משהו חדש מתחיל – פריוויו שיקגו בולס 2015/16 / יונתן שגב

אני יודע מה עשיתם בעונה האחרונה ובכלל:

אולם ביתי: היונייטד סנטר הכיל בעונה שעברה 875,091 אוהדים ב-41 משחקים – שמהווים בממוצע 21,343 איש – הפרוסים על 20,917 מקומות (תכולה של 102%). מה קרה? נצטופף קצת.

למי שיש ספק כלשהו, זה כמובן תופס את פסגת הדירוג של כל קבוצות הליגה מבחינת קהל.

 

מאזן בעונה החולפת: 50-32, מקום שלישי במזרח.

בסיבוב הראשון הבולס פגשה את מילווקי הצעירה והנאיבית וניצלה זאת כדי לעבור עם 4-2.

לאחר מכן באה הסדרה מול הקאבס, שם לברון היה גדול על הקבוצה שהפסידה באותה תוצאה (4-2).

 

תקציר הפרקים הקודמים:

החלטתי ללכת רחוק להיסטוריה, מקווה שזה לא ישעמם אתכם. לדעתי זה חשוב להבין כיצד הקבוצה הזאת נבנתה. *למי שאין כוח להיסטוריה הזו, מומלץ לדלג לסיקור של שנת 2014-15 ולהמשיך משם*.

1999-2004: עידן פוסט ג'ורדן

 

הסיפור שלנו מתחיל בסוף שנת 1999, כשג'ורדן פרש באופן סופי מהבולס ופיפן עזב אף הוא. הקבוצה נשארה עם סגל חלש ביותר, כשאלטון בראנד וחצי טוני קוקוץ' מובילים את הקבוצה ל-17 ניצחונות בלבד. אף אחד לא השלים 80 משחקים ואפילו 70 פרט לבראנד, ואפשר להגיד שהיה כאוס בתחילת עידן פוסט ג'ורדן.

אבל זה לא מה שחשוב כאן, או לפחות לא בדיעבד. מה שכן חשוב הוא שחקן לבן, בינוני, ששיחק שלוש שנים בעמדת ה-SG של שיקגו בדיוק בשנים הללו. שמו היה פרד הויברג. עוד שחקן שחשוב לבולס הנוכחית, אם כי פחות בהרבה הוא בי ג'יי אמסטרונג – הסוכן של דריק רוז (וגם של דריימונד גרין).

בכל מקרה, אותו העידן ששמו הנכון יהיה "פוסט-ג'ורדן" (ואני לא מדבר על הפוסט אפ לצערי), כלל קבוצות טובות פחות וטובות פחות וגם חילופים בהנהלה, כשג'רי קראוס פרש ותפס את מקומו ג'ון פאקסון, המשמש כ-GM עד היום. 

 

2004-2008: יוצרים בסיס צעיר שישמש אותנו להמשך

 

 

בהמשך באו כמה שחקנים צעירים וחביבים עד מאוד כלואל דנג, בן גורדון ואנדרס נוצ'יוני הארגנטינאי, בנוסף לטייסון צ'נדלר שנבחר כמה שנים לפני כן, מה שהספיק להפסד לוויזארדס ב-6 משחקים בעונת 2004-05, למרות יתרון ביתיות (דומה מאוד ל-9 שנים אחר כך).    

גם בשנה שלאחר מכן היה תסריט דומה, רק שהפעם – אחרי שאדי קארי ואנטוניו דיוויס הועזבו – הבולס סיימו במקום השביעי במזרח, והפסידו בסדרה של שישה משחקים לאלופה שבדרך (מיאמי). 

הבולס החליטו לנקום במיאמי בשנה הבאה (אולי זאת הייתה ההחלטה שלהם לשנה החדשה) ואכן העיפו את ההיט – האלופה היוצאת – בסוויפ מהדהד, כשהבולס עם יתרון הביתיות (סיימו במקום השלישי במזרח עם מאזן של 49-33). לאחר מכן הם פגשו את הפיסטונס, כשהבולס מגלמים את מילווקי של השנה והפיסטונס את הבולס כשהסדרה נגמרת ב- 2-4 לדטרויט, אחרי שהבוכנות כבר הובילו 3-0.

העונה שלאחר מכן נפתחה בכמה שערוריות תקשורתיות, פיטורי המאמן דאז – סקוט סקיילס – וטררארם שלם.

היה גם טרייד גדול בו הבולס נפרדו מבן וואלאס קשישא, ג'ו סמית' באסטיסא (בחירה מס' 1, מחזיק בשיא הקבוצות שבהן עבר, 12, עם שלושה שחקנים נוספים),  ואדריאן גריפין – עוזר המאמן הנוכחיסטא – ובחירת דראפט בסיבוב השניסטא. הם קיבלו בתמורה את דרו גודן, סדריק סימון, לארי הודג'ס ושאנון בראון. אף אחד מהם לא שיחק בקבוצה בפלייאוף שלאחר מכן. 

בכל מקרה, הקבוצה הזאת לא חתכה את החרדל, וסיימה את העונה ב-33-49, במקום ה-11 במזרח וה-9 (הקבוצה בעלת המאזן ה-9 הכי גרוע בליגה) בלוטרי. 

 

2008-2011: עידן דריק רוז הבריא

מסתבר, שהחרדל הלא-חתוך הציל לשוורים את השנים שלאחר מכן – עם 1.7% לקבל את הבחירה ה-1, אף אחד מאוהדי הבולס לא דמיין בכלל אופציה שכזו. לכן, כולם כבר חשבו שיהיה איזה די ג'יי אוגוסטין או עם קצת מזל את אריק גורדון. אבל, אתם יודעים, לגורל תוכניות משלו וכך גם למחשב שהחליף את כדורי הפינג פונג והבולס קיבלו את הבחירה הראשונה. 

הבולס חשבו פעמיים אך לא יותר מכך, ועטו על הרכז השיקגואי במקור – דריק רוז – במקום מפציצן הקולג' מייקל ביזלי. נראה היה שדווקא ביזלי הוא הבחירה ההגיונית יותר, אך לא בפער גדול מידי (משהו כמו וויגינס ופארקר של השנה שעברה – אף אחד לא היה נופל מהכיסא עם הקאבס היו לוקחים את פארקר), ולמרות זאת למה?

ובכן, ראשית כל, הקבוצה הייתה צריכה מאוד פוינט גארד. היה את נואה ב-5, בן גורדון ב-2, לואל דנג ב-3 וטיירוס תומאס ב-4 (עבר בטרייד תמורת למרכוס אולדריג' ביום דראפט 2006). שנית, אין ספק שתעודת לידתו של רוז – שעליה כתוב Born in Chicago ללא ספק עזרה. 

בכל מקרה, כאן התחיל עידן השגשוג של השוורים. די רוז נתן עונת רוקי סולידית +, כשהממוצעים שלו עומדים על 17-4-6 והוא מוביל את הבולס לפלייאוף עם מאזן מאוזן של 41 ניצ' והפ' ולוקח את תואר רוקי העונה. רוז, ובעיקר בן גורדון וג'ואקים נואה העמיסו את השוורים על גבם ולקחו את בוסטון לטיול לגיהינום ובחזרה בסדרה מטורפת של 7 משחקים ו-7 הארכות, שנתנה הרבה תקוות לעתיד לבולס, אף על פי שהם הפסידו את סדרה זו.

בעונה שלאחר מכן – 2009/10 – נשאר בסיס די דומה פחות בן גורדון ות'אבו ספולושה, ועוד טאג' גיבסון שנתן עונת רוקי מפתיעה וטובה. הבולס סיימו באותו המאזן את העונה הזו, 41-41, כשרוז עושה קפיצת מדרגה צפויה ונבחר לאול-סטאר. הפעם הקבוצה פגשה את לברון ג'יימס והקאבס שלו – במה שתהיה יריבות ארוכת שנים של הסופרסטאר עם המועדון – אבל אפילו 27 נק' ו-7 אס' של רכז השנה השנייה שלנו לא הספיקו כשהקבוצה הפסידה ב-5 משחקים. אולי בגלל לברון וה-31-9-8 שלו + 2.4 חסימות. 

השינוי המשמעותי בקיץ, פרט להחתמתו של הלא-כוכב-בשום-ובאופן-קרלוס-בוזר, היה שכירתו של תום ת'יבודו לאימון הקבוצה. ביחד עם סגנון ההגנה הקשוח של המאמן ושיפורו הנוסף של ה-MVP הנכנס, דרק רוז וכמו כן גם שיפור הצוות המסיע עם שחקנים כגון קייל קורבר, רוני ברואר ועומאר אשיק (טוב… וגם קית' בוגאנס) הקבוצה דהרה לעונה נפלאה של 62-20, כך שהמקום הראשון בליגה הובטח, וכל מה שהיה צריך לעשות כדי לנקום בלברון (שבינתיים עבר למיאמי) הוא לעבור שתי סדרות פלייאוף.

את זה הבולס עשו בלי בעיה, אבל נפלו למיאמי בסדרה הרבה יותר חד צדדית מהמצופה שנגמרה בתוצאה 4-1, בעיקר בזכות יכולת נהדרת של ג'יימס וההיט בהגנה על רוז.

בכל מקרה, הבולס המאוכזבים הגיעו לשנה שלאחר מכן חזקים אפילו יותר, כשלמדו להסתדר ללא רוז, שסיים את העונה המקוצרת של 66 המשחקים עם 39 כאלו, ואף על פי כן שיקגו סיימו במאזן של 50-16. 

העונה הפציענית (על המשקל של 'חולנית') של "פודיני" נגמרה בבום גדול וברצועה צולבת בריאה אחת פחות שנקרעה לקראת סוף המשחק הראשון של הסיבוב הראשון נגד פילדלפיה. התקוות של הבולס לאליפות תמו לעת הזאת כשהקבוצה התפרקה מנטאלית לחלוטין ללא המנהיג שלה והפסידה את 4 המשחקים האחרונים.

 

2012-2014: עידן רוז הפצוע

 

רוז לא חזר לאורך כל העונה שלאחר מכן – 2012-13 – ואף על פי כן הקבוצה הפגינה את הקשיחות המפורסמת שלה בהגנה וכך הצליחה להגיע לפלייאוף עם מאזן של 45-37, למרות דיבורים על טאנקינג וההתקפה השלישית מהסוף בכל הליגה.

השחקן שהתגלה בפעם הראשונה בעונה הזו היה ג'ימי באטלר – אז רק עוד שחקן ספסל הקולע שלשות ומביא אנרגיות והגנה, ששותף בכל 82 המשחקים. 

בכל מקרה, הקבוצה ניצחה בסדרה הפכפכה במיוחד את ברוקלין נטס האפורה (תרתי משמע) ב-7 משחקים כולל משחק שביעי בחוץ, רק כדי לפגוש את לברון ולהקתו (וויד על התופים, בוש זמרת הרקע ולברון הסולן) ולהפסיד לה 4-1, פעם נוספת. אבל מה זה משנה, בשנה הבאה נהיה עם רוז הגדול ונוכל לחתוך לג'יימס את החרדל. 

 

 מה אתם אומרים? יותר טוב ככדורסלן או כראפר. אני אומר כ-GM.

אז זהו שלא.

אף על פי הייפ מאוד גדול לחזרה של רוז, או אולי בגלל ההייפ, הרכז קרע את המיניסקוס וסיים עונה נוספת. פעם נוספת הקבוצה של הבולס הפגינה נחישות וסיימה במקום הרביעי במזרח עם מאזן של 48-34. נתון מעניין הוא שההגנה הייתה במקום הראשון בליגה ואילו ההתקפה הייתה במקום הראשון, מהסוף.

הקבוצה גם הביאה את מייק דאנליבי ג'וניור באוף סיזן. למה אני אומר את זה? כדי להראות לכם שהקבוצה שאנו מכירים כיום מתחילה לאט לאט להיבנות. 

אגב, הבולס סיימו עם יתרון הביתיות על-אף ניסיון טאנקינג מוצהר הפעם, כשהקבוצה הטרידה (מלשון טרייד) את לואל דנג לקליבלנד איפושהו בינואר תמורת פוסטר של אנדרו ביינום, מיץ תפוזים וכמה בחירות דראפט. 

הפעם הקבוצה התפרקה מנטלית-טוטאלית בפלייאוף והפסידה 4-1 לוויזארדס, כשהיא מפסידה את כל שלושה משחקי הבית שהיו לה בסדרה.

מה שכן מעודד הוא השיפור העקבי של ג'ימי באטלר, שנהפך לחלק משמעותי כשהוא פותח בכל המשחקים בהם הוא לוקח חלק ומציג סטטיסטיקות של 13 חיצים, 5 קרשים ו-2 גניבות.

מי שהיה הכוכב האמיתי הוא ג'ו נואה – שחקן ההגנה של אותה העונה – שנתן את השנה הטובה ביותר בקריירה שלו עד אותה העת ואף נבחר לשחקן ההגנה וסיים במקום הרביעי במירוץ לתואר ה-MVP.

 

2014-15: עונת מעבר 

בקיץ הקבוצה החליטה לשנות כיוון. הוחלט על לחתוך בשיטת האמנסטי את קרלוס בוזר ולהביא במקומו את כרמלו אנטוני שמסיים חוזה. 

אחרי שכרמלו סירב, הקבוצה ניסתה להביא את קווין לאב בטרייד וכמעט וויתרה על ג'ימי באטלר, מה שלמזלנו לא קרה. במקום זאת הובא הפורוורד/סנטר הספרדי פאו גאסול, ועוד פורוורד ספרדי העונה לשם ניקולא מירוטיץ' וביחד עם השיפור של באטלר, העונה הטובה של נואה והחזרה של רוז, נראה שראשות המזרח זו מטרה ריאלית לשוורים.

הקבוצה החלה את העונה בצורה טובה, כשהיא מנצלת לוח משחקים קל כדי לעלות למאזן 7-2. אחרי זה בא רצף הרבה פחות טוב של משחקים שהוריד את הקבוצה למאזן לא משביע רצון של 11-8.

לאחר מכן באה תקופה נהדרת נוספת של שני הפסדים בלבד ב-15 משחקים עם הגנה חזקה שהפילה לשיקגו את הקרשים (ריבאונדים), מה שהעלה את הבולס למאזן טוב מאוד של 24-10.

המטוטלת נמשכה, וב-15 המשחקים הבאים המאזן של הקבוצה עמד על 5 ניצ' ו-10 הפסדים. משחקים אלו התאפיינו בנגרות מדופלמת עם 42% מהשדה בלבד, כשלצד ניצחונות מרשימים על גולדן סטייט וס"א, באו הפסדים מטופשים לאורלנדו וללייקרס. עד עתה עומדים על 29-20.

אנחנו ממשיכים להיזרק מצד לצד עם תקופה טובה נוספת של 7-2 (ארבעה ניצחונות רצופים עד האול סטאר, מאזן 36-22), בה ראינו פעם נוספת הגנה נהדרת כולל משחקים של 71 ו-72 נק' ספיגה (ממילווקי וניו אורלינס בהתאמה). הבעיה הייתה, שבאותו משחק עם מילווקי, רוז נתן את משחקו הגרוע ביותר השנה עם 8 נק' ו-1 מ-13(!)  מהשדה, ולא ברור מה קרה שם, אך באותם הימים קיבלנו הודעה שהוא קרע את המיניסקוס.

לא זו בלבד שהפציעה של רוז גררה את הבולס מטה, אלא שבעקבותיה באו עוד חדשות רעות לאוהדי השוורים – גם ג'ימי באטלר נפצע והיה צפוי להיעדר תקופת זמן של בין 3 ל-5 שבועות. רוז בינתיים החליט להוציא חלק מהמיניסקוס ולא לתקנו, מה שאמר בעצם שהוא יחזור לפלייאוף ואולי גם לסיום של העונה הסדירה.

שתי הפציעות הללו כמובן גררו את הבולס שאולה – מהפציעה של רוז עד לחזרתו של באטלר הקבוצה ניצחה 6 משחקים בלבד מתוך 14 אפשריים כשאפילו בשביל לנצח את פילדלפיה החבר'ה הזדקקו לתוספת זמן.

את החלק האחרון של העונה הסדירה הקבוצה סיימה חזק ובסטייל כשהיא מנצחת 8 מ-11 המשחקים האחרונים שלה כולל פעם אחת את טורונטו – יריבתה על המקום השלישי ועוד פעם נוספת על אותה הטורונטו כשבאטלר היה פצוע.

בסך הכל זה מביא אותנו למאזן 50-32 ומקום שלישי במזרח.

לדעתי, הבעיה המרכזית של הבולס בעונה החולפת, פרט לכמות פציעות רצינית של רוז, באטלר, נואה ועוד, הייתה האיש האחרון שציינו. מכל "הרביעייה הגדולה" – רוז, באטלר, גאסול ונואה – שעליהם הקבוצה בנתה, נואה איכזב עד מאוד בעונה ובפלייאוף בפרט, כשנפל בכל הקטגוריות הסטטיסטיות שידועות לאנשים שהם לא אנליטים, פרט לאיבודי כדור.

בכל מקרה, מה שהיה די מפתיע בעונה האחרונה – וכנראה היה הדבר שמנע מהבולס להגיע לתוצאות טובות יותר הייתה ההגנה. סימן ההיכר של שיקגו מאז הגעתו של תום ת'יבודו זל"ל (זכרונו לא לברכה, השחקנים טוענים שהוא זלל את כל האוכל) כבר לא היה כה בולט כשהקבוצה סיימה רק במקום התשיעי לעומת מקום ראשון עד שלישי בכל שאר העונות.

בגל מקרה, כפי שכבר ציינתי (יותר מפעם אחת – צריך למלא כמעט 2,000 מילה עד השלב הזה במשהו) הקבוצה סיימה במקום השלישי במזרח אחרי סיומת חזקה במאבק על מדליית הארד – שנתן התמודדות מול מילווקי חסרת הניסיון במקום וושינגטון האנרגטית לה הבולס הפסידה רק שנה קודם לכן – נגד הראפטורס ו-וושינגטון עצמה.

כך שיקגו הגיעה לפלייאוף, לסדרה נגד הבאקס, כשרוז, שחזר רק כמה משחקים לפני כן מציג יכולת טובה מאוד. למרות שני משחקים ראשונים מותחים בהם היה קשה לקבוצתי האהודה, היא השיגה שני ניצחונות בבית ועוד ניצחון נוסף בביתה של מילווקי. התוצאה 3-0, למקרה שנכנס בכם התקף פתאומי של בעיות קשב וריכוז. גמור?

לא אם תשאלו את הבאקס שניצחו את שני המשחקים הבאים והלחיצו את כל אילנוי שכנתם.

למרות זאת, דאנליבי הרגיע את (עיר) הרוחות עם הופעה נהדרת בה 'הוציא' – בעיקר מנטאלית, אך גם מעשית במקרה של ג'יאניס – מהמשחק גם את מייקל קארטר וויליאמס וגם את ג'יאניס אנטטקונמפו, מה שגרם לניצחון מועך של הבולס – 120-66 והתקדמות לשלב הבא נגד… לברון וקליבלנד שלו, ששיחקה ללא לאב ועם חצי קיירי אירווינג.

אין צורך לספר ממש על הסדרה הזאת, אבל בכל זאת למי שפספס – הסדרה נפתחה בגנבת הביתיות מצד שיקגו, ואחרי שלושה משחקים ובאזר ביטר מדהים של רוז שהקפיץ את היונייטד סנטר התוצאה עמדה על 2-1 לשיקגו (היי, אני לא צריך אפילו תירוץ כדי לשתול את הסרטון למטה, ועדיין אני מתרץ. איזה איש מקסים אני).

 

 

הלברונר'ס לא נשארו חייבים, ובאזר ביטר של ג'יימס במשחק הבא הוציא כל רוח ממפרשי שיקגו ובכך סיים מעשית את דרכה בפלייאוף. אחרי כן באו שני ניצחונות שהורידו את הגיליוטינה על העונה של הבולס באופן סופי.

אגב, זו הפעם ה-4 מתוך שש העונות האחרונות בהן הבולס הולכים הביתה אחרי סדרה עם ג'יימס. 'just sayin.

 

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון:

הגיעו: בובי פורטיס (בחירה 22 בדראפט),כריסטיאנו פליסיו (רוקי מברזיל), פרד הויברג.

נשארו: כולם, עם יוצא מן הכלל.

עזבו/הועזבו: טום ת'יבודו, היוצא מן הכלל של 'נשארו'.

מאמן: פרד הויברג, מאמן רוקי המגיע מאויווה סטייט, שם מאזנו עמד על 115-56.

על הסחורה החדשה: 

נראה ששיקגו לא עשו הרבה בקיץ. זה נכון רק למראית העין. אמנם הם באמת לא הביאו שחקנים רבים ואיך אומרים אחינו בכדורגל "השתוללו עם הרכש" כמו בקיץ הקודם למשל, אך איני יכול לחשוב על שינוי משמעותי יותר מהשינוי שהנהלת הקבוצה עשתה.

אני לא מדבר על בובי פורטיס כמובן – בחירה טובה מאוד, שיכול לתרום כבר העונה 10 דק' מהספסל ובנוסף נותן שקט להנהלה לעשות טרייד הכרחי על טאג' גיבסון – אלא על פרד הויברג.

בשנים האחרונות, אמנם כלפי חוץ נראה היה שזו הקבוצה של דריק רוז, אך לדעתי, זו לא האמת ואולי אפילו רחוק ממנה. לעניות דעתי, הקבוצה הייתה בחמש השנים האחרונות קודם כל קבוצה שנבנתה בצלמו של טום ת'יבודו (עבת בשר, ולא מלאה בשחקנים יפים במיוחד).

 

 

הדבר הראשון שקבוצותיו של ת'יבודו נודעו בו – עוד כשהיה אסיסטנט קואץ' אצל הדוק (לא שלנו) – היא ההגנה הקשוחה וההשתלטות המוחלטת בנושא הריבאונד. בנוסף, הוא האמין בקצב משחק איטי יחסית, מה שעזר גם לייצב את ההגנה.

כשמדברים על תכונותיו של המאמן מחוץ למשחק (אני בכוונה לא אומר 'מגרש' כי במגרש מתאמנים) נראה שהוא מאמן קשוח, דורש הרבה ועם זאת מגן על שחקניו.

הוא ידוע כאחד מהמאמנים עם סגנון האימון השוחק ביותר, כשאחד החסרונות הבולטים שלו כמאמן הוא הפציעות הרבות של השחקנים תחתיו, כשרוז הוא הדוגמא הבולטת כמובן. "הקצב" כמעט תמיד מעמיד לפחות שחקן אחד ברשימת המובילים בדקות משחק, וזאת בנוסף לאימוניו המפרכים. נראה גם שהוא קצת מיושן – גם בסגנון אימונו וגם בהתנהגותו.

לאורך השנה האחרונה היינו יכולים לראות איך ת'יבס איבד את השליטה על הקבוצה ואפילו לא דרך חדר ההלבשה – הקבוצה סיימה במקום התשיעי בלבד בכמות נק' ספיגה, במקום ה-11 בספיגה ל-100 פוזשנים (defensive rating) וגם שלישית בריבאונד (זה דווקא טוב, אף על פי שעל הנייר זאת לא התקדמות משמעותית ממה שמאמן אחר היה מפיק מאותו הסגל).

ת'יבודו הוא מאמן שגורם לך רצון לקפוץ מהגג הקרוב כשרואים את הסטים שלו בהתקפה. עם זאת, אתה רוצה לטפס חזרה לגג כשאתה רואה איך השחקנים שומרים תחתיו. אז כיצד הקבוצה הייתה כמעט שווה בין ההתקפה להגנה? היהפוך נמר חברבורותיו ות'יבודו פניו?

אני יכול לחשוב על שתי סיבות מרכזיות לזה; ראשית כל, ברור שחומר השחקנים היה שונה וכנראה שההיחלשות של נואה הייתה משמעותית בפן הזה. שנית, נראה שת'יבודו היה גורם פחות מרכזי בקבוצה, ואולי הסגנון החדש נבע דווקא מעוזריו ומשחקניו של בן ה-57.

עכשיו, אנא קחו כל מה שכתבתי כאן על ת'יבודו ותהפכו אותו, תשקשקו קצת, תצלחתו יפה יפה והנה הגשתם לאיל שני מנה של פרד הויברג.

פרד הויברג הוא מאמן מודרני, עם אורנטצייה יותר התקפית מהגנתית שחולה על סטרץ' 4's וגם חובב סמול בול לא קטן.

רוב הסיכויים שנראה הרבה את ניקולא מירוטיץ' ודאג מקדרמוט – שני שחקנים שדי הוחבאו (בעיקר מקדרמוט) ע"י ת'יבודו בגלל הרוקיפוביה הידועה שלו.

פרד הויברג, 42, פרש רק ב-2005 וב-2010 התמנה למאמן של הקולג' בו שיחק 4 שנים בצעירותו – איווה סטייט. בחמישייה שלו אף שחקן לא עבר את גובה 9'6 (2.06), כשהיה בקבוצה רק שחקן אחד המוגדר כשחקן ציר (לפי basketball refernce).  אפשר לראות שהקבוצה השתמשה הרבה בזריקות לשלוש, למרות אחוזי שתיים גבוהים במיוחד (726 שלשות לעומת 1247 זריקות לשתיים למרות 36% לשלוש ו-54% לשתיים – למצקצקים ביניכם, אני יודע שזה אותו אחוז אפקטיבי, ועדיין זריקות לשתיים עדיפות אם ישנם אותם האחוזים).

נחזור שנייה לת'יבודו.

ת'יבודו, כמו סקוט ברוקס ורבים אחרים, לפחות לדעתי, הוא מאמן שטוב מאוד בלייצר קונדנטרית – אך כשזה מגיע ללקחת את הצעת הנוסף קדימה – הוא לא האיש המתאים.

וכאן נכנס הויברג לתמונה.

בניגוד לת'יבודו – שגם בלי רוז ידע לצבור את ה-45 ניצ' – אני מאמין שהעונה הזו תוכל להסתיים או בסקנדל או בפסטיבל.  או בעונה נהדרת – שאולי בסופה גם סוף סוף נדיח את הנמסיס לברון ג'יימס – או בעונה שתסתיים בפיטורים/במקומות 6-8 והדחה מוקדמת.

אני לא רואה אמצע, מכיוון שיש הרבה מאוד דברים שיכולים להשתבש/לפרוח בסגנון המשחק של סמול בול + הרבה זריקות לשלוש. מחד גיסא, הסגנון של הויברג הוא סגנון שיותר מתאים לקונדנטורית בימינו (ע"ע גולדן סטייט), אך אם הוא נכשל, נוצרת קבוצה בינונית כמו הדוגמאות הנ"ל:

פיניקס, למרות מחסור זועק לשמיים בקלעי שלשות היא סיימה את העונה במקום ה-10 בזריקות ל-3 ובמקום ה-20 בלבד באחוזים לשלוש.  דנבר שסתם לא ברור מה קורה שם, סיימה את העונה במקום ה-12 בזריקות, אבל רק במקום ה-28 באחוזים. שלא לדבר על פילדלפיה שסיימה שישית בזריקות ולפני האחרונה באחוזים.

אז מה יקרה בדיוק עם הקבוצה תחת הויברג? אינני יודע, אך זה יגמר בקצב מהיר בהרבה מזה של ת'יבודו (נואה נמצא בסכנת הכחדה), הרבה יותר זריקות מאחורי הקשת (נואה נמצא בסכנת הכחדה) ופחות דגש על הגנה.

פרד הויברג כשחקן הבולס. אז הוא לא חווה הצלחה מרובה כל כך.

זה מוביל אותי לסעיף הבא:

 

אני (לא) יודע מה תעשו בעונה הקרובה:

נראה היה שהקיץ הלך די טוב לשחקני הבולס;

פאו גאסול נתן טורניר חלומי ביורובאסקט, והוא הגיב לכך שהודיעו לו שהוא יהיה צריך לזרוק יותר זריקות מבחוץ בשנה הבאה ב-6 מ-7 לשלוש. דריק רוז הגיע פעם ראשונה זה 3 שנים בריא לקיץ והתאמן עם מאמנו – רוב מקלגהאן – במשך הקיץ וקיבל ממנו ומווסטברוק שבחים רבים. אני יכול רק להניח שג'ימי באטלר המשיך להתקדם, אף על פי שנכנס לו רעיון לראש של להיות רכז. בקיצים הקודמים באטלר אמר שמי שעזר לו הרבה היה אדריאן גריפין – עוזר המאמן – שגם השנה נמצא שם ואני מניח שיעזור לבאטלר להמשיך ולהתקדם בעיקר ביצירת מצבים לעצמו. נקווה שעוד שחקנים התאמנו ונחו כמו שצריך בקיץ.

רגע, תנו לי לנסח מחדש: נראה היה שהקיץ לא יכול היה להיות גרוע יותר עבור שחקני הבולס:

פאו גאסול נשחק עד דק בטורניר היורובאסקט כשהגוף בן ה-35 שלו שיחק 9 משחקים אינטנסיביים ב-15 ימים בלבד וכך נהיה שעד סוף ספטמבר הוא עדיין מתרוצץ על הפארקט. דריק רוז הואשם ואף הוגש נגדו כתב אישום באונס חברתו לשעבר ובנוסף לכול הוא נפצע בארובת העין, והתחיל לפזר שטויות במדיה (ממש נמאס לי ממנו ומההתנהגות המעצבנת, אבל אני פשוט לא יכול "לעזוב" את השחקן הזה ואת הבולס, איני יודע למה). ג'ימי באטלר גילה בפעם הראשונה את המדיה ובנוסף קיבל את החוזה שהוא רצה, כך שהפוטנציאל למוטיבציה ירודה ועיסוק בשטויות גדל פלאים. דאנליבי נפצע ל-8-10 שבועות, טאג' גיבסון רוצה לפתוח כבר שנה שלישית ברציפות ובנוסף הוא פצוע וכנראה לא ישתתף במחנה האימונים וניקולא מירוטיץ' שיחק באותם המשחקים כמו גאסול. 

פעם נוספת אנחנו רואים כאן שני תסריטים מאוד מנוגדים, כשיש סיכוי לא קטן שיתברר שאחד מהם גם יהיה זה שלפיו השחקנים יריצו את המופע. בכל מקרה, יהיה מאוד מעניין השנה בסוכה של השוורים. 

דברים שנרצה לראות השנה; קודם כל שיפור של רוז מהפארקט ובעיקר מהשלשה – 40 ו-28 אחוז בהתאמה זה מעט מדי. גם 3.2 איבודים זה יותר מדי ביחס לכך שהרכז שיחק רק 30 דקות. בגזרת גאסול, נרצה לראות יכולת יורובאסקט מהפאוור פורוורד/ סנטר. צריך שפאו ימשיך לקחת כמות זריקות גבוהה מחצי מרחק והלאה וכמו כן, גם שלשות לא צריכות להיות מילה גסה.

בנוסף לכך, יש סיכוי גדול מאוד שנראה את נואה מתחיל מהספסל או אפילו מועבר בטרייד במהלך העונה. השחקן – שהיה מושלם לשיטה של ת'יבודו – פחות משתלב עם סגנון האימון של פרד הויברג ולכן יכול מאוד להיות שההנהלה תעדיף לתת למאמן קרדיט בנושא, אם החוזה של הסנטר יהיה שכיר כמובן.

עוד בעיה שעלתה בשנה האחרונה היא מי הוא המנהיג של שיקגו. לפרקים זה נראה כמו באטלר ולפרקים אחרים – כמו בפלייאוף – זה נראה כמו רוז. האמת, נראה שבאטלר בכושרו הנוכחי צריך לקחת פיקוד, אבל בכל מקרה חשוב מאוד להחליט מי יהיה הגו טו גאי בעיר הרוחות – באטלר או רוז.

נקודה קריטית נוספת היא הספסל והצוות המסייע. בימים האחרונים נתקבלה ידיעה שדאנליבי ג'וניור ישב בחוץ ב-8-10 שבועות הראשונים של העונה, מה שגורם לשחקנים כדאג מקדרמונט, טוני סנל וניקולא מירוטיץ' משנה תוקף – לפחות בחלק הראשון של העונה.

בסך הכל, הספסל – שלדעתי ימנה את השחקנים הבאים: ארון ברוקס, קירק היינריך, טוני סנל, דאג מקדרמונט, טאג' גיבסון, בובי פורטיס וג'ואקים נואה – יהיה מאוד משמעותי, בעיקר בגלל כוח קליעה מבחוץ קטלני ביותר – בטח אם מושיבים את מירוטיץ' על הספסל במקום נואה (דבר שמאוד יכול לקרות) – קיים עליו, בדומתם של ארון ברוקס, דאג מקדרמונט, קירק היינריך וטוני סנל שאלו כולם שחקנים שיודעים את העבודה – לקבור את העור מדאון טאון.

החמישייה – אחת מהמאוזנות בליגה – שתמנה את דריק רוז, ג'ימי באטלר, מייק דאנליבי ג'וניור (סנל מקדרמונט או היינריך צפויים להחליף אותו עד שיחזור), ניקולא מירוטיץ' ופאו גאסול, מייצרת איזון בין משחק פנים (בעיקר גאסול), למשחק חוץ (רוז ובאטלר), לשחקנים שפשוט יודעים לקלוע את הזריקה הפנויה כמו דאנליבי ומירוטיץ' – שגם יכול להיות הדבק של ההתקפה.  

עוד נקודה חשובה שניגע בה עכשיו בהרחבה היא סוגיית טאג' גיבסון. נראה שלפאוור פורוורד האקספלוסיבי נמאס לחכות למקום בחמישייה – לו הוא מחכה מאז עונת הרוקי שם פתח ב-70 משחקים (2008-09). עד עתה גיבסון פתח רק ב- 49 משחקים מתוך 352 בהם שיחק, פרט לעונתו הראשונה. אולי הטרייד המוצע של זעפרני – קווין מרטין תמורת גיבסון – יעשה את העבודה.

יכול מאוד להיות שטרייד הוא רק עניין של זמן, מכיוון שאין ספק שהוא קדמי כוחני פותח כיום ברוב הקבוצות – בטח כאלו שמחוץ לפלייאוף. אם אכן יהיה כזה טרייד – רצוי להביא שחקן עם קליעה מבחוץ שיחזק את עמדות הכנפיים ויוסיף עוד עומק שבמילא יש בסגל של פרד הויברג.

אבל בסופו של יום, לדעתי לפחות, העונה תוכרע על שלושה דברים:

קודם כל, על ההסתגלות של הסגל לפרד הויברג – על הכימיה שהוא יצליח ליצור, על היכולת שלו ליצור מיקשה אחת של שחקנים התעשה כרצונו ותשחק כסגנונו – סגנון שאם הקבוצה תצליח לבצע באופן מושלם אז היא תגיע לגבהים חדשים.

שנית, על הדבר הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=4GDYTm2uBE4

*הכנסתי את הסרטון הזה פעמים רבות, אז מי שצפה בו בוודאי זוכר.*

כלומר, על הזריקה של רוז – גם על האחוזים, ואם אפשר גם על המכניקה. אם המכניקה תשתפר, והוא יזרוק כמו שצריך זה יהיה שיפור משמעותי ומאוד מאוד קריטי עבור הבולס.

הדבר האחרון שעליו תקום ותיפול העונה של השיקגואים – והוא הוא הדבר העיקרי, אולי ביחד עם השיטה של הויברג – אלו הם היחסים של הורד ומשרתו, או שמא המשרת שמחזיק בידיו את הורד ושומרו בחיים. כלומר, על היחסים האישיים, על המגרש ויחסי השליטה בקבוצה של רוז ובאטלר.

 

אוהד שיקגו – מה הוא אומר? – תחזית אופטימית:

מה זאת השמחה הזאת? מה זאת התחושה המלהיבה הזאת?

סוף סוף נפטרנו מהקצב, רוז עבר קיץ בריא פעם ראשונה בשלוש השנים האחרונות.

הקבוצה רצה, מירוטיץ' הופך לסטרץ' פור במשרה מלאה, גאסול מראה יכולת כמו ביורובאסקט האחרון, רוז מזכיר נשכחות וחוזר לאולסטאר, באטלר צובר נקודות נוספות בכרטיס המשתפר המתמיד שלו והויברג מנצח על הכל ביד רמה והופך את התקפת שיקגו לאחת מהמאיימות ביותר בליגה.

הקבוצה מסיימת במאזן 57-25, במקום השני במזרח – אחרי קליבלנד כמובן.

בפלייאוף, הקבוצות נפגשות והבולס מצליחים לגנוב את הביתיות כל הדרך לניצחון מפתיע של 4-2 על סגל הכוכבים של קליבלנד – שכמובן חסר את קיירי/לאב/ורג'או/תומפסון (מחק את המיותר).

בגמר, שיקגו מפסידה למערבית המעדיפה שתעלה, רק אחרי פייט מכובד.

 

אוהד קליבלנד – מה הוא אומר? – תחזית פסימית:

מה זאת הקבוצה הזאת? מה זה האזור הזה?

רוז מסיים את העונה לרצועה מזדמנת, באטלר מראה שיש גבול לפוטנציאל של בחירה 30, גאסול מראה שהגיל לא פסח גם עליו, מירוטיץ' נראה כבד ואיטי מידי ל-NBA ונואה מועבר לפילדלפיה עבור פוסטר של אלן אייברסון וד"ר ג'יי שילמדו את הפוסטר של ביינום כדורסל + שלוש טרופיות לכולם (ביינום לא אהב את המיץ תפוזים – זה לילדים גדולים).

בנוסף לכל הקבוצה מאבדת את אחד הנכסים הגדולים ביותר שלה – הקהל – שמתחיל לשרוק בוז (במקום בולס).

הויברג רואה שה-NBA זה לא המכללות, מסיים את העונה במקום השישי עם מכתב פיטורים ומאזן 42-40, כשהקבוצה לבסוף חוטפת 4-1 מבזה ממיאמי והולכת הביתה עם הזנב בין הרגליים.

תאריך התפוגה של הקבוצה מגיע מוקדם מהצפוי והקבוצה מתפרקת והולכת לעידן נוסף של בנייה מחדש.

 

לאן יגיע? – כמאמן – פרד הויברג.

 

אוהד ניקס (שלא משנה לו כי הקבוצה במילא עמוק בצואה) – מה הוא אומר? – תחזית ריאלית:

מה אני אמור לומר עכשיו? כי אין לי מושג.

באמת מאוד קשה לנבא מה יקרה אם שיקגו. בסופו של דבר, אנחנו כנראה נראה רגעים של סקנדל ורגעים של פסטיבל. לפרקים הקבוצה תשחק נהדר ולפרקים נתגעגע לת'יבודו. 

אז ככה:

רוז משחק כ-60 משחקים ועושה מספרים דומים מאוד לעונה שעברה, עם שיפור קל לקליעה, באטלר ממשיך בשיפור שלו (אך בצורה יותר מתונה), נואה ממשיך בנסיגה שלו וגאסול נותן את ה-18 ו-11 שלו בכל ערב. הספסל מתפקד לא רע, כשגיבסון מועבר באמצע העונה בטרייד ומירוטיץ', מקדרמוט וסנל עושים קפיצה לעומת הנסיגה של ברוקס והיינריך.

הקבוצה מסיימת במקום הרביעי בסופו של דבר, עם מאזן של 49-33, עוברת שיחזור של הסדרה נגד מילווקי ומנצחת פעם נוספת – הפעם ב-7 משחקים – ופוגשת את קליבלנד בחצי הגמר שם היא מקבלת את הבעיטה הרגילה בתחת מהרגל של לברון ועפה ב-5 משחקים. 

פרד הויברג מראה שלקבוצה יש פוטנציאל, אבל עוד שנים ספורות בלבד לממשו לפני שהקבוצה צריכה לעשות טרנספורמציה נוספת (אני לא מאמין שכל עוד רוז ובאטלר יהיו בקבוצה באמת יהיה צורך בטנקינג). 

 

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. פריוויו מצוין תודה
    מעניין לדעת עוד כמה פציעות של רוז הבולס יסכימו לקבל לפני שהם ישלחו אותו לפילי לדאוג שהבן שלו חי טוב

  2. ההצהרה המטופשת – יותר ממטופשת; אידיוטית והורסת! – של דריק רוז מבלי שהתבקש שבתום החוזה הוא הולך לשוק החופשי, הרסה כל חלקה טובה בבולס. כשאתה משחק עם שחקן ראשי שאתה יודע שהוא מחכה להשתחרר, כל המבנה רעוע.
    לי לא זכור מקרה כזה בכל שנותי בכדורסל.
    שרוז לא חכם גדול ידעתי; אבל התהרה כזות ביום המדיה שנתיים לפני תום החוזה שלך?

    אני דווקא מחזיק מאד מהויברג. אהבתי אותו כשחקן לוחם וממושמע, והוא היה אחד המאמנים הצעירים המצליחים במכללות.

    אני מקווה שהוא ייתן דקות למקדרמוט וישתמש ברוטציה רחבה של 9-10 שחקנים, ואולי רוז יצליח לשחק במקום לשבת באזרחי יותר מאשר לשחק בשנתיים האחרונות.

      1. אני מנסה להבין למה כולם לפתע סונטים מרוז, הוא בן אדם שהיה עמוד השידרה וכל הארסנל ההתקפי שלה בגדול וכעת הוא אינו מסוגל לזה ואם זאת הוא יושב על חוזה כבד ביותר לקבוצה, אני חושב שגם בהנהלה פקסון ושות' לא אוהבים את העובדה הזו. ואין איש מאיתנו שבאמת יודע מה קורה שם מאחורי הקלעים ביונייטד סנטר, ומה רוז נאלץ לסבול מעצמו ומהסביבה המקצועית שלו. קצת רחמים על הבחור המסכן.(ואם לא קוראים לכם פקסון אז זה לא משנה כמה כסף הוא רואה בתלוש בסוף חודש)

  3. אם רק היה אפשר להעביר את רוז בטרייד…
    (קשה לי לראות GM טמבל מספיק בשביל לקחת את רוז.
    בעצם לא קשה לי, אבל סקרמנטו כבר החתימו "מקרה ראש" בעמדת הרכז…)

    פוסט נהדר, שלא מסתיר (וטוב שכך) שהכותב אוהד בכל רמ"ח איבריו את הקבוצה,
    ובו זמנית לא מתחמק מהעובדות (לברון…) ושומר על ניתוח מקצועי.
    כל הכבוד.

  4. מעניין אם אפקט הויברג יצור אפקט כמו אפקט קר
    מאמן צעיר וחדש שמביא שינוי לקבוצה תקועה עם פוטנציאל
    מסתמן שדרק רוז בדרך להיות השחקן הכי גרוע שנבחר ל MVP , הוא כל כל כך עולה על העצבים שלא יבחר לכלום יותר
    הוא בטח ימתין ל 110% אחוזי החלמה ויבצבץ בפברואר 2019
    שיקגו הייתה רחוקה סל אחד של לברון ( משחק 4 ) מלהיות בגמר הליגה. קשה להאמין שתשיג יותר מגמר מזרח

  5. אתה תמיד מצליח להעלות אצלי חיוך יונתן!

    קצת מוטה הפוסט אבל פרס בפנינו את הקישקעס של הקבוצה הזו שלצערי שוב תדרוך במקום אם כי כולי תקווה שלא.

    ושאלה אחרונה – שתיארת את הדור הצעיר של 2004-2008 בכוונה השמטת את קירק היינריך?

  6. יונתן חבל שלא הספקת לכלול התייחסות לפציעה האחרונה של רוז.
    זו אמנם פציעה לא חמורה, אבל כנראה תחייב אותו להתחיל את העונה עם מסיכה, ובטוח תגרום לו להיזהר.
    כששחקן בריא עובר פציעה קשה וחוזר, לכאורה לאותו סגנון חסר פחד, ואז נפצע שוב ושוב, כנראה משהו השתנה.
    אני צופה השפעה חזקה של הפציעה הנוכחית, למרות שרוז יחזור מהר, יצהיר שהכל בסדר והכל כרגיל ואין השפעה בכלל.
    זה כמובן בנוסף לעובדה שיחמיץ את מחנה האימון של תחילת השנה עם מאמן חדש.

    1. דובי זו פציעה בלתי משמעותית בעליל.
      אם יש משהו שאנחנו יודעים על רוז זה שהוא לא מפחד להיכנס פנימה לצבע, גם אם זה מסכן אותו. מרפק קטן לפנים לא ישנה את זה.
      מה שכן התביעה הקיץ וההתעסקות עם המשפט שעוד תמשיך להדהד ולרוץ כל העונה יכולה להעיב מאוד על היכולת שלו ועל הכימיה בקבוצה כולה

      1. זה מה שניסיתי להגיד, שזה כן משפיע.
        כתבתי על זה כאן כבר. רוז פחדן. הוא מנסה להסתיר, להתעלם, להראות שהכל בסדר וזה רק גורם לו להיכנס עם הראש יותר חזק, במקום לחשוב בהיגיון ולהתאים את המשחק ליכולות. נניח לפתח זריקה במקום לנסות להוכיח שהוא לא מפחד להיכנס.
        זוכר כמה זמן לקח לו לחזור מהפציעה הראשונה?
        הוא כל כך רצה לחזור "מושלם" ו"כרגיל", שמשך חודשים, חזר ואז נפצע שוב.
        זה לא שחקן שחזר כרגיל ולא מפחד.

        1. ופרצוף שבור רק יחמיר את זה.
          ההצהרות שלו יהפכו להיות יותר בוטות ובטוחות, שהכניסות לסל יהיו עוד יותר קמיקזיות והמשחק שלו עוד יותר מקובע.
          וכל זה בקבוצה עם שיטה חדשה ומאמן חדש.
          חכה ותראה.

  7. לדעתי העונה של שיקגו תקום ותיפול על פאו גאסול ועל הכימיה שלו עם באטלר ורוז. שנה שעברה, למרות שמבחינת סטטיסטיקה גאסול תרם לא מעט אבל התחושה לפחות שלי הייתה היא שהוא עדיין לא מחובר לקבוצה ולשחקנים. יכול להיות מאוד שזה בגלל תיבודו והשיטה שלו שלא הייתה מתאימה לגאסול. השנה גאסול אמור להיות חלק חיוני מהשיטה של שיקגו ואמור לספק להם את מניה חזקה בהתקפה שכל כך חסרה להם. הוא הוכיח בקיץ שכדורסל עדיין יש לו, הבעייה אצלו תמיד הייתה בבלוטת החשק. אם גאסול ירגיש כשחקן מוביל יוכל להיווצר טריו בשיקגו מאוד מעניין, כשדווקא רוז בעיניי הוא החוליה החלשה שם.

    דבר נוסף, אני לא מאמין גדול במירוטיץ' כשחקן פותח בטח כשלצד גאסול שהגנה אף פעם לא הייתה הצד החזק צריך מישהוא שיחפה עליו בהגנה. אני יודע שבשיקגו זה נחשב משהוא שאסור להגיד אבל טרייד על נואה וגיבסון בעד פאוור פותח טוב יהיה טרייד מצויין לשיקגו.

    לדעתי הם הקבוצה השנייה בטיבה במזרח ואם הכול יתחבר הם אפילו יכולים להעיף את קליבלנד בסדרה של הטוב מ7. אבל עם הבעיות הרבות של רוז, הפקק בעמדות הפנים והחולשה בעמדות החוץ צריך הרבה לקרות כדי שהם יעיפו את קליבלנד.

    1. יש כל כך הרבה סימני שאלה.
      באיזה מצב יהיה רוז, איך יהיה הקשר שלו עם הויברג, הגישה של באטלר, הבריאות של גאסול, איך הויברג יצליח להטמיע שיטה, שזה ממילא עניין שלוקח זמן…
      לא הייתי מציע להפיק ניבוי.
      יכול באותה מידה גם להתפורר.

  8. פוסט מרשים מאוד. להפיק משהו בהיקף כל כך , שיהיה מאורגן ואיכותי בכל החלקים, זה חתיכת הישג.
    מודה שקראתי בפעמיים. התחלתי בפתיחה ובסיום, שרלוונטיים לעונה, ואח"כ את החלק המרכזי, ההיסטורי.
    שני החלקים מצוינים.

  9. פריוויו מצוין שכתוב בקלילות ובהומור.
    מעניין באמת איך יראו עם המאמן החדש ואם יש להם בכלל את השחקנים בסגל בשביל לשחק מהיר יותר (אפילו רוז כבר הבין שעדיף לו להאט כי אין מי שירוץ איתו).
    לגבי גיבסון אני חייב להגיד שאני לא מבין את ההתעקשות על לפתוח. יש לו מה שצריך בשביל להיות מחליף מצויין בליגה אבל לא רואה אותו כשחקן פותח.
    טוני סנל הולך לשנת פריצה לדעתי

  10. כל עוד בקבוצה משחק רוז אז אין שום סיכוי לעשות משהו. מדהים אותי ששחקן שנפצע פעמיים פציעות רציניות במקום לשפר צדדים פחות חזקים אצלו כמו למשל הקליעה ממשיך לחשוב שמה שהוא עשה בעבר הוא יכול לעשות כעת. וגם אין סיכוי שהוא ייתן לבאטלר להיות הכוכב האמיתי של שיקגו. הכי טוב בשביל שיקגו שהוא יממש את האיום שלו וייצא מהחוזה שלו

  11. נואה התדרדר כמעט בכל פרמטר, מלבד איבודי הכדור….
    העלית חיוך על פני 🙂

    בנוסף, לא ידעתי שהם מקום ראשון בקהל. 102% ?? המאפיה עוד פעילה בשיקאגו ??

    תודה על הסקירה

    1. האופציה הזו הועלתה, אבל זה נראה ממש לא ריאלי. אני זוכר חבילה של גאסול, גיבסון, מקדרמוט, עוד כמה בחירות ואולי גם מירוטיץ׳.

  12. לטעמי מה שיקבע הכי הרבה לאן תלך העונה של הבולס הוא שני דברים:
    1.הוזכר כאן הרבה וזו היכולת של הויברג לעשות את המעבר מהקולג׳ים לליגה של הגדולים ולייצר לבולס משחק התקפי מגוון וניצול טוב יותר של הכלים העומדים לראשותו בצד הזה של המגרש.
    2.היכולת של נואה, הוא העוגן ההגנתי של הקבוצה הזו מתחת לסל ובאופן כללי שהוא במיטבו הוא הדבק המחבר שלה, אם נקבל יותר את נואה של 2012-2013 ופחות את נואה של השנתיים האחרונות הבולס בהחלט יכולים לגבור על הנמסיס (לברון) ולהגיע לגמר ה-nba

  13. יונתן תודה פריוויו מקיף מדוקדק וכיף לקריאה! ( טיפה ארוך אבל מעניין).
    אני מאמין בשיקגו אני מאמין שהשלישייה ( פאו, רוז ובאטלר) סוף סוף תתחבר. הבעיה הגדולה היא בעמדה 4 והשותף לפרו גסול שצריך לתרום בעיקר הגנה.
    אני צופה עונה טובה ומקווה שחסרת פציעות ואולי נפסיק לראות את לברון בגמר 0! ( שנה שעברה אם לא השלשה עם המזל אתם הייתם בגמר)

  14. בשיקגו חייבים להכניס את הספסל לעניינים (אפילו במחיר של הפסד) כי כאמור שחקניה המובילים מועדים לפציעות (רוז ונואה) וגיל (גאסול). לבולס יש ספסל שהוא יחסית עמוק וחייבים לנצל זאת.
    זה אכן נראה כי במהלך העונה יתבצע טרייד (כאשר נואה וגיבסון הם החשודים המידיים) על מנת להביא שחקן ב-3 או סקורר שיכול לתת נקודות מהספסל. אני חושב שכל עוד המנייה של גאסול בשיא, אולי כדי לעשות עליו טרייד כדי לקבל חבילה איכותית יותר. בכל זאת, גאסול מבוגר מאוד והנפילה תגיע בקרוב (ה-NBA זה לא המשחק הזה שאירופאים חיוורים, איטיים ולא אתלטים משחקים).
    גם שאלת המאמן תעמוד למבחן וכמה השחקנים "מאמינים" בו ובשיטה שלו.

  15. הבולס צריכים לעשות חושבים ולהחליט מה הם רוצים. כרגע יש להם קבוצת פליאוף סבירה שיכולה ביום טוב לגרד מקום שני ולהגיע לגמר המזרח החלש (יחד עם עוד 2-3 מועמדות).

    אם היא רוצה לשבור את תקרת הזכוכית הזאת, היא צריכה לעשות שינוי מהותי ולהביא שחקן פנים משמעותי ושחקן חוץ מצויין ולבנות טריו עם באטלר.
    אי אפשר לבנות על גאסול, טוב ככל שיהיה, הבחור בן 35 וסחוט לחלוטין. אי אפשר לבנות על רוז, טוב ככל שיהיה כי אתה לא יודע איך הוא יגיע לסדרת הגמר. ייתכן מאד שאין ברירה אלא להתחיל תהליך של בנייה מחדש שייקח 3-5 שנים עד שדיבורים על טבעת יהיו רלוונטים, אם בכלל.

  16. רבע שעה של עונג לקרוא את הפריוויו שלך יונתן.
    אני חושב שאתה צודק בהנחה שלך שהסיכוי להצלחה תלוי קודם כל ביחסים האישיים בתוך הקבוצה, ולכן לדעתי הסיכוי היחיד של הקבוצה לעבור את הסיבוב הראשון בפליירוף הוא שרוז ייפצע וחגמור את העונה.

  17. אחלה פריוויו! !! מה שמדהים זה התור הארוך בסופר שבמהלכו הספקתי את כל ה 5000 מילה.
    חמישיה פוטנציאלית מהטופ 10 בליגה בוודאי. מקווה שייחו את המזרח כדי להפסיד בגמר.
    36% מ-3 ו 54% מ- 2 מגיעם בדיוק לאותה תוצאה : 108 נקודות ל100 פוזישנים

  18. פריוויו מהנה ביותר מנקודת המבט של אוהד, וגם העברית משובחת.
    קצת קשה לראות את הויברג מיישם סמול בול עם נואה וגאסול. אם אני הייתי המאמן הייתי הולך על כבד וחזק, שיקגו = ממפיס של המזרח.
    גאסול הוכיח שכוחו במותניו, תנו לו לשחק 25 דקות לערב והוא יגיע רענן לפלייאוף.
    אם הכל יתחבר ולא יהיו לשיקגו פצועים היא מועמדת להגיע לגמר הליגה. אבל עם "אם" אי אפשר ללכת לסופר.

  19. כמו האחרים גם אני לא מבין למה רוז לא עובד על הקליעה מבחוץ. כמו שהסרטון מראה יש המון מה לשפר, אז אחרי פציעות קשות אנחנו מצפים לשיפור האחוזים מבחוץ, ומה קורה ? בדיוק ההיפך

  20. יונתן תודה על פוסט מקצועי ומעמיק. שיקגו בהחלט שווים גמר מזרח, מול קליבלנד יש להם סיכוי, למרות שאני חושב שקליבלנד תנצח. עם באטלר ומירוטיץ לשנים הקרובות לא יהיה שם טנקינג. גיבסון יעבור בטרייד בסוף, אולי גם נואה, השאלה מה יקבלו בתמורה.

  21. לא תופס מהם, לדעתי השנה הגג שלהם זה חצי גמר מזרח במקרה הממש טוב,
    מילווקי, וושינגטון, טורונטו,מיאמי, אטלנטה עדיפים עליה לדעתי.

    חוץ מזה שאני לא סובל את רוז.

  22. איזו השקעה! תודה רבה.
    מאמין שיסיימו 2-3. יפלו בחצי גמר מול היט או בגמר מול קאבס.
    אם כי…3 הקבוצות האלה מאד פציעות (נטייה לפציעות של שחקנים), ולכן קשה לנבא איך יגיעו לפלייאוף. וזו הנקודה הכי חשובה – עדיף להגיע ממקום רביעי בריא מאשר ממקום 2 בחוסר של שחקן חמישייה. כמובן שלא תמיד ניתן לשלוט על זה, אבל ניהול הסיכונים צריך להיות בהתאם.

  23. רואה את התמונה של ג'ורדן ופתאום קולט עוד דרגה של הבנה
    כמה לא הבנתי אז איזה שמירה מטורפת שמו עליו , למרות שלמדו אותו, פוצצו אותו ומה לא עדיין הוא שלט בליגה, קשה לתפוס, כמו סרט או ספר או משפט חכם שכל כך טובים שבכל פעם שהגה בהם תלמד משהו חדש.

  24. היה לי רגע של הנתבהרות נוספת בקשר למייקל בעקבות התמונה שיונתן הביא. יונתן כמובן אני ממשיך לחשוב עליך בדיוק כמו ששיבחתי אותםך תקופה ארוכה, פוסט מושקע ויפה מאד והנה גם משכת תגובות טובות.
    תודה רבה

  25. התבהרות ועוד שגיאות כתיב הם בגלל המקלדת כמובן וחס וחלילה לא בגללי
    🙁 זה היתרון שהודעתי שאני כותב גרוע מאד אבל עד כדי כך עילג בשגיאים של כתיב (שגיאות כתיב), אז אני מתבייש ומבין שאתם סולחים לי 🙂

  26. יונתן,
    כל הכבוד על הפריוויו המושקע.
    הרבה סימני שאלה סביב שיקאגו אחרי עידן תיבודו.
    אני חושב שהם עדיין הקבוצה שתעמוד בדרך של קלילנד לגמר (ויסלחו כל אוהדי ההיט)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט