אל תדליקו לי נר – קובי, ה"גבה" ואלי אברמוב / מולי

אל תדליקו לי נר – קובי, ה"גבה" ואלי אברמוב / מולי

קולאז' של נר נשמה, הגבה, קובי ואלי אברמוב.
     קולאז' של נר נשמה, הגבה, קובי ואלי אברמוב.

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

את מה שכתבתם כדאי לכם למחוק

צוחק מי שצחק – אני רוצה לצחוק

אלו ארבעת השורות הראשונות מהשיר "אל תדליקו לי נר" שהלחין אלי אברמוב, מייסד להקת "הקליק" שהלך לעולמו בשבוע שעבר. פוסט זה מוקדש לזכרו.

האמת, התלבטתי רבות אם לכתוב על קובי בריינט או על אנתוני דייוויס והפליקנס. מחד, קובי, כך נראה, נמצא בשלבי הגסיסה של הקריירה שלו, ויש לו בהחלט את הגישה הגורסת בבוטות ש:

לא צריך שתכתבו הספדים

אין לאן ללכת, אל תכינו בגדים

את הזר שקניתם תנו לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

מצד שני, גם הפליקנס כאלו בתחילת שנה זו, הם הפסידו כבר תריסר משחקים, אך הם, בניגוד לקובי, גם הצליחו לנצח ארבעה, וביניהם אפילו שלושה ברצף, כך שיש להם עדיין סיכוי להפיק משהו מן העונה הזו, ולכן אל לנו להדליק נר לזכרם, לפחות עדיין.

המקור למנהג היהודי של הדלקת נר לזכרו של נפטר, נלקח מן הכתוב בספר משלי "נר ה' נשמת אדם" (פרק כ', פסוק כ"ז). גם במסכת ברכות נ"ב שבמשנה נרמז מנהג הדלקת נר לכבוד הנפטרים מן הכתוב: "אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים."

אם הייתי בוחר בקובי, סביר שהייתי מצטט כאן את הבית מן השיר המתייחס לנימוס. מנהגי אבלות, אתם יודעים, אמורים להיות ננקטים לאחר המוות ולא בזמן הגסיסה:

לא צריך לנחם אבלים

נימוס מחייב לדעת כללים

דמעות שהכנתם תנו לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

וקובי- כמו קובי – היה דורש מאיתנו לשמור את דמעותינו עליו למישהו אחר, לא לרחם עליו, לא להשתתף בסבלו, ובטח ובטח שלא לקבור אותו בטרם כלו כל הקיצין.

אלי אברמוב הקים בשנת 1980עם דני דותן את להקת "הקליק" כלהקת גל חדש ישראלי. לשני הירושלמים הללו, אגב, כבר היתה להקת נעורים בשם , "פולחן דיוניסוס"

שנה אחרי, בשנת 1981, יצא לאור האלבום הראשון של הלהקה ושמו: "אמא אני לא רוצה להיגמל", אופרת רוק גל חדש שהציגה את חיי האדם מלידה עד מוות. אלבום זה אמנם לא היה בעל הצלחה מסחרית כבירה, אך הרווחים שכן היו ממנו איפשרו ללהקה להוציא בשנת 1983 את אלבומה השני, "עולם צפוף", ובו השיר "אל תדליקו לי נר" שהפך להיות ההמנון של החיילים בלבנון שנה לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

ביום ששי, לאחר שלושה ניצחונות רצופים שיחקו הפליקנס נגד הקליפרס. בהלך המשחק נפצע אנתוני דייוויס בברכו והוא יעדר כתוצאה מכך לפחות גם מן המשחק מול יוטה ביום ראשון לפנות בוקר. זוהי כבר פציעה שנייה לדייוויס העונה ששיחק בשתי העונות הקודמות 67 משחקים בעונה הסדירה.והעונה, מתוך 17 משחקים הראשונים הוא נעדר מארבעה ובשניים שיחק חלקית מאחר ונפצע.

אבל שיהיה ברור, הקליפרס עלו ליתרון על הפליקנס כבר בדקה השביעית, הרבה לפני שדייוויס (ששיחק כשלושים דקות) נפצע. אני חושש שהדלק שתדלק את הקבוצה בשלושת הניצחונות הללו אזל – לפחות זמנית – ואני בספק אם הקבוצה תצליח לנצח יותר ממשחק אחד ברציפות לפני שובו של דייוויס לכושר משחק מלא.

אם בעונה שעברה שיחק דייוויס 36.0 דקות בהן קטף  10.2 ריבאונדים, מסר 2.2 אסיסטים, חטף 1.5 חטיפות, חסם 2.9 חסימות וקלע 24.3 נקודות, הרי בששה עשר המשחקים הראשונים של העונה הממוצעים שלו למשחק עמדו על 33.9 דקות, 10.5 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 2.9 חסימות ו- 23 נקודות.

הבעיה בפליקנס ובעייתו של דייוויס היא בעיית הערך המוסף. עבור ה"קליק" הערך המוסף שהגיע בשנת 1983 היה לדעתי הצטרפותה של הקלידנית רונה ורד ללהקה (אולי גם העזבתו של עוזי בינדר שניגן בגיטרה המובילה בטענה שהוא "נגן טוב מדי" ולכן לא מתאים לצליל המחוספס של הלהקה). משהו בצליל השתנה עם הגעתה, המכלול השתפר ולמרות שהמהפכה המוזיקלית שנשענה על תכנים אנטי-חברתיים בשני האלבומים הראשונים נמשכה, אני מאמין שנוכחותה של רונה ורד תרמה לריכוך ול"החלקה בגרון" ההכרחיים כל כך להצלחה.

המוות די בטוח, הוא אורב בפינה

לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה

לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

אחרי האלבום השני הלכה העשייה המוסיקלית של הלהקה והתמעטה. ורק בשנת 1988 התאחדה הלהקה לשלוש הופעות במועדון "זמן אמיתי", האיחוד שנחל הצלחה ותועד על גבי אלבום אך לא היה לו המשך.

היו עוד ניסיונות להחייאה של הלהקה: אלבום מהודר שכלל את שני האלבומים הקודמים עם אלבום שלישי שכלל שירים נדירים שלא הופיעו עד אז, סיבוב הופעות בשנת 2004 ובשנת 2011 במועדון ה"בארבי" ואלבום אולפן בשנת 2015

הקליק בהופעה במסגרת פסטיבל "עצמאי בשטח", רגבים, 2012. מימין לשמאל: עובד אפרת, עודד פרח, דני דותן, אלי אברמוב ז"ל. תמונה מאתר וויקיפדיה

.

אבל כעת, לאחר מותו מסרטן של המתופף ז'אן-ז'אק גולדברג ב-2006 ושל אלי אברמוב ב-24 בנובמבר 2015 ממחלה קשה, אני חושש שהגיעה העת להדליק נר לזכרם ואולי גם לזכרה של להקת הקליק.

ווידאו של "הקליק" בהופעה במועדון "זמן אמיתי", אוקטובר 198

@}—}—     —{—{@

אל תדליקו לי נר

הקליק

מילים: דני דותן

לחן: אלי אברמוב

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

 

את מה שכתבתם כדאי לכם למחוק

צוחק מי שצחק – אני רוצה לצחוק

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

 

לא צריך שתכתבו הספדים

אין לאן ללכת, אל תכינו בגדים

את הזר שקניתם תנו לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

 

המוות די בטוח, הוא אורב בפינה

לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה

לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער

 

לא צריך לנחם אבלים

נימוס מחייב לדעת כללים

דמעות שהכנתם תנו לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

 

המוות די בטוח, הוא אורב בפינה

לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה

לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר

לא צריך שתדליקו לי נר

 

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. נוגה ונהדר מולי, הקליק היו כל כך טובים שפחות שמתי לב
    למלל מרב שהמוזיקה שלהם טובה, אז טוב (ועצוב) לקרוא
    את המילים שהבאת לנו.
    אכן הם חידשו משהו שלא היה בארץ לפני.
    יהי זכרם ברוך.

  2. ההשוואה לקובי פוגעת בול, אדם שחי בהכחשה אבסולוטית
    (דקסטר ערן כתב זאת בצדק),
    ההבדל היחיד לדעתי הוא שהקליק כתבו זאת מתוך עצב עמוק
    ואצל קובי זו אי הידיעה וההכחשה שכושר המשחק סופו להתפוגג
    מה שגורם לו סבל עצום אל אף עושרו הכספי
    בריאאנט עני בידע בהבנה
    שלהודות שאתה לא טוב יביא אותך לשלווה,
    לא תודה בזאת תמשיך לסבול (למרות שכל ילד בן 6 רואה שהוא
    הורס את קבוצתו ולא פוגע),
    תודה רבה מולי על הכתבה הטובה,
    שילוב של מוזיקה וספורט הוכח כדבר מאד מוצלח פה באתר.

  3. אני, שחייתי את כל חייה הבוגרים בארה"ב החמצתי עולם שלם בישראל. היו לי חיים מאושרים בארה"ב אבל העולם האמריקאי שחייתי בו אינו תחליף לעולם הישראלי שהחמצתי. אני מדבר על תרבות, מוסיקה, זמר, פוליטיקה, וסתם חיי יום-יום. רק עם הספורט אין לי כלל בעייה שחייתי עם האמריקאי במקום הישראלי. לא היתה לי ברירה, וקבלתי את גורלי ללא רחמים עצמיים. ניסיתי תמיד להסתכל על החיוב שבחיי במקום השלילה. אבל בכל זמן שאני קורא כאן מאמר כזה הלב שוב נחמץ שאני ישראלי גזעי בנפשי, שחסר לו כל כך הרבה ידע במה שהיה בישראל ב-55 השנים האחרונות שביקורי קיץ קבועים לא הספיקו למלא.
    כיף של מאמר עם שיר נוגה, והקשר לקובי ולפליקנס נשמע טבעי ולא FORCED!
    תודה מולי

  4. מזכיר את ימי הפינגווין העליזים 🙂
    שם הכרתי את אשתי הראשונה ועקב צירוף מקרים מוזר שם גם התחתנו (הרבה שנים אחרי, קראו למקום הבזוקה או משהו…)
    תודה על הפוסט

  5. מצויין, תודה.
    הפוסט עשה לי משהו בלב, קצת קשה להסביר, על תקופה יפה שהייתה והרבה זיכרונות.
    הקליק היו משהו אחר וטוב, היו השראה ללהקות טובות אחרות שבאו בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. תור הזהב של המוזיקה שלנו, לפחות לטעמי.
    נחמד לראות את עידן הטרום סמארטפונים – הקהל מתאמץ בהופעות ומדליק מצית 😉

  6. תודה גיא קטונתי הכבוד למולי
    תודה דינגו (על אף שאני חולק על דעתך הרמה פה גבוהה מאד)
    דינגו אתה זכור לי לטובה בכתיבתך רגע, רגע,
    יתכן שגם פה אני מגזים וקלישאתי ואתה לא כותב מי יודע מה
    באמת לא זוכר אך מה זה חשוב, תודה על כנותך דינגו.
    גיא אתה תמיד מורשה להכל,

  7. ברץ ימי הפינגויין העליזים, כולם דיברו על שהם שם
    כי מי שלא לא בעיניינים וכנראה חלק שיקרו
    ואני לא הייתי למרות שהכרתי אנשים רבים שהלכו
    אלא בגילגול אחר אחרי שקם ונפל והחליף בעלים
    אולי שם התחילה מחאה מסוימת או סתם שיכר וסם קל,
    המקום יצר הד של מיתולוגי
    בני עשירים רקדו עם עמוד בטון
    ובנות שנראו טוב רקדו עם מטאטא (לא מכשפות)
    להביע מחאה ולמרוד במוסכמות.
    והנה אני מודה שיקרתי בזמנו שהייתי שם כביכול גם שלא הייתי
    בשביל להיות מקובל יותר, כשהייתי מאד צעיר.
    כמובן שטעיתי ואני מודה בזאת,
    בוא נראה אתכם חוץ מגיא ועוד כמה מודים בטעות,
    לא צריך להדליק לטיפשות שלי בצעירותי נר
    היה גם חלק יותר חכם.

  8. תודה רבה .מאחד שלא הכיר את השיר.אני חושב שהפליקנס צריכים לזרוק את העונה לפח.ההבנה שזה לא הסגל שאיתו יביאו אליפות ולכן אין סיבה להריץ אותו תעשה להם טוב.(ואולי יקבלו בחירה גבוהה עם החתמות סבירות ואז יהיה על מה לדבר)…

  9. מולי תודה רבה על הפוסט הלירי שלך.
    כשהקליל יצאו אנחנו היינו ילדים ביסודי בקיבוץ. היינו פשוט בשוק, לא הבנו מה זה הסגנון הזה, מזה האיפור הזה, ולמה הם חוזרים על ה "אינקווי אינקווי" (בשיר אינקובטור).
    הפטרנו "משוגעים" וזהו. לקח לנו שנים להבין את האוונגארד של הלהקה הזו

  10. מולי, הפוסטים שלך שונים, מיוחדים וכ"כ יפים (הפוסט על ישמעאל היה נפלא!).
    הכרתי את השיר אבל מעולם לא התעמקתי במילים שלו עד היום. אהבתי את ההקבלה לשחקנים/

כתיבת תגובה

סגירת תפריט