הכל התחיל בפלייאוף של 1995. מאמן היוסטון רוקטס רודי טומג'נוביץ' מעולם לא שמע את הביטוי "STRETCH-4" כי לא היה דבר כזה בכדורסל. אולי היו כמה STRETCH 4 – ובוודאי היו פה ושם ללא כוונה – אבל המושג לא ניכנס לשפה כתפקיד או צורת משחק מיוחדים אז איש לא טרח למצוא הגדרה לשחקן כזה.

גם רודי לא חשב שהוא 'ממציא' משהו מיוחד. כל מה שהוא רצה היה למצוא מישהו שיוכל לשמור על האציל צ'ארלס בארקלי ללא הצורך לדאבל-טים, כי כל דאבל טים על בארקלי הסתיים במסירה החוצה לאחד הקלעים המצויינים של הסאנס, ועוד שלוש נקודות.

אז הוא החליט להטיל את תפקיד השמירה על הסמול פורוורד רוברט הוריי. לפתע מחשבה ניכנסה לראשו: "היי. יש לי ארבעה קלעים טובים הסובבים את הסנטר שלי חאכים אולג'ואן…היי, מעניין…".

עשרים שנה מאז רודי טומג'נוביץ' רכב על ה-'סמול בול' שלו – השיטה, או הסגנון, או כיצד שלא תכנו זאת זכה לכינוי רשמי – לאליפות, כמעט כל קבוצה בליגה משחקת 'סמול בול' עם 'ביג', תלוי במצב ותלוי כמובן בהחלטת המאמן. לכל קבוצה היום ישנו פאור-פורוורד מהיר וזריז הגורם למיס-מצ'ים אם היריב משחק בפאור עם מפלצת ענקית, והפאור-פורוורד הזה, הסטרץ'-4, הוא קלעי מעולה שתמצא אותו בפרימטר לא פחות מאשר בצבע.

מאמן שמחליט לשחק עם סטרץ'-4 מחליט שהוא רוצה לשחק FREE-FLOWING עם QUICKNESS PACE סוג של כדורסל.

למעשה רק השיקגו בולס, ומתקרבת אליה הממפיס גריזליז הן הקבוצות שמסרבות – או אין להן את הפרסונל, אבל לדעתי זאת אמונה עקשנית של מאמן קונסרבטיבי – לשחק סמול בול עם סטרץ' 4.

כמה גורמים האיצו את הסמול בול: סמול פורוורדים בגובה 1.96-2.00 מ' אתלטיים מאד עם ניתור מצויין וגוף חזק המסוגלים לשמור על הפאוורים המתנשאים ל-2:10, ובכל מקרה ההיפך הוא המצ'אפ הקשה יותר כשהפאור הגדול והאיטי מתקשה לשמור על הסטרץ' 4 המהיר. גם השינוי בחוקים המרשה שמירה אזורית יותר מאשר בעבר, וכמובן האנליטיקס וה-ADVANCED METRIC שמראה שוב ושוב את חשיבות השלשה ויעילותה.

אריק ספואלסטרה שהשתמש בסמול בול יותר מכל מאמן אחר קרא לשיטתו "PACE AND SPACE" כשהוא השתמש בכריס בוש ושון בטייה כסטרץ'-4. במקרה של בוש הוא לא צריך "להימתך" להיות 2.10, אבל סטרץ-'4 זה לא עניין של סרט מדידה אלא של סגנון וצורת משחק.

ישנה עוד סיבה להולדתו של הסטרץ'-4 והיא שהיום אין בליגה פוסט-אפ סנטרים גדולים כבעבר, ואם מופיע פה ושם אחד כזה, החוקים החדשים המרשים דאבל-טים על שחקן ללא כדור גימדו את חשיבות סנטר כזה, אפילו יימצא אחד.

עכשיו, לפני שקיי-700 יחשוב שסטרץ' 4 נקרא כך כי הוא "נמוך" וזקוק לסטרץ' – "מתיחה" אז הבה נעמיד אותו עד טעותו: הפאור פורוורד שהוא סטרץ' 4 נקרא ככה כי בצורת משחקו הוא מפזר את ההגנה ומכריחה לשמור עליו עד קשר הפרימטר. הוא "מותח" את ההגנה החומה, ואז או-אז, אם יש לך סנטר כמו חאכים אולג'ואן שעומד לבד תחת הסל, כדור אליו הוא סל בטוח.

מי הם הסטרץ'-4 בפלייאוף הזה? לברון ג'יימס כאן, ודריימונג גרין ודייויד לי שם. האחרים הטובים בליגה שהם סטרץ' 4 הם קווין דוראנט, כרמלו אנטוני, דרק נוביצקי, קווין לאב, ריאן אנדרסון, פול פירס, טוביאס האריס, ג'אש סמית, ורודי גיי. ישנם כמובן עוד אחרים.

הסמול בול עם סטרץ' 4 הוא כאן להישאר. אפשר להגדיר זאת כאחד השינויים החשובים של משחק ההווה מהעבר, אם כי גם בעבר היו סטרצ'ים4 מצויינים רק שלא כינו אותם ככה, ובראשם אלג'ין ביילור, ריק בארי, ולארי בירד.  ההבדל הוא שאז זה קרה כי זה קרה. היום זו שיטה!