אל תדליקו לי נר – קובי, ה"גבה" ואלי אברמוב / מולי
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
את מה שכתבתם כדאי לכם למחוק
צוחק מי שצחק – אני רוצה לצחוק
אלו ארבעת השורות הראשונות מהשיר "אל תדליקו לי נר" שהלחין אלי אברמוב, מייסד להקת "הקליק" שהלך לעולמו בשבוע שעבר. פוסט זה מוקדש לזכרו.
האמת, התלבטתי רבות אם לכתוב על קובי בריינט או על אנתוני דייוויס והפליקנס. מחד, קובי, כך נראה, נמצא בשלבי הגסיסה של הקריירה שלו, ויש לו בהחלט את הגישה הגורסת בבוטות ש:
לא צריך שתכתבו הספדים
אין לאן ללכת, אל תכינו בגדים
את הזר שקניתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
מצד שני, גם הפליקנס כאלו בתחילת שנה זו, הם הפסידו כבר תריסר משחקים, אך הם, בניגוד לקובי, גם הצליחו לנצח ארבעה, וביניהם אפילו שלושה ברצף, כך שיש להם עדיין סיכוי להפיק משהו מן העונה הזו, ולכן אל לנו להדליק נר לזכרם, לפחות עדיין.
המקור למנהג היהודי של הדלקת נר לזכרו של נפטר, נלקח מן הכתוב בספר משלי "נר ה' נשמת אדם" (פרק כ', פסוק כ"ז). גם במסכת ברכות נ"ב שבמשנה נרמז מנהג הדלקת נר לכבוד הנפטרים מן הכתוב: "אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים."
אם הייתי בוחר בקובי, סביר שהייתי מצטט כאן את הבית מן השיר המתייחס לנימוס. מנהגי אבלות, אתם יודעים, אמורים להיות ננקטים לאחר המוות ולא בזמן הגסיסה:
לא צריך לנחם אבלים
נימוס מחייב לדעת כללים
דמעות שהכנתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
וקובי- כמו קובי – היה דורש מאיתנו לשמור את דמעותינו עליו למישהו אחר, לא לרחם עליו, לא להשתתף בסבלו, ובטח ובטח שלא לקבור אותו בטרם כלו כל הקיצין.
אלי אברמוב הקים בשנת 1980עם דני דותן את להקת "הקליק" כלהקת גל חדש ישראלי. לשני הירושלמים הללו, אגב, כבר היתה להקת נעורים בשם , "פולחן דיוניסוס"
שנה אחרי, בשנת 1981, יצא לאור האלבום הראשון של הלהקה ושמו: "אמא אני לא רוצה להיגמל", אופרת רוק גל חדש שהציגה את חיי האדם מלידה עד מוות. אלבום זה אמנם לא היה בעל הצלחה מסחרית כבירה, אך הרווחים שכן היו ממנו איפשרו ללהקה להוציא בשנת 1983 את אלבומה השני, "עולם צפוף", ובו השיר "אל תדליקו לי נר" שהפך להיות ההמנון של החיילים בלבנון שנה לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.
ביום ששי, לאחר שלושה ניצחונות רצופים שיחקו הפליקנס נגד הקליפרס. בהלך המשחק נפצע אנתוני דייוויס בברכו והוא יעדר כתוצאה מכך לפחות גם מן המשחק מול יוטה ביום ראשון לפנות בוקר. זוהי כבר פציעה שנייה לדייוויס העונה ששיחק בשתי העונות הקודמות 67 משחקים בעונה הסדירה.והעונה, מתוך 17 משחקים הראשונים הוא נעדר מארבעה ובשניים שיחק חלקית מאחר ונפצע.
אבל שיהיה ברור, הקליפרס עלו ליתרון על הפליקנס כבר בדקה השביעית, הרבה לפני שדייוויס (ששיחק כשלושים דקות) נפצע. אני חושש שהדלק שתדלק את הקבוצה בשלושת הניצחונות הללו אזל – לפחות זמנית – ואני בספק אם הקבוצה תצליח לנצח יותר ממשחק אחד ברציפות לפני שובו של דייוויס לכושר משחק מלא.
אם בעונה שעברה שיחק דייוויס 36.0 דקות בהן קטף 10.2 ריבאונדים, מסר 2.2 אסיסטים, חטף 1.5 חטיפות, חסם 2.9 חסימות וקלע 24.3 נקודות, הרי בששה עשר המשחקים הראשונים של העונה הממוצעים שלו למשחק עמדו על 33.9 דקות, 10.5 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 2.9 חסימות ו- 23 נקודות.
הבעיה בפליקנס ובעייתו של דייוויס היא בעיית הערך המוסף. עבור ה"קליק" הערך המוסף שהגיע בשנת 1983 היה לדעתי הצטרפותה של הקלידנית רונה ורד ללהקה (אולי גם העזבתו של עוזי בינדר שניגן בגיטרה המובילה בטענה שהוא "נגן טוב מדי" ולכן לא מתאים לצליל המחוספס של הלהקה). משהו בצליל השתנה עם הגעתה, המכלול השתפר ולמרות שהמהפכה המוזיקלית שנשענה על תכנים אנטי-חברתיים בשני האלבומים הראשונים נמשכה, אני מאמין שנוכחותה של רונה ורד תרמה לריכוך ול"החלקה בגרון" ההכרחיים כל כך להצלחה.
המוות די בטוח, הוא אורב בפינה
לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה
לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
אחרי האלבום השני הלכה העשייה המוסיקלית של הלהקה והתמעטה. ורק בשנת 1988 התאחדה הלהקה לשלוש הופעות במועדון "זמן אמיתי", האיחוד שנחל הצלחה ותועד על גבי אלבום אך לא היה לו המשך.
היו עוד ניסיונות להחייאה של הלהקה: אלבום מהודר שכלל את שני האלבומים הקודמים עם אלבום שלישי שכלל שירים נדירים שלא הופיעו עד אז, סיבוב הופעות בשנת 2004 ובשנת 2011 במועדון ה"בארבי" ואלבום אולפן בשנת 2015
.
אבל כעת, לאחר מותו מסרטן של המתופף ז'אן-ז'אק גולדברג ב-2006 ושל אלי אברמוב ב-24 בנובמבר 2015 ממחלה קשה, אני חושש שהגיעה העת להדליק נר לזכרם ואולי גם לזכרה של להקת הקליק.
ווידאו של "הקליק" בהופעה במועדון "זמן אמיתי", אוקטובר 198
@}—}— —{—{@
אל תדליקו לי נר
הקליק
מילים: דני דותן
לחן: אלי אברמוב
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
את מה שכתבתם כדאי לכם למחוק
צוחק מי שצחק – אני רוצה לצחוק
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתכתבו הספדים
אין לאן ללכת, אל תכינו בגדים
את הזר שקניתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
המוות די בטוח, הוא אורב בפינה
לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה
לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך לנחם אבלים
נימוס מחייב לדעת כללים
דמעות שהכנתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
המוות די בטוח, הוא אורב בפינה
לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה
לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
דורון האסטבן
29 נוב 2015 01:59:53נוגה ונהדר מולי, הקליק היו כל כך טובים שפחות שמתי לב
למלל מרב שהמוזיקה שלהם טובה, אז טוב (ועצוב) לקרוא
את המילים שהבאת לנו.
אכן הם חידשו משהו שלא היה בארץ לפני.
יהי זכרם ברוך.
גיא
29 נוב 2015 06:47:58דורון כתב יפה יותר את התחושות לפוסט,
אז ברשותו (אני מקווה) אני מצטרף למילים היפות.
תודה, מולי.
דינגו
29 נוב 2015 07:35:00פעם ראשונה מזה הרבה זמן שדורון לא סתם כותב סופרלטיבים קלישאתיים ומוגזמים.
ועוד כתב מעולה אז נותר רק להסכים +1000
דורון האסטבן
29 נוב 2015 02:08:35ההשוואה לקובי פוגעת בול, אדם שחי בהכחשה אבסולוטית
(דקסטר ערן כתב זאת בצדק),
ההבדל היחיד לדעתי הוא שהקליק כתבו זאת מתוך עצב עמוק
ואצל קובי זו אי הידיעה וההכחשה שכושר המשחק סופו להתפוגג
מה שגורם לו סבל עצום אל אף עושרו הכספי
בריאאנט עני בידע בהבנה
שלהודות שאתה לא טוב יביא אותך לשלווה,
לא תודה בזאת תמשיך לסבול (למרות שכל ילד בן 6 רואה שהוא
הורס את קבוצתו ולא פוגע),
תודה רבה מולי על הכתבה הטובה,
שילוב של מוזיקה וספורט הוכח כדבר מאד מוצלח פה באתר.
מנחם לס
29 נוב 2015 03:26:05אני, שחייתי את כל חייה הבוגרים בארה"ב החמצתי עולם שלם בישראל. היו לי חיים מאושרים בארה"ב אבל העולם האמריקאי שחייתי בו אינו תחליף לעולם הישראלי שהחמצתי. אני מדבר על תרבות, מוסיקה, זמר, פוליטיקה, וסתם חיי יום-יום. רק עם הספורט אין לי כלל בעייה שחייתי עם האמריקאי במקום הישראלי. לא היתה לי ברירה, וקבלתי את גורלי ללא רחמים עצמיים. ניסיתי תמיד להסתכל על החיוב שבחיי במקום השלילה. אבל בכל זמן שאני קורא כאן מאמר כזה הלב שוב נחמץ שאני ישראלי גזעי בנפשי, שחסר לו כל כך הרבה ידע במה שהיה בישראל ב-55 השנים האחרונות שביקורי קיץ קבועים לא הספיקו למלא.
כיף של מאמר עם שיר נוגה, והקשר לקובי ולפליקנס נשמע טבעי ולא FORCED!
תודה מולי
עגל
29 נוב 2015 18:01:43גם המסר שלך נוגע לנו בלב יא מנחם
צביקה
29 נוב 2015 06:44:11פוסט נהדר והקליק אכן היו משהו טוב שחשוב להזכיר אותו.
גלעד
29 נוב 2015 07:01:28כן ירבו כאלה.
מצוין
Berch
29 נוב 2015 07:38:11מזכיר את ימי הפינגווין העליזים 🙂
שם הכרתי את אשתי הראשונה ועקב צירוף מקרים מוזר שם גם התחתנו (הרבה שנים אחרי, קראו למקום הבזוקה או משהו…)
תודה על הפוסט
גוגליוטה
29 נוב 2015 08:38:03מצויין, תודה.
הפוסט עשה לי משהו בלב, קצת קשה להסביר, על תקופה יפה שהייתה והרבה זיכרונות.
הקליק היו משהו אחר וטוב, היו השראה ללהקות טובות אחרות שבאו בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. תור הזהב של המוזיקה שלנו, לפחות לטעמי.
נחמד לראות את עידן הטרום סמארטפונים – הקהל מתאמץ בהופעות ומדליק מצית 😉
דורון האסטבן
29 נוב 2015 09:20:42תודה גיא קטונתי הכבוד למולי
תודה דינגו (על אף שאני חולק על דעתך הרמה פה גבוהה מאד)
דינגו אתה זכור לי לטובה בכתיבתך רגע, רגע,
יתכן שגם פה אני מגזים וקלישאתי ואתה לא כותב מי יודע מה
באמת לא זוכר אך מה זה חשוב, תודה על כנותך דינגו.
גיא אתה תמיד מורשה להכל,
דורון האסטבן
29 נוב 2015 09:34:12ברץ ימי הפינגויין העליזים, כולם דיברו על שהם שם
כי מי שלא לא בעיניינים וכנראה חלק שיקרו
ואני לא הייתי למרות שהכרתי אנשים רבים שהלכו
אלא בגילגול אחר אחרי שקם ונפל והחליף בעלים
אולי שם התחילה מחאה מסוימת או סתם שיכר וסם קל,
המקום יצר הד של מיתולוגי
בני עשירים רקדו עם עמוד בטון
ובנות שנראו טוב רקדו עם מטאטא (לא מכשפות)
להביע מחאה ולמרוד במוסכמות.
והנה אני מודה שיקרתי בזמנו שהייתי שם כביכול גם שלא הייתי
בשביל להיות מקובל יותר, כשהייתי מאד צעיר.
כמובן שטעיתי ואני מודה בזאת,
בוא נראה אתכם חוץ מגיא ועוד כמה מודים בטעות,
לא צריך להדליק לטיפשות שלי בצעירותי נר
היה גם חלק יותר חכם.
Dani din
29 נוב 2015 11:49:56עכואים אנונימיים
https://m.youtube.com/watch?v=o6ihsvY9oLw
מנחם לס
29 נוב 2015 17:36:18גדול!
עגל
29 נוב 2015 18:08:57מנחם אחד הדברים הטובים (שכנראה) פיספסת בארה"ב הוא החמישיה הקאמרית
שי אבן צור
29 נוב 2015 10:50:25תודה רבה מולי!
מוש השור
29 נוב 2015 14:26:57אף פעם לא חשבתי על המילים של השיר הזה.. מעולה, תודה מולי
etayle
29 נוב 2015 17:27:22תודה רבה .מאחד שלא הכיר את השיר.אני חושב שהפליקנס צריכים לזרוק את העונה לפח.ההבנה שזה לא הסגל שאיתו יביאו אליפות ולכן אין סיבה להריץ אותו תעשה להם טוב.(ואולי יקבלו בחירה גבוהה עם החתמות סבירות ואז יהיה על מה לדבר)…
עגל
29 נוב 2015 18:11:10מולי תודה רבה על הפוסט הלירי שלך.
כשהקליל יצאו אנחנו היינו ילדים ביסודי בקיבוץ. היינו פשוט בשוק, לא הבנו מה זה הסגנון הזה, מזה האיפור הזה, ולמה הם חוזרים על ה "אינקווי אינקווי" (בשיר אינקובטור).
הפטרנו "משוגעים" וזהו. לקח לנו שנים להבין את האוונגארד של הלהקה הזו
jojo
29 נוב 2015 20:19:38מולי, הפוסטים שלך שונים, מיוחדים וכ"כ יפים (הפוסט על ישמעאל היה נפלא!).
הכרתי את השיר אבל מעולם לא התעמקתי במילים שלו עד היום. אהבתי את ההקבלה לשחקנים/
333
29 נוב 2015 20:51:55תגובה לא הולמת
עומר
30 נוב 2015 13:57:24איזה פוסט, מולי. אתה נכס לאתר.