סיכום הליגות האירופאיות: איטליה והסיפור מהאגדות של סאסארי (1) / אהרון שדה

 איטליה והסיפור מהאגדות של סאסארי (מאמר ראשון בסידרה על הליגות הבכירות באירופה)
זהו זה המסך ירד על עוד עונת כדורסל.
על האן בי אי דיברנו הרבה ,גם על הליגה שלנו והיורוליג דיסקסנו מספיק.
אז בשביל להשלים את התמונה, ובקטנה בשביל להבין האם פליאוף כן או לא? נביא לכן כאן את הסיכום של כל הליגות המקומיות  הבכירות (וגם האזוריות).
איטליה  2014-2015
בכמה משפטים:
אמנם לא מדובר בליגה הכי טובה ביבשת… היא הייתה כזו בשנות השמונים והתשעים אך לא כיום.
אבל אין ספק שמדובר בליגה הדרמטית ביותר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך.
לעיתים יש תחושה שככל שהליגה נחלשת ככה היא דרמתית יותר
וזה הגיוני כי כאשר אין קבוצות חזקות באמת אזי כל קבוצה יכולה לזכות.
זה מזכיר לי את הוויכוח הקבוע סביב מכבי בישראל.
הללו אומרים בלי מכבי תהיה כאן תחרות פתוחה לכולם.
הללו אומרים בלי מכבי הליגה תהיה חלשה מאד.
אז איטליה מוכיחה ש… כולם צודקים.
בקיצור באפריל -מאי יש לליגה האפרורית הזו תחושה חמצמצה כאשר הנציגות שלה מודחות עוד טרם ההצלבה.
אך ביוני יש שם את האקשן הגדול ביבשת.
באיטליה כמו באיטליה אוהבים את זה ארוך:  הפליאוף משוחק ברבע הגמר בשיטת הטוב מחמש והחל מחצי הגמר הטוב משבע.
וזה עוד יחסית קצר… לאחר שבעונת 2013 כל הפליאוף שוחק בשיטת הטוב משבע.
וזה מצליח להם באופן משגע.  היו שנים בהם שלוש מתוך ארבעת סדרות רבע הגמר וכן שתי סדרות חצי הגמר  הגיעו למשחק שביעי (הלוואי ובנ.ב.א הסדרות יגיעו תמיד למשחק חמישי או שביעי על כל הקופה).
אשתקד הגמר הגיע למשחק שביעי והעונה… סבלנות.
מה היה לנו בליגה הסדירה.
8 הראשונות עולות לפליאוף (כמו הרוב המוחלט של הליגות המקומיות  הבכירות).
הנה הטבלה:
1. מילאנו 4-26
2. ונציה 8-22
3. רג'יו אמליה 9-21
4. טרנטו 11-19
5. סאסארי 11-19
6. ברינדיזי 14-16
7. קאנטו 15-15
8. וירטוס בולוניה  15-15
—————————-
מחוץ לפליאוף :
כמה מבכירות הליגה לאורך ההיסטוריה מצאו עצמן מחוץ לפליאוף.
במקום העשירי סיימה רומא עם מאזן של 18-12. רומא הגיעה בשנה הקודמת לחצי הגמר ושנתיים קודם לגמר. היא גם זכתה בגביע אירופה לאלופות ב 84.
במקום האחד עשר דורגה וארזה עם אותו מאזן והיסטוריה מפוארת שכוללת עשרה תארי אליפות מקומית וחמישה גביעי אירופה לאלופות (ועשרה גמרים ברציפות! באירופה: הישג חסר תקדים בין השנים 1970-79).
סקאווליני פזארו סיימה במקום החמישה עשר (מתוך ששה עשר) ממנו להבנתי יורדיםליגה. עצוב לראות את הקבוצה המפוארת הזו, פעמיים אלופת איטליה וכן מחזיקת הגביע המקביל ליולב', קבוצה שהעפילה לפיינל פור 1991, מסיימת עונה במקום הלפני האחרון עם מאזן של 22-8.
במקום הששה עשר והאחרוןקזארטה: עוד קבוצה עם עבר יפה כולל אליפות איטלקית בעברה.  בעבר שיחק שם  אחד, אוסקר שמידט, אך כיום היא מסיימת את העונה במקום האחרון (22-8).
הצפי לפני הפליאוף :
הציפייה הייתה לזכייה, אפילו קלה, של מילאנו האלופה המכהנת (נכון ללפני תחילת הפליאוף).
מילאנו הגיעה גם כאלופה וגם כאלופת הליגה הסדירה עם מאזן של 86 אחוז ויתרון 4 משחקים אחרי הדולגות בעקבותיה.
בנוסף, הרוב המוחלט של הקבוצות הגיעו ללא מסורת רבה (בניגוד לקבוצות שפספסו את הפליאוף),וכשכבר הגיעה קבוצה עם ניסיון היא גירדה את הפליאוף. המדובר בקאנטו השביעית ובוירטוס בולוניה השמינית.
ככה שלא הרבה חשבו שמילאנו לא תגן על תארה.
רבע הגמר:
מילאנו -בולוניה 0-3:
הסדרה הזו חיזקה את התחושה שמילאנו לא צפויה להתקשות יותר מדי. 0-3 חלק וקליל כשהמשחק הצמוד ביותר נגמר ב 23 הפרש.
(67-90, 72-99, 65-92).
ונציה -קאנטו 2-3:
סדרה מרתקת ששיקפה את הדרמות שנקבל בהמשך.
למעשה, היא אחת הסדרות הבודדות בהן קיבלנו סדרה שמוכרעת בזכות הביתיות.
הכוונה לסדרה שכל המשחקים בה הולכים למנצחת (לא היו הרבה סדרות הטוב מחמש או משבע שכל המשחקים הלכו לביתית).
ונציה התחילה מצוין וניצחה 70-79 ואז 72-77.
קאנטו החזירה ב 80-90 ואז 64-81, וכשנראה היה שהמהפך אפשרי לאור ההפרשים הגבוהים,
באה ונציה וניצחה בקלילות 73-88.
רג'יו אמיליה – ברינדיזי 2-3:
אמיליה הוא מועדון וותיק ומוכר באיטליה גם אם ללא תואר מקומי.
ברינדיזי רחוקה משם ולמעשה לא הייתה בליגה הראשונה למשך תקופה של מעל לעשרים שנה.
כאן התפתחה חתיכת סדרה כאשר אמיליה מנצחת במשחק הראשון 76-78 אך מאבדת את הביתיות בהפסד במשחק השני 74-71.
ברינדיזי עולה  ליתרון מפתיע כאשר היא מנצחת את המשחק השלישי 58-62 אך רגע לפני עשיית ההיסטוריה היא כושלת בבית כשמפסידה 73-62.
אמיליה מגיעה הבייתה למשחק מכריע אותו היא לוקחת בקלילות 62-86.
טרנטו -דינאמו סאסארי 3-1:
גם כאן מדובר בקבוצות ללא הרבה מסורת.
טרנטו למעשה עלתה ליגה אשתקד בסיום עונת 2013-2014 .
סאסארי מועדון מסרדיניה הוקמה אמנם כבר ב 1960 אבל רק בשנת 2010 העפילה לליגה העליונה.
אך מאז המועדון בגרף התקדמות ממש צעד צעד.
בשנת 2011 סיימה הקבוצה במקום השישי והמכובד את עונתה הראשונה בליגה והעפילה לפליאוף שם הודחה ברבע הגמר (3-1 מול מילאנו).
כעבור עונה התקדמה הקבוצה למקום הרביעי בטבלה וכן העפלה ראשונה לחצי גמר הפליאוף (ותבוסה 3-0 מול סיינה האלופה).
הגענו לשנת 2013. הקבוצה אמנם נעצרת כבר ברבע גמר הפליאוף לאחר הפסד דרמטי לקאנטו 4-3 (97-95 במשחק השביעי),אבל בעונה הסדירה הקבוצה התקדמה עד למקום השני המכובד.
בשנת 2014 הקבוצה אמנם נסוגה למקום הרביעי בעונה הסדירה, אך העפילה לחצי הגמר הפליאוף והפעם גם השיגה ניצחונות למרות שהודחה מול מילאנו האלופה שבדרך בתוצאה 4-2.
בנוסף, זכתה הקבוצה בתואר ביכורים לאחר שניצחה את סיינה 73-80 בגמר הגביע.
לפליאוף 2015 הגיעה הקבוצה לאחר שהגנה על תארה בגביע הפעם מול מילאנו 94-101 .
במשחק הראשון ניצחה טראנטו 70-81 אך סאסארי לקחה את הביתיות כשניצחה 88-79 במשחק השני.
במשחק השלישי היא הביסה 78-103 ואת המשחק הרביעי ניצחה בשיניים 80-84 בכדי להיות הקבוצה הנחותה (בטבלה) היחידה שמעפילה לחצי הגמר.
חצי גמר 1:
מילאנו -סאסארי 4-3.
אוי איזו סדרה זו הייתה… לפנתאון ובגדול.
לסדרה הזו היה כל מה שצריך.
תחילה יריבות. זה קצת מצחיק לקבוצה חסרת ניסיון כמו סאסארי שתהיה לה יריבות עם קבוצה בקאליבר של מילאנו הגדולה.
אבל הקבוצות הללו נפגשו לשני סדרות פליאוף יפות.
הראשונה בשנת 2011,  כשמילאנו ניצחה 1-3 ברבע הגמר והשנייה אשתקד, בחצי הגמר,  ששוב נגמרה בצד של מילאנו 2-4.
אבל סאסארי ידעה, כאמור, לנצח את מילאנו בגמר הגביע (94-101).
אבל הסדרה הזו יצרה תהפוכות אין ספור ודרמות ענק.
משחק 1: סאסארי גונבת את הביתיות כשמנצחת 84-75.
משחק 2: מילאנו משווה לאחר ניצחון קל 71-84.
משחק 3: סאסארי שומרת על הבית עם 76-84.
משחק 4: סאסארי מעמיקה את הבור של מילאנו עם 67-80 קל.
משחק מספר 5: סאסארי כבר מובילה 19 הפרש, אך מילאנו יוצאת מזה לניצחון ביתי 88-95… עדיין 3-2 כשסאסארי תארח את המשחק הבא.
משחק מספר 6: סאסארי לא עומדת בלחץ ונכנעת 74-67  ומילאנו יוצאת מהקבר. ג'נטילה עם 21 נק' הביא את הניצחון סמואלס תרם 18 עם 10 כ"ח.
המשחק השביעי:
סאסארי הגיעה אליו שפופה והצפי היה שתגיע לגמרי שבורה.
עזבו רגע שמילאנו היא בעלת המסורת המנוסה וכמובן הביתית והאלופה הפייבוריטית המובהקת.
(4-26 לעומת 11-19 עונתי),זה פחות חשוב מהעובדה שזה היה כ"כ עמוק ביד: כשאתה מוביל 3-1 וב-19 הפרש במשחק שאם אתה מנצח אותו – אתה בגמר… ואז אתה מסתבך – אתה יכול כולך להישבר.
טוב אם לא הבנתם את הרמז …אז היה לנו מקרה כזה כבר שכחתם?
בואו נזכיר:
ל.א קליפרס הייתה ממש בסיטואציה כזו מול יוסטון.  אמנם שם ההובלה הגדולה הייתה במשחק 6 ולא 7 אך העיקרון דומה.
בסופו של יום ל.א לא הייתה קרובה כמעט בשום רגע במשחק השביעי (לא הובילה אפילו פעם אחת לאורך כל המשחק) והודחה בבושת פנים.
סאסארי ידעה להישאר צמודה עד  הסוף… ובכל זאת, דקה לאותו "הסוף" מילאנו מוליכה עם נקודה ועם הכדור אצלה… בסופו של דבר הסוף נדחה כי הלכו להארכה.
בסופו של יום סאסארי מדהימה את איטליהכשהיא מנצחת 86-81 ומעפילה לגמר הפליאוף הראשון בהיסטוריה שלה.
חצי גמר 2:
ונציה -אמיליה 4-3.
ונציה הייתה דווקא אלופה פעמיים… אלא שבפעם האחרונה הייתה בשנת 1943.
אמיליה קבוצה עם יותר הישגים בשנים האחרונות אבל היא לא זכתה אף פעם באליפות.
אז אמנם הקבוצות הללו לא בעלות מסורת… אבל הנפשות הפועלות בהן דווקא כן.
את ונציה מאמן רקלקאטי האגדי שהוליך בעברו את סיינה לזכיות ראשונות באליפות איטליה וכן לפיינל פורים ביורליג… אך הישגו הגדול ביותר היה מדליית הכסף באולימפיאדת אתונה 2004 כשהנבחרת ללא השמות המיוחדים שלו (באזילה) מקדימה את ארה"ב של לברון, וויד, אנתוני, פול והווארד.
באמיליה משחקים בין היתר קאוקיאנס (בעברו הרחוק בגליל) ולובראנוביץ. (הראשון בן 38 השני בן 36).
משחק 1: ונציה שומרת על הבית בקלות עם 70-87.
משחק 2: אמיליה מצליחה לגנוב את הביתיות עם 69-72.  1-1 בסדרה.
משחק 3: אמיליה מגנה על הבית עם 70-76.
משחק 4: ונציה מביסה בחוץ ומשווה ל 2-2 לאחר ניצחון 79-60.
משחק 5: ונציה קרובה מאד לגמר לאחר שהיא מביסה 67-89.
משחק 6: אמיליה לאחר שני תבוסות ביותר מ 20 בממוצע, שומרת בשיניים על הבית עם 78-82.
המשחק השביעי :
המיוחד בו שהוא שוחק יום אחרי שסאסארי השלימה את הסנסציה מול מילאנו ולכן שני הקבוצות ידעו שהמנצחת תהיה עם סיכוי ענק לזכייה סנסציונית באליפות, בייחוד כאשר יתרון הביתיות בגמר הוא שלהן.
במשחק עצמו  אמיליה מתעלה ברגע הנכון ומנצחת בונציה 70-63 עם 18 נקודות לשחקן עם הצליל המקסים בשם אנדראה צינציאריני.
הגמר:
באמת שחשבתי שלא יכולה להיות דרמה גדולה יותר לכדורסל האירופאי מאשר הסדרה מילאנו -סאסארי בחצי הגמר.
אז חשבתי… בקיצור הגמר הזה ענה על כל הציפיות (עזבו, לא היו כל ציפיות…).
על סאסארי כבר סיפרנו: קבוצה שעד הגמר הישג השיא שלה היה הזכייה בגביע האיטלקי וזהו הגמר ראשון שלה.
גם לאמיליה זהו גמר ראשון… לפני כן בקבוצה התפארו בחצי גמר פליאוף 1998 או בגמר הגביע האיטלקי 2005 או ברבע גמר יול"ב 2006.הם זכו גם ביורוצלנג  2014.
זוכרים שפיני פעם אמר על היורוקאפ שזה גביע של 50 שקל (או משהו כמו… גביע פח)?
אז על היורוצלנג הוא היה אומר גביע האגורה או גביע הקרטון.
בכל אופן, זהו גמר הסינדרלות  ואצל הסינדרלות אין רק סיפורי נעליים ואגדות אלא גם דרמות (אלא שכאן אף סינדרלה לא הספיקה… להגיע בחצות… בטח לא במשחק 6…).
משחק 1: אמיליה מביסה בקלות 63-82 בדרך ל 0-1 בסדרה.
משחק 2: זה נראה לא כוחות אמיליה שוחטת 71-94  בדרך ל 0-2 קליל עם הפרש ממוצע של 21 למשחק.
משחק 3: אמיליה הייתה כ"כ קרובה לסגור מעשית את הסיפור כאשר הוליכה 9 הפרש בסוף הרבע השלישי (56-47), הפרש שנשמר עד כ-5 דקות לסוף, אבל אז התעורר דיוויד לוגאן אחד עם 25 נק' בסה"כ  והביא לסאסארי את ניצחונה הראשון בסדרה. דה-ולה עם 18 וקאוקיאנס 16 הוליכו את אמיליה.
משחק 4: סאסארי הוליכה בחצי 36-48 ואז הגדילה את ההפרש ל 22 נקודות, אמיליה קיזזה קצת וירדה לסוף הרבע השלישי במינוס 12 (56-68).
ואז החלה הדרמה אמיליה צמצמה וצמצמה עד שהשוותה 15 שניות לסיום משלשה של סילינס.
סאסארי לא עשתה כלום והמשחק הלך להארכה. כאן נכנס לעניינים ג'רום דייסון (בעברו בחולון) וניצח לסאסארי את המשחק עם 28 נק'. הסתיים 90-94 לסאסארי.
משחק מספר 5: הפעם, בניגוד לצמד המשחקים הראשונים, אמיליה לא התעללה בסאסארי, אך בכל זאת היא מנצחת 67-71 קשה מאד ועולה ל 2-3 בסדרה.
המשחק השישי:
אמיליה רחוקה משחק מהאליפות שוב בפעם המי יודע כמה כל הלחץ על סאסארי.
בסופו של יום אחרי 3 הארכות מנצחת סאסארי 108-115 ! וכופה משחק שביעי.
דייסון, אקס חולון, קלע 26 כולל סל השוויון שכפה הארכה שנייה, ושני שלשות בהארכה השלישית וכן 8 אס'. לוגן עם 23 וסנדרס מגלבוע גליל בעברו תורם 18 עם 8 כ"ח .
את אמיליה הוליכו דה-ולה עם 25 וקאוקיאנס הקשיש (עוד גלילי בעברו) עם 20.
המשחק השביעי :
להזכיר שתי הקבוצות היו בסרט הזה של משחק 7 בחצי הגמר.
שתיהן ניצחו… בחוץ.
לאחר הרבע הראשון היה נדמה שהעניין גמור אמיליה הוליכה 4-21 כשסאסארי קולעת ב 15 אחוז מהשדה ומאבדת 9 כדורים ברבע!
נראה לי שמאז מכבי -בולוניה בגמר יורוליג 2004 לא היה כזה גמר מכריע חד צדדי בעליל.
אבל לסאסארי הזו יש אלף נשמות היא חזרה מהר לעניינים וניצחה 22-11 את הרבע השני וקיזזה את הפער במחצית ל 36-32 בלבד.
בסופו של יום התחוללה דרמה של ממש שהוכרעה על ידי דייסון (אלא מי?) מהקו לטובת סאסארי שניצחה 75:73.
הוא סיים עם 17 אחרי סונדרס עם 18 כשלוגן תורם 13.
את אמיליה הוליך אקילה פולונרה עם17 נק' +14 כ"ח.
בשורה התחתונה :
סיפור מדהים על קבוצה ללא מסורת שלוקחת פליאוף שלם ללא ביתיות.
כאשר היא נמצאת בפיגור בכל הסדרות ולוקחת משחק שביעי ומכריע בחוץ בחצי הגמר ובגמר.
היא עוברת משבר גדול בחצי הגמר כשמשמיטה יתרון 3-1 +19 הפרש במשחק החמישי ומאבדת את כל זה, ועדיין מנצחת את האלופה בחוץ.
ואז היא עוברת שורת משברים בגמר.
הראשון: כשנקלעת לפיגור 2-0 עם שני תבוסות מהדהדות.
השני: כשנקלעת לפיגור 9 הפרש במשחק השלישי עם  חמש דקות לסוף.
השלישי: כששומטת יתרון 22 הפרש ונקלעת להארכה במשחק הרביעי.
הרביעי: כאשר היא מפסידה את המשחק החמישי ורחוקה משחק מאובדן האליפות.
החמישי: כשעוברת משחק שישי ביתי הפכפך ביותר כולל פיגור בשלבים קריטיים כולל פיגור 2 בסיום הארכה הראשונה.
השישי: כאשר מקבלת בראש ומסיימת רבע ראשון בגמר במינוס 17.
זו פשוט אגדה.
הקשר לליגה שלנו.
גם דייסון, גם לוגן וגם סנדרס עברו בליגה שלנו.
בנוסף ראיתי בוויקיפדיה עוד כמה שחקנים ששיחקו שם ועברו גם אצלנו
למשל
1. בלקוול (ירושלים).
2. אדי אליסמה (אילת).
3. ארתור לי (נהריה).
לסיום החלטתי שכל טור שכזו נסיים ב"המלצת קופל" לשאלה הבוערת סדרות או פיינל פור?
לפי דעתי בליגה זו אין שאלה, וצריך הטוב משבע. כדאי כבר מרבע הגמר.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  3. אהרון שדה

    2 יול 2015 10:34:56

    מולי תודה רבה על העריכה המצוינת שלך ותודה רבה על הפרגון.
    מקווה שיהיה ביקוש באתר למאמרי כדורסל אירופאי .

  9. אהרון שדה

    2 יול 2015 21:51:19

    תודה רבה לכולם.
    המדהים הוא שכל השלושה עם העבר בליגה שלנו לא הטביעו כאן חותם משמעותי בלשון המעטה.
    לוגן איבד עם מכבי את האליפות ב 2013 הוא היה בערך על תקן היינז של השנה.
    גם דייסון לא הטביע כאן חותם גדול מדי.
    והישג השיא של סנדרס היה בכלל בליגה הבלקנית.
    בליגה שלנו הוא אמנם היה שחקן לא רע …אך לא איזה שחקן לחמישיית עונה ובכלל גליל של תקופתו הייתה קבוצה סתמית ביותר.
    מה שמביא אותי לכמה מסקנות מעניינות.
    ראשית כל הכבוד למאמן הישראלי המצוי שמוצא שחקנים שכעבור זמן מביאים אליפויות לליגות נחשבות ביבשת (נראה זאת גם בטורקיה…בל"נ ).

    שנית : ולמרות האמור בסעיף הראשון זה אומר משהו לא קטן לעל הליגה האיטלקית.
    פעם לפני 20 שנה ואולי פחות היו מגיעים לכאן כוכבי על …ששיחקו בליגה האיטלקית השנייה (מייק מיצ'ל למשל ).
    היום שחקנים שרק עכברים של ממש בליגת העל מכירים אותם (אפילו אני מתקשה להיזכר בדייסון ) הופכים להיות הכוכבים הגדולים של אלופת איטליה …מדהים !

כתיבת תגובה

סגירת תפריט