בין עמיר לב לפורזינגיס – בעקבות הדיסהרמוניה / דובי עופר

בטיולנו האחרון אל נאות הפורזינגיס, עברנו בטבע הארצישראלי הטבעי והמלאכותי, הכרנו עצי אורן ולמדנו איך מגיעים אל ה-MSG מיער יתיר, ולמה לבנאדם שפוי יש רצון לעשות כן.

הפעם נעבור בברים אפלוליים, נקשיב למוזיקה לא מוכרת, נטייל על חוף הים עם כריס אייזיק ונסיים, כרגיל, בקו הדק שבין הפורזינגיס ליופי.

נתחיל במקום שבו נוהג להתחיל כל פטריוט וכל אדם שמונחה ע"י אהבת המולדת, או אהבת משהו באופן אובססיבי. הכוונה היא, כמובן, להגדרת מי איתנו ומי לצרינו. אז צרינו הפעם הם כל מי שחושבים שעמיר לב איננו שר אלא נוער (נוער מנוקד בסגול, או בשני עם שתי הנקודות אחת ליד השניה), ומשוכנעים שהגיטרה שלו לא מכוונת. אותם אוהבי מוזיקה שכל כך מחפשים יופי והרמוניה שמוזמנים ללכת לבכות מהתרגשות על קליידרמן. אז מאלה ניפרד עכשיו, וניפגש לקראת הסוף, בשיר של כריס אייזיק. מוזמנים לדלג גם מי שמצאו תכנים לא פטריוטיים אצל זאב טנא. לא אומר שהתייחסות אליו תופיע הפעם, אלא רק שציפור נפשם עלולה להיפגע בטעות, וציפורים אני אוהב ולא רוצה לראות נפצעות בגללי.

ציפור הנפש

ולאלה שנשארו, בואו נתחיל.

את עמיר לב אני אוהב בערך 15 שנה. עמיר לב, לידיעת הרוחצים, הוא זמר, כותב, מלחין ומנגן על גיטרה. איך הוא לעומת נגנים איכותיים אחרים אין לי מושג. יכול להיות שהוא בעל יכולת בסיסית, קול מחורבן והגיטרה שלו אכן לא מכוונת, כפי שטוען ידידי מוריה. בהחלט יתכן. הוא בטוח לא הנדריקס ולא דוד ד'אור. הנה, תקשיבו לו בהופעה חיה:

הוא לא רץ על הגיטרה ולא עושה דברים מטורפים עם הקול. האמת, אין לו קול בכלל. אבל המיתרים שלו עושים נעים כשהוא פורט, והוא כן יודע לשיר. כשעמיר לב שר, מרגישים משהו בלב. וכשהוא כותב אז מרגישים, אם מקשיבים.

כי כשהוא רוצה להסביר למישהי שהוא לא מרגיש טוב, אבל שלא תדאג כי זה זמני, הוא אומר לה:

"את יודעת, העצב בא ועוזב,

אבל עכשיו הוא בא".

 

ובשיר שש שעות הוא רוצה להגיד שלא את כל האנשים הוא אוהב, ומרגיש קצת יוצא דופן בגלל זה, אז הוא מתפלא:

"הכי מוזר, שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

גם בעיניי לא כולם מוצאים חן, אבל אני הייתי אומר לו לעצור אותה! ואז תעשה לי דג זהב ותתן לי משאלות.


ב"פעם בחיים" הוא אומר לה שהוא לא בטוח שאני מוכן למחויבות –

"את ראית את הבית אני את הכביש".

בעיניי זה מקסים.

יש לעמיר לב גם שירים על יחסים, וניצול עובדים, ועל כאב ואהבה ושמחה, ושיתופי פעולה מקסימים לאוזן. כשהוא נפגש עם ברי סחרוף זה כזה יופי שאפשר רק לחייך:

אז למה אני אוהב את עמיר לב?

כי הוא בא לי טוב באוזן, והוא מחבר מילים בצורה מיוחדת שמביעה רגש ומצייר סצינות אנושיות כמו שאף אחד לא. אני אוהב את עמיר לב כי הוא מיוחד, שונה וכי הוא אוהב אדם ורואה אדם. אבל בעיקר כי הוא לא הרמוני וקולח וזורם כמו מים ודבש…


 

ועכשיו הפורזינגיס. תראו, הניקס הם בשבילי הדבר בשלושים השנים האחרונות, עוד לפני שחגגתי עשרה אביבים במאי 85'. למה, כי ככה. כי התחלתי לאהוב אותם אז, ומאז כל פעם שאני רואה "KNICKS" אני רוצה שהם ינצחו, ולא משנה כמה קטנים הסיכויים.

שלושים שנה עם קבוצה אחת מוביל לזה שאני מתייחס אליהם קצת כמו הורה שרואה את הילדים שלו גדלים ומתפתחים, הולכים אל הצבא ולאוניברסיטה ואחר כך מתחתנים.

אני אוהב אותם גם אם הם שמנים כמו קרי, לא סטף, עבריינים כמו ספריוול, אגוצנטרים אנטיפטים כמו אתם יודעים מי או סתם חסרי כישרון כמו כל השאר. מודה, אני בעיקר אוהב אותם כשהם פרחחים מגניבים כמו הניינטיז ניקס, אבל מהדוגמה ההיא כבר לא עושים ואת התבנית זרקנו.

אני אוהב אותם כמו אבא כי הם ילדים, ואבא אוהב את הילדים שלו כי הם הילדים שלו, ולא משנה אם הם כל מה שאמרתי.

ספריוול. אוהבים אותם גם כשהם כאלה.

זה לא אומר שאני לא שמח כשמגיע איזה פורזינגיס. פורזינגוד, כמו שקוראים לו האוהדים.

הפורזינגיס הוא בשום אופן לא חינני. מי שמסתכל על השתיים עשרים הזה זז על המגרש, לא רואה הרמוניה יוצאת דופן כמו אצל הבייבי פייס מהמפרץ או קלאסיות מופלאה שכל כך מתבקש לאהוב.

להיפך, הרבה יותר מתבקש להגיד על הפורזינגיס שהוא ארטרופוד, פרוק רגליים כמו איזה עכביש או חרק. אחרת, אם אין לו שפע מפרקים במקומות מוזרים, איך אפשר להסביר את מה שהוא עושה על המגרש:


אבל זה לא זה. הפורזינגיס זה משהו, כמו שהיינו אומרים פעם אבל דייויד בואי וא-הא, כי הוא ממש רוצה את זה! והוא מתלהב, והוא מגניב, ובזכות כל אלה מחייך הלב לראות אותו, וגורם להרגיש שהעתיד שלנו הוא לא רק כרמלו אני ואין בלתי אנטוני, אלא גם תקווה.

דייויד בואי זה משהו!

אז עמיר לב מרגש כי הוא אמיתי, ומקורי ויפה, והפורזינגיס מרגש כי הוא מתלהב ומגניב ומשקיע ונותן תקווה. ושניהם יחד מוכיחים שלא תמיד ההרמוני, הקלאסי והמושלם הם הכי הכי.

לפעמים הכי הכי זה מה שגורם לנו להרגיש טוב בלב.

ואם זה לא מצדיק זאב טנא לסיום, אל תקראו לי כי אני לא מגיע מערד רק בשביל זה.

 

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  1. אמרתי את זה בעבר ואומר זאת שוב: הפורנזיקס דומה לbeaker מהחבובות.
    וכן, עמיר לב נהדר עם הקפה שחור והסיגריות והעצב בקול שלו.

  2. בהיותי בור מוחלט בכל הנוגע למוסיקה, ההיכרות של עם עבודתו של עמיר לב לא קיימת.
    אחרי שהקשבתי למוסיקה שבפוסט, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא טום ווייטס. ולא רק בגלל החספוס, בגלל שיש לי את הרושם שהוא ניכן בכשרון הנדיר של לגרום למאזין להאמין לו.
    אז אני אתעל את דורון,
    ואודה על יופי של פוסט.

  3. פורזינגיס מזכיר לי מאד את טוני קוקוץ', מגוון מאד, עם יכולות סנטר גבוהות משל קוקוץ' (הוא גם גבוה יותר…..), יש לו פוטנציאל להיות שחקן מרכזי בליגה.

    1. אבל זאב טנא יודע בדיוק מיהו ומהו, ומה שהוא זה בדיוק מה שהוא רוצה להיות.
      הניקס חושבים שהם קבוצת NBA ומנסים להיות יותר טובים ממה שהם

      1. ומה הוא רוצה להיות ? אבא של במבה של "אסם" (קרטל מזון שבשיטות מאפיה הביא לחיסולה של רשת "פיקנטי" שעודדה מחירי במבה ומוצרים אחרים שווים לכל נפש, למשל שקית במבה ב 1 ש"ח) ?

        אם הכיבוש משחית, הוא משחית גם באגף הקמעונאות.

  4. נראה לי שאתה ואני, מבחינה מוזיקלית, לא על אותו דף.

    אבל כשכותבים בצורה כזו, באיכות כזו, באדיבות כזו ובאהבה כזו, זה עושה לי חשק לאוורר אמיתות ישנות ולבדוק את ההמלצה.

    לא יאומן כיצד לאתר שעוסק בכדורסל התקבצו כותבים מופלאים שכאלה. הופס זה המקום שאליו אני נכנס לא רק כדי להתעדכן בליגה (ולראות קליווג'ים נאים) אלא כדי להזריק את המנה היומית של טקסטים מעולים, שמגיעים מכל קצווי קשת הישראלים והגילאים. זה אחושילי אינקקרדיבל (גיא! מומי!!!).

    1. מזמן לא חייכתי ככה מתגובה. תודה רבה!
      לא יודע מתי הפסקת לחבב או להקשיב לעמיר לב, אבל באמת יש בו יופי שבעיניי יש רק בו.

      ובנוגע לאתר, הקרדיט למנחם שנותן לנו את היד החופשית, המסגרת והתמיכה, ולאוסף הכותבים שהתאסף כאן מכל הקצוות.

      1. לגמרי הקרדיט למנחם.

        בסדיר למדנו ש"פעם אחת מקרה, פעם שניה צירוף מקרים, פעם שלישית – מגמה".

        לפי זה בהופס יש מגמה כפול חמישים ולכן אין שאלה בכלל. אני אפילו לא בטוח שהוא התכוון לזה, כיוון לזה או ציפה לזה.

        לכן אומרים אצלנו בשכונה (יעני אצלי במקלחת): less is more

  5. דובלט, תזכור מי אמר – פורוזיגניס הוא ולא אחר יהיה רוקי השנה והשחקן הטוב מהמחזור הזה. את זה אני מצלם ושומר כי עוד שנתיים יבוא ההיסטוריון הבן של ההיסטוריון ( אני מדבר על קיי ולא על ביבי למרות דרגת אמינות זהה) ויגיד שהוא זיהה אותו…

  6. דובי שתדע שאני אשכרה מתחיל לסמפט את הניקס, וזה לא קרה לי מאז ימי לטרל ספריוול (או כמו שאני מכיר אותו "האיש בעל תשע הריאות"). מאמר נאה מאוד על זמר נאה מאוד על שחקן נאה מאוד. ואם כבר יום חופשי בהופס, אוסיף שני סנט שלא קשורים וקצת קשורים.

    https://www.youtube.com/watch?v=weFxKPsYTf4

  7. עמיר לב לא נופל מאף גיטריסט טוב בישראל, ולראייה סולו הגיטרה שלו בשיר "חבק אותי". הקישור מתוך אלבום ההופעה שלו בבארבי:
    https://www.youtube.com/watch?v=12-nu35WKok

    לדעתי זהו אחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר שהוקלטו אי פעם כאן כמו, לדוגמה, האלבום "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" של פורטיס וסחרוף.

  8. דובי, צירפת שתי אהבות גדולות שלי לפוסט מתוק של געגוע. אני ניקסי מהניינטיז וגרופי של עמיר לב כבר עשר שנים. שתי האהבות האילו יודעות לסובב לך את הלב ולדקור אותו בנקודת הגעגוע. או בלשונו של רבינו- לעשות אותך שבור לב. תודה רבה

  9. "עבד של חברת שמירה קיבל אותי בכניסה,
    קשור לדלת, חי לפי שעה,
    הסיגריות הזולות שלו הסתכלו עלי מהחולצה,
    "אדוני", הוא אמר, "בבקשה". (עמיר לב, קנטינה)

    שיחקת אותה עם החיבור שעשית בין הכדורסל לאנושיות. תודה

    1. זה שיר חובה לכל אחד.
      המשך קורותיו של העולה החדש שמופיע בשיר "ותינוק":
      חלומות ושקרים 
      מהבית בנצרת לא רואים את הים 
      פועל מנקה או שומר 
      אפילו את המתים קוברים בצד

  10. דובי – מסכים אתך לחלוטין. עמיר לב הוא הניקס.
    מישהו עושה משהו על פני 15 שנים . לא ידאג לעשות את זה היטב?

    אגב, ניסיתי לשמוע את הקליפים, ואכן התחלתי את הראשון. הגיטרה היתה מכוונת. קצת רעשי חריקה ממיתר הבס, אבל ניחה. ואז הוא התחיל לשיר, והוא לא היה בסולם… ז"א הוא לא היה רחוק, אבל הספיק בשבילי לקפוץ לסוף השיר לראות שהוא עדיין לא נחת על הפיטץ' הנכון ולסגור אותו לחלוטין.

    הקיצר , זה זמר חפפן. אין פאנדומנטלס. בדיוק כמו הניקס. וכנראה שמשהו במבנה האישיות שלך אומר לך ללכת אחרי החוסר שלמות והחפפנות.

    אם תרצה לפתוח את זה הלאה תכתוב לנו למה.

    1. אתה מבין, אני לא שומע את החפפנות והזיוף שאתה שומע. אני שומע את המילים והמנגינה ובעיניי זה יופי.
      מה רע בלאהוב את מה שבעיניך הוא יפה?

      1. דובי . בשבילי, אם המוסיקה חורקת אני לא אגיע לטקסטים מלחתיכלה

        אנשים שומעים מוסיקה בסדר הזה:
        א. הפיטץ'
        ב. הקצב
        ג. המלודיה
        ד. ההרמוניה
        ה. … המילים.

        אני מאד רגיש לכיוונון. וכמוני גם האינדסטרי. עד שעמיר לב לא יתחיל לשיר דרך PITCHER (מכשיר דיגיטלי שמסדר את הדברים האלו למי שלא פיתח אוזן. ) הוא ישאר בקהלים קטנים. לי הוא עושה כאב ראש שזה תגובה לא רצונית שלי לדיסהרמוניה מוסיקלית.

        אבל לך יש אוזן פחות רגישה. לך על זה.

    2. יא גנוב, מוזיקה ושירה זה לא תחרות ביצועים, זה אומנות.
      התרגלת מדי לשיעמום האוסטרלי שלא מסוגל לייצר אומנות כי הכל אצלכם טוב מדי ואין סבל, אז נשארים עם דברים שטחיים כמו תחרות אכילת גללי קנגורו ובדיחות קואלות.

  11. פוסט יפה.

    חיצונית הפורזינגיס מזכיר לי את אריק מונטרוס.
    בביצועים הוא מזכיר לי מעין הכלאה של דטלף שרמפף וריק סמיתס.
    מעין ריק סמיתס נייד יותר או לחילופין שרמפף שמתחו אותו לגובה של סמיתס.

    1. זה נכון. הוא באמת מזכיר את שרמפף. והניקס מתחילים להזכיר קבוצה. אבל לצערי לעולם לא יחזרו להיות הקסם שהיו בניינטיז. הקבוצה ההיא הייתה התגלמות הלחימה וכיאה ללוחמים גדולים באמת- הפסידה. לא היה לה כישרון( חוץ מיואינג) אבל היה לה לב.

  12. דובי, עשית טוב עם עמיר לב. עשית טוב מאוד.
    הפשטות של עמיר לב מצליחה לחבר את כל העצב של העולם לאיזה סכהכל אופטימי. אצל עמיר הגיטרה אומרת את מה שהמילים אומרות, את מה שהלחן אומר ואת מה שהנדנוד הכבד של עמיר על הבמה אומר. הכל מתלכד.
    כשאני שומע אותו לוחץ החוצה "קרוב קרוב שאי אפשר לזוז", אני מתמלא עצב ושמחה ולשניה אחת אני עוצם עיניים ומצליח להאמין שיש עוד סיכוי למקום הזה.

  13. עמיר לב ענק מדהים ונכנס ללב בכל שיר,
    איזה מזל שהזכרת לי אותו,
    קשהלהאמין אבל ראיתי סטיקר על אוטו לפני שנים
    משהו כמו אמיר לב האמיתי היחידי,
    (זה בדיוק הפוך מזמר שמחפש קהל ובעל סטיקרים לאוטו
    הכי רחוק מהמיינסטרים שאפשר)
    קשה להשוות אותו, ההשוואה של גיא לתומס וויטס טובה.

  14. אשך קרע אותי עם התשובה המוחצת לעידו
    עידו אם היית שומע אותו בהופעה ומרגיש את האנרגיה שלו
    היית הופך את דעתך.
    ברור שלא כולם יואבו אותו אך מי שכן תמיד יהיה מאוהב
    באנרגיה בשירה ובמילים.
    כשאני שומע אותו הוא נוגה צמרירי עדין מחוספס עמוק עצוב
    טיפה אופטימי ופשוט מיד מזדהה עם כל מה שהוא מעביר.

  15. דובי ריגשת מאד ואין לי מילים להעביר את האנרגיה שיצרה והקרינה
    הכתבה עלי ועל הרבה אחרים.
    עמיר לב דובי והמגיבים פשוט מדהימים.
    רב תודות.

  16. אנא הזכירו אותו מידי פעם
    יש אנשים שהמוזיקה לא תמיד הכי מסודרת אצלם
    ולבושתם הם שוכחים לשמוע יוצרים ענקים ונוגים כמו עמיר לב
    שהייתי ממש רוצה לזכור את קיומו תמיד.

  17. השיר חבק אותי שאמנון מביא ותינוק הם שירים שלמאזין חדש
    יהיה קל להתחבר לעמיר לב האגדה.
    והנ שיר מדהים הכי אחד הכי טובים של.. האירים
    אנא אל תנסו להבין את המילים אלא לחשוב ולדמיין את מה שבא לכם.
    מרגש https://www.youtube.com/watch?v=f3O1Ap41ptU

  18. פוסט יפיפה.

    מודה שחשבתי מיד שון בראדלי כשראיתי את הפורזינגיס אבל הוא הולך להיות אחלה שחקן.

    אין כמו לקרוא על אהבה עיוורת לקבוצה (מי כמוני יודע….)
    כל הכבוד!

  19. פוסט מצוין.
    אין על שילוב של מוזיקה וכדורסל.
    לגבי עמיר לב או מוזיקה בכלל אני חושב שהדבר הכי חשוב זה רגש לא משנה אם זה אהבה, כאב, כעס או דיכאון או שמחה.
    לגבי זאב טנא אני צעיר, אז הכרתי אותו רק בגלל שהתארח באלבום האחרון של אביב גדג' אם מישהו כאן שמע עליו.
    https://www.youtube.com/watch?v=sbnrEPtWXzE

  20. פוסט משובח.
    אוהב את עמיר לב,
    ואת הפירוש שנתת לשיריו.
    השירים האהובים עליי הם אוקטובר ובלפור 9.
    ביירות של טנא שיר חזק, כמו שאר השירים מואלס עם באשר המופלא.

    סחטיין עליך יא דובי

    1. קליפ של כריס איציק עם אחת הנשים היפות בעולם (ואם בנו של דריל דיקסון!)
      פוסט מקסים עם שורה תחתונה ראויה וחכמה, למרות שמר לב הוא לא כוס התה שלי (בעוד מר לאב הוא כן 🙂 ).

        1. זה פשוט נובע מכך שהגעתי לגיל שכבר לא שמים לב לפרטים חשובים.ומשום מה מתחילת הכתבה נכנס לי לראש עמיר בניון ואפילו לא שמתי לב שכתבת בכל מקום עמיר לב.
          איך אומרים זה לא אתה זה אני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט