מפתחות לניצחון בגמר חלק 2/2 – גולדן סטייט / איתי קדם

f27d_hobbit_thorins_key_to_erebor_prop_replica_inhand

המפתחות לניצחון בגמר האנביאי הם מפתחות ידועים , כישרון , יכולת התעלות ועמידה בלחצים , ניסיון ומעל לכל האקס פקטור שמגיע לטובת האלופה החדשה בזמן ובמקום הנכון. חלקנו קוראים לזה קארמה , חלקנו פשוט מאמינים שאם תעבוד קשה ונכון – בסוף המזל יהיה איתך. שתי הקבוצות שהעפילו לגמר מוכשרות , מגובשות , מאוחדות . לשתיהן סגל מאוזן , כוכב על שנוצץ בשמיים ומאמנים שהיו כבר בכל סרט אפשרי – חוץ מהתפקיד הנוכחי שלהם.

בסדרה קצרה זו של שני מאמרים אנסה להביא את הנקודות המקצועיות הקטנות  , אלו שאולי בחדרי חדרים יושבים ומדברים עליהם כדי להפתיע , כדי להכין התאמות תוך כדי תנועה , כדי להכיר את היריבה הכי טוב שרק אפשר. אני מצהיר בזאת שהכל מראשי הקודח ולכן אם בסוף יתגלה שהכל שטויות,  האחריות כולה שלי :).

נמשיך עם החבורה בגולדן סטייט המחזיקה ביתרון ביתיות ותרצה לשמור עליו כדרקון ששומר על אוצר. גולדן סטייט הצליחה לייצר גורם הרתעה משמעותי במהלך כל העונה ובו קבוצות יודעות שאי אפשר לברוח ממנה. המאזן שלה בסיום העונה (67-15) נחשב לאחד הטובים בהיסטוריה והמאזן הביתי שלה עוד יותר מפחיד כשהפסידה פעמיים בבית בכל העונה הסדירה ורק פעם אחת עד כה בפלייאוף. לזכותה עומד גם שינוי שיטת המשחקים בגמר הליגה , שחזר להיות 2-2-1-1-1 בניגוד ל 2-3-2 שהיה מקשה יותר על שמירה על הביתיות.

מאז 1980 רק 3 קבוצות הגיעו למאזן 67-15 אחת התרסקה ( דאלאס 2006/7 ) והשתיים האחרות זכו באליפות ( הלייקרס של 1999/00 , בוסטון של 1984/5). למעשה רק קבוצה אחת השיגה מאזן טוב יותר וגם צמד אליפויות באותן שנים – שיקאגו של ג'ורדן ( 72-10 ו 69-13 )

גולדן סטייט הצטיינה העונה כמעט בכל תחום על המגרש , הגנה ,התקפה , קבוצתיות , עומק ועוד. לכאורה לקבוצה אין כמעט חסרונות והמעט שישנם מתגמדים מול היתרונות הגדולים שיש לה. לעומת זאת סדרת גמר זאת אופרה אחרת לגמרי ובקבוצה שבה אין אף לא אלוף אחד פרט למאמן , עלולים להיווצר קשיים. כעת נבחן את הקבוצה היריבה , קליבלנד , וננסה לתת פתרונות הגנתיים לקבוצה הזהובה – כי האתגר ממול מורכב יותר מכל מה שקארי וחבורתו פגשו עד כה.

טימופי מוזגוב –

מי שהאזין השנה לכמה ממשחקי הליגה של קליבלנד בטוח הופתע לגלות כמה מעט מכירים השדרנים והפרשנים את הגבוה הרוסי. למרות שיש לו כבר קילומטראז' לא קטן בליגה , עדיין יכולת לשמוע את ההפתעה בקולם של השדרנים בכל פעם שקלע מחצי מרחק או תקף את הריבאונד בהתקפה. וזה נאמר על מי שקפץ באימוני הבוקר לכדור פתיחה עם קנת פאריד. מוזגוב שחקן קשוח. ממושמע. עם יד רכה מחצי מרחק ומיקום טוב מאוד מתחת לסל. הוא קולע טוב מהעונשין ולא מפחד לעשות עבודה שחורה. גולדן סטייט אולי תרצה להשאיר אותו לקליעה מחצי מרחק לעומת חדירה של לברון, אבל לא כדאי לבנות על זה שהוא יחטיא באחוזים גבוהים. מוזגוב לא מוסר ברמה גבוהה והכדרור שלו חלש מאוד. בוגוט יכול להתמודד איתו מתחת לסל אבל חשוב שיזהר מעבירות מיותרות – כי הוא ואולי אזילי היחידים שיכולים לשמור על מוזגוב. קליבלנד מצטיינת בניצול מיסמאצ'ים בפלייאוף וכיוון שמוזגוב הוא 2.15 ביום נמוך תהיה לגולדן סטייט הרבה עבודה בלסגור אותו. אסור לתת לו להסתובב אחרי חסימה כי זה מתכון להרמה להטבעה. מוזגוב לא אתלטי וסגירה צמודה לגוף שלו תמנע ממנו לקפוץ להטבעה. יש סיכוי גדול שנראה את הלוחמים תופסים אותו בחולצה בלי שהשופטים רואים כדי למנוע ממנו להתמקם ולהתרומם להטבעות.

טריסטן תומפסון –

התגלית הגדולה של העונה בקליבלנד עושה הכל מסביב לטבעת בשני צידי המגרש , הוא אגרסיבי מאוד בהליכה לקרש ויש לו ניתור שני ושלישי מהירים וטובים מאוד. הוא מחוייב מאוד למשימה הזו ולחלוטין לא "מתעניין" במשחק ההתקפה של קליבלנד. הלוחמים יהיו חכמים אם יתנו לו את הכדור בהייפוסט ויקחו צעד אחורה כדי לעודד אותו לזרוק מ 3-4 מטר. תומפסון , בדיוק כמו גרין – הוא שחקן של אנרגיות. הגנה חכמה של הלוחמים (שמירה נסוגה, הרחקה מהצבע) תאלץ אותו למסור חזרה כל כדור שהוא מקבל. אם הוא משתולל בריבאונד , גרין, ספייטס ולי יצטרכו לשמור עליו FRONT בינו לבין הטבעת – לא משנה מה המהלכים בהתקפה של קליבלנד – פשוט כדי למנוע ממנו עמדה מראש. קרל מלון ניסה לעשות את זה עם דניס רודמן בהצלחה חלקית בזמנו – מה שכן אם גרין ותומפסון מתקזזים במאמץ ובנתונים אחד עם השני – זה יתרון ללוחמים. לתומפסון אין מחליף בקליבלנד ואיבוד שלו לעייפות/עבירות/משחק חלש – מקטין את הסיכויים של הקאבס משמעותית.

גבוהים מחליפים –

שימו לב – זוהי נקודת חולשה מרכזית של קליבלנד בפלייאוף. למעשה הגבוה השלישי בקבוצה שמקבל דקות אפקטיביות הוא – לברון ג'יימס. לקאבס יש את קנדריק פרקינס שהיכולת שלו בהתקפה לא קיימת ובהגנה הוא בעיקר תעשיית עבירות , וברנדון היווד שסיים את הקריירה לפני שנתיים ועדיין לא הודיעו לו. במקרים של בעיית עבירות בלאט הולך לסמול בול ובזה יש לו מצ'אפ טוב מול הלוחמים. לגולדן סטייט תהיה דילמה גדולה בסדרה הזו אם להישאר "גדולים" ולשחק שונה ממה ששיחקו רוב השנה – כלומר עם בוגוט וספייטס/אזילי יחד או לי ובוגוט ביחד – דווקא כדי ללחוץ על לברון או ללכת על סמול בול עם גרין בעמדה 4 – נוסחה שעבדה כל השנה אבל לא בטוח שתתאים בסדרה הזו.

אימון שומפרט –

הבחור תפס עמדה בחמישייה בתחילת הפלייאוף וזה עובד לא רע. הוא ישקיע את רוב זמנו ברדיפה אחרי קארי או תומפסון אבל יש לו מה להציע גם בצד השני של המגרש. שומפרט קלעי לא רע מחצי מרחק תוך כדי כדרור. אחרי הקפצה או שתיים כשהוא מרגיש נוח הוא עולה לג'מאפ לא רע מ 4-6 מטרים. גם את הקליעה משלוש הוא שיפר בפלייאוף . הכי טוב – לתת לו לעלות לקליעה בלי כדרור. אם שומפרט לא מוריד כדור לרצפה גם האחוזים שלו צונחים לרצפה. לפעמים הוא יקלע שלשה מיציאה אחרי חסימה אבל חוצמזה הוא פשוט קלעי גרוע בסט שוט. הלוחמים חייבים לתת לו מרחק ולצופף את הצבע. אם הוא מתחיל לכדרר חייבים להיצמד אליו ולאפשר לו לחדור – קבלת ההחלטות שלו חלשה יחסית והוא נתקע בפינות נוחות להגנה. למרות זאת, בפלייאוף הוא שומר היטב על הכדור – נתון שחייב "להתקלקל" אם הלוחמים רוצים לנצח.

מחליף : ג'י.אר.סוויש  –

הסטריק שוטר האולטימטיבי , אחד שתמיד יזרוק עד שהאחרונה תתגלגל החוצה ואז – עוד אחת ! לפעמי פשוט צריך לתת לנתונים לדבר – 45.9% מהשדה לעומת 41% בעונה הרגילה. 39.6% מהשלוש לעומת 38% ו 0.9 איבודים לעומת 1.4 בעונה הרגילה. סמית לקח את כל מה שארווינג השאיר , ובגדול.  תומפסון ואיגי הם שומרים מתאימים בגובה ובגודל כדי לשמור עליו והמשימה שלהם תהיה בעיקר להביא את סמית למקומות לא נוחים ולגרום לו לחשוב שהם כן ! סמית הוא קלע אינסטנקטיבי די דומה לקארי ונגד זה אין כ"כ מה לעשות. אבל , אפשר לתת לו להוביל כדור ביד שמאל , לאפשר לו לקלוע מהטופ אוף דה-קי שם אין לו זווית לטבעת ומשם הוא בדר"כ מחטיא. זריקות עם הגב לסל או בנפילה לאחור זה משהו שסמית אוהב אבל סטטיסטית על כל וואו אחד יש 3 החטאות. בקיצור להיצמד אליו בכל אפשרות – ואם אפשר לנסות ולהוציא אותו מהכלים מה שהיה קל מאוד בעבר והשנה נראה קשה מתמיד!

 קיירי אירווינג –

קלעי בחסד , בעל השליטה הכי טובה בכדור – בכל הליגה. כשהוא בריא – אין דרך יעילה לעצור אותו פרט למשחק קשוח וגם לזה הוא התרגל – כי יש לו את דלי בקבוצה לא? הבעיה – הוא לא בריא. הלוחמים ירצו להתכונן אליו עם קארי,תומפסון,ברבוסה ואפילו איגי – כדי לעייף אותו ולהקשות עליו את החיים. אירוויג קלעי מעולה ולעבור מתחת לחסימות איתו זה הימור גדול החוסמים של קליבלנד לא מי יודע מה ואפשר לשבור חסימות שלהם. אם קיירי עובר את השחקן שלו – עדיף לתת לו לזרוק מחצי מרחק ולא לאפשר חדירה או מסירה. כלומר – לשחקני ההגנה אסור לצאת אליו! הוא יקלע ברמה גבוהה אבל 50% זה 1 מ2 ועדיף על הנזק שהוא מייצר בחדירות עד הטבעת. אם קיירי פצוע – לעשות דאבל אף על לברון כל התקפה – כדי לגרום לאירווינג להוביל כדור ולהתעייף. לא לשכוח אותו בפינות לשלשה פנויה – תשאלו את אטלנטה. ובהתקפה – להתקיף אותו בפיקנרול ובידודים בלי הכרה.

מחליף : מת'יו דלבדובה –

קלעי שלוש מוגבל במיוחד בזוויות ולא בקווים ישרים לטבעת . חודר מוגבל , אתלט בינוני ומטה , לא מהיר במיוחד , לא מוסר הרבה אסיסטים (2.6) . בקיצר – לא משהו. אם הלוחמים יתייחסו אליו כך – הם יפסידו את הסדרה. מתיו דוגמה ומופת לניהול משחק נכון , לשליטה בקצב , לכפייה של הרצון שלו על היריב. ישנן כמה דרכים להתגבר על הנושא – אחת – להשפיל אותו בצד השני. קארי, ברבוסה וכל מי שזה לא יהיה חייבים לקלוע עליו כמה שיותר נקודות כדי שבלאט יצטרך לתת תשובות. במקביל , חשוב לנסות ולמנוע ממנו לנהל את ההתקפה של קליבלנד בנחת – ללכת לו על הכדרור כל הזמן, להפתיע בדאבל אפ באמצע המגרש – לשנות את קצב המשחק כל הזמן. במגרש פתוח או כשאין לו שליטה – דלבדובה הרבה פחות אפקטיבי.

לברון ג'יימס שחקן על  –

ראשית , בלתי ניתן לשמירה עד שיוכח אחרת. שנית , מעצים את השליטה שלו במשחק בפלייאוף הנוכחי מעמדת הלואופוסט. לברון שולט השנה בכל אספקט של המשחק וגרוע מכך בשביל הלוחמים – אין להם אף אחד שמתקרב להיות מצ'אפ בשבילו. מתוך 11 השחקנים של גולדן סטייט רק אזילי ובוגוט יכולים לשמור עליו מתחת לסל ורק גרין בארנס ואולי איגי יכולים לשמור עליו בשאר המקומות במגרש. מכיוון שאי אפשר לעשות הכלאה – נלך עם המתבקש – גרין/בארנס. מכיוון שתומפסון הוא עוד כאב ראש וגרין יצטרך לנסות ולטפל בו – בארנס ינסה להתחיל. מכאן נעבור לשאלת הדאבל אפ. בשנים קודמות לא היה צורך מיידי בדאבל על המלך כי הוא לא ממש התעניין בלטחון את השומר שלו – אבל השנה זה שונה. אם הולכים על שמירה כפולה – מאיפה היא תבוא ועל מי מוותרים בהגנה? ג'יימס מוסר מצויין אבל חשוב מכך – הוא מוסר בזמן שהוא מחליט ולמי שהוא מחליט. בחלקים מסויימים של הסדרה הקודמת יכולנו לראות את מילסאפ גורר את לברון לכדרור לכיוון קו החוץ מתחת לסל ( סוג של שמירה כפולה ) , הורפורד לא בא לעזור והצד החזק נשאר עם השחקן שלו. ככה ללברון נשאר רק להוציא מסירה לשחקן בצד החלש – לשלשה יחסית פנויה. זה עבד לא רע אבל אז בלאט הוציא את המלך מהלואו פוסט והמשחק השתנה לחלוטין. ובכל זאת , חסרונות: לברון מתעייף. באמת. זה קורה לו כשהמשחק מהיר , כשהוא נאלץ למאמצים חוזרים בהתקפה , כשהוא זורק 30 פעם במשחק. הוא לא מצליח לסיים מעל הטבעת כשהשומר שלו נשאר צמוד אליו. הוא כמעט ולא מטביע כשיש שמירה אלא רק כשהוא חופשי. מלחמת התשה ומשחק מהיר יהיו יתרונות גדולים של הלוחמים. אחרת – לברון ישלוט בהם. והדבר שלא ראיתי אף אחד מנסה לעשות – לתת לו לקלוע 60 ולהפסיד – שמרו על כולם צמוד ותנו ללברון לנסות לנצח לבד – זה קשה וגם לא באופי שלו…

מחליפים : ג'יימס ג'ונס , שון מריון , מייק מילר –

ג'יימס ג'ונס נותן פלייאוף טוב מאוד. הוא נותן דקות הגנה טובות מאוד וקולע שלשות כשצריך אם כי לא באחוזים מדהימים (35% ) . השניים אחרים שפנים למקרי חירום. הלוחמים צריכים להיצמד לג'ונס בפינות ולא לעזוב אותו גם לחדירות. קליבלנד מסוגלת לשנות מומנטום של משחק עם 2-3 שלשלות טובות.

 מפתחות קבוצתיים –

  • ניצחון בריבאונד – חובה. שליטה בריבאונד מונעת טחינה חוזרת של לברון או שלשה מהפינה והכי חשוב – קובעת את קצב המשחק!
  • שליטה בקצב המשחק – קריטי. לברון ודלבדובה שולטים בקצב המשחק. בלאט אומן בשליטה על המשחק מבחוץ. הלוחמים חייבים לשלוט בקצב ולהכתיב משחק מהיר עם הרבה עבירות והרבה לחץ – כמו בקולג'. לגולדן סטייט אין כלים למלחמת חפירות ואסור לה לחשוב שגם הפעם היא תוכל לסגור הפרש בקלות בסוף המשחק.
  • 105 נקודות  – קלעת את זה וניצחת. קלעת פחות – אתה בבעיה.

השאלות של קר  –

  • האם לתת ללברון לנסות לנצח לבד ולסגור את שאר האופציות?
  • האם ללכת לדאבל אפ על לברון בלואו פוסט?
  • על מי אני שם את דריימונד גרין?
  • האם ללכת על האק א תומפסון – ברגעים מסויימים של המשחק ?
  • האם לשחק עם שני גבוהים וגרין בעמדה 3 כדי להתאים את הגובה והגודל או לנסות ולכפות את הסגנון שלי?

לסיכום –

הידיים של הצוות המקצועי מלאות בבעיות אבל ככה זה כשאתה מתמודד מול השחקן הכי טוב בהיסטוריה ( טוב, לפחות בעיני עצמו ).

יאללה שיתחיל!

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. Mbk

    1 יונ 2015 01:35:58

    פוסט טוב
    המפתח מס 1 של קליבלנד הוא היכולת לקלוע 12 שלשות ומעלה
    כשהם תפקדו מ 3 והם תפקדו ( דווקא לברון חלש בתחום הזה באופן מפתיע ) הם ניצחו
    מפתח מס 2 – לקליבלנד יכולת להשאיר קבוצות על אחוז נמוך מה -3 , מתחת ל 30% שזה הראשון בפלייאוף ( גולדן סטייט שניה. 31% של היריב. )
    אם גולדן סטייט תקלע ב 28% בלבד כפי שהיריבות של הקאבס קלעו בפלייאוף אפשר להזמין טבעת וטלפון ממירי רגב

  2. מנחם לס

    1 יונ 2015 04:37:48

    המפתח לנצחון הקאבס הוא קיירי אירוינג, שיוכל לשחק כמו נגד בוסטון סלטיקס, ויכולת הסיום של שחקני הקאבס האחרים כשהווריורס יעשו דאבל טים על לברון כשהוא ניכנס לסל- אם אמנם יעשו

  3. דובי

    1 יונ 2015 06:28:55

    כואב הלב לראות בגמר את מוזגוב, שחקן שהניקס איתרו והביאו מפאקינג אי שם, את שומפרט, שהניקס בחרו בדראפט, ואת המחבל, שכבר היה לנו בידיים ומצא בדיוק את המקום הנכון בשבילו.
    זה תוצאה של היהירות של ג'קסון, של חוסר היכולת של פישר, של כרמלו כמנהיג ושל הניקס כמערכת.
    חרא!

    2. נתן

      1 יונ 2015 17:47:37

      היה איזה משחק נגד אטלנטה ( נדמה לי השלישי ) שבו רג'י מילר אמר שלמעשה לברון לוקח את הניקס לגמר המזרח. שאמפרט וסמית, יחד עם דלבדובה מוזגוב ותומפסון זהים למה שהיה לניקס עם כרמלו בשנה שעברה, והם ניצחו את אטלנטה.

  4. גיא

    1 יונ 2015 07:50:36

    יופי של פוסט!

    עיון בסטטיסטיקה מעלה נק' מעניינת –
    זריקות עונשין.
    אם מוציאים את יוסטון והקליפרס מהסטטיסטיקה
    (בגלל כל האק-א-לא משנה)
    קליבלנד קולעת 19.8 זריקות עונשין למשחק (השנה בפלייאוף),
    הווריארס קולעים 14.8 זריקות עונשין למשחק (השנה בפלייאוף).
    פער עצום, בעיקר אם לוקחים בחשבון את קצב המשחק הנמוך שקליבלנד מכתיבים.
    לדעתי, הנתון הזה טומן בחובו את המפתח העיקרי של הסדרה –
    קצב המשחק.
    משחק מהיר, עם הרבה התקפות מעבר ואיבודי כדור משחק לידיים של הווריארס,
    משחק איטי, עם לברון שטוחן את הפוסט, בחירת זריקות חכמה ומשיכת הרבה עבירות – ויהיה קשה מאוד לעצור את קליבלנד.

  7. עידו גילרי

    1 יונ 2015 09:53:44

    איתי בהחלט סקירה מקיפה אבל יש לי כמה השגות:
    מוזגוב – לווריורס בהחלט כדאי להמר על הזריקה שלו מבחוץ הוא קולע משם באחוזים גרועים (6/27) הפלייאוף הזה כשמדובר בעיקר בזריקות פתוחות .
    שומפרט – זה בהחלט לא אופייני ששחקן שזורק מבחות קולע יותר טוב אחרי כדרור ושומפרט באמת קולע באחוזים טובים יחסית אחרי שהוא שם את הכדור על הרצפה אבל אילו אחוזים דומים לקליעה שלו ללא כדרור. לא הייתי אומר שהאחוזים שלו נופלים לרצפה כשהוא לא שם את הכדור על הרצפה.
    ג'יי אר סמית' -אם חיפשת מישהו שזורק יותר טוב אחרי כדרור הוא דוגמא מצויינת (אסי גם התייחס לזה ביומן אליפות האחרון שלו) יש שיפור של 24% כשהוא זורק לאחר כדרור.
    דלבדובה- אני לא יודע למה הוא לא מקבל מספיק קרדיט כקלע שלשות . נכון שהאחוזים שלו ירדו בפלייאוף ל-36% (עדיין סביר) אבל הוא קלע העונה ב- 40% מאחורי הקשת. הוא היה מצויין בזריקות מלמעלה והתקשה דווקא בזריקות הקלות יותר מהפינות. בפלייאוף הוא משום מה מתקשה מצד ימין למעלה (1/16) אבל לא הייתי בונה על זה שהוא ימשיך להחטיא משם כי בעונה הסדירה הוא קלע משם ב-45%.

    לגבי המפתחות הקבוצתיים – מצד אחד אתה אומר שקליבלנד צריכים לשחק בקצב נמוך ומצד שני שהם צריכים לעבור 105 נקודות. שני הדברים די סותרים אחד את השני אלא אם אתה חושב שהקאבס יצליחו לייצר 1.15 לפוזשן מול מה שהייתה אחת (אם לא ה-) ההגנות הטובות בליגה.
    נקודה חשובה נוספת היא שהווריורס פגשו שתי קבוצות שהאיטו את קצב המשחק באופן דרסטי ועדיין התמודדו איתן באופן מאד מוצלח (ממפיס וניו-אורלינס) למעשה היו חלקים בסדרה מול יוסטון שנראה לי שדווקא קר היה זה שבחר להאט את הקצב כדי לגרום לרוקטס לשחק יותר לאט. הקאבס הם ללא ספק אתגר גדול יותר ונראה לי שנקבל את לברון מקפיץ את השעון למוות די הרבה. התחושה שלי היא שלא נראה הרבה משחקים מעל ל-100 נקודות.

        1. איתי קדם

          1 יונ 2015 10:39:26

          יכול להיות – אבל באיזור 100 נקודות קליבללנד תהיה בתמונה. יותר מזה – וללוחמים יהיה קל יותר להבטיח ניצחון.
          עכשיו ברור שהמשחק הראשון יגמר 120 – 116 לקאבס נכון ?

          1. עידו גילרי

            1 יונ 2015 10:51:15

            בטוח יהיה משחק או שניים אם קצב גבוה לדעתי זה לא יהיה הראשון. באופן כללי אבל אני חושב שזו סדרה שתשוחק בקצב נמוך.

            חוץ מזה , יאללה תחליף כבר תמונה בגראבטר שלך לפני שאיל מגיע ומתחרפן.

          3. גיא

            1 יונ 2015 11:34:30

            KJ והסאנס צריכים להאמר באותה נשימה
            (בדיוק כמו מג'יק והלייקרס או בירד והסלטיקס)

            הספרס והסאנס זה חומר ואנטי-חומר.

            כך שיש סתירה פנימית.

            מ.ש.ל…

          6. איתי קדם

            1 יונ 2015 11:50:19

            תרשו לי להסביר את הסתירה הפנימית שכשמה כן היא –
            אם אתה מתיימר לשחק כמו קיי.ג'י. אבל שמאלי .
            אם אתה בשוק מהאתלטיות של רובינסון ומעריץ כל שינוי כיוון של ג'ונסון
            במה תבחר?
            שון אליוט שבר את השיוויון והלכתי עם הספרס.
            למרות שתמיד רציתי שקיי.ג"י. יהיה אלוף – כשסר צ'ארלס קלע על רובינסון את הקליעה ההיא – היו דמעות של עצב ואושר באותה המידה.

          7. גיא

            1 יונ 2015 11:58:46

            האמת שגם אני אהבתי את רובינסון (לפני הפציעה)
            הוא ו-KJ כל כך שונים וכל כך דומים –
            אחד מאסטרפיס אבלציוני של גובה, אתלטיות וקורדינציה.
            השני נער הפוסטר של ההגדרה "אנדרדוג" – נמוך, רזה.
            ושניהם ג'נטלמנים על המגרש, ומחוצה לו.

            זו גם הבעיה שלי עם הספרס – עידן הכדורסל המלוכך שלהם הרס לי כל טיפת סימפטיה כלפיהם.
            בניגוד למשל לרוקטס, שהדיחו את הסאנס שנתיים רצופות במשחק 7,
            אבל למרות הטעם המר של האכזבה, ידעתי שהסאנס הפסידו לשחקן ענק (אקים)

  8. הארפר

    1 יונ 2015 10:16:55

    תודה על פוסט מעולה!
    לברון שחקן מדהים והחולשה היחידה שלו היא מחסור בקילריות.
    לכן אני חושב שהנקודה שרשמת בסוף היא החשובה ביותר, לשמור על כולם צמוד ולתת ללברון לקלוע 60 נקודות. זה ממש לא באופי שלו וגם יתסכל את שאר החמישיה

    1. א.ב

      1 יונ 2015 12:04:22

      זה לא מחסור בקילריות, קוראים לזה עייפות.
      הוא מאד פעיל בהגנה והוא מוביל כדור עיקרי (בטח כשקיירי פצוע) ורץ לכל המתפרצות, אני לא יודע אם יש עוד שחקן בליגה (או בהיסטוריה של הנבא) שהוא גם במשקל שלו וגם מוציא כל כך הרבה אנרגיה (גם לעשות פוסט אפ פעם אחרי פעם זה מעייף).
      הווריוורס ישחקו עליו בהתקפה הרבה כדי לשחוק אותו, זו אחת הסיבות (בעיני) שקיירי קריטי לסדרה, הוא יצטרך לתת לג'יימס לנוח בהתקפה לפעמים.

      דוגמאות למשקלי שחקנים בעמדה – 3 בסדרה:
      איגואדלה 94
      בארנס 95
      דריימונד גרין 104
      שומפארט 100
      קליי תומפסון וסמית שיכולים למצוא את עצמם ב-3 בסמול בול הם 95-100 ק"ג

      לברון ג'יימס 113 (יכול להיות שירד קצת העונה)

    1. מנחם לס

      1 יונ 2015 15:56:32

      את לברון צריך לשמור רק עם שומר אחד שיהיה מאד צמוד אליו (כמו שדשמר עליו קאווי לינרד), ואם הוא פורץ, מיד צריך שומר אחר לעזוב את שחקנו ולסגור לו את נתיב הכניסה כך שמצד אחד יהיה השומר האישי (שאולי הוא עבר אבל הוא ממשיך לרדוף אחריו וסוגר לו נתיב חיצוני אחד) ומצד שני יהיה השומר הנסוף שהגיע כשלברון החל לפרוץ.
      אם לברון מצליח למסור לשחקן שהשומר עזב אותו – חייבים לחיות עם זה!

  11. א.ב

    1 יונ 2015 12:27:28

    ראיתי עכשיו איזו כתבה על תומפסון, אני אציין משהו שאולי לא שייך אבל אני לא כל כך רואה ולדעתי רלוונטי, אבל בכל זאת:
    בלאט מאד חיבב במכבי כמה פונקציות: סנטר נייד שיכול בהגנה להחליף בחסימות (הנדריקס, ג'יימס,טיוס), רכז עם יכולות חדירה מצוינות (רייס, פארגו) וסמול פורוורד שיכול גם לנהל משחק (סמית)

    מבחינתי TT, אירווינג ולברון יושבים על זה בול (בהבדלי רמה).

    אפשר גם להוסיף הקבלה בין דיויד בלו ללאב

    אז אולי בלאט לא מחליט כלום, אבל איכשהו לי הדברים נראים קצת מוכרים.
    בפעמים קודמות זה עבד לא רע.

  12. עגל

    1 יונ 2015 13:24:47

    כתבה מצוינת. גם אני חושב שקיירי קריטי, בלעדיו קליבלנד לא יצליחו כי ג"ס 2-3 דרגות מעל אטלנטה. השמירה על לברון תהיה בהתאם לאחוזי הקליעה שלו מבחוץ, ביום שהכל יכנס לו יצמדו אליו שני מגינים, ביום שהעייפות תכריע או שסתם הכדור לא יכנס יהיה מגן אחד שיתן לו מטר או שניים

  13. מוטוראי

    4 יונ 2015 00:17:02

    לגבי השמירה על לברון: זאק לואו העלה את הנקודה שאם ישאירו את ג'יימס לבד מול השומר שלו, השומר ייכנס מהר מאד לבעיית עבירות. ולשחק את רוב המשחק בלי גרין (או במידה פחותה, בלי בארנס), לא יהיה קל בכלל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט