בחירות הדראפט הגדולות #25/ אדר בן דוד


אנחנו ממשיכים במעלה הבחירות וכמו בחיים כך גם כאן אחרי עלייה באה ירידה ואחרי הבחירה ה-24 המצויינת מאתמול באה הבחירה ה-25 המנומנמת משהו. למרות זאת, נמצאו כמה יהלומים בין החרוזים הזולים בשרשרת. החמישייה שלי תתקשה לתת פייט ראוי לזאת של מידן אבל הוא מובלת על ידי מי שהמציא את הgrit and grind אז היא תתן מה שיש לה.

ראויים לציון:

שנות ה60 וה70:
בוב וארגה– נבחר בדראפט של 1967 ואומנם שיחק בnba רק 21 משחקים במדי פורטלנד הוא עשה קריירה מרשימה ב-aba וסיים אותה עם ממוצעי קריירה של 20 נקודות כולל עונת שיא של 27.5 נקודות בקרוליינה קוגרס, הופעה אחת באולסטאר ובחירה לחמישיית העונה.
לארי מקניל – נבחר ב1973 על ידי קנזס סיטי קינגס ושיחק גם בווריורס, בפיסטונס ובבפאלו ברייבס.
היה שחקן סולידי למדי וסיים 297 משחקים בליגה עם 8.5 נקודות למשחק. נכנס להיסטוריה של הליגה כשבמשחק פלייאוף במדי באפלו ב75 קלע 12 זריקות ללא החטאה, שיא שמחזיק עד ביום.
שיא נוסף שלו היה משחק בו קלע 88 נקודות!! אומנם זה היה בליגה הפיליפינית אבל עדיין שיא (שנשבר מאז…)
בוב גרוס – פורטלנד בחרה בו ב1975 והוא שיחק במדיה כל הקריירה למעט 24 משחקים בעונת הפרישה במדי סאן דייגו. היה מחליף יעיל ונודע בעיקר בתרומה ההגנתית שלו שהכניסה אותו לחמישיית ההגנה השניה ב-1978, שנה אחרי שסייע לביל וולטון ולבלייזרס לזכות באליפות. ב8 עונות ו-513 משחקים קלע 9 נקודות למשחק.
ב2008 הבלייזרס עשו לו כבוד והפרישו את הגופיה מספר 30  שלו.

לוני שלטון – עשה קריירה נחמדה מאוד מעמדת הפאוור פורוורד, תחילה בניקס במשך שנתיים, לאחר מכן 5 שנים בסיאטל כולל אליפות בעונתו הראשונה (1980) בתור מחליף חשוב מאוד שתורם 13.5 נקודות ו-6.2 כ״ח עם חטיפה וחסימה אחת ב28 דקות. אותה קבוצה כללה את גאס ויליאמס, דניס ג׳ונסון וג׳ק סיקמה. עונה לאחר מכן סיאטל הגיעה לגמר המערב אך הפסידה ללייקרס. ב-82 נבחר לאולסטאר ולחמישיית ההגנה השנייה. סיים את הקריירה בקליבלנד שם שיחק שלוש שנים.

בסה״כ תרם 12 נקודות ו6 כ״ח ב- 673 משחקים. לא רע בכלל.
שנות ה80 וה90:
דיוויד ריברס – את חותמו בליגה הטובה בעולם הוא לא השאיר אבל מה שהוא עשה באירופה…
הישג השיא שלו היה גביע אירופה עם אולימפיאקוס ב-97 שהשלים טרבל לחבורה מפיראוס. ריברס קיבל את השחקן המצטיין של הפיינל פור. שנה לאחר מכן עבר לטימסיסטם בולוניה של דומיניק, קרלטון מאיירס האיום וגרגור פוצקה האיטריה האיטלקית. הם הודחו מול היריבה העירונית, קינדר, לא לפני שהדיחו את מכבי של קטשפר (זכיתי להיות במשחק השלישי והמכריע בבולוניה, מכבי איבדה 10 הפרש בעשר הדקות האחרונות. איזה שברון לב זה היה…).
ריברס המשיך לשתי עונות בטופש בורסה הטורקית לפני שחזר לעונת פרישה בפיראוס האדומה.
רכז קטן אבל ענק (במונחים אירופאים לפחות).
לעזאזל המצעד הזה – אני אלוף אירופה !
אל הרינגטון – ב-1998 נבחר היישר מהתיכון על ידי הפייסרס ושיחק בשורותיה במשך 7 עונות. עבר גם בגולדן סטייט, בניקס, דנבר, אורלנדו בטרייד של דוויט וביינום וסיים בוושינגטון.
אחרי שלוש עונות של תיכוניסט שהגיע לליגה של הגדולים הוא נתן 11 עונות רצופות עם דאבל פיגרס. סטרץ 4 קלאסי שהעדיף לצלוף מבחוץ מאשר להתלכלך בפנים, לפחות בחצי השני של הקריירה.
ההצלחה הקבוצתית היחידה שלו היתה גמר המזרח בשנת 2000 במדי אינדיאנה.
סיים את הקריירה לפני שנה עם 13.5 נק׳, 5.6 ריב׳ והיה רחוק 19 משחקים בלבד מלסגור אלפייה. אחלה בחירה יצאה ממנו.
שנות ה-2000:
קרלוס דלפינו –  הצלף הארגנטיני נבחר ב2003 על ידי דטרויט ועלה מהספסל במשך 3 עונות, טייל עונה בטורונטו, המשיך לטיול ברוסיה וחזר לשלוש עונות כשחקן חמישייה במילווקי, קיבל 30 דקות ותרם 10 נקודות באחוזים לא רעים. התגלגל לעוד עונה ברוקטס וניפק מספרים דומים. יש לו זהב מאתונה וכסף מבייג׳ינג.
שאנון בראון – נבחר ב2006 על ידי קליבלנד אבל לא קיבל הרבה הזדמנויות, עבר בטרייד לשיקגו, משם לשארלוט עד שנחת יחד עם הכוכב הגדול אדם מוריסון בלייקרס, תמורת רדמנוביץ. באל איי בראון מצא את מקומו, היתה לא תרומה לא מועטה לשתי האליפויות של הקבוצה כשהוא מקבל 20 דקות בעונה הרגילה ו- 14 דקות בפלייאוף באותן שנים. לאחר מכן עבר לפיניקס, 10 משחקים בספרס, עוד קצת בניקס ובמיאמי.
אתלט מדהים אבל לא הרבה יותר מזה. בסהכ שיחק 408 משחקים עד כה וממוצע קריירה של 7.6 נקודות.
ניק בתול (באטום) – הצרפתי הזה סוגר כבר 7 עונות בליגה והוא בסהכ בן 26. נבחר על ידי דאלאס ב2008 אבל שיחק כל הקריירה בבלייזרס אך החל מהעונה הבאה הבית החדש שלו יהיה שארלוט.
שחקן מגוון, שומר טוב, אתלט, קבוצתי אבל השנה הציג מספרים הכי גרועים מאז עונת הרוקי, כולל באחוזי הקליעה. בשארלוט מקווים שיחזור להיות השחקן שעושה הכל אבל שיהיה הרבה יותר אקטיבי בהתקפה. אחד הבודדים שעשה חמש על חמש, מעל חמש בחמש קטגוריות – נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, חטיפות וחסימות.
ניקולה באטום – קינוח צרפתי בבחירה ה 25

ינסו להפתיע:

טוני רוטן שימש שרכז מחליף למייק קונלי ובעונה שעברה עבר לפרוייקט ה״מסקרן רק את מנחם ורפי יצחק״ של הינקי בפילי. נתן מספרים לא רעים בקבוצה מאוד רעה.
קלינט קפלה, השוויצרי של יוסטון, קיבל מעט הזדמנויות במהלך העונה אבל הראה לא מעט כשרון ויכולות של סנטר עם חבימה טובה ואתלטיות מצויינת. העונה, כשסופרבייבי אמור להיות כשיר, מעניין אם יישארו לו דקות להראות מה הוא יודע.

חמישיה:

סנטר: ג׳ף רולנד נבחר ב1980 אבל העדיף להעביר עונה אחת בברצלונה. הוא שיחק 5 שנים בוושינגטון בולטס ונתן תרומה משמעותית כבר בעונת הראשונה, מה שהיקנה לו מקום בחמישיית הרוקיז. בעונתו השנייה כבר הפך לשחקן חמישייה ולשיאו הגיעה בעונתו השלישית עם 22 נק׳, 12 ריב׳ ו-4 אס׳ ובחירה לאולסטאר.  בפלייאוף של אותה עונה הבולטס פגשו את האלופה המיועדת מבוסטון והסנטר העמיד שורה סטטיסטית נדירה – 22 נקודות, 12.8 כ״ח ו8.8 אס׳!!! כל זה ב-52% מהשדה ו- 81% מהקו. לכמה סנטרים בהיסטוריה היה פוטנציאל לכאלו מספרים?
לצערו ולצער כולנו, זאת היתה שירת הברבור הכל כך מוקדמת שלו כי הבריאות לא היתה הצד החזק שלו. לאחר אותו פלייאוף הרגליים החזיקו מעמד רק ב 72 משחקים על פני שלוש עונות, האחרונה היתה בפילי. המספרים היו מרשימים אבל הוא נאלץ לפרוש. כעבור 5 שנים ניסה קאמבק עד שנפצע באכילס בצורה הזויה כשמטען  של עובד בבוסטון גארדן נפל עליו.
כך הוחמצה לה קריירה מבטיחה כל כך של אולסטאר שהספיק לשחק רק 3 עונות מלאות ועוד 2 חצאי עונות.
פאוור פורוורד: ג׳ון דרו נבחר ב1975 על ידי אטלנטה ונתן תרומה מהרגע הראשון שלו בליגה. עונת רוקי של 18.5 נקודות לצד 10.7 ריב ובעיקר 4.6 ריב התקפה (מס 1 בליגה) הביאו לבחירתו לחמישיית הרוקיז. דרו שיחק באטלנטה 8 עונות אותן סיים עם ממוצעים של 21 נק׳, 7.5 כ״ח ו-1.4 חטיפות והגיע עם הקבוצה עד חצי גמר המזרח שנתיים ברציפות ונבחר פעמיים לאולסטאר. מאטלנטה עבר ליוטה (תמורת דומיניק וילקינס), שם, אחרי חצי עונה טובה הוא נפל לסמים, נכנס לשיקום ופספס את החצי השני של העונה. בעונה לאחר מכן (1984) דרו חזר ובגדול עם העונה הכי טובה שלו ( 17 נקודות ב22 דקות בלבד) כשהוא מפספס רק משחק אחד באותה עונה. אולם, דווקא כשהיה נדמה שהוא עלה על דרך המלך, הוא שוב נפל לסם ואחרי שהפר את חוקי הליגה מספר פעמים הוא היה לשחקן הראשון שמורחק מהליגה לצמיתות. הוא סיים קריירה מכובדת למדי עם 15291 נקודות ב-739 משחקים. הוא גם מחזיק בשיא שלא נשבר עד היום: 14 איבודים במשחק, יחד עם ג׳ייסון קיד.
סמול פורוורד: ג׳ראלד וואלאס, המכונה ״קראש״, נבחר על ידי סקרמנטו ב2001 אך לא ממש קיבל הזדמנות בקבוצה הנהדרת שהקינגס העמידו באותן שנים. וואלאס סיים שלוש שנים בבירת קליפורניה עם 138 משחקים בלבד ופחות מ-4 נקודות למשחק. קראש לקח את הכישרון שלו לשארלוט שם נפתחו לו הצ'אקרות והוא נתן 7 עונות של 16.4 נקודות ו-7.5 ריב׳. בעונת 2006 הוא הוסיף גם 2.5 חטיפות ו-2.1 חסימות והפך לשלישי בלבד שמסיים עם מעל 2 בשתי הקטגוריות בצוותא עם האדמירל והחלום. בשנת 2010 נבחר לאולסטאר ולחמישיית ההגנה של הליגה.

אפשר להבין על פי כינויו כי הבעיה הכי גדולה שלו היתה להישאר בריא ובממוצע היה מחמיץ רבע עונה בגלל פציעות. הוא עבר לפורטלנד, אחר כך לנטס, משם לסלטיקס ובקיץ נחת במפרץ תמורת דיוויד לי. מעניין לראות אם קר בונה עליו ברצינות או שהוא הגיע רק בשביל להיפטר מה-15 מיליון של לי. אוטוטו סוגר 10,000 נקודות, 5,000 ריב לצד 1200 חטיפות, כל זה ב-832 משחקים.

שוטינג גארד: טוני אלן – נבחר על ידי הסלטיקס ב2004. הכנסתי אותו לחמישייה למרות שאינו שם גדול בגלל שההגנה שלו היא של סופרסטאר לכל דבר. מאחר והגנה היא חצי מהעבודה כל חמישייה טובה צריכה שיהיה לה שומר עליון. טוני אלן הוא אחד מחמשת שחקני הגנה הכי טובים  בעשור האחרון. הוא נבחר שלוש פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה ועוד פעם לשנייה. מבט על הנבחרים האחרים מראה כי כמעט כולם סופרסטארים גדולים (למעט גבוהים שחוסמים הרבה ובמספרים הם דומרים גדולים למרות שבפועל לא כך הדבר, ע״ע איבקה). מכריס פול, דרך לברון ודאנקן וקאווי, אפילו קובי נכנס לחמישיה הזו מספר פעמים. אנשים יגידו אולי כי לטוני אלן יותר קל כי הוא עסוק רק בהגנה והם עסוקים מאוד בשני הצדדים. אני חושב שאם הם לא היו שחקני התקפה כל כך טובים פרשנים ואוהדים לא היו תופסים מהם שחקני הגנה באמת כאלה טובים.
אבל טוני אלן הוא באמת עילוי הגנתי. עצם זה שהוא נבחר לחמישיית ההגנה כל כך הרבה פעמים כשבפועל הוא משחק בסהכ 23-24 דקות במשחק מצביעה על האימפקט ההגנתי העצום שלו. הוא יכול לשמור את סטף באותה מידה שהוא שומר את קובי וגם את דוראנט. הוא שחקן כל כך חכם שהוא יודע להתאים את עצמו לכל שחקן חוץ ואת זה הוא עושה עם 1.93 מטר. כמות החטיפות שלו פר 36 או 48 דקות גבוהה משמעותית יותר מכל שחקן אחר. השנה קאווי קצת התקרב אליו באחוזי חטיפות אבל כל השאר הרחק מאחור.
אם הגנה והתקפה היו שוות ערך בעינינו טוני אלן היה שווה, נגיד, לכרמלו אנטוני. אפילו הארדן עד העונה האחרונה כשהתחיל לשמור קצת יותר ברצינות. אה, ויש לו גם אליפות בירוק (למרות שהוא לא תרם לה הרבה).
פוינט גארד: הדובדבן שבקצפת ( או במקרה הזה – המצטיין של כיתת מב״ר…), מארק פרייס.
הרכז הצנום, 1.83מ', זה שלא נתנו לו סיכוי ברמות הגבוהות אחרי קריירה נהדרת בג׳ורג׳יה טק, נבחר על ידי דאלאס ועבר ביום הדראפט לקליבלנד. אחרי עונת רוקי סבירה כשחקן ספסל פרייס התחיל לקחת פיקוד והפך לאחד השחקנים הכי חשובים בקאבס של סוף שנות ה80 ותחילת ה90 עם דוהרטי, לארי נאנס ואוון הארפר תחת לני ווילקינס הגדול. אותה קאבס הגיעה לפלייאוף בשמונה מתשע עונות והגיעה ל-50 נצחונות 3 פעמים. חבל שמה שנשאר מזוהה עם אותה קבוצה הם ההפסדים לג׳ורדן והבולס ב-89 בסיבוב הראשון ("the shot") וב-92 בגמר המזרח.
בחזרה לפרייס- 4 פעמים אולסטאר, פעם אחת בחמישיית העונה (1993), 3 פעמים בחמישיה השלישית.
הכוח העיקרי שלו היה קליעה אבסולוטית. הוא לא סתם נכנס למועדון 40-50-90, הוא הבעלים של המועדון. זה ממוצע הקריירה שלו. הוא מדורג שני אי פעם בקליעות מהקו (צמוד לנאש). 7 עונות עם 90% ומעלה. בפלייאוף? 202 מתוך 214. פשוט מכונה.
בעונת 91 הוא תרם 17 נקודות, 10.4 אס׳ ו-2.6 חטיפות. הוא מדורג שני בהיסטוריה של הקאבס בחטיפות ואסיסטים (אחרי אחד, לברון). ב96 עבר לוושינגטון, אחר כך לווריורס וסיים קריירה של 12 שנים נהדרות באורלנדו.
מרק פרייס מחיר נכון לבחירה נמוכה

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. אחלה פוסט לבחירה בינונית פלוס , יש גם בתחתית בדראפט שחקנים שבדיעבד היו נבחרים טופ 5
    במשחק בין 25 ל 24 – 25 הפרש לבחירה 24 🙂

  2. פוסט משובח
    הבחירה ה 25 קצת פחות. לא להיט

  3. כמו אתמול גם היום המצטיין מגיע מהדראפט של 1986 שהיה דראפט עקום לגמרי כשאחרי הבחירה הראשונה (דוהרטי) כל החלק העליון והעמוס בכישרון החליט להתנדף על קוקאין. למרות זאת זה היה מחזור דראפט מוצלח מכיוון שמהבחירה ה-20 ומטה דברים השתפרו פלאים והוא עוד ימשיך לככב בהמשך הסדרה הזו.

    עוד אחד שכדאי להזכיר זה ג'ון תומפסון שאולי לא הותיר חותם משמעותי כשחקן ב-NBA לאחר שנבחר ע"י הסלטיקס ב-1964. אחרי שפרש לאחר 80 משחקים בלבד הפך למאמן המיתולוגי של ג'ורג'טאון שתחת ידיו יצאו לליגה: יואינג,מורנינג,מוטמבו,אייברסון ובטח עוד כמה שאני לא זוכר כרגע.

  4. בעיני ניקולה באטום שחקן ברמה של דרוזן ומעלה. מישהו צריך להוציא את הפוטנציאל שלו כבר

  5. אחלה פוסט.
    איזה תענוג היה לראות את פרייס משחק כדורסל. זן נכחד של שחקנים שבכדורסל של היום כבר לא יכולים לקבל במה.

  6. תודה על עוד פוסט משובח בסדרה פשוט נהדרת!

    מדהים שאני לגמרי לא זוכר את פרייס משחק באף מועדון אחר. המוח שלי מתעקש שהוא פרש במדי הקאבס.

    1. 1+

  7. תודה אדר על הפיכת דראפט חלש ומשעמם לפוסט מעניין

  8. תודה על הפוסט. כיף להיזכר בדיוויד ריברס.

    1. שחקן ענק היה ריברס, התעלל במכבי ושלט באירופה

  9. בחירת דראפט שהביאה את אחד השחקנים הראשונים שהערצתי
    מרק פרייס האגדי,עוד אחד שסבל את נחת זרועו של אחד אלוהינו

  10. נהדר אדר.

    גם הישראלי הראשון בnba, מרטין מוירסאפ, נבחר במקום ה25

    1. רציתי להוסיף אותו אבל הוא לא הגיע לרמת שווים אזכור…

  11. אחלה פוסט!

  12. אחלה פוסט אדר.
    אין הרבה בשר ב- 25….

    לגבי ג׳ף רולנד – זה סיפור כואב בפילי. הסיקסרס נתנו תמורתו לוושינגטון את מוזס מלון!
    מוזס בשלושת המשחקים שלו בוושינגטון נתן יותר נקודות וריבאונדים מהתמורה של רולנד בחמשת השנים בסיקסרס (כמעט ולא שיחק)……

  13. פוסט משובח.

    טייריס רייס לי את דיוויד ריברס במראה, בסגנון המשחק ובווינריות שלו בפיינל פור בודד.

  14. פוסט מצוין. הזכרת לי את דיוויד ריברס הגדול והסדרות נגד בולוניה. מדהים שניקולא באטום הוא בחירה מס' 25 ועוד יותר מדהים שמרק פרייס. איזה שחקן הוא היה, המכניקה של הזריקה שלו היתה מושלמת, כל זריקה מהקו יצאה בדיוק מושלם, אותו דבר. גם שאראס היה כזה וגם קטש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט