אנטוני מייסון-1966-2015/דובי עופר

אנטוני מייסון – 1966-2015, האיש עם המורשת

מייסון
אנטוני מייסון ז"ל

אנטוני מייסון נפטר היום. בתחילת החודש הוא עבר אירוע לב, ומאז אושפז במצב קריטי. היום אחר הצהריים עבר האיש הגדול עם העפעפיים הכבדים לעולם שבו הבירות תמיד קרות, הסטייקים גדולים ומדממים, וכל זריקה היא צ'אקה, גם אם לקחת אותה עם ידיים מיושרות מעל הראש. אבל למען האמת, בעולם הבא האידיאלי של מייסון כנראה אין יותר מדי צ'אקות ולא מהלכי התקפה מלוטשים. לעומת זאת, יש שם הרבה ליטרים של זיעה, בשר אדם בכמויות, כדור כתום אחד וגופיה כחולה מספר 14. כי לא משנה מה עשה אנטוני מייסון לפני 91' או אחרי 96', בשבילי הוא תמיד יהיה הלב הגדול והפועם של הניינטיז ניקס. ולמען האמת, המורשת של הניקס היא הרבה יותר אנטוני מייסון מאשר אנטוני כרמלו, גם אם החיוך הצחור עם החוזה הענק ייקח בשבילנו אליפויות, ירוויח מיליארדים וילביש את כל גברי ארה"ב.

אתה מבין מלו, מורשת נבנית עליך כשאתה באמת. זוכרים אותך, וזוכרים לך, כשרואים עליך את מי שאתה באמת. וכשאנטוני מייסון יצא לפרקט זה נראה כל כך אנטוני מייסון, שאפילו 20 ומשהו שנים אחרי, הלב עדיין מתגעגע ומייחל להתרגשות שעוררה הקבוצה הנפלאה ההיא. מייסון היה לוחם בין לוחמים, חלק מרכזי בקבוצה שהשאירה הכל על המגרש, זיעה, איברים פנימיים, שיניים ודמעות. ואם היום אני יכול לצפות שוב בגמר שובר הלב של 94', זה רק בזכות הגעגועים לאופי של קבוצה ההיא, ולהתרגשות שחשמלה את האוויר בכל פעם שראיתי חמישייה במדי ניקס עולה לפארקט של הMSG.

אתה יודע כרמלו, עדיף שתוותר. אין לך סיכוי להתעלות על זה. אתה אף פעם לא תהיה ניקרבוקר כמוהם.
יכולתי לכתוב על הכישרון של מייסון. בחיי שהיה לו. אולג'ואן בשיאו ושאקיל הצעיר, הענק והעצבני. וינס קרטר כשעוד היה אייר קנדה, ומייקל ג'ורדן, את כולם שמר מייסון בהצלחה. "אני אוהב לעשות הגנה", הוא אמר פעם, "למדתי שחקנים כדי לשמור עליהם, למדתי דרכים שונות לשמור על שחקנים שונים, ואני פשוט אוהב לצאת לשם ולעשות את זה".

אי אפשר לשמור בכזאת הצלחה על כזה מגוון רק עם רוח לחימה. אחרת גילי מוסינזון היה בNBA. כדי לשמור על אולג'ואן, שאקיל וג'ורדן צריך גם כישרון. תציצו בו מול החלום ב94' ותלמדו על עבודת רגליים, זריזות ידיים ועל איך נראית הגנה כשעושה אותה שחקן שגם מבין וגם רוצה:

למרבה הצער, ההערכה והאהבה של אוהדי הניקס לא מביאה תארים. מייסון היה השחקן השישי ב95' ונבחר לאולסטאר פעם אחת במדי שארלוט, ב2001. על היכל התהילה אין על מה לדבר כמובן. אפילו להופס מייסון הגיע רק אחרי פטירתו, ובתור השוואה לאנטיתיזה צחורת החיוך שמובילה היום את הניקס.

אבל למען האמת, אנטוני מייסון לא היה טיפוס של תארים והצטיינות אישית. אנטוני מייסון היה שחקן של הגנה, מלחמה, השקעה ואהבה אמיתית למשחק.

במילים אחרות, אנטוני מייסון היה ויישאר חלק בלתי נפרד מהמורשת של הניקס.

אם בא לכם מספרים, אז זאת הקריירה של מייסון בסטטיסטיקה. גם כאן אין לו במה להתבייש.

Year Team GP GS MPG FG% 3P% FT% RPG APG SPG BPG PPG
1989–90
New Jersey
21 0 5.1 .350 .000 .600 1.6 0.3 0.1 0.1 1.8
1990–91
Denver
3 0 7.0 .500 .000 .750 1.7 0.0 0.3 0.0 3.3
1991–92
New York
82 0 26.8 .509 .000 .642 7.0 1.3 0.6 0.3 7.0
1992–93
New York 81 0 30.6 .502 .000 .682 7.9 2.1 0.5 0.2 10.3
1993–94
New York 73 12 26.1 .476 .000 .720 5.8 2.1 0.4 0.1 7.2
1994–95
New York 77 11 32.4 .566 .000 .641 8.4 3.1 0.9 0.3 9.9
1995–96
New York 82 82 42.2 .563 .000 .720 9.3 4.4 0.8 0.4 14.6
1996–97
Charlotte
73 73 43.1 .525 .333 .745 11.4 5.7 1.0 0.5 16.2
1997–98
Charlotte 81 80 38.9 .509 .000 .649 10.2 4.2 0.8 0.2 12.8
1999–00
Charlotte 82 81 38.2 .480 .000 .746 8.5 4.5 0.9 0.4 11.6
2000–01
Miami
80 80 40.7 .482 .000 .781 9.6 3.1 1.0 0.3 16.1
2001–02
Milwaukee
82 82 38.3 .505 1.000 .697 7.9 4.2 0.7 0.3 9.6
2002–03
Milwaukee 65 48 32.6 .486 .000 .718 6.4 3.2 0.5 0.2 7.2
Career 882 559 34.7 .509 .167 .709 8.3 3.4 0.7 0.3 10.9
All-Star 1 0 20.0 .000 .000 .000 4.0 1.0 1.0 0.0 0.0

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. שחקן ענק, ללא צל של ספק. התחיל באפס פילזן בכלל והפך לאחד הגדולים ביותר, מרשים לא פחות מכל כוכב שהופך לסנסציה כבר בכיתה ח'.

    פיל ג'קסון היקר-תתלה את מס' הגופייה שלו על גג האולם. מגיע לו.

    ג'ייסון סמית'-תעשה מה שסטיב בלייק עשה עם מספר החולצה של קרסי, ותחליף את ה-14. יתן לך הרבה מוניטין בליגה.

  2. הכרתי אותו אישית ומקרוב. בעל חיוך רחב, לב חם, חבר קבוצה שאין נעלים ממנו, ותמיד חביב.
    אבל לא על הפארקט. שם הוא לחם מלחמה נועזת עבור הניקס והיה הגבר מס' 1 בכל החבורה ההיא. ממש אהבתי אותו, ואחריו את ג'ון סטארקס.
    הייתי מחוץ לבית רוב היום, והלב נחמץ לי כששמעתי ברדיו על פטירתו, למרות שידעתי שהוא סובל ממחלת לב תורשתית קשה.
    מי שאומר שהשחקנים היום לוחמים ונותנים מעצמם כמו אז, היו צריכים לראות אותו משחק. אולי השחקן הטוב ביותר בתולדות ה-NBA עם רמת הכשרון המולדת שלו.

    1. נכון נכון נכון..
      הרשת מלאה בעדויות של שחקנים שכותבים על מייסון, על האופי שלו ועל כמה למדו ממנו..
      אשריך מנחם שזכית לפגוש בו.
      אני כל כך שמחפשים לנו כאן את האפשרות לתת במה לכתיבה על שחקן כל כך מיוחד וחשוב.

  3. אכן הערכתי את הבחור מאןד. אף שחקן בליגה לא היה מעונין להפיגש בו מהצד השני של הפרקט. זריז באופן מדהים יחסית לגודל ןלמאסה שלו. אין היום אף שחקן שדומה לו .

  4. וואו, רק עכשיו שמעתי על זה. מאוד מפתיע ועצוב.
    תודה דובי.
    שחקן שהיה אהוב עלי מאוד למרות שהיה "האויב" בגמר ובכלל. זכור לטובה הדאנק שאולג'וואן עשה עליו כשהוא נשען על הכתף שלו ביד אחת . . .
    הקרבה הגדולה ביותר שהיתה לי אליו הוא שחבר שלי עמד לידו. גם זה משהו.

  5. התזמון חשוב. מבחינתי וככל הנראה מבחינת הרבה בני 30+ בישראל, ג'ורדן תמיד יהיה הגדול ביותר ללא ויכוח והניקס ה"נכונים" תמיד יהיו חבורת הלוחמים שהייתה סביב יואינג בתחילת שנות ה-90, לכן קשה לצפות בגופיות ניקס על כרמלו וסטודמאייר.
    מה שלא ברור לי לי הוא מה הניקס ה"נכונים" עבור אחרים, די ברור שהמועדון לא מנסה להצמד למסורת הזו. השאלה למה? איך נראו הניקס של האליפויות? האם רוצים למכור לתיירים המזדמנים ואנשי ה-MSG משהו נוצץ יותר? למה הניקס מחתימים את ברניאני שהוא פחות או יותר הפוך מהניקס ה"נכונים" בשבילי? כי יש הרבה איטלקים במנהטן?
    אין לי כוח לבדוק אם זה יכול היה להסתדר או יכול בעתיד להסתדר אבל עבורי השמות שצריכים היו להיות שם על הפרקט או לפחות בשמועות על טריידים אלו נואה, ווסט, רונדו ו-(דובי לא יאהב את זה) ווסטברוק.
    בקיצור, גופיה של מייסון בגג האולם היא לא רק מחווה יפה, היא הדבר הנכון בשביל הניקס.

    1. צודק אלף אחוז. אין לי מושג, ולדעתי גם לא לאף אחד אחר, מה התכנית של ג'קסון לעתיד.
      אין לי היה עם ווסטברוק. אין לי בעיה עם אף שחקן ראוי שיגיע. כל מה שאני רוצה זה לראות ניקס איכותית, לוחמת, משחקת לפי תכנית שאפשר לדעת מה היא.
      מצידי שיביאו אפילו את רג'י מילר.
      אם יכולתי להביא את מייסון, סטארקס, אוקלי, הארפר, ושות'… כרגע אין לי מושג מה הולך להיות. אני רק יכול לקוות לטוב.

      1. בטח שהייתם רוצים את יואינג, מייסון, אוקלי, הארפר וכל השאר. הייתם לוקחים איתם אליפות. קשה מאוד לקבץ אוסף כזה של שחקנים מוכשרים ולוחמים ועוד עם מאמן מעולה. ווסטברוק מתאים לניקס כג'ון סטארקס משודרג בריבוע.

        1. להוציא את ההבדל הפעוט, שווסטברוק הוא אחד משחקני ההתקפה האתלטיים והכשרוניים בתולדות הליגה, וסטארקס היה לוחם חסר פחד שידע גם לקלוע. ואת זה אני אומר עם כל חיבתי לסטארקס.

          1. בגלל זה אמרתי סטארקס משודרג בריבוע. רק תחשוב על ווסטברוק משחק עם יואינג – זו מכונה שאי אפשר לנצח.
            בעצם אולי יואינג לא היה רואה כדור.

          2. את מה שווסטברוק יכול לעשות לחברות הכוסיות שלו בקבוצת OKC, הוא לעולם לא היה יכול לעשות באותה הניקס המפורסמת, אם הוא לא היה מוסר ב 10 מתוך 11 התקפות, יואינג, מייסון, אוקלי ושאר החבורה כולל ספייק לי ופט ריילי היו יוצקים אותו "ניו ג'רזי סטייל" כעמוד תמך בחניית ה "מאזדה 3" של רודי ג'וליאני.

  6. לוחם ענק.
    מה שבאמת אהבתי בו זה שעם כל המסה והשרירים היה לו אחלה כידרור בכניסה לסל.
    וגם קליעה מחצי מרחק לא רעה בכלל (למרות הזריקה הפיקנטית משהו).
    הייתי חזק בעדם בכל התקופה של ריילי.

  7. אנטוני מיסון היה גבר שבגברים שחקן לוחם ללא חת שלא פוחד להתלכלך כגון:מוזס מלון,בארקלי, קארל מלון ,סטארק,אוקלי,הורנסק,רודמן-שחקנים שלא מתבישים לשחק חזק בעצם לא יודעים אחרת..יהי זיכרו ברוך

  8. מרגש בעיניי להביא את הדמות של מייסון לכתב ולדעת שגם מי שלא היה שם בלייב זוכה להכיר כדורסלן, ספורטאי ואדם מסוג שהיום אנחנו מתגעגעים אליו

  9. גם אני הכי אהבתי אותו בניקס "ההם". הוא היה בעייני האח הגדול שמעולם לא היה לי, להסתובב אתו בסמטאות של יפו… או ניו יורק….

    כמה שנים לפני זה יצא הטורף עם שוורצנאגר והיה שם שחקן שהזכיר לי אותו בטירוף, עם העיניים הגדולות האלה.

    מי יתן והוא יהיה מאושר בשדות הציד של וולהאלה, כיאה ללוחם אמיתי (המגרש כדורסל הוא מאחורי הגבעות המוזהבות, בצד ימין)

    1. נכון, היה את השחקן ההוא מהטורף, והיה את מיודענו בן ג'ונסון שנתפס על סמים ממריצים. הדמיון בעיניים שלהם גדול ויש כאלה שטענו שגם מייסון לקח מאותם חומרים.

    1. נכון, פעם פט ריילי אפילו ניסה לשחק איתו כרכז, ולהפוך אותו לשומר של ג'ורדן.
      זכורה לי הטבעה שלו שהיתה כ"כ מהירה שלקח זמן להבין שהכדור כבר נכנס לטבעת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט