אחרי שקראתי את מאמרו המעניין של מנחם, תכננתי להכין לכם מאמר גדול מאוד העוסק בכל העמדות ובכל מאפייניהן וההבדל ביניהן. נשברתי באמצע, והחלטתי שאמשיך אותו בקיץ – כי יש פגרה ארוכה לפנינו. בכל מקרה, ארצה כן לגעת בהבדלים בין סטרץ' 4 (קווין לאב לדוגמא), לשחקן שמוסת מעמדה "3" לעמדה 4 (לברון ג'יימס למשל)

לדעתי, ההבדל המשמעותי ביותר בין הסטרץ' 4'ים לשחקנים המוסתים לעמדה 4 (מה שיוצר בעצם את המונח השני שמנחם העלה – "סמול בול") קיים בכמה מקומות ודברים שונים על המגרש, אך המרכזי מכולם הוא: הכדרור.

אם שואלים אותי – כיצד לחלק ל-2 חלקים את עמדות הכדורסל – בין איזה שתי עמדות יש את "הפער" הכי גדול למעשה, הייתי עונה:"מ-1 עד-3 זה חלק אחד, ו-4 עד-5 זה חלק שני". עכשיו -למה?

ההבדל הוא, ביכולת ובצורה שבה הם יוצרים לעצמם. עמדות 1-3 (רכז, שוטינג-גארד וסמול פורוורד) יוצרים לעצמם בעזרת הכדרור קודם כל. הם יכולים לכדרר בביטחון ואפשר למצוא דוגמאות רבות לשחקנים מכל אחת משלושת העמדות ששימשו כמובילי כדור של קבוצתם. לכל אחד מהם יש אפשרות ליצור לעצמו או לאחרים על קשת השלוש. בעמדה 4 אפשר לקושש איזו דוגמא או שתיים של שחקנים כאלו. בעמדה 5 אין בכלל. עמדות 4 ו-5, לעומת זאת, יוצרות לעצמן, אם בכלל, בפוסט אפ – מתחת לסל ולא בכדרור על השלשה.

רוצה לומר?

אם לשחקן יש יכולת כדרור בטוחה ויש ספק האם הוא סמול פורוורד או פאוור פורוורד, הרי שהוא במקור "3". לכן קווין דוראנט, לברון ג'יימס וכרמלו אנטוני הם ללא ספק "3" ואילו קווין לאב, ריאן אנדרסון ודרק נוביצקי הם "4" – שהוא סטרץ' 4. השחקן שאני הכי פחות בטוח בליגה לגביו הוא דריימון גרין, אך למרות זאת הייתי מסווג אותו כ-"3" במקור ולא כ-"4" בגלל יכולת כדרור טובה.

הבדל נוסף שבולט? שחקנים מ-1-3 שמשחקים פיק-אנד-רול בדרך כלל משחקים כ"יוצרי הזריקה" – הם מקבלים את החסימה, ואילו שחקנים בעמדות 4 ו-5 יהיו אלו שנותנים את החסימות ומתגלגלים פנימה או החוצה. סטרץ' 4 יהיה זה שייתן את החסימה ויתגלגל החוצה, ולא זה שיזרוק מבחוץ אחרי שניהל את הפיק-אנד-רול.

עוד הבדל קטן שאני רוצה לציין, הוא שהסטרץ' 4 לא חייב להיות קטן ביחס לעמדה ולמעשה בדרך כלל זה לא המצב. אפשר למצוא גם שחקנים שמשחקים בעמדה 4 שגובהם גדול יותר מהגובה הסטנדרטי של העמדה (9'6 – 2.06 עד 11'6 – 2.11) ועדיין קולעים מבחוץ. נוביצקי לדוגמא. לעומת זאת, שחקן שיוסט מהעמדה הטבעית שלו לעמדה 4 שקולע מבחוץ (בדרך כלל סמול פורוורדים) יהיה, כמעט תמיד, קטן ורזה מהפוואר-פורוורד הממוצע.

כמובן, שזה לא שחור או לבן, אך אלו שלושת ההבדלים המשמעותיים שאני מוצא בין סטרץ' 4, לבין "3" המוסת לעמדה "4" והוא בעל יכולת קליעה מבחוץ. כש-"3" מוסת, אז נוצר המצב המכונה "סמול בול". "סמול בול", הוא משחק עם שחקן אחד לפחות שמשחק בעמדה ש"גבוהה" מעמדתו המקורית. אם בארנס הוא "3" במקור, אז כשהוא משחק "4" אפשר להחשיב את הרכב הווריורס כ-"סמול בול", אך כשקווין לאב משחק "4" הרי שזו עמדתו המוקרית וצריך להחשיבו כ-"סטרץ' 4".

שורה תחתונה:

סטרץ' 4 הוא: שחקן בעמדה 4 במקור, הקולע מבחוץ. פרט לקליעה, לא חייב להיות שונה בכלל מ-"4" סטנדרטי.

לברון ג'יימס (למשל) הוא: שחקן בעמדה 3 במקור, שהוסט לעמדה 4. קטן יותר ובעל כדרור טוב יותר לעומת עמדה 4 ומשמש כשחקן המכדרר בפיק-אנד-רול בד"כ.

סמול בול הוא: כש"3" במקור עובר ל-"4" (ובכך יוצר סטרץ' פור לא אמיתי) ו-"4" במקור עובר ל-"5" או אחד מהשניים.