(חברי ה"ללל" מלקקים את האצבעות)

 

אבל גם הנתון הזה לא בהכרח משקף. ניקח שחקן כמו פטריק יואינג, שמעולם לא זכה בגמר NBA. לוזר? מצד שני נתן עונות נהדרות בליגה וגם ניצח לא מעט סדרות פלייאוף. האם רג'י מילר שהזכרנו מקודם לוזר? למרות שהנ"ל לא זכו בתואר מצד אחד, אני לא לגמרי בטוח. מספר קליעות הניצחון של מילר לדוגמא לאורך הקריירה מעידות שקצת קשה לקבוע האם שחקן הוא ווינר על סמך תאריו בלבד שהרי ייתכן ושיחק בקבוצה חלשה.

לכן, נלך על נתון רחב יותר: אחוזי הצלחה בפלייאוף. הנתון הזה משקף יותר כי מדובר במשחקים קובעים כך שלברון המשחק במזרח החלש יהיה חייב להתאמץ יותר בפלייאוף שם הנמושות נשארות בבית. מצד שני גם קבוצות בינוניות יכולות לעלות ממקומות 5-8 ולהתעלות כל הדרך אל התואר. נדיר אבל יוסטון של האקים עשתה את זה.

בדקתי את אחוזי ההצלחה של הארבעה בפלייאוף. להלן התוצאות:

דאנקן במקום הראשון שיחק בקבוצה הטובה והיציבה ביותר לאורך עשורים שלמים.

ג'ורדן, הפעם הסגן הודח בקלילות ע"י הסלטיקס והפיסטונס בתחילת דרכו מה שפגע במאזנו.

לברון שחולף הפעם מעל קובי היה רחוק מלהיות מלך בפלייאוף בתחילת דרכו בקאבס אבל בשנים ששיחק במיאמי ובקאבס כעת הוא מוביל את הליגה.

קובי סבל מספר עונות שחונות ללא השאק, דבר שמנע ממנו מאזן טוב יותר.

אז אולי מה שקובע הוא האם אתה משחק בקבוצה הנכונה. כלומר יהיה הרבה יותר קל לשחק בקבוצה חזקה ולזכות בתואר וכמובן להיחשב "ווינר" לעומת שחקן שלא התמזל מזלו ושיחק בקבוצות לא מספיק חזקות ולא זכה מעולם. בהנחה שדייויס ישחק עד לפרישתו בפליקנס העלובים ולא יזכה בתואר הוא ייחשב פחות ווינר מקאווי לאונרד שזכה בתארים כששיחק בספרס עמוסת הכוכבים עם דאנקן-פארקר-ג'ינובילי והיום צוותו אולדרידג' ודיויד ווסט.

אז אולי בכלל לנצח מעמדה נחותה נחשב לניצחון "ראוי" יותר. האם ניצחון כנגד לכל הסיכויים שווה ערך יותר מניצחון מעמדה עדיפה?

הלייקרס של שאק וקובי, אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של הNBA מועכת בגמר את אלן אייברסון שמגיע למפגש עם פילדלפיה סיקסרס שהיתה סוג של חבורת דייגים בלעדיו. האם שאקיל ווינר כזה גדול?

האקים אולוג'וואן לוקח תואר עם יוסטון ללא יתרון ביתיות לאורך כל הדרך. האם התואר הזה "שווה" יותר מהתואר של שאקיל?

שאק 2000 או החלום 1995? איזה תואר "שווה" יותר?

כדי לתת את התשובה לשאלה הזו קיימתי מחקר(או עבודת נמלים במילים אחרות) ובדקתי כמה משחקים ניצחו השחקנים האלו מעמדת ה"פייבוריט", כלומר ניצחון על קבוצת בפלייאוף הממוקמת מתחתיה לעומת ניצחון מעמדה נחותה, "אנדרדוג".

מלך הפייבוריטים:

ללא הפתעה, אייר ג'ורדן נהג למעוך את כל הנחותים ממנו, ובמרבית הזמן רוב הקבוצות היו נחותות משלו. קובי הפסיד מדי פעם לקבוצות נחותות(דטרויט בגמר ההוא) ולברון ודאנקן פיקששו לא מעט ואפילו הודחו בשלבים מוקדמים.

ועכשיו לנתון האחרון והמעניין ביותר. האנדרדוג.

אני זוכר כשחקן שתמיד הרגשתי דחף בלתי מוסבר לנצח דווקא כשמדובר בקבוצה יותר חזקה "על הנייר". בוער בפנים מן רצון להוכיח שעם הנייר עיתון של היום עוטפים את הדגים של אתמול. שימו לב לנתון המפתיע:

לברון במקום הראשון!!!

כמה מסקנות שלי, אחרי המחקר הארוך הזה.

  1. אי אפשר לקרוא לשחקן בספורט קבוצתי לוזר.
  2. אנחנו נוטים לייחס יכולות מיסטיות לקליעות בשניות הסיום אבל שחקנים גדולים שקליעה היא לא הצד החזק שלהם לא ייזכרו כווינרים לעומת שחקנים שהקליעה היא המקצוע שלהם. האם מישהו זוכר 'ווינר שוט' של ראסל? והאם מישהו לא מכיר קליעות ניצחון של רוברט הורי?
  3. אני לא סובל את לברון אבל אני לא ממש יכול לקרוא לו לוזר.

מזמין אותכם לסיום לתת את ההסברים המנומקים שלכם.

 

לפוסט הזה יש 74 תגובות

    1. הוא לא שיחק כי היה פצוע כל הסדרה.

      1. לדעתי יואינג לא שיחק ב 99
        ב 94 שיחק גם שיחק

      2. Oh Yes He did

  1. וואו-כל הכבוד

  2. וואו איזה השקעה.כל הכבוד אסי.
    לענייננו אז כן גם אני (אשך לא לקרוא) לא קורא ללברון לוזר אבל זה מכיוון שבגלל כמו שכתבת זה מאוד קשה לקבוע,אני בעולמי הצר בכל מה שקשור לספורט עשיתי לי כללים ברורים.במידה ואתה אחד הסופרסטארים הגדולים שיש אז מבחינתי המדד זה אם הבאת אליפות או לא הבאת.הדוגמא הכי קלאסית מבחינתי זה כמובן נוביצקי שכמה שאני אוהב אותו היה לוזר נצחי,נדמה לי השחקן היחידי(לפחות שאני זוכר)שקיבל את תואר הMVP של העונה בעוד הוא מודח בסיבוב הראשון ואחר כך מוביל 2-0 בגמר ומפסיד 4-2 אבל אז הוא עשה תיקון מדהים שלא רק זכה באליפות אלא בכל הפליאוף העלה הילוך ברבע האחרון של כל משחק.אז כן הוא הפך מלוזר לווינר.לעניין לברון אז לצערי ברגע שהוא זכה באליפות הוא כבר לא לוזר.

  3. אז אסי טעה טעות קטנה. לא נורא, במיוחד כשהוא נתן לנו מאמר נפלא עם גרפירה למופת. וואללה שבישראל אני מגיע לביתו של אסי לקבל שעור בגרפיקה.

    מסכים לחלוטין עם כל טענות המאמר! גם אני אף פעם לא האמנתי והסכמתי עם המונח "לוזר".

  4. איזה יופי של השוואות, באמת נותן פרופורציות ומדגיש שוב את ההשוואה הבלתי נמנעת מ- 2 השחקנים הגדולים של דורנו שעומדים לפרוש

    אני פספסתי משהו כי לא הצלחתי להבין איך לג'ורדן אין 100% הצלחה בסדרות גמר? מה פספסתי?

    1. אם למשל הוא סיים את הסדרה 4-1 אז זה רק 80% הצלחה.

    2. החישוב פשוט, מספר המשחקים שניצח חלקי מספר המשחקים ששיחק כפול 100. אם ניצח בסוויפ זה = 100%, וכן הלאה. אם הפסיד 1-4 אז יש לו 20%. ספרתי את כל משחקי הפלייאוף ניצחונות והפסדים וחישבתי.

    3. הוא 100% רק בסדרות הגמר

  5. מעולה!
    אני מסכים שאין דבר כזה שחקן לוזר (ווינר כן יש).

    1. זה בלתי אפשרי שקיים רק מונח אחד כי אם הוא קיים אז בהכרח מי שהכי רחוק ממנו יחשב לוזר

  6. צודקים חברים לגבי יואינג. יתוקן במיידי. הייתי בטוח שבגמר מול הספרס בעונה המקוצרת 99 נדמה לי הוא ישב על הספסל כי נפצע ברגל לאורך הפלייאוף המטורף ההוא עם החונק.

    1. שם נולדה "תיאוריית יואינג".

  7. בשמחה אני מצטרף למחמאות הראויות.

    ההגדרה של שחקן שהוא חלק מקבוצה כ-"ווינר" או "לוזר" היא סתמית לדעתי, כך שאני לחלוטין מסכים עם השורה התחתונה שלך.
    אם כבר, ישנו מדד אחר שמשותף ל-4 השחקנים שבהשוואה –
    מוסר עבודה.
    כל 4 השחקנים השתפרו והשתנו לאורך הקריירה שלהם,
    הם לא "נחו על זרי הדפנה" והסתמכו רק על כשרונם הטבעי, הם המשיכו לפתח את משחקם, וזו אחת הסיבות שכל ה-4 HOF.

    1. מדד "מוסר העבודה" שגיא המציא הוא אחד החשובים שיש בכדורסל ובספורט בכלל

  8. מעולה אסי! גם אני סולד מהגדרות מבוססות ביצועים לעניין זה.

  9. איזו השקעה, פשוט ראוי להערכה.

    איך שראיתי את הטבלה של הפייבוריט ידעתי שתבוא אחריה טבלת אנדרדוג וגם ידעתי שמייקל יהיה אחרון ולברון ראשון. למה? בגלל שמה שמניע את שניהם להצלחה הם דברים שונים לחלוטין. אני לא אתיימר לנתח כאן את האישיות של שניים מהספורטאים הגדולים בהיסטוריה. אבל תמיד הרגיש לי שהמגלומניה של כל אחד מהם היא אחרת. מייקל חסר רחמים, לרוב התנהל כשמביט על כולם מלמעלה – רק בניחותא. לברון אמנם גם סוג של שחצן אבל כשהוא מסתכל מלמעלה, זה מלא חשדנות (ובכיינות) ובכלל העובדה שהוא בן יחיד ללא אבא (לעומת מייקל שאיבד אבא ובערך רק שם ראינו אותו מביע רגש..) משפיעה המון לדעתי. ללברון יש תמיד מה להוכיח כי מעולם לא היה אמור להיות לו כלום. לגבי ג׳ורדן, אני עדיין לא מצליח בדיוק לנסח את זה.. אם יש למישהו הצעות.

    1. הסיבה האמיתית היא שלמייקל היתה את הקבוצה התומכת הטובה בהיסטוריה וללברון לא.

      1. בקטגוריה הזו דאנקן מתחרה בו חזק

        1. בכלל המאמר הנ״ל של אסי לפחות אצלי רק מחזק את הקביעה הסובייקטיבית שלי שדאנקן הוא הפאוור-פוורד הכי גדול בהיסטוריה ולדעתי גם אחד מחמשת הגדולים

  10. אה כן, והדבר הכי חשוב שהתייחסת אליו בעיניי הוא שאתה חייב להיות חלק מקבוצה טובה. זה סוג של הוכחה נצחית לזה שספורט קבוצתי מנצחים כקבוצה. ולכן זה מבטל את השימוש בווינר ולוזר האינדיבידואליים.

    1. 1.כל השחקנים והמאמנים בליגה מרוויחים הון עתק ולכן ההגדרה של לוזר באה כהגדרה ספורטיבית לשחקן שלא מגיע לרגעים החשובים או תמיד נופל ברגעים האלה.
      2.הקבוצות האלה לא היו מגיעות לכלום לולא ג'ורדן,דאנקן ולה ברון.
      תישכחו מהשיטה של פופ,המשולש של ג'קסון.
      3.יש המון כישרונות בנבא ורק מעטים מהם מצליחים להגיע לטבעת שכולם רוצים,ורק אחדים מהם מצליחים להרזיק בטופ לכלכך הרבה זמן.
      4.לברון כבר ממיזמן יצא מההגדרה של לוזר,יש הרבה דוגמאות משחקנים אחרים שניכנסו לקטגורייה ועוד יכנסו בעתיד.

  11. טור מצוין.
    אני רוצה לנצח את ההזדמנות ולהעלות סוגיה שנידונה ארוכות בתגובות ליומן פורטלנד האחרון.
    מה המשמעות של להיות מנהיג בקבוצת ספורט? עידו טען (אם הבנתי נכון את הטיעון שלו…) שמנהיג נמדד בפער בין ביצועי הקבוצה בזמן שהוא על המגרש לבין ביצועי הקבוצה כאשר הוא בחוץ.
    לדעתי דווקא ההיפך הוא הנכון כי מנהיג אמיתי נמדד באופן שבו המונהגים שלו פועלים כשהוא לא בסביבה. אם קבוצה מתפרקת כאשר המנהיג שלה לא על המגרש זה מבטא את חוסר היכולת של המנהיג להשפיע על חבריו לקבוצה.
    יחד עם זאת ברור שזה לא המדד היחיד ואפילו לא המרכזי למנהיגות.
    יש לי עוד המון מחשבות בנושא אבל זה לא הזמן והמקום…
    אשמח לשמוע את דעת המומחים פה.

    1. שאלה מעניינת. הבעיה היא שלכל אחת מההגדרות יש נקודת קיצון של מנהיג/לא מנהיג ברורה, אך כזו שקשה להפריד ביניהן.
      אם קבוצה מתפרקת כשהשחקן לא על המגרש זה יכול להראות שהשחקן הוא הדבק והמאחד, אבל מצד שני שהוא לוקח על עצמו יותר מדי ולא נותן לאחרים להצליח. אם הקבוצה מצליחה באותה מידה איתו ובלעדיו, זה יכול להראות שהוא מצליח לשפר שחקנים גם כשהוא לא שם, או שהוא מיותר לחלוטין.
      המבחן בעיניי הוא סובייקטיבי לחלוטין, כל עוד לא נמצאים בחדר ההלבשה ובאימונים ורואים את הדינמיקה, ואפשר לשפוט בעיקר על ידי התנהגות השחקן והשחקנים האחרים – השאלה היא אם תוציא אותו לחלוטין מהקבוצה, תבודד, תנתק, תשכח שהוא היה או יהיה. איך תשחק הקבוצה אז?

      1. לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר!

        אני חושב שככל ששחקן מוגדר בצורה יותר ברורה בתור המנהיג של הקבוצה, כך דווקא פער קטן יותר בין ביצועי הקבוצה איתו ובלעדיו מצביע על מנהיגות גדולה יותר.

        1. שוב ראה ערך מצורף במילון ליד השם טים דאנקן

      2. מסכים בהחלט!

      1. לא הבנתי…

        1. בבית גולמינץ בנתניה מעבירים סדנאות חינוך ומנהיגות ("מיהו מנהיג") לכל מיני גופים כמו בה"ד 1 למשל. שבוע נופש מהדיווחים והכאב ראש של מצפה רמון…

    2. חלק מהבעיה להגדיר את זה נובע מכך שיש כל מיני סוגים של מנהיגים ודרכים להיות מנהיג. יש כאלה שלוקחים אותך על הגב ברגעים הקשים, יש כאלה שמחזקים אותך וגורמים לך להרגיש כמו סופרמן, יש כאלה שמפחידים אותך למוות, יש מנהיגים ששומעים אותם כל הזמן, יש מנהיגים שקטים ויש אחרים שעושים זאת בעוד דרכים שונות ומשונות אחרות. אנשים שונים נוטים להמשך לסוגי מנהיגות שונה ולכן הם יראו אנשים שונים כמנהיגים יותר מאחרים בעוד אחרים יראו זאת אחרת.

      בצורה דומה יהיו חילוקי דעות על איך תרומתו של מנהיג צריכה להראות מבחינת תפקוד יתר השחקנים על המגרש והמשמעויות הסטטיסטיות הנלוות שיעידו על אפקט זה.

    3. זו בהחלט סוגיה ששווה דיון ואני רוצה להרחיב ולהבהיר את העמדה שלי.
      מנהיג הוא בהחלט אחד שמשפיע על התלכיד הקבוצתי – מה שהרבה פעמים קוראים לו הכימיה הקבוצתית. ככזה היא תשפיע גם כשהוא על המגרש וגם כשהוא לא. זה יכול להיות שחקן מוביל כמו טים דנקן לדוגמא אבל זה יכול להיות גם מישהו כמו פי ג'יי טאקר בפיניקס בשלוש שנים האחרונות.
      הדיון שקיימנו לגבי לילארד הוא סוגיה נפרדת לחלוטין מכיוון שהוא מתייחס לשחקנים מובילים. ההשפעה והחשיבות שלהם נמדדת באמת בכמה התפקוד של הקבוצה יורד כשהם לא על המגרש. זה לא אומר שהקבוצה מתפרקת בלעדיהם אלא שהם הבורג המרכזי להצלחה של הקבוצה.
      מנהיג טוב ככל שיהיה אינו יכול לחפות על העובדה שאם יש שחקן בעל משמעות גבוהה בהרבה מהאחרים אז התפקוד של הקבוצה יהיה פחות טוב בלעדיו.
      אני מקווה שזה עוזר להסביר את הכוונה.

      1. ההגדרה שלי של 'מנהיג' היא פשוטה יותר: מנהיג הוא אדם שללא דיבורים, הוראות, בקשות, או תחינות, שאר אנשי הקבוצה משחקים כדי לרצות אותו וגאים כאשר הם עושים דברים חיוביים לקבוצה כדי לקבל ממנו מילה טובה.

        זה נכון בספורט, בניהול מדינה, או בניהול יחידה במלחמה.

        1. אני אוהב את ההגדרה הזו, השאלה היא איך זה יבוא לידי ביטוי במגרש. כלומר האם זה יבטל את ההבדלים ביכולת בין ההרכב הראשון לשני לדוגמא.

  12. מצד אחד תענוד. מצד שני בדיעבד לא מפתיע שהגדולים באמת, הם גדולים באמת…

  13. אם יש ווינר, אז בטח יש גם לוזר, כהגדרה. בדיוק ההיפך.
    אם ווינר זה אל באנדי הצעיר. 4 טאצ׳דאונים בגמר והמנצח הבלעדי של המשחק. הוא עושה את כל הפעולות הנכונות ברגע הנכון והמכריע כי הוא רוצה לנצח. לא חייב להיות זה ששם את החותמת (סל. גול. קפיצה מעבר לקו כששתי גורילות עם 20 קילו מגנים קופצות עליך, כולל הייטאוור), אבל כן לעשות את הדבר הנכון, העיקרי והמכריע.
    אז לוזר זה אל באנדי הנוכחי (של לפני עשרים שנה. אני מתחיל להזדקן?). גם כשהוא מנסה לצאת מהמצב שלו, להצליח לעשות משהו, הוא נכשל. יותר מלוזר, אני מעדיף לקרוא לזה ״תסמונת פינקי והמוח״. הם יכולים לעשות הכל נכון, אבל ברגע האחרון כל התוכניות יקרסו. לא בגלל שהם לא מוצלחים או שהם לא תכננו נכון. אלא בגלל שאיפושהו, הם רוצים להיכשל. הם יכשילו את עצמם.

    1. היו על כך מחקרים רבים בפסיכולוגיה, והאמיתות של תיפקוד מוחי ברגע האמת לטוב או לרע של "ווינר" נגד "לוזר" מעולם לא הוכח. זה פשוט שאם אחד כמו מלמיליאן הוא "ווינר" בבעיטות עונש, כל אחת שלו שניכנסת, מוסיפה להערצה, כשכל ההחמצות נישכחות.
      אם תיקחו את קרי לדוגמא, אם יחטיא זריקה אחרונה קובעת לא יכנו אותו 'לוזר', אבל אם רדיק (שאחוז קליעתו מה- 3 טוב יותר) יחטיא זריקה אחרונה, יכנו אותו 'לוזר'

      1. מי אתה ומה עשית אם מנחם?

      2. אני לא מתכוון לתדמיות וגם לא לתוצאות בפועל. אפשר לעשות הכל נכון ולהחטיא, ואפשר לבעוט בדלי מקצה הגרנד קניון ובטעות להצליח. אני מתייחס לכוונה של השחקן. כלומר, ברור שכל אחד רוצה להצליח ומשקיע ברמות שונות להצליח. אבל פחד מהצלחה או מחשבה שהיא לא מגיעה לו, הוא הגורם בעיני ללוזריות. ניסיון, מודע או שלא, להכשיל. ווינר ולוזר הם רק שמות והגדרות, וזו הדרך שבה אני בוחר להגדיר אותן.

  14. צריך לקרוא לילד בשמו – מלבד הכישורים היוצאי דופן, צריך גם ערימות של מזל בקריירות כמו שלהם.

  15. אסי, אני מאד מתחבר לשורה התחתונה – אין באמת כזה דבר ווינר או לוזר בספורט קבוצתי. מעבר לכך אני חושב שאתה מסתכל על הנתונים עהלא נכונים (לא שהם ישנו משהו בסופו של דבר). כשנמסתכלים על סדרות פלייאוף אין הרבה משמעות לאחוז נצחונות. מה שמשנה הוא אחוז הסדרות שניצחת בסופו של דבר. אפשר להסתכל על סדרת פלייאוף כעל משחק אחד ארוך. זה לא משנה מה עשית ברבע הראשון או השני אלא רק התוצאה הסופית.

  16. תודה אסי, מעולה כמו תמיד!

  17. בסוף, הכל זה עניין של פרספקטיבה.

    ניקח דוגמה מהכדורגל [תסלחו לי], זינדין זידאן.
    מבחינת כל האנשים היום שיודעים משהו בכדורגל, זידאן הוא הווינר האולטימטיבי בגלל גמר המונדיאל 98, גמר היורו 00 וגמר ליגת האלופות והשער הבלתי נשכח נגד לברקוזן. אבל לפני כל אלה אנשים שוכחים שזידאן הפסיד שני גמרים בליגת האלופות עם יובה.
    אחרי הגמרים האלו זידאן תויג כלוזר.
    5 שנים אחרי והוא הווינר הכי גדול בהיסטוריה.

    בקיצור כל הקביעות האלה "לוזר" "ווינר" זה הכל שאלה של טיימינג אם הן בכלל יכולות להתקיים, הרי שחקן שיחמיץ את הזריקה האחרונה ויפסיד את המשחק הוא לוזר למרות שהוא קלע 45 נקודות והשאיר את הקבוצה שלו במשחק?

    אם יש דבר כזה ווינר או לוזר מבחינתי זה קשור יותר באופי. לאו דווקא מוכנות לקחת זריקה אחרונה אלא יותר מוכנות לקחת אחריות בכלל, בכיינות, עמידה בלחץ, כאלה דברים.

  18. חבל לבזבז טור כזה מעולה עכשיו, היה צריך לשמור את הדיון לפגרה הארוכה.
    גם לדעתי אין דבר כזה לוזר ברמות האלה. לא הייתי מודד הצלחה אישית בגמרים וכדומה משום שישנם המון גורמים שלא קשורים בשחקן נתון. אולי קארל מאלון בקבוצה אחרת היה גומר עם 2-3 אליפויות.

  19. עוד משהו – דווקא בסדרה פחות נמדדת ווינריות במובן הפופוליסטי שלה כי שחקן טוב בקבוצה גרועה לא יכול לעשות כלום והוא יפסיד. לעומת זאת שחקן ווינר יכול לגנוב משחק אחד (טייריס רייס)

  20. וואו כמה השקעה. מרתק.
    תודה

  21. יש עניין תדמיתי
    בארקלי אחד השחקנים עם הכי תשוקה למשחק ולב ענק נחשב וינר
    ג'ורדן עם 6 מ 6 בגמרים נחשב הווינר האולטמיטיבי

    באתלטיקה הקלה זכוקה לי מרלין אוטי הגמייקאנית שכמעט תמיד הייתה על הפודיום ללא מדליית זהב
    זה עדיין לא הופך אותה ללוזרית

    1. כמו שדיויד בלאט אמר, אף אחד לא זוכר את הסגן אבל היא עדיין האישה שניה הכי מהירה בתבל

      1. האישה המהירה בהיטוריה. נקודה. פלו ג'ו הייתה על סמים. מרלין אוטי עשתה 5 אולימפיאדות. האטלטית הגדולה בהיסטוריה ואף מדליית זהב.

  22. מאמר מעולה ומושקע, תודה רבה!
    חושב שהתואר לוזר הוא פחות סטטיסטי ויותר עניין הנובע מצורת ההתמודדות של שחקן מול לחץ ברגעים מכריעים של המשחק.
    אם לברון נשנק פעם אחר פעם במאני טיים זה מאותת על סוג של לוזריות, כריס פול הוא גם דוגמה טובה: משחק מעולה כל העונה ובפלייאוף פתאום מאבד כדורים ועושה רצפים של טעויות שעולות לקבוצה במשחק.
    לעומתם K.G לא עבר סיבוב במשך שנים ארוכות במינסוטה אבל נלחם כמו אריה והוכיח שלמרות חסרונות קבוצתו הוא עשוי מחומרים של מנצח.

    1. נכון

  23. יופי של טור, תודה על ההשקעה!

  24. חד ובהיר כמו תמיד.
    אגב הדוגמה הקלאסית ל0 תארים אצל שחקנים גדולים שנתקלו במחסום בלתי עביר היא כמובן סטוקטון ומלון…

  25. חברי הללל נאלמו. איפה האשך?

  26. תודה רבה על ההשקעה. אני כבר כתבתי את דעתי בפוסט של מתן על הנושא, ועייף מדי כרגע לכתוב זאת שוב

  27. אני לא הייתי מכנה אף שחקן NBA 'לוזר'. ישנם בעולם מיליונים שהיו רוצים להיות שחקני NBA ורק 500 מצליחים.
    המאמץ, הנצחונות, הרגעים הגדולים, המלחמה להיות בטופ – היתה חלק מחיי כל אחד מה-500 האלה כבר מגיל צעיר, והם עמדו בכל המטלות עד שניבחרו להיות שחקני NBA.
    וכל אחד מהם משתכר לפחות מיליון דולארים לעונה. כיצד אתה יכול להשתכר מיליון לעונה ולהיות 'לוזר'?

  28. ווינר : אני נוטה ללכת עם המילון. ובשתי מילים – רוברט הורי.
    לוזר : מי שמגיע לבאר הרבה פעמים אבל בקושי מצליח לשתות ממנה. ובשתי מילים – לברון ג'יימס.

    ועוד קטנה – מי שמדבר על ההגנות העדינות היום יכול לתת כדוגמא מעולה את הדחיפה של רג'י מילר את מייקל. ומדובר על לדחוף את הכוכב הכי גדול ביקום, כן…
    היום היו משעים את רג'י ל 8 משחקים + מחייבים אותו לכתוב מכתב סליחה למייקל + לעשות סיבוב בבתי ספר ולהקריא אותו…..

    1. איך פאול תוקף שלא נשרק מהווה דוגמה להנות עדינות?

      1. הגנות

    2. ג'רי "הלוגו" ווסט הפסיד 8 גמרים. והוא אחד הווינרים הגדולים בהיסטוריה.

  29. אם בארץ שכוחת אל במזרח התיכון, רוויית מלחמות, שסעים חברתיים, שחיתות שלטונית גם באופוזיציה, ועוד צרות כאלה ואחרות, אנשים מפנים זמן להתדיין האם אתה, שבכלל אינך מודע לקיומם, לוזר, סימן שאתה ווינר..

    מצד שני, לוזר זה מפסידן, לא רק של תארים, ניצחונות, וכסף, אלא גם של ההערכה, חיבה, סנטימנטליות, ועוד סמי – מילים נרדפות חיוביות.. ואת זה אי אפשר להגיד שלברון לפחות בחלק מהקהלים הפסיד.. ובגדול.

    1. X על ה "אי"

  30. מאמר מנצח!
    לוזר בעיני זה אחד שעושה את הכל כמו שצריך, מגיע לבאר ולא מסוגל לשתות ממנה. לא בגלל שהיריב גדול עליו אלא בגלל שהוא לא מצליח לספק את אותה התוצרת שהביאה אותו עד לאותה באר

    1. אז לוזר הוא פשוט אחד שהוא ווינר עד נקודה X כלשהי?

      1. הוא יכול להיות מעולה ועם המון איכויות אבל אם הוא לא מסוגל להביא את האיכויות האלה לרגעים המכריעים, הרגעים שיקבעו מי יצא עם הפרס הגדול ומי לא, אז הוא לוזר. בטח אם זה קורה לא על בסיס קבוע.

        לדוגמא-רג'י מילר ובארקלי הם לא לוזרים כי הם הביאו את עצמם תמיד ומה לעשות שזה לא היה מספיק מול היריבים האימתניים שלהם.

        דוראנט והארדן נעלמו בסדרת הגמר מול מיאמי(בניגוד גמור לראסל) ואם זה יקרה להם עוד כמה פעמים אז לא יהיה מנוס מחהדביק להם את התואר הזה.

  31. אסי תודה רבה.
    אני לא מתווכח עם המסקנה, אבל צורם לי חוסר הדיוק בנתונים לגבי אחוזי ההצלחה בפלייאוף. יכול להיות שבדקת רק את אחוזי ההצלחה של הקבוצות, בלי לבדוק אם אותם כוכבים שנבדקו באמת שיחקו בכל המשחקים?
    בכל מקרה, לנתון שבדקתי (אחוזי הצלחה בפלייאוף) הנתונים הם כדלקמן:
    1. ג'ורדן – 60:119 – 66.5%
    2. לברון – 63:115 – 64.6%
    3. דאנקן – 90:151 – 62.7%
    4. קובי – 85:135 – 61.4%

    לא בדקתי את שאר הנתונים אבל בטח גם הם ישתנו כתוצאה מכך.
    זה, כאמור, לא משנה את המסקנה, אבל בטח מוריד את דאנקן לדרגה אנושית יותר…

  32. כל הכבוד על ההשקעה המטורפת והפוסט המוצלח, אני מסכים עם המסקנה שלך, לוזר זה לא משהו שתופס במשחק קבוצתי בעיני.

  33. תודה רבה על המאמר וההשקעה
    אני חולק עליך לגבי המסקנה ובטוח שיש מונח כזה לוזר\ווינר
    הבעיה הכי גדולה בנושא היא שההגדרה שלהם לא ברורה.
    לדוגמא-שחקן עם 5 אליפויות יכול להיחשב לוזר?או לחלופין שחקן עם 0 אליפויות יכול היחשב ווינר?
    לדעתי התשובה לשתי השאלות האלה היא- בספורט אישי כמו טניס לא,בספורט קבוצי כמו כדורסל כן
    אני מסכים עם שי לגבי ההגדרה של לוזר\ווינר-
    לוזר-אחד שברגעים הקובעים יורד מהתפוקה הקבועה שלו
    באמצע-אחד שנותן אותה תפוקה כל הזמן
    ווינר-אחד שברגעים המכריעים נותן תפוקה יותר גבוהה מהממוצע שלו
    עכשיו לבדוק את זה לעומק זה קשה על גבול הבלתי אפשרי כי זה תלוי בהרבה גורמים סביבתיים-היכולת ההגנתית של השחקן ששומר עליך(אם לברון (סתם דוגמא לא הגנה עליו)נשמר על ידי שחקנים חלשים הגנתית ואז בגמר על ידי לאונרד הגיוני שהתפוקה שלו תרד מבלי שיחשב לוזר או אפילו יותר מזה -לברון נשמר על ידי אולדריג' כל המשחק ואז במהלך האחרון על ידי קוואי לאונרד – זה משנה את הסטטיסטיקה לחלוטין),קושי הזריקה האחרונה שלקחת(הסיכוי לשלשה פנויה כמובן גבוה יותר מסיכוי לשלשה עם יד על הפרצוף 2 מטר אחרי הקשת),טעויות שיפוט ועוד שלל גורמים משפיעים
    לכן לדעתי אפשר למצוא מסלול עוקף גם אם לא שלם לחלוטין לבעיה זו של שינויים סביבתיים:
    ממוצע העונשין של השחקן ברגעים מכריעים לעומת הממוצע הרגיל שלו.
    כך אפשר לראות פחות או יותר איך הוא מתפקד תחת לחץ מבלי לחקור לעומק את השינויים הסביבתיים.
    לכן אשמח אם מישהו ירים את הכפפה ויראה לנו את ממוצע העונשין של הגדולים ברגעים מכריעים לעומת הממוצע הרגיל שלהם
    לי זה יתן תשובה די ברורה לגבי המונח אליו הם משתייכים 🙂

  34. תודה רבה על הכתבה המושקעת. תמיד תענוג.

  35. תודה רבה על מאמר מצויין
    אני כן חושב שיש כזה דבר שחקן לוזר כיוון שמי שנכשל שוב ושוב ברגעים המכריעים (לא בהכרח בגמר) הוא בטוח לא ווינר. לכן לפי דעתי בארקלי ורגי הם כן ווינרים ופטריק יואינג הוא לא, אם כי אני לא בדיוק מחשיב אותו ללוזר.
    אני לא חושב שלמייקל הייתה את הקבוצה הטובה בהיסטוריה אני חושב שדאנקן עולה עליו בהרבה במובן הזה.

  36. אסי חודה רבה טרם קראתי את רוב התגובות.
    אבל זו הסיבה המרכזית שלברון לוזר.
    במילה אחת ההתנהלות .בשתי מילים

    הוא ברח.
    דאנקן ,קובי ומייקל נשארו במקום שלהם והובילו את הארגון שלהם לאליפות.
    רג'י ויאוניג אמנם לא הביאו אליפות אלא "רק" גמר אבל ניסו כל הדרך.
    לברוו ברח …נעזר ב"חבר טלפוני " ( וייד ) ובגלגל הצלה ( בוש )….וחזר הביתה.
    עכשיו כשקצת לא הולך השמועות רועשוח על בריחה נוספת.
    זה לפני כל סטיסטיקה מעיד על ההבדל.
    קובי נשאר גם בתקופות הקשות….איים והסתכסך עם כל מה שמסביב אבל גם לקח עוד אליפויות וגמרים ….כנ"ל מג'יק ומייקל.
    דאנקן אפילו לא היה צריך לריב עם מישהו.
    לברון ידע אולי לפטר מאמנים …כפי שכבר עשה מייקל לפניו ….אבל הוא לא ידע להוביל ארגון אנונימי וכושל עד הסוף.

    1. ברח או לא, שני השחקנים היחידים שאני מסוגל לחשוב עליהם שהביאו קבוצת נגרים לגמר הם לברון ואייברסון ושניהם נכשלו ללכת עד הסוף.
      אם תשאל אותי הגמר של שניהם הוא הישג לא פחות גדול מאליפויות אחרות שנלקחו.
      כמו שכתוב במאמר המצויין, זה כל כך תלוי קבוצה. אז אם הגעת למועדון פח, אני לא רואה שום סיבה שלא תעזוב אותו בסוף החוזה למקום שיכול להביא לך את האליפות הנכספת.
      צריך לזכור שלברון נשאר בקליבלנד והיה מחוייב עד הרגע האחרון של החוזה רוקי שלו. קח לדוגמה את וינס קרטר והשביתה האיטלקית שלו כדי לצאת מטורונטו. הדרך שבה לברון הודיע הייתה הטעות. העזיבה עצמה לא, לדעתי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט