מיאמי היט-יומן אליפות (2): שינוי צורה/רועי ויינברג

כל הסטט' נכונות ל-30.11, ולא כוללות משחקה האחרון של מיאמי מול בוסטון.

אין חדש תחת השמש במיאמי. הקבוצה מנצחת (7 ניצחונות ב-10 המשחקים האחרונים), דווין וויד ממשיך להיות סקורר יעיל, חסן וויטסייד עם כמעט 5 חסימות במשחק (דיברנו על זה מספיק ביומן הקודם), לואל דנג נחלש ממשחק למשחק, הספסל משתפר, והקבוצה מתגבשת. נכון לעכשיו, המצב טוב מאוד.

בוש. מרווח את המגרש.

למרות זאת, יש שינוי אחד שאפשר לשים לב אליו בסאות' ביץ'. כריס בוש הופך בהדרגה משחקן המטרה שהיה בצבע (ששימש גם כנשק מרחוק) לשחקן שכל תכליתו ההתקפית היא לרווח את המשחק, כחלק מפילוסופית ה-Pace and Space הידועה של ספולסטרה. וכשהוא עושה את זה, וקולע 18 נקודות במשחק, זה משפר את כל משחק ההתקפה של ההיט.

נכון, מאז שבוש הגיע למיאמי הוא שימש כשחקן שמרווח את המשחק, אבל רובן המוחלט של זריקותיו באו מתחת לסל. כשהוא שיחק כסנטר, לא הייתה לו ברירה. עכשיו המצב שונה. בממוצע, הוא לוקח זריקות במרחק של 15.3 פיט מהסל. דווין וויד, גוראן דראגיץ', ג'סטיס ווינסלו, לואל דנג וטיילר ג'ונסון, כולם גארדים/סמול פורוורדים, זורקים ממרחק קרוב יותר. זה התפקיד של הדינוזאור עבור מיאמי. תראו את תרשים הזריקות שלו:

shotchart_chris_bosh_2015

עכשיו, לשם השוואה, תראו את תרשים הזריקות שלו מ-2014/15 (מפורט בהרבה, כי ב-2014/15 הוא שיחק 44 משחקים ולא 14, הכמות ששיחק עד היום ב-2015/16):

אפשר לראות שמרכז הכובד של הזריקות של בוש נע לכיוון רחוק יותר מהסל, והפאוור פורוורד המגוון עדיין קולע בצרורות. החסרון המרכזי של זה הוא שבוש לא מצליח לייצר שלשות לבד (בדומה לכמעט כל שחקן בגובה 2.11 בליגה), ותלוי בעיקר במסירות של אחרים, מה שימשיך לקרות בקרוב (קאץ'-אנד-שוטים ממסירות של דראגיץ' צריך להיות משהו שקורה כמה וכמה פעמים במשחק).

היתרון של שינוי הצורה הזה עצום. לצד כך שבוש לומד, בהדרגה, לשחק לצד וויטסייד, הוא יוכל לשחק גם לצד ג'וש מקרוברטס, שלאחר שלא שיחק מאז דצמבר 2014 בהדרגה חוזר לכושר מלפני הפציעה. מקרוברטס הוא אחד מהמוסרים הטובים ביותר בין הפאוור פורוורדים והסנטרים בליגה, ואחד מהגבוהים החכמים ביותר, עם יד טובה מרחוק. קו קדמי של בוש לצד מקרוברטס יוכל לסדר למיאמי חמישייה חכמה שפותחת שטחים רבים על המגרש, דבר חשוב לקבוצה שמוציאה, באופן יחסי, לא מעט מסירות אחרי חדירות (ב-41.1% מהפעמים בהם שחקנים של מיאמי חדרו לצבע עם הכדור הם מסרו אותו במקום לזרוק, הנתון הגבוה ביותר בליגה).

לצד זאת, זה משנה את כל ההכנה ההגנתית של היריבות. כשכריס בוש מוציא את השומר שלו איתו, יהיה קשה לשחקן שמגן עליו להכנס בחזרה לצבע ולהספיק לגבות את השומר של כל אחד מהגארדים האקספולסיביים של מיאמי, ויש לא מעט כאלו (טיילר ג'ונסון, ג'רלד גרין, דווין וויד). זה משפיע כבר עכשיו, ובהמשך העונה יצור הרבה מאוד נקודות למיאמי. ועם ההתקפה החלשה של הקבוצה (מקום 26 בכמות נקודות למשחק), זה יתרום משמעותית.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. כריס בוש תמיד הרגיש נוח יותר בזריקה מחצי מרחק מאשר להתלכלך תחת הסל.
    במצב שנוצר במיאמי, רוב הגארדים הם קודם חדירה ורק לאחר מכן זריקה מרחוק. כלומרת פה היתרונות שלו באים לידי ביטוי, כפי שרשמת, שהוא מרווח את המשחק עבור החדירה (והוצאה לקליעה).
    בנוסף, כפי שציינת, הוא עבר לשחק חזרה ב-4 (סטרץ' 4) כאשר וויטסייד משחק בפנים, לוקח ריבאונדים ועושה "נקודות זבל".
    היצרון הוא שהפיק נ'רול של מיאמי עם 2 אופציות: קליעה מרחוק של בוש או האלי הופ לוויטסייד שמתגלגל פנימה.
    אני מקווה שהברכיים של וויד יחזיקו מעמד והוא ימשיך להתקיף את הסל ולא להעדיף את זריקת ה-LONG 2 שהשתמש בה הרבה בקריירה (כאילו מעדיף זאת על השלשה).

  2. רועי, אני רואה היום את הבעייה הראשית של ההיט עם הפוינט גארד גורן. הוא בינתיים אכזבה עצומה. מעדיף את צ'אלמרס

    1. ברור מנחם!!! האירופאי החיוור הזה היה הבלחה חד פעמית בפיניקס. לא ברור למה הם וויתרו על צ'אלמרס שהוא חיית משחק, ווינר ומגן מצויין

        1. אימצתי את הכינוי של מנחם. לשם שינוי גם אני פחות מאמין שרכזים אירופאים ב-NBA (מלבד מרצ'וליניס האגדי), הם פשוט לא מצליחים להסתדר עם האתלטיות ועם היצירת נקודות

    2. הוא לא שחקן שאמור לפרוח כסקנד גארד, והוא לא הובא בשביל זה. הוא יפרח כשוויד יצטרך לנוח כמה משחקים (וזה יקרה), והוא יהיה המוביל כדור המרכזי.

      אין יותר מדי לבנות עליו עכשיו, למרות שאני מקווה שיתחיל לעשות הרבה יותר תנועה בלי הכדור (שזה משהו שצ'למרס הצטיין בו), ורק יפתח את משחק ההתקפה של מיאמי. התיאום בינו ובין וויד לא מסתדר, נכון לעכשיו.

      1. משחק ההתקפה של שניהם די זהה, ושניהם יוצרים וצריכים את הכדור בידיים (אם כי וייד טוב יותר במשחק החיתוכים), אבל מה לעשות שוייד טוב בעשרות מונים מדראגיץ' (שטוב רק בנבחרת סלובניה)

  3. ררועי, אני רואה היום את הבעייה הראשית של ההיט עם הפוינט גארד גורן. הוא בינתיים אכזבה עצומה. מעדיף את צ'אלמרס

    1. בטח שרואים את הפריחה של צ'אלמרס בממפיס בתור האיש השישי היעיל והטוב שלה, תענוג גדול לראות את בוש שבהתקפה נהנה באזור המחיה שלו ובכלל יש לו שילוב נפלא עם וויטסייד .
      אגב מנחם בצד הפיזיולוגי הפציעה של בוש זו תופעה שיכולה לחזור על עצמה?? מה הסיכונים שהוא נוטל על עצמו והשלכות לעתיד כאשר הוא משחק כרגע??. אם בכלל יש כאלה… (עלה לי בהקשר של דרק רוז וסיפור העין שלו)

  4. חובה לציין שבוש גם מסתדר נהדר עם ווייטסייד גם בצד ההגנתי –
    ה-9.1 הרב' למשחק שהוא לוקח העונה (הכי הרבה שלו מאז הגיע למיאמי) מאפשרים לווייטסייד להתמקד בנסיונות החסימה,
    ובוש הוא עדיין אחד מהגבוהים ששומרים הכי טוב על פיק אנד רול.

    כך שבוש/וייטסייד הם כרגע אחד מצמדי הגבוהים הכי דינמיים בליגה – במיוחד בהגנה.

    עכשיו כל שנשאר למיאמי זה לפתור את חידת ווייד/אירופאי חיוור פנים…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט